פורום פסיכולוגיה קלינית

הי, דיכאון, לצערי. וצער וזעם ואולי פחות גישה למילים. ואולי השמש שמאחורי העננים והקור תתגלה כדרכו של אביב וברכות לך מיכל, גם אם באיחור תחושה של הרמת ידיים ואולי זו התקווה סוריקטה

יקרה סוריקטה , כל כך שמחה שבאת הזמנתי אותך בליבי הבנתי שאין לך מילים וטוב שמצאת זעם כעס חוסר מילים ובכל זאת מצאת להם מילים עם סיום למחשבה על תקווה זה טוב שאת פורקת את מטעני הכעס מהגוף ומהנפש מגיע לך ובהחלט נאחוז תקווה מאמינה בך , בטוחה שאת יכולה אביב

פתחתי הבוקר את הפורום..(שינוי גם אצלי מההגעה לכאן) בכל מקרה סוריקטה יקרה, תני מקום לרגש....טוב שכתבת. מקווה שכבר יותר טוב. מן הסתם שבוע הבא תראי את ההודעה. תודה על הברכות❤

בשנה האחרונה , אני בנתיב המהיר של האוטוסטרדה לטוב לרע ...החיים כמו בחיים זורקים מדבר לדבר .. הרבה דברים של גדולים , עדין מלחיצים אותי עדין מאבדת כיוון ואחיזה .... אני כבר יודעת שדברים יתייצבו אני לא נבהלת מהתחושות ובכל זאת טוב לדעת שיש לי עוגנים ... וכאן זה אחד העוגנים ...אז תודה אודי שאתה כאן אוחז יחד איתנו עוד קצת שנגדל באמת ... שתהייה שבת טובה ....

הי אביב, המון אומץ הן לעשות והן לומר בקול את צריכה לזהות אותך בתוך כל זה, ובתוך הבהלה שקמה עליך נוכח הניסיון וההתקדמות. רק שיישמר ועוד. שלך, סוריקטה

אז "חגגתי" יום הולדת.. פייסבוק מודיע לאנשים על היום הזה..מצחיק...שכבר לא זוכרים כלום היום בלי "תומכי זיכרון" 🤣גם מספרי טלפון כבר לא זוכרים בע"פ... בכל מקרה יום של מחשבות..תודה שברכתן.

היו רושמים תאריכים על לוח שנה או ביומן; ומספרי טלפון בפנקס; ואכן היינו זוכרים מספרים שהיו מאד בשימוש בראש. אימון חשוב. נו טוב, ברור למה התכוונת אפילו אין צורך להקליד מלא - גוגל ישלים. הקלות הבלתי נסבלת והזמינות אבל תאריך כמו האקווינוקס האביבי - הוא ממש תאריך זכיר. הלוואי שנראה יותר את השמש (ואז נזכר שצריך כבר קרם הגנה...) סופ"ש נעים, סוריקטה

אלא שהוא שונה מפעם...אחר. הגיע הערב..מסתיים היום הזה בשנה..מספרת שהפך ליום אחר מפעם.. פתאום עצב יורד אחר..מוזר. יום אחר יום עברי ולועזי..כמעט התאחד התאריך.. אולי כי נזכרתי בהודעות מכם..מפעם. אולי כתבתן היום? מוזרה ההרגשה. אולי קשור לרעיון הפרידה מהפורם הזה שכנראה תהיה בקרוב.. בלתי נמנע.

מזל טוב שפע של טוב והרבה הרבה טוב בריאות אושר עושר שמחה ואהבה חיבוק ענק אביב

מיכלי זה יום ההולדת שלך היום ? יום הולשת שמח ! אז למה עצוב ? מאחלת לך את כל הטוב שיש בעולם הזה להציע לך יקרה שאת מצטערת אין הרבה מילים בין לבין האריזות חטולית

כן התחלנו כבר לארוז מהבית ארגזים של כל מה שרק אפשר לרוקן מהבית אל בית הרוחות אני לא נכנסתי לשם רק ארזתי כדי שלבן שלי ואשתו עם 2 הילדים יהיה מקום לבוא לגור אצלנו הולך להיות צפוףףףף פחד אך באין ברירה כשרוצים לעזור ולתמוך עם כל הקשיים עושים הכל !!! ידעתי שזה צריך להתחיל מתישהו...רק תמיד לוקח לי המון זמן עד שזה יורד לסוף דעתי..כן כבר בימים האלה יתחילו להגיע הדברים שלהם ואני לא יודעת איפה יהיה לי מקום לדרוך כך רגל.. אני יודעת שאני לא חולה אך מרגישה כך כאלו שכן..מעצבן נורא אייך מתמודדים עם מצב כזה ?הלוואי שידעתי ובין לבין יש גם את אמא שלי שזקוקה לי בכל מה שרק יכולה.. תודה לכל מי שגיב זקוקה לגיבוי חטולית

לא פשוט מגורים כאלה. לפעמים אין ברירה. מקווה שיהיה זמני ולא לאורך זמן. בהצלחה

וואוו אהובה ממש. אבל ממש לא פשוט חיבוק ענק ענק ובהצלחה אוהבת אביב

שלום רב, בן 38, גר לבד בתל אביב, הומו, אני עובד כשכיר. אני פשוט מיואש מהחיים אני נמצא בטיפול מזה שנה שלא עוזר לי. אני שןנא את העבודה, אין לי חברים , כמובן זוגיות אין על מה לדבר, אני בוכה כמעט כל יומיים מהסבל היום יומי שלי. ניסיתי לעבוד משרדים פשוט סבלתי בכולם- לא יכול לסבול שעומדים לי על הראש, שבכלל פונים אלי לגבי משהו- אין לי כוחות לטפל בכלום, מצידי שהכל ישרף כאן. אין לי בטחון כדי להיות עצמאי ובטח לא עצבים כדי לטפל. הלוואי ויכולתי לישון כל היום, לפחות בחלומות יש לי חוויות. המקןפ היחיד שכיף לי זה מסיבות שם אני משתכר וכו' - אני מקבל שם חיזוקים למראה שלי ומתחילים איתי לא מעט אבל כשהסטלה נגמרת הכל נגמר, כולם מתאדים זה משהו נורא. אני פשוט מיואש ברור לי שאני צריך כסף כדי לכלכל את עצמי אבל אני לא מסוגל עם הסבל היום יומי הזה. אני גם לא מסוגל לעבוד כ"כ הרבה שעות -9 שעות של סבל- אני חוזר גמור הבייתה, אין כח לפתח שום דבר מעבר לעבודה. והכי הורג אותי כאמור שאין לי חברים בכלל זה מזעזע. הגעתי למבוי סתום בחיים שלי, הטיפול שאני עובר לא עוזר בשום צורה, הוא פשוט מיותר. מה אני עושה

שלום לך אני מאמינה שאם תחליף עבודה למשהו שכן מענין אותך לעשות הזמן יחלוף יותר מהר ואולי גם תמצא שם עמיתים שאפשר ליצור אפילו יחסי חברות לגבי זוגיות אין לי תשובה מתאימה אך אולי.....!? בהצלחה חטולית

כן המטפל יודע, הוא עו"ס קליני לא פסיכולוג קליני, לכן אולי לא מקצועי מספיק ולא עוזר

אודי יקר! וצריך שניים לטנגו ;) זאת אומרת שהשינוי הוא משני הכיוונים. גם שלך ולא רק התמעטות הנוכחות כאן..כלומר עזרת לנו לגדול, לצמוח ולשנות. ואמרת גם אובדן אז בהתחלה נתת לאחרים לענות יותר כדי לאפשר שיח. אחר כך בכך שהתחלת לענות רק לפני סגירה גרם לכתוב יותר לקראת סגירה כדי שתענה לנו אולי אם רצינו "רק" תגובתך ולא אחרים...🤔 ושלא ישאר יומיים ללא מענה. אפשר לראות הכל בזוויות שונות ;) מה שבטוח הייתה גם דחיפה מהכיוון שלך- לטובה 😅 והנה עכשיו במצב הנוכחי אולי אתה שואל את עצמך לאן פניו של הפורם שנראה כמו קיים כבר "נצח"... אז מאמינה שכנראה תסגור אותו בקרוב. יהיה קשה ביותר כמובן להפרד מפה. מעניין שמהטיפול שלי נפרדתי. עם אפשרות להגיע כשאצטרך. פה יהיה אחרת. איך נגיע כשנצטרך? 😉 אי אפשר. או שישאר פתוח או שיסגר..אין פה את האפשרות לאיזה קו של שמירה על "קשר"...מחשבות.. ואולי גם המחשבות שלי קשורות למורכבות החודש הזה בשנה🙄 הנה כותבת ביום שישי למרות שישאר הרבה זמן עד שתעלה ההודעה- צמחתי🤣 תודה יקירי.

היי מיכלי נכון שיש התמעטות של תנועה החיים מכתיבים היום קצב קצת יותר איטי מפעם לא לכולנו תמיד יש אפילו כוח נפשי להכנס ולשתף ימים קשים לכולנו וכולי תקווה שאודי לא יסגור את הפורוםםםםם חטולית

היי כולם! לא ממש יודעת כבר מה לענות לכל אחת מכן ...מקווה שפורים הזה יביא איתו שמחה אמיתית ופנימית. רק אומר שלכולנו יש חלקים כאלה ואחרים ולמדתי מהטיפול לקבל...פשוט לקבל את זה. מחבקת חיבוק מתאים ומאחלת לכולכן פורים שמח!!!! שכל אחת תצליח בדרכה ומאחלת שיתגשמו משאלותיכן לטובה. זהו חודש של שמחה שאצלי תמיד היה מורכב...אז מקווה לעצמי שאחבק את מורכבות הרגשות..וגם לכן ולך אודי הרבה שמחה🤗😘🤡🤠

מקווה שפורים עבר בשמחה מיכלי חודש של שמחה לא אומר שאין בו קושי או עצב יש בהחלט קבלה והבנה של החיים שיש בהם גם וגם ומעל לכל יש בנו את היכולת לשמוח גם שקשה ומורכב ומה שלומך מיכלי ??? אתך אביב

הוועד עובדים הצליחו בינתיים קצת לעזור.. אבל היחס של הממונים עלי הוא יחס שלא נעים לי... תחושה שכל הזמן מסתכלים עליך, בודקים אותך.. וכאשר את שואלת שאלות עונים לך, " כי כך אמרתי" או " לא"! לפני 16 שנה כאשר התחלתי לעבוד באותו מקום ההרגשה היתה של משפחה, של ביחד, של שמחה... בשנים אחרונות עוד לפני הקורונה דברים התחילו להשתנות לרעה.. חלק גדול מהצוות כבר עזבו ונשאר בודדים ותיקים כולל אותי שמנסים להקשות עלינו ואפילו אחות אחראית אמרה שההנהלה "מחפשים אותנו" ושכנראה רוצים להחליף אותנו עם אחיות צעירות יותר שלא ישאלו שאלות ויעשו מה שאומרים להם. אותותו אצא לפנסיה.. אינני יודעת מה לעשות... הכלתי לרעיון עבודה לבדוק אופציות אחרות והתקבלתי אבל ממש קשה לי לעזוב... אבל לעבוד עם פחד אימה של הקטנים שבתוכי ממש בלתי נסבל... קשה לי כל כך לעזוב וגם קשה לי לשאר..

יקרה החלטות קשות אתך בכל החלטה שתחליטי תעשי חושבים נכון בגלל הגיל אביב

הי ינשופית, נשמע מכאן שאת מאד אמיצה. וגם סוג של החלטת למרות החששות המלוות מחרטה. החלטת איכשהו להשאיר בעבר עול שהתיישן ומוצה, ולהתחדש. נשמעת החלטה מושכלת מאד. ובגיל לא מאד צעיר. מעריכה מאד ומניחה שזה צעד בריא. ויודעת שמפחיד מאד. ואת מנסה. מנסה מאד. בשבילי זה וואו נשגב. קל, כמובן, לדבר. סוריקטה היא אחת הדמויות הגרועות לעניין שכזה מבחינה מעשית. ובאמת אין לדעת וימים יגידו. שלך, סוריקטה

משהו בסדר שהיה כאן יצר לי יציבות לפי התנועה ידעתי איזה יום היום מוצאת את עצמי נכנסת יוצאת ולא מבינה ... ואז פתאום נפל לי האסימון שכבר יום שלישי היום ... וזה יום של חופש כאן בכלל אבדתי בחלל זה קורה אני אפילו לא מרגישה החללית נוחתת יום שלישי היום אביב

