פורום פסיכולוגיה קלינית

לא נפגשנו מאז הפגישה הקשה, שלאחריה היו מספרהתכתבויות בהן אמר מפורשות שהוא מתוסכל ומיואש ומאוכזב מעצמו על שלא הצליח לגייס בי חלקים לטיפול. ובכך המיר את הכעס שלו ביאוש ואני שוב לקחתי את הכל על עצמי, על שהבאתי אותו לידי תחושות כאלה ושוב הענשתי את עצמי בגוף. לפעמים אני רוצה להרגיש רצף ממשהו אבל אני לא מצליחה, גם כאן אני לא מצליחה לשמר משהו וליצור רצף של חוויה בשבילי וגם נוכחות עבור אחרות. ועל כך אני מצטערת. אני מנסה. אבל כל ההשרדות הזאת מקהה רגשות ויודעת להפנות ראש ועורף למה שמגלה אולי קווי דמיון או חושף מדי או... לא יודעת. החלטתי לכתוב בלי לחשוב יותר מדי. אם אחשוב יותר מדי משהו יבטל את הכל ויקרא לי למחוק את כל השטויות. וזו ההוויה שלי, אין דבר שנעשה או נחשב בלי עוד ערוצים מקבילים, רובם, אולי כולם, במטרה לרמוס ולהשפיל ולדחוף אותי מקצה הצוק. ולכן לא נשאר אף הישג, לא מחזיקות חוויות או רגעים של נחת והכל הופך לבליל שלילי ורע. ואני היום האויב הגדול ביותר של עצמי ממש.

שירה מתוקה שאת יש לך המון השגים ויש לך גם המון קושי כל יום שעובר להחזיק את כולם ככה זה אומץ , אל תיקחי את כל האשמה עלייך כל כך זוכרת תקופות שהדבר היחידי שיכולתי לגייס זה לגרור את כולם לפגישה שבוע אחרי שבוע ... זוכרת את התסכול של המטפלת ואת התסכול שלי .... אולי תחליטו על צעדים קטנים ...קטנים .. לא הצלחות גדולות , משהו קטן גדול להצליח לשמור על עצמך כל יום שעובר ורק להיום .... היום למשל הצלחתי לא להקיא את עצמי למוות ...אבל זה רק להיום ... עצוב לי לקרוא אותך רוצה להיות אתך באמת לתת לך את ההרגשה הזו שאת לא לבד ..... שולחת חיבוק וכוחות .......

שירה מתוקה... צר לי..באמת שצר לי שאת מחזיקה רגשות כל כך קשים וכואבים שאת מפנה כלפייך פנימה..כולל פגיעה פיזית... רוצה לומר לך שבעיני את מאוד מיוחדת... אוהבת לקרוא אותך.. יש בך משהו מקסים בעיני... שלך, במבי.

תודה אביב יקרה על המילים והשיר

במבי יקרה, זה הדדי לגמרי תודה שלך שירה

הי אודי, שאלת מה יכול היה להחשב כהישג ואני רוצה לענות. יש הרבה דברים בשיגרה שמקבלים תיקוף חיובי מהסביבה (בסוף נופלים אל תהום האין ערך שלי), כמו למשל דברים שאני עושה בחיים המקצועיים, מאמר מקצועי שהתפרסם לא מכבר, סיום לימודי התואר השני, הילדים שלי, הנגינה שלי, הציור, אני מנסה להתבונן ולחוש תחושת סיפוק אפילו קטנה אבל נכשלת וממשיכה לשמוע תעמולה נגדי מבפנים. תודה שירה

אודי אהוב הי, מה שלומך ? אני מתגעגעת אליך.. מה איתי ? עם אמא צביה הסתדר ושוב רגוע, שקט ותחושה שעטופה בשמיכה רכה.. אודי ? אתה אוהב את חנוכה ? אני מאוד מאוד מחוברת לחג הזה... זה החג שבעיני הוא... ?? יש בו ניגודים... חשוך וקר בחוץ..לפעמים רוח חזקה משתוללת,מטר..חורף... בפנים נעים, ריח נעים..חנוכה.. התנור דולק, נרות החנוכה מרצדים ומאירים באור מיוחד.. "מספרים סיפורי גבורה של עם עתיק, עם עם שורשים עמוקים מאוד.. עם שנלחם,נופל וקם..ממשיך ללכת,נופל וקם... עם ששורד... גם אם עובר מסעי צלב,אינקוויזיציה ושואה.. הנרות מרצדים..מספרים סיפורי הוד.. אם תתבונן בהם תוכל לראות כמו בסרט את מתתיהו, יהודה המכבי ובניו רוכבים על הסוסים ומחזיקים בידם את הרומח.. אולי גם תשורה,מתנה ..אם היוונים יושיטו יד לשלום ..יש תקווה.. חנוכה..חג של ניגודים... בחוץ כפור... הילדה עם הגפרורים מחפשת טיפ טיפונת אהבה ,חום.. בתוך החדר, נרות צבעוניים דומעים.. אולי ראו את הילדה עם הגפרורים..? השלהבות דולקות.. נעות מצד לצד..מצד לצד..מתנועעות ושורקות את "יהודה המכבי" של הנדל.. כמו אומרות. אנחנו התקווה.. כן..למרות מסעי הצלב,האינקוויזיציה, השואה.. לא יכלו לנו.. עם ישראל חי... ואולי פעם יגיע שלום לעולם... ? מחבקת אותך אודי, שלך-במבי.

במבי יקרה, כתבת כבר על הילדה עם הגפרורים ומעניין שגם אותי מלווה הסיפור הזה בכל מיני סיטואציות... ראיתי פעם סרט, שנקרא נערת הגפרורים, סרט פיני או שוודי, מעין עיבוד מודרני על הסיפור אבל גם סיפור אחר. https://www.sratim.co.il/tt161708/%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-(1990)/ אולי תאהבי. שלך שירה

היי במבי כתבת כל כך יפה פשוט ריגשת אותי... שולחת חיבוק חטולית

כמה שקט כאן מאוד מקווה שכל מי שלא כאן זה רק מתהליכים טובים לפני כמה זמן ראיתי עצים מיוני שלי ושל סוריקטה עם שיח בנוגע לכמה ולמה ועד מתי כאן .....ועל זה שהפורום לימד אותנו על המציאות ..... חשבתי איזה צמיחה עשיתי בשנים שאני כאן ....וכמה זה לא מובן מאליו שיש לי אותכם כאן .. אותך אודי ככה כדמות מופנמת בטוב . פשוט מרגש ברמות !!!!!!! אודי זה לא יאומן אבל לרוב יש לי כבר רצפה פנימית ...אפילו שאני נוגעת בהפרעת אכילה ובגוף ... אוהבת אותכם המוני המונים ושולחת ים של חיבוקים 💟💜💛💚💛💟💙

אכן נהיה כאן יותר שקט אני כבר הפסקתי לכתוב כאן את...על..עצמי...!! כל הסיבות שהביאו אותי לכתוב...סתרו על פני... אז רק נכנסת להגיב וזהו... ושמחה בשבילך שאת מגלה כמה דרך נהדרת עברת.... עשית עבודה לא פשוטה חיבוקים בחזרה אהובה שאת חטולית

אביב מתוקה !!! מרגש ומשמח אותי לשמוע שלרוב יש לך כבר רצפה פנימית.. מעניין איך ומה זה מרגיש ? מעניין.. אני שואלת את עצמי אם גם לי יש קצת רצפה...? מעניין... במבי.

אביב יקרה, הייתי שמחה אם היית כותבת לאודי על החרדות שלך במקום "שקט כאן.. " ושהוא יבין לבד. ושאת רואה התקדמות ומודה לכולן. בבקשה, תכתבי מה שכתבת בפורום השכן.

את יודעת אני כועסת נעלבת ופגועה עכשיו לקחת מילים שלי ממקום אחר שנאמרו ברגע אחר ממה שנכתב כאן והשלכת לכאן חרדות ופחדים שאני לא דיברתי אותם כתבתי ששקט כאן ולזה התכוונתי ....יש בנות שחסרות לי כאן וזה לא קשור למה שכתבתי ולשמחה שחשתי שהפכה ברגע אחד לעצב ותסכול . אני לא ילדה קטנה שצריכה תרגום או תיווך ותאמיני לי אם יש משהו שאני רוצה לאמר אני אומרת !!!!!!

לא היה שום דבר אחר אבל בגלל מה שמעכל כתבה אסביר כתבתי משהו במקום אחר שפורש ע"י מיכל בפרוש אחר ..... כתבתי גם כאן וששקט כאן ... כי אנשים אינם והם חסרים לי . זה משנה את פני הפורום. כתבתי את זה בנקודת זמן שלא הייתה כאן אף הודעה וכתבתי שזה עצוב ....מיכל לקחה את זה למקום של חרדות ....אז אין לי חרדות בטח לא כאלה שקשורות לפורום ....יש בי הבנה שחל כאן שינוי שקצת עושה געגוע לעבר אחר .... אבל כאן מה שכתבתי רציתי שתשמח איתי שתהייה שם איתי במקום ששמח על הצמיחה.....זה היה אחרי פגישה שעוד יותר הבנתי שהחיבורים היום אחרים ושאני מצליחה להחזיר את עצמי בדקות ספורות גם מחלקים ממש קשים ....... את האמת אודי לרגע התאכזבתי שלא היית שותף לשמחתי והנה תו ך כתיבה זה עבר....כי אני יודעת שאתה שותף ...ותודה על הדאגה שאולי יש משהו אחר ....

לא אודי.. יש מקום אחר שבו אוכל לכתוב על מנת לא להלבין פני..אדם ברבים ?? אם לא אזז לאא... רק אוכל לומר שנפגעתי עד עמקי נשמתי מתוגבה שקיבלתי כאן...מאדם שלא צפיתי ... וכדי לא לנקוב בשם..אני לא יכולה להמשיך.. שבת שלום אודי חטולית

אודי, התחלנו לעבוד על ריח בזיכרון......הדבר הקשה ביותר עבורי. והנה מופיע ריח נוראי גם בחלום ...שמנסה לשטוף..לכלוך, גועל וכו' זה לא באמת נשאר עלינו נכון??? הולכת למקום הבטוח שלמדה אותי.. דמיון ומציאות מתערבבים לפעמים. אתה בדקת על חלומות..על חושים בחלום..נכון? ריח בחלום זה משהו הגיוני?? זקוקה לדעת שאני אדם נקי......ושאני בסדר...לא מתחרפנת או מתפרקת. לדעת שכאן ועכשיו הכל בסדר ובטוח.....

היי מיכלי את לא מתחרפנת ולא מתפרקת מאוד טבעי להרגיש את מה שמרגיש לך למעשה..מנסיוני ככה זה עובד חטולית

מיכלי יקרה הי, את יודעת ? אני קוראת אותך וזה נראה שממש גדלת... ההודעות והתגובות שלך לכותבות ... שאפו עלייך מיכל.. וכשעובדים באמת נוגעים,מריחים,שומעים, טועמים גם גועל... מתישהו כתבת על הקטע ההוא שהתיישבת על הרצפה והחזקת לה את הרגל... כתבתי לך תגובה שכנראה התעופפה לה אי שם.. מאוד מאוד הזכיר לי את הקטע שהיה איתי ואמא צביה.. עם הבדל "קטן" אמא צביה לא מרשה ולא מאפשרת לי שום מגע פיזי איתה אפילו לא בזרת הקטנה שלי או שלה...ממש ממש כלום.. והמטפלת שלך חופשי על הבר לגבי מגע פיזי איתך.. יחד עם זאת ,אמא צביה נותנת לי לפעמים מתנות קטנות קונקרטיות.. ליום הולדתי הביאה לי זוג גרביים !!! אבל היא הביאה רק אחרי שהזעתי דם והייתי צריכה לבקש ממנה מתנה.. היא לא היתה מוכנה שאומר לה:" את מבינה לבד.." לדעתי המטפלת שלך מאוד טובה וכמובן גם אמא צביה נפלאה.. כל אחת לפי ה"אני מאמין" בו היא מאמינה...ולפי האני מאמין היא מפעילה את הטכניקות... שלך מיכל, במבי. אגב, אני מאוד מאוד שמחה שחזרת !!! חסרת לי...

