פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי אהוב :) מברוק על ההופעה המתקרבת... מצאתי עצמי מפנטזת שמגיעה להופעה שלך ולאחר שההופעה מסתיימת אני ניגשת אליך, אתה מתבונן בפליאה מי זו שניגשת ואומרת מילים חמות על ההופעה המדהימה!! (אני כבר צפיתי בהופעה שלך דרך יוטיוב והתרגשתי והתפעלתי והרגשתי ננגעת ונמצאת בהיות ובהמשך הרגשתי נסחפת למערבולות ולגלים ש'התיו עלי מי ים מלוחים ואחר כך מצאתי עצמי כמו מרימה ראשי לשמיים ,פותחת את פי ולוגמת טיפה, ועוד טיפה ועוד ועוד מי גשמים-מים חיים .ואז הרגשתי שהגשם מתחזק והופך לסופה והרגשתי פחד...) בכל אופן, בפנטזיה, אני ניגשת אליך ואומרת תודה גדולה על ההופעה המדהימה שלך, אתה מתבונן בי בפליאה ושואל: 'מי את אם מותר לשאול ?' - במבי.. אני עונה... במבי מהפורום שלנו... ואז.. אז מה ??? מה הייתי רוצה שיקרה ?? כאן אני לא מצליחה לחשוב או לרגיש משהו... משונה... אם באמת אגיע ואפנה אליך ואציג את עצמי כבמבי, מה תהיה תגובתך ? מה תרגיש ? מה תחשוב ? וסוריקטה אהובה ! מזל טוב ענק לך ליום הולדתך (העברי) זוכרת שבלועזי נולדת ב 5/11 :) אפשר לחגוג פעמיים יום הולדת :) במחשבה שנייה, אפשר ואולי אפילו רצוי לחגוג יום הולדת כל יום.. הרי כל יום שהתעוררנו לבוקר חדש ,הרי הוא כמו יום הולדת ..לא ? :) אהובים שכמותכם.. שלכם, במבי

שמחה לקרוא אותך במבי יקרה, תראי מה גם אני כתבתי. בהחלט משונה לבוא להופעה של אודי. בינתיים אפשר להסתפק ביוטיוב ;) או לבוא בשקט בשקט..;)

כלומר קוראת קצת..נכנסת קצת, כותבת והולכת..משהו לא ברור. סוריקטה- מזל טוב שקט ורגוע כזה...העברי הוא החשוב ;) לידה מחדש זה מקסים.. איש באמונתו יחיה..גוף ונפש אכן קשורים זה בזה. ואני חושבת שכולנו מסכימים על כך. מה קורה אחרי?? איש לא חזר לספר לנו.. אמונה..פעם המטפלת שאלה מה עזר לי בעבר, אז אמונה. אמונה ותקווה מחזקים. ..אותי לפחות. אחרת מה?? מה התכלית לכל זה? לחיות ולמות?? כאילו מה? כשמאמינים שיש משמעות ויעוד לכל אחד ואחת זה נותן ביטחון. אני חושבת שלאדם מאמין קצת יותר קל בחיים. אולי אני טועה??

הי מיכל, לפעמים את כאן 'כמו פעם' ולפעמים פחות. גם פה השתנה. ואולי אף אחת ואחד מכאן לא 'כמו פעם'. גם אני. בעבר, כשהמערכת הייתה שונה, גם ניתן היה לעקוב אחרי ההודעות באופן מאד צמוד. אם רוצים ולמי שהיה על זה. עם השדרוג הטכני האמיתי, בכל זאת התקדמות, נהיה (לפחות עבורי) מסובך יותר. ויתרתי - ושוב, ויתור לא בקטע שלילי. אלא בקטע של שחרור. ואגב תשובתו של אודי, ונדמה לי שכבר אמרתי כאן - אחד הדברים שהמטפל אמר לי בשעתו הוא התקווה סוג-של-מוסווית שהוא רואה שאני מחזיקה. אז אז. אולי לכן בחר לטפל. היום אני רואה מטפלים בתחילת, וגם לא ממש בתחילת דרכם, ובואי נאמר שאין נהירה גדולה לעבוד עם מטופלים כל כך מורכבים עם בעיות עומק כבדות. המטפל שלי היה בתחילת הדרך ולקח עליו את הפרויקט לשנים. למי 'קל יותר בחיים'? אולי גם למי שמתאימה לו הפשטות היחסית ופחות התעמקות או חקירת שאלות פילוסופיות. אולי למי שמקבל את הדברים כמו שהם. לפעמים האינטליגנציה בעוכרנו. גם לי יש הערכה מיוחדת לתאריך העברי. מעניין. אנחנו שותפות בזה. בוקר טוב, סוריקטה

יותר קל כנראה למי שלא מתעמק כ"כ...לפעמים אני פשוט חושבת "שעות נוספות" ורק זה מתיש אותי. הלוואי שנחשוב בפשטות. ומקווה שכל מה שאת מאחלת לעצמך השנה יתגשם לטובה. שמרי על עצמך.

הי כולם, התחלתי לרשום את ההודעה למטה ויאללה העליתי אותה בסוף לכאן. זוכרת שרציתי לומר שוואו נסחפתם עם הלידה מחדש. מרגישה לרגעים שחותכים כל מני דבק ממני אל המלכודת. ואני בעמדת ויתור (לאו דווקא שלילית) יאללה אין לי כוח. אבל כל כך הרבה שנים שאיני יודעת או אפילו יכולה (כי יש התנוונות) להניע איברים. יודעת שאפשר ללמוד קצת, וגם זה יישאר נכה. הזמן יאמר. בינתיים פחד ובלבול גדולים. גם השאיבה המוכרת אל המוות. מן הסתם גם דחף החיים מושך לכיון שלו כל השנים - אני כאן. חלקיות מאד הדרכים וכבר פחות ארוכות בגילי. ועדיין - אבל לאן? המשאלה לאמא טובה עודנה. כנראה שטרם הצלחתי לקלוט עד כמה היא, האמיתית, הייתה חולה. זה היה מתעתע מאד. הרגשה חזקה שיש דבר (לא ידוע) שאינו מדובר בהקשר שלה. אולי ההגחה של הלא ידוע הזה תביא עימה הקלה. ואולי לא. כי הקצב והעיתוי, אתם יודעים. מה יש שם, מה? סוריקטה

אהובה שאת סוריקטה עצם זה שלא השארת אותה מאחור .... ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️ אביב

הרבה כאב נשמע בקולך ומחשבות על... מחשבות על אמא טובה תמיד יהיו ... ועוד תהיות על למה לא ולמה לא הגיע גם לי מבינה אותך ואת תשאי אותה בליבך עם על שאר התהיות...כי אין תשובות לצערי חטולית

אודי ברכות רבות, ואהבתי את השילובים גישורים בין כלים 'של פעם' לאמצעים המודרנים. את החוויה הנפחית של שהות במים חיים. קראתי את הטקסט על המים החיוניים. וסורי על הפיזיקה-כימיה ואולי האספרגר שמגיב - אודי - מים אינם רק זורמים מטה. מים ועוד איך עולים למעלה בטיפיות / אדים בקונדנסציה. כמים מזוקקים אפילו. עולים מפני השטח, הקרקע, מן העצים ובעיקר מפני האוקיינוסים הרחבים. לחות יחסית יש באוויר תמיד וכך מתעבים העננים שחלקם מטירים עלינו משקעים (כ - טל, גשם, ברד, שלג). מחזוריות ומעגליות. למים במצב המוצק שלהם - יש צורה מוגדרת. ולטיפת מים קטנה או קטנה יותר אפילו, עם נפח פנים - גם יש צורה. אבל ברורה הכוונה שבנפחים גדולים החוויה היא היא זרימה ושינוי לרוב מתמיד. למים, אגב, יש צבע, אבל רואים אותו רק אם הם עמוקים מאד, וגם הצבע הזה משתנה בהתאם להשתקפויות והחזרות הקרינה והחמרים המומסים בהם. המים הם חומר מופלא בעל כושר המסה, הפיכה ליונים, של חמרים רבים. על פי רוב אינם מזוקקים, אלא מכילים בתוכם המון חמרים אחרים וגם חיים מזעריים. בריכוזים מופרזים כמו שהיה בחיי - נו, לא אקלקל יותר. ויש להם כוח אדיר בשינויים של פני השטח ועוד. כאמור, עניין של מינונים. אהבתי את ההקשר למעגליות החיים והמוות. אומר שאני רואה את עצמי בהתבוננות לקראת המוות. גם אם היא רבת שנים. את השלבים הקודמים פספסתי. כל הכבוד. מיוחד במינו. סוריקטה

אודי יקר בהצלחה ותודה על ההזמנה תהליך מדהים של יצירה של יציאה מאזורי נוחות זרימה אביב

אודי יקר מצטרפת לברכות מדהים! אתה ממש מעין נובע. שירה

ברכות אודי והצלחה רבה.. לא כל כך יודעת איך להגיב להזמנה, מצד אחד מתחשק לי כבר לרוץ לראות..מצד שני זה כזה. אחרי כל השנים של כתיבה פה לראות אותך בלייב. נו. לא יודעת..ולא לגשת אלייך אחרי ההופעה ;) כזה מוזר לי...אולי אשלח מישהו אחר חחח..

ואודי זה שאני אוהבת לקרוא את יאלום לא אומר שאני מסכימה איתו.. אני ממש לא חושבת שאנחנו לא קיימים לפני ואחרי מותנו. אני מאמינה שהנשמה ניצחית!!! ויודע משהו למרות שהוא רוצה לחשוב ולהאמין ש"אין מרילין" (אישתו שנפטרה) הוא לא ממש מאמין בזה לגמריי... הוא נאבק בעצמו לא לשתף אותה במה שעובר עליו..רוצה לשתף אבל היא הרי לא קיימת! אני אומרת להפך תשתף אותה ותמשיך לדבר איתה (כי היא כן שומעת! והיא איתך, מלווה אותך) וזה מה שיעזור לך להתגבר ולהשאיר אותה בליבך לעד!! הנשמה ניצחית! טוב. נו....כל אחד ומחשבותיו ואמונותיו. אולי אני טועה??? ואולי רק כך כן כדאי לאהוב אם הנשמה ניצחית??? :( כבר אני לא מבינה כלום...

מיכלי מאמי אני חושבת שהנשמה ניצחית אין ספק ..בגלל גילגולי נשמות ובהחלט טוב וחשוב לאהוב כל אחד לפי מה שהוא מרגיש.. לפעמים לוקח שנים להבין שהרגש הזה קיים ואייך הוא מתנהל בתוכנו אך לא לוותר עליו.. חטולית

הי חברים, גם אני מאד עושה את ההקשר בין קיום וחיבור הגוף לנשמה. כמה בנות סיפרו לי על חוויה חוץ גופית שעברו. הן תיארו זאת כהפרדה בין הנשמה לגוף. אני נוטה לחשוב שמדובר במצב תודעתי מסוים. בהיות הגוף כן מחובר לראש. ואכן - סופיות. שבעיניי גם נותנת את המשמעות וההגדרה. ובמיוחד בזמן שכזה - אמא מתה. החלקים ממנה שהוטמעו בי עמוק, שואתיים, נותרים בי. חלקים שלי. אז אני כנראה עם גישה ארצית יותר. כאמור אין ויכוח. איש ותפיסתו ומה שמעניק לו תחושת יציבות וביטחון. סוריקטה

בוקר אור, היום קמתי (אולי כי השינה הייתה אחרת, ואולי כי משהו מתהווה) בלי היישות הזאת שבדרך כלל עטה לרשום כאן בבקרים בחדות. נמאס לי קצת ממנה. מהיישות. חופרת, טו מאץ' מעמיקה, מסובכת. פחות מבינים אותה. חושבת שלפעמים קל יותר להיות פשוט ואפילו קצת שטחי. ובסך הכל רך. שלם. ואולי מתמסר ומזמין יותר. עכשיו, אביב, חוזרת למה שכתבת לי אתמול, ומצליחה להבין יותר. סופשבוע נעים, סוריקטה

סוריקטה כל חלק ממך מוזמן ואהוב ואת כשלם מדהימה

איזו כותרת..*היום קמתי* ודבר ראשון שעלה בדעתי נהדר שגם היום קמת !! כן קראתי ולגמרי מבינה בראש ...*רק שם* שהצלחת לישון הלילה איזו הרגשה של התחדשות נהדרת לקום ולהרגיש נכון ... אני לא ממש זוכה לזה כמעט חטולית.

הי אודי, תחושת הקלילות, הריחוף שחרור שאתה מתאר היא, בעיניי, תוצאה של עבודה של שנים. נראה שהיה מאד שווה את זה. אתה אלוף. ואני קצת מקנאה ביכולת ובתעוזה. סוריקטה

הי חטולית, אהבתי את מה שראית. דווקא באותו לילה ההרגשה הייתה שהשינה לא מספקת. יש לי מכשירי ניטור, כי תמיד יש פער בין החוויה הסוביקטיבית לאוביקטיבית. אבל כן, תקופה שאני מצליחה להשיג שינה רציפה (אחרי חיים שלמים שזה היה נושא כבד) בסיוע שלוש תרופות שונות, תוספי תזונה, הרבה שנות טיפול, ועוד אמצעים של אנשים בודדים. גם היום קמתי, אגב. במזל שלא נוראי כמו בסופ"ש שעבר. תודה יפה שלי, שלך, סוריקטה

הי אביב, החלק יישאר, לא נידיתי אותו. וגם אי אפשר. מבינה מדוע הוא יכול לעצבן או להרחיק לפעמים. ואולי יש מי שדווקא יסתקרן. לא יודעת. החלק הדייקן הזה כתב לאודי על המים לא מזמן. קצת מביך. לא רואה את עצמי כמדהימה. רק מקווה לפחות סבל. זה ממש אכזרי להיות נתון בכאב צורב מידי. תודה, סוריקטה

תראי מה מצאתי , אוהבת כמוך לגלגל ככה אחורה בזמן ... https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1259565/ לא נראה לי שראיתי את זה עד היום את מה שהוספת שם למטה ... אבל המילים שלך כמו נכתבו עבורך היום ....התרגשתי מהלידה מחדש שלך אביב

הי יקירתי, תראי איך זה. גם אני לא זוכרת את עצמי... ימים יגידו - כרגע אין לי מושג מה קורה. אולי, כרגיל, צריך מרחק זמן. אם כי האיטיות היא בעייה. שיהיה סופ"ש רגוע, תודה, סוריקטה

הו וואו, לידה מחדש נשמע מעט גדול עליי. בכל אופן - במקרה גיליתי שהיום התאריך העברי, אתם יודעים. ששש בשקט, טוב? וטרם החלטתי איזה תאריך אבחר כ'לידה מחדש'. מה ירגיש לי ככזה, אם יהיה. מתביישת, סוריקטה