למרות שכנראה בכלל לא שמח לנו, אף אם פורים או סיבה של הזדמנות אחרת. הי אביב, גם אני אגיד - שכל כך מובן. סוג של מבנה שגרתי שאמור לסמל יציבות.ופתאום (למרות שלא כל כך פתאום בכלל). כמה קל לומר - אפשר למצוא כל מני מבנים כאלה. אם אחד מתפקשש, כי קורה, אז יהיה, בדרך כלל, חלופי. המשכי. וקול אחר בפנים - באמת?! אין חלופה ופשרה לאמא כפי שמשאלתנו תובילנו (הכנראה לא ריאלית מעולם, וגם נוטה לכיוון האידאליזציה). ולעניין הודעתי הקודמת אליה הגבת בתבונה - אניח שנבעה מסיבות דומות. השקט הארוך מידי, כפי שנחווה על ידינו, שכאן והחרדות בראש שלנו, שהוא מעורר עימו. עייפים עד בלי די, נזירים ממרגוע, ולכן גם המוח שלי עובד עקום והתגובה הנוכחית מרגישה לי כרגע לא מפוקסת. למרות שגם הייתה מרגישה לי כן - לו הייתי קוראת אותה אחרי זמן - הייתה נראית לי ריקה וחסרת משמעות בכל מקרה. שורה תחתונה - איחוליי לכולנו תחושת מגע יציב בקרקע במידה שלא תבהיל מידי. ומנוחה משקמת. ומילים חדשות שלפתע מצאתי אותי אומרת לעצמי מאתמול - זה יקרה. מילים של תקווה. לצד הייאוש. הרי הם צמד שמגיע תמיד יחדיו. והייתי רושמת את מילות השיר 'זה קורה', למרות שהכותב הוא שמוליק קראוס שהיה ידוע כדמות מכה. אבל המילים יפות. שלך ומחבקת, סוריקטה

זה יקרה , זה כבר קורה לאט אבל בטוח ריגשת בהחלט עכשיו כבר אפשר מילים של תקווה זהירות לא להבהיל מידי חיבוק חזרה אתך בלב אביב

המחשבה על פרידה מכאן לגמרי אותי אישית מפחידה עד מאוד אולי כי המקום הזה וכולכם הייתם עבורי עוגן הרגעי המשבר היותר גדולים שלי וכן הכל כאן שונה אביב

בוקר, שלישי. פעמיים כי. בעצם אצלי לכאורה כבר צהרים. התעוררתי בשעה שתיים. בלילה שאמור להיות הקר בשנה. התעוררתי מחום. והמאוורר פעל. המזגן לא תקין כבר שנתיים ויותר. מה עושים איתם? עם החלקים שדפוקים ובכל תוקף מסרבים לגדול. להיפרד. מצפים שמשהו (טוב) יגיע מבחוץ, רק מבחוץ, רק מאמא, עכשיו כבר מתה מתה, כמו עובר שלא לוקח אחריות כמעט בכלום. אין לי באמת טיפול כי לכאורה גדלנו, גם פה בפורום נאמר המשפט הבלתי נסבל מבחינתי - הקבוצה צמחה, ולכן חל השינוי פה. משפט שאפילו אתקוף אותו ואחזור ואומר שמה שאני רואה פה אלו לרוב החלקים של האנשים המוזנחים יותר, החולים יותר, הקטנים יותר. מצפים למשהו שאולי קצת היה ממנו כאן, אולי גם בטיפול, אבל ממשיכים ומצפים. ויש מצב שכל זה מוצה. מאיפה כן אפשר? ואולי אי אפשר בכלל, ואולי חלקי מידי ולא אתפשר, ואולי וויתרנו. די כבר עם הבור הזה. סוריקטה נשמעת כועסת, אך עייפה כפי שרשמתי אתמול בערב, ותיכף תלך להתרחץ ותצא לעבודה ותלבש מסכה לא רק בגלל הקורונה ופורים ויהיה שמח ולבבי ואף אחד לא יראה ויהיה שם. ליצן עצוב

סוריקטה אהובה נראה לי כמו פיטר פן הם לעולם לא יפסיקו לצפות האיזון שבא הוא המקום הזה שמבין שזה לא יקרה ...אמא לא תציל כי עכשיו היא כבר מתה מתה ...ועדין לעולם הם כנראה ימשיכו לצפות כל כך עייפה וכל כך מבינה אותך אביב

הי אביב, הם מצפים עוד מפעם, כשאמא הייתה צעירה מאד (אך מעולם לא בריאה מבחינה נפשית, וכבר אז לא היה סיכוי). אבל הפאק של הלייף הוא שדבקים בהם, ולא נפרדים ומתעקשים. אחי הבין שיש לו עסק עם מי שהייתה אמא, למרות שמולו לא היו תקיפות וכן הייתה תמיכה ובשלב מאד מוקדם הוא פנה לחוץ, לדרכו. נפרד ולא נאחז בציפיה. אולי כי הוא בן. מניחה שמורכב יותר, אבל ניחא. שלך, סוריקטה

הי כולם, זה מה שאאחל. נמצאת במצב של עייפות קיצונית שהלילות וסופי השבוע לא מצליחים לרפא או לחדש משאבים. אולי לא ניתן כי הגיל, ואולי כן, וחלקית, ואז... לילה, סוריקטה עדיין עובדת מאד מאד קשה

מי אישה? מה אישה? למה לעולם לא מרגישה אישה??? למה?? תמיד,שאמרו לי "גברתי" לא הבנתי שפונים אליי בכלל... לשם "אמא" התחברתי מיד. למילה גברת או אישה..מעולם לא. הרגשתי ילדה לפעמים עדיין כך. הרגשתי לפעמים מתבגרת מעט...אבל לעולם לא מעמד של "אישה" חבל. ופתאום אולי ..זקנה- מזדקנת שקפצה עליי הזקנה..אבל ילדה קטנה בפנים שצצה כל הזמן. מוזר...מקווה שהבנת. והנושא של פגיעות...אוףףףףף קשה. קשה. קשה. רצית? ביקשת? חיפשת? מה חיפשת?

הסיפור של אחי שפגע בי הסתבך בכל מיני צורות ומכל מיני כיוונים. כרגע, המצב הוא שהוא החליט לשתף את הילדים שלו במה שהוא עשה לי. לא יודעת אם הוא אמיץ או לא. יודעת שאותי זה מפרק לגורמים...

היי רוני מבינה אותך כל כך חיבוק גדול חטולית

היי רוני, אני חושבת שזה דבר גדול. להודות באשמה..וואו. נשמע שהוא עובר תהליך וזה דווקא חיובי מאוד! עד כמה שזה קשה עבורך.נשמע תהליך חשוב!!! ואני חושבת שזה נותן תוקף למה שעשה...ואמיתות לדבר! זה מאוד מאוד חשוב... עד היום אני מתלבטת על מה היה או לא היה...לפחות הוא מודה שהיה!!!! וואו..דבר גדול.

מתהפכת לי הבטן אין ספק שהוא אמיץ אל תוותרי עלייך , אם זה לא נכון לך אז לא אני יודעת שאני לא מוכנה שהילדים שלי או שלא ידעו זה לא יועיל ואני לא מוכנה לחשיפה הזאת די לי שהוא זוכר ויודע זה לגבי אחי , אבי זה כבר סיפור בפני עצמו והוא איננו כבר ועשה שינוי משמעותי בהתנהלותו אתך במה שנכון לך אביב

האגרוף כבר מוכן לצאת לדרך אך ..מאחר לצאת ובמקומו סטירת לחי מצלצלת מתחלפת לה כי אינני אלימה...!! סליחה שלא מגיבה לכן בנות אני במצב נפשי אלים במיוחד הוא פגע ולא פעם אחת אלה מספיק פעמים כדי שיגיע לו לקבל יותר מאגרוף אחד מעולם לא לקח אחריות על הפגיעות שפגע מעולם לא הסביר אייך ולמה פגע לא לקח אחריות על הפגיעות שפגע השתפן פחדן עלוב משחק אותה ראש קטן שלא מבין על מה אני פגועה..! זרקתי לו לא פעם שפגע שהכאיב שנשאר אדיש הפנה מבט הצידה ולא הוציא מילה אחת מפיו ! לא מסוגלת לסבול את המגע שלו! בטח לא את הנסיונות הכושלים שלו להעמיד פנים !! כל כך כואב שאפילו לצרוח כבר אין לי כוח הביא לי עיתון הביתה שבו מדברים גברים שהנשים שלהם עברו פגיעה מינית ...כמו קבוצת תמיכה..שאלתי למה לא תלך גם אתה הרי אתה מטופל גם..יש לך אשה כזו.?? אבל ספר להם גם על הצד שלך שאתה מתעלם ממנו כל החיים על החלק שלך.. נדם ולא הוסיף עוד כעבור שבוע שוב חזר עם " קראתי היום באיטנרנט על סוג נשוי 30 שנים והיא מעולם לא הרגישה שהוא רק מחכה שתיקח כדורי שינה כדי שיוכל לשכב איתה..היו המון ביקורות וקראו לו שם אנס!! ביקשתי שישלח לי את הכתבה ממש צימרר אותי לשמוע דברים כאלה ובתמימות מעושה שאל..מפריע לך שאני מדבר על זה? ומה אתה חושב ?? ממש גרמת לי נחת עצום ..הולך ומתחבא מאחורי סיפורים מצוצים מהאצבע!! נראה לי שכבר הבנתן נכון ולבד במי מדובר כל אלו יצאו אחרי תקופה ארוכה בטיפול עם המטפל שלי מקדישה לו את מילות השיר *ידידי טינטן* יש לי "ידיד"ושמו טינטן והוא קטן קטון קטן והוא"קטן מאוד מאוד" והוא שלי ורק בסוד( עד עכשיו) ואיש עוד לא ראה אותו(כמוני) ואיש עוד לא שמע אותו....! לא אמא ולא אבא(הוא התחבא) לא סבתא ולא סבא (גם כשהיו בחיים) *אך הוא ישן במיטתי* והוא אוכל מצלחתי והוא תמיד תמיד איתי *ידידי טינטן טינטן טינטן* !! בטיפול התפוצצתי והאגרוף שוב התקמץ אך הוא לא היה שם כדי לקבל אותו * ידידי טינטן* סליחה אם נפלתי עליכן בצורה כזו כבר מעל שנה שאני דשה רק בנושא הזה עד שקיבל מקום בטיפול תודה לכל מי שקראה עד כאן חיבוק אמיץ מממני שעדיין לא בטוחה שאשלח חטולית מכוובצת בתוך משבצת סליחה מראש

כמה קשה!!!! אפרופו ההודעה של רוני של וידוי..אצלך הפוך. ועוד נשמע שהוא מתחבט אבל לא מודה! מסובך!!!! איתך יקרה. בקושי.

קראתי אותך כמה פעמים ועדין נותרתי בלי מילים מורכב נפגעות כמונו שלא טופלו לפני הנישואים מן הסתם התחתנו בנישואים מורכבים עם אדם שהוא עצמו צריך לעבור תהליכים לשמור על הקן זאת משימה כמעט בילתי אפשרית . מעבר לזה לפתח זוגיות מיטיבה ועוד מעבר לזה , שהזוגיות תשרוד את הקושי המיני על כל הבעיות שבו לדבר את זה זאת התחלה לכעוס זה כבר שינוי לחשוב מה את יכולה לשנות מעבר לכעס מבלי לנסות לשנות אותו זה האתגר ואסביר .. נניח שאת עומדת מול מישהו , כשאת זזה הצידה הוא כדי להשאר אתך בקשר עין חייב לשנות תנוחה אפילו רק להזיז את הראש . הכתבות כואבות אבל יש בהם אמירה שהוא ניסה לומר לך , תנסי לדבר את הכאב לא את הכעס הפגיעה ושלא תחשבי שאני לא בעדך אני הכי יודעת ומבינה את המורכבות שולחת חיבוק חם עוטף שלך אביב

מיכלי ואביבוש תודה רבה על המילים שלכן תודה שהיחסתן.. אביבוש נשמה עדיין לא נמצאת במקום שאליו את מכוונת .. עדיין מלאת כאב למרות שיצא המרצע מהשק מעולם לא חשבתי שיהיה לי האומץ לכתוב כאן ... הטיפול עוד ימשיך ..נראה לאן יקח אותי חטולית

ואיחולים שנרשה לעצמנו שאני ארשה לעצמי להרגיש ולהיות אישה סוריקטה

סוריקטה יפה שלי מה אברך ובמה אתברך האמת ...לא יודעת... אולי עוד סבלנות וסובלנות ? כוחות נפשיים לעבור את המכשולים ? תודה שהבאת תבורכי אהובה חטולית

להרשות לעצמי להיות אישה...מצטרפת ומזדהה מאוד! . אמן!!!!