שלום. ברצוני לברר אני הורדתי ממשקלי בזמן האחרון כ 30 ק"ג עקב דיאטה וכושר, לאחרונה לפני כ 3 שבועות אני מרגיש כאילו משהו תקוע לי בגרון, פניתי לרופא א.א.ג. לפני 5 ימים שאמר לי שאני סובל מריפלוקס מאחר והמוח שולח אותות לסוגר הוושט שיש איום מהקיבה לכן אני מרגיש את ההרגשה של משהו תקוע בגרון. הוא נתן לי לעשות דיאטת G.E.R.D וכן כדור אחד ליום של נקסיום. לציין כי אני לא סובל מצרבות, ולפני כשבועיים עברתי ניתוחון. שאלתי האם האבחון שלו נכון?

היי, זה זמן מה שאני לא נכנסת לפורום. מקווה ששלומכם טוב... אני ממשיכה בטיפול, מתרגלת אליו (למטפל), יותר סומכת עליו ואולי אפילו מחבבת אותו. אבל עדיין לא סומכת עליו עד הסוף ועדיין בוחנת אותו. הנושאים נעשים עמוקים יותר וסיפרתי לו דברים מאוד אישיים. והוא ידע להכיל את הדברים ולהגיב באופן מותאם. הוא מאוד משתדל. מקווה שהוא לא יתהפך ויהפוך למאוד לא נעים, כפי שקרה למטפל הקודם. בכל אופן, בינתיים הוא מאוד נחמד וחביב. אז ביי בינתיים....

נשמע שדברים טובים קורים לך ... אין צורך למהר... את תרגישי בעצמך עם הזמן עד כמה את יכולה לסמוך עליו מאמינה שהכל ילך ויסתדר עם הזמן , את הרי לא אצה לך קדימה נכון.. אמון הוא דבר שעובדים עליו....בוחנים אותו..אפילו לפעמים מפקפקים בו...האם הוא ראוי אם לא יתאים...את מיד תרגישי..רק..אל תמהרי לשפוט... אוהבת חטולית

היי אודי, לפני שעוד קם והיה האני שלי נחדרתי... לפני שבחרתי לפני שרציתי נירמסתי האני שלי העצמי שלי התנפץ לחתיכות לפני שהוא גדל והיום אני אנחנו בטיפול מנסים לבנות לי אני שלי חדש, שהוא רק שלי... וגם היום הוא נרמס ונהרס היום אתמול ובכל רגע שמישהי או מישהו רוצה משהו יותר משאני רוצה... זה כואב שבתוכי אין זיכרון או תחושה של מי שאני או מי שהייתי יכולה להיות.. לבנות אני עצמי קרוב לגיל 40 זה כואב ממש ממש.. הילה

לפני שלומדים לרוץ קדימה צריך ללמוד ללכת בשתי רגלים יציבות לאט לאט צעד אחד בכל פעם ככה בונים...כל מה שצריך והגיל בכלל לא משחק תפקיד מנסיון אישי...👉 קחי את הזמן ותראי שבלי לחץ פתאום הכל ישתנה לטובה.. אוהבת חטולית

חתולית יקרה אוהבת בחזרה... תודה הילה

מיכל היקרה, קודם כל רוצה לומר לך שאני שמחה מאוד שחזרת (ידעתי שתחזרי :) ) את מקסימה ויש לך קול ייחודי בפורום שחשוב כאן כל כך. אני מודה ומתוודה שלאחרונה מאוד מתקשה לקרוא כאן הודעות , אני מושקעת ועסוקה בחיים שלי ובטיפול שהופך להיות עבורי מאוד מעמיק ומטלטל נפשית. קראתי את ההודעה שלך לבמבי והיא נסכה בי חום ואופטימיות. אבל אני חושבת שאין מטפל שהוא אחד ויחיד. ומטופל יכול לייצור אינטראקציה ייחודית עם מטפלים שונים. והיכולת והבחירה להישאר עם המטפל גם כשהוא נחווה כמלך הקרח , ולמרות זאת - מעידה על חוזק הקשר. יותר מאשר לפחד לכנות או להרגיש כלפיו כך או להגדיר זאת כלא פייר כלפי המטפל. אבל זו אני שמשליכה עלייך מהטיפול שלי, עם המטפלת הייחודית שלי , שהיא כלל לא אחת ויחידה עבורי , אבל הקשר איתה מתחזק ונהיה עמוק דווקא בגלל שאני יודעת שהיא מלכת קרח אמיתית אבל עם לב חם ואני מסוגלת להכיל ולקבל את המורכבות הזו. מיכל, אני אוהבת אותך :) תאחלי לי המון בהצלחה עם המטפלת שלי בטיפול, טוב?

וואו...את מקסימה! קודם כל תודה על המילים החמות 🤗 ונכון שבטיפול שמרגישים ומתנהגים איך שמרגישים מראה על קרבה. אני התכוונתי שפשוט זה חוזר על עצמו. ..ברור שגם אצלי, ואצלי זה מבאס אותי..וזה כבר לא מרגיש ספירלה כמו שמטפלים אוהבים לומר זה מבאס. ולכן הגבתי כך. וזה בסדר להרגיש מטפלת קרה..ולדעת שבפנים היא לא ככה😁 אצלי אתן בוודאי מרגישות שהיא חמה ועוטפת. נו, טוב זה לא תמיד כך ואולי מישהי אחרת הייתה חושבת שהיא לא חמה בכלל!כי לעומת אמא שלי הפולניה...היא מחבקת ובבית שלי לא היה חיבוק מעולם. היא מקשיבה בבית לא עניין כלום חוץ מאמא.. הכל סבב אותה...אז ברור שארגיש ככה...מבינה? וברור שאאחל לך הצלחה רבה רבה. אוהבת אותך. חיבוק כזה שיתאים. ❤

תודה שאני כותבת תודות גם אם ממש מאוחר תודה לימים עמוסים מלאים בעשייה תודה שאני רואה גם את הטוב בתוך העומס תודה על מטפלת ואנשי מקצוע שמלווים אותי תודה על המקום הנדיר הזה שכל כך מאפשר למידה והתפתחות תודה לכם כולכם על היותכם 😊

תודה שאני אני תודה שאני כותבת תודות תודה על יום חדש תודה על יום מעניין שמחכה לי בחברה נעימה תודה על הגשמי בחיי תודה על כל מי שעוטף אותי באהבה תודה על המקום הזה כאן .

תודה שמצליחה לקום כל בוקר ולעמוד על הרגלים החולות שלי תודה שעסוקה כל הזמן ולא נשאר פנאי למחשבות קשות תודה על זיכרון גם אם קצר ומשובש.... תודה על בעלי המתחשב.... תודה על ילדים מקסימים תודה על נכדים יהלומים תודה שגם שוכחת המון..מוריד מהלחץ הנפשי גם זו לטובה... כל כך רוצה לישון ולא...לא באה השינה.. תודה

אהלן מה נשמע? יום ראשון כבר כאן, חורפי פה ויש לא מעט חלזונות בחוץ...🐌🐌 מאחלת לכולנו שבוע מבורך..👯‍♀️👯‍♀️ שנהיה טובות לעצמינו...💟💟 אודי תודה על המקום הזה... שולחת לך חיבוק.. הילה

שבוע מקסים ורק טוב חטולית

שבוע נהדר גם לך חתולית

אתה יודע אודי ? אתמול בפגישה לא דיברתי איתה ..שכבתי על הספה.. ופתאום..ממש כאילו אתה עולה במעלית מהכי למטה כלפי מעלה הגיע אלי זכרון... נזכרתי בשיר.. שיר ששרנו על הבמה במקהלה... ... זכרתי אירוע שגם אמא צביה מכירה.. אירוע משונה כשהייתי בכיתה ד' (ילדה בת 9) התמונה שתמיד זכרתי זה שפתאום..משום מקום ..אני על הבמה עם עוד ילדים. האולם מלא מפה לפה ואנחנו כנראה שרים.. .... לא זכרתי חזרות..לא זכרתי כניסה לאולם...לא זכרתי כלום... .... ואתמול כששכבתי על הספה פתאום עלה השיר כמו במעלית.. פתאום זכרתי שהייתי על הבמה במקהלה ושרנו את השיר ממעמקים קראתיך.. ... משונה אודי ,לא ? ... ואז כזה פניתי פתאום לאמא צביה וסיפרתי לה.. וממש באמצע שסיפרתי לה נזכרתי שאני כבר לא מדברת איתה אז הפסקתי לספר לה ואמרתי לה..מה אני בכלל מספרת לך ? את כבר בכלל"מתה"... אני אחפש מישהי אחרת... ... ... וואוו אודי כמה שהיא נפגעה ממני...וואווו... .. מייד כמובן הרגשתי אותה מלכת הקרח.. אמא צביה אמרה לי שבאמת היא הרגישה איתי התרגשות ומשהו חם ואינטימי ופתאום היא הרגישה סטירה על הלחי ממני... ... ... אודי... אני בבלגן גדול.... אתה יכול לעשות לי קצת סדר בראש ?? מה קורה איתי פתאום ???? ... איך ולמה פתאום בבת אחת נזכרתי בשיר ??? פתאום בבת אחת כזה בלגן עם אמא צביה ??? ... ודווקא אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את אמא צביה... ... ח'תכת בלגן החיים האלו.... שלך-במבי.

במבי יקרה. תמיד ניתן לתקן. אתן המוןןן זמן יחד. לא יודעת אולי באמת זה פוגע. לא פייר כל פעם להתנתק ולהגיד שהיא "מלכת קרח" ו"מתה"....ועוד להגיד שתחפשי אחרת כשאת יודעת שהיא אחת ויחידה! ועוזרת לך המון!!!! וכל המתנות שקבלת ממנה..מכתבים ומחברות ועטים...הלוואי עליי.. לא מתווכחת עם רגשות. אבל רק אומרת לך, תחשבי טוב טוב התגובות שלך חוזרות על עצמן. אולי היום את במקום אחר? האמון במבי..האם גדל??? אחרת מה את עוד באמת עושה שם שנים? את יודעת יקרה, נזכרתי שספרת שפעם חיבקת את הרגל שלה. כי זה בול מה שקרה לי. והיא לא זזה בכלל..וזה גרם לי לחשוב שהיא לא נרתעת מזה. לא בורחת ממני ואפשר לקבל הכללללל. למרות שעדיין מרגישה מטומטמת שעשיתי את זה. מבינה שקשה..אבל אולי מספיק להעניש אותה כל הזמן? אולי את מענישה את עצמך בסופו של דבר? ואל תחשבי שאני לא אומרת את זה גם לעצמי...באהבה רבה אומרת לך... טוב?