ואני אתך בשמחה בעצב בתהליך וטוב שבאת וטוב שאת אביב

אודי יקר, ימים לא פשוטים ואני מרגישה על אדי הדלק. המקום שבו אני אמורה למצוא נחמה מקשיח מולי עמדות וכמו מקיא אותי ממנו. תכנים שאני מביאה לא זוכים לטיפול משום שלדבריו למשל אם אני לא רוצה להזין את עצמי או אם משהו פנימי מונע ממני את ההזנה אין על מה לעבוד. שאלתי אם כך היה אומר גם לנערה בת חמש עשרה שיושבת מולו, שאם היא לא רוצה לאכול אז אין על מה לעבוד. והוא כעס. כעס מאוד. מאוד. אני מבולבלת. אני לא בוכה בטיפול למרות שאני מאוד רוצה. הכעסים המשיכן לאמירות כמו איך את רוצה שאנחם אותך אם את מדברת ככה, או תשאלי את עצמך אם דיבור כזה מזמין רוך, או זה דיבור מכונה, איך אפשר להתייחס ברגש לדיבר מכונה. ואני ניסיתי, דיברתי על דברים כואבים מאוד אבל לא בבכי. אפילו אמרתי שגם אצלי בבית יש בן זוג שמדבר בשפת מכונה ומתבגר שמדבר בשפת מכונה אבל אני לא מוותרת ותמיד רואה את הניואנסים ומוצאת את הדרך אליו לנחם ולהיות רכה דיברתי בכאב גדול היום גם של הנפש וגם של הגוף שכואב נורא כל הזמן. דיברתי בכנות. לא יכולתי לעמוד מול האמירות האלה והלכתי. לחצתי לו את היד והלכתי לפני שנגמרה הפגישה. היה חושך גדול מאוד ובהלה גדולה מאוד. מה עשית הכל את הורסת. אבל הרגשתי כאילו משהו הפך מעוות ביחסים האלה או אולי רק נדמה לי? אולי הוא איבד את המקום שלו? משהו התבלבל שם? השמים נפלו, התכסיתי בים והמחשבות הרעות והקשות הציפו אותי. איך אפשר שאהיה כל כך פגיעה בתוך המקום שאמור להיות בטוח. אין לי עם מי לדבר על הדברים האלה ואני מרגישה כל כך מבולבלת וכל כך פגומה, כל כך מושפלת. יצאתי לשם היום אחרי שבוע שהייתי בבית, במיטה, לא יצאתי לעבודה וחשבתי שאוכל לשאוב מעט כוחות ולנסות לחזור לשיגרה אבל נראה שקרה ההיפך. אני מבוהלת ומבולבלת מאוד. אודי, אני מקווה שתמצא דרך לעזור לי לעשות קצת סדר. תודה שירה

שירה, אני שומעת בתוך כל זה ש הוא אוהב אותך. מאד. ואת מתגעגעת. מאד. איתך, סוריקטה

תחדה סוריקטה, על הזווית הכלצכך שונה הזן שגורמת לי להרהר. הגעגוע למה? שלך שירה

אני ימשיך את סוריקטה אני שומעת אני שם עבורך אני דואג לך , כן גם שומעת את חוסר האונים והכעס (לא עלייך על הקושי שלו למצוא את פתרון הקסם) כי אין פתרון קסם ובהחלט ההזנה אותך רק את יכולה . ושומעת את הרצון שלך למשהו מאוד בסיסי , משהו רצפתי , בטחון שומעת את זעקת ההצילו שלך מתוך עמק המוות את הפתח הצר שעוד שם שמוציא יד שמגיע לטיפול שמתחננן לחיים . רוצה לספר לך עלי , הפרעת האכילה הארורה מרימה ראש בחודשים האחרונים כמוך מוצאת את עצמי בטיפול שנים זועקת את מצוקת הגוף שצועק את מצוקת הנפש והיא כלום .. אין לה תשובות עבורי ...האמת שהיא פשוט לא יודעת איך ומה ...הם פשוט לא יודעים מה לעשות מול ההרס העצמי של הגוף . לעומת זאת הדיאטנית כן יודעת ממש ממליצה לחשוב איך חהכנס לטיפול בהפרעות אכילה עם דיאטנית שמבינה זה עוזר . אתך בלב אביב

היי אהובה כן מרגיש כל כך קשה אך נראה לי שהוא רק מחפש להוציא לטיפול את מה שאולי קשה לך להוציא..רגש.. לכן הוא נשמע קשוח כל כך ונראה שרוצה רק בטובתך למרות המילים הקשות שנועדו לגרום לך להגיב ולהגיע למקום הכואב... לא שאת לא מדברת במילים אך כנראה שמבחינתו הוא שואף ליותר ..עבורך חיבוק אם מתאים חטולית

הי שירה, חשבתי להוסיף יכולה לתאר לעצמי שהמטפל שלך (תיאוריך מזכירים מאד דברים שהתרחשו אצלנו) ובכן. יכולה לתאר לעצמי שהוא דמות טובה ממש בחיים שלך. ככזה - ורק משום שהוא אוביקט טוב ממש - וכנראה שמשהו בך גם יודע זאת היטב, יש איזה חלק בך שלא מאפשר להשתמש בו, במטפל. להיזון ממנו. מהמטפל הטוב. והוא הופך לרע, על אף שנים של השקעה והתמדה. מדוע ההיפוך? שאלה טובה. משערת שזה קשור לעניין התלות בזולת וסביבה שלא פשוט לנו לסבול. את מתגעגעת אליו, לאיש הטוב שאת אוהבת. ואת הקשר הזה בין אהבה חזקה להתנהגות הפוכה ומתפרעת איכשהו צריך להתיר. ובמסגרת הכללים הטיפוליים. סופ"ש נעים, סוריקטה

תודה לכם על כל התגובות המחזקות שעזרו לי לראות קצת מעבר לחושך

החגים חלפו עברו לא יכולה לומר ביעף מפני שהרגשתי גם הרגשתי אותם היטב על בשרי וגופי הכואב אירוח צריך להיות מוגבל בנושא הזה אני היא זו שמוגבלת אולי חוץ מריגשית גם שיכלית לא למדתי לומר לא..וגם לא..מצטערת אך לא מתאים עכשיו...ועוד כאלה ..מפני שאני לא היחידה שמחליטה גם בעלי מחליט והוא רצה כל הזמן לארח ..עבד מאוד קשה כדי שלא יחסר כלום באמת ! מלפני ערב חג סוכות אותה שבת שלפני היו לי כאן שתי אורחות אחת מהן אהובה באופן הכי שבעולם כמובן נכדתי האהובה..ואמא שלה כמובן..משהו בה בכלתי היה שונה מאחר והסכמתי לארח אותן שהרי בלעדיה לא היה מתאפשר הביקור הארוך הזה.. עזרה ונהיתה משהו פתאום כמו שותפה לעשיה מרצון בלי פרצופים..לא האמתי למה שראיתי אך כמובן שקיבלתי הכל בלי לומר מילה גם בויכוחים וגם בשתיקות..רק שהכל יעבור בטוב.. נהננו מהאחת והיחידה שלי במשך כל חג הסוכות .... בסופש האחרון חזרו לבית של אמא של כלתי כח הקטנה היתה צריכה להתחיל את שנת הלימודים שלה במקום החדש שם הן גרות וכשנפגשו כולם ביחד כולם כולם..היה כייף נהדר ואז נודע לי שאמי ואני נחשפנו לחולת קורונה מאומתת !! כמובן שמיד עשינו בדיקה ..רק היה חסר שמישהו ידבק אך לא הכל יצא שלילי.. מאמינה שגם זה שכולנו מחוסנים עזר מאוד ובכל התקופה הזו של החגים 3 שבועות לא היה לי טיפול.. ימים ממש של כאבים נפשיים וגופניים שלא היה להם מקום לצאת ..כי צריך להיות מחוייכים לאחר כעת שהכל כבר מאחורי כולל סוף סוף טיפול..יותר קל לי לנשום.. רק חוסר השינה המשווע שלי וכאב ראש בלתי פוסקים עדיין מטרידים אותי..גם מצב הראיה שלי משובש מאחלת לכולנו שתהיה שנה טובה יותר וקלה יותר חטולית

הי חטוליתוש, רק לומר שאת נפש מיוחדת ושתשמרי על עצמך. שולחת לך חיבוקים. מקווה שיוקל היכן שאפשרי. ותודה על המילים החמות והמיוחדות שאת שולחת לכולנו. שלך, סוריקטה

שמחה שעברו החגים שהצלחת לשמוח עם הקושי ועכשיו עוד סופש ושגרה ארוכה חיבוק ענק אביב

יפה שלי תודה לך יקרה מאוד על מילותיך שמחה תמיד לראות אותך כאן ולקרא אותך חטולית

תודה לך יקרה מאוד שלי מקווה שהימים יהיו רגועים יותר והמיגרנה המציקה הזו כבר תרפה חיבוק עד אליך חטולית

סוריק יקרה, השנה הראשונה אכן לא פשוטה כולי תקווה כי תעברי אותה עם כמה שפחות כאב ויסורים... זו תקופה ועם השנים משהו ישתנה/יתרכך ויתאזן. החזיקי מעמד! איתך

הי מיכל, דווקא אגיב לכותרת שלך. ה - 70 תווים. טכני לכאורה. התגובה - רגשית לגמרי. קטע פה, שיוצא שחלקנו נתקלים בו המון, והוא איכשהו מדבר גם את העולם שלי/ שלנו. הובטח (ככל שאני זוכרת) תיקון או שינוי במגוון דברים כאן. כותרות להודעות שפותח המנהל, למשל, עצים מסועפים כמו פעם ועוד. הם לא קרו. לא זו בלבד, אלא שנשמעת באופן עקבי טענה שהכל תקין ומשהו לא בסדר איתנו ובדרך ההפעלה שלנו. ונראה שאנחנו נתפסים כנודניקים. סך הכל אנחנו יוצאי דופן. כי אנשים באים נכנסים ופורשים במערכת כזאת. לא קבועים. לא מנהלים דיונים המשכיים. בכל אופן - זו דוגמא למשהו ל'השתגע ממנו'. ויש בחירה. הרי אפשר שלא. לקבל וזהו. זה לא ישתנה. וגם מתמעט כאן, וכנראה זה הכיוון. ולא ישתנה. אמא מתה. וזה קבוע. השנים קשות, משום שאצטרך ככל שאני יכולה להמשיך לקרוע את הצורה בעבודה כדי להרוויח את המעט, כי אין באמת אופק כלכלי. אין בזה המון נחת. עצוב. סוריקטה

מיכלי מתוקה פשוט תודה, יפה שלי. אם אהיה כאן - ומסתמן שאני כאן - אעדכן. העבודה החדשה התחילה בטוב. שלך, סוריקטה

התגובה כל כך נכונה ובמקום, את ממש צודקת לגבינו...הכל בסדר.

אני אוטוטו בן 34 והוא בן 35 וחצי, יש לו מחלת נפש והוא היה ב - 3 אישפוזים פסיכיאטריים ברמב"ם ובטירה. יש לנו יחסים טובים כבר מגיל 0. כשאני מבקש ממנו שלא רק אני אכניס ואפרוק מדיח ושגם הוא יעשה את זה , הוא בדרך כלל מסרב. גם כאשר אני מבקש ממנו ללכת לקנות משהו הביתה במקומי הוא לא רוצה לעזור, גם לא רק מצרכים מהסופר מרקט אלא גם ממקומות שהוא רגיל אליהם כמו מהבית מרקחת, המאפייה וחנות כלי הבית . גם אם מישהו יהיה בבית עם 40 מעלות חום הוא לא יטרח וייצא לקנות. אני מדבר אל ליבו ואומר לו שאם הוא יגור בדיור הוא יצטרך לעשות את כל הדברים האלה וזה כמו לדבר לקיר. גם הדברים שהוא יודע לעשות , הוא לא מקפיד : אני מבקש ממנו לדאוג כל הזמן שיהיו סבון ושמפו באמבטייה, לבדוק תמיד אם יש בבית כוסות חד פעמיים, נייר טואלט, סבונים ונייר סופג וגם זה לא ציון 100. מאמא שלי אני לא מצפה לעשות במקומו את הדברים הללו כי אני נותן לה את הכבוד אבל גם היא לפעמים כועסת עליו או צועקת עליו שהוא רוצה שנעזור לו למשל לקרוא דברים, להיזכר מתי פעם אחרונה הוא התקלח ולסדר לו את התרופות וגם לה הוא לא מקשיב. בנוסף לכל , כשאני נמצא במקום רציני כמו מקום העבודה שלי הוא מסוגל להתקשר אליי ולשאול אותי מה אוכלים ושותים בארוחת הצהריים ואיזה קינוחים יש בבית , למרות שביקשתי ממנו לא להתקשר מיליון פעם לשאול אותי את הדברים האלה ולמרות שברוב הימים אני מקפיד ליידע אותו מה יהיה התפריט עוד ערב לפני , אני מנסה לחנך אותו והמוח שלו לא מפנים. יש לו בעיית זיכרון ואני ביקשתי ממנו לעשות תרגילי זיכרון, וגם את אלה הוא מזניח או לפחות עושה טובה שהוא עושה. היתרונות שלו בבית הן שהוא דואג לתחזק את המכונית, מוציא את הכלב שלנו לטיולים, שהוא סוחב איתי את הדברים מהסופר בימי שישי, שהוא חותך לי את הלחמנייה שמשמשת לטוסט של יום חמישי בערב ל - 2, שהוא עושה כמיטב יכולתו לטפל במכשירים בבית ושהוא לא אוסר עליי ללכת למקומות מסויימים באף שעה ביום. אבל עדיין זה לא מספיק. הוא גם מסוגל לצחוק על בן אדם למרות שאמרתי לו שוב ושוב שאם הוא יסתלבט על בן אדם חמום מוח ברחוב הוא יחטוף ממנו מכות רצח. בינתיים הוא לא מפריע לי לפרטיות שלי בבית כי כרגע אין לי זוגיות אבל אני סומך עליו שהוא יתנהג בסדר כאשר תהייה בחורה בבית כי הוא פעם אחת גם צילם אותי בשביל שדכנית אחת. לא אכפת לי שהוא יגור עם אמא שלנו גם עד יום מותה, להפך , אני לפעמים אפילו מנסה לחזק את מערכת היחסים ביניהם והוא לא מעריך את זה. איך חיים איתו באווירה כמה שיותר טובה בבית ? 

