המטפלת בחו"ל..לי קשה לחכות..ואתה דלגת על סגירה..

אודי, נשמע שאני בסדר, הולכת לעבודה כרגיל. מחוברת למציאות, אך עצובים הימים. עצב של איבוד אמא וחוסר. ואני אוכלת יותר מידיי..מחפשת כל הזמן מה לנשנש..אוףףף חוסר גם בטיפול. עד שתחזור.. אוףףףף. היינו בקשר רציף כזה בהחזקה כשהייתי במצב ההיפומני שלי. עכשיו נרגע ועצוב והיא בחו"ל. באסה... לפחות חזרתי פחות או יותר לעצמי...מוזרה היא הנפש. מאוד מוזרה שאני..יש לי רגשי אשם על מה שהייתי וגם בושה על הדיבור המהיר והשטויות שדברתי...מקווה שאתגבר ואבין שזאת אינה אשמתי..שקרה והיה ונגמר :( מבחינתי מפחיד אותי שיקרה לי שוב איבוד שליטה כזה...מפחיד...מוזר שבגילי פתאום הייתה כזו התפרצות. אף פעם לא היה לפני כן..רק דיכאון כזה ופוסט טראומה...אז מה לי ולסוג של מניה??? אוףףף. וזהו אמא איננה וחיבוק ואהבה רחוק ממני וממנה... עצוב.