החלטתי מראש שפחות ישמעו אותי , שאבלוט פחות במציאות ..... וזה עבד ...מתאמנת על להיות שייכת , נוכחת אבל בשקט ....זה נחמד המעניין שמישהו היום אמר לי את רגועה היום וזה היה ממש נחמד לשמוע .... אולי בסוף אצליח לחשוב גם על צימצום מימדי הגוף מבלי להכנס לחרדה ...מבלי שכוחות ההרס ירימו ראש ...מבלי שהדפוסים שלוקחים לקצה התהום יתעוררו .... צימצום , היום זה הרגיש כל כך טוב במציאות ....לפחות לא חוויתי את כל המבטים האלה שרוצים שאני אשתוק כבר... שתהייה שבת מופלאה ושקטה

כל הכבוד אביב יקרה מאמינה שעם הזמן תוכלי למצוא את האיזון בין לבלוט פחות/יותר מדי. איתך תמיד, ינשופים

כל הכבוד לך 😍.... את בטח גאה בעצמך ויש לך באמת על מה להיות... גמני גאה בך ..♥️.... את עושה עבודה מדהימה..!! צעד אחד כל פעם... אין לאן למהר... בסוף תספיקי הכל... סומכת עליך אהובה שאת נהדרת..👉... אוהבת חטולית

כמה טוב לקרוא. את מדהימה. מעריצה את היכולות האלה שלך לנסות כל הזמן..

אתמול רק רציתי לשכב שם..הייתי ברגרסיה מסויימת..לא רציתי את המכשיר הרטטים הזה.... ישבתי על הרצפה.חיבקתי את ה...הרך הזה שהבאתי..שנמצא שם תמיד...ביקשתי שתתקרב ואז כשהתקרבה החזקתי לה ברגל ..חיבקתי חזק כאילו שלא תברח..היא לא נבהלה ולא הדפה..רק ישבה ונתנה לי ככה להשאר ולהיות בתחושות האלה..והיינו עם התחושות האלה. ועכשיו לא נראה לי שאוכל יותר ככה..איתה..לחזור..בושה ממש..הצורך הזה..והנה אכלתי מלא כבר 5 שנים ששומרת אך הפעם זהו. הזוי.

מיכל יקרה מבינה את הבהלה- את המקום הזה להיות קטן ונזקק כל כך והבושה.. לאט לאט תבדקי מה נכון ומדוייק לך בטיפול... את לא חייבת להמשיך כך.. איתך, ינשופים

מיכלי היא שם בשבילך ברור שתלכי אין מה להתבייש, הכל בסדר

מתוקה שאת אין לך שום סיבה להתבייש אחרי הכל היא שם בשבילך גם לי בא לחבק...אותך מתוקה תלכי ותראי שהכל יהיה בסדר.. אוהבת חטולית

תודה ינשוף וחטולית...לא יודעת כלום בינתיים כתבתי לה דווקא. והכי עצוב שלא יודעת כלום..אני כן צריכה אותה ואי אפשר לקבוע פגישה לפני הזמן שלנו הרגיל. כי הכל מבאס עכשיו.... מנסה להבין..מבלבל הכללללל

אודי..?? משהו בתוכן שהגבתי למיכל לא עומד בכללי הפורום ?? הגבתי גם למיכלי... משונה.... אני ממש בטוחה שהגבתי לה... אולי בסוף לא הגבתי ??? אולי רק נדמה לי ?????

אביב, כן..בטח אלך..משתגעת. ובמבי..זה בסדר אולי לא נקלט.

לכמה רגעים בתוך כל הכאבים והחסימות. מוקדש באהבה לכל מי שעובר פה, כל אחד בדרכו שלו. https://www.youtube.com/watch?v=-sScYeWEeg0&start_radio=1&list=RD-sScYeWEeg0  "כן יש בי חלום/ לעוף חופשי מכל החסימות שבתוכי/ ולזכות שוב פשוט להיות שמח בחלקי"

אוהבת את הגיחות האלה שלך עם השירים הנוגעים תודה סנופקין אהובה ... תודה על היותך

ביני לנדאו הערוץ הרשמי לפני שבוע כחרס הנשבר/ לא אדע איך אשא פני אל המחר/ ומהיכן אמצא תקווה/ כחציר יבש בסערה/ לכל עבר מתפזרות מחשבותיי/ וכציץ נובל/ מרגיש כיצד נטשוני כוחותיי/ מתבונן על ימיי/ שכמו חולפים מעליי/ כצל עובר וכענן כלה/ חש ברוח הנושבת/ איך שהיא בדרכה הופכת/ הרים של חול ואפר לאבק פורח/ כן יש בי חלום/ לעוף חופשי מכל החסימות שבתוכי/ ולזכות שוב פשוט להיות שמח בחלקי וואווו סנופקין !! תודה על השיר ששלחת .. המילים,הלחן והמבצע ...נוגע בדיוק במרכז הלב... סנופין.. רוצה לומר לך שאני אוהבת לקרוא אותך.. תודה ! במבי.

אביב יקרה. תודה לך! שבת שלום ואור

מתוקה שאת. כיף לי שאהבת ודיבר אליך. ובקשר ל7000000 תווים-אחרי הכותרת שאת רוצה לכתוב, תעשי עם המקש הארוך (זה שעושים איתו רווח) עד סוף המלבן וזה כבר ישחרר אותך. שבת שלום

השיר ממש נוגע בכל המקומות הרגישים... כמו שאת תמיד.. מקסימה...🤗.. תודה ששיתפת... חטולית

חיבוק עוטף, חם ורך נשלח אליך. מעריכה את המילים והושטת היד הטובה שלך לכל באי הפורום. על זה ראוי להיאמר בזקיפות קומה- עזרת נשים:)

אודי, הכל נשמט מפני שהוא לא מרוצה מאי ההתקדמות שלי. אני מרגישה שהוא מעניש אותי בהתעלמות וזה מתחבר אולי לתחושת הניסוי שתארה במבי וגם מיכל. הוא יודע איך האדמה רועדת מהנזקקות שלי, ואיך הפחד מכעס מביא אותי אל הקצה והוא מתעלם, לא עונה לי, רק שלח לי מילים קשות על התסכול שלו והעיפות שלו ועל התקיעות שהיא תוצאה של חלקים אובדניים שאינם משתפים פעולה ומטרפדים את הטיפול. אבל אודי, אם הוא מבין שככה למה הוא מעניש אותי? אין לי מקום עכשיו והכל יהיה גרוע יותר. הוא אמר לי מילים קשות כל כך ולא לקח אחריות בכלל. אני ניסיתי לפייס אותו כמו שתמיד אני עושה כי כל כך אני פוחדת אבל הוא לא עונה לי. אודי אני פוחדת מאוד. אולי תוכל לעזור לי... תודה שירה

שירה מתוקה !!! קראתי את מילותייך ומאוד מזדהה... מזדהה עם התחושה שהוא לא מרוצה ממך..מרגישה ממנו משהו קשה,מאוכזב,לא מרוצה ועוד מילים ששייכות "לקערת המטעמים הללו" ... המריבה שלי עם אמא צביה התחילה בדיוק מהמקום הזה.. הרגשתי שהיא מאוכזבת,לא מרוצה ממני.. בשונה ממך שירה ..את מנסה לפייס אותו.. כשאני מרגישה רגשות/מילים/אינטונציה/מימיקה או כל דבר שמרגיש לי אכזבה ואי קבלה שלה אותי (כשזה בעוצמה בלתי אפשרית עבורי) אני "ממיתה " את אמא צביה .. נכנסת לעולם הפנימי שלי והיא יכולה לעשות מה שבא לה..מבחינתי היא "מתה" קל לי ורגיל לי לחזור לדפוס הזה.. זה הרגיל שלי.. כאילו בלב שלי עוברת המחשבה : "הייתי מתה וגם אז לא מנסה לפייס אותה וגם לא אף לא אחד בעולם..גם אם תשלום המחיר שזה גובה ממני עצום"... שירה מותק !!יש בך משהו שאני מוד מתחברת אליו... לא יודעת לזהות מה.. איתך,במבי.

עונשים היו חלק אנטגרטיבית מהילדות. איום על עונשים וקיומם. המשכתי את זה כאשר התחתנתי למישהו קיצוני בדת. אתמול שוחחתי עם חברה ופתאום נפלו אסימונים- הבנתי. וגם היום עדיין יש פחד נוראית מהענשה שמלווה אותי בכל מה שאני עושה. אני כאובים מאוד מאוד בפנים ואני לא יודעת איך לצאת מזה. ההבנה לא מספיקה לצאת ממעגל הסגור בו אנחנו נמצאים. אני מרגישה ייאוש גדול ומרגישה בתוך כלוב שאני לא מצליחה לצאת ממנו. הכי הכי בא לי למות

אף אחד לא יעניש אותך היום , תזכרי שאוהבים אותך / את כולך שאת בריאה אהובה ....תנסי להתחיל מלאהוב את עצמך....(לא להרוג אותי ) כאן בוירטואל כשאת כותבת על עצמך להשתמש במילים רכות יותר ... כמו במקום בא לי למות ....בא לי לחיות בשקט בשלווה עם המון אהבה ... אוהבת אותך , לאט לאט יקרה דברים מתחדשים ומשתנים ואת צומחת ....גם הפחדים האלה יתרככו ...

אביב יקרה תודה לך על החיבוקים ואהבה ושאת עוזרת לי להבין דברים. באמת שבא לי לחיות בשקט ובשלווה - נכון שיש שיפור וזה טוב. עדיין חיה בהשרדות ואני מותשת מהמאמץ לשאר נוכחת. ועוד דבר- אני מבינה שאף אחד לא מעניש אותי היום אבל "הידיעה" הזאת לא עוזרת לי. הרבה שנים של שטיפות מוח ...

היום עם חרדות נוראיות פוחדת לדבר פוחדת שדיברנו וספרנו. פוחד פחד אימה

טוב שדיברתם טוב שסיפרתם אין ממה לפחד זה חלק מהתהליך שאת עוברת.. אף אחד לא יעשה לך שום דבר רע אוהבת חטולית

אודי..... .... מרגיש לי כמו בתוך מעין ערפל... גם הראש כואב לי היום... אני אמורה להיפגש עם אמא צביה אחר הצהריים ומרגיש לי שאני לא מסוגלת לראות אותה.... .. יש בי משהו מעצבן שכמו לא מאפשר לי שלא להגיע אליה.. איזה מפקד קאפו שמתאכזר ומכריח אותי להגיע גם כשאני לא רוצה,לא מסוגלת .. לא יכולה לראות אותה יותר.. ... מבחינתי היא כאילו "מתה"... גם אמרתי לה בשני שמבחינתי היא והטיפול מתו... ... אודי.. :(( כאילו מרגיש לי שאני צריכה שתיתן לי יד ואני אוכל שלא להגיע אליה יותר אף פעם.. ... בא לי ללכת למישהי חדשה,אחרת... אולי אם אני אגיע אליה היום בסוף..זה מה שאומר לה... שאנחנו מסיימות ואני מחפשת מישהי חדשה,אחרת... ...:(((

אודי יקר, לא יודעת מאיפה זה נובע...אבל כל מה שבמבי כתבה..וואו. אני מרגישה לפעמים עכבר מעבדה שעושים עליו ניסויים. ..גם אצלה. כאילו " נחקור אותך ונבדוק ונכאיב וזה מאוד מעניין מה שאת אומרת ועושה" ואז נקיש לאחרים. מבאס להרגיש בתוך מבוך ללא מוצא. עכבר קטן ומפוחד.