העובדה ההיסטורית היא שכמעט 4 שנים לא יצאתי לדייט, ואני רוצה כבר לצאת שוב לדייט רשמי, כמו שכתוב בספר, גם אם זה יהיה בליינד דייט ( כמעט כל הדייטים שיצאתי אליהם בחיים שלי היו עם בחורות שלא הכרתי לפני, אז אני יודע שזה קיים ) . אני מדגיש, דייט ! לא מפגש מיני , כי יש לי מודעות עצמית ואני יודע איך המוח הנשי פועל. אני גבר סטרייט, וכדי להיות אדם מכובד ומוערך אני מוכן להתאפק ולהתכחש למיניות שלי בהתחלת קשר עם אישה. בעולם אוטופי הדייט הראשון היה מתקיים בוודאי בבית שלי , אבל אני גם מנחש שהדייט הראשון יתקיים באחד המקומות הקלאסיים : בבית קפה, במסעדה או עד כמה שהחורף הממשמש ובא יאפשר לנו זאת - בטיילת בחוף הים. לשם כך, אני אפסיק לדבר עם בחורות שמסרבות לתת לי אפילו דייט אחד מסכן או להתייחס אליהן, או שאפסיק לדבר עם בחורות תפוסות ובחורים שלא מסדרים לי דייט עם בחורה פנוייה. אני ינהל עם כל אותם אנשים מערכת יחסים של תקשורת הכי מינימלית שיש , של לא יותר מ " שלום " ו- " היי ", " בוקר / צהריים / ערב טוב/ים " ו " ביי , להתראות " וגם בשביל זה אני אצטרך להתאמץ כדי לשחק את עצמי מתעניין ונחמד כי ארגיש לא בנוח ואם אותם אנשים הם אנשים העובדים בבתי עסק בהם אני קונה מצרכים או עם עמיתים שלי לעבודה אלה יהיו יחסים קונקרטיים בלבד, יחסי תן - וקח בלבד, יחסי ציות ומרות בלבד בלי שום הענקת יחס רגשי וחם מצידי ואני לא אעניק להם יחס המביע חשק להיכנס לתוך חייהם ושהם ייכנסו לחיים שלי. עולם כמנהגו נוהג, חייה ותן לחיות, הכלבים עוברים והשיירה עוברת, " איש איש תחת גפנו ותאנתו ", אומנם ללא אלימות מילולית ופיזית אבל אני אשחק את עצמי לא שומע או אפילו אברח כשאחד מהם או מהן יישאלו אותי " מה נשמע ? " . אם אני לא אנקוט בטקטיקה הזאת, אני לא אסלח לעצמי עד יום מותי. למה אתם שואלים ? כי כבר כלו כל הקיצין. כי אני לא רוצה להיות יותר הפראייר, כלב הפודל, הסמרטוט והטטל'ה של כולם. שאם רוצים משהו אז לוחצים על כפתור שנמצא לי על הגוף ומקבלים. כי אני לא קונה את זה שכל הנשים בעולם תפוסות או שאף גבר ואישה הנמצאת כבר בזוגיות בעולם לא מכירים אף אישה בודדה - כמו שאני רואה את זה הם והן כולם משחקים את עצמם ראש קטן, הם לא שמים לב שהפתרון לבעיה שלי נמצא אצלם מתחת לאף - זו למשל יכולה להיות הבת או האחיינית שלהם שבדיוק נפרדה מהחבר שלה אבל הם לא חושבים לרגע לשדך לי אותה ואני חושב שהם פשוט דואגים להן יותר מאשר לי - הם אולי מפחדים שאתעלל בהן רגשית. תחושות הייאוש והתסכול מחוסר זוגיות בחיים שלי הן עצומות ורגשות הכעס, המרמור והזעם שלי הן עצומות ומופנות גם כלפי האנושות וגם כלפי אלוהים - ואני בעצמי לא יודע מי יותר אשם במצב שלי. העלבון שלי בעיקר מנשים שלא רוצות לטרוח לצאת איתי לבליינד דייט זועק לשמיים. ורק לסבר לכם את האוזן, אני כבר בראשית הפעולה הזאת וההפסדים לפחות כרגע הם לא כאלה גדולים כי יש אנשים שמעוניינים בחברתי, אבל שוב, הם מתמקדים בדברים מיותרים שבכלל אני לא מבקש מהם את עזרתם כמו : לנחם אותי במילים יפות כאשר מישהו ממשפחתי הולך לעולמו, איך לאכול בריא ואף לתת לי טיפים איך מנהלים זוגיות טובה כאשר הם יודעים שאין לי על מי ליישם את כל הטיפים הקשורים לניהול זוגיות - אני אומר להם ברצינות שאני לא צריך להעשיר את הידע שלי על זוגיות בשביל הידע הכללי ושאני לא ניגש למבחן בו אני צריך להוכיח את הידע שלי על זוגיות. האם עליתי פה על סטרט אפ גאוני ? האם זו ערובה שתסדר לי דייט ? גם אם אתם אינכם פסיכולוגים מוסמכים או מומחים לזוגיות חשוב לי לשמוע את דעתכם , לשמוע איך זה נראה לאנשים מהצד, כי תמיד זה טוב לקבל עצות מאנשים טובים באמצע הדרך ואני מרשה לעצמי לחשוב שאני אקבל שלל תשובות הנעות בין תגובות הזויות וגועליות שיעוררו בי חלחלה כמו " אתה נואש ", " מזל שאתה לא גודע את חייך בשם המירוץ לאהבה " , " אתה מנסה לעבוד עלינו שאתה לא רוצה לשכב עם מישהי, להפך, זה נראה שאתה רוצה לקרוע את הסדינים עם מישהי חדשה שתפגוש כמה שיותר מהר ובתדירות כמה שיותר גבוהה כי אחרת אתה לא היית טורח להעלות את השאלה הזאת פה "ו- " תעבור למחנה של החד מיניים " לבין תגובות מעודנות יותר כמו " אני גם בודד ואני חי חיים מאושרים " עד תגובות אימהיות וכמו של אנשים טובי לב שאומרים לאחיינים שלהם " שאלה יהיו הצרות שלך בחיים - אתה תראה מה זה קושי אמיתי בחיים כאשר אתה תחלה במחלה סופנית או כאשר תפשוט את הרגל ולא תהייה לך קורת גג לגור מתחתייה ". אני כבר רגיל לתגובות כאלה מאנשים, הנה ניחשתי את חלק מהדברים שאתם רוצים לרשום לי, אז אני מבקש בכל לשון של בקשה לא לחזור על הדברים שהוזכרו לעיל, אלא רק אם אתם באים ממקום של לחדש לי, של לכוון אותי לרעיונות חדשים. אני גם מבקש לא להתנשא ולחשוב שאתם יודעים להיות יותר פרקטיים ממני ולהציע את הדרכים המקובלות להיות אטרקטיבי יותר בשוק הפנויים - פנויות כי באמת כבר ניסיתי את כל הפלטפורמות האפשריות להיכרויות וכבר התנסתי וטעמתי מהכל, וגם כי אם תיתנו לי פה הרצאה שלמה על זוגיות אתם תצטרכו להשקיע יומיים שלמים ותיצא לכם מגילה, אז חבל על הזמן שלי ושלכם - אני גם הייתי יכול לבלבל לכם את השכל ולרשום לכם שכבר היו מקרים בהיסטוריה שהיו נשים נוכלות שגיהצו חופשי את כרטיס האשראי של הגבר שהן יצאו איתו אבל כשהוא ציפה שהן ייכנסו איתו למיטה פתאום הן שיחקו איתו משחקי בושה של כיתה א' ואני מתאפק לא להרחיב בעניין הזה, אז אני מבקש לשמור על רמה גבוהה כל הניתן של תרבות דיון מפרה ויעיל.

אז חזרתי לכתוב כי קרוב משפחה שלי נפטר..יותר נכון נהרג בתאונת דרכים..אוףףף...חודש,שלם נאבק על חייו.. ..לא משנה מי ומה וכו'..או לא בגללו..לא יודעת. רק אני תוהה אם מוטב לאהוב ולאבד מלא לאהוב כלל?? לפעמים אני חושבת שאני מאוד מוזרה.. מצד אחד אני סופר רגישה..בוכה מהמון דברים, לוקחת ללב ברמות..(כל כך כואב על אישתו והילדות)...ומצד שני לא בטוחה שיש לי יכולות לאהוב ..אולי קצת. חוץ מהילדים שלי ובעלי שאני תוהה אם זה אהבה או פשוט ההרגל וההתאמה.. מצד אחד יכולה להכיל, להבין ולהתרגש בקלות ומצד,שני האם אני "אוהבת" לא בטוחה... קראתי את הספר של יאלום החדש. אישתו נפטרה והוא נשאר לבד כנראה לא להרבה זמן לצערי. האהבה שם פרחה ממש! ועכשיו? מסכן, שבר כלי. האמנם טוב שאהב כל כך חזק?? כמו שאתה אומר שגעגוע טוב. למי?? אם הוא מייסר למה הוא טוב?? ואני תוהה איך תמיד בהלוויות אומרים תודה על השנים. כאילו. אוףףףףף .... אני אוהבת לקרוא אותו את יאלום... הוא משתף ברגשותיו, לבטיו וכשהוא לא ממש הבין את האחר הוא מודה בזה. אוףףףף החיים מורכבים והמוות..מוות כולנו נמות בסוף. האם טוב להוסיף לאהוב? לשם מה? לפעמים אני תוהה מה התכלית...מאמינה שיש לכל אחד יעוד בחיים ומשמעות אבל לפעמים ..הי, תעצרו ..לא יודעת..לא חייבים לאהוב.חייבים? אני רוצה אבל לא בטוחה שיכולה..לא ממש. האם כל אחד יכול לאהוב ממש??? ללא תנאי?? אולי לא נועדתי לאהוב ללא תנאי...עוד משהו מוזר . אמרתי למטפלת פעם שאני אוהבת אותה. אבל אני לא בטוחה שזו אהבה כזו. זה משהו אחר אבל אמרתי אוהבת. ..אוףףף. . ומצד,שני כל כך רוצה להיות אהובה. משונה שכמותי. יצור מוזר🤷‍♂️

מיכלי מאמי לדעתי שווה תמיד לאהוב זה נותן משהו..שדבר אחר אינו נותן ברגש כי אם לא להרגשתי זה פשוט חסר ... לא בכל מערכת יחסים עם כל מי שאנחנו בקשר כזה או אחר מרגישים את אותה תחושת " אהבה" אל הבעל יש תחושת אהבה שונה מזו שיש אל הילדים ואל כל שאר המשפחה או חברים או אפילו כלפי המטפלת הכל תלוי בקשר עם... אני בטוחה שאת אוהבת רק אולי לא יודעת לזהות את התחושה הזו שגורמת לך להרגיש.. חטולית

הי. עברו עליי ימים של רמת תפקוד נמוכה, האלה עם ההקאות. ימים רגשיים קשים מאד. מצד שני, אפשר להתבונן עליהם גם כעל ניקוי רעלים וניסיון להפיכת הראש לצלול יותר. חשבתי על השיר שרוני הזכירה. השיר שאלתרמן כתב עבור רבקה זהר. כך אומרים. איני יודעת באמת מה ואיך היה שם. בכל אופן זה שיר. ושיר הוא גם, להבנתי, מעין קולות בראש. מתוארים בו דמות שמיוחס לה 'הוא' ודמות של 'היא'. ברבות הימים גם הפכו את הוא והיא בשיר שמבצע עומר אדם. בכל אופן, בעיניי, הם יכולים להיות חלקים שונים באותה אישיות. פרשנות שלי ללא ידיעת ההקשרים - שם השיר נקרא זמר שלושת התשובות. כאילו התשובות היו מוכנות שם מראש ללא קשר למי שהיה שם באמת. ואם כך הוא, וישנה איזו השלכה על דמות שאינה באמת ממלאת את התפקיד הרומס, ובפנים קיימת גם דמות האסקופית הנדרסת שמבטלת את עצמה בשותפות מלאה בקשר, אפשר להתבלבל. באותה יישות, בואו נאמר המפוצלת, קיימים שני החלקים האלה לפחות, ובהשלכה על דמות חיצונית שאינה כזאת בהכרח, נוצר יחס של בוז והשפלה כלפי הדמות החיצונית וצרכיה שלה. מעין היפוך תפקידים. שבוע טוב, אוויר ושנה קשה לפניי. סוריקטה

סוריקטה אהובה רק להגיד ,קראתי בעיון ליבי אתך מקווה שהשנהכמה שתהה מאתגרת תעבור בקלות יחסית . אוהבת מכל הלב אביב

כמה טוב לראותך כאן בדיוק כרגע כתבתי לרוני על הצד הכואב של . וכמו תמיד תענוג לקרא אותך . מצטערת שעברו עליך כאלה ימים קשים מקווה שרווח לך חטולית

מצד שני :-) בוקר אור, סוריקטה

זקוקה לסגירה לפתיחה לנוכחות כאן אז אודי וכולם ...שתהייה לנו שבת טובה ...

אולי בגידה זה לא מינוח מתאים. אבל העובדה היא שהוא מחפש קשר נוסף. דיברנו על זה ארוכות ואמרתי לו שבמצב שנוצר אני מבינה את הבחירה הזו שלו. אני לא אוהבת את זה, זה לא משמח אותי,וכמו שהוא אמר- אני לא שולחת אותו עם זר פרחים ובלונים אבל אני מכבדת את הבחירה... איך אני מרגישה עם זה באמת?? זו שאלה מצויינת. זה מזכיר לי קצת את השיר הזה, שבעלי קורא לו "המנון הסמרטוטה"... https://youtu.be/kl24EHUUepc

כבר שנים לא שמעתי את השיר הזה מה שמעלה באמת את שאלת הבגידה נראה לי שזו החלטה לא פשוטה ..להבין להפנים לקבל.. בפעם הקודמת עניתי לך בלי לחשוב פעמים ..כן ..הנושא של בגידה...או קבלה של בעל ששואל דבר כזה . אבי מעולם לא שאל לקח..והלך..והיו לא מעטות..אמי סבלה מאוד לכן הנושא הזה מרתיח אותי.. הוא(אבי)..היה מוציא עליהן כספים ובבית היה חסר אמי היתה לגמרי סמרטוטה ... חטולית

אני בן 24 וקראתי היום במקרה באינטרנט שיש הפרעת נפש פאראפאלית הנקראת גרונוטופיליה שהיא משיכה מינית לקשישים ( לפי ויקיפדיה - בני אדם בגיל 70 ומעלה ). אם למשל אני גבר שוכב עם אישה בת 70 ונחשב בהמשך לגרונוטופיל , האם הוא צריך לעבור טיפול שיחתי - פסיכלוגי בעקבות כך ? האם הוא צריך לקחת כדורים פסיכיאטריים בעקבות כך ? האם אפילו מאשפזים בבית חולים פסיכיאטרי בגלל זה ? ואני לא הבנתי שני דברים : האם המשיכה המינית הנחשבת לגרונוטופילית היא גם כלפי בני אדם בגילאים 60-69 ? ומה הוא הגיל המקסימלי של אדם גרונוטופיל? לפי ויקיפדיה רשום שמדובר ב " אדם צעיר מאוד ", אבל לא מצויין שם הגבול המקסימלי.

פעם עברתי מבחן IQ, (לפני 3שנים) אבל אני לא מצליחה באקדמיה בכלל. אני מרגישה תקועה ואולי קצת טיפשה. אני לא מצליחה לענות תשובות נורמליות והציונים בהתאם, אני מרגישה לפעמים שאני לא מבינה בכלל מה שהמרצה מדבר. למרות שאף פעם לא אובחנו אצלי בעיות למידה ובבגרויות הצלחתי. אין לי עזרה, ואני לא מבינה מה צריך לעשות וכל פעם שאני מקבלת 70- 80, אני מרגישה יותר דפוקה (יש לי גם 100 ו90+ אבל אני לא מבינה איך מצליחים). אני מרגישה פתאום שדברים מובנים מאליהם הופכים אצלי למשהו חדש, וכל הבלגן הזה מערר לי את הביטחון בעצמי. אני כבר לא קוראת ספרים כי נראה לי שאני לא מבינה אותם. כי אם טקסט פשוט (יחסית) בספר הקורס אני מגלה אחרי שהגשתי את המטלה שלא הבנתי, למרות שאני בטוחה שהבנתי- אז חבל לי על הזמן. אני רוצה לבקש שמישהו יסביר לי מה עושים באקדמיה ולמה כולם מצליחים ואני לא. (אני יודעת שאני לא טיפשה) תודה!

