פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי, מה הפתרון היעיל ביותר לאכילה רגשית? זאת לא ממש אכילה ללא שליטה, להפך אני דווקא יכולה להכין מראש ...משהו ממש משמין ולאכול כמויות להרגיש כאב בטן ורע ואז רגשות אשמה, גועל מעצמי, ערך עצמי נמוך וכו'...כאילו דווקא..... לא יודעת להסביר😳

הי מיכל, היות שסיפרת שטרחת והשקעת והכנת מראש, הייתי נוטה לחשוב על ניסיון להכחיד משהו סך הכל טוב שעשית. טוב, שהרבה יותר מידי ממנו הופך אותו לרע. גם המאכל ה'משמין' אינו משמין אם אוכלים ממנו במידה מתונה. הוא טעים ומושקע? - זה לא רע שהוא טעים ומושקע. בכל אופן, אישית, נזהרת לקרוא לאוכל 'משמין' או 'לא בריא'. על אף שעוגות, למשל, נוטות להיות עמוסות בפחמימות פשוטות ושומן רווי ונוטים לכנות אותן ככאלה. אז בואי נאמר בזהירות, יש מומלץ יותר או פחות. רק אם יש אלרגיה או מחלה, יש דברים שממש אסור להכניס פנימה - ואז מדובר בסיכון. אבל אם יש בו משהו טיפה פחות מוצלח בעיננו, ומסתבר שאינו מושלם (כשם שאנחנו עצמנו לא מושלמים) הוא יכול להפוך כולו ל'רע', ואז אנחנו שונאים אותו. האכילה המוגזמת מקבילה בעיניי לשנאה של חלק בנו וניסיון להעיף אותו מעצמנו. יש גם בלבול בין הכנסה והוצאה. האכילה היא למעשה הפצצה פנימה אבל נתפסת כהקאה (לזרוק החוצה את הרע, לזרוק לזרוק). מקווה שהובנתי. בוקר, סוריקטה

הובנת.... אין אצלי קטע של "טיהור" לזרוק החוצה. ממש לא. לדחוס סתם...ועל פי רוב בכוונה תחילה וסוג של "עונש" אולי. ואכן יש בריא ויש פחות בריא...

כמה מהר הכל מתהפך... שונאת את עצמי, שונאת את הכל

חנה יקרה, ... אבל את הפורום הזה את אוהבת, נכון? והוא גם עומד על תילו, נדמה לי, לא? אז זה לא הכל :-) וכמו שאנחנו מכירות - סביר שההרגשה תשתנה. מקווה שלכשתראי את הודעתי - תהיי במקום רך יותר. שלך, סוריקטה

קישור כמי הראשון ו.. מאז פרק 7 לא מצאתי עוד פרקים חדשים זו רק אני שלא מבינה כלום מהחיים? חטולית

קבעתי עם המטפלת. אבל אני לא מסוגלת לומר מה הכי הכי כואב מבפנים... אולי גם לעצמי לא מצליחה. האכילה הזו הורסת אותי מבפנים...אני יודעת שזה רע ובכל זאת דוחסת... מרגישה חסך עמוק. ..של משהו בילתי מוסבר ..... כתבתי לה שאני צריכה מטפלת בהפרעות אכילה. היא כתבה שנדבר כשנפגש... כשנפגשנו לא יכולתי להסביר. היא ביקשה שאנסה לכתוב לה אם אני מצליחה לא לאכול אובססיבי.. לנסות לחות לזמנים קצרים...לא יודעת..מנסה ...רע לי. אודייייייייי.. אני לא מצליחה לומר מה רע כל כך.......ואוכלת זןועה....פשוט זוועה...

אני בחורה רגישה מאד, הרבה יותר מהנורמה. לאמי יש חסם רגשי כלשהו והיא אף פעם לא הייתה מסוגלת לתת לי מענה רגשי או קשר קרוב (למדתי ממנה להאשים את עצמי על כל דבר רגשי קשה שעברתי, לא הבנתי את רגשותיי, לא יכולתי לדבר עליהם, היא תמיד הגיבה בהתרחקות וביקורת על כל רגש קשה שחוויתי) כל חיי רציתי קירבה אמיתית לבני אדם אבל לא היו לי כלים כעת כבוגרת גם כשאני מנסה להגשים את עצמי אני נופלת הרבה פעמים בסיטואציות קבוצתיות למצבי קיצון, לחץ, חרדה, אמפתיה מוגברת, האשמה עצמית, ערך עצמי נמוך ועוד. האם אי פעם אוכל להתגבר על בעיות הילדות? נראה שאני לא מצליחה וכל פעם רק מגלה עוד ועוד קשיים ונדבכים בילדות שהיו בעייתיים (ההורים שלי מכחישים הכל ואומרים שאני סתם מאשימה, מה שמקשה יותר על קבלת הבנה ובהירות לעניין)

היי יקרה, מבינה מאוד את המקום הקשה הזה...מבית שלא מכיל .. יכולה לומר שטיפול מאוד מאוד עוזר להכיל הכל . כדאי לפתוח עם מטפל/ת מוסמך/ת...בהצלחה

הי, פנית לפורום פסיכולוגיה קלינית, בו חברות בנות כמונו, וגם פסיכולוג אחד ;-) שמעריכות את כוחם של טיפולי נפש בדיבור. כולנו ניסינו להשתמש בטיפולי נפש וסך הכל די נעזרנו בהם בשלבים כאלה ואחרים. בטיפול, כפי שאני מכירה אותו, לומדים להכיר את התגובות הרגשיות האוטומטיות בקשרים בין אנשים ומקורן, וכך בהדרגה, לאט לאט, יש סיכוי שנדע לעבד את התגובה המוכרת, ולאזן אותה תוך זמן סביר. מניחה שרגישויותייך תישארנה דקיקות, יש בכך יתרונות, ותמיד תהיי מי שאת, אבל יש סיכוי שאחרי עבודה, לעתים מורכבת, רמת הסבל תקטן, ותוכלי להסתדר בקלות יחסית לנקודת הפתיחה שלך היום. חושבת לנסות? סוריקטה

יש לי שאלה ... יש דברים שאובייקטיבית אני לא יכולה או כל אדם אחר לא יכול. נגיד אם מישהו ממש לא טוב במתמטיקה הוא יכול ללמוד ולהשתפר אבל כנראה שהוא לא יהיה גאון... אם למישהי יש מחלה/בעיה שמונעת ממנה ללדת ילדים אז גם אם היא תרצה היא לא תוכל ללדת, היא אולי תוכל לאמץ או אפשרויות אחרת, אבל לא ללדת. ואני חושבת על עצמי... ובוכה. וכואב לי ... מאד. ולא יודעת אם תבינו אותי ואת מה שאני מנסה לשאול את עצמי ולהבין. שואלת את עצמי האם זוגיות זה משהו שאני פשוט לא יכולה להגיע אליו? אולי זה מעבר ליכולות שלי? זה מה שמרגישה, ולא רק עכשיו. לדמיין את עצמי מביאה ילד לבד, זה משהו שאני מסוגלת לדמיין, לא ידועת אם יקרה, אבל במחשבות שלי זה משהו שאני יכולה לחשוב עליו כמציאותי, כאפשרי. כמשהו שעם עבודה אוכל לנסות להגיע אליו, לבדוק אותו לחשוב עליו ... לעומת זאת, זוגיות, לא. לא מצליחה לקוות לחשוב לדמיין את זה קורה. פשוט לא. לא רואה אפשרות כזו בכלל. ותוהה מה זה... מחסום? ייאוש? העבר שלי? הלמידה שלי? חוסר אמונה בעצמי? או שיש כאן משו אובייקטיבי שמונע ממני את הנסיון האמיתי אפילו לבדוק.

היי..אני לא חושבת שזה עניין של "טובה בזה"..אם תאמיני בעצמך אחרים יאמינו בך!! אני מאמינה שתמצאי את האדם הנכון עבורך!!!!! עבודה עצמית... יש ספרים על זוגיות. תקראי אולי תקבלי השראה. בדיוק קראתי כתבה על ציפי חוטובלי השבוע..300 דיטים היא יצאה אם לא יותר. על ה300היא כתבה לעצמה במחברת ;) ותראי אותה היום שגרירה נשואה עם 3 בנות. אל יאוש!!!!! בעלה אגב כתב ספר על הדרך לחופה..משהו כזה. שניהם כבר היו כמעט מיואשים. תנסי לקרוא את עצותיו אולי יועילו.... ואגב הייתי במקום שלך. חשבתי להביא ילדים לעולם ללא בעל...יש לי אגב בת דודה שעשתה את זה. יש לה 2 ילדים . בן ובת מהממים...לא שאני ממליצה אבל אם את מרגישה שאין גבר שתוכלי לחיות איתן (ולא הפוך שהוא לא איתך) ממליצה ללכת על פי צו ליבך. בהצלחה..

קוראת אותך ורוצה להגיד לך שאת אמיצה, ממש. הכאב והעצב ככ עמוקים וככ נוגעים. יש בך כוח וזה לא ברור מאליו. ותקווה להמשיך בחיים, למרות הכל. השארת אותי בלי הרבה מילים אבל קראתי אותך במהלך השבוע ונגעת בי ממש שמחה שאת פה ועל המקום שלך פה. ככ הייתי רוצה לחבק ( ולקבל חיבוק ) ממך⁦ ♥️

הי חנה יקרה. תודה על המילים החמות. הזכרת לי שאחד הדברים שאמר לי המטפל בזמנו הוא התקווה שהוא ראה בי. לכן בחר לטפל. אי אז. חיבוקים הדדיים, שלך, סוריקטה

מצטרפת לחנה היקרה!!! סוריקטה את אלופה!!!!! "ואף על פי כן נוע תנועי" :) את מהממת ואמיצה ואפילו שאת לא ממש מתחברת לחוזקות ורוצה להראות עד כמה שקשה..רואים ועוד איך עד כמה קשה ובתוך כל הקושי את פשוט מדהימה!!!!

