ארבע מאות וחמישה ימים

הי לכולם, הלב אינו מכיל את רמות הכאב של המתחולל במדינה. עוד פרסומים קשים בימי מלחמה. לאחיינים הלוחמים שלי שלום. יחסית... ואנחנו על 405 ימים. בלתי נתפס. ולמשבצת הקטנה שלי - נדמה שעליתי על סוג תרגילי התעמלות שבאופן ייחודי לי עשויים להקל באופן חלקי על הכאבים של הגוף הצורח. ההקלה - בחלק מהזמן, ובמידה מסוימת. בינתיים. כיצד? - שילוב של סרטוני יו טיוב ומאמרים שמצאתי בימים האחרונים, וזיכרון מהעבר, שלושים שנה לאחור, מזמן, בימים בהם ביצעתי תרגילים דומים, ואז, לא היום, אז, המדריכה הנחתה אותי איך הכי מתאים לי עם גמישות היתר והכוח לבצע את התרגילים. מעודד שמצאתי את הרעיון ביו טיוב ושנזכרתי בתיקונים של פעם. עם זאת, אני שואלת מדוע אנשי המקצוע אליהם פניתי לא יכלו לאבחן כבר קודם ולסייע לי באופן מותאם. נראה שהתשובה הייתה אצלי כל הזמן, אבל חלפו חודשים ושנים עד שהמוח אפשר גישה אליה. והסבל שלי עמוק וארוך. אבל הנה, מטפל הנפש היה איש שהצליח, חלקית, מן הסתם, כי כך הוא העולם, גם הוא. אחרי שנים ארוכות ארוכות של הרס וגם מצבים בלתי הפיכים. תקווה. לא פשוט בימים אלו, אך תקווה. ודי חזרתי לעבוד. סוריקטה

טוב שמצאת מה שמתאים עבורך. מקווה שיועיל ממש! קשה לחיות פה, מאז השבעה באוקטובר גם עצוב וחרדתי ומותח לחיות פה. מחזיקים את התקווה כי זה מה שנשאר.חיזקי אימצי נשמע שאת בכיוון הנכון.

אני בהלם שהמלחמה הזאת נמשכת כ"כ הרבה זמן, והכי גרוע שהחטופים עוד שם.... ראיתי חטוף אחד מדבר שאמר שיש לו בעיה בעור מרוב שאין שם מקלחת...... לדעתי המדינה הזאת יותר מידי עדינה עם הערבים אם אפשר לקרוא לזה ככה. היה צריך מההתחלה להציב להם אולטימטום להחזרת החטופים ולגמור עם הסיפור הזה........ וגם לא להיכנס פיזית לשטח עם חיילים שנהרגים אלא לטפל בהכל "מלמעלה" (ויש דרכים) בלי לסכן חיילים.... מבאס, אין מספיק ערך לחיי אדם, יותר מידי חיילים נהרגים........