מחשבות מוכרות וחוזרות

הי אנשים טובים, חשבתי לפתוח הודעה עוד לפני כניסת השבוע. אנסה לממש עכשיו. קוראת את ההודעות כאן לאחרונה, וגם תרחישים אחרים בעולמי, כעת ופעם, גם במדינה, לאחרונה וגם קודם, ושוב חושבת על משאלתי לחירות, להיות מי שאני, ללא כפייה או הכרח, להיות שווה כאישה, כאדם, לכאוב ולא רק בשתיקה, לא לחרוד מאגרסיות ומגבלות מוגזמות חונקות. שתהא תרבות ליברלית סך הכל. לבטא דחפי חיים. במקביל חושבת על כאביי הגופניים שהגיעו לרמה גבוהה מאד בשבוע האחרון, ובסיכוי גדול, לדעתי, יש להם מרכיב רגשי בעל משקל. היינו - ככל שהעצמי האמיתי שלי יתגלה ויתאפשר, כך יתרככו וימהלו הכאבים ולהיפך. ככל שהזיוף והשקר יתפסו נפח, כך גם הכאב והחולי. בימים האחרונים ניסיתי תרגילי נשימות והרפייה ומנוחה. פחות תרגילי גמישות. פחות תרגילי כוח. פחות תרגילים שמתמקדים במיוחד באזורים הכואבים. והרבה חימום. בוקר שמש, סוריקטה