לא יודעת סוריקטה עדין מנותקת מהיום הזה לא מרגיש לי שייך אז מצטרפת למילותייך חיבוק אביב

הכאב הכי גדול הוא נתק מהחלקים כמה שזה אבסוד , הרי נתק לא אמורים להרגיש כלום אבל מרגישים בריחוף ותחושה של חוסר נוכחות וזה מטלטל תקופה ארוכה הרגשנו ועדיין מרגישים איום ואין סיכוי שיהיה חיבור כי פחד אימה יש, פחד אימה. מרגישים אבודים מרגישים שאין תקווה מרגישים שיש קירות פיזיות שמבדילים ביניינו ואיו סיכוי חהתחבר אבל כמיהים לחיבור כל כך

ינשופים אהובים אולי תתחילו להסכים להיות שם במקום הזה שרוצה , הרי זה משהו משותף לכולכם רק להיות ברצון רצון זה המון זאת ההתחלה אני בטוחה שהרגע יגיע מבלי שתרגישו ואולי אתם כבר מחוברים ויותר ויותר מנותקים יחד כי תסתכלי על מה שכתבת תיראי שיש חיבור כולכם רוצים ומרגישים אותו הדבר חיבוק ענק אביב

הי ינשופית, הנתק הוא ביטוי של אימה אבל, יש, כנראה, גם חרדה איימתנית מהחיבור. ולכן לוקח לו זמן לחיבור להופיע ולהיווצר ומרוב בהלה הוא יכול להיעלם שוב ולחזור לפרקי זמן הולכים וגדלים. כך חושבת. לאט וברכות, שלך, סוריקטה

שבוע טוב, מרגישה שמשתמשת בחדשות העולם הגדול כדי לקחת את עצמי קצת לצד. צער, ואיני בטוחה שיודעת לשים את האצבע על מה. מעיד על כך איבוד המשקל, אובדן האוריינטציה, כך נראה לי. אתמול השתמשתי בתרופה ההיא וכן הצלחתי לארגן כמה דברים בבית. ואולי הצער הוא על התלות הגדולה. שאיני יכולה בכוחותיי דברים בסיסיים כביצוע משימות, כמו לישון, למשל, ועוד. אבל כן יפה שנמצא משהו שמצליח לעזור ולו במעט לאלו. סוריקטה

יקרה עצוב בהחלט ימים עצובים ולקחת כדורים כדי ש...זה תפקידם באסה שצריך אותם אבל נפלא שהם ישנם ... אבל תלות בכדור כדי לישון או לתפקד אני לא רואה בזה תלות יותר כמו מנוף שלפעמים צריך כדי להניע דברים את בסדר את באמת בסדר אביב

הי חברים, ציטוט נהדר של משינה, אודי :-) כן חושבת שזו תלות. התרופות. ובמובן החיובי. וזו כן בחירה - הרי הייתי יכולה להמשיך להתפתל ולסבול ולקטר על זה, להשתגע ולחגוג על זה. גם החלופות ההורמונליות הן בחירה, אפילו רצתי אחריהן כדי לאפשר, ולהשיג ואני שומעת ממקומות רבים ביקורות. בעיקר את המילה אסור ודוחפים לך. לא, ממש לא. עדיין, עבורי ולתפיסתי בשלב זה, התועלת גוברת על הסיכונים. כתבתי את המילים אחרי שפגשתי מכרת ילדות שפוסלת באופן גורף תוך ניסוח מפחיד שימוש בתרופות ומה שהיא ועוד אנשים קוראים 'חומרים כימיים'. זה מצחיק, גם מים וחמצן הם 'חומרים כימיים'. גם מה שמקורו בצומח, נאמר, הוא 'חומר כימי'. והדיבור על התרופות - כאילו קיים בהן צד הרסני בלבד, שבדרך כלל רואים בניירות (סעיף חוקי, מה לעשות) שמגיעים עם התרופה. זו חרדה קיצונית שלה, ובאמת שאלה טובה מדוע השתמשתי במילים שלה כדי סוג של להרעיל את עצמי בהן. אגב בחירה, יש לי אפשרות פחות להיות איתה בקשר או למנן נמוך יותר. משהו ברמת הרוחניות שלה מרגיש מאיים עליי. גם חושבת שה'חמרים הטבעיים' יכולים להיות מסוכנים לא פחות ואין עליהם ביקורת גם לא במינונים, רק שהם פחות נבחנו. האמא שלי שפעלה תחת הוראות ההפעלה של האיש ההוא לא נעזרה כלל ברופאים והסוף ידוע. היה גבול. קשקשתי. והאמת לא מוטרדת מזה ככה עכשיו. יאללה בוקר אור, והחדשות, מדאיגות... סוריקטה

למטה ענית לי ולא ראיתי. וסתם עברתי אחורה פתאום ראיתי.... אז וואו..את כל כך צודקת...כשבתוך זה קשה ממש לראות דרך המסך. אבל את גם צודקת לגבי הקושי של ילדיי מול מערכת אטומה ולא הגיונית!!!!! מלחמות ממש!!!! וזה מתיש איך הם מתנהלים!!!! ולגבי התייעצות. אז,קבעתי עם המטפלת אמממממ יש לה קורנה. אז הפגישה נדחתה :( אבל נפגש כשתחלים בכל זאת! כי לא מוותרת. ואמשיך להלחם למען ילדיי ולמען שפיותי הנפשית..

מיכלי , כן עניתי אחרי שאודי סגר אז הגיוני שיתפספס אולי היה נכון יותר לענות למעלה ...בכל מקרה ,שימי לב רק שאת לא נלחמת במקומם . יש מלחמות שהם צריכים לעשות לבד בדרך שלהם ...בזה המערכת האטומה הזאת דווקא משפרת מיומנויות חיים אביב

אביב יקרה - שאלת ואנסה לפרט. וכמובן, שלום גם לכולם. הבוקר, למשל, התעוררתי מאד מוקדם, אבל העיניים בקושי נפתחו. השתמשתי היום בתרופה להפרעת הקשב, היא, כנראה כבר מתחילה להשפיע, וארשום בזמן אמת. במה היא מסייעת. ראשית - הכל בקטנה, זה לא איזה מהפך מטורף. וגם שורד אצלי למשך פרק זמן קצר בערך וזהו. במה עוזר. ובכן - למשל, בהחלטה להיפרד מדברים ישנים. בזמנים כאלה אני מסוגלת להעיף, כמו שאומרים, חפצים ישנים שנאגרו ועומדים כאבן שאין לה הופכין. או בגדים ישנים שהשימוש בהם אינו מיטיב עם הנפש. דבר טוב. בפחות עכבות לפעולות שקשורות לניקיון ורחצה. למשל, כיבדתי את עצמי והתרחצתי בסבון שווה. החלטות לתקן דברים מקולקלים. כאלה שנדחו ונדחו. או, לחדש, למשל, חידשתי חבילת תקשורת בסלולר. החשיבה מהירה יותר, וכך גם ההקלדה. רגש האהבה עולה לפני השטח, לא התאהבות וסחרור. אהבה. במקום חוסר אכפתיות ואדישות. קרבה לבני אדם, ולא רק חיבוק של החתולים שלי שמייצגים אכזבה מהמין האנושי. עדיין עייפה מאד. פחות 'חייבת' להיות הכי בהכל וסולחת לי שאני רק אדם עם מוגבלויות בלי תחושת הקטנה ואי נראות / שקיפות קיצונית. מצליחה להרגיש את הקונפליקט, ולא רק את הצד המחבל שמנצח, אלא גם את הצד שמושך לכיוון האחר, המנוגד. שמנסה לצמוח. הצד שאמור להרים. מוזמנים להרחיב עוד. זה יעזור גם לי. יש לי עוד שנה בעבודה כפי שהיא, אבל אם למישהו יש רעיון לאן הלאה - וואלה. תודה, מזמינה את כולם לחלוק ולספר. מקווה שהיום יעבור נינוח. אתמול היה נינוח אצלי גם כך, רק מאד מאד עייף. סוריקטה, שמריחה מבישום של סבון מיוחד, כמה מוזר.

היי סוריק וכולם, כייף😁 סבון שווה!!! וואו...אילו פלאים תרופת קשב קסם ;) אני לא משתמשת אלא ילדיי ללימודים...זה מחדד את המחשבה, פחות תזוזה, יותר פיקוס ;) פעם לקחתי כשילדיי החלו לקחת, זה פיקס, פחות קפיצות במחשבות מנושא לנושא. תופעות הלוואי די מעצבנות- קושי להרדם בלילה, חוסר תיאבון ואז תאבון מטורףףףף בלילה. אסון לדיאטה. 🤣 יש תרופות שונות עם פחות תופעות לוואי. אבל יותר טוב לי בלי...יצירתית ושומעת ורואה הכל 🤣אצלי דווקא עוצר קצת את שמחת החיים ...יותר חיות בלי כדורים.

הי מיכל, תודות רבות על התגובה. כתבתי במושקעות, ואז קפץ לי כפתור של קורונה ועף העמוד ולא נשלח. חשבתי לוותר, אבל אנסה לשחזר בכל זאת... בשנים של הלימודים בילדות לא הכרתי את התרופה. זה פוספס. שנים שלא הלכתי לבצפר ואחר כך גם הלימודים הגבוהים. באסה רצינית. קפיצות מנושא לנושא בקצב של בערך 20 פעם בשנייה - זו הייתי אני לפני תחילת הטיפול בשיחות. מניחה שיש בזה שיפור. והטיפול - במילים. אכן תופעות לוואי. השינה שלי מופרעת מאד בין כה וכה, ולכן, אם אקח את התרופה שאנו מדברות עליה - זה יהיה ממש לפנות בוקר. לא הצלחתי עד היום ללמוד לישון, גם לא מיינדפולנס ושות'. כנראה שאצטרך סיוע כימי תמיד בהקשר. אגב, תיאבון מוגבר בטירוף לפני השינה - זו תופעת לוואי של, אהמממ, הכדור לשינה. אח. אבל ברצינות, יש אנשים שלא ישתמשו בה בדיוק בגלל העלייה הנילווית במשקל. ושמחת חיים - לא הייתי אומרת על עצמי, אך אחרים אולי יעידו עליי כשאני עם זאטוטים. כרגע, לא רואה עבורי אפשרות ללא הסיוע התרופתי לשינה. ניסינו. זה לא עובד. לא להירדם ולא להחזיק רצף. הלוואי. אבל תלות, אמרנו. נו. תודות, ותודה לטעות שקרתה עם הכפתור הוירטואלי. ההודעה החדשה משופרת. מקווה. סוריקטה

וואוו סוריקטה, אני עוד אקרא את זה שוב לא חשבתי מעולם שזה משפיע על כל כך הרבה דברים שלא קשורים ללימודים וכאלה נתת לי המון חומר למחשבה האמת שמעולם לא ניסיתי למרות שאני עם בעיות קשב וריכוז אבל כמו מיכל במידה מסוימת התרגלתי לעקוף את הבעיה ולנצל את הטוב . שוב המון תודה לך , לגבי העבודה ניסית דרך עמותת פעמונים נראה לי שיש להם קורסים לשינוי מקצוע. הקשתי בגוגל ... https://www.motke.co.il/7-%D7%9E%D7%99%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%95-%D7%9C%D7%9B%D7%9D-%D7%9C%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94 יש להם כל מיני קישורים למקומות עבודה דווקא לאנשים בני חמישים + זה די מדהים ...שווה להביט ולחשוב בגדול מידי פעם להציץ אולי תופיע העבודה החדשה ..למשל ראיתי שם פקידה במשרד של רופא...את טכנולוגית אני יודעת מכאן , אדיבה מסודרת בעלת יחסי אנוש נפלאים ....בקיצור יקרה אני בטוחה שהעבודה הבאה מחכה לך שיש בה שכר , סיפוק ומשמעות ומנוחה. כמובן שאם יהיו לי עוד רעיונות אכתוב לך אביב

וואו. שיחקת אותה על הרצינות והקליעה למטרה הפרקטית. תודה על הקישור אעבור עליו. מעניין שאת רואה תכונות מבלי להכיר, אלא רק וירטואלית. moi? Are you sure? אבל זה נכון... הרעיון הוא (אולי) למצוא את מקומי כסוג של זקנה אבל חיונית. ואהבתי שרשמת - עבודה, שכר, סיפוק ומשמעות ומנוחה. תודה, סוריקטה הנבוכה

כן את ואני רואה אחת היכולות שלי :) אביב

לא מצליחה, ואולי אם לדייק - לא זוכרת, שאני מרגישה אהובה. אבל תודה. גם אני חשבתי על עצמי שאני רואה, שומעת מריחה. מידי. והתחושה היא, לעתים, שאני מקבלת על הראש בגלל זה. כשאני מעזה לתת לכך ביטוי. וגם מזכירים לי, כל כך מזכירים, להשאיר מקום לספק. סוריקטה, בעיקר עייפה ועצובה

מבינה שיום קשה ועד שזה יעלה אם בכלל זה בשבוע הבא את בהחלט רואה ...מאוד רואה לפעמים לאחר קשה שרואים אותו ולפעמים בהחלט יכול להיות שאנו טועים אין ספק שיש מקום תמיד לספק ועדין אנחנו רואות אוהבת אביב

בת 19 וקצת כל החיים נמשכת ואוהבת גברים ועלתה לי מחשבה מציקה מטרידה ממש אם אני אולי אוהבת נשים או בי או שהדחקתי את זה וכולי וראיתי שיש דבר כזה hocd (אוהבת גברים ונמשכת לגברים וגם לא רוצה להיות בי או לסבית) מחפשת כל הזמן מידע ושואלת באינטרנט ובאינטרנט ראיתי שזה קורה להמון (אני חרדתית גם מאובחנת) ועכשיו כשזה מטריד אותי זה מונע וקשה לי להתאהב בגברים למה? כי אני מוטרדת אז זה משפיע? ז ה סתם חרדה שתעבור? או שזה מצביע על משהו? או שחד משמעית זה קורה להמון מציינת שמגיל קטן אוהבת ונמשכת מינית לגברים פרפרים בבטן הכל... יכול להיות סתם חרדה מיותרת או מצביע על משהו כי לא בא לי להיות בי או לסבית וכולי הבנתי שכאלו שהם בי/הומו/לסבית מגלים את זה ומרגישים בגילאי 12-16 כבר אשמח לתשובה

מרגישה כל כך לבד יש הרבה מצוקה תקופה ארוכה בעבודה יש הרעת תנאים - כולל אלימות מילולית מצד הממונים עלי ופגיעה בשכר ואני פעם הראשונה בחיים נאלצתי לפנות לועד עובדים והם מנסים להלחם עבורי. חברותי מפחדים לדבר ולהגן עלי וזה מחזיר אותי לילדות.. תחושות קשות של חוסר אונים ושלא מגנים עלי... כן, הפעם אני נלחמת וזה מעיד על חוזק. אבל אני רועדת מפחד מההשלכות, מההתמודדויות... ותחושת הלבד ושאני חייבת להלחם ולהיות חזקה מתיש אותי . והפנטזיה של אז, בילדות, שמישהו יבוא להציל לא מרפה... ואף אחד לא בא. ויש לי רק אותי. ונכון אני גדולה אבל יש גם קטנים לא מצליחה להרגיע והכל מתבלבל לי. הכי הכי הכי רוצים להרגיש בטוחים בעולם. אבל מרגישים מאויימים וכל כך מפחדים שכל הזמו הגוף רועדת .