בעקבות פגיעה מינית שהיתה לי בילדות, אני לא מסוגלת לקיים חיים אנטמיים. אני נשואה 28 שנים . היו עליות וירידות אבל בגדול אני חושבת שאני א-מינית. לא רוצה את זה, לא צריכה את זה , לא אוהבת את זה . בעלי פנה אלי השבוע. יש לנו זוגיות מאוד טובה בסכ"ה.אנחנו חברים טובים, מגדלים ביחד ילדים, כולם עם צרכים מיוחדים... בקיצור, הוא הודיע לי שהוא מחפש אלטרנטיבה למימוש המיניות שלו. הוא לא רוצה ללכת לזונה.... הוא מחפש קשר אינטימי . קשר שהוא מעבר לפיזיות לבד. והוא אומר שאחרי שסבל כל כך הרבה שנים הוא מצפה ממני לפרגן לו את זה... המטפל שלי אמר שהוא רוצה לא להרגיש נקיפות מצפון אז הוא כאילו מבקש את הסכמתי ואז הוא יוצא בסדר... מה אתם אומרות/ים? נשמע הזוי, אה?

רוני יקרה את אמיצה שאת מעלה את זה. מבינה כל כך את הרתיעה. גם אני אחרי מספר שנות נישואים דומה לשלך עם ילדים ועליות ומורדות, אבל כבר שלוש שנים לדעתי... שלא בכלל... ואני נרתעת ונמנעת ונרדפת.. מה אומר לך... האם זה לגיטימי? שאלתי אותו כמה פעמים אם זה לא חסר לו וגם אמרתי בכמה הזדמנויות שהייצי מבינה אם היה מבקש לעצמו קשר אחר ומלא יותר.. סוגייה בעייתית וקשה. איך את מרגישה לגבי זה? איתך שירה

כתבת בכותרת בגידה ואני שואלת את עצמי האמנם ? ואם כן של מי .... מיניות אם אנחנו אוהבות את זה או לא זה חלק מזוגיות זה חלק מהאינטימיות ....בהחלט יכולה להבין את בן זוגך שאיננו מעוניין רק באקט המיני כי אם בחיבור ביחד באינטימיות שבאה עם האקט המיני . את מעידה על עצמך שאת מונעת ממנו את המיניות עת מונעת ממנו חיבור שהוא חלק מהזוגיות . מעבר לצורך הגופני יש במיניות הרבה הרבה יותר . כן זה לא פשוט לנו , כן זה באסה אבל האם הוא צריך לשלם את המחיר על הפגיעה שלנו ... זכור לי תקופות ואולי אני טועה שהוא רצה להפרד

שונאת שנשלח לי מבלי שהספקתי לקרוא ולראות מה כתבתי אז מראש מצטערת ... נראה לי רוני יקרה שעכשיו זה זמן מלחמה על הבית על הקן על היחד ... מבינה מאוד את הפגיעה שלך את תחושת הבגידה . אבל אני חושבת שבמקום לבזבז זמן על למה ומה ואיך ...זה הזמן להלחם על היחד שלך ולנסות להבין ממנו איפה אפשר לתקן לשפר ולעשות מאמץ ... בלב השרון יש טיפוליים לזוגיות ומיניות הייתה גם סדרת הרצאות מעלפת בנושא . לדעתי שווה לבדוק איתם מה אפשר לשפר ולתקן ... מראש מתנצלת אם זה כבד לך מידי התשובה שלי ....אבל עם כל ההבנה שלי את הקושי ...ככה אני רואה את הזוגיות .

האם הוא בוגד? הוא מבקש רשות לבגוד! מכירה את המצב לצערי ובעלי מעולם לא ביקש רשות ללכת למישהי אחרת כדי לרוקן את המיכלים שלו בשום טוענה חטולית

תאמיני לי שעשינו כל טיפול אפשרי ושבאמת ניסיתי. הוא אומר שהוא יודע שאני מנסה אבל זה לא זה. הוא גם חוזר ומדגיש שהבית והמשפחה היו וישארו מרכז החיים שלו. זה משהו שיישאר צדדי ובמקום השני.

הרווחת....

מוסיפה לשאלה-האם היה עדיף שלא יגיד לי ויעשה מה שהוא רוצה??

שלא תהייה טעות , הכי מבינה אותך ומבינה גם את הקושי הרב ... גם יודעת איזה מחיר ענק את משלמת ככה או ככה .. מיניות זה אחד המקומות הכי קשים למי שחי בזוגיות ומשפחה והכי פחות מדובר . ומסכימה עם אודי איך את מרגישה עם זה..

במידה מסויימת מסכימה עם עניין התעודה הפורמלית .וקצת חושפת יותר .. הבעיה מעבר לעניין הכלכלי שהתחום פרוץ וממש מבלבל .. איכות הלימודים טהתעודות השונות .אני מניחה שבהמשך כן אעשה זאת . כרגע הרעיון שלי , לנסות לשלב בתוך מקום העבודה כשימצא. עדין לא מצאתי גם קבוצה . יש לי כן נסיון ותעודות שונות לאוכלוסיה של הגיל השלישי . אבל את האמת לא רוצה יותר לעבוד עם האוכלוסיה הבוגרת וגם לא רוצה יותר לעבוד עם אנשים סופניים . כבד לי מידי .. .. .. המחשבה להתמקד יותר בתחום הלימודים השני שלי והוא תחום השיקום , יש לי נסיון רב בתחום ואני ממש רוצה לשלב קבוצה בשילוב האומנות שזה אחד מהתחומים שלמדתי בעבר . אני חושבת בתור התחלה לנסות אפילו בהתנדבות במידה ואני ירגיש שזה באמת תחום שמושך אותי מעניין אותי ואני מרגישה בו כמו שזה נראה במרחק אני ילך להתמקצע יותר אבל אז אני כבר ידע איזו התמקצעות אני רוצה כרגע זה הכל מעורפל ויותר ממקום שמבקש להאחז ולא לטבוע בריק שנוצר .... .. .. זה מדהים איך היקום מזיז אותנו שננוע ... תודה על המקום הזה אביב

היי אביבוש נשמע לי מאוד נכון קודם להתמקצע ולראות אם באמת זה התחום שבו את רוצה לעסוק בהצלחה אהובה חטולית

... המשאלה שתמיד הייתה לא ריאלית, גם בהיותה של אמא בחיים. הגוף של האישה בחיים. והנפש שלה, שחלקים רכים, תורמים ותומכים ממנה קצת עוד הופנו כלפי דמויות אחרות. מה אעשה עם המשאלה הלא ריאלית, המשאלה שתהיה לי אמא, שתאהב, בלי התנאי שהיא מרעילה, או מחבלת או מתקיפה. שתיתן יד. שתיקח אותי לטיול, טיול למקום עם נוף אחר. איך אני מוצאת חלופה, כל כך חלקית אמנם, כל כך, והיום. איך אתפשר ואני זקנה בעצמי. איך אשתמש במשאבים שנותרו לזמן בו אני כבר מזדקנת ונעשית תלויה אפילו יותר. מה הלאה? איך מפה בוחרים בחיים. איך משתמשים במה שנותר כדי להיאחז בחיים. הרי איכשהו תמיד נאחזתי בהם. אבל כשורדת. רק כך. החסימה עודנה שם. ואני כל כך בודדה ומרוחקת. לו יכולתי באמת לצעוק. כמה צעקה ככה שותקת. ואני עוד מצפה (גם לא ריאלי) לאיזה פיצוי רב מימדים, ולא מתפשרת על חלקיות. ואני עוד מצפה שהכל יתחיל מההתחלה. או שלא יתחיל. כמובן, שגם זה לא הגיוני. בכאבים כאלה אנשים פוגעים בעצמם פיזית. אני לא. הי, בוקר, סוריקטה

כל מה שיכולה להגיד שכמוני כמוך , מאוד מבינה ... והכי אתך בתחושה הכואבת חיבוק אביב

סוריקטה מדהימה , קראתי אותך שוב מעבר לכאב שאני הכי מזדהה אתך בנושא האמא את ממש בדרך לשם לחיות ולא לשרוד הרצון לחיות ולא לשרוד הוא רצון ראלי את כואבת , כואבת ממש לא מתפרקת לא נעלמת לא פוגעת את כאן מבקשת יד הכאב הזה יחד. עם הבנייה של הסוכה בכל פעם עוד קצת ועוד קצת עד שתרגישי שהפעולות שלך הם לא האוטומט של לשרוד זה חיים . אוהבת חיבוק אביב

סוריקטה אהובה, הכאב הגדול שלך על האובדן או האובדנים קשה מנשוא. משום מה בין השורות שלך שצועקות כאב בלתי נסבל אני מרגישה גם משהו מפוייס ורגוע. אבל אולי זו דרכך וגם זו שלי להתנהל בעולם בכאב וצער מבלי להראות דבר כלפי חוץ. ניסיתי לדמיין אותך עם האחים שלך ממיינים חפצים בבית של אמא, האם דיברתם? העליתם זכרונות? חלקתם רגעים של כאב? האם מצאת חפצים אהובים מפעם, תמונות, דברים שאולי יעזרו לך להרכיב תמונה ולחזק את הידיעה שטוב שנולדת, שהייתי ילדה מהממת, עדינה וחכמה, סקרנית וטובת לב. שאמא שלך היתה חולה מאוד ואת היית הקורבן. מגיע לך פיצוי, בהחלט מגיע, אבל אמא שלך לא היתה יכולה לתת... אולי את בעצמך הפיצוי, את התיקון של אמא, באהבת האדם והחי שלך, בטיפול ללא רבב בילדים קטנים. הלוואי ותוכלי השנה לעשות לעצמך דברים של התחלות חדשות, שיתנו ביטוי לכישורים הרבים שלך ולעושר הפנימי שלך, בכתיבה, ביצירה בנגינה ועוד. את יודעת, גם אני בתחושה של אין אמא ויותר גרוע מכך שאני האמא גם של אמא, וקשה לי כשהיא חולה ונזקקת ומכעיס כשאני לא יכולה להיתמך וקשה לי הביקורת שלה וקשה לי הביטול שלה. לפעמים, אני פוגשת אשה שמפגינה כלפי חום כזה אמהי וזה מעלה בי דמעות ובלב אני אומרת שהייתי רוצה לשים את הראש להתמסר ולתת לה להיות לי אמא. שלך שירה

תודה אביב יקרה, אכן אבל כבד מנשוא, ואכן אני לא פוגעת בעצמי לא פיזית ולא בחמרים ולא דרך אוכל, וזה קטע מעניין. מנסה לעשות דברים, מנסה, זה לא כל כך עוזר להקלה בינתיים. אבל כמו אבל, אולי זו תקופה שצריך 'פשוט' לתת לה. וגם לקוות שזה גל שישכך מעת לעת. תודה וסופשבוע נעים, סוריקטה

הי שירה, מחבקת את מילותייך החכמות כתמיד. מעניין מה שאת אומרת לגבי הפיוס והרוגע. כך חווים אותי מבחוץ, כשאני יודעת, ולא רק בימים אלו, איזה כאב מתחולל בפנים. חויים, אגב, גם שמחת חיים והמון אנרגיות. זה באמת מעניין. זכרונות יש לי המון המונים, ובעיקר אני זאת שפיטפטה אותם בזמן ההיתקלות בחפצים מחלקם נפרדנו. צריכה למצוא משהו ששווה לחיות עבורו. אין לי תשובה כרגע. יצירה - גם המטפל (הגעתי אליו בימים אלו) מכוון לשם. איני רואה את האור בינתיים. נראה לי שהיפוך התפקידים היה מוחלט עוד יותר, כאשר סבתא, אמא של אמא, נפטרה. עדיין הייתי ילדה. התגעגעתי אליך, שירה. את וגם אביב, וספציפית מתחייסת אליכן, כי אתן בעץ הזה, נשמעות לי כמי שעשו תיקון מבורך ומדהים. ומדמיינת אתכן, תסלחו לי, אבל מבחינתי זה כבוד גדול, כסבתות נפלאות. איתכן ותודה שוב, סוריקטה

היי סוריקטה יפה שלי לא מצאתי מילים כדי לומר לך רק כעת כשקראתי את התגובה של שירה הבנתי כמה אני מזדהה איתה ועם כל מה שכתבה לך כל מילה בסלע חקוק חטולית

שמחה כל כך לשמןע שפגשת את המטפל. תודה ששיתפת בעוד קצת הסבתאות עדין רחוקה ממני אבל מקןןה שהצלחתי לעשות תיקון דרך הילדים. מאוד מזדהה עם מה שרואים בחוץ לעומת המוות ששוכן בפנים, כך גם אצלי. קשה וכואב. שלך שירה

מצטרפת לכל מילה שירה וסוריקטה.....בריאות

הי חברים, הכאב מטורף. נעה בין חבל-שנולדתי-מעוותת-ומה-אני-עושה-כאן-בעולם, לבין הייתי-ילדה-חמודה-ועדינה-אז למה?! ויש רגעים שבא לי לצעוק ולא רוצה לעבוד יותר, או לקום. בתכל'ס אני מאד פעילה. ולעתים נדמה שההחלטות פזיזות מידי. ולעתים ההרגשה כמו סחרחרה של מנהרת הזמן. מפנים את תכולת הדירה. חפצים שאמא אספה. בזמנו הייתי אומרת שהיא מביאה אליה הביתה כל מה שאנשים זורקים. ושמקומי היה אחרי הפח. על הדרך, כל אחד מאיתנו, האחים, מפנה גם הרבה 'אגירות' ממקום מגוריו שלו. על אף שנדרשים לכך משאבים, בחרתי בשיטת הקח-תן של המסירות, ברוח האקולוגיה. ועדיין בתוך כל זה מיונים למחזור. בנוסף, לכל אחד מאיתנו היה חשוב לתרום דם. ממש בימים אלו. קשר דם. לחיים. לא הרגשתי חולשה אחרי תרומת הדם (והי, לא דחו אותי, שזה כבר משהו). אדרבא, הרגשתי עוררות יתר ועודף אנרגיות. אבל נזהרתי לא להתאמץ, כפי שמבקשים. ספטמבר יהיה סוג של חודש מנוחה יחסית. פתאום אני קולטת כמה עבדתי סופר קשה בעשר השנים האחרונות. בלי אוויר. ובניתי סוכה. סוכת שלום. להתראות וחג שמח! סוריקטה