הי מיכל, תודה. מניחה שאת מכירה שלרוב איני יודעת לראות את עצמי באופן חיובי כפי שתיארת. ומעניין הדיבור על תנועה. כי הטיפול שלי הפסיק בגלל קיפאון קיצוני. כך נאמר. שלך, סוריקטה

סתם, או בעצם לא סתם.. מחפשת קצת מילים שיעשו לי שקט בראש..🙏

הי רוני - משערת שחיפשת כאן מילים (?) מילים של לפני ליל מנוחה/ סופ"ש / פרידה(?) מילים שנוגעות ברגש, בחלקים הרכים, מאגדות את מהלך היום, הפחות נעים והיותר נעים בו, מזכירות את המכשולים שהתגברנו עליהם, את התמדתנו, מסכמות ומחברות לשלם טוב סך הכל, משאירות תקווה, מכסות בעדינות. כמו של דמות טובה לפני השינה כמשאלתנו. אולי. ואולי רק אזניים מקשיבות, נותנות מקום, מאפשרות. בדמיון, עכשיו יכול לצורך העניין להיות לילה. אז הנה סיפור מקסים בעיניי לפני שינה - הארנב הקשיב: https://www.youtube.com/watch?v=sI8vKvlQIkQ שלך, סוריקטה

תודה סוקריטה. כל כך רגישה ונעימה תמיד! אין כמוך.

... שלצד מה שרשמתי קודם - מצליחה לחוש חמלה כלפי אבא. כלפי אמא - פחות בשלב זה. סוריקטה

הי, יודעת שכעת יום רביעי, אבל סופרת עוד יום אחד. מנסה לכתוב. וכאילו אין לי כוח לכתוב. לדבר זה בכלל. אבל הנה, התאמצתי מאד. די הזכרתי את אמא והאביוז החולני שלה. אמא והחבר שלה ובאי כוחה. אמא המרעילה ת'כלס. עכשיו המילה אבא. איזה פסיכי זה לדבר על הדמויות האלה כשאת עצמך כבר בגיל של סבתות. ובכן, מה שאירע שולח אותי אסוציאטיבית למקום הדי מקביל שלי גם אצלו. המחוק. נראה לרגע שמצאתי / מצאנו את המשותף בין שני האנשים האלה. אמא ואבא. מדוע התחברו ברמת הזוגיות. חיבור שהוא גם איבה. אבא מאד אגואיסט כל חייו ועיוור לסביבה, בעיקר הקרובה, גם כך. אבא, סינוור את כולם בחלקיו המרשימים, אך גם הוא, הפנה אליי, כנראה באופן ממודר, די דומה לאמא, את חלקיו החלשים. אצל אמא הייתי כותבת מעוותים וסוטים. אאמין שגם הייתי חלק בעניין ובחרתי למלא את התפקיד. קל ליפול בפח .מבחינה רגשית לתפיסתי, שימשתי גם עבורו כסוג של ז***. אוביקט חסר צרכים משל עצמו. כן, מילה קשה מאד. סובביו ראו זאת, ומכאן שזאבים ישתמשו בגוף שלי לתפקיד זה הדרך פשוטה. הוא מן הסתם דיבר על בחירותיי באופן מבזה, אבל זה די קרה גם בגללו. סוג של שותף שגילה את מערומיי וממש לא הגן או סייע להגדרת גבול. כאילו מכר אותי בחינם. גם אמא. ואולי זו בכלל אני שהצעתי את עצמי. היות שאלו כבר טבועים בי מני אז. נראה שתפסתי את התפקיד שסופג אליו את החולי מכל הסביבה ובי ממוקדת המחלה. ולכן, גם אם דיברתי – הרי אני אישה חולה ויש לקחת את דבריי בערבון מוגבל ובפרופורציות. ומצד שני, כך נדמה לי, אני מעדנת מאד את מה שעשו. ומה שאתאר גם כך די סמוי. עדיין, היו באבא חלקים, שאם אתאמץ לחשוב, אני מתגעגעת אליהם וכן אהבתי אותם. הם עוד קצת קצת היו שם לפני מה שעשה. וכן מצאתי את האזורים הלא מתים מבחינת שדה ראייתו. כך שאולי לא פייר מצדי ללכלך. ובאיזה מקום, מבחינתי הוא התאבד. נשאר גוף (סליחה, דוחה) והסיכוי לגישה לחלקים ההם שבקושי נגלו – נראה לי אפסי כעת. לא בטוחה שאוכל לומר שחוויתי פרידה אחת סבירה. גם בטיפול הארוך. נותרו משקעים כבדים. גם שם. אבל אולי זה מה שאני מתאמצת לעשות עכשיו. למצוא טוב לצד הרע. לאחד. למצוא שלם. פחות נראה לי כרגע שאני יכולה לפתוח ניסיון חדש עם דמות חדשה. ועם דמויות העבר והסבך – לא מאמינה שילך. כאילו מנסה להגביל את המכות. כמה אפשר. וגם אין לי משאבים. הפעם ממש אין. גם אזכיר שלמרות הסבל העצום - לא היו לי ניסיונות אובדניים מעולם. אבל חברת הילדות שהצליחה השנה, והניסיון של אבא נוגעים לי בראש. שורה תחתונה – עייפות וכאבי גוף. לא באמת אפשר לאטום, אתם יודעים. עדיין שותקת מבחינה קולית. אבל גם לכתוב זה כבר יותר. והנה כבר מתחרטת. על החיים |שלח| סוריקטה

הי אודי, תודה, גם אני מרגישה עצב. להרגיש זה טוב. ועצב, כמו שתמיד אני נוטה לומר, רך יותר מכעס. באופן מוזר, הכשלון של אבא יכול לאפשר לי הזדמנות לתקן את הפרידה ממנו. לנו, את הפרידה איש מרעהו, המשמעות, כנראה, תישאר עבורי. דיברתי איתו, עם אבא, על כך. החזקתי לו את היד, התבוננתי בעצב בעיניים שלו שהצליחו להראות פקוחות לרגע. נשיקה במצח. ליטוף בראש. עם המטפל והטיפול שהיה, פחות מצליחה לראות חרך להזדמנות כזאת למרות שאיש לא מת. הוא מאד עייף ואפרופו עיניים - הן נעצמות לו בממש. העיניים הפיזיות שלי פקוחות מאד אם יש מישהו בסביבה, אולי זה גם מבט האימה. לא יודעת, אולי יהיה רגע של הארה. או יזמה של אחד הצדדים. אנחנו ממש לא שם להרגשתי כעת. גם פה יש עצב רב. ברגעים כאלה אני נזכרת מדוע אני צברתי לי כל כך הרבה יצורים פרוותיים במהלך השנים. אבל מהם הציפיות אחרות. הם יכולים לישון ולהסתלבט, הם הרי לא מתקשרים לשאול מה שלומי או דואגים לי, ואני מספרת 'להם' את הסיפור רק בראש שלי. בכל אופן, כן היו רגעים בהם חלקתי מעט מהסיפור המטלטל עם אנשים נוספים. סוג של עוברי אורח לרגע. אודה שחלק מהם ביקשו לא לשמוע כדי לשמור על עצמם. תודה, עכשיו ברכות לסופ"ש רגוע. בראשון איחולי שבוע טוב. סוריקטה

כמה חמלה יש בך כלפי אחרים כמה רכות מקווה שגם מולך אתך חיבוקים להמשך השבוע אביב

הי אביב, תודה יקירתי. בואי נאמר שאיני מרגישה ברגע זה תיעוב עצמי טוטאלי, או דחף לתקוף אותי, וזה סוג של שיפור. תודות על המילים, שלך, סוריקטה

בהודעה למטה למטה שקשה לי להנכיח את עצמי סוריקטה הגיבה לי ואני עניתי לה בדרך כלל פשוט הייתי כותבת שוב אבל אני מנסה בכל זאת לראות אותי תמצא את ההודעה ההיא כי אני זוכרת שעניתי אבל לא זוכרת בדיוק מה וזה היה לי כן חשוב בכל מקרה תודה על הכל אביב

אני תוהה אם אכפטיות ותחושת בטחון מספיק בשבילי לריפוי. המטפלת שלי בעצם מלווה אותי,נותנת לי להוביל, היא הולכת אחרי. והאמת אני מרגישה אבודה. אני מרגישה שאני מובילה לסיוטים ולמצוקות וזה לא נגמר. הגענו לדברים שהמטפלת אין לה נסיון בהם... כמו שטיפות מוח, רוודים של חלקים שלכודים בגלל מנגנונים בתוך המוח שנבראו על ידי פוגעים. אני בקושי מבינה בעצמי . יכולה להציע למטפלת לקרוא ספרים כדי להבין אבל כולם באנגלית והיא בקושי מבינה. אני מרגישה שאין לה את הכלים לעזור... אמרתי לה והיא רק הקשיבה. אמרתי לה שאני זקוקה ליותר הכוונה וניא חוזרת ואומרת שכל התשובות נמצאים בתוכי.