הי ינשופית, רק לומר שכל כך מבינה. "שלח לי מלאך" שלך, סוריקטה

בנוסך אחותי מאומצת נפטרה לפני כיומיים שנים עם דכאון וחרדות ולא יוצאת מהבית נגמר לה סבל אבל עצוב וכואב

ינושפית יקרה, טוב שפנית לוועד עובדים! תעמדי על הזכויות שלך! היום את יכולה! ויש מי שיתמוך ויעזור. וכן, יש לך גם את עצמך למחות ולהגיד! מאמינה שיש היום מי שישמע. המון הצלחה יקרה.

כמה קשה , אבל את לא לבד בואי לכאן יותר אל תישארי לבד עם הקושי גאה בך על ועד העובדים ובהחלט הם אתך וזאת ההרגשה שצריך לאחוז מאמינה בך חיבוק אביב

הי אנשים טובים, הנה מעדכנת למעלה למרות שחלק מהדברים כבר נרשמו, וגם אולי לא פייר שישלחו לי חבלים כל הזמן (ואני מעריכה זאת לאין שיעור) - בימים האחרונים ממש קשה לי לקום בבוקר. אולי כי חורף, אולי כי מיציתי וכדאי לחשוב הלאה ואולי, אולי המממ מה זה משנה. בין השאר, תתפלאו, אני מאובחנת גם עם הפרעת קשב וריכוז מתמשכת, ויש לי אפשרות לקחת תרופה מתאימה. בימים שאני משתמשת בתרופה, אני די מבינה איך היא פועלת עליי. היא מאפשרת לי, למשך זמן קצר אמנם, לראות ולהתחבר או לקלוט את הטוב ופחות להיאחז ברע. ואז, אז אני מצליחה גם קצת להרגיש טובה, ואפילו פחות לא לאהוב את עצמי. למרות שתיעוב עצמי קיצוני פחת עם השנים. חמרים שבמוח. תיכף יוצאת לעבודה. דרישת שלום מאישה מזדקנת, אך עדיין, מניחה, יש אזורים צעירים וגמישים במיינד, שלכם, סוריקטה

סוריק יקרה, הפרעת קשב,זאת מתנה! יש בזה המון דברים טובים 😊 ולדעתי הכדורים משקיטים גם את הטוב לפעמים.... אני גם עם קשב וריכוז ושניים מילדיי...יצירתיים, קולטנים מדהימים יש להם🤣 פעם ממש ממש היה לי קשה לקבל את האבחנה. היום וואו..זאת מתנה!!! 🤗😍ודווקא על זה לא הייתי מוותרת...על חרדה ודיכאונות כן 😉

מאמינה שאת חדת מוח גם בלי הכדורים שציינת שאת לוקחת מעצם קריאה של כל מה שכתבת בימים האחרונים כך מתרשמת שמחה שיש בך תיעוב עצמי פחות מבעבר גמני צריכה לעבוד על זה מזדקנת מצחיקולה שלי יש לך עדיין מלא שנים כדי לומר שאת כבר מזדקת חיבוק חטולית

הי מיכל, באיזה מקום אני שמחה שיש אבחנה מהסוג הזה. כולה השתמשתי בכדורים ספורים אבר, הם אמורים להתאים יותר לימים בהם יש משימות. ואני מה שאני עם החרדות והדיכאון וההפרעות האחרות. בשלם רואים אדם. אישה. רק אישה. כאחת האדם. תודה :-) סוריקטה

הי חטולית, רוב רובו המכריע של הזמן אני לא משתמשת בכדורים האלה. ואפילו אם נלקחים מאד מוקדם בבוקר, הם גם יודעים לשבש את השינה, מה שמאד מופרע אצלי גם כך. מה שאתם רואים כאן זה כמעט תמיד כמו שאני בלי. מזדקנת, זה מצחיק, אבל דווקא פה נראה שהחדות שהזכרת קצת מתפקששת. כך טבעי. למרות שניתן לעבוד על זה זה ולתחזק. תודה יפה שלי, סוריקטה

לגבי החבלים יקרה זאת בדיוק המשמעות שלהם ...משהו לאחוז בו ברגע שצריך כולנו עושים את זה בדרך זו או אחרת עבור כולם . לגבי הקשב והריכוז מעניין מה שאת אומרת לגבי אחיזת הטוב ...את יכולה להרחיב בעניין ואני שמחה שקצת יש יותר צבע בגוף שימשיך ככה ... חיבוק אביב

הי, צוחקת על עצמי בבושה אודי - כשהתחלתי לקרוא את המאמר החשוב שלך אמרתי לי שיצאתי שילוב של על הספקטרום והפרעות אחרות כולל קשב. אכן, היו לך ביטויים מאד בולטים בשנים המוקדמות. והייתה השפעה על תפיסת העצמי. אביב - להרחיב. המממ למשל פחות מרגישה את המפלצות בפנים, אלה שמשתלטות על הכל ובואי נשווה לאקטואליה - קצת כמו השתקה של פוטין. לגבי הגוף - אין סלידה מהתבוננות במראה )ויש לי רק מראות חלקיות של הינף רגע. זהו בינתיים כי אני בעבודה, זה מה שיצא סוריקטה

אודי יקר, יש נהר ויש נהר. זה לא שהתכוונתי למושלם. ברור שלא.... ההרגשה שתמיד יש קשיים..כל הזמן! תמיד חייב משהו להשתבש...אוףףף ולא באשמת אף אחד. ובקשר לקשרים נתקעתי שנים בצעד הראשון ומודעת לזה כבר שנים..תקועה. אולי יש בי משהו שתקוע בביטחון באחר? עדיין באמון? זה פשוט לא הגיוני ששנים של טיפול לא קדמו אותי בכלל בעיניין הזה! מהו הצעד השני?? השלישי? בהם תקועה :( סליחה....😥

מיכלי מאמי זו תקופה מאוד קשה בכלל לא רק אצלך וכן יש עליות קטנות שלא ממש תמיד מורגשות רק הירידות הן שמפילות זה לא נכון שהטיפול לא קידם אותך ממש לא זו רק התקופה.. חיבוק חטולית

הי מיכל, קראתיך למטה, מניחה שישנה תחושה של אשמה ועונש כביכול שאת מקבלת. שדווקא את נבחרת 'להידפק'. הקשר לא בהכרח נכון, כנראה. רופא הנפש שלי היה אומר שאיכשהו צריך למצוא היכן האחריות שלנו. יש אנשים שכביכול קורים להם דברים 'רעים' די מאותו סוג בצברים ובתדירות גבוהה יחסית. ולא לא רק עניין של חוסר מזל. כנראה שיש חלק לא מודע שנכנס כאן לפעולה. פרויד, נדמה לי, תיאר זאת בכתביו וגם נתן לכך כותרת (ואיני מצליחה להיזכר). סוריקטה

חטולית יקרה, ברור שלכולם קשה ....לא סותר את זה שרע עכשיו. וכן, יעבור השאלה איך... אודי, יש דברים שפוגעים בעתיד ילדיי ואני מנסה להיות אמא לביאה מול מערכת ענקית שלא רואה אנשים כפרטים ממטרררררר!!!!! אודי.. אתה מכיר את הצבא..והם פשוט מפספסים אנשים טובים ואיכותיים..ויכולים במחי יד להרוס בגלל משפט אחד לא במקום של ילדה שלא מבינה כלום, אולי כי הכל היה בזוםםםםםם ולדעתי מפספסים בגדוללללל...אבל למה בגלל מישהיא אחת חורצים גורלות ולך תוכיח... אתם לא יודעים את הפרטים... רק רציתי מקום לפרוק והזדהות.... :( ויש המון מהמורות...ברור שלכולם יש והדרך לא חלקה... אוףףףףף

קשה, לא הולך, תקוע לפעמים אחרי זמן מתגלה לטובה עם השנים למדתי להפנים את ה"כל בסדר , את בסדר בסוף הכל מתייצב" של אודי כמובן לא מצוטי מילה במילה ושל המטפלת של שלכל דבר יש התחלה אמצע וסוף ... אמממה כשאתה בפנים אתה לא תמיד זוכר את זה ואחרי אתה לא זוכר על מהכל המהומה .. מה כן אני שומעת ממך חוסר אונים של אמא מול מערכת גדולה שמועכת את ילדייה ...ואת לא יכולה לעזור .. זה קשה זה כואב זה מתסכל ונראה לי שברגע שתסכימי לקבל את הרגשות שלך את המצב הקשה הזה גם תוכלי לעבור אותו ....כאמא שארבעת ילדייה עברו שירות מאוד משמעותי ולרוב גם מאוד מתסכל .... מה כן את יכולה לעשות לתמוך לחבק לכוון להזכיר שהחיים לא שחור לבן שכלום הוא לא סוף העולם ...(כמובן שזה עד נושאי בריאות שתמיד ניתן לקחת ייעוץ משפטי ) וכמובן לבוא לכאן לקבל תוקף לקושי וחיבוק מכל הלב ומיכלי , עם שיחה טיפולית יכולה לעזור אני לא רואה סיבה למה לא ...מידי פעם .. חיבוק אביב

באיזה ימים יש מענה בפורום?

אודי יקר, הכל הולך קשה ואני לא מבינה למה... כל דבר הולך לנו קשה...שום דבר לא הולך חלק. ..חבל שלא יכולה לפרט פה. אנסה בכללי. כשמשהו טוב מתחיל- עבודה חדשה, מקום חדש לילד ..תמיד יש משהו שחייב לקרות....פתאום רפואי, פתאום לא הולך חלק וממקום אחר באה תקיעות... קשה. הבירוקרטיה לדוגמא בצבא- יד ימין לא יודעת מה יד,שמאל עושה. ילדים מחליטים על ילדים ואז נוצר כאוס.... מה קרה לצבא שלנו? למדינה? מרגישה שהכל הולך לנו קשה.. לילד, לבעלי, לי. מרגישה פשוט רע.. וגם אין לי עם מי לדבר. לא הצלחתי ממש בקטע התקוע הזה למצוא אשת שיחה נורמלית שתבין אותי. ..הטיפול עזר בהמון תחומים אבל כשאני עצובה וזקוקה לפרוק שוב לא מוצאת אצל מי.. .חברה של כולם ובעצם הכל שטחי. חברה של אף אחד...קשה לי. ואין טעם לחזור לטיפול כי אני צריכה למצוא לבטוח במישהי..זה לא זה...הטיפול זה לא חברה ...אוףףף

הי מיכל, אני מתחברת מאד לאיור שבקישור הבא. מצחיק (אולי כל עוד את לא בפנים...), אבל נכון למדי והשאלה גם איך לוקחים את זה. לימדו אותי על מושג שנקרא קבלה רדיקלית. מעניין. והנה הקישור: https://tinyurl.com/55xe87hc סוריקטה

נחמד...קראתי. גם המשפט נחמד...תראי מה כתבתי לאודי. לא התכוונתי שילך חלק הכל ושכלום לא יקרה לנו...ברור שזה לא מציאותי. אבל ההרגשה היא מה חטאתי שמגיע לי כל הרע הזה???????? מעין צרות באות בצרורות. והצרור נורה עכשיו מכל הכיוונים וקשה לי.