הייתי ממליצה לך בחום לקרא שוב את מה שאודי כתב לבמבי ואז אני מאמינה שלא תרגישי שוב כמו עכבר מעבדה מפוחד אין סיבה... כל אחת כותבת את הגיגיה וכך גם במבי... חטולית

סוריקטה מתוקה הי לך, אני בוחרת להתייחס להודעתך ולמשפט של אודי "גם אני נמצא כאן המון, ובשקט". בהודעה חדשה.. אני עושה כך היות וחשוב לי שגם אודי יגיב להודעה הזו ואם אני לא טועה אודי נוהג בדרך כלל לענות להודעות חדשות וממעט להגיב לתגובות של הודעה שנפתחה.. אז ככה.. גם אותי המשפט הזה שלך אודי תפס חזק וחשבתי עליו לא מעט.. כן..גם אני פנטזתי שאתה נוכח פה הרבה ובשקט ועוטף אותנו בשמיכה רכה ומלטפת.. אני ממש לא בטוחה שכך הדבר... אודי... אני מתנצלת מראש על כך שאני הודפת עכשיו.. חזרתי הרגע מאמא צביה ורבתי איתה כל הפגישה.. נכון יותר לומר ששתקתי כמעט כל הפגישה והדפתי אותה שוב ושוב .. כן..הרגשתי אתמול שהיא מלכת הקרח.. היום הגיע התגובה ממני... בכל אופן אודי.. המחשבות שלי נדדו לאופן ההתבוננות הנוכחת והשקטה שלך בפורום... אני מניחה אודי שאולי ההתבוננות שלך נושאת אופן מחקרי.. כלומר מה שמעניין אותך אולי זה טיב הקשרים שנרקמים בקבוצה וירטואלית שמטרתה תמיכה "חצי טיפולית".. למשל: תתי קבוצות,תפקידים,אקלים קבוצתי, קול קבוצתי,השפעה הדדית בפרט שמנחה את הקבוצה פסיכולוג קליני מומחה . מה עוד שניתן אולי לערוך מחקר אורך.. מדובר על 10 שנים כשישנם וותיקים ,נושרים,מצטרפים,קבוצה עם גרעין וותיק ויציב פחות או יותר ויחד עם זאת משתתפים אקראיים שמפנים שאלה נקודתית.. קבוצה מורכבת.. ישנן לא מעט משתתפות שנפגעו פגיעה מינית כזו או אחרת והמנחה פסיכולוג גבר !!! .. מה עוד ? אולי מעניין אותך גם האם מאפייני אישיות מסויימים של משתתפים ישאיר/יבריח וכו את הפורום..??? כלומר, משתתפים נירוטיים /הפרעות אישיות למיניהם.?? ... מה עוד ?? לא יודעת אודי... כן.. גם העניין המגדרי אולי נכנס לכאן .. רוב רובן של המשתתפות בנות.. ייתכן שישנם גם גברים אך בוחרים להיות צופים ...????? אולי גם הגיל ... מעניין מה חתך הגילאים של המשתתפים פה.. .... אודי... ואולי כל המחקר הז מעניין אותך ותפרסם במאמר/ספר חדש שתוליד ...??? אודי... בבקשה ממך... תגיב לי ותאמר את האמת ,ורק את האמת ואת כל !!!! האמת ... :) :( ... כן... זה מה שעלה במוחי אודי... מקווה מאוד שלא תגיב גם אתה כמו אמא צביה ותהפוך להיות גוש קרח... ..מה שקרה לי אצל אמא צביה זה ששכבתי על הספה והתכרבלתי והיא למעשה היתה "מתה" ובאיזשהו אופן זה הכי כייף .. אף אחד לא הפריע לי לפנטז כליה כל מה שרציתי... היה לי במפגש הזה את אמא צביה באופן הכי כייפי עבורי.. כמו הילדה עם הגפרורים אודי... ירד שלג נוראי.. קיפאון... אבל הילדה הדליקה גפרור והצליחה לראות את החדר שעמוס במאכלי חג מיוחדים... בהמשך ,לאחר שהדליקה עוד גפרור ועוד גפרור הצליחה לראות את סבתא שלה מהשמיים מושיטה לקראתה ידיים ומבטה היה חם כשקראה לה :"בואי..בואי..בואי"... וכן אודי... אני חושבת שכולנו פה חיים בעולם באשליה אחת גדולה ..אז בפגישה היום עם אמא צביה היה לי אותה לגמרי !!! בדיוק כפי שרציתי אותה !!! נראה לי אודי שאתמיד באופן הנוכחות הזה איתה..זה הכי כייף במבי.

הי במבי, משום מה אני יודעת להיחלץ מהעניין הזה של השבעים תווים... כולי תקווה שהמשפט של אודי, היות שנכתב בתוך קבוצה, מופנה לכולנו. כתבתי באחת ההודעות כאן במכוון רעיון לפרשנות, ככל הנראה שגויה ומעוותת למשפט, בכל אופן, אני יכולה לנחש, שבשקט הכוונה היא לתת לנו להיות אנחנו. לא להחליט בשביל כל אחת מאיתנו מה היא מרגישה. להמתין לנו שנאמר. ושניקח אחריות. הטיפול לימדני שלנחש איך השני חושב ולבדוק עד כמה דייקנו, עשוי לעבוד בשירות האומניפוטנציה. לכן, הוא לא ענה לי אם צדקתי או לא (וכן, זה הרגיז). היום אני מסכימה איתו. גם על העניין של הברור מה שלומו (קרי, איך אתפוס אותו כמיכל) הוא לא מגיב, כדי להפחית את התלות שלי בזה. גם לכך אני מסכימה. בינתיים, סוריקטה

הי שוב במבי, אני רואה שאת חזקה בהבנה של תפקידים בקבוצה, והייתי שמחה ללמוד על זה. לרגע הייתי מוצאת דימיון בין הקבוצה הזאת קצת לתכנית ריאליטי. אפילו בעניין התחרות. ובגלל התחושה שלי שיש המון עיניים, אני מאד בוחנת את ההודעות שלי, היות שאני פחות רוצה לצאת סטייל טוקבקיסטית. אנ'לא יודעת. להתראות, סוריקטה

..... סוריקטה... מרגישה שכתבת דברים מאוד חשובים אך לא מצליחה לראות עכשיו... .. מרגיש לי כאילו אני בתוך איזשהו ערפל.. לא מצליח לי לראות.. .. צר לי שלא יכולה להגיב לתכנים... :((( במבי.

אודי יקר .. המשפט הזה שמאוד אהבתי .. מה הפרשנות שלך אליו... מה ביקשת להגיד לי בו...

בדיוק את זה שהכל בסדר.. ופשוט שגם אתה כאן הרבה ובשקט .. בלי שום פרוש רציתי פשוט להבין את השקט הזה מעינייך ולא מעיני ..... אבל נראה לי שקיבלתי תשובה מהתשובה שלך לבמבי ... ותודה על הסמיילי היו בי כבר מחשבות שלקחו למקןם שאתה כועס ששאלתי ....

הי אודי, מה שלומך? הרבה זמן לא הייתי כאן . עדיין מתמידה בטיפול והיו מורדות וכמעט שהטיפול הסתיים. אבל תמיד המשכתי להגיע ולא החסרתי אף מפגש. אני מרגישה שיש לי יכולת להשתנות ולשפר את עצמי ואת איכות חיי. אבל יש לי גם נפילות, והייתה לי אחת היום. ולפעמים קשה לי להקים את עצמי למעלה.

הי מיקה, אנחנו, אני חושבת, אומרים כאן רבות, שהתמדה זה יופי. למרות כל המהמורות. זה בסדר שקשה, ומצוין שמתמודדים או מתעמתים עם זה. אם כי, ואני לא מדברת על מקרה של הטיפול שלך, שכנראה נוצר בו קשר ויש בסך הכל יופי של תהליך בנייה. לעתים יש קשיים הרסניים שאנחנו בוחרים לא להתמודד איתם, וגם זה בסדר, ואפילו חשוב. אני שמחה מאד לשמוע שאנשים מתמידים בטיפולים טובים סך הכל. סוריקטה

היי..טוב לשמוע ממך. נפילות תמיד יהיו. זה חלק מהחיים. השאלה האם היום הן פחות עוצמתיות או נמשכות פחות זמן? זאת האינדיקציה שצריכה להיות...אלו החיים, נופל וקם🤗 מקווה שהיום יותר קל לקום. ואם לא אז אולמ את לא בסיום הטיפול? למרות שתמיד יש על מה לעבוד.

היי מיקה. טוב לראותך. עליות וירידות זה חלק מהתהליך... שולחת לך חיבוק. הילה

על כך שענית לאביב שאתה כאן המון ובשקט... אין לי כח לשחזר הכל. אז בקיצור מבחינתי ענית שאתה נוכח גם כשאינך קורא או עונה לנו. אולי חושב עלינו לפעמים?? וגם נמצא המון שנים פה בפורום. וחשבתי על ההמון שהמטפלת שלי נוכחת בחיי!! והשקט הנפשי שהיא משרה עליי... הקול שלה מרגיע אותי לפעמים... כמו שסוריקטה כתבה על המטפל שלה כך גם שלי. היא נוכחת לא בגודל או בכמות אלא באיכות. גם אתה. המון באיכות, והשקט...יואו השקט..כמה נחוץ הוא. בזמן האחרון היא נוכחת המון ובשקט. וזה עוזר לי מאוד. תודה לך אודי על ההמון והשקט. ❤🤗 מקווה שבסדר לשלוח לך חיבוק...

לעניין הטכני - לפני משלוח ההודעה, אם רוצים לשמור עליה, כי היא חשובה באותו רגע, ניתן, למשל, לבחור את כל התוכן להעתיק ללוח Ctrl+C (או לתוך מייל לעצמך / הודעת ווצאפ לקבוצה שרק את חברה בה/ אפליקציית רשימות וכד') ואז אם לא הולך, לרענן ולהדביק מחדש את תוכן ההודעה. אתגור הזכרון ושחזור גם הוא יכול להיות סוג של תרגול. אם מתחוללת ההטעמה של קולם של המטפלים בנו, באופן מבוסס למדי ובעל משקל הגובר על קולות העבר - זה יופי של הישג. באשר לתגובה שאודי רשם בהמשך להודעה שאביב פתחה. את יודעת, בואי נניח שלא אודי היה רושם אותה, אלא אחת הבנות. אפשר היה לקחת אותה לפירוש קיצוני או הזוי ככל שיהיה כמו - הי, גם אני כאן, תראו אותי, למה אינכם מתייחסים אליי?! שזה בכלל לא שקט, אלא צעקה. אביב, ככל שהבנתי, עושה ניסיון של לרשום כאן פחות הודעות. ואני כבר לא יודעת מה האמת. לעתים מרגיש שמבלבל אותי ודווקא מפיק ממני דריכות. יאללה, יצאתי מהנישה של הפורום לעבודה. לעולם. אגב, יציבות היא מילה שהייתי בוחרת להשתמש בה כמילת מפתח כאן. סוריקטה

יפה שלי האמת שאני מעט כאן כי הימים ממש עמוסים .. יצאתי הבוקר ב6 מהבית ואני עדין לא נכנסתי ... וחוץ מזה אני פשוט מנסה לבחון עם עצמי צימצום...אולי סוג של צימצום אני.. הרעש לדעתי לא קשור לכמות קשור למשהו אחר.. מנסה להבין רוצה לעשות נסיון גם במרחב הלא וירטואלי .... בנתיים זה נעים לי אני כאן אבל לא מעמדה של מתכנסת בעצמי או פגועה או כועסת /בורחת אני כאן בשקט ....וזה אחר בעיקר ומעניין לבחון את השקט בוירטואל ...עד כמה הוא שונה מהמציאות ... אתך בלב 💜💛💚