כל כך מבינה את הקושי התסכול הבלבול מול חוסר ההבנה חוסר הידע כמו הולכים בדרך והעיניים קשורות ....מפחיד הלא ידוע לא מוכר מרגיש תחושה של חוסר בטחון ... יחד עם זאת , המטפל. אתך אוחזת בידך והולכת יחד אתך בתוך סבך היער הלא מוכר . את לא לבד היא אתך את המובילה וזה נפלא כי זה מסע חייך לא מסע חייה .. אני לא חושבת שהיא לגמרי לא מבינה בצדק היא אומרת לך שאת יודעת , שהתשובות בתוכך ...בלי פחד בקשי מחלקייך להסביר לך תקשיבי תעשי את זה בכתיבה בציור בכל דרך שמאפשרת תקשורת , לפעמים כשנותנים לחלקים לדבר עם צד שלישי עם מטפל לדוגמא ורק מקשיבים מבינים יותר ....בהחלט מסכימה התשובות אצלך גם השומר שם כדי שלא תוכלי לשמוע זה הקונפליקט הפנימי .חייבים למצוא את הדרך ששם השומר לא שם לב ואפשרי לתקשר. אצלי זה יותר בכתיבה בהקלדה אולי כי פעם לא הייתה הקלדה לא יכולה לצייר וגם לא יכולה לכתוב בכתב יד....בהקלדה זה עובד מעולה . אז יש לי אימל יעודי לזה ושם אני שולחת אימלים לעצמי וככה מתקשרת איתם . או דרך מילים של שירים , לאט יקרה תמצאי את הדרך שנכונה לכולנם . חיבוק ענק אביב

מתוקה שלי נראה לי שיש תשובה במקום שבו את מעלה נקודות שלא נפתרות המטפלת נותנת לך להוביל כך אני מבינה כמו שאמרת כי היא לא יודעת טוב כמוך לאן דברים יכולים עוד להוביל... הכל נמצא בתוכך ואת כנראה יכולה להוביל לאן שצריך לדבר על מה שרק את מכירה מתוך תוכך כן היא נותנת לך להוביל ואינך צריכה לפחד כי היא לא מכירה את הסודות שלכם בפנים ואולי תצליחי תצליחו אתם להמשיך להוביל לדבר.... לכן היא רק מקשיבה לך..לכם..שאתם.... נסי..אין לך מה להפסיד גם אם הכל מוביל רק לפחדים מהסיוטים שצרכים אולי כבר לתת להם מקום ולפתור אותם חיבוק ענק חטולית

אביב יקרה קראתי את מילותייך שוב ושוב. הם כמו חיבוק בשבילינו-ההבנה כל כל מקל. תודה חטוליתוש יקרה- תודה על היחס ואכפטיות אודי- המטפלת יש ידע ונסיון ברור. אבל לא בסוג הדברים שעברנו-ממש לא... וזה מפחיד שכל העול עלי לנסות להבין לעומק ואז להסביר... אני חושבת אם היה לה נסיון יותר בקשר לדברים שעברנו היה עוזר הרבה.

הי, מצטערת שאני מציקה. קורים כל מיני דברים, אך היות שהרגשתי היא שאין משענת, שאין מקום לשים ראש, אופפת אותי אדישות לכאורה. כי מי. אדישות לכאורה לאזעקות שהיו, ומקומי במרחב הפרוץ. אדישות לאירוע ניסיון ההתאבדות של אבא, שאולי גם הצליח. אדישות לכל המכות האלה. ימים עוברים. סוריקטה, העולם המצטצמם והקופא והעוד יותר בדידות.

את לא מציקה את לא מפריעה יש לך כאן מלא מלא מקום . יודעת שאת לא מרגישה ככה מצמצמת את עצמך לכמה דאפשר פחות ....אבל את יקרה חשובה ואכפת לנו ממך אני יודעת שזה מעט כמעט כלום ...ובכל זאת תזכרי שכן יש אנשים מאחורי המקלדת שבאמת אוהבים אותך עם כל הגוונים שאת מביאה לכאן את כל המכלול שהוא את ... עצוב לקרוא אותך על אבא על המרחב הלא בטוח בתקופה של הטילים הלבד הבדידות העצבות והכאב טוב שבאת , טוב שנתת לעצמך מקום שולחת כוחות וחיבוק אם נכון לך במרחק ובמרחב שמרגיש לך בטוח שלך באהבה אביב ....ועניתי לך למטה כשגיליתי את מה שכתבת תודה גם על זה

סוריקיטה יקרה כואב ועצוב לקרוא אותך... על נסיון התאבדות של אבא, על תחושה שאין משענת ועל הבדידות... מקווה שיבואו ימים טובים יותר ינשופים

סוריקטה יקרה, הרי את בקושי כותבת... מנגנוני ההגנה יודעים את מלאכתם היטב ויוצרים שכבה מבודדת והכל קופא. כל כך מכירה... הצורך לשים ראש מוכר ומובן. האם אינך יכולה כלל להיעזר במטפל? אולי תוכלי לחשוב על מקור תמיכה אחר? תרצי אולי לשתך עוד אודות אביך? לפני כמה זמן נדמה לי שכתבת שהוא חולה. איתך ממרחקי הרשת אבל קרוב בלב, שירה

תודה בנות אהובות ויקרות. אכן מנגנוני הגנה. כן יש לי אפשרות לשוחח עם המטפל. אעדכן בהמשך. אבא נכה וחולה הרבה מאד שנים במחלות חשוכות מרפא. הייתי אצלו כמה שעות לפני שעשה מה שעשה. הוא חי, אבל בשלב זה הוריד את עצמו לרמת סיעוד כמעט הכי נמוכה. יש מי שעוזר ותורם. מעשית וגם כלכלית. שלכן, סוריקטה

סוריקה יפה שלי כמה כאב שלך מתחבא ומצטמצם בתוכך ? עד לכדי אדישות ? לא השארת לעצמך מקום או מרחב לנשום... עצוב אייך שהכל מביא אותך למקום של קיפאון נפשי ובדידות איומה רוצה לומר לך יפה שלי שכאן אינך צריכה להצטצם או לקפוא את יכולה ומוזמנת להשתמש בכל המרחבים הפתוחים והגמישים כדי לתת מקום לכל מה שנחבא עמוק בתוכך עם כל הכאב הבלתי מתפשר הזה !! בואי יפה שלי וקחי הכל שלך ועבורך השתמשי במקום הזה שנועד עבורך כמו עבור כולנו חיבוק עדין אם מתאים לך בנסיבות האלה אוהבת אותך יפה שלי חטולית

הי שוב, עכשיו אני מרגישה כעס כלפי אבא. הייתי שם בשבילו שנים. חלק מהזמן עוד לפני הטיפול - ממש הקרבה. למרות שהיו לי שלל סיבות לכעוס עליו. במיוחד בשבוע האחרון. פניתי זמן משלי כדי להיות איתו. והוא עשה מעשה אגואיסטי בעיניי ששינה את כללי המשחק. לא בא לי לעזור לו יותר. סוריקטה

הי חטולית יקרה, תודה גם לך על המילים הטובות. נראה איך יחלפו הימים. נראה. אביב יקרה - הבחנתי למטה. אודי - תודה שראית. מצב מתיש ומצלק עוד, שלכן, סוריקטה

שלום לכולם, מה דעתכם אנשים נולדים טובים או רעים? מה ההגדרה שלכם לטוב או רע? ראיתי שפרסמו שיש הרצאות עם פרופסור מוכר שמעדיף לא לכתוב את שמו, לצערי הם ממש רחוקות ממני ולא אוכל להגיע. אבל השאלה עצמה מעניינת אותי. תודה ושבוע טוב.

מדפדפת פה בהודעות שלי ורואה את הסערות שלי הודעות ב2 קצוות שונים.... מראה ישר לפנים...

לא לבכות לא ליפול לא להיכנס למיטה כי לא בטוח שאוכל לצאת... די! כבר אין לי כוחות...לא יכולה יותר

אודי, איך מחזירים את האמון באנשים? שלא כולם רוצים ברעתי? שלא כולם רעים..... היה משהו שערער, איך מכחישים שקר מופץ???? הרגשה של קרקע שנשמטת מתחת רגליי.... איך משנים את התחושה הנוראה של רוע...לא כולם רעים אבל בכל זאת, איך מאמינים בזה??? איך??? כשבזמן האחרון צרוף של דברים שממש רע לי איתם!!!! שאנשים רעים... מה עושים להרגיש יציב???? קשה לי 😥

איזה מצב מורכב!!! רציתי לומר לך אודי שאפשר להשתמש ביהדות ולא צריך להרחיק לבודהיזם...גם המטפלת שלי כל פעם מצטטת מהבודהיזם...מה יש לכם מהם? 🙄🤔 אם תחקרו לעומק תראו שהבעל שם טוב אומר שקצת מהאור מרחיק הרבה מהחושך זה במילים אחרות .... בכל מקרה, נמאס לי מהמצב. הזום כבר מחרפן אותי. הקשר עם ילדי הגן ממש לא פשוט ככה!!!! מצב מורכב...יצאתי לעיר בהרגשה שעלולה להיות אזעקה. ואני לא בעוטף...יאללה.. נמאס ללכת לישון ולקפוץ מאזעקה...למרות שאני ממש לא חרדתית, הולכים למקום מוגן ומרגישים בטוחים יחסית. בלי פוליטיקה..אבל כבר דייייייייי!!!!! שמשהו ישתנה במדינה. הגיע הזמן..במקום שיחמיר ככה..אוףףף ורוצה ממש לחזור ללמד בגן. למידה מרחוק בהחלט מרגישה רחוק!!! קשה לחבק כך הורים וילדים. נקווה לטוב!!!! חזרתי לאכול שוב...אולי המצב. אולי החג של הבצקים הרס...לא יודעת🤷‍♂️ בשורות טובות!🙏

מיכלי מאמי טוב שיש מקום מוגן נכון מאוד אצלנו המקום המוגן הוא חדר המדרגות שחולקים אותם עם עוד דיירים שאין להם ממד וכל אחד אחת עם חרדות איומות אין אייך להרגיע אותם.. טוב שיש כמה לילות רגועים שאפשר לישון למעשה רק אתמול בלילה הצלחתי לישון עם עוד כדורי שינה כפול 2.. המצב עדיין לא מאפשר להפסיק את הלחימה כך אומרים בעוטף עזה אלה שחוטפים את כל הזעם של הטילים והפצמרים נכון המצב קשה גם כאן בעורף אבל חייבים להיות חזקים ולחכות בסבלנות מי כמוני חרדתית שגם מייחלת לימים רגועים לא יודעת מה הייתי עושה בלי התמיכה הטלפונית של המטפל שלי שמתקשר עם כל התקף חרדה שלי כדי לדבר ולהרגיע אותי חטולית

שלום רב, עברתי כמה שנים קשות מאוד ואני נמצא כרגע בסוג של דיכאון כרוני. לאורך חיי הבוגרים תמיד ליוו אותי מחשבות על התאבדות, אבל בתקופה האחרונה אני כבר ממש מרגיש שאני קרוב לעשות את זה ורוב היום זה כל מה שאני חושב עליו. אני רוצה מאוד לפנות לעזרה אבל אני גם חושש מההשלכות, האם לפסיכולוג קליני מותר על פי החוק לדווח עליי לגורמים נוספים (פסיכיאטר, משטרה וכו׳) במידה והחליט שאני בעל נטיות אובדניות? האם מותר לו להעביר להם את התיק הרפואי שלי ולדאוג שיאשפזו אותי ללא הסכמתי? במידה וזה אכן חוקי אני מבקש לדעת מהם בדיוק הקריטריונים בחוק המאפשרים לפסיכולוג לפעול כך? כלומר באילו מצבים בדיוק החוק מאפשר לו להעביר מידע לגופים אחרים?