זעם זה טוב בתנאי שלא פגעת בעצמך זה אומר שמשהו בגוף השתחרר החוצה הכנסת מהחוץ פנימה ומשהו מהפנים הכואב יצא החוצה כמו בבישול מכניסים חומרים מהחוץ פנימה לסיר יוצאים אדים זעם יוצא תבשיל חדש ולגבי העשייה את ממש לא חייבת ונמשיך לאהוב אותך כמו שאת גם לא לכל אחד מתאימה הדרך לכל אחד הדרך שלה אבל עצם החשיבה מבשלת מבפנים יוצא קיטור ואז אולי לרגע רואים עוד מטר דרך קדימה הדרך הייחודית לך וזה בסדר למה שנוותר עלייך את ממש לא חייבת ללכת בתלם כי מישהו אמר ... אוהבת חיבוק אביב

ואת חכמה. הי אביב, לא הוצאתי את הזעם הפנימי על עצמי. לא פגעתי פיזית בי וגם לא במתכון. פנימה או החוצה. יפה חשבת. ויפה לי שזה לא קרה. הייתי איכשהו מודעת. מקווה. חזרתי עליו, אגב. על המתכון המשוכלל. וכיבדתי הרבה אנשים, בשתי הפעמים. זה אמור להיות משהו שנחשב מיוחד. כולם אמרו לי כאלה מילים טובות ומשובחות עליו. חזרתי להקשיב מיליון פעם והראש ממאן להאמין. קצת כמו שיצאתי עם מוניטין בתחום שבו אני עוסקת כרגע, וכל הזמן, כל יום שומעת הרעפות מוגזמות של שבחים (וגם מעלה רעיון של פרישה בשיא), ולא מצליחה להאמין. בכל אופן, כיוון החשיבה של עשיתי די בתחום - די חזק. מעניין, ואולי כלל לא מקרי, שזה מתרחש אחרי המוות של אמא. רופא הנפש היה אומר שאני מראה את הטוב הזה כחלק מהכחשה של האמא הפנימית שהיא, אהמממ, פחות. ועניין ההכחשה של האמא כפי שהיא הייתה, אולי פחות טוב עבורי. וואי, בזכותך נזכרתי שהדברים הללו נאמרו. הדרך שלי אולי שונה, וגם בקצבים אחרים. מניחה שלא מתוך כוונה להיות אחרת בכל מחיר, כדי לא 'להיות עדר'. לצורך העניין מביטויי עידן הקורונה - אני הולכת עם החיסונים ולא מכחישה את קיום המחלה. גם אם מטרידות אותי התנהלויות מסוימות. זה לא סותר. נראה לי שיותר לא יודעים מאשר כן יודעים. ואולי מי שמוותר עליי זו אני. כלומר, אותו חלק שלא נפרד וממשיך להזדהות עם אותה אמא. שמתה כבר. מצאתי את עצמי מקללת את האיש ההוא, החבר שלה. שימות. אבל הוא מת באמת כבר. אוף. תודה על החבל המקשר, סוריקטה

יש הודעות שאני חוזרת וקוראת את מתוקה, אביב. בוקר טוב וחיוך, סוריקטה

חברה שלי יש בן שהוא בן 30 לפני מעל שנה אובחן עם סרטן של אשכים. בזמן שהוא קבל טיפול כימותרפיה עלו לו פחדים שפגע באחות שלו. החליט לשאול אותה אם כן זה נכון והיא אמרה שכן. זה התחיל כאשר הוא היה בן 10. הוא לא זוכר כלום. האם הפנוזה יכול לעזור?? אם כן איך מוצאים מטפל? ואם לא , למי לפנות? תודה מראש

הי ינשוף, ומה שלומך? מדהים איך הסרטן באשכים יצר אצל הבחור את הלינק בראש לפגיעה מינית, שהודחקה אצלו, באחותו. כאילו הייתה תחושת אשמה שמקושרת לעונש. יואו, מורכב. תיבת פנדורה. והיא, האחות, היא זוכרת... :-( שלך, סוריקטה

תודה אודי תודה סוריקיטה- ששאלת בשלומי.. האמת קשה לי ממש... אולי אשתף בהמשף

המיוחדת שלי כבר גרה קרוב אלי אך עדיין לא יצא לנו להיפגש אבא שלה היה חולה בקורונה מהרגע שהגיע אלינו הביתה היום כבר חזר לעבודה ולשיגרת חיים רגילה בעלי עדיין חולה עם קורונה שרוי בחדר שלו ובגלל שלא מצאתי עוד דרכים כדי להשאיר את המיוחדת שלי צמודה אפילו טלפונית התחלתי לצבוע תמונות בנושאים שהיא אוהבת ולשלוח אותם לפלפון של כלתי לשעבר זה עוד מהתקופה שהיתה רחוקה ממני והתחיל כנושא של אני רק רוצה לשמח אותה בריחוק הזה שנכפה עליה וממשיך גם כיום.. היא מאוד שמחה ותמיד שולחת לי הודעות מוקלטות כמה היא נהנית מהתמונות יש לי רק הרגשה שכעת מששבה לספסל הלימודים אולי פחות יענין אותה ומחפשת עוד דרכים יצירתיות למשוך אותה אלי... אם יש לכן רעיונות אשמח לשמוע מה עוד אוכל לעשות תודה למי שקראה עד כאן שבוע טוב ומבורך לכולם אודי אשמח לשמוע גם ממך חטולית

הי חטולית, היי מי שאת, ודברים יזרמו כמו שהם. המיוחדת תגדל עם הזמן, תהיו בכל מני מקומות. חמוד מאד רעיון התמונות הצבעוניות. אולי בעתיד יוכלו לעבור פחות דרך מדיה (מכשיר, או אמא של המיוחדת). כלומר, קשר ישיר יותר, הגם אם מעורר חרדות מתגובות קנאה. שלך, ובריאות לכולם, סוריקטה

את מהממת אהבה של סבתא לא צריך יותר ... אני מאמינה שאם זה היה תלוי בה היא הייתה רוצה כל הזמן אלייך תמשיכי לעבוד עם הלב זה בטוח ישתלם בסוף חיבוק ענק אביב

היי חטולית, טוב שהיא קרובה. האם יש לכן דרך להפגש? או רק בנייד? אפשר לדבר ולשלוח הודעות אחת לשניה ומדבקות נחמדות. סרטונים אולי. מקווה שתפגשו בקרוב. בהצלחה.

קראתי אותך בכוונה לא ממשיכה שם מבינה שקשה לך עם ביוקרטיה תנאים להוצאת נכות מחלות רקע שמקשות על התפרנסות כלומר את תצטרכי להסכים ללכת לפסיכאטר , להביא מכתב מהמטפל דאז ואולי גם לחזור לקצת זמן אליו בשביל התהליך ... ברגע שכן תסכימי לקבל אבטלה זה יהיה מנוף , הנה קשה לי לעבוד הרבה שעות ....אני קורסת עד עכשיו לא הגעתי מהבושה . עוד תנאי זה שכר עד 6300 ברוטו ואת זה שוב מאפשרת האבטלה .. זה תהליך ארוך ואת צריכה להאמין בעצמך מה שזה ייתן את האפשרות האמיתית לנפש שלך קצת לנוח , קצת זכויות .. מעבר לזה שווה להוציא אפילו רק נכות רפואית בלי הקצבה , לקבל ארבעים אחוז נפשי ולקבל סל שיקום שמאוד מאוד יכול לתמוך בך לתת לך כיוונים ושלא תהיי כל כך לבד עם הכל. מרגע שיש לך את כל הניירות את יכולה להיעזר ביד מכוונת הם באמת עוזרים . . חוץ מזה , לדייק את מה שאת רוצה כל פעם משהו ...את מוזמנת לנסות איתנו ... מן משחק כזה של אני רוצה ....לאט לאט בקצב שהנפש שלך יכולה להכיל. אוהבת חיבוק ענק אביב

הי אביב, זה כאילו את מדברת בשפה שאני לא מבינה. כלומר, כן יודעת את הדברים, אבל רחוק ממני עד לרמה שאיני יכולה לתאר. והגדרה מדויקת של מטרה - לא חושבת שאי פעם יכולתי. אולי אחד הצדדים החלשים. אולי הנפש לא יכולה להכיל דברים כאלו... מתביישת, כנראה מוזרה גם בשטח כאן. סוריקטה

כלל לא מוזרה זה קשה זה תהליך אבל אני מרשה לעצמי כי אני חושבת שאת כבר קצת קצת מוכנה ויכולה אני יודעת שזה לא קל תני לנפש להכיל לקבל את הרצון לשינוי זאת כבר התחלה לאט אהובה אני מכירה את זה כל כך לקח לי שנים להעיז להגיד אני רוצה ועדין לא תמיד מצליחה אתך אביב

לא מרגישה בכלל שרוצה אותם, ולא בטוח שבנויה לעשות דברים כמו רובוט (קרי, מבלי להזדהות) כי מישהו אמר. למרות שאפשר גם לעשות דברים טובים ומועילים באופן הזה. במחשבה נוספת - כן יש דברים כאלה שאני עושה - כמו לאכול, למשל. והאמת שניסיתי בשבוע שעבר להכין מתכוני אוכל שווים בכוח, כדי לבדוק האם מעשה מהחוץ פנימה ישפיע באופן כלשהו. גיוס של המון אנרגיות (גם זה לא רגיל, כי לא שעשיתי משהו על הדרך). התוצאה המיידית הייתה זעם בנפח. אחרי כמה ימים היה שינוי בהרגשה, אבל גם הוא נגוז. תודה, אנשים יקרים. מתארת לעצמי שבגלל תגובות מסוג שקרו עכשיו קל לוותר עליי וזה מעציב. סוריקטה

הי אביב, הקטע עם השינוי - נאמר שאצלי הצד הזה היה כל כך כל כך חלש, שלכן הייתי צריכה לעבור כזה טיפול ארוך ואינטנסיבי. כנראה עדיין צד חלש מאד. כל כך היה קשה לי לקום בבוקר היום. אולי זה אומר משהו. ואולי פחות. תודה, סוריקטה

הבן שלי שגר אצלי בבית חלה בקורונה כבר מיום שישי בבידוד בחדר שלו בעלי כמובן לא נזהר וגם הוא בבדיקה ביתית מאחר הצהרים הזה גם יצא חיובי לקורונה כל אחד מהם בחדר נפרד וטוב שיש גם סלון אני שם... אמי לא תגיע אלי לשבת תהיה לבד בבית אני דואגת לה..מפחיד אותי שאין מי שיהיה לה לעזר כל השבת צועקים לי בראש תחשבי חיובי שיהיה חיובי.. אבל...אני פחדנית איומה והפחדים לא נותנים מנוח מה לעשות ?? להכין אוכל ולהגיש בנפרד אתגבר כנראה ... הולך להיות שבוע ממש ממש לא קל... שבת שלום לכולם חטולית

נכון שבוע לא קל אבל את חזקה וזה יעבור מהר רק שיעבור בכמה שפחות כאב אביב

הי חטולית, נשמע באמת מלחיץ ומפחיד וקשה מנשוא. מקווה שתוכלי לשמור על עצמך ופחות לשאת על גבך. שתהיה שבת שלום ושלווה, סוריקטה

היי רציתי להתייעץ בנוגע לתופעה שפקדה אותי כבר מגיל ההתבגרות חוסר עניין הייתי ילדה שמחה ותקשורתית לא הייתי נבוכה מאנשים וכרגע אני מרגישה שיש לי חוסר עניין כך אני קוראת לזה שאני נהנת רק מאוכל וקצת מוזיקה אני שמחה שאחרים שמחים במשפחה אבל אני לא שמחה מדברים שקשורים אליי חוץ מזה שאולי אם אני יתחתן זה ישמח כי יהיה לי מישהו שאוכל להתיידד איתו לחיים אז מה אני עושה שיחזור לי העניין שאני יהנה מקניית בגדים מטיולים מנעליים איפור כל מה שאדם צריך תודה

בנוסף גם מליצור חברות

שלחתי כמה הודעות ...שבוע שעבר , ובסופש .... לא יודעת אם ההודעות לא עלו או אודי לא היית כאן ... ימים של בריאות אביב

חוק מרפי ....,😀😊

הבן שלי הגרוש שבא לגור אצלי התגלה אתמול כחיובי לקורונה טוב שיש לי עבורו חדר נפרד כך שהוא כעת סגור שם בדלת אמותיו.. נראה שכבר בכל בית המכה הזו מכה ולא פוסת ... הבוקר שוב נפלתי מהמיטה תוך כדי שינה וזה מפחיד אותי מזכיר לי את התקופה בדיוק לפני השבץ שעברתי לפני כמה שנים. . כבר לא יוצאת לטיפולים מהבית רק בשיחות טלפוניות עם מטפל. .. ועכשיו גם הקציבו לי זמן לגמר טיפול..גם זה עומד להסתיים מה שאומר שאי אפשר להישאר בטיפול כל החיים ועכשיו זה הזמן הכי קריטי בטיפול ... זה מה יש וצריך גם להודות על זה .. תודה למי שקראה והגיבה יום טוב לכולן חטולית

באסה הקורונה מבקרת את כולם לגבי הטיפול .. אולי יש עוד דרכים לטיפול ...ובנתיים תמצי את מה שיש ..חיבוק ענק אביב

וואו. חטולית. אני כל כך הרבה מתעסקת עם הסיום. לא מצליחה לתאר לי איזה קושי בכך שמודיעים שזה נגמר. מחזקת את ידייך ושולחת הרבה כוחות. מאמינה(לפחות מנסה) שהכל לטובה.

