פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום ד''ר אורן קודם כל תרשה לי לוהדות לך על השירות הנפלא והמסור שלך לכל אחד ואחד פה בסבלנות ובצורה מקצועית יוצאת מן הכלל....אז אלפי תודות ובכן יש לי חברה בת 18 שאבא שלה מאד חולה ופעם יצא לה לומר לי שלא נשאר לו יותר משנים ספורות לחיות...יצא לי להבין מזה שיש לה לחץ תמידי עמוק אולי אפילו פחד,אולי?סביר להניח שכן..אז השאלה שלי איך עלי בתור החבר שלה להתנהג?לדבר איתה על זה? אם כן מה לומר לה?איך לדון בזה?או שפשוט להשאיר את העניין איך שהוא....? ושאלה באופן כללי שייך להכין בן אדם לפני שקרוב עומד ללכת מהעולם? תודה רבה נפתלי נ.ב חשבתי על רעיון די נחמד שתעשה ספר מכל השאלות הרלוונטיות פה אתה יודע עם אינדקס נחמד.....חבל על כל החומר שהולך לארכיון מבלי שאף אחד יתאמץ לחפש שם.....מי יודע אולי חשבת על זה כבר:))))) כל טוב

נפתלי שלום פשוט תהיה שם עבורה. אין משהו ספציפי שאתה יכול לעשות. תאמר לך שאתה רוצה לעזור במה שאפשר. אי אפשר להתכונן או להשלים עם המוות באופן מלא ולכן גם הלחץ והחרדה גדולים בתקופה שכזו. עם זאת, מאחר ולא מדובר על משהו מיידי אלא תחזית של שנים קדימה הרי שאי הוודאות היא הדבר המרכזי שמאפיין את המצב. צריך לנסות ולהשלים עם העובדה שקיימת אי וודאות לגבי מצב הבריאות ולהבטיח שהשנים שנותרו יהיו באיכות הטובה ביותר שאפשר הן ברמה האישית והן ברמה של היחסים הבינאישיים. לגבי האתר, תודה על הדברים, חשבתי לא פעם לאגד את הדברים לספר, אולי עוד אעשה זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אבקש את חוות דעתכם על נכונות הכתבה הבאה: http://www.police.gov.il/pdf/04/0403/040301/Marot197/Sam%20HaOnes.pdf אובייקטיביות היא המילה..

הי, הקישור לא עובד.

שלום אני כבר לא יודעת מה לעשות ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר חושבת שאין טעם לחיים אני מתקרבת לגיל 30 מעולם אך מעולם לא היה לי חבר של ממש אני לא ממש יודעת מה זה להיות עם גבר עד הסוף אני סובלת מבעיית עור מאוד לא נעימה - לא למראה ולא למגע - מרתיע למדי אני יוצאת עם בחורים לפגישות, הכל נפלא וכיף לנו ביחד אך כאשר מגיע זמן המגע כעבור כמה פגישות - הוא נוגע, מרגיש שואל ............................ וזהו זה נגמר - הוא נרתע ולא מעוניין להמשיך - זה מפחיד אותם , מבהיל אותם , מרתיע אותם נואשתי - אני בוכה ובא לי לצעוק "עד מתי !!!!!!!!!! " למה זה מגיע לי ????????? הזמן לא הולך לטובתי והחיים עוברים לנגד עיני בסבל מתמשך הנראה בלתי נגמר אני כל כך רוצה לאהוב יש לי כל כך הרבה לתת אבל אף אחד לא נותן לי את ההזדמנות החיים לא פיירים

מתוקה בוקר טוב לך, נתחיל מבעית העור שמציקה לך - נסי לפתור אותה בכל דרך אפשרית בין אם זה רופא או פסיכולוג או רפואה אלטרנטיבית. עצם זה שאת מקשרת את זה לאי הצלחת קשרים גורם לזה להיות הבעיה העיקרית שלך. אל תוותרי ואל תדאגי בקשר לגילך, דאגי לטפל בעצמך ולחיות חים מלאים ושמחים! כתבי את שם בעיית העור, אולי נוכל לחפש יחד באינטרנט עבור פתרונות, לאחר תשובת הד"ר היקר שלנו כאן כמובן. יום טוב חמודה!!

תודה על הרצון לעזור זוהי מחלה גנטית אשר כל דבר אפשרי נוסה מן הסתם ניסיתי כל דבר אפשרי בארץ ובחו"ל אך לצערם של הרופאים לא ניתן לעשות דבר - אלא להמשיך לחיות עם זה כמו שזה לא ניתן לעשות דבר

שלום את מתמודדת עם בעיה רפואית שבעקבותיה נוצרת בעיה בין אישית ופסיכולוגית. ההתעלמות מכך רק תחמיר את המצב ותגרום לך להיות מיואשת יותר. אני מציע לך לפנות לפסיכולוג שמתמחה בטיפול בתחום הרפואי או השיקומי כיוון שסוג הבעיה הזה מוכר מאוד מאנשים שיש להם מחלה או נכות וצריכים להתמודד איתה באופן כרוני. אני בהחלט יכול להבין את התסכול הרב. יתכן שאסטרטגיות ההתקרבות לבני זוג פוטנציאליים צריכה להיות מעט שונה בגלל הבעיה והניסיון שיש לך עם הרתיעה שמגיעה. בכל מקרה, כדי לגבש את זה, לעבד את זה ואולי גם להשלים עם חלק מהקשיים את צריכה אולי עזרה מקצועית. בבתי החולים השונים יש פסיכולוגים שזו התמחותם, למשל במרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב ישנם מספר פסיכולוגים שכאלה, בוודאי יש גם בבתי חולים אחרים ובמסגרות קופות החולים. אני מציע שתנסי להיעזר ואל תתיאשי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם! בני בן 8.7 לומד בכתה ג' מתנהג בזמן האחרון בצורה חריגה מאוד, ולטענתו בגלל שאחיו התגייס לפני כשבועיים הוא מתנהג כך,כי הוא כועס על כל העולם וכך זה יימשך במשך שלש שנים עד שאחיו השתחרר מהצבא, התנהגותו החריגה מתבטאת בחוסר הקשבה בביה"ס ובבית,אבל הגרוע מכל זה בבית הספר הוא לא מקשיב למורים ואינו עובד בכתה,וזאת למרות שציוניו טובים מאוד, יוצא מהכיתה כשבא לו, והשבוע הוא לא נכנס לכתה כל היום הוא החליט זאת על דעת עצמו, והחמור הוא שהמורה הרשתה לו לא להכנס לכתה במשך כל היום ולא כפתה זאת עליו, הוא אינו מקשיב למורים ועושה ככל העולה על רוחו בביה"ס, הילד הוא השלישי בבית יש לו אח אחד בן 18.5 שהתגייס לפני שבועיים,ואח אחד בן 15.5 ואח"כ הוא . הוא אינו פוחד מכלום ושום איום לא מרתיע אותו, עשינו איתו מידי פעם הסכמים שבמידה והוא יעמוד בהם בביה"ס הוא יקבל חבילת קלפים במקרה זה מכיוון שהוא מאוד רצה- הוא מבטיח לעמוד בהסכם אבל זה עובד בדיוק יום אחד, אני ואביו לא יודעים מה לעשות איתו,בביה"ס כועסים עליו המורים כי אינו מקשיב, והוא כל פעם טוען שהוא לא סובל את בית הספר והמורים, אבל חברים יש לו בשפע, מה עושים?דחוף!! בבקשה.

ויקי שלום אני מציע שתפנו לקבלת ייעוץ הורים אצל פסיכולוג ילדים. נוצרה כאן בעיה רצינית שעלולה רק ללכת ולהחמיר יותר. יש כאן שאלות רציניות של גבולות שצריך להציב לילד, כמו גם להבין לעומק את מקור הבעיה ומדוע הוא מתנהג כך. אם בכיתה ג' תגובותיו כאלה ללא טיפול מתאים הוא עלול לפתח קשיים בהסתגלויות למסגרות מסוגים שונים בעתיד, מה שיקשה מאוד על התפתחותו. יש אפשרות לקבל ייעוץ ראשוני מפסיכולוג השירות החינוכי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר מיספר חודשים אני סובלת ממשבר בעיקבות פרידה מחבר אהוב(שלא מיוזמתי),ובכלל בגלל שהיו הרבה דברים שלא הצלחתי בהם כמצופה,אין לי חשק לשום דבר,והכל ניראה לי משמים וחסר טעם,זה כבר נימשך יותר מדי זמן,ואני לא יודעת איך לצאת מזה יש לי החשד שמדובר בדיכאון, אל מי עלי לפנות על מנת לקבל עזרה?

מ. שלום הסימפטומים שאת מתארת נשמעים דיכאוניים אבל יש לעשות אבחון מקצועי מסודר. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון בו גם יש שאלונים לאבחון עצמי. בכל מקרה אני מציע לפנות לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר לאבחון וטיפול. גם אם לא מדובר בדיכאון קליני כדאי לטפל במצב מאחר והוא פוגע באיכות חייך באופן משמעותי. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm

תודה על התשובה המהירה, אני אכן מעוניינת לפנות לפסיכולוג קליני/פסיכיאטר,כיצד עלי לעשות זאת,האם עלי לפנות לרופא המישפחה? ובמיקרה שלי(שעדיין לא מאובחן)אל מי עלי לפנות קודם משניהם?

שלום, רציתי לדעת איך ניתן לדעת האם מטפל הוא אכן מטפל מוסמך והיכן אני יכולה לבדוק האם הוא רשום? תודה.

http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

י שלום הקישור בהודעה של עדי אכן רלוונטי לפסיכולוגים. לגבי מקצועות אחרים יש אפשרות לברר במשרד הבריאות. הכי פשוט זה לבקש מהמטפל עצמו להציג את התעודה למרות שלפעמים אנשים נרתעים מכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מישהוא יכול להגיד לי כמה עולה שעת טיפול ?

מחיר ממוצע כ 300 ש"ח. אפשר יותר זול דרך קופת חולים או תחנה לבריאות הנפש.

אבי, זה תלוי ב: א. אזור מגורים. ב. איפה אתה בוחר להתחיל טיפול (פרטי, ציבורי או קופ"ח). ג. אצל איזה איש מקצוע. אם תהיה ספציפי יותר, אולי אוכל לתת לך תשובה ספציפית יותר.

אבי שלום התעריף הציבורי לפי משרד הבריאות הוא 180 ש"ח לפגישה. על זה יכול להיות סבסוד ע"י קופות החולים ולעיתים התעריף יכול להיות חינם. זאת לפחות לתקופה מוגבלת. תעריף פרטי שונה מאוד בין אנשי מקצוע שונים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים. כמו כן יש פער די גדול בין אזור תל אביב לפריפריה ובהתאם לרמת הניסיון והביקוש של המטפל. עלות טיפול פסיכולוגי פרטי באזור ת"א נעה בין 250 ל 450 ש"ח פחות או יותר והממוצע באמצע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בעייתי היא כזאת אני בן 26 ויש לי בעייה של לחצים וחרדות אני נלחץ מכל דבר קטן אני נמצא במצב של חרדה אבל לא יודע ממה .זה מתבטא במחשבות שחוזרות על עצמם .בהזעה דופק מהיר תחושת רצון לברוח.וכל זה מביא כמובן ליאוש ולירדיה בבטחון העצמי אני סובל מתופעה זו כבר מיספר שנים אבל לאחרונה קרו דברים שהעצימו את תחושות הלחץ והחרדה .שאלתי היא כזאת האם יש לך מושג מדבריי ממה בדיוק אני סובל .וכמו כן איזה שיטת טיפול הכי תתאים לי לבעייה מסוג זה בתודה מרשא

בובי שלום, נראה שאתה סובל מסוג מסויים של הפרעת חרדה. כדאי להתחיל בפנייה לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר לשם אבחון מדוייק של הבעייה והמלצה על טיפול. הטיפול השכיח והמומלץ בהפרעות חרדה משלב טיפול פסיכולוגי ( טיפול בשיטה קוגנטיבית התנהגותית נמצא כיעיל ביותר) ותרופתי. בהצלחה ותרגיש טוב !

בובי שלום הדברים הם כלליים למדי. ברור מאוד מדבריך שאתה סובל ושאיכות חייך נפגעת. לכן נשמע לי שכדאי בכל מקרה שתפנה לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, בדוק האם הסימפטומים מתאימים למה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm

שלום אני נשואה כבר 23 שנים , ובמשך השנים האלו עברתי עליות וירידות , בעיקר ירידות ילדי כבר גדולים אבל הם לא נותנים לי לעזוב את הבית, הם אומרים שאבא יעזוב בעלי לא מוכן ללכת ליעוץ ולא מוכן לעזוב את הבית, הוא אומר שאם לא טוב לי אז שאני אלך אני לא הולכת בגלל הילדים מה עושים תודה

את יכולה ללכת ליעוץ לבד בשלב ראשון. שם אחרי שיבינו את הבעיות ינסו להציע לך דרכים לשכנע את בעלך להצטרף. עד כמה שידוע לי גם בנעמת וויצו יש אפשרות לקבל יעוץ.