שלום, קראתי בויקיפדיה שתכונת האופי הזאת (עבור רוב האנשים/באופן כללי) יותר מועילה מאשר IQ גבוהה למשל בשביל להשיג הצלחה בחיים. לצורך הצלחה בחיים ועמידה ביעדים מעוניין לטפח תכונת אופי זו. השאלה איך לעשות את זה? מה יכול לעזור/להקל על התהליך לצורך כך? לצערי היפנוזה לא מתאימה במקרה הזה - נאמר על ידי מספר גורמים טיפוליים. מעדיף לא לפרט פה. תודה.

אני מדבר על נחישות ומוטיבציה שמובילות להצמדות למטרה ארוכת טווח.

שאלה האם תוכל להעביר שוב את הקישור של הפודקסט לכאן שיהיה יותר קרוב מצטערת אבל קשה לי כל פעם לחפש איפה זה..כבר מאוד למטה ועם הראיה שלי הקשה לא מוצאת גם לא יודעת אייך להעביר למקום אחר שיהיה לי זמין יותר לשמוע .. תודה מראש חטולית

בטח ניפגש כבר רק אחרי החג אז שיהיה לכולכם חג שמח. כל אחת כפי יכולתה וכפי שמתאים לה... אני דווקא עם אנרגיות טובות.ב"ה אשתדל לשמור על עצמי.

היי רוני כמה טוב שאת באנרגיות חיוביות תמשיכי כך את מקסימה תטולית

כי לשתיינו הרב הלא יודעת את הדרך מהמובן והידוע איך לעשות את זה ...אז אנחנו מנסות במידה ונעבור את הבורות האלה זה יהיה פתח לדברים מדהימים כי כמובן שמעבר לקשר שלהן יש כאן סוגיות הכי עמוקות והכי בסיסיות (שלבטוח גם בתוך קונפלליקט ,להיות מסוגלת לשהות במערכת יחסים עם קונפליקט באי ודאות ולבטוח (באותו הקשר אהבתי את השיר שלך לא ינום וואוו ענק המוזיקה הקולות רקע והמילים )זה לוותר על השומר , זה לגעת ברגשות של בושה אשמה קנאה . זה לווסת כעס ולתת לחלקים תוקפנים להיות מבלי לפחד ....ועוד מליון הזדמנויות. אבל אם נשבר ולא נצליח זה יהיה שוב שנטשו אותי לטובת מישהו אחר זה יוריד אותי מליון שלבים אחורה נאחזת באמונה ובתקווה ששתיינו מבינות את המצב ושתיינו לא מוכנות להשבר. אביב

אביבוש מאמינה שתצליחו לגשר ולעבור גם את המצב הזה את חכמה ויודעת אייך להעביר ממצב מסובך למשו שאפשר למשוך משם טוב סומכת עליך חטולית

יש לי משפחה באחת מהערים המעורבות וזה מפחיד אותי... ובכלל המצב פתאום ממש מלחיץ. ומחר שבת ואז חג ואני שומרת שבת וזה גם מלחיץ שלא אדע אם יקרה משו

היי חנה גם לי יש משפחה במקום ששם מעורבים ונכון לא קל בכלל צודקת ! אני דתיה ובכלל ..כמוך לא יכולה להתעדכן מה קורה מרגע כניסתהשבת עדיין צמודה לחדשות הטלויזיה ..עם חרדות..ולא מצליחה להתנתק. גם היום היו אזעקות כאן הפחד שלי לא מפסיק לרגע הלוואי שהלילה יעבור לשלום חטולית

אני רוצה לשלוח לה הודעה אם היא יכולה להיפגש איתי ביום ראשון... מחזיקה את עצמי לא לשלוח לה ,אבל אני כן רוצה לשלוח. בטוח היא לא תוכל ואם תוכל היא לא תרצה שנפגש עוד פעם... אבל אני רוצה אותה.

זה מדהים כמה שאני מזדהה עם המון ממה שאת כותבת לאחרונה ובכללי . שתדעי שגם אני עכשיו מחכה שבוע לפגישה (בגלל החג) וזה דוקר אותי לחשוב על זה , וזאת המילה הכי מדויקת שמצאתי אבל הזמן הזה יעבור נכון? הפגישה תגיע... לשתינו... את ממש חמודה ותודה שאת משתפת

זה היה לי קשה היה לי קשה להזמין בידיעה שאני לא יודעת אם ירצו לבוא . פחדתי לקבל תשובה שלילית ובסהכ מדובר בארוחה, לא במשהו מאד מהותי. ובכל זאת הרגשתי איזה שהוא לחץ. זה לא חכמה עכשיו כי הזמנתי והן יבואו.. אבל אם התשובה היתה לא , כנראה שהייתי נופלת. אז לא יודעת מה אני רוצה לספר בזה . כאילו מצד אחד עשיתי מעשה שדרש ממני אומץ מסוים אבל מצד שני הוא הסתיים בטוב...

שמחה שהזמנת חברות הזמן יעבור לך יותר קל מקווה שגם תהני שבת שלום חטולית

הי חנה יקרה, אכן בדיעבד, לפחות בשלב בו סיפרת כאן יצא יופי עם החברות. ובכלל לא טריביאלי שיש חברות. מכירה שאם פחות מצליח - יש לנו לעתים נטייה לקחת רחוק ולהתרסק או להתמוטט. כלומר, נוצרת תגובה רגשית 'שלילית' חזקה במיוחד. תסכול. התגובה הזו נחשבת לאגרסיבית, למרות שלא קל לנו עם המילה הזאת. אסוציאציה שלי - דילמה קבועה שלי בעונה זו של השנה האם לגדל פרפרים או לא. פנטזיה - ניקח הטלה של ביצים, יבקעו מהן זחלים זעירים, הם יעברו מספר התנשלויות, נראה אותם גדלים באופן מדהים, זללנים קטנים, הם יתגלמו ויצאו המון המון פרפרים יפיפיים שיעופו להם אל החופש. הפנטזיה מרהיבה וקסומה מאד. במציאות - במציאות הזחלים האלה הם גם מזיקים לצמחיה בטבע. בואי נעזוב לרגע את התערבות האדם. הזחלים נמצאים בתוך מעגל אקולוגי ויש להם הרבה מאד מאד אויבים. ה'אויבים' בעצם גם מווסתים את הכמות של הפרפרים והזחלים. ואמור להיות איזון סך הכל. אמור. רק אחוז קטן מאד מההטלות אכן מגיע להיות פרפרים. תנאי מזג האוויר, טפילים, ציפורים, טורפים קטנים, מוגבלות המזון ועוד מכסחים תשעים והרבה אחוזים מההטלות. כשמתערבים לשם גידול (אנחנו, בני האדם, וכאמור עם ידע מסוים מראש) ומבודדים אותם (סוג מסוים יסתדר עם התערבות, יש שאסור לגעת בהם בכלל) עשויים להגדיל סיכויים להצלחה ואפשר לצפות בתהליך בסקרנות. אף על פי כן ולמרות הכל, גם בתנאים 'מוגנים ומיטיבים' כביכול שיצרנו עבורם רואים את הסטטיסטיקה בפעולה. והיא מאד רחוקה ממאה אחוז. בשורה התחתונה כן התרחש סוג של פלא, אבל הוא לא היה 'טהור', או 'מושלם'. אין לי מושג למה רשמתי את כל זה. או שכן. סוריקטה

חייבת עזרה בגמילה. לא מצליחה לבד. היפנוזה עוזרת? למי לפנות?

הימים האחרונים קשים מנשוא ערה וצמודה לחדשות כל היום לא מצליחה להתנתק מהאזעקות מאוד קשה כשאין חדר אטום וצריך כל רגע לרוץ לחדר המדרגות..וישנם עוד שכנים שבאים להיות איתנו. .. הרעידות בכל הגוף לא מפסיקות כן אני פוחדת . לא מצליחה להתגבר על הפחדים ששותלים אותי עומדת לא עומדת ורועדת.. הלוואי שהכל יגמר כבר ורק בטוב אני זומבי ... ועדיין צריכה לצאת לקניות היום לכבוד החג אם המצב יהיה רגוע ...יגיעו כולם אם לא אכין להם מנות כמו בסגר שיבואו לקחת אין ברירה מה איתכם.ן אייך כולם מתמודדים עם המצב ? אניח זאת כאן . .. חטולית

הי יקרה, זה באמת מצב מאד לא פשוט, נשמע קשה. מקווה שיגיעו ימים שקטים במהרה ושתרגישי טוב יותר ופחות בחרדה ובלחץ. וגם, לדבר על זה אני חשובת שיכול לעזור, אז טוב שאת משתפת אותנו.. לא גרה באיזורים 'הבעיתיים' מלבד אזעקה ופיצוץ אחד שלקח לי רגע להבין מה אני בכלל שומעת ולגבי השם- בטח חשבו על ירושלים כשנתנו אותו כי התחיל פה הבלאגן בשני

חטולית יקרה, קשה ומפחיד מאוד וגם מוסיף עוד מימד להתמודדויות הלא פשוטות שלך. ובתוך כל זה את מפגינה עוצמה, שומרת על המשפחה שלך ודואגת לכולם. מאחלת לך ימים של שקט. שלך שירה

חיבוק ענק ענק כזה ששומר ומגן מקווה שיגמר כבר ויגיעו ימים קלים יותר

הי יפה שלי - איך עבר עליך הלילה האחרון? שמרי על עצמך, טוב? שלך, סוריקטה

כי היא מקשיבה לי באמת והיא מבינה אותי וטוב לי לדבר ולהיות איתה שם, למרות שגם ממש קשה לי שם לפעמים. אז למה היא לא יכולה עוד? מי החליט שטיפול זה רק פעם בשבוע?