הגיל והגנדר אולי מקשים אבל אם תלכי ותעיזי להיות רגע בראש פתוח תגלי שהשמים הם הגבול ....בלי פחד בלי חשש יש המון דברים שאת יכולה אם רק תעיזי להביא את היכולות המדהימות שלך קדימה ולראות אותם . רק ביום שתסכימי לראות ולהראות אותם תגלי כמה את מסוגלת . יש לי כלי מדהים שבניתי (כלי עבודה) קצת קשה לי להביא אותו לכאן באקווריום הזה ...פשוט לא בטוחה לאן רוצה למנף אותו . בלי קשר לכלי החיפוש ..האם יש אפשרות בסוף השנה, לקבל מכתב פיטורין הרי כל פעם שנגמר השרות שלך את מחפשת עבודה חדשה ...מה הסיכוי לקבל מכתב פיטורים ולקבל אבטלה ...ככה שיהיה לך איזה שהוא בסיס כלכלי תרשי לעצמך לחפש עבודה שהיא לא השרדותית כי אם לפי מה שאת רוצה ... . השלב הבא שאני מציעה בעקרון את יכולה להתחיל מעכשיו . לא לחפש את העבודה כי אם קודם לדייק אותה היא תבוא ... לקחת דף ולכתוב עליו מה את רוצה שיהיה בעבודה אבל הכי מדוייק שיושב לך נכון בנשמה , נניח מרחב , טבע , שקט עצמאות פעולה תקשורת טובה ובונה עם הבוסים ממש לדייק את רוצה לנוח בזמן העבודה חשוב לך שתהייה לך פינה טובה ונעימה ממש לדייק במילים על קוצו של י' לשים לב למשפטים שאין בהם חסימה שאין בהם שליליות שאין בהם כפל לשון למשל אני רוצה הרבה כסף ...אמממה בשביל הרבה כסף צריך לעבוד הרבה שעות ושעות נוספות ואולי לילות או שבתות ...את זה את לא רוצה אז את רוצה תגמול ראוי מאוד למידת העבודה שלך ...וחשוב לך שיהיו לך כל הזכויות הפנסיוניות והרבה זכויות פנסיוניות , מעבר לפנסיה הבסיסית נניח קופת תגמולים .... . כן זה מפחיד מה אני רוצה ...???ככה אנחנו חוסמות , כי מפחיד לחשוב שמגיע לנו שאנחנו טובות שאנחנו יכולות .. הגיל והגנדר לא מפריע , הפגיעה ההתעללות לאורך השנים , הכלא ששמנו את עצמיינו בתוכו כשמזמן השומרים לא שם ...זה הדבר היחידי שמפריע ... את עדין יכולה לנסות להוציא נכות כן בלי פחד על הרקע הנפשי זה ייתן לך בסיס ומעט זכויות ...אבטלה שייתנו לך כמה חודשים לחפש את דרכך ..פעמונים יכולים לעזור ברכישת מקצוע עדכני ....והכי חשוב הדיוק הדיוק הדיוק והזימון של העבודה המדוייקת אלייך ... . אפשר אחרי שמסיימים לכתוב ליצור אותה ...ציור , כתיבה על דף יפה ועיטורה ...משהו במחשב ליצור בcanva ... ואז להניח את זה במקומות שתיראי שתפנימי ....כמה פחד היה לי ואת יודעת לעבוד בעבודה של גדולים ...את האמת זה היה יותר מפחיד ממה שזה ...אני יכולה יותר ממה שאני עושה היום ...השמים הם הגבול ..ואודי כאן הוא דוגמא נפלאה לזה ..בהצלחה יקרה

הי אביב, עוד הספקתי לראות את ההודעה שלך אתמול, אבל הייתי מותשת מהיום הארוך. זו גם סיבה לנסות לשנות. תודה על משחק החבלים. אהבתי מאד. סופש עבר עליי ברמת חרדות גבוהה. אולי בגלל המחשבה על השינוי. אולי בגלל הזכרת היש. אני אמורה להיות במצב פחות מצוקתי. צודקת לגבי הקטע ההשרדותי שמקשר לעבודה. אולי גם קצת היותה סוג של שוליים. למרות שכל הזמן אומרים לי שאני שונה בנוף ויצאתי מבוקשת בסביבתי. ואני חושבת לי שזה הזמן לפרוש בשיא. הזכויות, מעט מהן הן משהו שהתחלתי לדאוג לו רק בשנים האחרונות. נכות - לפני כמה שנים פניתי לרופאת המשפחה המכשייפה שהייתה והיא אמרה שביטוח לאומי יתהה מדוע רק עכשיו. בעקרון נראה שהמעסיקים יהיו מוכנים להוציא מכתב, וזה עיסוק שגדול עליי. כרגע נראה שאוותר. אין לי שום דיוק לגבי הדבר הבא, אם בכלל. יש מחשבות או על היקף עבודה קטן יותר בתחום דומה, או משהו שגם, מה לעשות, סך הכל יכניס מעט. וואו אילו רעיונות מקיפים, חכמים, ריאלים ומלאי הבנה יש לך! תודה סוריקטה (כמעט התפלק השם האמיתי)

כתבתי ברביעי וראיתי שלא עולה אבל לא היו לי כוחות לכתוב שוב הכותרת הייתה סולם חבלים ...מן תחושה שכל פעם מישהי אחרת מעלה את השנייה עוד קצת למעלה ... קראתי אותכן שם תודה על המילים משהו עובר עלי , עובר על הגוף שלי ..מותשת בעיקר ..אני לא זוכרת מה כתבתי זה היה מכותב למה שכתבתן לי שם .. עליתי מאוד במשקל בחודשיים האלה , תחושת הלבד האין מטפלת והכאב של האין אמא פתרתי עם הרבה מתוק ...באסה הטיפול לא היה יציב דווקא בתקופה הזו , גם המטפלת להפרעות האכילה לא מצליחה לקבוע איתה בצורה מסודרת ... . הבנתי את החלק שלי בתוך הכאוס בטיפול וגם המטפלת הבינה את שלה ...אז אנחנו שוב במסלול אומרים שמעט מאוד אנשים עוברים את כל שלבי האבל עד ההשלמה ....מפחדת להשאר בשלבי ההכחשה והכעס ....כרגע אני שם ... אוהבת אותכם חיבוק לכל אביב

אהובה שאת ויקרה לי מאוד מבינה אותך מאוד אהובה הבדידות גורמת לנו להמשך למשהו מנחם ומתוקים מי כמוני יודעת כמה הם טעימים ומנחמים...אמת זו תקופת אבל לכולכם ולוקחת מחיר .. אהובה היי סבלנית גם התקופה הקשה הזו תעבור לאט לאט ... חיבוק מנחם חטולית

שלום בת 40. שנתיים סובלת מפחד על המחלות. ביקר מחלות סרטן. מבקרת הרבה רופאים, עושה בדיקות דם ואולטראסאונד לעתים קרובות. התשובות מרגיעות קצת , אולי כמה ימים ואחר כך שוב מוצאת סיבה חדשה לדאגה.... מרגישה שלא יכולה להמשיך כך יותר... מצב רוח ירוד מאוד וכל יום בודקת את הגוף שלי.... אני לא יודעת מה לעשות. האם מוכר פחד כזה? איך מטפלים? דורש תרופה? תודה רבה

שלום רב , אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון לייעוץ אבל אני אכתוב פה . דוד שלי בן 60 וכבר תקופה של כמעט שנה סובל מדיבור בשינה ותנועתיות , המלצנו לו ללכת לבדוק את זה והוא לא משוכנע והוא לא הולך לבדוק .אנחנו שנמצאים מסביבו מרגישים שהמצב שלו מדרדר הוא הגיע למצב להרים אבן כבדה שהייתה על השולחן ליד המיטה ולזרוק אותה לקיר.אתמול זה הייה ממש מפחיד , הוא הייה ישן על הספה התחיל לדבר מתוך שינה ופתאום הוא קם מהספה ורצה להעיף את השולחן ( כל זה בעודו ישן )עד שאמרנו את שמו כמה פעמים והוא התעורר . הוא ממש מסרב להיבדק ואנחנו לא יודעים מה לעשות , אנחנו מפחדים שחלילה יגיע למצב לפגוע בעצמו או באנשים סביבו . תודה מראש

מנסה ..כל כך מנסה לכתוב ופשוט לא מצליחה אמרו את זה קודם לפני .. קשה לכתוב דמעות קראתי אותך סוריקטה למטה רציתי להתחבא שם יחד אתך ובכוח רושמת כאן וכבר היד רוצה למחוק ... הכל נמחק לי מזל שאני עובדת חייבת להיות שם מפוקסת ימים כאלה קשה לי שולחת לכן כוחות סליחה שלא נוכחת

הי אביב, טוב שרשמת ועלית למעלה; הנה עליתי למעלה יחד איתך. והמחיקה - בדיבור החוצה היא אפילו חזקה יותר - אז הכתיבה, לפעמים, אולי יותר מאפשרת. היא גם איכשהו קצת לתוך עצמך. מיתרונותיה של מדיית האינטרנט. המממ כשמשתמשים בה באופן בונה. אצטרף ואכתוב יחד איתך - טוב שאת עובדת. קוראת אותך ומנסה לספוג רעיונות לשינוי כיוון עבודה. התייעצתי קצת. איך אמרו לי - הגיל והג'נדר לא מייטיבים, אבל אפשרי. והזכירו לי שהייתי טובה באקסל, למשל. לעזאזל, לפני שלושים ארבעים שנה הייתי חזקה מאד במתמטיקה ואפילו לימדתי, ובגרפיקה ומוסיקה והכנת מתכוני מאכלים. מניחה שהטרדות קשורות גם ובעיקר למוות של אמא. גם אצלי. אמא ועכשיו גם הצטרף ההוא. מאיים ולא מניח בלילות על אף התרופות. כתבתי עליי, יודעת, הכוונה לשתף, אולי משהו יעיר אצלך כיווני המשך. כמובן שאני חושבת עליך ומאד. ואת נוכחת. שלך, סוריקטה

אביבוש אהובה ימים קשים מאוד מבינה כן לכתוב דמעות קשה מאוד הן זולגות להן בחום על הפנים ... שמחה שלפחות העבודה מעסיקה אותך וזה נהדר יש לי המון לכתוב על המצב אך לא מסוגלת עדייו לגבש את המילים בצורה נכונה למשפטים איתך החיבוק רך ונעים אם מתאים חטולית

אביב יקרה, כל כך מבינה את הקושי לכתוב. וכן, גם אני אומרת מזל שאני עובדת... משהו שמחייב להאסף. איתך שירה

שאלה-אתם חושבים שכל טיפול צריך להסתיים? הפסיכיאטר אומר שבמצב שלי (פוסט טראומה וכאלה) צריך להיות בטיפול. אני כבר 11 שנה אצל אותו אחד. בזמן האחרון אנחנו מדברים קצת על התלות הרווחים והמחירים של הטיפול. מרגישה שאנחנו על פרשת דרכים אבל אם צריך טיפול כל הזמן אז למה להפסיק. אין לי כוחות להתחיל אצל מישהו אחר. הוא אמר לי שצריך לראות שזה לא הופך לקביים שלא נותנות להתקדם. אני אמרתי שזה יותר דומה לפיזיותרפיה, שזה מחזק ומאפשר עצמאות . יש לי לפעמים שאני מגיעה ולא ממש יודעת או מוצאת על מה לדבר אבל אני באמת מפחדת לסיים. מורכב כל כך ..

הי רוני, אודי רשם אנליזה - ובכן האנליזה שלי הסתיימה מזמן, אבל פגישות ברמה שבועית או דו שבועית המשיכו להתקיים. וגם אצלי מדובר בתקופה של שנים. נושא סיום הטיפול (ואני מתחלחלת רק לשמע הביטוי) עלה במשך השנים מספר פעמים. התגובה הנחרצת שלי היא לא באלף רבתי. תמיד ועדיין. ובדומה לאשר את מתארת - לכאורה אין לנו באמת על מה לעבוד. לא קורה שום חדש, אנחנו עייפים, המטפל נרדם מאותן חפירות מוכרות, אין לו מה להוסיף, עלותן הכלכלית של הפגישות גבוהה מאד, ואפשר גם לחשוב שהקשר חוסם דברים אחרים מצמיחים. אני עדיין טוענת בתוקף שלא כך ואנחנו חלוקים. וייתכן שיש משהו שאין אני יודעת ולא הזכרנו אותו והוא מחכה אי שם. באמת שאין לי מושג. לפני כשנה פלוס ובתוך תקופת הקורונה הייתה החלטה ברורה, מבחינתי חד צדדית, של המטפל לסיים. הוא גם טען שצריך אומץ, וכך עשה. וניסינו, והתגובה שלי הייתה גרועה באופן קיצוני. המטפל אז אמר שאני עושה הכל (באופן לא מודע) כדי להראות לו שזו טעות. אזכיר בתוך כל זה שאני אדם בודד מאד. ללא משפחה משלי. חברות באופן כללי איכשהו יש, אבל הקירבה היא די מינימלית ודלילה יחסית, בעיניי או לציפיותיי. הרגשתי שהמטפל כועס (או מאוכזב) שאיני לוקחת את הרכיבים מהקשר הסוג של אינטימי שבניתי מולו למקומות אחרים. שאין אובייקט פנימי שמייצג אותו אצלי בפנים בהיעדרו. וזו הבעייה המוכרת שלי... אני גם מתעקשת שלא לעבור למטפל/ת אחרים. גם אם המטפל הקיים יהיה זה אשר ייצור את החוט המקשר הלאה. כי אני עדיין לא יודעת לעשות את זה בעצמי. בינתיים התרחשו דברים השנה (השנה של אחרי 'סיום הטיפול') - כמה אנשים משמעותיים בעולמי מתו, ועוד אחד ניסה למות. אלו אירועים. חתיכת אירועים. שבהם גם היה מבחן של קשר בין האחים, וגם סבכים רציניים שנותרו אחרי הדמויות האלה ומצריכות הרבה משאבים מול עורכי דין ורשויות, למשל. לא יודעת מה כתב פרויד, וכל אחד הוא מה שהוא. איכשהו כולנו מזדקנים. יהיה סיום, והוא יקרה איך שהוא יקרה. כך אומר כעת. אבל בשלב זה, לערוך לנו, ובעיניי, באופן מלאכותי, פגישות לקראת תאריך פרידה קבוע מראש - הוא רעיון שנדחה כמו חרב חותכת. ובכל זאת - אנשים נפרדו ואולי למרות הקושי, אפילו התאים להם סך הכל. אז איש ועולמו. אנסח מעט שונה - הטיפול אינו מסתיים, אם את ממשיכה אותו מול עצמך כשבתוכך חלק פנימי שמייצג את המטפל והקשר שהיה במשך השנים. עם כלים. הפגישות הממשיות יכולות כן. איך פחות ניצמד בדבקות דווקא לעבר שכבר חלף? - שאלה טובה. סוריקטה