היי לכולם. פתיחת שבוע חדש. יום ראשון והתחלה. בשבת פגשתי חברים, במפגש קבוצתי היו הרבה אנשים והיה רועש מאוד. רציתי לתפוס פינה ולדבר קצת עומק, וואלה זה לא הלך.... יש גם כאלו... אפרופו להיות נוכחת בשקט- משהו שאני מתקשה לעשות. הרבה פעמים אני מדברת כדי לפוגג חרדה או מתח פנימי. הייתי רוצה להיות נוכחת, יותר בשקט. יותר אסופה יותר שלווה (ל בסגול) יותר נינוחה הייתי רוצה לאהוב אותי יותר, להיות לי יותר אישה. להיות לי אמא. להיות יותר רכה, ויותר טובה אליי. אם כבר אנליזה- הכאב שאני מרגישה בטיפול הוא כשהנוקשות מתמוססת. זה כואב וזה מגדל. איחולי לשבוע פורה הילה

הי הילה, מאחלת רגעים יציבים ומבוססים לכולנו. ואז, אם כבר נפרדים, אז עדיף אולי ברגע של תחושת אהבה ורוך ותקווה. מכירה אנשים שממש חייבים סביבה מפיקת קולות כל הזמן - אמצעי תקשורת, מוזיקה, או מילים שהם ממלאים (לא סותמים ת'פה). אי סבילות לשקט. ומדוע? כי בשקט אנחנו מקשיבים לרגשות שלנו, אולי, ויש משהו מפחיד בזה. כשאני עם ילדים, אני לפעמים אומרת להם שעכשיו מקשיבים לשקט. עכשיו מרגישים. אפשר להיות ביחד במגע, אפשר גם לא. שבוע טוב, סוריקטה

היי הילה, גם אני לא ממש יודעת להיות בשקט. בכל מקום אני מתבלטת, תמיד יש לי מה לומר...לפעמים רוצה רק להיות בשקט. בטיפול למדתי מהי שתיקה טובה.

הי שוב, קצת להשוויץ - ערכתי איזו שיחה, שבחיים הקודמים שלי, לא היה צ'אנס שבכלל אחשוב לקיים אותה. המטפל הסביר לי שפסיביות במקרה זה משמעה אגרסיה - ואת זה הבנתי יופי, וגם עניין של נימוס, אמר, אם כי פה הבנתי קצת פחות. בכל מקרה, מאחר שהוא ידיד שלי, ואני כבר מאמינה שהוא רוצה בטובתי, ומכיר את היכולת העכשווית שלי, וגם איש חכם ומאד מנוסה, הקשבתי להמלצתו, ובצעתי. שימחתי אותו. לא יודעת איך אני מרגישה, זה לא שאיזה אושר עילאי, אבל לפחות נעצר פינגפונג פנימי מטריד בתוך הראש שלי. דיברתי על עצמי, ועכשיו אומר - אני?! כן. אני! סוריקטה

אלופה❤בודאי שמותר להשוויץ. אני בעד!

יפה לך..אני !! מקסימה שאת.. חטולית

סוריקטה אהובה הכי מותר להשוויץ ואפילו תודה לך על כך מזכירה בריאות ומתנות של טיפול

אהלן כולם ושבוע טוב, מניחה שייפתח כאן דיון בנושא הנוכחות, בהמשך למשפט הקסום והמעורר פרשנויות שלך, אודי: "גם אני נמצא כאן המון, ובשקט". חשבתי על כך רבות, זה כבר רשום איפשהו ואולי אביא גם לכאן. בכל אופן, ההרחבה שלי בעניין, היא להשוואה בין מה שרואים כאן לבין מה שרואים במציאות. בעולם בחוץ. היום אני מוצאת, אצלי, קווי דימיון. אני כן מרגישה נוכחת בעולם לאחרונה. יודעת להבחין שגם כאן. אני שקטה למדי בעולם, וכולי תקווה שגם כאן. מאד מסודרת, מאורגנת, משקיענית וגם מאד מקשיבה. מקווה שגם ניתן להבחין בכל אלו. עניין המידה? האיזון בין לתת מקום ל'אני' מול הסביבה והזולת, מניחה שגם הם ידוברו. ובשורה התחתונה, המטפל שלי, ידיד הנפש שלי - וכך גם אמרתי לו - הוא איש אמיץ. שלקח עליו פרויקט (סוריקטה) שהיה בו הימור רציני. ובאמת, אין עליו. הוא, אגב, בהחלט אדם נוכח. לאו דווקא בחזות החיצונית, כי אם במבנה האישיות. וגם אני, כנראה, קצת אמיצה וקצת בת שלו. תלמידה שלו. אודי, איכשהו הזכרתי שיש לי מילים ומחשבות לאחר קריאת הכתבה בעיתון בנושא ההיפנוזה. אכן יש לי מחשבות רבות, ואני חושבת האם ובאיזה עיתוי לרשום אותן, ואיך. לא שכחתי. ועוד לומר, שאמנם, אני מניחה מתעוררת בי קנאה, אך אני בהחלט מתפעמת לראות קשרים נהדרים בין הורים לילדיהם וגם הסבים-סבתות. אני כאילו קצת סבתא בלי להיות אמא. אמרתי המון אני. אני. הזהות האמיתית והשלמה שלי, הטוב וגם הרע, מתגלה קצת. אולי. 💖 סוריקטה

סוריקטה יפה שלי קראתי אותך שוה ושוב ולא מצאתי שום רוע כמו שכתבת... אז..כנראה שאין בך רועעע חטולית

תודה שקמתי פחות או יותר שלמה תודה על שבוע חדש תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה לכל מי שמלווה אותי תודה על כל מה שבא תודה שאני מנסה לטפל בגוף הזה תודה לכם שאתם כאן

תודה שנחתי בסופ"ש. תודה על שיחה וירטואלית בסופ"ש. תודה למטפל האלוף שלי. תודה למילים שכאן שמעלות מחשבות. תודה על כתיבה בבוקר מוקדם שמשחררת. סוריקטה

תודה שאני נושמת

תודה שאני אני תודה על יום חדש תודה על יום אתמול קשהביותר ,מטלטל אבל לדעתי חשוב ..ואפילו בתוך הכאוס מראה על התקדמות תודה שלא ברחתי - תודה למטפלות וטיפול לאורך שנים תודה שאני כאן כשיכולה במינון שנכון לי תודה שאני מנסה ללמוד ולהבין מה נכון לי תודהשאני מנסה ללמוד להרגיש נוכחת מבלי הרעש מסביב תודה שאני לומדת את כוחות ההרס ונותנת מקום לחלקים קשים ופגועים

בדרך כלל לא מצטרפת יש לי על הרבה מה להודות בעל, ילדים ולא רק שלי☺ הצלחה בעבודה ועזרה לאחרים שמבקשים בעבודה. מטפלת מדהימה והתקדמות בטיפול שלא חשבתי שיהיה. תודה לך אביב שאת כאן😘

תודה על חברה מדהימה ומיוחדת שנמצאת בחיים שלי תודה על יכולת להזיז איברים שכואבים תודה על תרפות מקילות תודה על אמונה מוחלטת בבורא עולם תודה שלא חסר אוכל בבית תודה על חברי לחיים שיחיה תודה שמסוגלת להתפלל כל בוקר למרות הקושי בקריאה תודה על המקום תודה

תודה שאני כבר בתזוזה תודה על יום חדש תודה שאני כאן נוכחת תודה שאני מבינה מה אני צריכה לעשות תודה על צעדים ותהליכים תודה על המקום הזה

שלום אני בן 23 אני סובל מבחילות חמורות כבר 3 חודשים הבחילות לא מקיבה אלא מהגרון כאילו רפלקס הקאה פניתי לגסטרו ויצא חיובי H pylori עם gastrtists ןטופלתי לפני כחודש אך הבחילות לא נעלמו פרט בזמן הטיפול זה היה מינמלי היום אני מטופל בתרופה נקראת מודאל התחלתי לפני כשבוע מרגיש יותר טוב אך עדיין הבחילות לא נעלמו לגמרי , אני מודאג כי הבחילות נמשכו הרבה זמן ואינני מבין מה הבעיה למרות שהרופא אמר לי שזה בגלל ניתוח פה ולסת שעברתי לפני 3 חודשים העצבים של הקיבה לא חזרו לעבוד כמו שצריך בגלל זה לןקח מודאל האם יש סיכוי שזה יעבור ? אם כן מתי ?

לא ,האם העניין של בחילות במקרה שלי קשור למשהו נפשי כי בדיקות יצאו תקינות

אתה יודע תוך כתיבה חשבתי לי ...כמה תהליכים אני חייבת לך ....בזכות המקום הזה ..התמיכה שלך שאינה טיפול אבל מאפשרת תהליכים טיפוליים ... תודה אודי אוהבת , חיבוק מכל הלב ...

משתפת אותכם בתהליך שאני עושה עם עצמי ....ואתכם כקבוצה כל השנים שאני כאן אני עוקבת אחרי עצמי . על הצורך להיות חלק על האכפתיות שלי מכולם -מהקבוצה ובעיקר על נראות /חוסר נראות שמתי לב שלא משנה כמה פעמים אודי יגיב בשבוע ,בתקופות הקודמות שהתגובה הייתה 4 פעמים ועכשיו שזה פעמים ....אני כתבתי ...כי אם אני לא אכתוב וכולם יעמדו בשורה אני לא יהיה ואודי לא יראה אותי ....ידעתי שזה ככה ושמחתי אודי שעברת לפעמיים זה הוריד מהאובססיה והתלות .... שבוע שעבר שהצטמצמתי קצת שמתי לב (ובשבילך סוריקטה שכן עדין ריפרשתי ותיפשתי עם אודי) לא כאב לי שלא הייתי שם , כי כן הייתי אבל שקטה. מתוך זה הבנתי שלי יש קושי בהצטמצמות בדיוק מאותו מקום של קושי לתפוש מקום רק בדרך אחרת ... זה בא לידי ביטוי באוכל ובמרחבי הגוף ובקבוצות עם אנשים ....מנסה לתרגל צימצום בתוך קבוצה לכן פחות כאן ופחות מגיבה ...מנסה את מה שעולה בי לנסות לעשות גם במציאות שם עדין שומעים אותי הרבה .... תמיד בולטת גם אם זה בדרך חיובית ....בולטת אין סיכוי לפספס ....ודווקא רוצה לנסות להבין מה הצימצום הזה עושה לי מבחינת נראות מבחינת חשיבות ושייכות... אז רק משתפת אותכם שתדעו אני כאן ..ועץ תודות יעלה בימי ראשון ותמיד אפשר לכתוב בו למי שרוצה זה רק לגלגל קצת למטה .. פשוט בשקט ....זה מעניין להיות בשקט ....ניסוי ותהייה ...תהליך תודה לקבוצה כאן שיכולה ללמוד .... ואודי תודה על הכל ....