אביגיל, ההחלטה צריכה להיות שלך!!!!!!!!!!!!! עדי

אביגיל שלום מהתאור לך נשמע שכל הבעיה היא טכנית אבל כנראה שזו אשליה. זה הרבה יותר קל לשייך את ההתלבטות לבעיות טכניות כיוון שזה חוסך את ההתמודדות הנפשית עם הפרידה ומה שכרוך בה. אם את רוצה לבדוק ברצינות את אפשרות הפרידה כדאי שתפני ליועץ מקצועי בתחום הפסיכולוגיה והנישואין ותבדקי מה טוב בשבילך ומה את רוצה באמת לעשות. לאחר מכן תוכלי לחשוב על הפתרונות הטכניים שמתאימים לך כדי להגשים את משאלותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב, אמי מתלוננת רוב הזמן על כאבים במקומות שונים בגוף לאחר סדרה ארוכה של בדיקות חוזרות לכולן היו תוצאות שליליות. מזה כ- 5 שנים אמי נמצאת בלחץ סביבתי, מתמודדת עם בעל נכה לאחר ארוע מוחי וכמו כן מתמודדת עם המטפלת הצמודה אליו. לאחרונה הדרדר מצבה, היא בוכה לעיתים קרובות, נאנחת לעיתים קרובות, נדמה לה שכל הסביבה עויינת אותה גם כלפי ילדיה, אינה מגלה שביעות רצון לא מעצמה ולא מהסובבים אותה. אודה לך מאוד אם תאמר לנו למי עלינו לפנות על- מנת לעזור לה ולנו בברכה הבת

הייתי מציע לך לפנות לרופא המשפחה המטפל באימך בקופת חולים. להסביר את מצוקתה ולבקש ייעוץ. לפי תאורך אימך נמצאת בלחץ נפשי קשה שיתכן ומערער את מצבה הנפשי. אם אכן זה כך, יש לשקול פניה לפסיכיאטר.

שלום לפי כותרת ההודעה אני מבין שהוריך קשישים. אני מציע להיעזר במוקדים של ארגון אש"ל שעוסק בטיפול בקשישים בצורות שונות. לארגון יש מספר מוקדי מידע טלפוניים המופעלים ע"י עובדים סוציאליים ומתנדבים. הם יוכלו לשמוע יותר לעומק את הבעיה ולהדריך אותך לאן הכי מתאים לפנות לקבלת עזרה. אתר אש"ל באינטרנט הוא: http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם חברים וחברות, אחיי לצרות! מה שלומכם? איך עבר עליכם סוף השבוע? אני אישית עברתי שבוע מאוד קשה שבוע שעבר, בכיתי ללא הפסקה ולפעמים גם בלי סיבה נראית לעין. בקיצור, ביקשתי מהמנהל של הבית ספר המחורבן שבו אני לומדת (כיתה יב') שייתן לי ליסוע לשבת ולאחר מסע שיכנועים ארוך ומתיש הוא הסכים לי ליסוע לשבת. ביליתי עם חבר שלי, אהוב ליבי ונפשי. עכשיו אני סחוטה מעייפות אבל מצב הרוח שלי הולך ומשתפר בהדרגה. הרוב בזכותכם... התגעגעתי אליכם מאוד ורציתי לכתוב לכם בשבת אבל אני וחבר שלי היינו "קצת" עסוקים בדברים שעדיף לא לפרט כאן... אז לי היה נחמד בסוף השבוע, ומה איתכם? נהניתם? ביליתם? טיילתם? עשיתם אהבה עם אהוביכם? אני מקווה שהיה לכם טוב ונחמד. אשמח לשמוע ממכם בזמן הקרוב! שיהיה לכולנו שבוע טוב ושמח! אוהבת אתכם מלא מלא- חביבה. נ.ב. למה נדמה לי שאני הכי קטנה פה? יש כאן אנשים בסביבות גיל 18 או פחות?

חביבה היקרה ( והצעירה...), טוב לשמוע ממך, ודווקא דברים חיוביים... אני מקווה שתמשיכי בדרך זו, תראי את הדברים היפים שיש מסביבך ( אהבה, תמיכה ועוד...) ותדעי לגייס כוחות גם ברגעים פחות טובים. אני בטוחה, שכמו שהוצאת את עצמך מהמשבר הנוכחי, תדעי לעשות זאת, באם יהיה צורך ( מקווה שלא...) - גם בעתיד. נ.ב. מה עם הטיפול החדש ? שולחת לך חום ואהבה ! יעלה.

מה שלומך? הכל בסיידר? אצלי הכל סביר, מעולה בהשוואה לשבוע שעבר... בסוף לא הלכתי לטיפול ביום חמישי אבל אני הולכת ביום חמישי הזה. אני מקווה שחבר שלי יוכל לבוא איתי לשם כדי לעודד אותי. אני וחבר שלי נבלה שבוע שלם ביחד! בשבת ימלאו לי 18 שנה לפי התאריך העברי ואנחנו נחגוג את זה השבת. שבוע הבא ניסע כל המשפחה שלו ואני לעפולה או לכפר סבא. אני שונאת את אבא שלי, הוא גורם לי לעצבים ובגללו הייתי חותכת את עצמי אז אני מעדיפה להימנע ממפגש איתו... טוב, אני אלך לי כדי שאספיק להתקלח ולהכין את המיטה שלי לשינה כך שאוכל להיכנס למיטה להתכרבל בשמיכות ישר אחרי שאסיים לראות את הסרט "ריקוד צמוד". את אוהבת סרטים? אני חולת סרטים! אני מסוגלת לשבת ימים שלמים מול הטלוויזיה. יש כמה סרטים שאני הכי אוהבת: סיפור אהבה בלתי נשכח, נערה בהפרעה, אמא חורגת, פאטצ' אדאמס, ועוד מלא סרטים... ראית את הסרטים האלה? או את חלקם? את בכלל אוהבת סרטים? טוב, אני חייבת לזוז אז נדבר כבר מחר. אם תראי את ההודעה הזו הלילה אז שיהיה לך לילה טוב מלא בחלומות מתוקים, ואם את רואה את ההודעה הזו מחר בבוקר אז שיהיה לך בוקר טוב ויום מצויין ושמח! אוהבת מלא- חביבה.

היי חביבה שמחה שמצב רוחך משתפר ומקווה שיהיו לך עוד הרבה מצבי רוח טובים. החזיקי מעמד. היית אמורה לפגוש את המטפלת החדשה שלך,לא? אם כן, אז איך היה? ואם לא, אז עדיין בהצלחה. אין לי זמן לכתוב כאן היום, עמוסה בלימודים אז אולי בהמשך השבוע. כל טוב נטלי

אהלן נטלי! לא, עדיין לא פגשתי את המטפלת החדשה שלי. אני אפגוש אותה ביום חמישי הזה. מה את לומדת? בת כמה את? -יכול להיות ששאלתי אותך כבר בת כמה את אבל אני לא זוכרת.... sorry! אני סולחת לך על כך שאינך יכולה לכתוב הרבה בגלל עומס בלימודים! נגע מאוד לליבי שבכלל חשבת לכתוב לי כמה מילים למרות שאין לך זמן! אז שיהיה לך המון בהצלחה בלימודים ושיהיה לך לילה טוב ושבוע מצויין! אוהבת, חביבוש.

חביבה שלום חביב לשמוע על סוף השבוע שהיה לך. מאחר ונראה שהמפגש החברתי באינטרנט ממלא אותך ותומך בך כדאי אולי שתתחברי לאחת מהקהילות או הפורומים שבהם יש שיחות ודיאלוג שוטפים בין החברים. כל טוב ד"ר אורן קפלן

לילה טוב לד"ר קפלן, עקב השאלה של השואלת הקומת הייתי רוצה לשאול אותך גם כן על יחסי מטפל מטופל. איך מטפל, וביחוד פסיכולוג, כביכול "מגן" על עצמו מפני פיתוח רגשות כלפי מטפליו? הכוונה היא לרגשות חזקים יותר מאשר אמפטיה ורצון לעזור לו, אני מדברת על התאהבות, ועל משיכה מינית לדוגמא? אם הוא לא מצליח, והוא מרגיש כך, אך כמובן לא מבטא את רגשותיו למטופל, האם זה יכול להזיק לטיפול? עקב מערכת היחסים המוזרה של מטפל מטופל, איך יכול גם המטופל שלא להתאהב במטפל שלו? אפילו שידוע לו שמדובר בהתאהבות שווא כביכול, משום מערכת היחסים המיוחדת, עדין איך ניתן לשלוט בכך? אודה לך מאוד אם תענה.

שלום נתחיל אולי בכך שפסיכולוג לא צריך להגן על עצמו בפני רגשות. רצוי בהחלט שהוא ירגיש כלפי המטופלים שלו אחרת הקשר הטיפולי יהפוך למשהו עקר ויבש. חלק משמעותי מהיכולת לעשות שינוי בחדר הטיפולים נובע מכך שהקשר שנוצר שם הוא אמיתי, למרות שנוצר בצורה מלאכותית. עם זאת הקווים צריכים להיות מאוד ברורים ואכן מטפלים לא אמורים להתאהב במובן המיני והזוגי במטופלים שלהם. פסיכולוגים עוברים טיפול פסיכולוגי בעצמם כדי לאתר את הנקודות הרגישות שלהם, הם ממשיכים לקחת הדרכה במשך שנים בתוך העבודה המקצועית וכל זאת בין היתר כדי שהעולם הרגשי שלהם ישרת את הטיפול ולא יהפוך את הטיפול למשהו שמשרת אותם בצורה שפוגעת במטופל. ואין לי כל ספק שקשר התאהבות ו/או מין בין המטפל למטופל עלול לפגוע בצורה קשה במטופל ומנוגד באופן ברור לחוקי האתיקה ובמקרים הקיצוניים גם לחוקי המדינה. איך שולטים בזה? זה בדיוק מה שעושה איש מקצוע טוב לאיש מקצוע טוב. הוא מודע גם לרגשותיו ולנקודות הרגישות שלו ויודע בזמן המתאים לשים את הגבולות. כמו שברור שהורה לא מנצל את ילדיו מבחינה מינית כך גם פסיכולוג לא מנצל את קשריו למימוש פנטזיות אישיות. מבחינתי כמו שלגבי קשר הורה-ילד הנושא ברור וסגור, כך הוא גם לגבי הקשר הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התשובה הכנה והיפה. עם זאת, על חלקה השני של השאלה לא קיבלתי תשובה. מה עושה המטופל? איך הוא הופך את העניין לברור כמו שהמטפל עושה? הוא הרי נמצא במצב רגיש גם כך, איך הוא עוצר עצמו מלפתח רגשות טבעיים (במיוחד במצב כזה) של משיכה והתאהבות? או רצון להפוך את הקשר לאחר? תודה רבה לך, תשובתך ממש ריגשה אותי.

שלום, אני לא יודעת אם אני נמצאת בפורום המתאים אבל אני מקווה שבכל זאת תוכלו לעזור לי יש לי שאלה: יש לי ילדה בת שנתיים ותשעה חודשים והייתי רוצה לדעת אם היא לא קטנה מידי בשביל שאני יקח אותה לפסיכולוג הודה מאוד על תגובתכם. יעל

שלום לך, בכדי לקבל תשובה ברורה, אולי תרצי לפרט מה בדיוק הבעיה ואז אולי תוכלי להיענות בצורה נכונה יותר.

שלום יעל, לדעתי באמת כדאי לפרט את הבעיה ואז אפשר ביתר קלות לעזור. עדי

יעל שלום קראתי את הודעתך בהמשך והבעיה שאת מעלה. בגיל הזה לא מקובל להפנות את הילדה לטיפול פסיכולוגי אלא ההורים מקבלים ייעוץ והדרכה שבעזרתם הם עצמם מטפלים בילדה. אפשר לכן לפנות לפסיכולוג ילדים ולקבל ייעוץ הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני התחלתי טיפול פסיכותרפי עם עובדת סוציאלית בבית חולים, אני חש שהיא סוטה מהנושא שאני רוצה שהיא תסייע לי, היא משוחחת איתי על דברים אחרים למרות שאמרתי לה שאין זה חשוב לי. ובכלל אני חש שהיא אינה מבינה אותי, ואני חש שאני מדבר עם אדם מהרחוב ולא עם בעל מקצוע. האם נכון הדבר שברפואה הציבורית הטיפול פחות יעיל? האם עלי לשקול לעבור לטיפול פרטי ושם אולי אקבל טיפול יותר טוב? או שעלי לפנות למישהו אחר במחלקה.

אמיר שלום אתה צריך לדבר איתה שוב ואם זה לא עוזר לומר לה שאתה מבקש לעבור למטפל אחר במרפאה. יתכן שאתם לא מתאימים אחד לשני, זה לא תמיד מעיד על בעיה שלך או שלה (אם כי יש בוודאי מקרים של בעיות). הטיפול הציבורי לא אמור להיות פחות טוב ורוב המטפלים בציבורי עובדים גם באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם, לדעתכם, מבחינה אתית וקלינית, יש אפשרות/קושי/פסול בקשר ידידותי בין מטפל למטופל לשעבר? האם יש צורך ב"תקופת צינון"? (למרות שלא מדובר בקשר עם אוריינטציה זוגית/ מינית) - באילו פרמטרים מדובר? נניח שעברה שנה מתום הטיפול בה לא היה כמעט כל קשר האם יש תשובה גורפת או כל מקרה לגופו? מה מקובל? בספרי "סיפורי טיפולים" כגון ספריו של יאלום וספרו של יורם יובל נרמז על קשר שלהם עם מטפליהם - האם יש הבדל כשמדובר בשני אנשי מקצוע? האם קשר ידידותי לאחר סיום הטיפול עלול לפגוע בהישגי הטיפול? האם הפרידה הטוטאלית היא מרכיב אינהרנטי? האם קשר ידידות אמיתי אפשרי בכלל בשים לב לחוסר השוויון הטבוע בקשר הטיפולי? לשרידי העברה? האם אין מדובר בעידוד תלות? ואם כן, אם מישהו התנסה - כיצד "נחשף" המטפל? אודה לתגובות הן מקרב אנשי מקצוע ומתמחים והן מקרב קוראים ומטופלים.