הי חנה, טיפול יכול להיות גם בתדירות הרבה יותר גבוהה, ואם נרחיק - יש גם אשפוז יום, וגם אשפוז במחלקה סגורה שאלו דברים הרבה יותר אינטנסיביים. אבל מבינה שההרגשה היא שהפרידות עד כדי קטלניות עבורך. אולי יש סיבה לבחירה הזו. להגדרת הגבול כפי שהוא. נסו לדבר על זה. כן, עוד שבוע, אוף.. נסו לבדוק אלו מנגנונים מופעלים אצלך ולהכיר אותם. אולי בהדרגה תוכלי למצוא נחמה ורגיעה שיניחו את נפשך. זה לוקח זמן... שלך, סוריקטה

אני ידועת על האפשרויות של אשפוז יום וכו... אני לא חושבת שאני במקום הזה... אולי יותר פעם הייתי. מצד אחד יש בי משו שהיה רוצה להיות במקום הזה , אבל זה חלק מהדפיקות שבי בהקשר הזה. זה כבר הרבה זמן מעסיק אותי, די מהתחלה כשחזרתי אליה שוב. פשוט אף פעם לא מצליחות לדבר על זה. אבל אני אגיד לה שחייבות בפעם הבאה(: כי חשוב לי שהיא תדע שממש ממש קשה, היא יודעת אבל זה לא מספיק..

כתבתי לך תגובה אבל לא ראיתי שהיא נשלחה. אז מקווה שכן

זה לא מספיק לי פעם אחת... אבל היא אף פעם לא יכולה ולא מצאנו זמן לדבר על זה עדיין בפגישה.. וגם כשנדבר אני לא בטוחה שזה ישנה בכלל, כי היא גם לא יכולה וגם חושבת שזה לא מה שאני צריכה... אבל אני חושבת שזה לא רק כי אני תלויה בה, אני באמת חושבת שזה עוזר לי ואני מצליחה לדבר ואני רוצה עוד. ועכשיו יש לי שבוע לחכות ):

חנה מתוקה שותפה למה שאת מעלה כאן..גמני שאלתי את המטפל אם אפשר עוד יום בשבוע לטיפול ואמר שאין אפשרות הוא עמוס והצטער מאוד אין לי ברירה אלה לחכות לשבוע הבא עם כל הלחץ שנשאר משבוע לשבוע לא קל מבינה אותך אבל יש מצב..שאין מצב למה שאנחנו זקוקות איתך מתוקה מזדהה חטולית

אני רוצה אותה רק לעצמי ...למרות שידועת שזה לא כך...

.... המשאלה לבלעדיות. חתיכת נושא. היי בטוב, שלך, סוריקטה

מזהה מצב נפשי לא טוב מאוד לא טוב שוקעת בתוכי לא בגלל המצב במדינה כבר די הרבה זמן שמזהה שקיעה איטית . חוסר סבלנות חוסר יכולת לספוג יותר אי ודאות חוסר שקט וחוסר מנוחה כלום לא נכנס וכלום לא יוצא כמו רימון טעון לפני פיצוץ בטיפול עדין מנסות לבנות רצפה לא בטוח לי ועדין שותקת נעשו הרבה טעויות מצד שני יש המון רצון המון אהבה המון יכולת המון אמונה בקשר ביחד הזה ומצד שני , עדין האיום מהקשר שלהן נמצא. באי ודאות בלי לדעת מתי התקיים .(אני מבינה שכרגע אין הרבה מה לעשות כי ויתור מכל צד שלי על הקשר שלנו או שלה על הקשר עם החברה לשעבר יצור כאוס זה לא הפתרון ) לא מצליחה להסתגל לזה , גם לא חושבת שזה הוגן שכל המשקל של הטעות הזאת צריך להיות עלי ....תסתגלי תתמודדי זה המצב .זה משהו שבפרוש לא היה צריך להיות. הרגעים היחידים שיש לי מנוחה הם כשאני מאפשרת לעצמי ליפול לשגעון כמובן שאני רק עם עצמי . שם בתוך הצרחות שבוקעות מנשמתי בתוך החוסר אכפתיות ממי או מה יהיה, בחוסר שליטה יש שקט ... עצוב ... אביב בחושך מסביב (פולניה ),😂

איתך אביב יקרה, טוב שבאת עם העצב הכאב והקושי העצום (וגם הבדיחה שבסוף) שמרי על עצמך שירה

אביבוש מצב לא קל בכלל ולא הבנתי למה התכוונת במה שכתבת בסוגרים... חושך מסביב..אייך להאיר לך את האור? אודי כבר יתן תשובה טובה וכל גמני אלמד אייך להתמודד עם דיכאון כזה אוהבת אותך חטולית

הי אביב, איני יודעת אם בסדר שאגיב. לי נשמע שכולך מחוררת. כן נכנס, אבל אולי הדברים הפחות מתאימים למקומות הפחות מתאימים, וכן יוצא, אך גם באותו אופן שאינו מותאם, אולי אפילו בלשון המעטה והבקרה התפקששה מאד. לא בטוח שהייתי אומרת שיגעון או טירוף כשאת מבקשת לך התבודדות עם מיעוט ככל האפשר של מגע עם חוץ וסביבה. אולי זה גם משרת את השיקום וההבראה והבחירה בחיים. ימים שקטים, שלך, סוריקטה

הי אביב יקרה, שולחת חיבוק... אהבתי את הדימוי של לבנות רצפה (: מאמינה בך ובה, ובקשר שלכן

שירה חטולית סוריקטה וחנה תודה על המילים המחזקות המנכיחות המזמינות . סוריקטה ברור שאני שמחה לתגובתך ...חוייכתי מהמחוררת בהחלט מחוררת ....הכוונה שלי שגם עכשיו לענות כאן . לתת מקום לכמה מילים אין לי כוחות נפש לעשות את זה . אני מכונסת פנימה ממקום לא בריא,אני מכירה את עצמי . חטולית הסוגריים אולי לא היו צריכים להיות כאן ..זה פשוט ההבנה שאנחנו במלכוד לפחות כרגע. אביב

הי אביב, רק לומר שאני חושבת שאני מאד מבינה, מאד מאד מבינה כמה תעצומות נדרשו ממך הן לרשום את הודעת הפתיחה והן התגובה לכולן שהספיקה לעלות טרום סופשבוע. השתדלות אמיצה, מאד מתחשבת שאינה מובנת מאליה כלל. אבל ממש. גם חושבת שמאד מבינה שמקורה של ההתכנסות הוא אזורים חולים ומתפרעים ובעוצמה. ועדיין, (כך אומרים וגם את נוטה להזכיר) נטור אחר היש והבריא במורכבות ובסבך ההדוק. אולי בעתיד ובדיעבד ובפרספקטיבה נוכל ונסכים לראות יותר היכן היו. הסוגריים נכחו ואיכשהו נראה שהזרקור הופנה אליהם באופן חד ושינה מאזני תגובות. מעניין. אם הקשר שלכן, של המטפלת ושלך איתן מספיק, מקווה שתוכלי איכשהו להצליח לסלוח על הכשלים. הן ה'ענקיים'/ פחות מקצועיים (וגם אלו שנחווים ככאלה). מן הסתם, גם לזה יש גבול. לא כל שכן בעולמנו הפרוץ ממילא. יודעת. מאתגר ומסובך, אמרנו? כנראה מילים עדינות לתיאור המצב. מקווה שאיכשהו הכתיבה כאן סייעה לך קצת להרגיש שאת פחות לבד עם זה. שבוע, חיבוקים, סוריקטה

רואה רק עכשיו כל מילה זהב שומרת ואחזור לקרוא שוב בהחלט מתקשה לסלוח מתקשה להמשיך וחבל .....כי יש לי בהחלט הרבה להפסיד תודה אהובה חיבוקים לשבוע חדש ומקווהשתתני מקום גם לעצמך ..מתגעגעת למילותייך אביב

היי, רציתי לדעת מהן התופעות של לקיחת כדורים אנטי פסיכוטיים במקרה שאין בכלל שום מחלה פסיכוטית כלשהי. אובחנתי עם סכיזופרניה לפני שנתיים ומסתבר שהאבחנה הייתה שגויה ולקחתי כדורים שלא התאימו למה שיש לי. מהן ההשפעות על הגוף?