הי אביב יקרה, לא בטוחה שהבנתי הכל. את מדברת על הקטנת הדומיננטיות? הקטנת וווליום? אם תוצאות הניסיון מראות שמשהו מיטיב עמך - מה טוב. אישית, אספר גם עליי, שאני נוכחת ונראית במציאות מציאות די יפה בזמן האחרון. אולי אני גם עושה רוח במובנים החיוביים, וגם בשקט ובנימוס שלי. תודה שכתבת, סוריקטה

אביב יקרה סומכת עלייך לעשות מה שנכון לך מרגישה אותך כאן אפילו שאת פחות כותבת. אני מתגעגעת אליך מאוד וגם מכבדת את רצונך להיות בשקט איתך בלב תמיד💗

בוקר אור. נראה לי שאני קצת שונה מרבים כאן בעניין שעות הפעילות ביום. מתחילה אותו לכל המאוחר בשעה ארבע לפנות בוקר, אז יוצא כמעט תמיד, שבשעה ש'נסגר' כאן, אני לא ליד מסכים. ואני מדמיינת אנשים (ואולי אני טועה לחלוטין), בכל אופן, היו פעמים כאלה אצלי בעבר, שמרפרשים את עמוד הפורום תכופות בו בזמן המענה של אודי ומתרגשים. מאד מאד. משאלות של המון ביחד, איתן המון אכזבות, או להיפך, תחושת דיוק מפעימה. בכל מקרה, רגעים בהם הסתברות גבוהה לעוצמות, לעתים קיצוניות. לטוב, וגם לפחות טוב. הייתי מדברת על המון נזקקות, כמיהות. המון. ואז - בום. או, שמא, אמא כיסתה בשמיכה ללילה טוב. אז באיזה מקום אני מרגישה בחוץ, מחוץ לחגיגה, כי אני לא עם כולם ברגעים האלה. מצד שני, זה אולי מידי טו מאץ' בשבילי, ומניסיון, עדיף ללכת לנוח ולראות הכל תוך זמן קצר בבוקר שאחרי. לא בזמן אמת. מערער פחות. אולי מציף פחות. לכן, גם טוב כל כך בעיניי שיש ויסות (פרסום והזרמת הודעות). דיברתי על מינונים. מניחה שיש תלות גם בעיתוי. לא יודעת מה רציתי לומר. אולי גם דיברתי על התמכרות. על פרידות. מוזמנים לשתף. סוריקטה

סוריקטה יפה שלי ליבי יוצא אלייך שאת צריכה לקום כל בוקר כל כך מוקדם ולאו דווקא כדי להכנס לכאן... מבינה היטב את התחושה של..עדיף לחכות למחר בבוקר ולא ללכת לישון מוצפת ברגשות... אמת שזה יוצר התמכרות.... גמני למדתי שכדאי לנוח כמה שאפשר ברגיעה... המקום תמיד מחכה גם אם לא נכנסים להיות ראשונים ל... לא מרגישה שזו חגיגה כל שהיא להיות חלק מ... אלה כשמתאפשר אז סבבה... חיבוק גדול עד אלייך גם כשאת עסוקה... אוהבת חטולית

בוקר אור ☀️⛅🌧 שמחה לראות אותך כאן. הילה

ויסות זה טוב. מינונים זה טוב...הייתי במצוקה אז כן זה קורה גם מול אודי. מה לעשות??? מצטערת שמציף.... גם כך חשה נקיפות מצפון☹ וטוב שמצאת לך נישה נוחה להכנס בבוקר. אולי עדיף להיות כך...אולי את הנורמאלית היחידה. אצלי הלילות הכי קשים במיוחד בתקופה האחרונה. ואולי שוב הגיע הזמן לריחוק מכאן...תהיות...

אחותי בת 13 מלידה מדברת עם עצמה כל עם חפצים כמו גרביים עפרונות מחקים כוסות כל מה שבידיה מדמיינת תוך כדי משחק שנגיד העיפרון הוא מישהו והשני מישהו אחר יש סיטואציות שאו בחלל או שהם רבים או סתם שיחות מוזרות שהיא ממציאה לעצמה... מה זה התופעה הזאת! יש ממה לחשוש?

היי... ילדה שיןדעת להעסיק את עצמה ועם דמיון עשיר... היא עדיין ילדה קטנה.. חטולית

אודי. הוא הכאיב לי היום ממש. עכשיו הכל כואב לי. הוא יודע עליי יותר מידיי. זה לא כוחות שווים אודי, אני לא רוצה יותר. זה לא קשר באמת, זה מה שאמרתי לו היום, זה הכל הצגה אחת גדולה זה הכל פיקציה. הבאמת זה שאני לבד בעולם הזה. הוא הכאיב לי שאמר שהוא יודע שנעלבתי ממנו וזה ממש כאב. ואז בכיתי ממש חזק. ועכשיו הוא יודע שהוא צודק וזה עוד יותר מכאיב. עכשיו הכל ממש כואב בבטן למטה בדמעות שבעין. הלב שלי בוכה עכשיו ממש. אני לא רוצה להיקשר, אודי אתה שומע אותי?? אסור לי להיקשר לאף אחד. אסור לי. אני יודעת שאסור לי. הילה

הוי מה קורה פה בפורום? האם דצמבר והימים הקצרים משפיעים גם הם עלינו? הי הילה, ייתכן שלא כוחות שווים. גם הורים וילדים (בהקבלה) אולי לא כוחות שווים ואולי כך זה עובד. ילד אמור להישען על ההורה ולא להיפך, למשל. פיקציה? אנ'לא בטוחה... כשאנחנו חשופים, או בטיפול מול מראה - כן זה יכול להכאיב. כואב לגדול. אסכים שהכאב צריך להיות מדוד ולצדו גם עטיפה. במינונים מתאימים. מחיר הבדידות הוא איום. יש גם מחיר לקשר. תלות, קבלת סופיות, קבלת זולת. במה נבחר? שלך, סוריקטה

הילה מתוקה זה חלק מהטיפול....גם הכאב ברור שהוא יודע עלייך יותר כי הוא המטפל... תני לדמעות לרדת ותמשיכי הלאה.. חטולית

ברור לי ממה זה נובע אצלה. מה אכפת לי ממה....נמאס ליייייי..... מרגישה שכזה כולם מסביבי אוהבים את ההורים ומכבדים ואני???? אי אפשר להגיד כלום..מכעיס ועצוב ו. מבאס האם חייבים לאהוב הורים??? לכבד צריך...אוףףף אי אפשר לנתק קשר. אי אפשר!!! יש עוד מעורבים......והלב שלי נקרע. מדמם.... חיבוק אפשרי מבפנים ולא מבחוץ..אף אחד לא יחבק אותך באמת...את מטומטמת, רעה, שמנה...את לא נרגעת עד שאת לא מפסיקה לזלול....כמו חזיר..ההרגשה והאמרות שנאמרו רק מכבידים עליי והיום אני אומרת על עצמי את אותו דבר..מרגישה שזה נכון למרות שמנסה להאמין שלא. בנוסף לא מסוגלת להגיד..קורבן..מילה נוראית!! אני לא קורבן של אף אחד!!! ולא שק חבטות מילים.. נמאס .

מיכלי מתוקה כבר מזמן למדתי לא להאמין למה שרואים מבחוץ על פניהם של אנשים... כן אוהבים לא אוהבים. .לא משנה בכלל.. לא חייבים לאהוב אףף אחדד.. אבל כן צריך לכבד... והאוכל...רק נחמה זמנית וזמינה עד יעבור זעם..כאב..וכל השאר... באיזשהו שלב גם זה ירגע... אל תלקי עצמך על מה שאת..ומה שאת מרגישה... אוהבת... חטולית

הי מיכל יקרה, כתבתי תגובה בבוקר ואני רואה שלא נקלטה. אנסה לשחזר - כתבתי - כמה אשמה, כמה הלקאה עצמית, ורשמתי שאפשר למצוא חלקים שאוהבים את ההורים, וגם אפשר למצוא כאלה שרק מייחלים למותם. גם וגם. לילה טוב, אנ'לא מסוגלת להקליד כבר סוריקטה

הי אנשים, תמהני - בבתים בהם אני עובדת יש הורים ויש סבים וסבתות. אני רואה, בכל הבתים האלה, שהסבים-סבתות באים לטפל בנכדים, מביאים איתם קניות ואוכל מוכן, עוזרים בתחזוקת הבית, קונים מתנות ועוד. ההורים שלי מעולם, אף לא אחד מהם, בא אליי הביתה והביא קניות או אוכל או שמא עזר בבית. הסבים והסבתות גם הם לא באו אלינו הביתה כשהיינו קטנים. ולא הייתה מעורבות בגידול בבית. רק אנחנו היינו אצלם לעתים. כמה זה יוצא דופן? גם אצלכם כך? (בהנחה שהיו הורים וסבים). סוריקטה

לא יודעת אם זה ממש מוזר בזמנים שלי...לפני המון זמן... . באו הסבים והסבתות רק לביקור של הנכדים..ולא הביאו איתם אף פעם כלום..אפילו לא ממתקים.. החיים כיום מאוד שונים מהחיים של פעם ..כשאנחנו היינו קטנים... ההורים..( סבים וסבתות ) לא באים בידים ריקות... יש כאלו מעין מוסכמות חברתיות ש"" הילדים עובדים המון שעות וצריך לתמוך בהם,""..גמני הייתי עושה את זה בזמנו.. הם מקבלים אצלי המון אוכל לפני שהולכים הביתה כשבאים לערב שבת... וכן הנכדים שלי מקבלים המון פינוקים כשהם באים..זה חלק כייפי שזוכים כשהם באים... עזרה כלכלית כבר לא..אין אפשרות ..אבל כן הולכים אליהם כדי ללמד אותם מה שהם רוצים ללמוד לעשות לבד...בדרך כלל הבן הבכור.. השני מסתדר בעצמו לבד או מתקשר לברר.. גם אצלי מעולם לא באו עם סלים ובטח לא עם אוכל מוכן.. החיים משתנים בכל דור וגם הצרכים של הילדים... אוהבת חטולית

סוריקיטה יקרה מה שעברנו לא היה נורמלי.. מה שהכי עצוב היום היא שלא הייתי שם בשביל הילדים שלנו..לא יכלתי. הכל היה קשה מדי. כל כך נסיתי אבל הייתי עם נסיוני התאבדות, אישפוזים מרובים ועכשיו הילדים גדולים ועדיין אני מנותקת מהם ומאנשים בכלל. רגשי אשם . מנסה להיות שם והאמת שאני לא מצליחה... כל יום הוא סיוט אז סוריקיטה יקרה מזדהה איתך מאוד ועצוב לי מאוד שזה ממשיך

סוריקטה יקרה, כנראה שהם מפונקים היום יותר מפעם. גם יש כאלה שנשארים לגור עם ההורים עד גיל מבוגר. תלות כזו בהורים. יכולה לומר שסבא וסבתא מצד אחד שלי שהיו חיים (את הצד השני לא הכרתי)לא עזרו. סתם באנו לבקר אותם. זקנים זה מה שזכור לי. תלוי במשפחות...הלוואי שאני אהיה סבתא כזו עוזרת ותומכת.

משפחה מהותה יחד עזרה והדדיות תיראי גם לי אמא שלי עזרה בגידול הילדים והביאה דברים ...כן אמא שלי הייתה סבתא לתפארת עם כל שיגעונותיה ואמא הרבה הרבה פחות.... לדעתי זה עניין של מינונים אמנם אני עוד לא סבתא אבל ילדי יודעים שאני לא מאלה שיעשה עבורם מה שהם יכולים לעשות לבד . אני כן אבוא כמו שאני באה אלהם עכשיו ולא אצפה שהם יבואו תמיד אלי ...לא יודעת גם היום כל ילדיי גרים עם בני /בנות זוגם מחוץ לבית ואני מטיילת לי בהנאה אליהם מביאה ביד קניות ובישולים ....אבל לא אנקה להם את הבית ולא אשתגע ... בואי נאמר שזה עניין של קשרים במשפחה והגבולות שכל אחד מציב ... אני בטח לא יהיה מהסבתות שיגידו שהם חייבות ....אני לא מתכוונת להיות במקום שמגדל את הנכדים כי עם במקום שעוזר כשצריך ויכול .... אבל אני עוד לא שם ...