רוני יקרה, כל כך מוכר ההתלבטות.. גם אני הייתי 11 שנים. בעצם 10 ובשנה ה11 מאוד התנדנד...נפרדנו, חזרתי וכו...כך הבנתי שכשאצטרך תמיד אוכל לבוא וזה מה שאפשר את המצב היום שהוא חצי שנה ללא טיפול...חשבתי לחזור בנפילות אך החלטתי לנסות להתגבר לבד.. דברו על זה. אצלי טחנתי את זה עד דק..:) אם הדלת אצלו כמו אצל המטפלת שלי תמיד פתוחה זה נותן אוויר לנשימה ולפרידה. בהצלחה. ❤🙏

מחשבות המשך - גם פה יבוא יום ואודי ימשיך לדרכו. חלק מאיתנו, משתתפי ומשתתפות הקבוצה, כבר די עשו כן, כך נראה. ונראה, בעיניי, כאילו אנחנו כבר די שם לכאורה, אבל יש משהו, וגם אין, בהמשך ההפעלה שלו. של הפורום. בדומה למה שהייתי אומרת על תקופת הטיפול שלי. ואולי דווקא עכשיו ניתן להגדיר אצלי מטרה שהיא, מה שלא היה קודם - מה אני עושה עם שארית חיי במובנים שונים, עם האובדנים והגיל המתקדם. אולי רק עכשיו, מאוחר כל כך, וחלש כל כך, אפשר להתחיל לחשוב. ממש אולי. יש מצב שזהו מרכיב בפרידה. יש דברים שקורים, שיכולים להתרחש, רק אחרי פרידה, כך אומרים. ואני אומרת - לא תמיד. מאד מאד תלוי איך הייתה אותה פרידה. גם לאופן משקל רב. ספרים ספרים נכתבו על פרידות... סוריקטה השוב לא מפוקסת

וואו. מחשבות שאותי הן מבהילות...

תודה רבה לכל מי שהגיבה לי בהודעה שהעלתי אתן לא מבינות כמה המילים שלכן מחזקות אותי ! נותנות לגיטימציה להמשך הדרך שלי במצב הנוכחי שמחה גדולה מציפה אותי וממלאה את ליבי מוצאת את עצמי חסרת מילים להכנס ולכתוב לכן כמה מילים מנחמות סוריקטה יפה שלי אומנם כתבתי היום באיחור וגם לך מיכלי מנותקת כמעט מהמציאות בגלל העומס הרב שיש עלי עם ריצות לבדיקות במרפאת שבץ מוחי נוירולוגית וכאב ראש בלתי פוסקים עם לילות לבנים שלא זוכרת לאיזה בוקר מתעוררת ..עם בעיות חדשות מאז הארוע האחרון מוצאת את עצמי במקום שלא זוכרת אייך הגעתי לשם.. הראש לא מתפקד כמו שצריך כן מצטערת שכך..כי לא איתכן כמה שרציתי להיות ואתן כולכן כל כך חשובות לי כבר לא מזכירה את הריצות עבור אימי..מסכנה שהיא אך איתכן בכל ליבי גם כשאיני מוצאת את הכוח להכנס אוהבת כמו תמיד חטולית

חטולית יקרה, שמרי על עצמך לפני הכל. היי שם בשבילך ועבורך. התוכלי? איחולי בריאות רבים והקלה, שבת שלום שתהיה, סוריקטה

הי שירה, בהמשך לשכתבת לי - התוכלי להשתמש במילותייך שלך אליי גם מולך? התוכלי לבטא את כשרון הכתיבה שלך את? בואי. וכמובן שבסדר אם תבחרי פחות. רק לומר שחושבת עליך. להרגשתי השתתקת מאז שרשמת מילים מעמקי התהומות החשוכים ומרופשים שאת חווה בעוצמות. וחששתי שתגובותינו אליך כיווצו אותך עוד. הלוואי והיית מצליחה להיחלץ. ( כן קר לי, חסרים לי בבית אמצעי חימום/מיזוג נאותים ואפשר לקחת את זה כנראה גם לתחום הנפש. אולי אם ינצו לרגע רגעי אביב, כפי שתיארת, ארשה לעצמי לתקן. לפחות טכנית מבחוץ. אממה, באביב סוג של נעים לרוב מעצמו. מתעתע. בכל מקרה, נוטים לומר שלעתים מגיעים גם מחוץ פנימה). ואת - איך את נשמרת מפני מזג האוויר הנוכחי? האם? שלך, סוריקטה

הכתיבה... כמה מילים שכתבתי במיילים או סתם כך המוני מילים. לפעמים אפילו נדמה לי שהמילים קמות נגדי, שצריך לעשות בהן סדר. אולי מתחבר גם למה שכתבת על השתיקה שלי, אותן המילים הגולמיות מהתהומות, אולי המילה של אודי 'מסומם' הרגישה לי קשה מדי וסוגרת, כאילו עלי להסתיר משהו ולהתבייש. את יודעת, התחושה של חילופים וניתוקים דיסוציאטיביים באמת מרגישה קצת מסוממת. לצערי זה קרה לי בזמן נהיגה, לא קרה כלום אבל בכל זאת, ניתוק ורעש השולים המחורצים במהירות גבוהה על כביש מהיר, והבן הצעיר היה איתי בנסיעה. זה לא כמו להרדם. אם הייתי נרדמת מניחה שזה היה נגמר ממש רע. החורף הקר הזה עדיף על הקיץ. אני לובשת שכבות. יש משהו נעים להתעטף להסתתר מאחורי שכבות. כן, לעתים אומרים שהאביב בא מבחוץ, לפעמים כשיש לי אומץ מעזה לעשות משהו שאמור להיות מהנה, לנסות להרגיש, אבל זה לא ממש מחזיק. גם בפנים כנראה הכל מתגונן מפני החורף בשכבות רבות. ועדין קר. תודה שהזמנת אותי סוריקטה. תודה. הנה הצלחתי קצת מילים. שלך שירה

סוריקטה פשוט אלופה נכון ולך שירה אהובה גם לא חסר כישרון הבעה וכתיבה שיש מה לקנא בהם אתן אלופות ומקסימות נהדרות ותמיד כייייף לקרא אתכן הלוואי עלי כמה שמחתי לראות פתאום את השם שלך שירה שכתבת את חסרה המון אהובה ומבינה את הקשיים שלך רק מתגעגעת אוהבת אתכן יקרות חטולית

הי שירה שירה, שמחה מאד שכתבת ורשמת. תיארתי לעצמי. וטוב שעכשיו נאמרו מילים מפורשות יותר וברורות. מצד אחד, כמה יסורים כשאין להן מוצא, מצד שני, ההבשלה או ההרשאה. העצירות הזאת. מנסה לחשוב מה אפשר לעשות - לא בטוחה שמצאתי פתרון ובכל מקרה הוא מאד פרטי ומתאים לאדם נתון בעיתוי נתון. אם בכלל. גם חשבתי מדוע אצלך עכשיו עמוק וממושך ותדיר יותר. מה באמת קורה. ואולי גם ממה להימנע כהוראת הפעלה כדי לשמור עליך ועל סובבייך. עד לפני שנה סבלתי מתופעות הגיל באופן קיצוני, ולכן גם בעיצומו של החורף (פה בארץ, כן) הסתובבתי ללא שכבות וחשוף (שזה כשלעצמו הישג). בעבר לבשתי שכבות, גם למטה, לפחות שלוש וגם ארוך, בכל עונה, מסיבות עצובות. נראה לי שהמנגנון שקוטל את ההנאה (כי היא חלקית, ובעיקר כי היא עניין של תלות) עובד לפעמים כל כך מהר, עד שאין חוויית הנאה שעולה לרמה המודעת בכלל. קצת לא מפוקסת הבוקר, אז זה מה שיצא. בטח הזמנתי אותך - תודה שנענית. הלוואי יבואו ימי הבראה. סוריקטה

שוב תודה על המילים שלך שעושות לי קצת סדר. שיהיה סופשבוע חמים הלוואי שלך שירה

חטולית אהובה תודה על המילים החמות והמחבקות. מאחלת לך סופשבוע של מנוחה טובה. שמרי על עצמך שלך שירה

היי מדוע בגיל 19 וקצת אני פתאום מרגישה חרדה כזו של מה אני טוהבת גברים/ נשים למה זה קורה פתאום? טבעי? סתם חרדה? מציינת שכל חיי נמשכתי לגברים ונמשכת לגברים מכל הבחינות בדרכ גם הייתי מרגישה אם הייתי נמשכת לאישה לא? מגיל קטן גיבשתי את האהבה לגברים וזה מה שאני רוצה בגלל זה ממש טורדני המחשבה והחרדה הזו שאני לא רוצה להימשך לנשים

מסתיים סיפור המחזה (טוב, לא לגמרי, יש שאריות) - מרגיש כמו הרגע בו עוצליגוץ לי 'מתפוצץ' אחרי שהכריזו את שמו בפרהסיה לסביבה החיצונית ולמשמע אזניו, או כמו איניגו מונטויה אחרי שהרג את האיש עם שש האצבעות, משימת חייו הבלעדית אליה התכונן שנים וירדה לפועל. ועכשיו - עכשיו מה. חיים שלמים הוקדשו להתמודד עם המפלצות; והמפלצות העיקריות שפעלו אכן בעבר, קבורות היום באדמה. ק-ב-ו-ר-ו-ת. ולא אגדה כי מציאות היא. ולא סתם נכתבו אגדות. ולא בכדי הדמויות בהן נקראות בהגזמה או פיצול גמדים או ענקים או מפלצות או זאבים או מכשפות וקוסמים, שודדים, נוכלים, נבזים, וגיבורי על, מגדלים, תהומות והצפות ונסים. אין לי אויבים מחוץ היום. יש ת'קורונה, אבל זה משהו אחר. סוריקטה, פנטזיה ומציאות, משחק ומציאות, ומרחבי מעבר. שבוע טוב לכולם. שבוע טוב שיהיה

המציאות מתחילה להאיר לך פנים 😁 יפה לך. את יכולה להתחיל לנשום לרווחה...את מדהימה!

יפה שלי הפעמת אותי שוב את עולם ומלואו נכנסתי לרגע לתוך מה שהעלת ואת מהממממת כמה טוב שיש אותך אוהבת חטולית

נמאס מהקורונה...בלאגן בבית.ולא יותר בטוח בעבודה....קאפסולות בבית ..תלויים באחרים זה הכי גרוע!!!! מותשת, עייפה...ופתאום כל כך, כל כך רוצה אותה- המטפלת. שתרגיע את הפנים... ש...רוצה פתאום פגישה....מתחים ועצב שמשתלט. .. (סוריקטה- אולי זה סימן לשחרר. עכשיו תוכלי לנשום קצת...) איך אתם עם הקורונה??? אוףףף בעבודה לחץ ובבית לחץ...נמאסססס

רק להוסיף שאני בבית. עוד לא חזרתי לעבודה...חטפתי קשה....אוףףף והבית הדבקתי אותם ... והלחץ מורגש. צריכה מנוחת נפש בעיקר...ו...אולי טיפול שוב...לא פונה אליה...יעבור. ...כרגע מחפשת שלוות נפש..

הי מיכל, הקורונה חזק ברקע. המחלה טרם הגיעה אליי באופן ישיר. אבל מרגיש שהולך וסוגר עלינו. הכל אותו דבר ושום דבר לא אותו דבר. לא זוכרת אם רשמתי כאן - אבל לדעתי לעולם לא יחזור להיות מה ש'היה קודם'. דברים משמעותיים ישתנו כאן באופן מהותי. בעידן הקורונה מתו לפחות ארבע דמויות משמעותיות שהכרתי. שניים באמת מקורונה המחלה. איכשהו מחכים שנהיה כבר סוג של אחרי. המון אנשים מותשים ומתפרקים ומעורערים. גם האמון. עצוב מאד. מדאיג. גם מקומם. לפחות בתור התחלה - אאחל לך שיחלפו חמישה הימים האלה ושבדיקות האנטיגן של היומיים האחרונים בהם - תצאנה שתיהן שליליות. סופ"ש רגוע, סוריקטה

מיכלי מאמי קשה מאוד ההתמודדות עם הקורונה נכון מאוד מהצד נראה כאלו זה רק עוד משהו שתכף יחלוף אך זה לא כך מאחלת לכם החלמה מהירה ורפואה שלמה לכל המשפחה חטולית

היום באה אלי מהבוקר כן הן חזרו הביתה והיא שוב קרובה אלינו.. אומרים לי שאני פריירית שמסכימה לתת לאמא שלה להביא אותה אלי כדי שהיא תלך לסידורים ומעכשיו תנצל אותי כל הזמן ! מי שאין לו נכדים שלא רואה אותם כמה שרק רוצים יכול להבין כמה שזה עדיו ומאוד מסובך ומורכב כל מערכת היחסים שלי עם מי שכבר אינה כלתי המחשבה המובילה אותי רק להיות עם המיוחדת שלי כמה שרק אפשר כדי שלא יהיה נתק ממנה אלינו ולמשפחה בכלל! נכון היא ( מנוולת) ועושה לבן שלי צרות בלי סוף וזה כואב עד שהנשמה בוכה מכאב אך הבן שלי כעת כבר גר אצלי בבית מוגן ממנה ואם לא אהיה בסדר איתה מה יהיה על המיוחדת שלי?? אז תגידו מה שתגידו ואני מקבלת כל ביקורת שתהיה אך לא יכולה לוותר עליה המיוחדת שלי !! אשמח לשמוע את דעתכן ואודי כמובן חטולית

הי חטולית, אין לך מושג כמה טוב שיש סבתא כמוך שמאזנת. זה יכול להציל את הילדה המיוחדת במובנים רבים. מוצאת קווים מקבילים רבים בין הסיפור שאת מספרת לעברי הרחוק. הודות לסבתא (מצד אבא) ולמרות שהיא ספציפית הייתה סופר קמצנית, הודות לה (גם), איכשהו ניתנה לי נקודת פתיחה פחות גרועה. משובב לב ומפעים לשמוע את מה שאת רושמת. שמרי על עצמך - בשבילך, בשבילה. סופש נעים, סוריקטה

חטולית יקרה, את נוהגת בתבונה רבה. אהבה ונתינה ללא תנאי. מנסה לשמור על קשר רציף עם הנכדה ומוצאת דרכים להתגבר על המכשולים שמעמידה הכלה לשעבר. כל הכבוד. שלך שירה

חטולית יקרה, מצטרפת לסוריקטה. ממש טוב שיש אותך!!!!!!