כואס , ובטח שהכאב מטורף ביל י נסבל ולגמרי מסכימה עם אודי שאת ממש חמודה ונהדרת שמגיע לך טוב ובהחלט למה ??? וסוכה זה נפלא איזה כייף שאת עושה סוכת שלום .... בתקווה לפיוס ושקט פנימיים עם הקושי ♥️♥️♥️♥️♥️ אביב

צריכה חיזוק ....😊 ומחשבה מנסה לא לשקוע בתוך הריק , מחפשת את דרכי המקצועית זה ממש קשה וחושף את החלקים הפגועים הפוחדים קשות מניראות. נותנת להם מקום אבל שלא כמו בעבר לא נותנת להם להשתלט ... אני משתפת רק בחלק כי בכל זאת לא רוצה להיחשף לגמרי .. יש לי רעיון שממש גורם לי לכייף בלב , רצון להתחיל ומוטיבציה ענקית ללמוד את הנושא . אני רוצה לעשות קבוצה שמשלבת אומנות לא בקטע טיפולי אבל כן בקטע של תמיכה , לימוד מיומנויות בן אישיות וכאלה שמן הסתם נוגע לא נוגע בפאן הטיפולי . בעבר כבר עשיתי בהתנדבות קבוצה מסוג כזה אבל לאוכלוסיה שונה. לא למדתי הנחיית קבוצות , אבל למדתי מספיק דברים אחרים שיכולים לעזור לי מכוון ואני אוטודידקטית אני כן לומדת את נושא ההנחיה ועוד דברים שחסרים לי .וכבר בונה פגישות כולל כל השלבים שצריכים להיות בפגישה . ומצד שני חיד העשייה יש את החרדה שמשתקת והורסת ... החלקים החרדתיים מטריפים אותי שזה לא בסדר וחייבים תעודה רשמית , מנסיון אני כבר יודעת שהתאוריה יפה השטח אחרוכבר למדתי המון דברים וצריך להתחיל לעשות לא רק ללמוד .... ומהצד השני הכוחות הבריאים אומרים לי שאני יכולה , שזה אפשרי ששווה לנסות שאני לא מרמה איש ואני באה עם כשרונות יכולות והידע שיש לי . לא יודעת למה כותבת כאן ומה אני מחפשת מניחה שכמו שכתבתי בהתחלה מצד אחד חיזוק ומהצד השני מחשבה בונה ולא חרדתית . תודה לכם

בהחלט כנראה בהמשך אלך ללמוד פורמלי גם הנחיית קבוצות טאז אני אולי יעשה קבוצות טיפוליות . חשבתי בנתיים על משהו לשלב בתוך. עבודה כשתמצא ....ולמה לא בנתיים נטו כי כבד לי כבר כלכלית כי אני כל הזמן לומדת ... ואני חושבת על לבדוק קודם להתנסות ולראות אם נכון לי ואז לראות איפה לומדת האם במסלול של שנתיים או מסלול תעודה קצר ...הרבה דילמות ותודה על המשוב ...זה מאוד. חשוב לי

הי אביב יקרה, מצטרפת לאודי בהערכה. ואוסיף כי, בעיניי, תעודה רשמית גם מדברת את הקול של התלות בסביבה, וגם הנראוּת. וזו, בעיניי, עיקר תרומתה למהלך. וברור שזה מעורר חרדות רציניות. יישר כוח! סוריקטה

אני הולך לישון רק כשאני עייף. אני רוב הזמן לאחרונה מוותר על הטקס של כניסה למיטה על מנת להירדם גם כשאני לא עייף, איבדתי את המוטיבציה והעניין לכך. כך יוצא שאני יכול להיות ער לילות שלמים, ולפעמים אם אני טועה גם מעבר ללילה, אפילו 38 שעות רצוף, שבהם אני יכול להסתפק בקושי בחצי שעה שינה. אני מסוגל גם לא לישון ולא להרגיש דחף לישון לאחר ימים קשים כמו טיולים למשל, לפני כחודשיים הייה לי נופש עם העבודה ליומיים בצפון הארץ. קמתי ביום הראשון ב 08:30 בבוקר, ביום הראשון של הנופש השתכשכתי בבריכה ובים תחת שמש יוקדת ובכל זאת לא ישנתי בלילה לקראת היום השני של הנופש ( ואתה מסכים איתי ששמש יוקדת עם מיים כחולים אמורים להשרות שינה, לא ? ) והלכתי לישון רק ב- 22:00 בערב ביום השני של הנופש. אני כמובן כבר פחות נכנס למיטה כשאני לא עייף ובטח לא מחכה יותר מ- 20 דקות ללא ערות להירדמות, כפי שמומלץ. לפעמים אחרי שאני לא ישן בלילה אני נופל לשינה ל5-6 שעות רצופות בשעות הבוקר עד שעות הערב המוקדמות, ואז בני ביתי מתרגזים עליי. בעיקרון הבעייה הזאת לא מפריעה לי ואני לא מרגיש וגם אמא שלי לא מרגישה דחף לטפל בה. אחרי לילה שלם ללא שינה אני מצליח להישמר מסכנות החיים : אני עובר בריכוז את הכביש באור ירוק בלבד ולא דורך בטעות על הכלב שלי. הפלא ופלא, אני גם מסוגל אחרי לילות לבנים לתפקד, לעבוד, לאכול ולשתות, לקנות בסופר, אפילו לטייל ברחבי הארץ, כאילו כלום לא עבר עליי באותו הלילה גם ללא כאבי ראש, סחרחורות ואדישות. בעבר היו לי לילות לבנים בעיקר לפני אירועים לא שגרתיים כמו מבחן חשוב בבית הספר, טיולים בארץ ובחו"ל ודייטים. מה שיותר מעניין בכל הסיפור הזה הוא שאני בכלל לא מרגיש עייף גם אחרי שעות ארוכות של ערות. בעבר דחף השינה שלי היה מופיע כמעט בכל לילה. אני גם שמעתי שלא מאשפזים בבית חולים פסיכיאטרי על חוסר שינה, ובטח לא באישפוז כפוי, זה נכון ?. אני גם יודע שיש אנשים שערים ופעילים בלילות כמו נהגי מוניות, מאבטחים, רופאים, אחיות וטייסים. אחת הסיבות האפשריות שאני חושב שיכולות להיות קשורות לכך היא חוסר ההצלחה שלי להשיג זוגיות וקשר פיזי, אבל אי אפשר להוכיח שגם אם יהיה לי קשר פיזי כל יום אני כן אצנח למיטה. לפעמים כשאני מנסה להירדם כשאני לא עייף אני מצליח ולפעמים לא. אם שינה הייתה רק הנאת החיים או/ו מותרות ולא דחף של הטבע אז היו קוראים לי " אנטיפת לשינה ". אני לא בעד לקחת תרופות לשינה וגם אמא שלי לא בעד, אנחנו גם לא רוצים שאתמכר להן. מה דעתך ? למה לא צונחת עליי רוח השינה כמו על רוב האנשים בעולם ? האם מישהו שלא יושן בלילה או/ ומספיק שעות בשעות הבוקר עד שעות הערב המוקדמות הוא אכן בסכנת חיים ? מה לעשות ?

סליחה שכרגע פחות מתאים עבורי להכנס.. סליחה שלא מגיבה אליכן כרגע. מנסה קצת להתרחק מ"פסיכולוגיה" מלנתח סיטואציות, לקרוא ספרי פסיכו' וכו'... כמעט 11 שנים של טיפול שבהם קראתי ספרי פסיכו', ניתחתי מלא..ניסיתי להבין.. הגיע זמן שאני ללא טיפול ורצוי קצת להתרחק מלקרוא כל כך הרבה וכו' וגם...סליחה כולם. קצת מתרחקת כרגע. אז גמר חתימה טובה, צום מועיל.חג שמח לסוכות...ובכלל מקווה עבורכן לחיים יותר פשוטים- כך אני קוראת לזה כרגע.. מחפשת חיים פשוטים, רגילים כאלה.. מקווה שהובנתי. יודעת שתמיד ניתן לחזור לכאן. ושהמקום היה לי לבית, אודי היה לי כאב רוחני ואתן כאחיותיי....אוהבת אתכן. ליבי איתכן וישאר כך תמיד. היו שלום לבינתיים..סליחה שכרגע פחות מתאים. סליחה.

מיכלי מאמי גמר חתימה טובה גם לך וצום מועיל כנסי חופשי כשמתאפשר לך חטולית

מבחינתי זה הזמן הכי מתאים כדי לומר לכולן *ס.ל.י.ח.ה* אם פגעתי אם הכאבתי אם דיברתי בחוסר התחשבות אם כתבתי דברים פוגעים *סליחה* יום כיפור עם צום מועיל לכל מי שצמה.. חטולית

אוהבת אותך ♥️♥️♥️ ואת כולם כאן תודה על המקום הזה

הי חטוליתי, את יודעת - חשבתי לי על הגדולה שבפיוס עם עצמנו. של בקשת הסליחה וקבלתה מולנו אנו. חלק מול חלק. מעניין - בימי כיפור, לא כל שכן השנה, אני נוטה להרגיש הכי ילדה אבודה ונטושה. והיום הזה מגיע. הכנתי את הסביבה לכבוד ראש השנה ולכבודו של יום הכיפורים. בשקט שלי. אמא שלי, ניצולת שואה, ביקשה להיקבר כיהודיה. אחד השוברים. צום מועיל לך, חטולית. ושמרי על עצמך. שלך, סוריקטה

1. בעניין הזוגיות - אני בן 33 ורציתי לשאול אותך מה דעתך על זה שאני מוכן לגור ביחד ואפילו להתחתן עם חברה חדשה שתהייה לי אפילו אם אני לא אכיר אותה מספיק טוב ? האם זה באמת כזה מוזר והאם אני בסיכון שינצלו אותי כספית ? הרי גבר שיש לו בחורה שהוא מכיר אותה 20 שנה לא יכולה לגנוב ממנו כספים בבית למשל כשהוא מתרחץ והוא לא משגיח עליה ? למשל לפני כחודשיים היה לנו נופש עם העבודה והייתי באותו חדר עם מישהו שאני בכלל לא מכיר והוא לא גנב לי כסף... ולמשל יש כאלה שגרים בדירה עם שותפים אז אני גם לא בטוח שהם מכירים טוב טוב את האנשים שגרים איתם באותו בית כבר מההתחלה... וכנ"ל בדיור לאנשים עם מוגבלות - אפילו שכנראה רוב הזמן נמצא עם אותם חוסים בבית ( גם בלילות ) מדריך מוסמך... 2. יש לי תסמונת אספרגר ועדיין לא השגתי מין בחינם, האם יכול להיות שיש גברים עם לקויות נפשיות שלא מוצאים כל החיים שלהם סקס בחינם גם אם הם עוברים טיפול ? 3. סכנות ביחסי מין : א. האם סקס עם עובדת מין הוא סקס בסיכון גבוה להידבק בקורונה ? ב. האם סקס עם עובדת מין יכול לזהם לי את הדם ולהביא לפרונקלים, או שהפרונקלים הופיעו לי בלי קשר אליהן ? ג. האם סקס עם אתיופית (לא עובדת מין )הוא סקס בסיכון גבוה להידבק באיידס ? 4. הפרעה בתפקוד המיני : אני לוקח את התרופות הפסיכיאטריות הבאות כל יום : רסיטל 20 מ"ל וריספונד 1.5 מ"ל, לדעתי אין לי זיקפה בסקס. בחלק מהמקרים שאני צופה בפורנו כן יש לי זיקפה, אבל גם שם אני חושב שהיא לא הזיקפה הכי חזקה שאני יכול לייצר. בסקס האחרון שלי לא הייתה לי זיקפה ובסקס שלפניו אני גם בספק אם הייתה לי או לפחות אם הייתה לי זיקפה ראוייה, למרות שהפרטנרית שלי באותו סקס הייתה מיהי מנוסה בסקס והיא אמרה לי לי שאיבר מיני גדול, אבל אולי היא שיקרה ? באותו סקס גמרתי מהר ( עם קונדום ) והזיקפה ירדה תוך 5-6 דקות בלבד. כמו כן כחודש וחצי לפני כן לקחתי ויאגרה אבל לא בשביל סקס אלא בשביל אוננות והיא לא עשתה לי זיקפה, והתרופה עשתה אותי קצת מזיע ( הזעה היא אכן תסמין של ויאגרה ), אז אמא שלי לא רוצה שאקח יותר ויאגרה. מה לעשות כדי שתהייה לי זיקפה בסקס ? האם בכלל יש לי חרדת ביצוע ( בגלל שלפעמים אולי יש לי זיקפה ראוייה מול הפורנו ) ? הפסיכיאטר שלי טוען שהפרעות הזיקפה הן לא בגלל הכדורים הפסיכיאטריים והוא לא רוצה להחליף לי לכדורים אחרים או בכלל לא לבטל על הכדורים. האם לדעתך הכדורים שאני לוקח אכן יוצרים הפרעות זיקפה או שהן הופיעו לי ההפרעות הנ"ל בלי קשר לכדורים ? איך אפשר לדעת שהזיקפה תקינה - חזקה מספיק ? ולמשל כבר כמה חודשים, מאז תחילת הקיץ , כשאני רואה ברחוב בחורות אני מתלהב כמעט מכל בחורה ומוכן לשכב עם כל בחורה, מכל העדות וגם בחורות רזות וגם בחורות פחות רזות. ובערך כבר 5 שנים שאני מוכן לשכב עם כלאחת, בחזקת " מוכן לשכב עם כל מה שזז " ואני מדמיין את עצמי כשאני עובר ברחוב ורואה כל בחורה שאני שוכב איתה - בחזקת " מפשיט אותה בעינייי שלי ". גם היו כמה מקרים בשנים האחרונות שכאשר הייתי בספא או בים וראיתי בחורות בביקיני אז האיבר שלי נעמד אפילו מעצמו ! אבל האם בכל זאת רמת הריגוש שלי נמוכה ??? אני לוקח את כל התרופות האלה מאז גיל 15 וחצי, היו שינויים כל הזמן במינון של הכדורים ובין סוף שנת 2016 ל-סוף 2020 גם לקחתי רידזין !