פשוט לא יאומן כמה רוע יכול להיות לאשה אחת ...!! נכון הם המגרשים ומחכים כבר המון זמן שיקבלו תוקף לגירושין האלה אבל מה אשמה הקטנה המיוחדת שלי ? מול העינים שלה, אמא שלה משקרת וממציאה דברים שלא היו ולא נבראו ! ממציאה פגיעות מיניות והקטנה עומדת משתהה ולא מבינה למה אמא אומרת דברים כאלה...למה? היא כבר הולכת לכיתה א השנה.. המיוחדת שלי...והיא תלמידה מצוינת ..באה למורה ושאלה אותה למה אמא משקרת ? היא עושה לבן שלי את המוות ונוקמת בו בגלל שהם מתגרשים...היא לא רוצה להתגרש אבל זהו כבר מזמן הכל נגמר.. והרב של הבן שלי אמר לו תן לה משמומרת מלאה שהקטנה תהיה אצלה ורק ביקורים עם השגחה שאתה מבקש !! כי אם לא היא מסוגלת עם השקרים שלה להביא אותך לבית הסוהר על לא עוול בכפך... המצב רק הולך ומחמיר והנה שגם את החגים ואת כל הארועים היא נמצאת עדיין בחוג המשפחה שלנו..וחג שבועות גם אוטוטו כבר מגיע ובאמת שעם כל הרצון הטוב שהיה לי לתת לה מקום אני כבר לא מסוגלת אפילו לשמוע על הקיום שלה ורק מלחשוב ששוב תהיה כאן ....בעעעעע ימים קשים עוברים עלינו אך ביחוד על הבן שלי ..ליבי יוצא אליו שותת דם ודמעות על הכאב שאין בידי לעזור לו או לעשות משהו להקל... חנוקה ואין דרך ... חטולית

ממש קשה!!!! לא נראה לי שמשמורת מלאה שלה זה הפתרון אם היא כזו. להפך. מה הקטע? ומדוע את חייבת להזמינה לשבועות? תזמיני את הבן עם הילדה ותאמרי לה שאם היא רוצה לבוא יש קוד התנהגות שאת מצפה ממנה! את המארחת! את הקובעת..לא מובן למה צריכים לפחד ממנה!!! ואי אפשר להוכיח אותה ולדרוש גט!! מה זה?? מסרבת גט?? הרצחת וגם ירשת? או שאני לא מבינה את הסיטואציה🤔

מיכלי לא הזמנתי אותה היא תגיע מפני שהם עדיין לא גרושים אני לא פוחדת ממנה ממש לא פשוט לא נעים להיות בחברתה ואני מדהרת בעדינות ולגבי השאר לגט מחכים כבר שנה פלוס והרב שלו נותן לו הוראות מה לעשות אסור לי להתערב חמסין לי בנשמה חטולית

רע מאד. לא הצלחתי לקום מהמיטה. וכאב לי הראש והייתה לי סחרחורות.. אבל לא הצלחתי להקים את עצמי כדי לשתות מים .. או בכלל לזוז הצלחתי להביא את עצמי להתכתב בצ'אט של ער"ן ורציתי להצליח להקים את עצמי כי ידעתי שככל שאהיה שם יותר, עם כל המחשבות והתחושות והייאוש, יהיה לי עוד יותר קשה לצאת מזה. תוך כדי השיחה עם ערן , חברה הגיעה אליי הביתה ודפקה... ( היא ידעה שאני בבית ולא הגבתי לה להודעות ולטלפון הרבה זמן והיא דאגה..) התלבטתי אם אני מסוגלת לפתוח לה את הדלת שתיכנס ואם אני מסוגלת שהיא בכלל תבוא לדבר איתי.. ופתחתי לה והיא היתה איתי כמה שעות. אבל אחכ שוב נכנסתי למיטה עד שהצלחתי לצאת ולאט לאט לחזור לעצמי. עכשיו קשה לי לחשוב ולהבין מה קרה אני ידועת לומר מה גרם לי להיכנס למיטה ומה היה לי קשה. אבל הרבה מאד שנים לא הרגשתי את התחושות האלו בצורה ככ חזקה ולקינוח סיימתי לקרוא ספר שבסופו אחת הדמויות מתאבדת ותולה את עצמה בכזו פשטות אחרי טראומה שהיא עברה כדי להפסיק את הסבל שלה .. מזל שכבר הייתי במצב יותר טוב, מצד שני במצב שבו הייתי לא הייתי מצליחה לקורא ספר

היי חנה נשמע שהיית באמת במצב נפשי קשה אם הגעת להכנס למיטה כל השעות האלה ומצד שני אולי זה בדיוק מה שהגוף שלך היה צריך רק מנוחה והמון שקט כמה טוב לשמוע שהתאוששת ואת בסדר עכשיו חטולית

ראשית ממש מצטערת לשמוע שכך הרגשת בסופ״ש,זה קשה לשמוע,מזכיר לי כמה רגעים כאלו בחיי. וטוב לשמוע שאת בקצת יותר טוב . הצ׳אט של ער״ן זה מעולה , הם עוזרים לי ברגעים ממש קשים שאני מרגישה לבד וחייבת מענה בדחיפות.. גאה בך שניסית ושרצית לעזור לעצמך ולהקים את עצמך . מדהימה. באמת. הספר נשמע לי קצת מכביד על כל העניינים:( מקווה שאת בסדר כרגע

תודה יקרה! איך את מרגישה?

איזו מותק את! שימחת אותי(: פעם הייתי מלא בצאט של ערן אבל לפחות 6-7 שנים כבר לא.. זה היה קצת משונה לחזור לזה אבל עזר לי קצת.. את הספר רק סיימתי בשבת.. הוא יפה בעייני. פשוט כשהיא מתאבדת היה לי קצת קשה להכיל את זה.. אני הרבה יותר טוב עכשיו.. תודה

כל כך מבינה אותך לגבי הצורך . גם אני חיפשתי בזמנו עליה, על ילדיה וכו'. הרגשתי תלויה בה. התעסקתי בה. אהבתי את מה שאודי כתב ההתעסקות עוברת אלייך..מי שחשוב פה זו את!!! היום אני יכולה לומר שההתעסקות בי הפכה להרבה יותר רלוונטית מתמיד. זה יבוא! את תראי.... זה קשה..אני מבינה- הייתי במקום הזה. חשבי על עצמך. מה יעזור לך? את אדם נפרד ממנה. תני לעצמך להעזר אך גם לקחת מהטיפול דברים שהיא אומרת ולשאת אותם איתך עד שיהפכו לשלך..בסוף את תביני את כוונתי...בהצלחה❤🤗

תודה מיכל,( וגם אודי) (: על הדברים.. אני מבינה מה שאת אומרת מיכל, לפעמים אני מצליחה לא להיות עסוקה בה אבל הצורך שלי בה גדול מדי וממלא את המחשבות והראש שלי יותר ממה שהייתי רוצה וטוב בשבילי

ביקשתי מהמטפלת להפגש ונפגשנו... לא חשוב למה, כמובן שכשאין יום קבוע ואני קובעת כי רוצה/צריכה לוקח זמן עד לתאריך המיועד..וכן, אני מסוגלת להתמודד למרות שבאותה נקודה שאני מבקשת פגישה אני מרגישה זקוקה לה...עדיין זה קורה🤷‍♂️ אני אדם שלוקח מאוד ללב, נפגע בקלות ופעם הייתי לוקחת על עצמי כל אשמה שהיו מאשימים אותי. הייתי מרצה ומצטדקת.. היום כבר לא! אבל עדיין מאוד מאוד לוקחת דברים ללב...רגישה ברמות על.. היא אומרת שזה מה שעוזר לי להיות גננת טובה ורגישה. לי זה מפריע. באתי לספר לה על כמה מקרים בשבועיים האחרונים ודווקא מבחינת התמודדות ידעתי ממש איך להגיב ולא להתגונן או להצטדק ולהאמין בעצמי!!! אבל ופה אבל גדול שהרגישות שלי עדיין גבוהה... האם אפשר להיות פחות רגישים?? פחות לקחת קשה דברים?? היא אומרת שאפשר רק לקבל את זה שזה כך... אני לא חושבת..אני לא יכולה לקבל את זה שאני כזו רגישה. ודברים עוברים אצלי קשה. יש כאלה שזה עובר להם לידם..בכלל לא נכנס עמוק ללב. איך??? למה זה קורה לי?? והאם באמת עליי לקבל את רגישות היתר הזו? דבר נוסף..בחדר יושב לו בשקט על הספה הדובי שלי. כל כך התחשק לי לחבק אותו. אך אני משדרת חוזק. כל פעם שאני באה אליה להסביר לה איך אני מרגישה אני מספרת מה קרה ולמה באתי ואז יוצא השינוי והחוזק..כאילו חשוב לי להראות לה שהנה הטיפול עזר, בוודאי שהוא עזר אבל משהו בי עדיין מחפש אצלה משהו. עדיין מרגישה שחייבת מידיי פעם להגיע. ואני אמרתי שזה לא מובן מאליו שזה בסדר מבחינתה..היא אמרה שלה זה כן מובן מאליו... אודי, אני לא יודעת מה אני מחפשת..האם אישור שאני בסדר? יודעת לתפקד אחרת היום? ומצד שני רוצה מעטפת..את המעטפת שלה....עדיין מידי פעם. .היא בוודאי תגיד שזה בסדר..לגיטימי.. ואתה? מה אתה חושב? כאילו לא רוצה לשחרר לגמריי.. אולי פסיכו' אחר היה אומר או שאת חוזרת לקבוע או שלא תקבעי בכלל..היא לא. היא מוכנה לפעם ב...לעדכונים ולשיתוף שלי כשקשה.

מיכלי את בסדר גמור ומה אם את באמת כזו רגישה ? מה רע בלהיות רגישה ? לדעתי הנושא של חזרה מידי פעם למטפלת לא מראה שאת חלשה להפך.. גמני מאוד רגישה בחיים שלי למעשה תמיד הייתי מאוד רגישה.. חטולית

האחות שואלת אותי, את בתחילת הריון? אחלה דרך להתחיל את היום... ):

מזה שאני לא .... ושאני לבד אז כרגע קצת קשה להכינס להריון בלי בן זוג

על ההבנה

מרגישה קצת כמו ילדה שצריכה וצריכה... אבל אווף, עבר כבר שבוע מאז שנפגשנו ועוד שבוע לחכות. לא רוצה ולא יכולה... זה הרבה יותר מדי ממה שאני מסוגלת. יחסים לא סימטריים וכן אני יודעת שהיא לא יכולה ושעדיין אני חשובה לה אבל זה לא עוזר לי להצליח להעביר את הזמן. ואני רוצה לשלוח לה הודעה, או מייל משו קטן שלפחות ארגיש קרובה אליה.. כי מה זה משנה אם אני לא שולחת לה זה לא אומר שהצלחתי להסתדר בלעדיה זה רק אומר שאני עושה דברים אחרים לא טובים כדי לא לשלוח לה הודעה. אז אני נכנסת לווטסאפ ומחכה לראות שהיא מחוברת וזה מרגיש לי קצת קרוב. או קוראת הודעות שלנו או מחפשת עליה או על המשפחה שלה דברים בגוגל.. אז למה הודעה זה כזה לא טוב? הבעיה בהודעה שאני רוצה עוד ועוד... ואחת לא בהכרח תספק אותי. אבל גם לחפש אותה זה לא טוב וגורם לי להתעסק בה . ואיך אני יכולה לא להתעסק בה?! זה לא מבחירה, זה פשוט קורה לא מרגישה שיכולה לשלוט במחשבות של צריכה אותה ורוצה אותה . ובמחשבות עליה והתעסקות בה

וכשדיברנו על זה אמרתי לה שלא אכפת ממני והיא אמרה שהיא באמת לא יכולה להיפגש ושאין לה אפשרות וגם אכפת לה ממני. אבל, עכשיו עולות לי רק מחשבות שלא אכפת לה ממני בכלל .. כי אם כן היא היתה מוצאת לי זמן. אז בכלל לא אכפת לה והיא לא אוהבת אותי ואני לבד... אווף.