חטוליתוש נפלאה את אלופה !!!!!! היכולת הזאת היא גדולה ממש ואני הכי מבינה אותך תשמרי עלייך אביב

האיש הטפיל ההוא שהיה חבר של אמא. מכחיש קורונה, מתנגד חיסונים וטיפולים בכלל, מעשן כבד, וכל החיים אחד מהמטורללים והאלימים שחוויתי. עשרות שנים חלפו והגיע הגבול גם לאיש חסר הגבולות. כשהתבשרתי - חלף בי ערעור גדול מאד. והנה כרגע מגיע מידע נוסף על התנהגות נוכלית שלו של הרגעים ממש לפני. טוב, הי כולם, שיתוף שכזה, וכרגע אני אולי פוחדת, סוריקטה

יקירתי..... הוא הביא את זה על עצמו..לא שמגיע למישהוא... בכל זאת אנחנו פה. לידך. אל פחד.

סוריקטה יפה שלי .מקווה שלא הלכת לבקר אותו רק זה היה חסר לך תמשיכי לשמור על עצמך את יקרה מאוד מאוד חטולית

הוא הביא את זה על עצמו, גם אמא שלי גרמה למצבה ההוא, אמנם בהשפעתו השלילית מאד עליה של אותו איש. היא בחרה בו וויתרה עליי והפנתה לי את הגב. רגשות האשמה שלי עדיין עובדים באוטומט, למרות שבאיש הזה עצמו, בשונה מאמא, שצימוקים אולי היו שם, לא הצלחתי לראות כל חלק חיובי ביחס אליי. סדיסט. אנס. נצלן. מרושע. הוא גם נוכל סדרתי וניצל נשים חלשות נוספות מסתבר. פחדנו שהוא ייפגע בבית או ברכוש, כלומר, יצית, למשל. שאם מי מאיתנו יפגוש אותו הוא ירצח. ממש ברמה הזאת הוא מוטרף. כרגע לא הוא ולא היא, אמא, מהווים סכנה ריאלית, היא - מתה. הוא - כרגע לא מתעורר. אבל האימה שבי נותרה. מדהים איך שניהם וכל אחד מהם לחוד הצליחו לחיות כל כך הרבה שנים וכמה הרס לזרוע. לא ישנתי בלילה מרוב פחד, למרות שכן השתמשתי בתרופות נוגדות חרדה. עדיין מאחלת ימים רגועים. סוריקטה

הי חטולית, שנים שרגלי לא דרכה ברחוב בו הוא והאמא גרים מרוב אימה. לו הייתי פוגשת מי מהם - מכירה את התגובה שלי - הייתי נופלת להקאות וחוסר יכולת לזוז וההתאוששות הייתה איטית. אז לא - רק זה חסר לי. חוצמזה שהוא במחלקת קורונה ולא ממש נותנים להיכנס לשם לכל אחד. סוריקטה

הי אודי, גלים של אימה - ככה זה. גבוהה ושוכך. כך וכך. כפי שרשמתי קודם, השתמשתי בתרופות נוגדות חרדה ועדיין לא ממש הצלחתי לישון הלילה. תודה, סוריקטה

העיתוי והדרך בה זה קרה... זהו. סוריקטה

אין לי ממש מילים רק להגיד לך שאתך את יכולה לשחרר צעקה לעולם עם כל הכאב הצער לא על אבדנו כי עם על כל השאר ... וזה שמת אולי ישחרר ממך את כל הכעס הכאב התסכול ויאפשר לך לחיות .. אוהבת אותך מקווה שהייתי מספיק מסונכרנת לך כי בעצמי לא בטוחה בזה כרגע .. אז סליחה אם לא חיבוק ענק אביב

קראתי עכשיו גם את תגובותייך לאחרים טוב שמת ....נגמר הסיוט מותר לחיות ואולי עכשיו בלי פחד עוד חיבוק אביב

אכן על האובדנים הרבים... הצעקה עדיין לא יוצאת, זה מדהים. רק כאן, לצערי רק כאן יש קצת מי שמבין, ורק כאן קצת הקשבה לפעמים. ובעיקר את, אביב. לא מרגישה כעס על פני השטח. אולי הוא מאד נחבא וגם אחראי לעכבות. לא יודעת. בעיקר עצב עמוק מאד. תודה ונשיקות, סוריקטה

סוריקטה אהובה איתך מקווה שהמוות שלו ישחרר בך משהו. ועדין... בטח מבלבל וסוער שלך שירה

שירה יקרה, תודה שהשמעת קולך. תודה על המילים הטובות, השתתקת קצת מאז, את יודעת, דואגת לך, סוריקטה

לאט יקרה , תני לעצב מקום . בקצב ובזמן ואיך שנכון לך כמו שאודי אומר . אתך בלב , בהחלט מבינה אותך בעמקי ליבי אביב

תודה על הדאגה. השתתקתי מאוד בהרבה מובנים. לא זוכרת מאז מה השתתקתי... הזכרון שלי גם השתתק (תזכירי לי?) (ולך אגיד כאילו זה לא חשוף כאן לעיני כל שאני במצב... ולא רואה איך לצאת קצת כדי לנשום) מקווה שחם לך בימים הקרים האלה כי לפחות הבסיס הזה... מקווה שאולי בסודי סודות מתעורר אצלך קצת אביב בפנים אחרי שהלכו לעולמם.... מקווה בשבילך כל כך לימים שקטים. (תכתבי סוריקטה, תכתבי, תספרי את הסיפור שלך תכתבי כמלאכת ריפוי תכתבי כי יש בך כשרון אדיר, תכתבי את הלא יאמן שלך) שלך שירה

אהובה שאת ויקרה מאוד אם את שמחה שמחה בשמחתך ואם עדיין לא יודעת אייך להגיב או להרגיש אני איתך בחיבוק גדול כל מה שנכון לך אני איתך רק עכשיו נכנסתי וראיתי את הודעתך חטולית

אז כן, גם אני נפלתי במלתעות הקורונה.. ואני מרגישה רע, חולה עם כל התסמינים בגדול כמו שפעת...אבל הי, שפעת זאת מחלה נוראית!!!! כל מי ששומע בתקופה הזו שאת חיובית לקורונה חושב שאין תסמינים ושזה קל...וההורים כבר מתחרפנים מבידודים..ברור!!!!! וגם המפקחת- ומה היא אומרת? אולי יש לך שפעת וזה לא קורונה- הלו- בדיקת pcr מה לא מובן??? אז את חוזרת אחרי 5 ימים, לא תצטרכי מחליפה ביום הזה...פחחח רגע אני חולללללהההההה!!!!!! מה לא מובן? תני דקה להיות חולה.. אוףףףף. מקוררת, משתעלת, כאב ראש, שרירים הכלללל. וממי נראה לכם נדבקתי?ילדים ..מכניסים לגנים ילדים עם תו ירוק ששהו ליד סייעת חולה יום לפני...בלי בדיקה כי רק אחרי כמה ממים מדבק??? בקיצור ברדק. ובבית- קפסולות..הבכור גם חולה מאומת..ושמירת מרחקים אוכלים בנפרד. ובלאגן חוגג... רוני יקרה- חיובית, לשמור על אופטימיות..תמיד יכול להיות יותר גרוע... אודייייייי...מבטלים בידודים נכון וראוי. אך אלוהים שומר על ילדי הגן פחות מזה על ילדי בית הספר..וההמשך ידוע:(

הי מיכל, את יודעת כל התקופה הזאת של הקורונה לא לקחתי חופש, למעשה אפילו עבדתי הרבה יותר. אחד ההסברים שרכבתי עליהם הוא, שלכתגיע אליי הקורונה ישירות או עקיפין - אז ה'חופש' (ממש לא) יהיה כפוי. וכך יהיו אלה הימים שירדו לי בספירה בהקשר השכר והעבודה. אבל ת'כלס, כל השנים, בלי קשר לקורונה, לא היה לי באמת חופש וגם לא לקחתי ימי מחלה, כך שאניח שזה עניין עגום מול עצמי. אני לא מאפשרת לי חופש. כלומר, חלקים מול חלקים. מן הסתם כבר מכירה רבים שחולים או היו חולים, נמצאת איתם בקשר ומקשיבה, אנחנו בעיצומו של הגל הגדול. מבינה איך אנשים מרגישים, לא כיף, ובעיקר ההתנהלות של הבידוד - נורא. אבל תראי (אולי) איך את מתחברת לדרישה הרומסנית שתחזרי לעבוד תוך חמישה ימים בול. כלומר, ייתכן שקיים גם בך עצמך חלק שמזדהה עם התובענות הנוקשה, ובמקביל חלק שמבקש מרווח ומרחב. חושבת שאילו יכולנו לבקש עוד יום בחזקת אוויר לנשימה, כשבריאים ומסוגלים - היה בזה המון. שלך, סוריקטה

מאמי החלמה מהירה מהקורונה כן זה כבר ממש כמעט בכל בית ויש בתים שגם כבר פעם שניה הפחד שלי זה רק שאמי לא תדבק עם כל מחלות הרקע שלה לא שלי חסר אבל ממש נמנעת מלצאת מהבית אם לא חייבת חטולית

תודה יקרות.... מצב לא פשוט..אין מחליפות, גנים נסגרים ומעבירים ילדים מגן לגן. הערבוב הזה לא טוב למחלת הקורונה..לדעתי מזה נדבקתי. אלוהים מרחם על ילדי הגן .... אבל לא מאפשר לנו מרחב...

...מסיבות דומות, מניחה, מעבירים גם תלמידי בתי ספר בין כיתות. השם ירחם. כך, כנראה, נדבקו לאחרונה אחייניתי ואמא שלה. בלגן שהפסקנו להבין ובעיקר סבל אופף. חבל ועצוב. סוריקטה

שלום, התחלתי לאחרונה טיפול פסיכולוגי אצל מטפל. באחת מהפגישות, הוא שאל אותי, מהן הפנטזיות המיניות שלך? מה מחרמן אותך? רציתי לדעת האם לגיטימי שפסיכולוג ישאל שאלות כאלו ובצורה כזו.

הכל כל כך שלילי פה.רבה עם כל העולם,נעלבת,כועסת, מרעילה. אז איך אני יכולה להיות חיובית ולשבת בבית איתי?

הי רוני, גם לי ישר קפצה האסוציאציה שלהיות 'שלילי' היום זה חיובי. מישהי צוחקת עליי שאני בחורה שלילית, כי כל בדיקות הקורונה שעשיתי עד כה יצאו שליליות. גם לא ייתכן שהכל שלילי או חיובי באופן טוטאלי. אחרת, אין משמעות לא לזה ולא לזה. וכמובן, הפיצול המוכר והקושי לראות את השלם הלא מושלם. כן אפשר בסופו של דבר קצת לאזן את התפיסה. אפשר לנסות ויש הצלחות. לא בין יום, גם לא חודש או שנה, אבל הרשי לי להאמין שכן. וגם אולי זה גל של עוצמות כאלה והוא ישכך מעט. מי שבעיקר צריכה שיהיה לה נוח יחסית איתה הלא היא את עצמך. וזה גם בסדר לרצות להיות במרחק לפעמים. הקונפליקט בין הרצון לקירבה גדולה למרחק אינסופי גם הוא מוכר. איך את עם בעלי חיים? הם בדרך כלל נשארים נאמנים וגם הציפיות שלנו מהם שונות מאלו מול בני אדם. שבוע טוב, סוריקטה

הבנתי לא נכון. סורי. אבל דבריי הקודמים עדיין תקפים. אם התכוונת לכך שאת חולת קורונה מאומתת - אז אשלח בנוסף איחולי בריאות והחלמה מהירה. מקווה שבכל זאת את לא לבד לבד ויש מי שדואגים לך מבחוץ. מקווה שתוכלי לקבל את הטוב פנימה. סוריקטה