ימים עמוסים עד בלי יכולת לנשום כן עברנו את ראש השנה כולם היו נוכחים חוץ כמובן מהמיוחדת שלי ...שקשורה וצמודה בזרועות אמה אך ... אין מה לעשות ..! היתה חויה שונה של חופש צחוקים הנאה ובכלל כאלו פתאום משהו אחר לגמרי.. מוזר..אבל טוב.. כן תמיד היא נמצאת שם במחשבות וברגשות וחסרה לכולם ..אך זה מחיר קטן לעומת השקט והשלווה של הבן שלי שכבר מזמן לא ראינו אותו מחייך ושמח כמו השנה בראש השנה.. האמת שמאז שנסעו להן כלתי ונכדתי המיוחדת ..שהרי אני ממשיכה את הקשר שלי איתן כמעט על בסיס יומי ..אני מקבלת גם מנכדתי הודעות בפלפון והמון געגועים .. בהחלט החלטה נכונה שלי ..!! אולי רק אולי נזכה לראות אותה בחג סוכות..מי יודע..? טוב העינים שלי דומעות לא יכולה להמשיך.. אודי .. בבקשה תעלה לי שוב את הקישור לפודקסט משום מה לא מצליחה להכנס כבר רחוק מידי ..תודה רבה חטולית

יקרה אני שמחה שעבר חג נעים טוב שהוא מחייך, נושם ועצוב ומורכב הקשר עם הנכדה . כל הכבוד לך בהחלט את עושה נכון אביב

תודה רבה על הקישור לפודקסט שתהיה לך שנה נפלאה ותמשיך לשתף גם בעוד דברים מענינים כמו עד עכשיו שמעתי עוד שירים יפים שלך גם ביוטיוב פשוט תענוג צרוף חטולית

הי לכולם, עכשיו לקראת סופ"ש, אבל יהיה שבוע טוב, לכש אותו כאב נפשי גם בימים אלו, עוצמתי יותר. למה, אמא, למה?! מניחה מול עצמי, שאלו גם המוני אנרגיות שאיני יודעת לנתב למטרה ברורה. מכירה שיש משהו אינטנסיבי שאני מצליחה לפעמים לעשות, אולי קצת מעולם אנשי הספקטרום, אבל לגמרי גם לא, והוא ניתור בדלגית. יעני קפיצה בחבל. קפצתי עשרים דקות והיו לי עוד אנרגיות. אישה בעשור השישי לחיים קופצת בקלילות. גם מנסרת, גם גוזמת. גם מטפסת במדרגות. עושה סקווטים. מתיחות. בעבר הרחוק הצלחתי לנגן יצירות אינטנסיביות, אבל כעת, בהיעדר אימונים, התסכול גדול עליי. בקיצור - הצלחתי להגיע לפעילות גופנית עצימה. הצלחתי גם לנסות להסדיר את נשימתי החרדתית. אבל חסר לי. חסר מאד. יום הכיפורים בפתח, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי כן ..אמא תמיד תישאר שם לנצח עם כל השאלות וחוסר התשובות שלא הגיעו עד למותה שמחה שאת ממשיכה לתרגל אימונים ומחזירה לעצמך כושר ..בגילנו המופלג...כן לא רק את גמני . ישר כוח נשמה את עושה מה שאני רק חולמת .. וחסר? מה חסר לך מאוד ? חטולית

אין ספק שקשה עצוב וכואב הנפש מוצפת באלפי שאלות אמא נושא כאוב כל כך ואת יקרה עושה כל כך הרבה דברים מטיבים .. טוב שאת יכולה להתאמן לשמור על הגוף ששומר על הנפש תמשיכי לשמור עלייך אתך בלב אביב

הי חטולית, חסר מאד - הקשר הראשוני החשוב עם אמא שמשהו בו נדפק למן ההתחלה; אולי גם עוד חודשיים ברחם (נולדתי פג), אבל של אמא טובה. וזכרון רגשי של מישהו שחשב שהייתי תינוקת חמודה, או ראויה, או ששווה להתגאות בה, להשקיע בה, לאהוב, מי יודע, וזה שאני לא אמא בעצמי זה אובדן ואסון וטרגדיה עבורי. כל אלה כאב שמאד קשה לעמוד בו. סוריקטה

יפה שלי חשבתי בדיוק על כל מה שכתבת אממה ? פחדתי שאכאיב לך ❤ ברור שזו לא היתה כוונתי לכן נמנעתי חיבוק אם מתאים חטולית

משהו שנכתב למקום אחר אבל הוא כל כך כאן .... פוסט ברוח שונה , אחרי שנה שכתבתי כאן על כל מיני דברים בייחוד מול הכוס הריקה של המערכת , הבורות הסטיגמה של אנשי המקצוע . הפוסט הזה רוצה להזכיר את החצי המלא כדי שנקבל שנה שלמה של גם וגם ויחד . ... ... למי שעוד לא מכיר את הכלי שיוצר איזון בן הריק למלא ..כלי ההודיה . להתחיל את היום עם תודה על היש גם כשהלב כואב והגוף שבור תמיד מרים אותי למעלה . ... ... אז קודם כל תודה לכל מי שקורא כאן נותן פידבק תמיכה עידוד זה נתן המון כוח כל השנה לכתוב , להעיר את הנושא הכל כך לא מדובר הזה הפרעת זהות דיסוציאטיבית. תודה גם לכל מי שקרא ולא מגיב או מסמן שקרא , העיקר שהשקעת כמה דקות מזמנך עבורי ועל זה תודה .. .. בעיקר בימים אלו מול ימי החגים שהם כבדים לכל מי שעברה פגיעה ובטח למי שעברה פגיעה ממושכת מבית . כך או כך זה שם מראות כואבות של ניראות , של שייכות של מי אני ולמה באתי לעולם הזה בכלל . מול זה אני רוצה להגיד תודה לכל אותם אנשים שהושיטו לי יד בדרך מבלי שהכירו אותי בכלל רק כי הם בחרו להיות שם . מתנדבים של סה"ר ששנים החזיקו לי יד ותמכו בי , מתנדבות בקו הסיוע ומכוון ואנחנו ברוח החיובי אז חשוב לי כן לכתוב על מישכן הצליח לגעת וכן הצליח לתמוך להיות לעודד לתת כתף ...במקרה שלי היו הרבה נשים משמעותיות בקו שפשוט היו שם ...ועדין שם עבורי. .. .. כדי לצלוח את הדרך הזו של טיפול ארוך שנים חלק מרשת הבטחון שלי היו ועדין פורומים (כן זה פריהסטורי) אבל יש בי חסד בלב לאותם נשים וגברים שהושיטו לי יד בכמה וכמה פורומים שהייתי בחיי ...כמה מהם הפכו לחברות שלי בלב ♥️♥️♥️♥️♥️ והולכות איתי כבר שנים . .. .. תודה לאנשי המקצוע שתרמו מזמנם בפורומים האלה , נתנו יד וחיזוק ורצפה כל כך רצפה בימים שלא הייתה לי רצפה . .. .. תודה עד בלי מילים למטפלות שלי ולכל אנשי המקצוע שחברים שלי כאן ובכלל ....שבחרתם לטפל בנפגעות ובנפגעים , להיות שם עבורם להילחם עליהם וגם לא לוותר להם ועליהם. כל מי שבוחר באמת בליווי אמיתי של נפגעות מתמקצע לומד כי חשוב לו לדעת יותר לעשות טעויות פחות ולשמור על עצמו , תודה לך ... ולכן כל מי ששם עבורי , אני מוכירה את כולכם אני לא שוכחת אף יד שהושטה ומושטת לי גם שאני בועטת וגם שאני מודה ....בלעדיכם לא הייתי יכולה להגיע עד כאן ... ותודה מיוחדת ולא ממקום נרקסיסטי ....תודה לעצמי , תודה לכל המערכת המופלאה שלי שנמצאת שם כל הזמן מאז ימי התופת יחד ....צומחים וגדלים יחד למקום טוב יותר ...פשוט תודה . תהיו טובים לעצמיכם תהיו טובים לאחר שתהייה לכם שנה נפלאה שנה טובה עם צמיחה והתפתחות שנה של בריאות הגוף והנפש ..שנה של שינה בריאה וחלומות נפלאים :) שנה ללא מכאובים . https://youtu.be/DXscsbuAvRQ

אביבוש נשמה ריגשת אותי מאוד כל כך המון תודות ולא שכחת אף אחד תודה לך ששיתפת כל הזמן גם אותנו בתהליך הצמיחה שלך לא מובן מאיליו בכלל !! למדתי המון מדרך ההתמודדות שלך תמיד גם אמרתי לך... שתהינה לך ולכולנו שנה נפלאה ושנת עשיה מבורכת כמו אצלך חטולית

תודה ...מכולם למדתי כל כך ועדין לומדת חיבוק אביב

את יודעת, אביב, כשרשמת את ההודעה - אמרתי לעצמי שאיני מסוגלת באותו רגע להרגיש תודה. וגם לא כל כך להיעזר. וכמה נורא. יומיים אחר כך הצלחתי קצת תודה למטפל - שבימים ההם האיומים היה מוכן לקבל אותי אפילו פעמיים ביום; למטפל (עם הסיום טיפול שלו, גם כן הוא) שגם עכשיו היה מוכן לקבל אותי (אבל רוצה שאשמור על הכסף שלי); לך, אביב - שהיית שם לרבע שנייה הזאת שחיפשתי כן. מינון קטן. אבל מדויק. ככה. לאנשים בעולם החדש שלי (אלו שהכרתי בעשר השנים האחרונות), שלהם יכולתי לטפטף מעט מהסיפור. לבעלי החיים שהיו איתי תמיד. ובמיוחד כאשר האמון באדם היה בקרשים. לצמחים שהתבססו בגינה. הו - חתיכת משפט לפרשנות. לחברות שכאן ולאפשרות לכתוב, כי הסיפור עדיין חנוק וממודר מאד. הנה, הצלחתי גם אני קצת, בדרכי השונה. סוריקטה

ריגשת מאוד ותודה שכתבת שראית שהיית אביב

הי, כתבתי הודעה כביכול לכאן בבוקר, וסיימתי במשלוח לעצמי. וטוב שכך. עכשיו, אחרי המוות של אמא, אני תוהה אם סוריקטה הסופר עצורה קצת תשתחרר. אם משהו בחסימה יצליח להיפתח. אני פוחדת. לילה טוב, סופשבוע רגוע ושנה טובה. שינה טובה. סוריקטה

ימים יגידו מאחלת לך שתאפשרי לעצמך להיות את מי שאת כפי שכולנו רואים אותך בכל העוצמות ובכל היופי שיש בך מאחלת לך שעכשיו תרגישי שמותר אתך אביב

צר לי מאוד על מה שעובר עליך כעת ...פטירה של כל הורה באשר הוא ..בסופו של דבר כואבת מאוד ליבי איתך ❤ רוצה להאמין שעם חלוף הזמן והאבל תרגישי שיחרור אמיתי ... חיבוק אם מתאים לך ליל מנוחה אהובה חטולית

אודי וכולכם הי... .... וואוו.... מעגל החיים.. חיים ומוות נפגשים פה בעוצמה שאתה מרגיש חור בבטן... סוריקטה מתוקה.... צר לי על האבדן הכבד שהוא כל כך כבד עד שאת מתארת אותו כ 'הכל נראה אותו הדבר וכלום'... המוות של אמך שבמציאות החיצונית קרתה עכשיו.. ובפנימית אולי עוד טרם הגחת לאוויר העולם.. (?) צר לי כל כך.. גם אביב את מדברת על אבדן.. מוות... גם את חתוליטוש, באיזשהו אופן אני 'שומעת' את האבדנים... בכל הקשור לזמני ביקורים של נכדתך המיוחדת .. גם את מיכלי מתוקה.. פרידות קטנות... ואתה אודי אהוב :) מברוק ענק עליך !!! וואללה... ח'תכת מסע זה הקטע המורכב שלך.. הקשבתי ביוטיוב לקטע המדהים, המורכב, הדינמי, החי כל כך .. הקטע שאתה שוהה בו- נמצא בתוך היות ארוך ומתמשך ..כמעט תשעה חודשים .. :) (כמעט כמו הזמן בו אני שוהה ופשוט יש ב'רחם' של אמא צביה ) והיצירה שלך, מעגל החיים..כל כך דינמי.. ובהמשך גם סוער ומזכיר את גלי הים הסוערים.. מתנפצים ומתיזים מים .. אתה יכול גם לשמוע את הגשם שיורד משמים ומשקה ומרווה את העולם הצמא לחיים, למים.. והעננים מאפירים, כבר ממש משחירים והגשם גובר והופך לסערה ..כמעט מבול... רק שלא יהרוס.. שלא יחריב, יהרוס.. ימית העולם.. מעגל החיים... חיים ומות... והרגשתי את החיים והמוות פה בעוצמה שהרגישה לי חור בבטן... מברוק עליך אודי על לידת יצירה כל כך מיוחדת, מברוק עליך אודי על לידת תואר נוסף M.A במוסיקה ! וצר לי סוריקטה מותק.. וצר לי אביב יקרה וצר לי על האובדנים והמוות.. וזה מעגל החיים...(?) ואנחנו בסיומה של שנה, שנת תשפ'א. ולקראת שנה חדש, תשפ'ב.. ושוב מאחלת לכולנו שתהא השנה החדשה שתוולד אוטוטו בשני בערב, שנה טובה, שנה של צמיחה טובה והתחדשות מיטיבה, שנה של בריאות טובה ואיתנה, שנה טובה ומתוקה ! שנה של מים חיים !!! אוהבת אתכם אנשים טובים ויקרים !!! שלכם, במבי.

במבי במבי, שמחה סוף סוף שאת גם מגיבה אלינו. התיאורים הציוריים שלך מזמן לא היו כאן והם חסרים. לו הייתי יודעת או חווה את ההרגשה הרחמית שאת מתארת. מעין עילוי שכזה, התרוממות רוח, רווחה נפשית, אופוריה. חיים ומוות שלובים זה בזה. והחרדות. טוב לי שאת משתפת, יותר מידי חלקים בשלם של כאן חסרים להרגשתי כשאינך. בוקר, סוריקטה

היי מתוקה שמחתי שנכנסת קראתי אותך וכן ישנם מצבים די קשים בחיים שאיתם אני מתמודדת תודה על הברכות שלך לשנה החדשה מקסימה שאת תבורכי מפי עליון🙏🙏 חטולית

חודש קשה רגשית מאוד ויחד עם זאת חודש מלא עוצמה אלוהים עשה עבורי את מה שלא יכולתי לעשות לבד נזרקתי ממשבצת הנוחות (שכבר מזמן לא הייתה נוחה אבל לא יכולתי לעזוב , בגלל הבטחה שהבטחתי ) לפני שנים הבטחתי הבטחה לאדם שליוויתי ...חמש עשרה שנים לא עזבתי גם בחופשות בשבתות בחגים תמיד הייתי שם בוקר צהרים וערב ..חמש עשרה שנים שמאדם מלא תוכן וכוח נשאר רק קליפת אדם ...הייתי שם בכל הצמתים ממציאה את עצמי כל פעם מחדש לבד במערכה מכל מיני סיבות .קוראת חוקרת ממציאה עוד שיפורים לאיכות חיים לצל מחלה שלוקחת את האדם לפני שלוקחת את גופו ...אבל תמיד זוכרת את האדם שבפנים .. .. לפני שבועיים ,זה נגמר אצלי בידיים ככה כמו שהבטחתי בלי מכשירים בלי מחטים בלי צינורות ...תוך חיבוק וליטוף ושיר פרידה ...לא עזבתי עד הכניסה לאמבולנס שנסע ...כולם מבינים כמה זה קשה אבל אף אחד לא יכול להבין את עצמת החיבור , החיבור בן הנפשות החיבור שהיה שם כל השנים. .. מעבר לכאב ולעצב נשארתי ללא פרנסה עיקרית ...אז עכשיו בגילי המופלג מתכננת תוכניות עושה פעולות מפלסת את דרכי המקצועית שנה חדשה ויש לי חזון שאני מזמנת לי . יודעת במדוייק את המה רק לא את האיפה והאיך זה יקרה אבל יודעת שזה יקרה ...מרגישה את הרוחות הטובות שנושבות . אודי , עכשיו אחרי יותר מעשור מצליחה לאחוז בגם וגם ...זה עדין קשה ויש דפוסים שצצים אבל זה בהחלט גם וגם ... . אז עכשיו אתם יודעים לאן נעלמתי מכאן .... תקופה כזאת מלאת אתגרים . ושנה חדשה התחלות חדשות לצד המורכבות שלנו ...צמיחה . מאחלת לכולם שנה טובה וימים טובים רגועים ושלווים .