סוריקטה יקרה כל כך.... את יודעת??? אליי לא הגיעו ולא קנו מתנות ולא הביאו אוכל מוכן.... אני לילדים שלי כן קונה ומביאה כמעט כל שבועיים... עטים, מכשירי כתיבה, משחקים, שוקולדים ודמי כיס. על מה שיכול לשמח ילדים. הילדים שלי, לשמחתי גדלים בביטחון ואהבה. הם אהובים ורצויים. זה משמח אותי שאין שחזור אצלם של הדיכאון החרדות והאובדנות. הילה

דווקא עכשיו כאשר הכי קשה.. מקווה שאצליח לאחוז אני מפחדים לקראת החופש שלה

הי ינשופים, לפעמים זה לא דווקא עכשיו, לעתים זה הצירוף הזה שאנחנו עושים בין הקושי לעיתוי של החופש. לעתים אפילו מייצרים אותו. עם זאת, כן, יוצא לפעמים עיתוי ממש זיפתי לחופשים. בטח פוחדים. מאמינה שגם מרחוק היא שומרת עלייך. חושבת עלייך. תוכל להיות תקשורת כלשהי בינכן בחופש? שלך, סוריקטה

מובן. אנחנו כאן. איתך

המטפלת בחופשה.... גם היא זקוקה לריענון... היא תחזור .... תגידי להם שהיא עוד מעט חוזרת... אוהבת חטולית

הי כולם, שיבואו ימים של שקט וגעגועים טובים. אודי, חיבבתי מאד את התמצות שנתת להודעתי. סובלימציה. נהדר! תודה. סופשבוע מנוחה. סוריקטה

שכתבתי בלחץ שפתאום נעלמת לי.... סליחה על הלחץ. מדוע בחרת להתייחס רק לדעתי על הכרית? ובכלל התכונתי לשמיכה כבדה..כזאת שאומרים שעוזרת לישון...ולמה אמרתי כרית? אולי בגלל הפגישה שבאמצע עצרנו והתמסרנו עם כרית... מה דעתך על שמיכה כזו? יכולה לעזור לישון?? להפחית חרדות? אודי. לא יודעת ממש למה זקוקה.. בעיקרון צריך יותר פגישות או פגישות ארוכות אך מצד שני אין לי כסף לזה...אז מנסים לתמרן... אודי..רק רציתי שתדע שקשה וש...לא יודעת כמה אצטרך להשאר בסביבה. היום היא הייתה ממש עדינה איתיולמרות זאת נכנסנו עמוק לזיכרון..לאותו רגע....קשה. היא לא רוצה לגרום לי לסבל..לא זו המטרה...היא עדינה וואו...בכל הדמיון הזה...הזוי מה שעוברת. היא אומרת שיש לי יותר כוח לזה היום...אולי.... אני זקוקה לשקט..זקוקה גם לחיבוק של הבוגרת את הקטנה. חיברתי היום בניהן. לא קל. אודי...תרגיע מהניסיון שלך..אתה מאמין שזאת הדרך?

הי מיכל, שמיכה כבדה היא ממש חלק ממני. ואצלי עוד כבדה עם כמה חתולים למעלה, או כלבים, מה שהיה... מה זה נותן? (לי) תחושה של הגדרה לתוכן הגוף-נפש. החזקה צפופה. יפה ומרגש החיבור שתיארת בין אמא טובה לילדתה. אם הדרך הייתה טובה, יודעים בדיעבד. וכמו שאודי אמר, מספיק טובה / טובה חלקית, במידה - אוסיף, גם היא טובה. אבל צריך לנסות. אולי גם לעזור לה להצליח, וגם כאשר מצליחים פחות, נכשלים, וזה קורה, אפשר לעתים להתחבר מחדש לשלם. שוב עניין של מידתיות. נראה שיש בינכן אחלה קשר. זה בסיס טוב. סוריקטה

הי אודי, אני לא מרבה לכתוב. אבל פתאום רציתי גם לשתף. מצטערת אם זה ארוך... ותודה. שום דבר לא סגור עד הסוף הכל סוגר עלי ונגמר בתחושה של מוות. המוות הזה הוא מקום שיכול לשמור עלי מכל מה שלא סגור וכל מה שנגדי. המחשבות על כל מה שנגדי יכולות לשגע אותי. אני חושבת שגם המטפל נגדי בעיקר משום שהוא אוהב גיבורות שצועקות מי טו ועומדות על במות ומספרות, אני יכולה להרגיש כמה הוא אוהב ומכבד ומעריך גיבורות כאלה וכמה אני לא חושבת שכל הפרטי הזה צריך לעמוד על במות ולייצר רייטינג שיש שקוראים לו מודעות. אני לא בשליחות ציבורית אני בשליחות השרדות פרטית בורגנית שמקיימת את חייה ומתעסקת בשום דבר ראוי או חשוב. מאתמול אני קוראת לו הולכת בבית וקוראת לו בקול של ילדה. אני חושבת שאף אחד לא שומע אבל אני שומעת חזק ויודעת להסביר שהוא לא אוהב אותי אבל היא מתעקשת לא להרפות. בכל רגע כמעט מתחילה מצוקה ואני לא מבינה למה. לפעמים באמצע היום עוזב אותי כל הכח והחלל הזה מתמלא רק במוות ואני לא מבינה איך אין דברים אחרים. כמה פעמים ביום הלב שלי משנה מקצבים ואני חושבת שאולי כבר קשה לו אבל אני מבינה. מישהו קרוב אמר שלא מגיע לי כל הסבל הזה אבל אני התעקשתי שלא כולי סובלת ושאני רגילה. אבל אני חושבת שכבר כן כולי סובלת רק רציתי שיחשוב שאני רגילה ושהבעיות שלי שאני לא בטוחה מהן לא יעמדו בשום פנים ואופן במרכז הקשר. בלילה אני קצת פוחדת לישון כי הכל סוגר עלי עוד יותר והמוות רוצה לתפוס את כל המקום.

הי שירה יקרה, רגשות ומילים מדאיגות. מוות, כמה מוות... מי אמר שזה מה שאוהב המטפל? את ה'גיבורות' האלה. אולי אפשר למצוא כאן ספק? סוריקטה

שירה יקרה את מתעסקת בדבר הכי חשוב בעייני- לקום כל בוקר ולהמשיך למרות כל הסבל וכאב הוא " הצלחה" גדולה מאוד שרק את אני ואחרים כמונו יכולים להבין. מוות והתעסוקות בה יש אלמנט מרגיע שכאילו יש לנו שליטה במשהו. עצוב... רק רציתי שתדעי שאני מבינה ורק להיום בוחרת לאחז בחיים ולקוות שיבואו ימים טובים יותר. איתך, ינשופים

שירה יקרה, פעם חשבתי כמוך..שהיא אוהבת כשצועקים או כשמספרים לקרובים..אף אחד לא יודע עליי וכך אני רוצה וצריכה שיהיה!!! אני לא גיבורה אבל לא צריך לצעוק בקול. אפשר לצעוק בטיפול בשקט! היא הבינה בסוף שאני לא רוצה לצעוק, להתעמת או לספר...מספיק לי אצלה. והיו דיבורים על כך..שתפי אותו ברגש הזה. זה חשוב ביותר......וכן, יש משהו מרגיע בידיעה שמוות יעצור הכל. אבל מוות לא פותר.החיים במילא אינם נמשכים לנצח. מקווה שתעבור התחושה הזו ושתפי אותו על מה שנראה לך שהוא חושב. היא אומרת לי תמיד אל תכניסי לי מילים ומחשבות....תבררי איתו.

תודה על השיתוף מיכל ועל המילים. אני מדברת על כל אלה ובכל זאת... שלך שירה

תודה רבה ינשוף יקרה. שלך שירה

סוריקטה יקרה, גם הספק לא מצליח לטשטש את הרגשות האלה. כאילו הכל צריך להיות מוחלט. תודה שירה

תסגור וזהו...אוףףף.. שאלתי אותך על הכרית...הכרית בא לי להרגיש טוב...אולי להתכסות טוב טוב...אוךךך

במילא רע עכשיו..יעבור..גם זה יעבור.

אני לעולם לא האמנתי שקרו לי כל הדברים-טראומות מה שתוקע את הטיפול זה החוסר יכולת להאמין אתה חושב שהיפנוזה יכול לעזור לדעת את האמת?.

מתוקה שלי מה שאת מפחדת לתת לזה בטחון ולהגיד כן היה... כן קרה... כן... כן... כן... אם לא תוציאי את המילים מהפה...שום דבר לא ישתנה לטובה כשאת אומרת גם המוח וגם הרגש שומעים ומבינים שכן היה..וקרה.. רק כך תוכלי לצאת מהמקום שאת נמצאת בו תביני מתוקה.... ש..הם..היו שם ..ראו..חוו..הרגישו.. אם לא ? מה הם עושים בתוכך ?? אייך הם קיימים ?? אוהבת חטולית

לא מרגישה אהבה להוריי... אף פעם לא הרגשתי..חשבתי שאין לי יכולות לאהוב.. זה הופך אותי לילדה רעה? בת רעה??? חשבתי שאיני ראויה לאהבה..לא חושבת שזה נכון יותר!! אני ראויה! אתה שומע??? אתם שומעים???? אני זועקת בלי קול..בלי בכי...אוףףףף .גיליתי שיש לי אהבה. אבל לא להם.. לבעלי ולילדיי.לעבודה וכו'.. אבל לא אמרתי, לא להם. כבדתי, באה עם כלם אליהם, נותנת לאחותי להיות ממש קרובה פיזית והיא עושה הכל...אני לא עושה. כן מתקשרת באה וכו... ואימי אדם מריר, מתלונן גורמת לאחרים להיות תלויים בה. הכל סובב סביבה...והוא האדם שלצידה כל השנים. שותק שותק שותק. לי נמאס...קשה לי. יש לי תמונה שעליה אני עובדת קשה. קשה מידיי. היא גורמת לי לא לנשום, להרגיש חמה, ידיים מזיעות, דופק מהיר, סחרחורת ואז כיווץ בכל השרירים.......מנסה הרפיה אחלה כלי. ובלי קשר נמאס לי ממלחמות גם שלי וגם בעוטף עזה....וכל הבלאגן. זקוקה לשקטטטטטטט.....אודי.... לא מסוגלת לנתק קשר וגם לא רוצה כל כך להיות בקשר עם הורים.. מסובך. אודי..דבר אחר: שמעת על הכרית הכבדה? מה הקטע של זה? זה עוזר? מרגישה הלילה לא משהו. אבל חושבת שחזקה יותר מפעם...גיליתי המון עליי.....וואו. מקווה שלא אפגע מהגילוי. שולחת מהר.

מיכלי מתוקה לא לרצות להיות בקרבת ההורים אומר שיש לך בעיה רגשית קשה איתם שלא פתרת אותה ואחותך היא אחותך...היא לא את ולא!! את לא בת רעה !! את מסוייגת מהסיבות שקשורות רק אליך.. אז היא אמרה....ו... אנשים רודפי כבוד בסופו של דבר אינם משתנים.... מנסיון אישי והתמודדות עם...מול...אימי ההורים רוצים הכל..רק שוכחים על הדרך שגם אנחנו קיימים... מי יודע מה הפך את אמך לממורמרת...שאלת אותה פעם.. ?? אולי התשובה שלה תפתיע אותך ותתיתן לך חומר למחשבה.... כלומר...מה עברה ואיך התיחסו אליה...יש סיבה להתנהגות שלה למרות שזה לא קשור אלייך בכלל... לדעתי שווה לנסות... תחליטי מה שאת תחליטי... אבל נסי לברר את שורש הבעיה.. אוהבת חטולית

Body memories וזה לא עוזר בכלל כאשר אומרים ששום דבר רע לא קורה עכשיו כל היום עם סיוטים בגוף ובנפש

מתוקה שלי מה אוכל לומר לך כדי שיכאב פחות... לא יודעת מה להגיד אבל כאן איתך לידך בחיבוק אם אפשר... אוהבת חטולית

ינשוף יקירתי. כל כך כל כך מבינה. גם אני בקטע הזה..נכנסת ויוצאת ממנו. היום את חזקה יותר, בוגרת! את אמיצה! איתך יקרה.