היי לא מומלץ ולא מקובל עד כמה שידוע לי להמשיך קשר טיפולי לקשר ידידותי. סוג הקשר משתנה ויכולה להיות לו השפעה על הישגי הטיפול.

צהרים טובים לך, אני כמובן מחכה לקרוא מה שד"ר קפלן יגיד אך ביקשת גם את דעתינו אז ככה: אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי לא פעם ראשונה. זו מערכת היחסים הכי מוזרה שאני מכירה. המטפל יודע עליי יותר דברים מכל נפש חיה אחרת כולל בעלי, יודע לא רק ממה שאני מספרת, אלא גם מבין השורות, מה שאני מקרינה, רגשותיי וכו'. אני לא יודעת עליו כלום כמובן, אפילו לא פרטים לא משמעותיים וקטנים כמו גילו, משפחתו וכו'. בכל זאת, יש משהו בקשר של נותן ומקבל, בה המטפל הוא הנותן. (אפילו שכביכול זה אמור להיות זהה עקב התשלום וכו'), שיוצר תלות מסוימת ואפילו הרגשת בושה של המטופל, ואולי מהרצון להשתוות יש רצון לפתח קשר כלשהו. מבחינת ההרגשה מובן שהייתי רוצה גם אני לשמור על קשר עם חלק ממטפלי העבר, אבל שוב, ההנאה שיש לי מהם זה בעצם מה הם נתנו לי להרגיש, העובדה שהם גרמו לי להיפתח, להשתנות ולשנות את חיי למקום הטוב ביותר. מה שאני מתגעגת זו התחושה הזו. אין לי שום ידע על האופי האמיתי שלהם והרצון הזה לקשר הוא לדעתי לא אמיתי או אוביקטיבי, אם הייתי פוגשת את אותו אדם כחבר לספסל הלימודים לדוגמא, אולי לא הייתי אפילו אומרת לו שלום. מצד המטופל, בגלל שהמטפל עוזר לו, הוא מגדיל אותו בעיניו, רואה אותו בעינים ורודות ומדמיין דברים שאולי שממש לא נכונים. מצד המטפל, זה לא מקצועי אבל שוב, אני לא יודעת איך מטפל "מגן" על עצמו מפני פיתוח רגשות כלפי מטופליו או מטופלותיו. לסיכום העניין, בסופו של דבר באמת כל עניין לגופו אבל משני הכיוונים לדעתי עדיף להימנע מהעניין, אלא אם כן זה הדדי ובלתי ניתן לשליטה... מקווה שתקבלי תשובות רבות ומספקות.

שלום לך ותודה על דעתך, נכון שהמטופל משליך על המטפל תכונות ומשאלות ורואה אותו, כדברייך, "בעיניים ורודות" (או שמא משקפיים?), יחד עם זאת, בטיפול ארוך גם המטפל נחשף, גם אם לא בפרטי קורות חייו, אז בסגנונו, במחשבותיו, בהבעותיו - בסה"כ יושבים שניים, מדברים בכנות וקשה להסתתר מאחורי מסכות לאורך זמן - גם למטפל, מעניין אותי מדוע את סבורה שזה לא אתי מצד המטפל אם הטיפול הסתיים וחלף זמן מאז ואין מדובר בניצול (ודאי לא קשר מיני) אלא בקשר בהסכמה. מכל מקום תודה על דעתך ואשמח לשמוע עוד, אתי

אתי שלום מצד אחד יש לי נטייה מיידית לשים קו ברור וחד שאוסר על כל קשר המשכי בין מטפל למטופל מחוץ למסגרת הטיפולית. הבעיה כמובן מתחילה במקומות האפורים. למשל, מה קורה אם יש טיפול בין לדוגמא סטודנט לפסיכולוגיה לפסיכולוג, בינתיים עברו מספר שנים וכעת הם מוצאים את עצמם באותה מרפאה. מן הסתם הם הופכים לעמיתים למקצוע והקשר הזה יתקיים למרות הקשר הטיפולי שהיה קודם לכן. בקיצור, המציאות מזמינה לפעמים מצבים מיוחדים בהם נוצרים יוצאים מן הכלל. עם זאת באופן כללי הקשר הטיפולי הוא ייחודי ונושא בתוכו הרבה מאוד משאלות ועומקים רגשיים. המפגש מחוץ לכתלי חדר הטיפול עלול רק לסבך את הדברים ולגרום לנזק. גישה זו חוזרת גם בספרם של יאלום ויובל אותם הזכרת. אין ספק שפרידה היא קשה ולא רק מצידו של המטופל. ובכל זאת, השיקול המרכזי צריך להיות טובת המטופל ולדעתי טובתו היא ניתוק הקשר ואי הובלתו של המפגש הטיפולי למשהו אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב ד"ר, מדוע הפרידה לא קשה רק למטופל? הבאת דומא את המטפל והתלמיד, אך מה במצב של גבר ואישה? פסיכולוגית ומטופל או פסיכולוג ומטופלת צעירים, שעלולים להתאהב לדוגמא? האם גם זה מקום אפור? מה דעתך? תודה לך

יש לי חברה בת 30 שנמצאת בקשר עם גבר מזה כ-3 חודשים והם כל פעם נפרדים וחוזרים. כל פעם שהיא נפרדת ממנו אני מרגישה צורך לעודד אותה שיהיה בסדר אבל זה לא עוזר כי יש לי תחושה שהיא לא רוצה שאני אגיד לה כלום היות ואני רואה שהיא מתעצבנת שאני אומרת לה משהו. אני חייבת לציין שהיא לא מתאימה לו והוא לא מתאים לה הן מבחינה מנטלית והן מהבחינה שהם עולמות שונים. מה לעשות כל פעם שהם נפרדים האם לשתוק ולתת לה להתמודד לבד או מה להגיד לה כי יש לי תחושה שכל מה שאני אומרת לה זה לא בסדר. רוב הסיבות שהם נפרדים כי הם לא יודעים לתקשר והם כל הזמן מעליבים אחד את השני ואני חייבת לציין שהיא מתחילה בזה.

אני מציעה שתשאלי אותה איך היא רוצה שאת תתנהגי כשהיא פונה אלייך. אולי היא באמת לא רוצה עידוד או רוצה משהו אחר.

לי זה נשמע שכל מה שתאמרי זה כמו הוספת דלק למדורה. הרי לא תשני אותם ואת יכולת התקשורת ביניהם. תני להם להסתדר בעצמם.

נועית שלום אולי כדאי לברר את זה עם חברתך בצורה ישירה. חלקי איתה את הרגשתך שבכל פעם שאת אומרת לה דברים היא מתרגזת. בררי האם ומדוע היא כועסת וכיצד היתה רוצה שתגיבי. אין טעם לנחש כשאפשר באמת לדבר על זה איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מישהו יודע בבקשה מספר פרטים על לימודי תואר ראשון לפסיכולוגיה? איזה גיל כבר לא צריך בגרויות? כמה שעות שבועיות בערך לומדים? כמה עולה העניין? איפה לומדים? איפה נחשב הכי טוב? תודה

בדרך פתח תקווה 76 בתל אביב יש ספריה מקצועית שבא ניתן למצוא חומר על כל מוסדות הלימוד בארץ, תנאי קבלה,ומהו החומר הנלמד. ע"מ להגיע לכתובת המדויקת אפשר להקשר למכון הדס בתל אביב ולשאול אותם את הכתובת המדויקת של הספריה.

אם אני לא טועה בגיל 30 לא צריך בגרות

שלום אני מציע שפשוט תתקשר למזכירויות החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטאות השונות ותוכל לקבל פרטים אמינים וישירים. לעיתים המידע ניתן ע"י לשכות הרישום לאוניברסיטה ולא ע"י החוג עצמו. בחלק מידיעוני הרישום מופיעים גם הנתונים הנדרשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודע אם זה רק אצלי אבל פתאום קרו 2 דברים בבת אחת: יש פרסומות רבות קופצות ומציקות באתר כבר שלושה ימים והדוקטור הנפלא שלנו עונה תשובות קצרות כבר שלושה ימים אני מקווה שזה לא מעצבן אותך ושאתה יודע שאנחנו שמים לב לתשובות שלך ונהנים מהם וזה עוזר לנו הרבה יותר ממה שהפרסומות מציקות לנו. שיהיה שבוע מלא נפלאות לך ולשאר משתתפי הפורום.

שלום את הפרסומות לא ראיתי ואם התשובות קצרות כנראה זה מה שהיה לי לומר באותו זמן, אני משתדל לענות בהתאם לנושא ולעיתים תשובה קצרה טובה ומתאימה יותר מתשובה ארוכה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

יש לנו זוג חברים שהוא מאוד פדנט ומאוד אובססיבי לנקיון עד כדי כך שהוא מנקה את הצלחות עם מגבות נייר מהליכלוך לפני שהוא שוטף אותן, הוא לא מסכים שליכלוך יכנס לכיור. לי זה ניראה קצת מוגזם. כמו כן הם קנו בית חדש והוא לא מוכן לתת לאישתו לשים שום דבר בלי רשות שלו ואם זה לא ניראה לו אז היא לא תשים, היא כבר ניסתה לדבר איתו מס' פעמים ואף לקחת אותו ליעוץ זוגי אך הוא מסרב, היא חיה בתסכול שהיא גרה בבית ולא מרגישה שהוא שלה. הם האובססיביות לנקיון מעידה על בעיה פסיכולוגית כלשהיא אצלו? כיצד ניתן לשכנע אותו שהבית גם שלה ושיתן לה לשים דברים ולא כל דבר לפתוח דיון למה צריך אותו בבית?

אובססיביות מהסוג שתיארת היא הפרעה כפייתית המחייבת טיפול. כל עוד הבחור לא יטופל הוא ימשיך לסבול ולמרר לאשתו את החיים. כל שכנוע והסבר הגיוני לא ישנו את ההרגל הזה כי הוא לא בשליטתו. אשתו צריכה למצוא את הדרך להציע לו לפנות לטיפול פסיכולוגי וייתכן אף לקבל תרופות מרופא פסיכיאטר.

דנה שלום השאלה המרכזית היא האם הוא סובל מהמצב. במידה והוא מבין או מרגיש שיש כאן בעיה בהחלט אפשר לטפל בזה. מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית היא בעיה הקשורה למשפחת החרדה. עם זאת, לעיתים מדובר בנטייה אישיותית לקפדנות יתר ואז בד"כ אין רצון או מוטיבציה לשנות את המצב, זה נתפס כדבר טבעי ורצוי. הטיפול המתאים עשוי להיות פסיכותרפיה וטיפול תרופותי נוגד חרדה. כאמור, הסיכוי להצלחה תלוי אך ורק במוטיבציה והרצון של אותו אדם לקבל טיפול ולרצות בשינוי. הבעיה שאין כאן עניין של שכנוע. סביר להניח שנטייתו לסדר חזקה מכל דבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול אתכם ואת ד"ר קפלן, האם זה אתי שאדם שסבל מדיכאון יכול לעבוד בתור מטפל של אנשים אחרים? בחודש פברואר השנה (בערך) אובחנתי בדיכאון. הדיכאון חלף אך עדיין יש לו השלכות ואני עדיין לא יציבה. אני בת 26.אני לומדת פסיכולוגיה וחינוך. אני עדיין לא סגורה במה אני רוצה לעסוק, אך אני כמעט בטוחה שזה צריך להיות קשור לעבודה עם אנשים - עזרה, תרומה לאנשים (ילדים/בני נוער/מבוגרים). לא פעם אני בדילמה עם עצמי אם כדאי לי להיות מטפלת של אנשים כשאני בעצמי עוברת (לפחות עכשיו) תקופות לא יציבות. עד כמה שאני מבינה, הטיפול מושפע גם מאישיותו של המטפל. לא פעם אני חוששת שאני אגרום נזק למישהו. אך יחד עם זאת, אני מרגישה שיש לי מה לתרום לאנשים דווקא בגלל מה שאני עוברת. אני מרגישה שאולי עוד אין לי מספיק נסיון חיים גם כדי לייעץ לאנשים אחרים, אך יחד עם זאת עברתי לא מעט דברים בחיי. מה דעתכם?

נטלי, אחוז ניכר מהמטפלים למיניהם הגיעו בעצמם לתחום מתוך איזשהו ניסיון אישי של משבר נפשי קצר או מתמשך. אני מאמינה, שדווקא אדם שחווה בעצמו את הצדדים הפחות אופטימיים של החיים יכול להיות מטפל מוצלח יותר. יש הרבה מטפלים, שעובדים ובכל זאת נמצאים בעצמם בטיפול. העניין הוא, שעד שלא תהיה כשירה לטפל באחרים (בתחום הנפשי לפחות), לא תקבלי את ההסמכה, וברגע שתקבלי אותה זה אומר שאת מסוגלת - עם ולמרות הקשיים שלך - לתרום לאחרים.

אינני יודעת לגבי דיכאון ומה בדיוק עברת אך אני חושבת שרוב המטפלים עברו חוויות עם עצמם ולרובם ישנם קשיים. זה דבר ידוע. זה מה שעושה אותם ליותר רגישים לקשיים של אחרים .