אביב יקרה, זכות גדולה נפלה בחיקך (חבל שבא על חשבונך) ובכל זאת עשית דבר ענק ועצום ואני מאמינה שזכות זו תעמוד עבורך. את מדהימה אותי כל פעם מחדש..מרגשת ומעצימה. עצוב ולא פשוט. שמחה שנפתחו בפנייך אפשרויות ואת נותנת לעצמך להתקדם!! המון הצלחה. חיבוק אם מתאים.

אביב, את נפלאה ומיוחדת. נראה לי שיכולה להבין את עוצמת החיבור. והכבוד. ומעריכה את קיום ההבטחה להימנע מהארכת חיים כוחנית. נפתח חלון. ליל מנוחה, סוריקטה

אביב יקרה אחרי כל כל הרבה שנים ביחד- של נתינה, השקעה, אכפטיות וחיבור... צריך זמן לעכל ולאבד את האובדן.. לגבי פרנסה- מבינה את הפחד... אני כל כך מאמינה בך גם מאמינה שתצליחי לממש את החזון!!!!!! אגיד את זה שוב .. את השראה בשבילי!! אוהבת ומחבקת, ינשופים

אביב אהובה, את מעוררת השראה בדרך ההתמודדות שלך. האדם הזה בהחלט זכה בך, בליווי הצמוד והקשר האמיתי שמצליח לעסור במילים שלך. מאחלת לך מכל הלב שהשנה הקרובה תהייה שנה של צמיחה משמעותית עבורך ושתצליחי להגשים את עצמך ולממש את התוכניות שלך. שלך שירה

תודה על המילים החמות. העוטפות בהחלט במבי מעגל החיים מיכלי זכות ענקית נפלה בחלקי 15 שנים של התפתוח כאדם, למדתי עוד ועוד אמפתיה וקשיבות והתבוננות מעבר למילים ששנים כבר לא היו . למדתי צניעות וענווה מול התפוררות הגוף והדעיכה האיטית . כלום לא בא על חשבוני וכל דבר בזמנו ועכשיו הגיע זמני . כשכתבתי שהמשבצת כבר לא הייתה נוחה כי זה היה קשה פיזית ונפשית מאוד . ללוות אדם כזה ללא הדרכות . כשאתה צריך להחזיק את המטפלת ולהדריך זה קשה ומאתגר תקופה ארוכה של חיפוש פתרונות של. למידה ומחקר . שלא תהייה טעות אני לא מצטערת על כלום , אני בהחלט מברכת על המפגש החא יאמן של שני אנשים שונים בתחליט שנפגשו שמה שחיבר בניינו היה החולי שבתוכו הייה בצורה מופלאה המון המון חיים בהחלט מעגל החיים .

כבר אמרו הכל מכל וכל דברים נכונים וכנים מאוד את כל כך כולך נתינה ואהבה ללא חשיבה על עצמך מעריכה אותך יותר מאשר מילים יכולות להביע מבינה לגמרי את כל מה שעברת כל הכבוד לא מובן מאליו בכלל !! מחבקת אותך בחום אהובה מאמינה בך ובחזון שלך את אלופה ולכן תצליחי בכל מה שתעשי שתהיה לך שנה נפלאה ומוצלחת הכי שבעולם כי מגיע לך חטולית

מנסה לאסוף את המילים שאני רוצה לומר לא פשוט עבורי אתה יודע תודה לך אודי על כל המילים המחזקות והחכמות שלך תמיד תודה שאתה מחזיק את הפורום עבור כולנו תודה רבה על הפודקאסט תודה רבה על שיתופים שלך מהופעות הכל ביחד נותן הרגשה נפלאה כמה אנחנו כאן חשובים לך ואתה חשוב לכולנו לא פחות שתהיה לך שנה נפלאה ומלאה ביצירה באמת מכל הלב חטולית

הגבתי בהודעה למטה שמשום מה לא עלתה... איתך, בצערך ובאבלך בתוך הדבר הלא פשוט הזה. אמא לא היתה ואיננה. מאחלת לך ימים של שקט פנימי והשלמה. ומי יתן והשנה החדשה תחבק אותך ותיטיב איתך. שלך שירה

מצורפת למילים של שירה האהובה למרות שכתבתי גם בהודעה למטה חיבוק עדין אם מתאים חטולית

פתאום הבנתי..כתבת למטה, רחוק ולא בהודעה נפרדת..ובכל זאת תחת הכותרת פרידות. אז יקירתי, כמה עצוב וקשה, כמה מורכב :( ברוך דיין האמת, יהי זכרה ברוך❤ איתך באבלך הכבד. חיבוק אם מתאים. איתך, מיכל

הי שירה, הבחנתי ביופי שרשמת למטה. אחזור על דבריך כאן - אמא לא הייתה ואיננה. אמא מתה רגשית כבר אז, והנסיונות להחיותה עלו בתוהו. למעשה, כל השנים חוויתי אותה כפי שנראתה ממש אחרי שכבר לא היו בה חיים. כילדה היא הייתה עבורי כמו שראיתיה שלשום. מתה מתה. וגם אז לא האמנתי וקיוויתי, אך אל חזור. אולי הייתה לרגע התלכדות בין החוויה הפנימית למציאות. הרפתקאות קורונה התדפקו על דלתנו ובינתיים אין מנוח ועדיין רועש. שקט אבקש. מסכימה. שלך והמון תודה, סוריקטה

הי חטולית, תמיד יהיה צער בעולם, וזה בסדר. היה לנו כאן דיבור על סבל וכאב לא מזמן. אז זה זה ;-) לא יודעת אם הזמן רופא, אבל הזמן יעיד. תודה יפה שלי, שלך, סוריקטה

הי מיכל, עכשיו בתוך כל זה, ובתוך הקורונה שהתלבשה לנו גם... שיבוא יום ויהיה אוויר. שלך בתודות, סוריקטה

הגבתי לך למטה סריקיטה יקרה איתך יקרה

הי ינשופית, ואפילו נדמה לי שאת הראשונה ששמה לב והגיבה. בוודאי שראיתי. כל כך תודה. וסליחה. איזה ימים... שלך, סוריקטה

קורונה לבד ועכשיו חגים ועדיין לבד יש ילדים נשואים שלא מזמינים אותי גם לא בשבת וגם לא בחגים ואף פעם לא חגים . לבד. למרות עשרות שנים של טיפול.. כואב ברמות שאי אפשר לתאר.. תודה על המקום הזה שאפשר לשתף הכל תודה שנה טובה לך אודי וכולם

כאב מוכר, ינשופית יקרה... אישית, השנה הלבד אולי יהיה טוב לי. לא יקום העולם הישן, כנראה. אבל אולי משהו מהחדש. שלך, סוריקטה

ינשופית מתוקה שלי כואב ומצער לשמוע שאת תמיד לבד אין ספק שתהיה לך שנה קלה וטובה יותר בשנה החדשה עם חום ואהבה שמגיע לך חטולית

כואב מאוד נוגע לבד ויחד יחד ולבד חגים שמחה או כאב אוהבת אותך ואתך וכל כך מבינה אביב

ינשופית יקרה, אכן קשה מאוד לבד..במיוחד כשמצפים מהכי קרובים. מאמינה שאת יודעת כיצד הדברים התגלגלו...אולי עוד יהיה ניתן לשנות את הקשרים עמם? לנסות להתקרב? מקווה מאוד עבורך שתמצאי גם את היחד..לפחות כאן, גם אם וירטואלי כולנו יחד.

תודה לכן בנות- סוריקיטה, חטולית ואביב יקרות בדיוק הבנתי משהו... שהלבד שבפנים) הנתק מהחלקים שבתוכי) משקף גם את המציאות שבחוץ..

ינשוף אהובה, כואב מאוד לקרוא. אני חושבת שהבדידות הגדולה היא בפנים. גם כשהבית עדין מלא בודד לי מאוד. אחד המחירים הכבדים של שנים של קשיים נפשיים. מאחלת לך שהחגים יעברו בקלות. שנה טובה שירה

אודי יקר, קודם כל איחוליי על התואר, יישר כוחך. הקשבתי בקשב רב, בתחילה הבטתי בך. אחר כך פשוט עצמתי עניים והרגשתי...פשוט הרגשתי איך הכל הולך ומתעצם ומקבל עוד ועוד...וואו. הרגשתי את הצלילים, בגוף...קשה להסביר הרגשה כזו... עוררת בי משהו מצמרר ומרגש כאחד. תודה לך על השיתוף❤🤗 חיבוק אם תרשה לי ;) חיבוק לך, חם ואוהב. כמעין אב רוחני אתה לי ;) מתקשה להסביר. איש יקר. 😍

נכנסתי לרגע וראיתי את ההודעה שלך . תנחומי מכל הלב אתך בלב , יודעת כמה מורכב ולא פשוט . חיבוק אם נכון לך אני כאן אתך

תודה, אביב, תודה על התגובה הלבבית והנוגעת. חיכיתי לך. מורכב זו מילה פשוטה. איזו תסבוכת זו. והרי את יודעת. מבולבל, אבל אולי גם יתחיל להסתדר, אחרי, וואו, כמה שנים. בזכות אחי הטוב גם. ונפרדתי. זה היה. הבדידות קשה וגם הסיפור הקבור. היום אני לא בשבעה. מרחק קורונה. היה מאומת קורונה. ואני נבדקתי ויצאתי שלילית. שלך, ובאמת תודה. סוריקטה

אל תישארי לבד תנסי עד כמה שתוכלי לא להבלע לתוך הריק של הסופש והחג . כן הקורונה הזאת הייתה גם בסמוך אלי בסיטואציה דומה .... ובכל זאת צאי לגינה לחצר ..בכנות אומר לך המורכבות ברורה לי אני פוחדת ממנה וכבר שנים מדברת אותה לגבי , ברגע ש.. תשמרי עלייך יקרה תשמרי לא ליפול לתוך הבור השואב המוחק שמעלים אותנו ...בבקשה תושיטי יד רגע לפני ...אנחנו כאן ♥️ וכן יש גם אנשים טובים בחוץ . אתך בלב אביב

הי אביב מותק, כן, קצת התקפלתי. שמרי גם את על עצמך, טוב? ליל מנוחה, סוריקטה

יוטיוב האמת הקדים אותך😀 , הופעה מרתקת ....האמת אודי שצפיתי בזה בתנועות שלך בדיוק בצלילים במינונים הכל כך קטנים מדודים שקולים וכל כך עמוקים ...מאוד הזכיר את כישרון התמצות שלך במילים ....עם עומק נדיר .. אתה בהחלט משתבח עם הזמן מצפה להמשך ...ודש מפרוייד הספר שלך היפנוזה עמד על המדף בצמוד אליו ..או ההפך ככה או ככה חוייכתי היום .

אודי זה היה נהדר יכולתי להרדם בשקט עם הצלילים של מים חיים כל הכבוד חג שמח חטולית

מדיטטיבי, מהדהד, מעברי, ספירלי, מתמזג, מאוזן, מסונכרן, מסתורי, על גבול החלום, בין שמיים וארץ - כולם מאד אודי, באזניי. איש אמיץ. כבוד! סוריקטה

אודי וכולכם, מתגעגעת.... מבקשת לאחל לכולנו שנה טובה, מבורכת, בריאות טובה ואיתנה, מאחלת שנרגיש את הטוב והאור שבנו, מאחלת שגם הסובבים אותנו ירגישו את האור והטוב.. מאחלת שהאור והטוב יגבר בעולם כולו. שנה טובה ומתוקה ! שלכם, במבי

במבי המהממת. גם אני מתגעגעת אלייך. מוזמנת לשתף. שנה טובה ומתוקה, שיתגשמו משאלותיך לטובה.

שתהייה שנה טובה ומתוקה גם לך

הי במבי, אני כרגע בעיקר בקטע של תכלה שנה וגו. שנה ארורה. הסיום טיפול הזיפת הזה, הניסיון התעלולי של אבא, המוות של אמא, וכל חולי הקורונה שכבר מוכרים הרבה יותר מקרוב. בא לי לכתוב מילים גסות. ננסה להפריח חירות ואור. תהא שנה, סוריקטה

מתוקה שאת שנה טובה ומבורכת גם לך ומקווה שנראה אותך כאן לעיתים קרובות יותר את חסרה חטולית

טוב הבן שלי עדיין לא קיבל גט הכל נתעכב אך מקווה שזה רק לטובה מה שכן כלתי המתגרשת לקחת אץ המיוחדת שלי ונסעה לה מהבית כלומר זה נראה שעזבה מפני שכבר הלכה לרשום אותה בבית הספר החדש שם תלמד כואב..מפני שלא נוכל לראות אותה "בתכיפות" כמו שכביכול היינו יכולים מפני שגרה די קרוב אלינו וכעת ..מי יודע מתי שוב נראה אותה אך גם שונה..מפני שכבר לא תוכל להעליל על הבן שלי עלילות שווא...!! אולי הכל באמת רק לטובה 🙏🙏🙏 נשאר באמת רק לקוות לטוב מעתה ןהלאה כן רואה חצי כוס מלאה אך היא כןאבת נורא חטולית

חטולית יקרה באמת עצוב אבל כן תוכלי לראות אותה, לא באותו תכיפות אבל עדיין תוכלי לראות אותה שזה לא מובן מאליו... איתך חטולית יקרה

עצוב כואב ליבי אתך יקרה אני מאוד מאמינה שבסוף דברים מסתדרים רק לעיתים הדרך לשם ארוכה סבוכה ולא פשוטה . מאחלת לך ימים קלים יותר חיבוק אביב

ינשופית מתוקה שלי ואביבוש תודה בנות על המילים החמות שלכן שיהיה חג שמח כמה שרק אפשר ותודה גם לך אודי על מילותיך חטולית

היי, אני בתוך כל ההכנות, עסוקה מאוד. יש בזה משהו מרגש ומשמח כל כך. התחלה חדשה. מאחלת לעצמי הצלחה ;) ולכולם לחיי ההצלחות והתחלות חדשות, שנה חדשה טובה ומוצלחת. . שנעז, שנפרח ונפתח אל העולם שיש לו הרבה מה להציע. שנת לימודים פורייה לכל מי שיש לו ילדים בסביבתו ומלווה אותם לאורך הדרך.. שנת לימודים טובה, ללא בידודים והפרעות בדרך.... המון הצלחה לדור הצעיר.