היי לא טוב לי לאחרונה לא יודעת למה.... משהו לא טוב עובר עליי.. וגם בטיפול ביטולים תכופים ואין לי כבר כח.... ולא בא לי לבוא מחר. גם כתבתי לו. אני יודעת שזה טיפשי, הביטול הזה.... שאני אמורה לבוא לדבר אתו אבל אין לי כח.... אין לי כבר כח.... הילה

היי הילה מתוקה לפני שאת מבטלת חישבי כמה הפגישה הזו חשובה עבורך ביטול זה כמו בריחה מקווה שתחליטי החלטה נכונה עבורך חטולית

חתולית יפה שלי הלכתי עכשיו וטוב שהלכתי הוא היה מאוד מכיל ואמפתי כמו פעם תודה לך הילה

חזרתי מטיפול מטלטל אך כנראה מאוד מטפל ☺היה קשה. הייתי רגל אחת פה רגל אחת שם בתמונה ההיא. אוף.. האם אופייני שחשתי כל כך שם? רגשות,תחושות..הכלללל. יש תמונה גם של מקום רגוע.. באמצע שהיה קשה היא עצרה הכל ופתאום התמסרנו בכרית..זה היה מצחיק קצת. אבל מאוד מרגיש כאן ועכשיו. היא הייתה מאוד איתי....בסוף גם הרגשתי סחרחורת והיא נתנה לי שוקולד ואמרה שכשאגיע הבייתה אצור קשד. היא דאגה לי ואמרתי שלא אנהג מיד..וכך עשיתי. מדהים הדאגה שלה. אין לי כרגע כסף..קשה. לי אבל משלמת..בדיוק כשהתחלנו וחשוב לי כל כך... אודי..כל התחושות האלה. אמרה שזה טבעי וארגיש הקלה אחרי העיבוד והכלל..מקווה. בקשתי שלא נתחבק כי היה לי קשה לחוש את המגע שלה..כיבדה את זה...אבל מוזר..גם המגע התבלבל לי. ..מקווה שאני בדרך הנכונה עבורי... אולי הייתי צריכה טיפול דינאמי לפני כל הטיפול הזה.. תודה שמתאפשר לי לספר ולשתף...

וואו! ומשאירה מקום לכל המילים שלך, סוריקטה

מיכלי כמה יפה תארת את .... טיפול מטלטל אך מאוד מטפל אהבתי..כי כל מה שעברת מתמצת באותו משפט וכל הרגשות , התחושות הכל נכון.. פשוט נפלא..🤩😍🤗 שימשיך בהצלחה חטולית

סוריקטה וחטולית תודה לכן...עכשיו קשה לי מידיי.. שתפתי קצת למעלה.. רוצה להרגיש ראויה ל...חטולית, לא חושבת שאני מדהימה או. לא יודעת. וגם לא וואו...קשה מידיי...

שלום. בננו הבכור בן 15 כבר כ - 7 שנים לא לומד באופן מסודר. כלומר הולך לבית ספר מאוחר מאוד רק לאחר סנקציות מרובות וגם שם לא מתפקד כראוי. במשך כל תקופה בחייו שנמשכת כשנה הוא מתעניין בדבר אחד בלבד שתופס כ- 90% מזמנו. כלומר מרבה לדבר על אותו עניין, רואה סרטים בנושא זה, קורא עליו וכ ו. הוא טוען שהוא טרוד באותו עניין ולכן אין לו פנאי לחשוב על לימודים או דברים אחרים. המצב בבית רע מאוד כתוצאה מחיכוכים איתו בעיקר סביב נושא הלימודים. הוא ילד חכם ומוכשר מאוד שמאבד את חייו לריק. ניסינו ללכת לאבחון פסיכיאטרי אך הוא מסרב בתוקף ואומר שאין לו שום בעיה. נשמח מאוד לשמוע כיוון לבעיה ודרך לעזור לו ולנו. תודה רבה.

תודה על המקום הזה תודה על שבוע חדש תודה שאני מלמדת את עצמי להצטמצם תודה שאני רואה את הרגשות שעולים בי ובעיקר את הפחד תודה על הבנות ולמידה אין סופיים שבוע נפלא לכולם

אמרו לי היום שאני נראית טוב. זה נכון, נהיתי יותר חטובה. אז. יש!!! תודה!

תודה שישנתי הלילה תודה שקמתי עם כאבים תודה שיכולה לטפל בנכדה המיוחדת שלי חולה...הפיברו קורע... תודה חטולית

אודי.. .. משונה.. :( מוזר כזה.. קמתי בבוקר ומרגיש לי כאלו בחילות עמוקות של בכי עמוק בבטן.. לא קרה שום אירוע מיוחד.. .. סתם כזה יום חולין רגיל.. בחילות כאלו עמוקות עמוקות בבטן.. גם לא יורדות דמעות.. רק ההרגשה כזו.. בלי סיבה... מרגיש לי לא טוב ואפילו לא יכולה להגיד.. :(((

שלום, לא ידוע לאן עוד לפנות. רופאים שנפגשתי איתם הציעו לפנות לעזרה נפשית. בן 23. מזה שנה וחצי כאבים לאחר מתן שתן (לא בהמלכו לרוב). הכל החל כנראה במהלך קורס קיץ מלחיץ מאוד באוניברסיטה. הכאב מתבטא ב: 1. טיפות לאחר מתן שתן- בעיקר במעבר מעמידה לישיבה (גם חצי שעה לאחר השתן)- מלווה בצריבה/דקירה. 2. בעת ניעור הפין לאחר ההשתנה- ישנו כאב לאורך הפין ואף תחושת צריבה. 3. כאב בחלק שבין הפין לבטן התחתונה- תחושה של שריר תפוס, שמקרין לקצה הפין, לאשכים ולרגליים. 4. כאב ממשוך בקצה הפין- בדומה לשריר תפוס ברגל (הכאב המשמעותי). 5. לעיתים החלק העליון של הפין שורף מאוד. בזמן ההשתנה הזרם בסדר, אך ככל שזמן ההשתנה עובר ישנו כאב בבטן התחתונה. בדיקות דם, שתן, STD, בדיקה אצל רופא עור, CT אבנים, שארית שתן, גודל ערמונית- הכל תקין. פיזיותרפיסט רצפת אגן אמר שלא נתקל בדבר כזה מעולם אבל אולי מדובר בחיסור איזון בשרירי רצפת האגן. אני שותה 1.5-2 ליטר ביום. משתין 4-6 פעמים ביום. הייתי ספורטאי, אך מזה שנתיים הפסקתי בגלל הכאבים. הכאב מגיע בגלים... יש ימים טובים יותר ויש טובים פחות. האורולוגים הרימו ידיים. הכאב מרגיש כמו כאפה שחבר צריך להחזיר לך אבל אין לך מושג מתי זה יקרה- זה תמיד מפתיע אותך ויושב בראש... אני סובל מאוד, מיואש שבגילי הצעיר אני עובר משהו כזה... אשמח להבין מה קורה וכיצד אוכל להקל על הכאבים האלה. האם הכל בראש שלי או שיש בעיה אמיתית? איך אני יוצא ומטפל בדבר הזה? תודה.

הרבה מחשבות מטרידות, הרבה כעס, שנאה, הערכה עצמית נמוכה ,בדידות ,כאב ואשמה מלווים אותי בימים האחרונים. ואלה תקופות שבאות והולכות כל כמה שבועות או חודשים שמותירות אותי חסר אונים ובמצוקה גדולה. אין מישהו שאני יכול לסמוך עליו או לדבר איתו על זה חוץ מהפסיכולוגית שלי שהזמן איתה מוגבל ולא מספיק לפעם בשבוע. ואני מסתגר בתוך עצמי כי אין לי אנרגייה זמינה כלפיי חוץ...כאילו נפרע פצע מדמם וכל הגוף מתגייס כדי לרפא את אותו פצע מדמם ושאר האיברים מקבלים פחות צומת לב ואנרגייה כי יש פצע מדמם שצריך להתייחס אליו. אז אני בתוך עצמי, מרגיש בטוח ומוגן יותר, כאילו צריך להיטען מחדש באנרגיות כי אני מרוקן כמו סוללה שנגמרה, רק צריך שקט וזמן לעצמי להיות לבד. אני לא יודע אם זה נפשי או שיש בעיה כימית במוח. מה שכן זה היה שם תמיד מאז שאני זוכר את עצמי אפילו בתור ילד, מועקות, חוסר שייכות, לא שווה, חסר ערך. אבל אהבה , אכפתיות ומשפחתיות תמיד ריפאו אותי ונתנו לי כוח. אני חושב על זוגיות ועל הרצון שלי לבנות מערכת ייחסים קרובה עם מישהי , לאהוב ולהיות נאהב, לתת ולהפתיע, לעשות דברים כיפיים ביחד, לצחוק, לדבר, לחלוק ולהיות אחד בשביל השניה. ואולי גם לבנות משפחה... אני לא מצפה שהבת זוג שלי תיהיה אמא שלי או שתספק את הצרכים הינקותיים שלי והחסרים מהילדות , כי כשאני חושב על זה אני מרגיש שזה לא בסדר מצידי לדרוש או לצפות כזה דבר בכלל למה שמישהו יעמוד בציפיות שלי. זה לא בסדר לרצות משהו ממישהו. ושוב אשמה... מדכא כל רצון או ציפייה. כאילו שזה לא המקום שלי לרצות דבר מה ... איך אתה רוצה זוגיות אם אתה טרנסג'נדר, איך אתה רוצה זוגיות אם אתה מחפש שם את אמא שלך, איך אתה רוצה להיות קרוב למישהו אבל הוא לא משפחה שלך, איך אתה רוצה לחבק אבל חייב לשמור על גבולות ועל דיסטנס כי אף אחד לא יכיל אותך , ולבקש חיבוק או אהבה לפעמים זה קשה בגלל המחשבות האלה. כאילו זה לא המקום שלי לאהוב, להתאהב . לרצות משהו ...כאילו יש גדר הפרדה ביני לבין העולם וזה מנהל אותי כל כך , ביני לבין עצמי ובין הסביבה..

חזרת לכתוב כאן וזה יכול גם כעזר. התחושות שאתה מתאר הן בהחלט מובנות..רק רציתי לומר לך שאין אדם שאינו ראוי לאהבה!!! אתה ראוי לקבל אהבה ואפשר לאהוב כל אדם באשר הוא. את השאר אודי יוסיף.בהצלחה

הי דביבון, ברוך המצטרף לאחרונה. כתבת מאד נוגע. אי שם בתוך תיאור רגשותך הזכרת שאתה טרנסג'נדר. יש לזה משמעות לא מבוטלת בעולמך, אני מניחה. בסדר להקשיב למשאלות הגם שאינן ריאליות תמיד. מותר להרגיש. חשוב להכיר, בעיניי. חשוב לדעת לקבל חלקיות (אפרופו תגובתו של אודי אליי). כולי תקווה שנלמד להרגיש ראויים. אנחנו כאן. סוריקטה

תודה סוריקטה על תגובתך. זה מחזק ומעודד