נטלי שלום כל מטפל עובר בעצמו תהליך של טיפול פסיכולוגי שמטרתו להביא למודעות רבה יותר לנקודות החולשה והנקודות הרגישות של עצמו. לכל אדם יש נקודות רגישות יותר, וכמובן שגם למטפלים. בתוך תהליך הטיפול אפשר לברר את מה שאת מתארת ולהבין בעזרת איש המקצוע לא רק את מקור הבעיה והדרך להתמודד איתה אלא גם מתי זה עלול להפריע לעבודה הטיפולית ומתי זה יכול אפילו לעזור שכן חווית משהו שיאפשר לך להבין את המטופלים מתוך נקודת מבט אמפתית ומנוסה. לא הייתי מציב כל גבול כעת, זה לא הזמן המתאים גם מבחינת השלב ההתפתחותי בו את נמצאת בלימודים. חשוב שאת תהליך הבירור עם עצמך תעשי גם בעזרת מדריכיך המקצועיים ובתוך מסגרת טיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם הטיפול שעובר הפסיכולוג בעצמו הוא בגדר חובה? האם גם עובדים סוציאליים נמצאים בטיפול במסגרת עבודתם? תודה

שלום לך אני הייתי באותה דילמה כמו שלך אני לומדת יעוץ חינוכי ורוצה לטפל באנשים, לפני כמה חודשים הייתי גם אני בדיכאון וחשבתי כמוך האם אני ראויה לטפל באנשים. לאחר שעברצי את המצב הקשה ,ברוך השם, במבט לאחור נראה לי שאולי דווקא בגלל זה יש לי יותר כלים לעזור למטופלים, אני מרגישה שאני הרבה יותר מבינה עכשיו אנשים שעברו ארועים קשים בחייהם וזה נותן לי כח. כמובן אבל שכל מקרה הוא אינדיבדואלי אבל אני מקווה שיהיה לך את הכוחות לעזור לאנשים ,ואולי אף יותר, לאחר מה שעברת

אני בן 53. אני מתקשה בקראה וכתיבה. בעיה זו מלווה אותי עוד מכיתה א'. אני קורא לאט מאד. למרות שאני מאד רוצה לקרוא, אני מוותר על קריאת ספרים.לדוגמא דף ממוצע אני קורא כ-5 דקות ואז אני נשבר ומפסיק לקרוא. בעייה זו מפריעה לי מאד עוד כאשר היתי בכיתה ב',ג'.תמיד קבלתי ציונים שליים בקראה וזה היה שובר אותי ומתסכל מאד. לעתים אני מרגיש שאני רוצה לבלוע את כל הספרים שרציתי לקרוא ואני יודע שזה כבר עבוד ובלתי אפשרי. האם באמת אין מה לעשות??? אני עובד היום ומצליח בכל תחום שאני ממונה. אני בטוח , שאם לא היתה לי בעייה זו היתי היום מצליח יותר בתחום לימודי הנדסה. אבקש תגובה מהירה. תודה מראש משה

משה שלום בהחלט יתכן שסבלת ועדיין סובל מסוג של לקות למידה. למרות שאתה כיום אדם מבוגר יש אפשרות לאבחן ולבדוק מה הבעיה המדויקת ורק לאחר מכן יהיה אפשר לבדוק האם אפשר לעשות משהו כדי לעזור לך לשפר את מהירות הקריאה. אני מציע שתיצור קשר עם מאבחן לקויות למידה, אפילו בניצ"ן עורכים כיום אבחונים למבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום רב תודה לך על תשובתך מהירה והמספקת משה

היי יש פורום טוב של ליקויי למידה בYNET תחת "קהילות", "הורים". של מר וינקלר. תתייעץ איתו אבל אני בפירוש חושבת שלא מאוחר מדי לאבחן ובאמת אתה ככל הנראה סובל מלקות למידה אולי דיסלקציה . בהצלחה לך

שלום ד"ר רציתי לדעת מה ההבדל בין פסיכותרפיה ופסיכיאטריה ,האם זה אותו דבר?

פסיכותרפיה = טיפול בנפש. פסיכותרפיסטים הם כל אנשי המקצועות הטיפוליים, המוסמכים להעניק טיפול נפשי ( פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאלים קליניים ופסיכיאטרים ). פסיכיאטריה היא ענף ברפואה, העוסק בטיפול נפשי. הפסיכיאטר הינו רופא ( שהתמחה בפסיכיאטריה), ולפיכך מוסמך גם לרשום תרופות.

חפציבה, אני מצרפת לך קישור שעונה בדיוק על השאלה שלך: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/who_is_psy.htm

חפציבה שלום התשובות שקיבלת ממצות מאוד ומסכמות את ההבדלים בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 25 והתחלתי טיפול בסרוקסאט בשבוע האחרון. אני לא רוצה להשמין בכלל האם זוהי תופעת לוואי שקיימת תמיד? - האם מדובר בהגברת התיאבון ומכאן ההשמנה?(כי אם כן אם זה אוכל להתמודד) - מה ה% באוכלוסיה שמשמינים מהתרופה? על איזה השמנה מדובר בק"ג (5,10,15) ואיפה אוכל לקרוא מידע יותר מפורט לגבי הנושא (אני ממש מפחדת להשמין - אך יחד עם זאת מעוניינת בשיפור במצבי הנפשי) האם פעילות גופנית יכולה למנוע את ההשמנה?

לילך שלום, כל כדור משפיע באופן שונה על כל אחד, כך שאי אפשר לצפות מראש האם ואילו תופעות לוואי יהיו לך. אכן יש אנשים שהסרוקסט מגביר להם את התאבון. אפשר להתמודד עם זה בדרך של אכילת דברים פחות משמינים ועיסוק בפעילות גופנית. בהצלחה !

לילך שלום פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד, בנושא תרופות אנא פני לפורומים הרפואיים השכנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת כדור... שיפסיק את התפקי החרדה/פניקה, האובססיות, ותחושת הביטול העצמי, וישנה את האישיות שלי לרגועה, אופטימית ובלי התקפי כעס. מתוך נסיונכם - מהו? לוסטרל, פרוזק , פלוסטון או שכולם אותו דבר? מובן שאתייעץ עם פסיכיאטר אל דאגה. בנוסף, האם הכדורים מסוג זה גורמים להשמנה, גם כאשר משתדלים להיות בדיאטה? יש למישהו נסיון? (לקחתי בעבר כדור אנפרניל ולא יכולתי לאכול יום שלם). המון תודה על התייחסות!

מילי, עדיין לא המציאו כדורי פלא... חבל, נכון? בכל מקרה, אני מכירה אנשים שטופלו בסרוקסט או בפריזמה, ושסבלו מאותם דברים שתיארת. הסרוקסט יכול לגרום להשמנה, ובקשר לפריזמה אני לא בטוחה - באמת כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ושאול את השאלה גם בפורום פסיכיאטריה, כי משתתפים שם יותר אנשים עם "ניסיון תרופתי".

מילי שלום! ישנם כדורים רבים נוגדי חרדה . העניין הוא, שלא כל כדור פועל באותו אופן על כל אחד. הן מבחינת היעילות, והן מבחינת תופעות הלוואי ( שתאבון מוגבר יכול להיות אחת מהן...). לכן, אין ברירה אלא להתחיל עם מה שהפסיכיאטר ממליץ, לראות איך את מגיבה לאותו כדור, ובעצה אחת עם הפסיכיאטר - להחליט לגבי ההמשך. לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה היעילה ביותר עבורך. אז פשוט צריך להתעזר בסבלנות ! לגבי החלק השני של שאלתך - אל תצפי שהתרופות ישנו את אישיותך. על מנת לעבוד על חלקים בעיתיים או מטרידים באישיותך ( "טיפול שורש" ) - כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי. בכל מקרה, ידוע כי שילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי הוא היעיל ביותר נגד חרדה והתקפי פאניקה ( בייחוד טיפול בשיטה התנהגותית קוגנטיבית ). בהצלחה ותרגישי טוב ! יעלה.

מילי שלום פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בנושא תרופות אנא פני לפורומים הרפואיים השכנים. בעיקרון אין תרופות או טיפולי פלא. שילוב בין טיפול תרופתי נוגד חרדה וטיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לעזור לך להתמודד עם החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב שלום רב הבן שלי התחיל ללמוד באונברסיטה במגמת כלכלה. הוא פרפקציונסט שאוהב לדעת תמיד את כל החומר ואם אינו יודע או מבין נושא מסוים "נאטם לו הראש" הוא נלחץ ורוצה לנטוש את הלימודים בשל כך. ברצוני לצין שלאורך הרבה שנים כל נושא שהוא אינו מרגיש ששולט ב100 אחוז גורם לו להרגשה זהה.לטענתו הלחץ ממרר לו את החיים וכאמור בשל כך הוא רוצה לעזוב את הלימודים. האם לדעתכם כדאי וצריך לשלוח אותו לטיפול כל שהוא ,ואם כן איזה מין טיפול. בתודה שימי

שימי שלום מה שאתה מתאר מזכיר סוג של חרדת בחינות. מדובר במצב לחץ שנובע מהרצון בהישג, אולם במצב בו המוטיבציה מגיע לשיא יש גם מתח נפשי קשה שעלול לגרום לנפילה ביכולת להתמודד. בהחלט אפשר לעזור לו באמצעות טיפול פסיכולוגי. ברוב האוניברסיטאות יש שירות פסיכולוגי לסטודנטים במחיר מוזל והם גם מתמחים לרוב בסוג כזה של בעיות. כדאי שיפנה למשרדי דיקן הסטודנטים ויברר את האפשרויות. כמובן שאפשר גם לפנות באופן פרטי או דרך קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר בני בן 17.5 ניכשל בפעם החמישית בטסט והוא נישבר נפשית ומדוכא מאד.. בישעת הטסט הוא מאד מאד מיתרגש רגליו רועדות וכולו חיל ורעדה... נתתי לו טיפות ריסקיו שמיעת קלטות להרפיה וכ"ו אך ללא הועיל. נאלצתי ללכת לרופא מישפחה והוא נתן לו כדורים בשם אלפרליד 0.25 להרגעה אך לרוע המזל נאמר במירשם כי אסור לקחתם בישעת נהיגה.יש לציין כי מטסט לטסט ההיתרגשות שלו הולכת וגוברת והא נימצא במעגל חרדה אין סופי שאין ממינו מוצא... מה עושים????? תודה

שלום חרדת הטסט היא סוג של חרדת בחינות. יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד ולעזור לו להתגבר על הבעיה. ראו את הקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לחבריי הורום ולדוקטור רציתי לשאול שאלה חשובה לגביי הדיכאון שלי התחיל בזה שלא ידעתי מי אני אחריי שחיפשתי את עצמי במקומות הבנתי שאני חולה נפש אז הלכתי לאישפוז יום בגהה וכאילו מצאתי את האישיות שלי...חולה נפש אז אני מתנהג כמו חולה נפש כי אני לא מכיר משו אחר מה המחלה האמיתית שלי דוקטור? נ.ב אני ממש סובל בגלל זה אני יודה על תשובה טבה בתודה רבה אלי

אלי שלום השאלה שלך מאוד רחבה ודורשת היכרות של ממש איתך ועם אישיותך. אני מציע שתפנה בשאלה הזו אל הגורמים המטפלים בך, אין טעם לנסות ולברר את התשובה בצורה עקיפה. כך בחשבון אגב, שאבחון פסיכיאטרי אינו תורה מסיני וגם שם יכולים להיות טעויות. מה שחשוב הוא לא בדיוק מה הסעיף של האבחנה הפסיכיאטרית אלא כיצד עוזרים לך להרגיש טוב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב. אני נער כבן 18 וכאשר הייתי בתיכון חליתי לפני אחד הטיולים ולא יצאתי לטיול בגלל היותי חולה. מאז כול טיול או משהו חושב בחיי אני פוחד להיות חולה ולהפסיד. ופעמים רבות אני ניהיה חולה דווקא באותו היום. כלומר אני מכניס לעצמי לראש שאני חולה! מה אני יכול לעשות? תודה אלירן.

כנראה שהתופעה ממנה אתה סובל היא חרדה חברתית. אתה חייב לשנות את ההתנייה הזו של אירוע חשוב = מחלה. תנסה לבדוק עם עצמך בכנות ולרדת לעומק הבעיה שגורמת לך להחליט להיות חולה ולהפסיד את האירוע. יכול להיות שאלה סימפוטמים של חרדה וחשש להתמודד עם האירוע המסוים החשוב שעומד לקרות כמו טיול וכו', להתמודד עם אנשים לא מוכרים, מקומות זרים ומצבים בלתי ידועים. אולי כדאי שתעזר באיש מקצוע שגם יקצר לך את התהליך וגם יתמוך בך (יותר קל עם מישהו מאשר לבד).

אלירן שלום אני מסכים באופן כללי עם דבריה של הלית. אתה מבין בעצמך שאתה יוצר את המחלה באמצעות חשיבה שלילית. תופעות של חרדה דומות למחלה, הם גורמות לתחושות גוף לא נעימות ואתה צריך ללמוד להתמודד איתן. מעניין מה היה קורה אם היית יוצא באחד הפעמים בכל זאת אל הטיול למרות התחושה הלא נעימה. רוב הסיכויים שתרגיש יותר טוב והתופעות תחלופנה מאליהן. אם אתה מרגיש שלא תוכל לעשות את השינוי לבד פנה לעזרה פסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תודה שהשבת לשאלותיי בנושא הדיכאון הפוסט טראומתי שלי. שכחתי לשאול שאלה חשובה: מהו הטיפול הנכון לפוסט טראומה משולבת עם דיכאון? האם טיפול קוגנטיבי-התנהגותי? פסיכותראפיה? EMDR? או שמא שילוב של כל השיטות בתקווה שמשהו יעבוד על המטופל ויעזור..? שוב תודה!!