ברור שאני יכולה לחשוב על עוד אפשרויות.. אבל יש אחת שממלאה את המחשבות שלי .. אודי אתה חושב שיש לנו שליטה על המחשבות והרגשות שלנו?...

הי חנה, כן. אפשר להשיג שליטה הדרגתית על מחשבות ורגשות ובשינוי מאזנים. תוך הכרת האזורים השונים בנו, הנטייה האוטומטית ולקיחת אחריות (/אינטגרציה). בעבודה קשה בדרך כלל. וגם אומץ. שלך, סוריקטה

תודה יקירה זה משהו שמאד מעסיק אותי כמה ומה אני יכולה לעשות בנוגע לרגשות שעולים בי אוטומטית...

מקווה שאת מרגישה טוב יותר ומצליחה להתחבר לכאב של האובדן של אמא... גם לי לקח זמן להיתחבר לאובדן של אבי במיוחד שהייתי לידו 3 שבועות בזמן שגסס מול העינים שלי... מבינה אותך מאוד זה בכלל לא מובן מאיליו..זה תהליך חיבוק גדול מתוקה שלי חטולית

חטולית יקרה תודה על האכפטיות אין לי יותר מילים ינשופים

אני צריכה מישהו לדבר איתו אני לחוצה ממשהו מסוים שלא ממש תלוי בי אבל גורם לי לבכות ולהיות עצובה ועוד רגשות... השבוע אנחנו לא נפגשות לצערי כי היא לא יכולה וזה יהיה רק שבוע הבא וזה מרגיש לי מאד רחוק ואני מאד צריכה אותה. ואני מרגישה במרוץ נגד הזמן בגלל שדחיתי משהו ועכשיו אני מנסה לעשות אותו מהר אבל זה לא יילך כנראה מהר כמו שהייתי רוצה וקשה לי לפרט כי זה אישי אבל זה כביכול משו שהוא טוב שהוא מקדם אותי והעצב הוא על זה שרק עכשיו אני מתחילה ( וזה כבר לא בשליטתו כי זה לא שאני יכולה להחזיר את הגלגל אחורה . אבל זה לא מספק אותי וזה עדיין מאד מאד עצוב לי)

הי חנה מתוקה, את יודעת, קראתי אותך וחשבתי על הפחד מהחמצה FOMO, שגם דיברו עליו בהקשר הקורונה והסגרים. חפשי בגוגל. אולי יעניין אותך. וגם רשמתי משהו למטה, נדמה לי בתגובה לשירה, על התחלות מאוחרות. על חלון ההזדמנויות והאפקטיביות, חלקיות וכל זה. ניחומים, ואיתם גם איחולי הצלחה. סוריקטה

תודה מתוקה! אבל זה פספןס אישי שלי עם עצמי לא משהו ששייך לסביבה. וזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי ועוד תחושות קשות.. מה שלומך? איך את?

הי חנה, תיארת תמונה חלקית ואיני יודעת במה מדובר. מניחה שאת תדעי, כי את מכירה הכי טוב. הייתי רוצה להאמין כי אם תבחרי (מניחה שיש בחירה) באופן המתאים לך ביותר לאותו רגע בכוחותייך שלך, תוכלי להרגיש שבעות רצון וסיפוק. אבל, כאמור, באמת איני יודעת ומכירה. בכל אופן, נראה לי שאת צעירה למדי לתפיסתי, ועדיין קיים מבחר של אפשרויות. ואני (לשאלתך), המממ הייתי אומרת שמזדקנת, שזה הכי לא לעניין ואולי קצת כן בהקשר הפוסט שלך. אתמול, למשל, חשתי עצבות גדולה שהגוף תקין, אך המערכות לא יצרו ולא יוכלו ליצור המשכיות ביולוגית. מקווה שאוכל להישאר ברוח צעירה, עם זאת אחראית עם חכמת שנים של מבוגר, שהיה מישהו שלימד אותו במשך כמה שנים של עבודה קשה. רופא הנפש. וגם התקופה הזו של השיחות הטיפוליות הסתיימה. איך אומרים - as good as it gets בוקר טוב, סוריקטה

תודה סוריקטה יקרה על המילים ובעיקר על השיתוף שלך, מעריכה מאד, מרגישה כאב כשקוראת אותך אבל יחד עם זה גם ידיעה שעשית ועושה דברים שמיטיבים איתך (למרות החסר..) ואם מותר לי לכתוב אז גם מאד אוהבת אותך

אשתדל לווסת את עצמי. כולל הכתיבה כאן. לא רציתי להבהיל או ליצור כאן משהו שלא טוב לכם. זה לא ניסיון אובדני ולא משהו בכיוון בכלל. זה יותר בעיה של התמכרות,שכנראה גם יוצרת פה משהו לא נעים. אז שוב-אני מתנצלת ואנסה להיות פה בצורה שתהיה מתאימה לכולן. רק חייבת להבין, סוקריטה-מי בדיוק התרברב????? היתה פה הרבה בושה וגם זעקה לעזרה. ממש ממש לא התרברבות. קצת פוגע אפילו הביטוי הזה שבחרת. לסיכום-יש פה מקום מקסים ומכיל, ואנסה להשתלב בצורה שתתאים. שיהיה שבוע טוב.

הי רוני, מבינה שפחות אהבת את מילותיי, אך כך לימדני הטיפול שהיה. יש בנו קול הרסני והרבה פעמים מייחסים לו התרברבות ותרועת ניצחון. כלומר, ברמה הלא מודעת העמוקה. כן חושבת שטוב שלא עשית זאת בחשאי. כלומר קול רציונלי ובריא הוא גם זה ששיתף וביקש גבול, כנראה. וטוב שלא היה קשר עם הספק המפוקפק. בוקר, סוריקטה

היי רוני שמחה על החלטתך וטוב שאת כאן לכולנו עליות וירידות את יודעת חיבוק אם מתאים חטולית

(: יש לי כמה. אבל אם נגיד אני החלטתי שאני רוצה לעשות משו אז עכשיו ממש קשה לי לחכות עד שאוכל. נגיד עכשיו אני רוצה לקבוע תור למשו אבל כבר סופש ואי אפשר ולחכות עד ראשון נראה לי נצח ואני רוצה כבר עכשיו .. וזה קורה לי הרבה עם לא מעט דברים אם נגיד אני רוצה לשאול משו חברה ושולחת לה הודעה אז אחרי 2 דק כבר אנסה להתקשר כדי לקבל תשובה..

אודי, יפה הדימוי לשריר שצריך לאמן. חשבתי לי - איך עידן הסמרטפונים והאינטרנט והטכנולוגיה קצת חירבו לנו את דחיית הסיפוקים. פתאום קל יותר כל ה'כאן ועכשיו' הזה, ואנחנו לעתים נגררים להיות 'נודניקים', או בשילוב עם זמינות נתוני האשראי - גם צרכני יתר בזבזנים. נתונים מזמיני כניסה לדיכאון יש האומרים. ואם הזכרת, אודי, שעל פי מחקרים החלק המתגמל הוא הציפייה למשהו טוב (שאגב, בקלילות אנחנו הופכים הכל לאיזה סצנריו קטסטפרופאלי ומרעיל) - אז וואו הוא מתפספס. החכמתי. חנה - ראיתי את תגובתך למטה. הייתי מקשיבה למטפלת. שליחת המיילים מחוץ למסגרת יכולה להחוות כסוג של התקפה עליה, על הדמות שכן עוזרת וכן מתייחסת, ועם זאת גם לה יש צרכים משלה. אולי תנסו לבדוק את עניין התלות והמידתיות של התלות. שבוע טוב, סוריקטה

תודה יקרה! אוהבת לקרא את מילותייך! הן מיטיבות איתי שבוע טוב(:

אני מחכה לפודקאסט החדש...הנושא נראה לי מאד מעניין אבל עוד ראיתי שעלה.

קניתי לי כדורי שינה דרך האינטרנט)כאלו שמוכרים כדורי מירשם בשוק שחור כזה....

אוי, רוני, נשמע ממש רע - הקול שמתרברב בזה... למה?! סוריקטה

לא קניתי בסוף. המוכר לא הגיע... מזל. המטפל שלי אמר שאם אני קונה הוא לא יוכל להיפגש איתי ....

מרגישה שהלכתי לאיבוד... שאבדתי את עצמי... שלא מוצאת את עצמי באף מקום... שאין עוגן ואין במה לאחז.. אמא תמיד היתה שם .. אשליה של אמא... לא באמת היתה שם אבל היה דמות שיכלנו לקרוא בשם "אמא". עכשיו אין. אני לא מרגישה נוכחות בעולם. אני מרגישה שהלכתי לאיבוד ולא מצליחה לחזור מאיבוד...