היי מיכלי שנה טובה ןמלאה רק בטוב תודה על הברכות חטולית

שתהייה שנה טובה ומבורכת והתחלות קלות וטובות

שפע ברכות גם לך לשנה החדשה תודה על כל מה שכתבת חטולית

הי כולם, עכשיו זו התקופה בשנה בה שכמותי עוברות (לרוב נשים) ממשפחה למשפחה ואתמול המחשבה על הפרידה הצפויה עוד מעט היכתה בי מאד. במיוחד בהקשרים של תרחישי אמא ברקע. המממ הייתה כאן טעות הקלדה ויצא לי קרע. וקרע זו מילה עדינה. אילו היה אסון של בעל חיים היום מול עיניי, הרי לכם עיתוי של זעקה מטורפת במיוחד. אין לי מעורבות ישירה בטיפול באמא היום, וגם לא הייתי עומדת בה. שמירת מרחק היא לי שמירה על השפיות. ולקחתי אותו אחרי הדקה התשעים, אז. מינוני המפגשים איתה, עם אמא, ולא רק הדמות שבפנים, דלילים מאד. כמה שניות פעם בכמה שנים. הביקור האחרון מטלטל את הימים והלילות מאד. הייצור הנוכל, הקוקו, הטפיל והמפתה מגיע גם לחלומות שלי. הוא נצמד, מחבל ומפריע גם בפועל, במציאות, היום. אצלה. משתפים אותי, אבל רק בדיעבד וכנראה שרק חלקית. בהמון דברים איני מסכימה ושותקת. וגם איכשהו שותקת את הסיפור, כי צעירים לא בשלים לשמוע אותו, כי הוא נשמע בדייה (והוא ממש לא). קשה במיוחד. בוקר טוב, סוריקטה

סוריקיטה יקרה רציתי רק להיות איתך שלא תהיי לבד עם הכל ממש לא פשוט כל מה שקשור לאמא... ינשופים

יפה שלי המעבר ממשפחה למשפחה באמת קשה אך כורח המציאות ותרחישי אמא ברקע ..כן לא פשוט בכלל.. הפוגע שמופיע בחלומות אין על זה שליטה נשמה לא מזמן כתבתי גמני על.. איכשהו ..תמיד יוצא שאנחנו מושתקות..הנסיבות אלה מה ? טוב שנכנסת וכתבת עבורך בהחלט תקופה לא פשוטה. חיבוק אם מתאים לך חטולית

סוריקטה אהובה, פרידות ומעברים... כמה קשה מצטרפת לינשוף רק להיות לידך. שירה

אמא נפטרה. אין אני יודעת אם תהא התפייסות פנימית. הכל נראה אותו דבר וכלום. סוריקטה

סריקיטה יקרה שלא תדעי עוד צער... עצוב וכואב ומעלה מכלול של רגשות.. הלוואי שיכלתי לחבק אותך שולחת לך תנחומים ולבי איתך, ינשופים

סוריקטה אהובה יודעת שכל מילות התנחומים לא מתאימות כאן, ובכל זאת, אולי לכתה יהיה לך שקט.... עיר ובהלות / אלי אליהו איך נָפְלָה עָלַי פִּתְאוֹם עִיר וּבֶהָלוֹת, קוֹמוֹת עַל גַּב קוֹמוֹת, וְזִכְרוֹנוֹת חוֹלְפִים בִּי כְּמוֹ מַעֲלִיּוֹת רֵיקוֹת, כִּי נָפְלָה עָלַי פִּתְאוֹם עִיר וּבֶהָלוֹת, וַאֲנִי אוֹמֵר: "חַלּוֹן אֵינוֹ אֶלָּא רָצוֹן אַחֵר, פָּתוּחַ", וַאֲנִי מַקְשִׁיב לָרוּחַ מִתְגּוֹשֶׁשֶׁת בַּתְּרִיסִים, וּלִצְמַרְמֹרֶת הָעֵצִים הַנְּעוּצִים כְּמוֹ חִצִּים בִּבְשַׂר הָאֲדָמָה. וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּדְמָמָה אֲנִי כּוֹתֵב וּבִדְמָמָה נִמְחַק. אֲבָל מֻכְרָח אָדָם לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו סִימָנֵי מַאֲבָק.

סוריקטה יפה שלי שלא תדעי עוד צער כואב אך עם הזמן הכאב מתכהה איתך חטולית

שלום, האם טיפול בהיפנוזה מתאים לאנשים שסובלים מ-OCD והאם ניתן לעשות את זה בטיפול מרחוק (סקייפ/זום)? תודה

הי כולם, כאילו אין לי מילים ובה בעת יש המון מהן. בלבול. על המאזניים מאבק בין מה שלמדתי שנים בשיחות למשיכה ההיא ללהבות הארורות והמסוכנות של פעם. לא יצא כלום ושום ומאום מפעם. לא שפתאום הכל ייסתדר. כאב בלתי נישא. ומה כן? שאלה טובה... איך אצליח להגיע למה שירכך, יעודד, ירגיש טוב ובעל משמעות. בדידות ותלישות ודי עם הלא פייר הזה. סוריקטה. הנה תעדתי קצת.

נכון כואב מה שלא היה כבר לא... באמת לא פייר מה כן יכול לרכך לעודד שירגיש טוב ? (כמעט שומעת את אודי אומר..) מה את אומרת מה יכול לעזור ולעודד בדידות הי כמו מחלה שממענת לעזוב במיוחד בגילנו המתקדם מה אומר לך ? אולי חוג לריקוד? כך תצאי מהבית אולי משהו אחר ללמוד העיקר לצאת מהבית.. כן חוזרת על עצמי לא יודעת מה אפשר להציע לך שאינך יודעת חטולית

הי חטולית, הי אודי - תודה שהתייחסתם לדבריי. חטולית - דווקא ההחזרה של השאלה אליי הייתה מורידה אותי מדעתי. נראה לי. כי אין לי מענה לזה. ואודי - קשה לי להאמין שיש שיח או דיאלוג. מנסה לעשות דברים שבזכרון שלי הם טובים. וכלפי חוץ נראה כך, אבל איני מרגישה אותם ככאלה. לילה טוב (כן, כן, בוקר עכשיו) שלכם, סוריקטה

מצטערת יפה שלי לא התכוונתי שכך זה יכתב אבדו לי המילים שחשבתי ויצא כאלו כתבתי אותם שוב .. מצטערת נשמה חטולית

לאמי יד מטפלת שהיתה יהודיה והתאסלמה עבור בעלה היא אינה מחוסנת בכלל והפחד הגדול שלי שלא תיבק בקורונה ותדביק גם את אמי המזדקנת .למרות שעברה חיסון שלישי.. אני עם מיגרנה כבר משבת בבוקר זה מה שהעיר אותי .. ומאחר וכמו בכל מוצש אני לא נרדמת נסיתי בכל כוחי לקחת כדורים לשינה בתוספת רגילה ואז שוב הוא בא עם מבטו הזדוני לנסות לנשק בכוח והידים שלו שוב על כל הגוף שלי נוגעות ומחללות אותו הוא צוחק רוצהלצעוק אין קול ואין צליל יוצא מהגרון החנוק שלי והם ממשיכים לבוא מסתכלים על הגוף שלי מחייכים ומלטפים ואומרים את כל כך יפה תני לי חיוך יפה שלך..שולחת ידים לגרש ...וכמעט נופלת מהמיטה.. זה רק בגלל המיגרמה הארורה הזו שוב תוך כדי שינה הכל צף ועולה ומדיר שינה מעיני עד מתי ? שוב משתמשת בקנביס מחפשת מיפלט רק לישון קצת רק לישון בשקט.. משובשת לגמרי חטולית

אוי חטולית, אני רק יכולה להבין את הסיוט הנוראי. ומכירה את הניסיון למצוא לפחות כמה שעות ללילה שקט. לפעמים המוח חזק מידי, ומנצח גם את התרופות. אוי מתוקה שלי :-( שלך, סוריקטה

היי אודי, הקשבתי לפודקאסט שלך.. אני גם שומעת לפעמים משירך ;) מדהים. מחכה לעוד.. ממממ...מעניין לשאול גם פה. התחלת עם זה קצת אבל אמשיך. אתה שואל את המטפלים המרואיינים שלך : מה המטופלים שלך חושבים שאתה לא מספר להם? אז מעניין לשמוע מה עונים המטפלים..בכל מקרה אנחנו יודעים שלא תחשפו בפנינו פרטים אישיים או ממש מה אתם מרגישים...לפעמים כן. אני אוהבת את סוג המטפלים שהבאת, כולם משתפים משהו מעצמם, חושפים כישרון, אומנות, שירה וכדומה. משהו שהיה לי חסר קצת אצל המטפלת. תחומי עניין אחרים?? ואני חושבת לעצמי שהמטפלת שלי הייתה די סגורה ועם השנים נחשפו בפניי עוד ועוד פרטים שהיא זו שחשפה.. וגם בהתחלה שנתיים ראשונות ליתר דיוק לא רציתי לדעת שום פרט. כלום!! והיא ממש השתדלה גם בלי לדבר על זה הבנו שכך צריך להיות..ואז נפרדנו בלית ברירה ובפגישה האחרונה נתנה לי הזדמנות לשאול אותה..שאלה מה את רוצה לדעת עליי? זה הפתיע אותי. וגם הבנתי שלא ממש רציתי. היא קצת ספרה(גיל, מצב משפחתי וכו...שתבין לא ידעתי כלום!!! והופתעתי קצת) ודווקא אחר כך שבאתי שוב רציתי לדעת. הכל רציתי לדעת..ומי שמחפש מוצא!!! למרות שאצלה היה ממש קשה למצוא!!! היא לא בשום רשת חברתית..בקושי כתובת קליניקה ותחום התמחות וזהו... ואני תוהה. היא סגורה אבל נפתחה עם השנים וכן שתפה, לעומתי שאני מאוד מאוד פתוחה.. מה היא חושבת באמת עליי? היום מאמינה יותר שהיא כנה..אמיתית ומשתפת בתחושות.. מעניין אותי לדעת איך זה להיות מטפל חשוף? ברור שחושפים רק מה שרוצים לחשוף..אבל אני אפילו לא ידעתי אם יש לה משפחה. מה אתה חושב שהמטפלים שלך חושבים שאתה לא מספר להם? ולכל מי שקורא; איך אתם רואים את החשיפה של המטפל מולכם? האם נח לכם האם הייתם רוצים לדעת יותר? מה אתם רוצים לדעת על המטפל שלעולם לא יחשוף בפניכם? סתם מעניין אותי מה דעתכם על היחסים בין מטפל למטופל? ואיפה עובר הגבול בחשיפה עצמית של מטפל? היום אנחנו בעידן אחר לגמריי מפעם. היום יש המון שיטות ..אצלי השתמשה במלא שיטות, שילוב כזה. אבל החשיפה הגיעה לאט והיום אני יודעת עליה די הרבה. גם דברים שהיא אולי לא יודעת שאני יודעת...כי חקרתי גם ;) ...אשמח לתובנות. תודה. ואודי..מדהים!!! תודה❤

היי מיכלי גם אני מקשיבה לפודקסט של אודי ויותר מפעם אחת כל שיחה מענינת מאוד בפני עצמה ולפעמים מונחים מסוימים קשים לי להבנה ..רושמת אותם ומחפשת להם פרושים ושוב שומעת.. מאוד נהנית מכל שיחה שם אף פעם לא משעמם ולגבי המטפל...יש מצבים מסוימים שאני כן יכולה לשאול והוא עונה ויש שאפילו מאוד רוצה לשאול אבל צינעת הפרט לא מאפשרת .. תודה שהעלת חטולית

מה אני יכולה לעשות מול המצוקות שלא מרפות בין פגישות... מה אני יכולה לעשות כאשר שנה וחצי אין מנוח ואין מקום לחלקים מה אני יכולה לעשות כאשר החרדות וסיוטים לא מרפים מה אני יכולה לעשות אתה שואל אותי? אני מנסה להתמודד בכל דרך שאני יכולה- אני רצה, כותבת, מציירים, עובדת, משתפת... וגם.... מבקשת עזרה ! כן... מבקשת עזרה... הכוונה, כלים, אבל כלום. במטפלת מקשיבה. והתסכול והכאב והמצוקה מתעצמים...

תודה אודי שאתה עוזר לי לדייק את צרכי.. ציור הוא אולי הכי עוזר לי להתחבר כי הוא עוקף את ה"מיינד" ואת המילים ומאפשר ביטוי. מה עוד אני צריכה? נוכחות של מטפלת שיותר זמינה בזמן מצוקות אבל זה לא מתאפשר...

אני בתקופה של בדיקות וטיפולים ובלי קשר אני 'טיפוס' שמתקשה להמתין ולדחות סיפוקים. וזה קשה. ועכשיו זה קשה יותר. כי יש משהו שרוצה וצריכה לחכות ולראות מה קורה, כרגע צריכה להמתין לתשובה מסוימת. מנסה לעשות דברים אחרים ולהיות בפעילות כך שלא אצטרך להיות שקועה בהמתנה ועוד המטפלת שלי בחופש עכשיו עד תחילת ספטמבר.

היי כולם, כנראה סוריק יקרה (זה בסדר הקיצור?) את צודקת, אולי הפרידה הייתה צריכה להיות ככה..עיבוד ארוךךךך כמו כל הטיפול ;) אולי הייתי זקוקה להרבה פרידות קטנות... ואודי יקר, כן פרידות הן כאלה. וואו סוריק מאוד מאוד מעריצה את האומץ והתבונה שלך בפגישה עם אמא..וואו. ולכל מי שמרגישה לבד, זאת הרגשה קשה לבד וכולנו יכולות להתחבר לזה ולא משנה כמה אנשים יהיו סביבנו.. למספיק למצוא אדם אחד קרוב אלינו שיעזור להפיג את הבדידות גם אם אנחנו בטוחות שהוא לא יבין לנסות כדאי גם ככה מרגישים לבד לא? מה האלטרנטיבה? מקווה שכולכן תוכלו למצות את האומץ והגבורה שבכן. כבר הוכחתן זאת בעבר, מאמינה בכולכן!!!!!! וואו..לא שיערתי בחלומות הכי טובים שלי להגיע לאן שהגעתי בחשיבה שלי היום..בהתמודדות. אגלה לכן שלא ממש האמנתי בטיפול בהתחלה ולא רציתי להיות בכלל שייכת ל"מטופלת" הרגשתי פגומה בכלל שהלכתי לטיפול..והיום אני גאה בזה שהלכתי ואני יכולה לומר כן עברתמ טיפול והוא היה מצויין!!! ונפתחו בפניי אפשרויות, נפקחו עיניי בראיית הטוב. בהרגשה..ובמיוחד בקבלת עצמי כמו שאני! בהכלת עצמי וכן הרבה יותר מודעת לעצמי. מאחלת לכולכן הרגשה כזו טובה! (וכן, יש בעיות אבל מתמודדת אחרת איתן, הן כבר לא נראות כסוף העולם או תהום ) תודה גם לך אודי ולכולכן על המקום הנפלא שתמיד מראה לי אפשרויות חשיבה וכיווני חשיבה שונים. אלופים❤