אינגריד שלום אין תשובה חד משמעית לשאלתך. כל השיטות עשויות לעזור וצריך למצוא מטפל שאת מתחברת אליו ומרגישה נוח עימו. כדאי לקבל המלצות מאנשים שאת מכירה או שאת סומכת על חוות דעתם. אני מצרף קישור למאמר על עובדות שונות על הטיפול הפסיכולוגי שרלוונטיים להתלבטויותיך. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26 ויש לי חרדה חברתית שמלווה בהתקפי חרדה. שאלתי היא: האם לאחר הטיפול הפסיכולוגי ולאחר סיום הטיפול התרופתי, התקפי החרדה יכולים לשוב?

אלמונית שלום התקפי החרדה אינם משהו שלילי בבסיסם. זהו מנגנון חרום של הגוף המתריע בפני סכנות והתקפי חרדה הם אולי מצב של חוסר איזון באותו מנגנון. מטרת הטיפול בחרדה הוא בין היתר לקבל בטבעיות רבה יותר את מנגנון החרום של החרדה ואז הוא הרבה פחות מטריד ובאופן ברור בעקבות זאת גם פועל פחות. להלן קישור למאמר על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

פני לאתר חרדה חברתית.

זהו. נשבר לי. אני רק רוצה למות. מעכשיו זה הייעוד שלי. כבר ניסיתי כמה פעמים להתאבד ובלעתי 20 טבליות של ציפראמיל שזו התרופה שאני מטופלת בה. חתכתי את עצמי הרבה פעמים. עשיתי חור ביד באזור בית השחי עם מספרי ציפורניים. פשוט חתכתי את הבשר שלי. זה לא כואב לי כשאני עושה את זה ורק אחרי שאני מסיימת לחתוך אני מתחילה להרגיש כאבים. אני נהנית להכאיב לעצמי. אבא שלי הרביץ לי עם הברזל של החגורה שלו וזה כאב יותר. זה כאב גם פיזית וגם נפשית. שונאת את העולם הזה!!! אני בדיכאון כל הזמן. רוב הזמן בוכה או צורחת עד שכבר לא נשאר לי אויר. זהו. נשבר לי. אין לי כוח יותר. לא יודעת אם אני אהיה בחיים בשביל לקרוא את התגובות שלכם. שיהיו לכם חיים טובים. לי כבר אין סיכוי.

חביבה יקרה ! אין דבר כזה שאין סיכוי !!! אני מבינה שעברת דברים קשים בחיים, ואולי בגלל זה איבדת את האמון בעצמך ובאחרים, אבל לכל אחד יש את הכוח "לקחת את המושכות" בידיים ולהחזיר לעצמו את תחושת השליטה בחיים !!! הכי חשוב שתזכירי עכשיו לעצמך, שהדיכאון נוטה לעוור ! זו אחת התכונות שלו - למנוע ממך לראות שיש דרכים חלופיות להתמודד עם המצב ולחזור לעצמך ולימים יפים יותר! תחשבי כמה דברים יפים יש לך להפסיד ( נישואים, ילדים משלך, חוויות וארועים משמחים ועוד ועוד...). אנשים רבים עברו חוויות קשות בחיים, ובכל זאת החזיקו מעמד ואף מעבר לזה ! יקירתי, פני מייד ליעוץ מקצועי, שיעזור לך לעשות את הצעד הראשון בחזרה לתחושת שליטה וראייה חיובית יותר של המצב !!! מקווה לשמוע ממך שוב ! היי חזקה ! יעלה.

יעלה, ראיתי מה שכתבת לי וזה דברים ששמעתי כל כך הרבה פעמים וזה דברים שניסיתי כל כך הרבה פעמים. הייתי מאושפזת באברבנאל בבת ים במשך 3 חודשים. השתחררתי משם לפני 4 חודשים רק בגלל שהם לא טרחו לבדוק את הידיים שלי... פשוט עבדתי עליהם שאני כבר לא חופרת בידיים שלי והם האמינו. גם אחר כך המשכתי לחתוך את עצמי כמה פעמים. אני עדיין בטיפול. האמת היא שעכשיו היתה קצת הפסקה בטיפול כי אני בת 18 עוד שבוע ולכן אני עוברת מטיפול בבית חולים הפסיכיאטרי בנס ציונה לטיפול בתחנה לבריאות הנפש בירושלים. שבוע הבא אסע לשם בפעם הראשונה. שנאתי את המטפלת שלי בנס ציונה, אהבתי כל כך את המטפלת שלי בבת ים. אני לא רוצה מטפלת מגעילה גם בירושלים כי אז אני עוד יותר ארצה למות כי אני אשנא לדבר איתה ואחשוב שרק אנשים מגעילים אוהבים לטפל בי כי אני מגעילה בעצמי... תוכלי לכתוב לי מידי פעם? אני מרגישה כאילו אני לבד בעולם. אין לי עם מי לדבר. תודה על תגובתך. חיממת את ליבי הקר כאבן!

חביבה, האם כשמך כן את? תשמעי, את צודקת, החיים באמת קשים והדיכאון הוא לא נסבל. גם אני נמצאת בדיכאון תהומי כבר כמעט שנה והזיפת הזה לא עובר. גם אני צורחת וצווחת, מתפרצת על אנשים יקרים וגורמת עוול לכל מי שנתקל בי. א ב ל - אם נתאבד נוכיח לכולם שהדיכאון ניצח אותנו, שאנחנו חלשות ושנתנו לבעיה זמנית - פיתרון קבוע! אז בואי נמשיך לצרוח, נמשיך להאבק, אין לנו ברירה. פשוט להפסיק לחכות שזה יעבור ולזרום עם התחושות הקשות. ברגע שנפסיק להתייחס לדיכאון, הוא יתייאש ויעבור מאליו. חביבה, תחשבי על זה. אל תתני למצוקות שלך לנצח אותך, בואי נביס אותן יחד. חוץ מזה, הבעיה היא בנפש שלך אז למה את רוצה להעניש גם את הגוף? תניחי לגוף ותטפלי בנפש. ועוד משהו, 20 ציפרלקס לא יהרגו אותך אבל בהחלט יכולים להשאיר אותך עם בעיות שתאלצי לסחוב כל עוד את בחיים. אז תחליטי, או שאת כאן ואת בריאה או שלא. מקווה שהמסר הובן ואני לא מטיפה לך. אני פשוט נמצאת באותו מקום ולכן אני מושיטה לך יד שאולי תאחזי בה ועם כוחות משותפים נצליח לעלות כמה מדרגות. שלך, עינת.

שלום לך. תודה רבה על תגובתך! היטבת עימי במקצת ולכן עכשיו הנני חשה קצת יותר טוב. בקשר לשאלתך אם כשמי כן אני- לדעת כולם כן, לדעתי לא. האם אני יפה? לדעת כולם- כן, לדעתי לא. האם אני שמנה? לדעת כולם לא, לדעתי כן. עיזבי. לא זה מה שרציתי לכתוב. מה שכן רציתי לכתוב זה תודה רבה על מה שכתבת לי, אני לא מקבלת את זה כהטפת מוסר אלא כניסיון של אנשים כמוני לעזור ולעודד אותי. מותר לי לבקש ממך שתספרי לי מעט על עצמך? (גיל, "מחלה", וכו') את אינך חייבת. אך אשמח לדעת קצת על מי שאיתו אני מתכתבת. ושוב תודה וערב טוב!

לחביבה היקרה אנו בטוחה שעוד רבים כמוך הרגישו ברגעים של יאוש שלא בא להם לחיות יותר. אין ספק, דיכאון הוא מצב רגשי קשה ולעתים קשה מנשוא. את עברת טראומה קשה שכרגע את לא יודעת עדיין כיצד להתמודד איתה. אבל את חייבת להאמין שעם הזמן יהיו לך חיים יותר טובים מעכשיו ואת תיזכרי ברגעים הקשים ותתגאי בעצמך על כך שהצלחת לעבור את זה וזכית בימים טובים יותר. אנא ממך פני למישהו לעזרה מידית (לפסיכולוג/פסיכיאטר שלך שמטפל בך, /ער"ן/אדם קרוב אליך) על מנת לפרוק את התחושה קשה ואת תראי שיוקל לך וגם תתחילי לחשוב רציונלי יותר. מנסיון, כשמדברים עם אנשים, זוית הראיה משתנה. אני מקווה שלא תעשי את מה שתיכננת ואם תרצי לדבר, כולנו כאן בשבילך. נטלי

כן, בא לי לבכות. למה? כי מישהי חמודה כתבה לי שכולכם כאן בשבילי. אני מרגישה שסוף סוף הגעתי למקום הנכון, שסוף סוף יש לי עכשיו עם מי לדבר. תודה לכולכם!

החיים הם דבר מאד יקר ולהעניש את עצמך בגלל שטויות של אחרים זה חבל מאד . אם יש לך אפשרות לפנות לרופא המשפחה או למישהו ברדיו כמו יוסי סיאס אשר יכולים לעזור לך לצאת מהמצב שלך. אנא נסי כי החיים באמת יפים כאשר מוצאים עזרה.

חביבה שלום הודעתך מעוררת דאגה רבה אצלי ואצל משתתפי הפורום האחרים. למרות המסר השחור והפסימי שאת מעבירה אני מרגיש מאחורי הדברים ואולי מעצם העובדה שהחלטת לכתוב את ההודעה בפורום שיש בך גם רצון עז למצוא את האור בקצה המנהרה ושיהיה מישהו שיצליח להראות לך אותו. אני מעריך שאת היית בטיפול כזה או אחר אבל אני רוצה להציע לך בפנות בדחיפות לטיפול פסיכולוגי ולא לנקוט בפעולות שעלולות לגרום לך נזק גופני חמור ונכות. המוות נראה אולי מקום רגוע אבל רוב האנשים שמבקשים למות לא מבקשים זאת באמת, הם רוצים רוגע ושקט ואין ספק שאת אלו אפשר גם להשיג בחיים עצמם. במצב חרום אנא היכנסי למונית ופשוט פני לחדר מיון. כמו כן אפשר ליצור קשר עם קו המצוקה של ער"ן 24 שעות ביממה: http://www.1201.org.il/pages_main.asp?id=101 שמרי על עצמך בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך להודעה שלי! עכשיו אני מרגישה כבר יותר טוב, בזכות האנשים כאן בפורום שדואגים ושאיכפת להם. הייתי מאושפזת באברבנאל בבת ים במשך 3 חודשים וקצת. השתחררתי לפני 4 חודשים. היתה לי שם מטפלת מקסימה ואז כשהשתחררתי המשכתי חודשיים טיפול אצלה, מעקב, ואחר כל הייתי אצל פסיכיאטרית מגעילה ולא נחמדה בנס ציונה. כיון שאני בת 18 עוד שבוע אני עוברת לטיפול בתחנה לבריאות הנפש בירושלים. אני מקווה ששם יהיה לי מטפל נחמד. מותר לפסיכיאטרית לענות לפלאפון שלה ולדבר כמה דקות באמצע השיחה איתי? אם כן אז הפסיכולוגיה היא דבר מעוות! הרי מטרת הטיפול היא לעזור לנו אז אם אנחנו לא מספיק חשובים למטפל שלנו עד כדי כך שהוא יושב ומשוחח בפלאפון שלו ולא מתייחס אלינו ברצינות אז זה לא יעזור שנהיה בטיפול. אנחנו צריכים להרגיש שרוצים לעזור לנו ושאיכפת להם מאיתנו. המטפלת שלי בבת ים היתה מכבה את הפלאפון שלה ומנתקת את הטלפון הפנימי של המחלקה בתחילת כל שיחה איתי. ואם שכחה בטעות והטלפון/הפלאפון צילצלן באמצע השיחה היא לא ענתה, היא ניתקה את הטלפון. בקיצור, תודה רבה לך על היחס שנתת לי. יום טוב לך!

חביבה היקרה לפני כחצי שנה הייתי במצב שלך .הכל היה נראה לי מדכא... אמנם לא הגעתי למצב של אישפוז אבל המצב היה גרוע בהחלט גם אני חשבתי שאין לי סיכוי בעולם אני כותבת לך היום אחרי שעברתי טיפול כדי להראות לך שאפשר לצאת ממצבים כאלה והחיים כן יכולים להיות יפים עם קצת עבודה אני כ"כ מבינה למצבך כי גם אני הייתי שם ואני מקווה שתתפסי את האומץ ותחליטי להתמודד עם החיים, לקבל טיפול ובסוף לנצח!!! אני מאחלת לך שתהיי חזקה אשמח לשמוע ממך בהמשך חפציבה

ד"ר קפלן שלום קראתי את המאמרים שהבאת לאינגריד לקרוא ,בהם כתוב על מצבים טראומתיים ש"אנשים שאינם דיכאוניים מסוגלים להתמודד עם אירועים אלו ולהמשיך לתפקד" השאלה שלי היא אם הייתי תמיד ילדה רגילה ושמחה( אני בת 22) ועברתי דיכאון קליני עקב אירוע טראומתי ,קיבלתי טיפול וכעת אני ,ברוך השם שוב בסדר- האם אפשר לקטלג אותי תחת המושג "אנשים דיכאוניים" וכנראה אני לא מסוגלת להתמודד עם מצבים קשים, או שזה אירוע שיכול לקרות גם פעם בחיים עקב משבר מאוד גדול? ושאלתי השנייה ע"פי מה שקראתי היא האם הפיתרון היחידי בדיכאון קליני כגון מה שעברתי הוא טיפול תרופתי או פסיכולוגי או שמא אם האדם ממש חזק ,באמצעות כח רצון הוא יכול לצאת מזה בעצמו?