הי ינשופית, מקווה שתוכלי גם למצוא את ההקלה בתוך זה. ימים עצובים שלך סוריקטה

ינשוף יקרה קשה מאוד איך הנוכחות שלך בכל זאת נחווית דרך דמותה של אמא הנעדרת... אין לי מילים לנחם איתך שירה

זה נשמע מאד קשה פתאום האין. מתחברת לתחושת האיבוד והחוסר אונים... מקווה שעוד תראי פה את המילים ושולחת חיבוק (אם מתאים.)

חושבת עלייך בואי תשאירי סימן דואגת לך שירה

סוריקטה יפה שלי את חסרה מאודדד ראיתי את תגובתך למטה תודה יפה שלי אך זה לא מספיק הלוואי שתכנסי ותעדכני מה איתך מתגעגעת אליך מאוד חיבוק ענק חטולית

הי שירה, לא מזמן כתבתי למטה כתגובה לעץ שחנה פתחה. בינתיים אצלי הזמנים של בדיקות וטיפולים גופניים בתרופות. הגיל ומעלליו. ומה שלומך? שלך, סוריקטה

הי שירה, חשבתי על המחלה הגופנית שלך ועל המשאלות שהביאה איתה. המשאלות שנגעו בך. אולי לפעמים צריך איזה ביטוי חיצוני כמו מחלה גופנית, שרואים, כדי לגלות משאלות. אולי. בכל אופן, אכן אני נסגרת וחוזרת להיות שקטה כמו שאני. האמת, גם כשכתבתי בעבר הייתי שקטה ולמעשה רק קולות המקלדת נשמעו ברקע. וכן, לאחרונה כנראה שאיני משאירה במיוחד תיעוד רגשי חיצוני. הקול בראש בזכותך, אודי, למדתי על הסרט הזה ועל כך שילדים אוהבים את 'כעס'. סוריקטה

תודה חטולית יקירתי על המילים הטובות. עובדת קשה. מקל שהשבוע נגמר. אלו עיסוקיי כעת. סופ"ש נעים, סוריקטה

סוריקטה אהובה טוב שאת כותבת תודה שבאת את חשובה לי באמת הקולות אצלי בראש קקפוניה שלמה ומתישה מאוד... אני יכולה לדמיין שאת שקטה, גם אני שקטה כלפי חוץ ונתפשת כאדם רגוע מה שלא משקף את הקולות שבראש. המשאלה שעלתה מתוך המחלה גם היא אוחי קשורה בשקט שלי ובמשאלה שיראו אותי למרות השקט. שלך שירה

טוב שאת מטפלת בעצמך, גם אם בהיבטים הפיזיים, מקווה שתחושי שיפור בקרוב ואם תרצי לשתף יותר.... שלך שירה

הי שירה, התרופות שניתנו לי עוזרות בינתיים יחסית, גם אם באופן חלקי. אולי גם כמו בטיפול נפשי - ככל שמתחילים מאוחר, ובתוך חלון ההזדמנויות, כך עשוי, לעתים, להיות פחות אפקטיבי. ועדיין מקל באופן מסוים. לפעמים כל מה שאפשר הוא ההתחלה המאוחרת, כי הנתונים בשטח חסמו או יצרו התנגדות או פחות בשלו, או ש... נו, לא היה מזל. בכל מקרה, אין לדעת. קראתי את תגובתו של אודי להודעתך הנוספת, ונזכרתי שבתגובתי אליך החמצתי שוב את המילה 'חלקיות' שאני חוזרת עליה רבות כאן. ואפילו כאן ממש למעלה בהודעה הנוכחית. גם אני די חושבת שאנשים שאיכשהו מרגישים הנאה או תשוקות הם גם אלה שמצליחים לקבל חלקיות. ובאשר לחולי הגופני עלה בי רעיון נוסף - בשונה מהמצב הנפשי הכרוני הרעוע והמתיש, מחלה כהצטננות די מופיעה וחולפת, ולכן יש סיכוי שתקבל יחס שונה. רעיונות שכאלה. שבוע טוב ובריאות, סוריקטה

הי אודי מה עוד אפשר לעשות אני שואלת את עצמי. אני חוזרת ואומרת לעצמי ומדמיינת איך אני מניחה את הכל כבר בצד ומפסיקה את הסיבוב מחריש האוזניים הזה שנמשך כבר כל כך הרבה שנים. תמיד האמנתי בטיפול אבל אני הולכת ונהית ספקנית. מה עוד אפשר לעשות אני לא יודעת. הוספתי טיפול משלים אני כמעט שלא מחמיצה פגישות. אני לא מוותרת לעצמי בשיגרה לא נכנעת למיטה עושה דברים שהייתי רוצה להימנע מהם והכל נשאר ריק חסר משמעות וכואב. אני מרגישה שאין לי חיים או שחיי חסרי טעם ולא מבינה איך אחרים עושים את זה פשוט, נהנים מדברים ויש בהם תשוקות. אני כמו חיה מתה. אין בי תשוקה לדבר וכמעט הכל מהלך עלי אימים. זה כבר יותר מדי זמן ואולי זה כאן להישאר. אודי אולי אתה יודע מה עוד אפשר לעשות תודה שירה

הי שירה, מקווה שזה בסדר שאני עונה, כי אם כבר הגעתי לרשום כאן... שאלות לעצמך ותוכלי להשיב כאן או בינך לבינך - האם את זוכרת אותך נהנית ובעלת תשוקות ברמת החוויה הנפחית? הרעיון שאני מציעה (גם לעצמי) הוא שאין זה פגם גנטי שאינו ניתן לריפוי, כי אם הם קיימים שם, אבל קבורים (מילה שאימצתי מאודי). אנחנו דואגות להסתיר טוב טוב, הרחק מהידיעה שלנו. גם מאמינה שהם מצליחים לעתים לצאת קצת לאור ואז מרוב בהלה חומקים שוב אל המקום הבלתי נזכר. מאד הייתי רוצה להאמין שיש אפשרות לפתוח את הדלת ולגלות את האזורים הרכים, שהקשוחים האלה עומדים לפניהם. משהו אולי עם מאפיינים משחקיים או תחרותיים. הצעות. כמובן שיש רעיונות רבים מאלה. מה שרשמת כאן כשהיית חולה, די נגע שם, אפילו אם לרגע. גם מה שאת כותבת לאחרות. זה מעיד על קיומם של אלה. מכירה את הבעיה שאין גישור בין החלקים בתוכנו עצמנו. וחוצמזה, לטיפולים יש מגבלות. בזמן נתון, בקשר נתון. בעיתוי נתון. ולעתים הם מאד זוחלים, ואולי הדחיקה גורמת לתוצאה הפוכה. ובתוך כל מה שרשמת גלומות, אאמין, משאלות חיים רבות וגם תקווה. סופשבוע נעים, שלך, סוריקטה

תודה שבאת והכי בסדר שאת מגיבה! תודה על המילים היפות והכתיבה הרהוטה. היו תקופות של תשוקות ומה שהיה בחזית לא היו אותם קולות. בשנים האחרונות הכל התהפך ומה שקבור הם אותם חלקים של חיים ותקווה. וגשר - אין. תודה שנתת מילים לכל זה. שלך שירה

שירה - וואו, טוב לדעת שהיה אחרת פעם ושאת זוכרת שהיה אחרת. את יודעת לאתר את הצומת שבו חל ההיפוך? וגם - הרבה פעמים בגיל מתקדם לפעמים סוג-של-פחות-מתלהבים מדברים ראשוניים ורעננים ותגליות כמו בגילים צעירים. אצל כולנו. ועוד דבר שחשבתי עליו הוא, שאנחנו נמנעים, באופן מודע וגם לא, מהימצאות במרחבים 'חדשים', מחוץ ל'אזור הנוחות', שכן יפעילו את היצרים שבנו. סוריקטה

לגבי הצומת, לפני 9 שנים הכל צף ולקח פיקוד. בהתחלה נבהלתי וחיפשתי מענה, איפה לא חיפשתי ועברתי לא מעט מאז... תודה שירה

בא לי לעזוב את הטיפול ולמות

כמה שאני מזדהה כאילו אני כתבתי את ההודעה ... זו לא פעם ראשונה שאני רואה שיש לנו דמיון בהודעות וכנראה גם בטיפול. מסכימה עם אודי, אצלי אני לרוב יודעת, לפחות מנסה לומר לעצמי שהתחושות הקשות לאט לאט דועכות. ברגע האמת זה לא משהו שקל לי להחזיק בראש.. מקווה שהוקל לך

לעזוב את הטיפול ....מוכר מאוד... אך אם תעזבי באמת לא תוכלי להמשיך את מה שאת באמת צריכה ... את המטרה שלשמה הגעת מהתחלה ..לטפל.. חשבי על דברים שעדיין לא סיימת לדבר עליהם בטיפול מרגישה שקשה לך מאוד עכשיו אולי זה רק גל שיעבור...סבלנות יפתי חיבוק עד אליך חטולית

הי לורן, מאמינה שיש סיכוי שזה אומר שנגעת בנקודה שיש מה לעבוד עליה. בלב העניין. וזה אולי מפחיד. היי בטוב, סוריקטה

בחיים שלך ואז אתה מבין שלא. שלא משנה מה, אני לבד. ולא משנה מה אני עושה שום דבר לא טוב ולחיות זה כבר לא כזה ברור מאליו

הי חנה, חושבת שיש כל מיני דרגות של קירבה. וכולן, אפילו הקרובות ביותר, אינן מושלמות. גם אני מבינה מאד את הקושי לקבל חלקיות, במקביל לכך, שגם ידעתי , כביכול, להסתדר עם חלקיות רבה מידי מידי. מכירה מחווייותיי את המקומות אותם את מתארת. בעיקר ברגעים בהם רמת החרדה גבוהה (במילים עממיות - 'בלי עור'), ומה שקורה בשטח נחווה בדרגות כאב בעלות משקל רב. ואז באות ההגנות :-) שיהיה בוקר אור וסופשבוע נעים. סוריקטה

תודה יקרה!! את יודעת עכשיו התכתבתי עם החברה הזו, ופתאום הכל עולה שוב הכאב מציף