חפציבה תודה שכתבת לי, עניתי לך ואשמח אם תוכלי להשיב לשאלותיי שם. תודה. דרך אגב, את שואלת שאלות נכונות!

אינגריד יקרה השבתי לך על המיכתב אבל נראה לי שכתבתי בטעות "לחפציבה" בכל מיקרה תיקראי זה מאוד חשוב שיהיה טוב אביה

חפציבה שלום אני לא חושב שכדאי או רצוי לקטלג אנשים. מה שקרה לך הוא אישי ואני לא חושב שניסיון להגדיר אותך תחת אבחנה כזו או אחרת תתרום במשהו למצבך. הקריטריון להחלטה האם יש צורך בטיפול או לא הוא הרגשתך. אם את מרגישה שאיכות החיים שלך נפגעת כתוצאה מהעבר או ממה שקורה היום כדאי לפנות לטיפול ובהתאם להיכרות עם איש המקצוע אליו תגיעי אפשר יהיה להמליץ כיצד להמשיך. השאלה האם כוח הרצון מספיק אלא האם יש צורך בסבל אותו אולי כוח הרצון יכול לשאת. לפי מה שאת מתארת כדאי לפנות לטיפול ולא כל כך להתלבט בהשלכות השונות של מה שקרה ויקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבת שלי בת 10.5, ילדה מקסימה, טובת לב, רגישה מאד ונבונה. לצד זה סובלת מחרדה וקצת אובססיביות ומטופלת בתקופה האחרונה בכדורים. הבוקר היא מספרת לי שהיא מאד בלחץ, שעשתה משהו רע והיא מתביישת לספר. בסופו של דבר אחרי התלבטויות החליטה לספר לי במכתב. וכך היא כתבה: "אמרתי לגידי (שם בדוי, אחיה הקטן - בן 4), שיוריד לי את המכנסיים אם הוא חזק וגם את התחתונים ושידגדג לי את הפוט. עכשיו שסיפרתי לך זה מציק לי מאד הוא עשה את כל הדברים האלה". הרגשתי שאני הולכת למות באותו רגע. מאיפה זה בא לה? אמרתי לה שזה חמור מאד ושאלתי אם היא מבינה את זה. היא אמרה שכן ושלא תעשה את זה יותר. מאד הדאיג אותה אם הוא יזכור את זה כשהוא יגדל - אמרתי לה שאם זה חלילה יחזור אז הוא בודאי יזכור את זה אבל מאותה פעם אני לא בטוחה. אני ממש לא יודעת מה לעשות עכשיו עם העניין הזה. בעקרון יש פסיכולוגית שמטפלת בה בגלל נושא החרדה, אבל היא במפורש ביקשה ממני לא לספר לפסיכולוגית. מצד שני אני מרגישה נורא נורא נורא עם מה שקרה, ומה עם הפגיעה באח? עם מה הוא יגדל? אני רואה שהיא מאד מוטרדת מזה ומאד מאד מתביישת - היא מבינה שזה דבר שאסור לעשות - אבל מה אם היא עשתה/תעשה את זה שוב והפעם לא תספר לי? אני רוצה להדגיש שאנחנו משפחה רגילה, ממוצעת לחלוטין. משפחה אוהבת, תומכת מאד ולא היו מצוקות מיוחדות (מוות, גירושים ודברים מהסוג הזה). מה לעשות?

שלום אני חושב שכדאי שתרימי טלפון אל הפסיכולוגית של הבת, ספרי מה קרה ובקשי עצה. שתפי אותה בכך שבתך ביקשה שלא תספרי וקבלי ממנה הנחיות מה לעשות. מעבר לטיפול שמקבלת הבת כדאי שתקבלי (רצוי עם בעלך ביחד) הדרכת הורים כיצד לנהוג בבת ובמקרה הנוכחי גם עם הבן. זה לא נושא שאפשר לעבור עליו לסדר היום אבל חשוב שאת ההדרכה תקבלי ממישהו שמכיר אותך ואת הרקע באופן יותר אישי. לכן הפסיכולוגית של הבת היא הדמות הראשונה שכדאי לשתף בעניין כדי להחליט מה לעשות הלאה. יתכן שכדי לשמור על הטיפול של הבת את הדרכת ההורים תצטרכו לקבל בסופו של דבר מפסיכולוג אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 2.8. היא גמולה כבר 4 חודשים מעשיית פיפי בחיתול, גם בשנת צהריים. הבעיה היא שהיא אינה מוכנה בשום פנים ואופן לשמוע על עשיית צואה בשירותים/סיר. היא פשוט הולכת לפינה בחדר ועושה בתחתונים. כשאני שואלת אם היא רוצה לעשות קקי בשירותים/סיר ואפילו בחיתול, היא פשוט אינה מוכנה לשמוע, מתרחקת ועושה בתחתונים. אני מבינה שאסור ללחוץ בשום דרך וצורה, אבל אני חוששת שהיא תפתח הרגל של עשיית קקי בתחתונים, שכן זה לא מפריע לה כלל שיש לה קקי בתחתונים והיא פשוט אינה מוכנה לשתף פעולה בשום דרך. הנושא נמשך מאז שהיא נגמלה מפיפי (4 חודשים) ואינני יודעת מה לעשות ואני מתחילה להילחץ. האם זהו מצב נורמלי? האם יש ממה לחשוש ואם לא, אז מתי צריכה להדלק אצלי נורה אדומה המעידה על בעייה בגמילה מצואה או על אימוץ הרגל מגונה של עשיית קקי בתחתונים? כמו כן, היא שותה המון לפני השינה וקמה בבוקר כשהחיתול ספוג בפיפי. 2 שאלות: 1. האם עצם העובדה שהיא אינה עושה פיפי במהלך שנת הצהריים אינה אמורה לגרום לכך שגם בשנת הלילה ייווצר מהלך הדרגתי של התאפקות במתן שתן עד להתאפקות מוחלטת? 2. איך יודעים מתי אפשר לגמול בשנת לילה? אודה על תשובה מהירה דנה

שלום לגבי עשית צואה, רצוי לתת חיזוקים לעשית הצרכים בשירותים, אפשר גם להראות קלטות וכו'. מצד שני כפי שאת כותבת אין ללחוץ ולעשות מלחמות על הנושא כיוון שזה רק מגביר את הבעיה. תנו לה חיזוק חיובי שהיא יודעת שאפשר לעשות קקי בסיר וכשהיא תרצה היא תעשה את זה. הגיל שלה עדיין צעיר והענין אינו צריך לדעתי להלחיץ אותך מעבר לחוסר הנוחיות שיש בהרגל. לגבי גמילת לילה, זה מוקדם בשלב הנוכחי במיוחד אם יש לילדה הרגלים של שתית לילה. זה יכול לחכות גם עוד שנה בלי כל בעיה. כדאי לבסס את גמילת היום ובאופן טבעי בשלב כלשהו גם היא תרצה לעשות גמילת לילה. יהיה צורך להפחית את השתיה הלילית לפני כן וליצור אצלה מודעות לקשר בין השתיה להרטבה. בקיצור, לא להתעלם מהגורמים הללו, לדבר עליהם עם הילדה, אבל לא כמלחמה אלא כהכרה במצב והמתנה רגועה למה שעומד לקרות בקרוב כשהיא תרגיש מוכנה. אני מציע שתקחי לעצמך פרק זמן של שלושה חודשים בהם את אומרת לעצמך שאת רגועה לחלוטין סביב הנושא. רוב הסיכויים שרוגע זה יוקרן גם לילדה ותראי תוצאות תוך זמן קצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בתי בת 2.9. לעיתים רחוקות היא רוצה שאתקלח איתה ומאוד נהנית ושמחה כשאני מסכימה. כשאני מתקלחת לבדי, היא מדי פעם באה למקלחת ומסתכלת עלי. האם זה טבעי? שאלתי היא האם ישנה מניעה כלשהיא (בהיבט הפסיכולוגי) להתקלח עימה? האם עלולות להיות השפעות זהות מינית עליה? חשוב לי לציין שהדבר קורה לעיתים רחוקות מאוד ואם אינני מסכימה היא מקבלת זאת בצורה יפה מאוד. בתי ילדה נבונה מאוד וישנה ביננו פתיחות רבה והבנה עמוקה. מהם הגבולות בגיל זה ובגילאים מאוחרים יותר בתחום הפתיחות בנושא מיניות בין הורה לילד? חשוב לי מאוד שבתי בשלב מאוחר יותר תרגיש מספיק נוח לשוחח איתי בנושא. על מה מדברים ועל מה לא? עם מה משתפים פעולה ועם מה לא? נא תשובתך,

נורית שלום אני חושב שבענין הזה יש דעות לכאן ולכאן ואת צריכה להחליט מה מתאים לך ומה נראה נכון בעיניך. אישית אינני רואה כל בעיה בענין, זה נשמע טבעי ונורמלי. החוויה המשותפת במקלחת איננה מינית אלא ביטוי לקרבה. מובן שהיא גם בגיל בו היא מגלה את עצמה וגופה ולכן היא גם סקרנית. אם תתייחסי לכל הענין בצורה נינוחה הוא גם יתפרש ככזה ולהיפך, אם זה גורם לך חוסר נוחות זה בוודאי גם מוקרן הלאה ואז כדאי להמנע מסוג כזה של מפגש. בשורה התחתונה, נסי לבדוק עם עצמך מה טבעי ונוח לך, כל דרך שתבחרי תהיה מתאימה ונוחה, אינני רואה סיבה לנזק כלשהו מכל סוג של החלטה סבירה בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת האם לאדם שחווה דיכאון קליני בעקבות אירוע טראומתי יש סיכוי רב יותר מאשר אדם רגיל לחלות בעתיד במחלות נפש כגון מניה דיפרסיה או דיכאון אחרי לידה

אדם שלקה בדיכאון קליני לא בהכרח יחלה גם במחלת נפש מהסוג שציינת. הנטייה למחלות אלה היא בעלת מרכיב תורשתי בחלקו . אם אין במשפחתך מקרים כאלה את יכולה להיות רגועה.

חפציבה שלום דיכאון ותגובה פוסט טראומתית אינם קשורים בהכרח למחלות ובעיות נפשיות אחרות. הרגישות הקיימת דורשת טיפול מתאים ואולי גם מודעות וזהירות מסוימת בהמשך החיים אולם בהחלט אי אפשר לטעון שיש כאן דרך ידועה מראש. אני חושב שהחששות הללו מהעתיד צריכות לעלות במסגרת הטיפול הפסיכולוגי בנושא הדיכאון והטראומה כיום כיוון שהתשובה הקונקרטית איננה העיקר אלא יותר עצם הפגיעה בביטחון וביציבות של החיים כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ,מדובר בילד בגיל 9 ,מתעורר בלילה (כשעה לאחר ההרדמות )רץ בכל הבית וצורח . ניכר עליו שהוא אינו מודע לעצמו .לאחר 5 דקות נרדם ,בבוקר אינו זוכר כלום . התופעה נמשכת כבר חצי שנה כמעט כל לילה . בבדיקת EEG :התרשים בערנות מדגים אי סדירות חדה דו צדדית וכללית קלה בלתי ספציפית לגיל . האם הוא בריא ? האם הוא שפוי ? האם הוא נורמלי ? נשמח אם תוכל להסביר לנו את התופעה ומה אפשר לעשות . תודה ,הורים מודאגים .

עד שיענה לך מנהל הפורום אני יכול בינתיים להרגיע אותך. הבן שלך בריא ושפוי לגמרי. התופעה קיימת ומוכרת וחולפת עם הזמן.

רונית שלום הדבר נשמע כמו סוג של הפרעה בשינה ודורש בדיקה בהתאם. זה לא קשור בהכרח לבעיה פסיכולוגית ויכול להיות קשור לתגובות פיזיולוגיות שמתרחשות במהלך השינה. אני מציע לך לפנות בהקדם למעבדת שינה לילדים ולערוך בדיקה מסודרת. יש אפשרות לקבל ייעוץ במעבדת השינה לילדים של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ולמיטב זכרוני יש מעבדה טובה גם בבית חולים דנה באיכילוב בתל אביב. יש בוודאי מסגרות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו ,להערכתך ,הטיפול הטוב ביותר לטפל בבעית הערכה עצמית ? אני ,מטופלת מזה שנה ,אצל עובדת סוציאלית ,המוסמכת לטפל בחולי /נפגעי נפש,(אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית ,שלפי כמה שאני רואה ,למזלי רק משפיעה עליי בתחום היציבות בעבודה).אני מטפלות בבעיותי בשיטת הret (אם כתבתי נכון את הראשי תיבות ...),וכמה שאני מבינה את השיטה ברציונאל ,נורא קשה לי ליישם בפועל .. האם שיטה זו מתאימה לדעתך לטפל בנושא ההערכה העצמית והדימוי העצמי? אשמח אם תתן לי תשובה לילך

לילך שלום למעשה שיטת הטיפול איננה הקריטריון היחידי כדי לבדוק את יעילות הטיפול. רוב המחקרים שבדקו אילו שיטות יעילות יותר גילו שסוג הקשר שנוצר בין המטופל למטפל הוא הגורם המרכזי שמנבא את הצלחת הטיפול. לכן גם במקרה שלך הייתי מציע לך להתמקד בסוג הקשר שנוצר עם המטפלת. האם את מרגישה חיבה אליה, האם את מרגישה שהיא יכולה לעזור לך וכו'. מאחר והבעיה שאת סובלת ממנה קשורה בין היתר גם לאופן התקשרות לאנשים יתכן שחלק מהקשיים שאת עוברת בטיפול קשור לבעיה עצמה עימה את מתמודדת ואת כל הנושאים הללו גם יחד כדאי להעלות בטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר, אודה לך באם תוכל להסביר לי את המושגים הבאים (אני רוצה לוודא שהבנתי אותם נכון לצורך בחינה בפסיכופתולוגיה): 1. מנגנון הגנה splitting ובמה הוא שונה ממנגנון האינטלקטואליזציה 2. מנגנון "הזדהות פרוייקטיבית" 3. המושג "רמת אגון האישיות" - מה זה אומר רמה נמוכה, בינונית וגבוהה. תודה רבה מראש.

יובל שלום אני חושב שיהיה עדיף לקרוא על הנושא כי לא אוכל להרחיב כאן מספיק. סמוך על עצמך והחומר התיאורטי אותו אתה קורא או התיעץ עם המרצה/מתרגל. אני חושש שכמה שורות בפורום לא יעשו את ההבדל ובדרך כלל אני נמנע מעיסוק תיאורטי בפסיכולוגיה אלא בהיבטים הטיפוליים של המקצוע. לגבי שאלותיך אומר בכמה מילים: 1. שניהם מנגנוני הגנה אבל פועלים בצורות שונות. הספליט מחלק את העולם לשחור ולבן טוב ורע וכך מונע את החרדה של החוויה שרע וטוב יכולים לדור יחדיו. האינ' היא פשוט דרך להתחמק מלהתמודד עם דברים מסוימים במציאות ע"י הסברים אינטלקטואליים. קצת קשה לומר מה ההבדל כי הם לא עומדים זה מול זה בהכרח. 2. זה באמת נושא להעמקה, ואוכל אולי לתת דוגמא. בעיקרון זהו מצב שבו האחר חווה משהו שהושלך עליו. למשל, מישהו מתרגז בגלל אדם כלשהו שלמעשה השליך את הכעס שלו עצמו על אותו אחר והצליח להמחיש לו על ידי כך את חוויתו הפנימית. למושג יש פירושים נוספים ותלוי מאיזו גישה אתה מגיע אליו. 3. כדאי לקרוא את כתביו של קרנברג בנושא. זה קשור לרמת ההתארגנות בעולם, בוחן המציאות, סוג הקשרים שנוצרים, סוג ההגנות בהם משתמשים וכו'. יש קריטריונים אבחוניים מורכבים שמובילים להגדרה איזו רמת ארגון יש לפרט. בהצלחה בבחינה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, 1. למה רשימת המאמרים לא מתעדכנת? למה לא נוספים מאמרים חדשים? האם יש אך במיקום אחר באתר? אהבתי את המאמרים של הד"ר והייתי מעוניין לקרוא עוד, אולי גם כאלו שיותר מפורטים. 2. מהי מטרת הפורום? מאחר וכל מי שפונה יש לו בעיה, וכל עצה הניתנת היא בעצם לפנות לטיפול, אז למה לא לכתוב הודעה זהה לכולם, לשם מה קיים הפורום? למה אנשים ממשיכים לשאול אם התשובה ברורה לכל השאלות? תודה

אולי המטרה היא לתת לאנשים לשפוך את הלב? להקל את ימיהם ולהביא אותם למצב שהם יקראו שאם יש להם בעיה זו או אחרת מומלץ להם לפנות לטיפול?

ס. שלום המאמרים אינם מטרתו העיקרית של הפורום אלא נותנים תשובה לנושאים שעולים פעמים רבות על ידי אנשים כמו חרדה, דיכאון ומהו טיפול פסיכולוגי. אחת לכמה חודשים אני מוסיף גם מאמר נוסף. מטרתו העיקרית של הפורום לתת לאנשים ייעוץ ראשוני ביותר בנושאים שמטרידים. נכון שחלק מהשאלות חוזרות על עצמן אבל רובן שונות לפחות בדבר מסוים, כנראה שכשיש בעיה אישית התשובה הכללית איננה מספיקה ואנשים מעוניינים בהתייחסות אישית יותר לבעייתם, וזאת אני גם משתדל לעשות. צריך לזכור שהפורום אינו מחליף העמקה וקריאה אישית בספרות מחד גיסא ובוודאי לא תחליף לטיפול וייעוץ אישי פנים מול פנים מאידך גיסא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בת 15.נערה אינטלגנטית במיוחד. יש בעיה שמטרידה אותי מאד, נראה לי שיש לה התנהגות אובססיבית כפייתית. אסוף דברים, טקסים, עשיית דברים מסויימים בצורה אובססיבית, זהות מינית לא ברורה קשרים חברתיים מועטים (חברה אחת טובה), חשוב לה להראות שהכל בסדר אצלה, ואין לה עניין לדבר על זה. בסך הכל היא נערה מאד מוכשרת,אך לא שמחה באמת. הייתי רוצה שתדריך אותי בכוון של טפול התנהגותי,אולי ביו פידבק, בכל אופן לא טיפול תרופתי. הייתה לפני שנה בשיחות., שאולי היו לה טובות לאותו זמן. האם הטקסים הם סימנים לתחילתה של מחלה? מודאת מאד רחל

רחל שלום אני מבין את דאגתך אבל השאלות שלך כלליות מדי וקשה לי לתת לך תשובה חד משמעית. אם הנערה היתה בטיפול וזוהתה בבירור בעיה של התנהגות ומחשבות כפייתיות/טורדניות הרי שיש מקום לטפל בבעיה. הטיפול הוא גם בכלים של שיחות וגם ע"י תרופות נוגדות חרדה וכדאי לבדוק את העניין בצורה אובייקטיבית לפי הצורך ללא דעות קדומות. בכל מקרה ברור ממה שאת מתארת שהענין לא מתחיל ונגמר בכך אלא שיש התלבטויות פסיכולוגיות נוספות. אני מציע לפנות לאיש מקצוע מתאים ולבדוק אפשרות להמשך הטיפול, במיוחד אם הנערה עצמה מודעת לבעיה ויש לה מוטיבציה לטפל בה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בו גם התייחסות לבעיה זו. כמו כן למאמר על טיפול דינמי שעשוי להתאים לה. רצוי לאפשר לדעתי מרחב מתאים של זמן לפחות לכמה חודשים בהם תוכל לבטא את עצמה ולנסות להתארגן לשיווי משקל חדש. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm לגבי הדאגה בנושא מחלה, אני מבין את הדאגה אבל אני מציע להתמקד בטיפול בבעיות הקיימות. אינני יכול לומר שאין מקום לדאגה פשוט בשל העובדה שאינני מכיר אתכם באופן אישי, אבל אבחון וטיפול מתאימים יתנו בוודאי תשובה ולכן חשוב לפנות ולא להשאיר את הדברים באויר. בברכה ד"ר אורן קפלן

כמה טיפולים אצל פסיכולוג בערך צריך לטיפול בחרדה בינונית.

מאיה, אין נוסחה אחידה בעניין הזה. זה יכול לנוע בין 8-10 ואף להגיע ל-20. תלוי במספר גורמים משתנים כמו למשל המבנה הנפשי של המטופל, מה הרקע לחרדה (יתכן שבמפגשים עם הפסיכולוג יתגלו עוד מוקדים שיש לטפל בהם), הכימיה בין המטפל והמטופל.

מאיה שלום אינני יודע מה היא חרדה בינונית. העניין הוא שהחרדה היא רק סימפטום. זה כמו לשאול כמה ימים לוקח להבריא כאשר המדחום מראה 38.5 מעלות. מה שחשוב הוא מה המקור הפנימי למה שרואים בחוץ ולפי זה גם זמן הטיפול. טיפול קצר מועד מוגדר כטיפול שאורך עד חצי שנה, טיפול דינמי ארוך מועד לוקח יותר מכך ולעיתים אפילו שנים. אני מציע לפנות לאיש מקצוע לכמה שיחות היכרות ולאחר מכן יהיה הרבה יותר קל להגדיר את מטרות הטיפול ומשכו. אני מבין את הרצון להסיר את העמימות, אבל מה שחשוב זו הבעיה עימה את מתמודדת ואני לא בטוח שאורך הטיפול הוא הנושא המרכזי בהכרח. בכל מקרה, אם את חושבת על משהו ספציפי בגללו עולה השאלה נסי להסביר ולפרט ואנסה להתייחס לדברים. אם אצטרך לתת מעין הימור, בטיפול התנהגותי (כפי שכתבת בכותרת) אצפה לשיפור תוך טווח של חודשיים עד ארבעה חודשים ומעקב לא בהכרח צפוף של מספר חודשים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניינת ללמוד פסיכולוגיה. אני יודעת שאין ביקוש רב למקצוע זה ולכן אני רוצה בבקשה לדעת באילו תחומים בפסיכולוגיה אוכל לעבוד.

דוקא יש ביקוש גדול למקצוע זה והדרישות המוקדמות הן גבוהות. ( ציונים פסיכומטרי ). תוך כדי הלימודים תכירי את התחומים השונים של המקצוע ואז תחליטי מה מתאים לך. אפשר פסיכולוגיה קלינית , חינוכית, תעסוקתית, שיקומית....... תחומים לא חסר. כשתגיעי למצב שתצטרכי להחליט , אז זה יהיה אקטואלי. בלימודי התואר הראשון הלימודים הם כללים בעיקר ללא התמקדות ספציפית. שיהיה בהצלחה.

שרון השאלה מדוע את רוצה ללמוד פסיכולוגיה, מה מושך אותך במקצוע. אני מאמין שההחלטה צריכה לבוא ממקום הפוך מהאופן בו מנוסחת השאלה. לראות מה מושך אותך ללמוד מהנושאים שאת מכירה ומזהה ורק לאחר מכן לבחור. התואר הראשון בפסיכולוגיה כללי מאוד ונוגע אך במעט בתחום הטיפולי. לפסיכולוגיה גם היבטים רבים נוספים בעסקים ,משאבי אנוש, מחקר וכו'. אני מציע שתגשי למוסדות הלימוד הרלונטיים, פתחי את הידיעון וקראי את תוכן הקורסים. זה יתן לך את הרעיון הכללי אותו את מנסה לברר. לגבי הביקוש, כיום כמעט ואין מקצוע אקדמי שאפשר לומר עליו בוודאות שההשכלה מובילה לביקוש, ומצד שני השוק מחפש היום אקדמאים בתחומים רבים. אני מציע לברר כרגע מה מעניין אותך ללמוד ולא להרחיק לכת לגבי הביקוש. במידת הצורך יש מסגרות שעוזרות לבחור מקצוע לימודים גם באוניברסיטאות וגם במכונים שונים כגון מכון הדסה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנה השפעה עתידית בגידול תינוקות לפי עיקרון הרצף.

מולי שלום זו שאלה של עמדה ואמונה. עקרונות של רצף הם בוודאי חלק טבעי מהחיים ומגידול ילדים. לטעמי לקחת את הגישה הזו אל הקצה עשוי להיות לא רלוונטי ומזיק כמו כל דבר שלוקחים אל הקצה. עם זאת יישום של עקרונות הגישה בהחלט נראים לי מתאימים ונכונים לגידול תינוקות וילדים. צריך לקרוא את עקרונות השיטה ולראות למה מתחברים. כדאי להתחבר על הרעיון ולא קונקרטית לטקסים של רצף. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. שמי אריק ואני בן 27. בשנה האחרונה התפתחה אצלי הפרעת חרדה שהתחילה להתפתח לאגורפוביה בחודשיים האחרונים. התחלתי לראות פסיכולוג לפני חודש ורציתי לשאול לגבי הטיפול. הבנתי שהשיטה הטובה ביותר היא CBT. אני מקבל טיפול דינמי עם ביופידבק, האם זהו טיפול הולם לבעייה ? איני משתמש בתרופות והייתי רוצה לדעת,האם ניתן להתגבר על הבעייה ללא טיפול תרופתי ? תודה רבה, אריק.

לדעתי מה שקובע הוא האם הטיפול שאתה מקבל אכן עוזר לך, וזאת לא ציינת. הטיפול שנמצא כיעיל ביותר להפרעה הוא אכן קוגניטיבי התנהגותי, במסגרת קבוצתית, לעיתים בשילוב תרופתי, תלוי עד כמה החרדה מפריעה ופוגעת באיכות חייך. זהו קנה המידה בהחלטה על הצורך בנטילת תרופות.

אריק שלום הטיפול עשוי להיות יעיל, זה תלוי בעיקר בהרגשה שלך. חלק משמעותי מהטיפול הוא הקשר שאתה יוצר עם המטפל והתחושה שיש כימיה ושהוא יכול לעזור לך. מסתבר שגורם זה חשוב בהרבה מהגישה הטיפולית עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. לפני כחצי שנה עברתי אירוע טראומתי מאוד קשה שפגע בי נפשית. מאז המקרה אני בדיכאון קשה שמלווה בבעיות שינה, מחשבות חוזרות ונישנות על האירוע, התקפי בכי ארוכים, ייאוש, תיסכול, העדר מוטיבציה ורציה, העדר חיות, ניתוק חברתי, התבודדות, בעיות בזיכרון, שכחה וכולי. היו לי מחשבות אובדניות שחלפו אך עדיין "מבצבצות" מדי פעם. הבעיה היא שאני לא יודעת להגיד אם מדובר בדיכאון קלאסי או שמא בהפרעה פוסט טראומתית (ואולי שילוב של השניים?). אודה לחוות דעתך.

היי אמנם אני לא ד"ר קפלן ותסלחי לי שאני עונה גם כן-:) אינני יודעת אם זה משהו שאת אמורה ל"הגיד". זה משהו שאיש מקצוע יכול לאבחן.עושה רושם שבאמת הטראומה מבצבצת לה וחלק מהתסמינים זה באמת דיכאון אבל רק איש מקצוע יכול לתת לך תשובה על כך. יש משיהוא שתומך בך? נמצא איתך?

תודה שהגבת, על אף שאינך ד"ר קפלן......... את בהחלט צודקת, אני זקוקה לאיבחון מקצועי, התחלתי שיחות אצל פסיכולוגית אך עד עתה התקיימו רק 2 פגישות וטרם דנו בנושא. לטענתה אני דיכאונית מאוד אך היא אינה ממהרת לקטלג אותי כ"טראומתית" למרות שהנני. אני נמצאת בחברת החבר שלא ממש מבין לליבי. לעומת, ההורים מנסים לעזור אך הם מזמן הבינו כי ידם קצרה מלהושיע, כולם עומדים חסרי אונים לנוכח מצבי. אני די לבד במערכה ומרגישה שרק אני יכולה לעזור לעצמי אך אני לא יודעת איך!!! שוב תודה לך.

אינגריד שלום פוסט טראומה כוללת בתוכה חוויה דיכאונית ולהיפך כך שהדברים אינם פוסלים אחד את השני. לפי מה שאת מתארת כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי ואבחון מתאים כפי שגם כתבו המגיבים השונים להודעתך. אני מצרף מספר קישורים למאמרים רלוונטיים שאולי יעזרו לך למקד את הבעיה. בכל מקרה, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי מתאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

למי שמבין ! נראה לי שאני הולכת להשתגע, אני באמת לא יודעת מה עובר עלי ומה קורה לי מאז ומתמיד הרגשתי ועדיין מרגישה לא שייכת , זה לא קורה כל הזמן אבל צץ מפעם לפעם שאני לא שייכת לשום מקום שאני נמצאת בו, ששום מסגרת לא בשבילי למרות שאני יוצאת ורוקדת בחברת אנשים ואני אדם חברותי מאוד אך שאני בדרך הבייתה ברכב לבד כל המחשבות המיפלצתיות האלה , משתלטות עלי שוב ואני לא יודעת למה אני מתקרבת לגיל 28 ומעולם לא היה לי חבר של ממש, מרגישה שכל החיים מוחמצים לי יש לי פחד איום מאינטימיות וקשרים בכלל אני פוחדת להיות עם אנשים לבד - חוץ מחברות קרובות מן הסתם תמיד מחפשת על מה לדבר, ניתקעת, מתבלבלת, חוששת משתיקות ארוכות ויותר מכל חוששת לדבר שטויות ושיצחקו ממני ולכל זה מתלווה בעיית עור מעוד לא נעימה שלא משפרת לי את המצב - אין מה לעשות נגד זה עוברות לי כל מני מחשבות בראש - שאני לא שווה, מי בכלל יקבל אותי עם הגוף הזה ? וככה אני חיה את רוב חיי אני מרגישה גם שאני אף פעם לא אמיתית עם עצמי, מרגישה דבר אחד ומראה דבר אחר מוציאה לפעמים דברים מהלב ומצטערת עליהם לאחר מעשה - למה זה קורה לי, האם זה נורמלי ? או ששום דבר אצלי לא נורמלי יש עלי אין ספור מסיכות - מי שמכיר אותי, לא ייתאר לעצמו שהסיפור הזה הוא אני מעולם לא ניסיתי טיפול פסיכולי מהסיבה שאני לא מאמינה שזה יכול לעזור לי אולי באותו רגע אני אחזור הבייתה במצב רוח טוב אבל למחרת אני אנחת שוב אל הלא נודע גם עכשיו אני לא יודעת איך אקום מחר בבוקר וזה משתנה משניה לשניה אני בטוחה שיציעו לי כאן טיפול פסיכולוגי אשמח לעידודים ואולי עיצות גם מסוג אחר - אם יש

מצ"ב כתובת מייל שלי ששכחתי לציין קודם תודה

יכול להיות שאת כל הזמן טרודה במה יגידו עלייך ומה חושבים עלייך ולכן מטריד אותך שלא תגידי שטויות או תתנהגי מוזר בחברת אנשים. שאלת פעם את עצמך אם את מרוצה ממה שיש לך. הכוונה אם את אוהבת את החברים שלך, העבודה שלך, המגורים שלך? אולי את לא מספיק ממצא את עצמך ואת הכישורים שלך ולפעמים את מרגישה שאת הולכת לשתגע. יכול להיות שמרוב מחשבות על איך לעשות ומה לעשות ואיך הדברים יראו את מבולבלת וזה מטריד אותך. מעבר לכך הבעיות שיש לך בעור לא ניתנות לפתרון? היית אצל רופא עור? לפי דעתי תנסי לחשוב מחשבות חיוביות ולהיות יותר אופטימית ואז הכל יראה אחרת, החל מזה שאת תתני לעצמך קרדיט ותגידי לעצמך אני טובה, אני מוצלחת אנשים אוהבים אותי. תעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת ותנסי להכיר עוד אנשים ותחשבי שהכי טוב זה להיות את עצמך ולא משנה מה אנשים אומרים או חושבים עלייך כי מי שירצה יאהב אותך כמו שאת.

שלום את צודקת שבפורום לפסיכולוגיה קלינית בו בחרת לשאול את השאלה יש סיכוי מסוים שיומלץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מבין שאת רוצה עידוד ש"יהיה בסדר" אבל אני חושש שעידוד מסוג כזה ואפילו מתוחכם יותר מכך, את נותנת ונתת לעצמך כבר זמן רב. אם זה היה עובד כנראה שלא היית מגיע למצב הנוכחי. הדברים שאת מתארת הם מכלול שקשור ללא ספק להסטוריה האישית שלך, לתפיסת הגוף שלך, לדימוי העצמי ונטיות אישיותיות שהתפתחו עם הזמן. את מחפשת את עצמך ומעוניינת לגלות את הגרעין האמיתי שלך שמוחבא כל כך טוב מתחת למסכות שאת כותבת עליהם. זו בוודאי חוויה מעייפת ומדכאת ואני בהחלט יכול להבין את התחושה הכבדה והמבולבלת אליה הגעת כיום. אני מצרף קישור למאמר קצר על טיפול דינמי ומאחר ובחרת להציב את הודעתך בפורום שעוסק בטיפול פסיכולוגי אולי בכל זאת היה בכך סוג של גישוש מצידך לבדוק את האופציה הזאת. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב ד"ר, רציתי לשאול אותך משהו. אם יש לי מחשבות שמציקות לי סתם ללא סיבה, לדגמא אני רוצה לדעת בן כמה השכן שלי. אני לא מכיר אותו, הוא לא מעניין אותי בשום צורה, אני אפילו לא אומר לו שלום, אל המון פעמים ביום אני מוטרד מאותה שאלה טיפשית כמו למשל בן כמה הוא. הייתי שואל אותו וגומר עם זה אבל יש לי עוד המון כאלו. מה עושים בטווח המיידי? חוץ מטיפול וכו'... תודה רבה

כן, אתה בהחלט יכול לשאול אותו ובזה ייגמר הסיפור. אבל,, בעצם את מי זה באמת מעניין? (גם לא אותך בצורה רצינית) אז כדי שתנסה למלא תשבץ כל פעם שעולות בראשך שאלות מהסוג הזה. תשבץ גם מפתח את החשיבה, משפר את הזיכרון, מחדד את כישורי השפה והידע וגם ממלא את הראש בדברים אחרים מאשר שאלות לא לעניין...

זה לא כזה פשוט. יש המון מחשבות שמרידות אותי, כמו שציינתי ללא סיבה מיוחדת. אני יכול לחשוב על זה באמצע עבודה, באמצע האוכל, תוך כדי שיחות עם אנשים- זה ימשיך להטריד אותי, שאלה זו או אחרת. אי אפשר לפתור תשבצים תוך כדי כל המצבים שהשאלות והמחשבות ממשיכות להטריד... אבל תודה על הכוונה הטובה של העצה.

שלום מה שאת חווה נקרא מחשבות טורדניות. הן מציקות לך ואינך מסוגל להיפתר מהם. התופעה מוכרת ונחשבת כחלק ממשפחה רחבה של הפרעות חרדה. אני מצרף בהמשך גם קישור למאמר על חרדה ובתוכו התייחסות גם לבעיה של מחשבות טורדניות. ההחלטה האם לפנות לטיפול פסיכולוגי ולפתור את העניין קשורה למידה בה זה פוגע באיכות החיים שלך, וזו כמובן החלטה שלך בלבד. כמו כן כדאי לחשוב האם יש דברים נוספים בחיים שמטרידים אותך. במקרים רבים המחשבות הטורדניות הללו הן בסך הכל מסך עשן בפני הדברים שבאמת מציקים מבפנים. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מחפשת חומר, ייעוץ ומפגש עם אנשים בנושא הטלת מום עצמית. איפה אוכל למצוא חומר מסוג זה? תודה רבה

שלום האם כוונתך לפציעה עצמית? אם כן יש לא מעט חומר באינטרנט בעברית. היכנסי למנוע החיפוש גוגל והקלידי את המונח הנ"ל ותגיעי למאמרים רבים. www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה. האם יש מונח רפואי בעברית או באנגלית לתופעה הזו? יום טוב

ושוב שלום, מעיון בהפניה שנתת לי מצאתי חומר בנושא פציעה עצמית אבל לא בהקשר אליו התכוונתי. כוונתי היא לאנשים המרגישים צורך בקטיעת גפיים כדי להרגיש שלמים. אשמח לתשובה

יש תוכנית שמשודרת הרבה לאחרונה בידיוק על הנושא הזה. תבדקי בפנאי פלוס . זה תוכנית ממש מעניינת עם ראיונות על אנשים שסובלים מההפרעה. בהצלחה.

תודה רבה על התשובה. האמת היא שראיתי את התכנית ומשם עלה העניין בנושא. אבל תודה רבה על הנכונות....

אם הפרעת חרדה היא קשר ישיר לסרטונין במוח, כיצד טיפול פסיכולוגי התנהגותי יכול לעזור?

האם יכול להיות ששימוש ממושך בגלולות נגד הריון יכול להשפיע לרעה ולהוסיףעל הפרעת החרדה?

היי קראתי איפשהוא שסוגים מסוימים של גלולות יכולים להגביר חרדות. אני לא זוכרת איפה :) אבל שווה לבדוק את זה עם רופאת נשים או איש מקצוע

לשיר, המקור המשוער של חרדה קשור בשני משתנים , כאשר לא ממש ברור מה קדם למה : 1. שינויים כימיים במוח ( כפי שציינת ). 2. השפעות סביבתיות ו/או פסיכולוגיות ( לפי הגישה ההתנהגותית - קוגנטיבית : למידה של תבניות מחשבתיות, המייצרות חרדה ). לכן גם הטיפול בחרדה מכוון לשני האספקטים: הטיפול הפסיכותרפי ההתנהגותי בא לשנות דפוסי מחשבה והתנהגויות "המעודדות" חרדה, והטיפול התרופתי בא לשנות את המאזן הכימי במוח. השילוב בין שני סוגי הטיפול נמצא "כשיטה" היעילה ביותר נגד הפרעות חרדה.

ערב טוב יעלה וד"ר, (מאחר שנראה שאת מבינה עניין ואני בטוחה שיש לך עבר מקצועי, אם כך הייתי רוצה להבין עוד משהו.) ישנן תקופות טובות יותר וטובות פחות, אם בתקופות הטובות פחות לוקחים תרופות וזה עוזר, מה הטעם להיעזר בטיפול פסיכולוגי? הרי גם כך אם הוא יעזור זה רק לתקופה המסויימת בעצם. חוץ מזה שידוע שהפרעות אלו עוברות לחמישים אחוז מהחולים גם ללא שום טיפול. מה עושים?

דוקטור קפלן שלום ברצוני לדעת האם יש קשר בין חרדה לבין קבלת המחזור החודשי? אני משתמשת בטבעת ויש לי איחור של 3 ימים בדקתי בבדיקת הריון ביתית והראה לי שאין הריון. אני נורא במתח כייש לי 3 ילדים ואני לא רוצה הריון מה אתה מציע לי לעשות? אודה לך על התשובה.

שיר שלום כל דבר נפשי בגוף קשור גם למערכת כימית כלשהי. אין בכך כל ניגוד, גוף ונפש הם מערכת אחת. הכדורים יכולים ליצור יציבות מסוימת במערכת הכימית שיצאה מאיזון, אבל אופי החרדה הוא פסיכולוגי ויש לטפל במקורותיו הנפשיים כדי להביא לשיפור משמעותי. לכן השילוב של הטיפול בשיחות ובתרופות נחשב ליעיל ביותר לטיפול בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן