פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
האם כל אדם ניתן להיפנוט? האם זה טיפול יעיל בחרדה ודכאון או בתופעות קשות של אבל המלווה בחרדה ודכאון? האם היפנוזה היא דרך יעילה למצוא מקורות לבעיות בעבר? האם היפנוזה מסוכנת?
אורית שלום. אנסה לענות לפי שאלותיך: > > האם כל אדם ניתן להיפנוט? הדעות חלוקות לגבי זאת. עומק ההיפנוט שונה מאדם לאדם והיפנוזה פורמלית משפיעה על 80 אחוז מהאנשים. עם זאת, גם ה 20 אחוז הנותרים יכולים להיעזר בהיפנוזה, לא בהכרח בגישה הקלסית שלה. > האם זה טיפול יעיל בחרדה ודכאון או בתופעות קשות של אבל המלווה בחרדה ודכאון? תופעות נפשיות קשות דורשות בד"כ טיפול ארוך ויציב שנותן למטופל מצד אחד מקום להישען עליו בתהליך ומצד שני אפשרות לעבד את הקשיים. היפנוזה היא טכניקה ומשתמשים בה בסוגים שונים של טיפולים, קצרי מועד וארוכי מועד. אין מניעה להשתמש בהיפנוזה גם בטיפולים בחרדה ודיכאון ויש על כך ספרות. אגב, יש הבדל משמעותי בין נושא החרדה ונושא הדיכאון וכל אחד מהם דורש התייחסות נפרדת. >האם היפנוזה היא דרך יעילה למצוא מקורות לבעיות בעבר? לא בהכרח. המיתוס של חזרה אל העבר דרך היפנוזה הוא יותר נושא לסרטים וספרים. יש בהחלט טכניקה היפנוטית לחזרה בגיל בזיכרון, אולם מחקרים חולקים האם מדובר באמת בשחזור אמיתי של זיכרון או שזו בעצם יצירה מחדש בהווה שמשופעת מהאסוציאטיביות המוגברת במצב ההיפנוטי. >האם היפנוזה מסוכנת? לא אם היא מבוצעת על ידי איש מקצוע מיומן. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על התשובה המפורטת. יש לי עוד שאלה אחת - אם היפנוזה לא נועדה למסע אל העבר - מהיא בעצם היפנוזה?
אורית שלום היפנוזה הוא מצב תודעה מיוחד שניתן באמצעותו להאיץ תהליכים טיפוליים מסויימים. הדבר יעיל בהחלט לטיפול בבעיות חרדה מסוגים שונים. הטיפול בחרדה נעשה בשיטות הפסיכולוגיות הרגילות לטיפול בחרדה אך בשל המצב ההיפנוטי השפעתו חזקה יותר. בעיקרון ניתן להפעיל את אותן שיטות גם בלי ההיפנוזה. בעבודה בהיפנוזה נוספים מספר מרכיבים לטיפול וחלקם כולל בהחלט גם טכניקות של הרפיה. במצב ההיפנוטי יכולת האסוציאטיביות גבוהה יותר ולכן הוא גם סוגסטבילי (בר-שיכנוע) יותר. בהיפנוזה וגם לא בהיפנוזה, ככל שהחרדה או הבעיה הנפשית ממוקדת יותר בנושא, תחום, זמן, מקום וכו', הטיפול יותר יעיל ויותר מהיר. ככל שמדובר בתופעה רחבה המשפיעה על תחומי חיים רבים, כך הטיפול דורש יותר זמן. אדגיש שחלק חשוב בטיפול ההיפנוטי הוא גם ללמד את המטופל היפנוזה עצמית כך שהוא יוכל להפעיל חלק מהטכניקות בעצמו ויוכל לעזור לעצמו לצאת ממצבי החרדה. השימוש בהיפנוזה נעשה בתחום מגוונים של הטיפול הנפשי, אבל דווקא בתחום המיתוס של היפנוזה כדרך לחזור לעבר ולזכרונות הילדות שנשכחו, הדברים שונים למדי. תיאורו של ניר נכון למדי, אם כי דגש השליטה שונה לדעתי מהאופן שבו ניר תיאר את הדברים. לדעתי בתהליך ההיפנוזה יש שליטה רבה בידי המטופל והתהליך תלוי בנכונותו להיכנס להיפנוזה. בכל טיפול חשוב לסמוך על המטפל ולדעת שהוא מיומן ומוסמך, וכך גם בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני כבן 45 נשוי ואב לילדים. מאז היותי ילד סבלתי מרמות חרדה משתנות שנעו מחרדה קלה עד לחרדה חמודה ומשתקת.בעיקר חרדת ציפיה וחרדה חברתית . אני מכור לקסנקס כ-11 שנה. תחילה הרגיע אותי אבל בהמשך הפך להתמכרות. טיפול הגמילה בלווי פסיכולוג לא עלה יפה בגלל נסיבות בלתי צפויות: עברתי תאונה ולאחריה חזרתי לצריכת התרופה באותו מינון. אבוחנתי כסובל מסנדרום פוסטראומטי באופן זמני (???????). לא זו בלבד שלא חזרתי לעצמי מבחינה תפקודית (פיזית) אלא שגם רמת החרדה עלתה והתרופה לא משפרת את הרגשתי כבעבר. אני חרד מהאפשרות להפסיק ליטול את התרופה היות ותופעות "החסך בקסנקס" הן איומות. לעניות דעיתי (ועם כל הכבוד המגיע לאנשי בריאות הנפש ) הגישה הטיפולית בכל הנוגע לגמילה מבנזודיאזפינים נגועה בבורות. שיטת ה" נטילה הולכת ופוחתת של התרופה" בתנאים אמבולטוריים אינה עובדת .לדעתי טיפול הגמילה היה צריך להערך בתנאי אשפוז והשגחה רפואית . ברור לי שמצבי הוא בילתי הפיך. שאלתי היא האם קיים בארץ מסגרת טיפולית רצינית למכורים לבנזודיאזפינים בה ייסעיו לי במלאכת הגמילה מהתרופה ואתחיל טיפול חלופי בתרופה אנטי חרדתית אחרת. אני חי בהכחשה איני תופס את עצמי כמכור לקסנקס אלא ברגעי "הארה" ספורים כמו זה הנוכחי. מזה כשנה סובל מפיברומיאלגיה -מטופל בתרופות אנטידלקטיות.לא הסכמתי לקבל טיפול באמצעות תרופות אנטידיכאוניות להעאלת רמת הסרוטונין והורדת הכאבים מחשש להתמכרות. אודה על הסיוע, ההכוונה וההדרכה
הקטור שלום. גם אני מבין רבים שפיתחו תלות קשה בקסנקס, ולפני כשלושה שבועות פניתי פה בפורום בשאלה דומה לשלך,איך יוצאים מיזה?.קבלתי הפניה ממישהו שקרא את ההודעה שלי לאתר מסויים שעוסק בנושא גמילה מבנזודיאזיפנים.ברפרוף קל עושה רושם שיש לאתר מה להציע, כמו כן הבנתי כי ישנם אנשים שהצליחו לעבור את המסלול המסוייט הזה ולאחר תקופה לא קצרה נגמלו, אך במקביל היו צריכים להתחיל בטיפול אחר כמו מעקבי סרוטונין . ציינת את משך השימוש אך לא את המינון.אשמח אם תשתף אותי בניסיונות שהיו לך להגמל.אני בכל אופן מנסה לבדוק בכיוון הטיבעי בין היתר התעניינתי בגמילה באמצעות ההומיאופטיה הקלסית. בהצלחה.
חבל על הזמן .....לא הומןפטיה ולא בטיח כוח סבל ולא לפחד אין קיצורי דרך אתם סתם דוחים את הקץ
האם מתמכרים לתרופות אלה
הסרט הזה לצערי מוכר לי..אני כולי רותח כשאני רואה איך ממשיכים לתת לחולים תרופות בנזואפינים...!!!! 14 שנה אתה על קסנקס??? שתיהיה לי בריא.... מה לא נפל לך האסימון...אתה לא מבין שתופעות הלוואי שלהם הם חרדות תקשיב לי טוב....לא יודע איך אבל אתה חייב להיגמל מהזבל יהיה קשה אני יודע לי לקח 8 חודשים עד שיצאתי מיזה והפסקתי עוד בבת אחת תחטןף הרבה חרדות והתקפים סחרחורות בומבות אבל תעשה את זה בהדרגה זה מה שמספרים הרופאים ...אחרי שגרמו לך להתמכר אז עכשו אתה פוסט טראומטי בקיצור גם אני עברתי את כל השלבים ואם כדורים הרבה יותר חזקים כגון טרנקסל...קלונקס...וכו היום יש תרופה שנקראת אפקסור שלא ממכרת אבל אם לא תיגמל מהתרופה חבל לך על הזמן...אין קיצורי דרך תתחיל להגמל ותתחיל אם אפקסור ולא מה שהרופאים יגידו לך..תתחיל שבוע רבע כדור אחר כך שבוע חצי כדור וכו הכדור מעולה ושינה את חיי לגמרי אני כאן לשאלות יש לי 12 שנות נסיון בחרא הזה "אור
אינני אשת מקצוע ואני יכולה לתת רק את דעתי האישית. לדעתי התמכרות לכדורי הרגעה כמוה כהתמכרות לכל חומר אחר (סם, אלכוהול) ולכן ניתן לפנות לכל מרכז גמילה מסמים. גם אם הם לא המכור הישיר, הם בטוח ידעו לאן להפנות אותך. בהצלחה
יש לי התחושה שתרופות מהסוג הזה האנטי דיכאוניות ממכרות בסופו של דבר ואי אפשר בלעדיהן
הקטור שלום אכן הבעיה קשה. יש מסגרות המתמחות בגמילה לא דווקא באשפוז לטעמי בהחלט ניתן להעזר בנוגדי דכאון או בתרופה דומה לטריל וכן בתמיכה שיחתית אין חשש להתמכרות בתרופות אילו בהצלחה עמי
אז למה לעזאזל נותנים תבנזאופינים האלה לחולים?????? מה הולך כאן ?? מה ההגיון לתת להם עכשו..לקבל שקט לחודש חודשיים ואז לחטוף תבומבות....למה לא מזהירים תחולים מה נותנים להם ומה מחכה להם דעו לכם שמתגבשת קבוצת חולים שאני מכיר שרוצה לתבוע את הרופאים ומערכות הבריאות....על כל החרא הזה...הולך ליהיות הד רציני על כל האדישות הבורות הזילזול....והנזק שנגרם לאנשים ולמשפחות שלימות!!!!!!!!!
הקטור שלום אכן הבעיה קשה. יש מסגרות המתמחות בגמילה לא דווקא באשפוז לטעמי בהחלט ניתן להעזר בנוגדי דכאון או בתרופה דומה לטריל וכן בתמיכה שיחתית אין חשש להתמכרות בתרופות אילו בהצלחה עמי
לד"ר אבני שלום: האם תוכל לפרט בעניין מסגרות הגמילה האמבולטוריות. בתודה מראש הקטור
לד"ר קפלן! בעמוד 393 בפורום הצגתי ממצא של עבודתי האם תוכל להביע את דעתך בנושא? הכותרת היא לצוות המומחים. תודה מראש ליבנת
ליבנת שלום העבודה נשמעת מעניינת אבל אין לי ממש דעה בנושא. יש הרבה מאמרים וספרים על הבדלים בין גברים לנשים, ואין ספק שישנם כאלה. אני מתאר לעצמי שמשמעות התוצאות שלך מורכבות יותר משורה אחת חד משמעית. מובן שאם השערתך לגבי חוסן נפשי רב יותר של נשים נכונה היא תתפוס כותרות מרחיקות לכת. הייתי בכל זאת נזהר בסוג כזה של הכללות, הן על גברים והן על נשים והן על אנשים בכלל. בברכה ד"ר אורן קפלן
האם קיימת אפשרות לרזות באמצעות היפנוזה? האם קיימים מטפלים שעוסקים בנושא זה?
רינה שלום לצערי היפנוזה, כמו גם טיפולים אחרים, איננה מראה הצלחות סוחפות בהרזיה. זה לא שאי אפשר לנסות, אבל התוצאות אינן דבר של מה בכך. הבעיה העיקרית באוכל היא שבניגוד לבעיות אחרות, כמו למשל, הפסקת עישון, ניטרול חרדות ועוד סוגים של התנהגויות ותופעות לא רצויות, באוכל לא ניתן ולא רצוי להפסיק לגמרי לאכול. בעישון, שגם הוא נושא מורכב להפסקה, חלק מהטיפול הוא דרישה מוחלטת להפסיק מעישון. אפילו לא סיגריה בשבוע. באוכל זה כמובן לא עובד. לכן יש תמיד פיתוי לחזור ולאכול כמויות. לכן הרזיה דורשת קודם כל רמת מוטיבציה גבוהה ואז ניתן לשלב היפנוזה עם פעילות ספורטיבית, דיאטה ושינוי הרגלי אכילה. היפנוזה יכולה בהחלט לעזור במכלול הזה, אבל היא לא קסם שירזה אותך מייד. בברכה ד"ר אורן קפלן
אבל מאיפה משיגים את המוטיבציה? כל בוקר אני קמה עם מוטיבציה והחלטות שנעלמות בצהריים. כל ערב מחדש אני שונאת את עצמי ונשבעת שממחר דיאטה. וזה לא עובד והקילוגרמים מצטברים ואני מיואשת. ניסיתי את כל סוגי הדיאטות, את כל סוגי הדיאטנים, הכורים האבקות והרופאים. אני חייבת משהו דרסטי שיעזור לי באופן מיידי ושאני אראה תוצאות מהירות - אחרת אני אתפח עוד . אנא - עזור לי
יש לי ילדה בת 6. הילדה לא מוכנה ללבוש שמלות, ואינה אוהבת את כל הדברים שבדרך כלל בנות אוהבות כגון: בובות, ברביות . היא אינה אוהבת להתקשט ולהתאפר כמו שאר הילדות.היא לא רוצה לענוד טבעות לעשות קוקיות, לשים לק וכו. כשהיא משחקת ב"משפחה" היא תמיד בוחרת את תפקיד האבא או האח - לעולם אינה רוצה להיות אמא או אחות. היא אוהבת להשתין בעמידה כמו בן? יש לה אחות נוספת בבית. האם ההתנהגויות הללו מעידות על משהו? האם יש סיבה לדאגה?
רפי שלום קשה לי לענות לך תשובה חד משמעית. מצד אחד, יש בנות שאוהבות משחקים ותפקידים של בנים , ולהיפך, אין בכך כל רע ואין זה מעיד על בעיה. אנחנו חיים בתקופה שתפקידים מיניים מתערבבים בכל מיני צורות, דבר שאף מקבל עידוד בחברה. אני מניח שהכל זה שאלה של מינון. השאלה אינה האם הילדה נמשכת לתפקידי בנים, אלא האם דימויה העצמי כבת, או תפיסתה לגבי נשים וגברים אינה בעייתית. במידה ואתה מודאג אני מציע שתקבע פגישה עם פסיכולוג ילדים עבורך ועבור אשתך, ללא כל שיתוף של הילדה בשלב זה. ספרו על תחושתכם ותארו את התנהגות הילדה וקבלו חוות דעת ראשונית. במידה והפסיכולוג יהיה סבור שיש צורך בהתערבות יהיה אפשר לבדוק מה לעשות הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני חושבת שאני סובלת מהתקפי חרדה - סחרחורות, הזעה בכפות רגליים וידיים, בחילה, אוזניים סתומות. זה מופיע בפתאומיות, בכל מצב, מבלי שאני אחשוב על משהו מטריד או מפחיד - זה פשוט מופיע פתאום. הבעיה היא שפיתחתי כבר פחד מהדבר עצמו - שאני אקבל התקף - ואני חוששת ללכת למקומות. היו לי כבר התקפים מהסוג הזה בעבר אבל בזמן האחרון זה קורה לי כמעט כל יום. איך אני יכולה להשתחרר מזה? אני לא מודעת לשום דבר בחיי שמציק לי עד כדי כך, שזה יכול לגרום לי לכאלו חרדות. אולי זה משהו בתת-מודע? עשיתי אפילו בדיקות רפואיות - אבל אני בריאה לגמרי. ביום שישי זה היה כ"כ נורא שהזעיקו בגללי אמבולנס.
דנה שלום. גם אני לעיתים סובלת מאותם התקפים כמו שאת מתארת כבר 5 שנים, רק אני לא מזיעה כשזה קורה. תראי אני לא אשת מקצוע או משהו אבל בגלל שגם לי יש את זה רציתי להגיב לתת לך עיצה. קודם כל תירגעי, לא מתים מחרדות לא קורה כלום מהם - רק הפחד באותו רגעים את בטח כמוני חשובת : זהו סוף העולם בדרך כלל חרדה מגיעה ממחשבה רעה, דאגה, או בתת מודע הנפש זוכרת מיקרה רע. כשציינת שאת פוחדת וחושבת כאילו את מזמינה את החרדה. זה לא טוב לחשוב מתי זה יגיע? מה יקרה אם זה יגיע. אני בטוחה שהפחד שלך גורם לחרדה להגי עלפני שהיר בכלל רצתה תהציק שוב. דנה-אני באמת מבינה אותך ושוב תסירי את המחשבות הרעות ותוציאי כל דאגה- חישבי שזה לא יקרה, וכשזה מגיע תנסי להירגע, הריי מה כבר יכול לקרות לא נמות מזה תנסי אולי טראפיה , תצאי לנשום אויר ורק מחשבות חיוביות את תראי שזה עובר. ובכל אופן זו רק עיצה - גשי לרופא מישפחה ספרי לו על כך. רק אל תשכחי תירגעי ואל תזמיני את החרדה במחשבות ,את לא הראשונה , ואל האחרונה - יודעת? חציח עולם סובל מחרדות תלוי איך את לוקחת את זה . מקווה שתרגיגשי רק טוב קחי את העיצה שלי ש- טיפ קטן לאחת שסובלת מזה 5 שנים היום כשאני גם בשיא חרדה יכולים לא להרגיש עלי, כי לאט לאט עם הזמן את לומדת איך להתמודד. תהתראות -- ממיקי.
תודה על התשובה. לקחת באיזה שהוא שלב כדורים? או היית בטיפול? כמה אנשים כבר הציעו לי לגשת לפסיכיאטר אבל יש לי קצת רתיעה מזה.
קרן שלום האפשרויות פסיכותרפיה וטפול תרופתי (פרוזק ותרופות דומות לו ) במקביל לברור רפואי (לרוב תקין ) אנא פנה לפסיכיאטר בהצלחה עמי
ברור רפואי אכן העלה שהכל תקין. האם התופעות יכולות לחלוף מעצמן (אולי אוטוסוגסטיה)? טיפול פסיכיאטרי נשקל כבר זמן מה אולם התרופות מרתיעות אותי - חשש לתלות או תופעות לוואי. יש בזה משהו?
קרן שלום אצטט כאן את תשובתי בנושא בעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן
ביקשתי מרופא המשפחה שלי הפניה לפסיכולוג הוא נתן לי לעו"ס ואני צריכה ללכת היום..... הבעיה היא שכרגע אני מרגישה טוב ואני ארגיש מגוחך ובכלל זה מעיק עליי ולא בא לי צד שני-איך אעזור לעצמי?????? תענו לי מהר כי אני חייבת להחליט אם ללכת או לא.....
בטח שללכת!!!! אומנם את מרגישה עכשיו טוב אבל בכל מקרה בפגישה ראשונה לא פותרים יותר מידי בעיות. דנה
אבל אולי היא יצחק עליי?? אולי אני סתם מפונקת
ללכת גם אם כרגע את מרגישה טוב - יש קשיים (עד כמה שהבנתי) בהצלחה עמי
לדעתי כדאי ללכת אם הרגשת צורך בכך בתקופה או בימים מסוימים משום שכאשר אדם נמצא בחרדה, הטיפול הוא רק עזרה ראשונית אבל כאשר בן אדם מרגיש טוב יותר - זה הזמן לעבוד על חומרים עמוקים יותר, לחפש שורשים לבעיות, להבין דברים לעומק בצורה רגועה ולמצוא פתרונות.
שימי לב אם הבעייה חוזרת ואז נסי ללכת אם כבר לא אז אין טעם...
שלום בהיותי קטין (תלמיד תיכון) הייתי בטיפול + אבחון בתחנה לבריאות הנפש בעיר מגוריי האם יש לי גישה לתיק, האם אוכל לראות את תוצאות האבחון? די דחוף.. תודה.
רוני שלום לפי החוק זכותך לראות כל חומר רפואי הנוגע אליך, כולל חומר פסיכולוגי. פנה לתחנה בה אובחנת ובקש לקבוע פגישה כדי לראות את תוצאות האבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן
באמת ,מותר לי לקרוא מה שהפסיכולוגית שלי רושמת בתיק הטיפולים שלי???...?
שלום רב, אשמח לדעת מה אם הסימנים של התקפי חרדה וכיצד ניתן לטפל בכך . תודה רבה
שרית שלום יכולים להיות סימנים רבים לחרדה והדבר משתנה מאדם לאדם. נפוצים מאוד דפיקות לב מהירות, הזעה, בחילות, שלשולים ועוד. עדיף לבחון את הענין באופן הפוך. תארי מה את חשה ואולי ניתן יהיה לייעץ לך מה לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר אורן קפלן בוקר אור סימני "התקפי החרדה" שלי מתבטאים בהזעה, דפיקות לב מהירות, רעידות, והכל משום שפרצו לביתי מאז אני לא מכירה את עצמי מפחדת להיות לבד בבית וגם שאני לא לבד יש לי פחדים, כל רעש קטן מקפיץ אותי אני יודעת שהרעש שאני שומעת הוא "טבעי" לחלוטין אך המוח שלי מפרש זאת אחרת. אני בן אדם חזק ולא מובן לי איך דבר כזה קטן הפיל אותי. אשמח אם תייעץ לי כיצד למנוע את התופעות הנ"ל, או לפחות לשלוט עליהם, ברצוני לחזור לעצמי ומהר משום שאני מרגישה שאני מתחילה לאבד כל כיוון. תודה רבה שרית
שלום לך אתמול בלילה בסביבות 2 לפנות בוקר איפשרתי לשכנה שגרה מולי לצפות בי דרך החלון בחדרי {שבכוונה השארתי שלבים פתוחים והיא גרה לבד ומגיעה הביתה בשעות כאלה ואתמול פשוט חיכיתי שהיא תגיע} ברגע אינטימי עם עצמי. פשוט זה "הדליק" אותי. השאלה: האם היא יכולה להתלונן עליי במשטרה?{אני הייתי בביתי}. שאלה נוספת: מה דעתך על המעשה? אני בן 31 היא בערך 36.
אולי פשוט תעשו את זה ביחד במקום שהאחד יעשה והשניה תסתכל עליו ?
עופר שלום נראה שאתה נורא רוצה שישימו לב אליך כי אתה שואל אוהת שאלה שוב ושוב לגבי הצד המשפטי איני יודע לגבי מה הדבר שאתה רוצה שישמו לב אליו שאלה בברכה עמי
שמעתי שיש המייחסים הפרעות כגון DID לאפילפסיה. האם הסובלים מהפרעות דיסוציאטיביות באמת מגיבים לתרופות נוגדות פירכוסים והאם בעייתם נפתרת? תודה.
אורלי ככה ככה פסיכותרפהי יש לה ככל הנראה תקפיד חשוב בכל מקרה תלוי באדם, נסיבות אבחנה וכו' בהצלחה עמי
שאלתי כבר האם הטיקים שלי שהם בירידה יחמירו, האם השקט הזה הוא לצורך עליי המחדש? עיזרו ותענו לי --- בבקשה. תודה - מיקי
מיקי שלום מה השאלה ? עמי
שלום לך רופא. אני תיארתי את הבעיה שלי. בת 4 סובלת מסינדרום טוראט מזה 14 שנים, הטוראט נכלל אצלי בכל הספקולציות כגון:טיקין מוטוריים, ווקאלים, קללות, נגיעות, התנהגות כפייתית, ו"טקסים". בזמן האחרון חל שיפור עצום בירידת הטיקים הם מוסווים כמעט ואינם, שאלתי היא האם הירידה בעוצמה של הטיקים היא לצורך עלייה? האם השקט "לפני הסערה"? ואיך תוכל להגדיר את השקט הזה? אף םעם זה לא קרה לי היו לי ירידות וחולשה בין השנים, אך לא ככה אף פעם לא. יש לציין שאני לא נוטלת תרופות עקב תופעות לוואי של עיבויי שרירים גילגול עיניים, וכו'. מה אני אמרוה לעשות? האם השקט הזה הסמן לי משהו? אודה אם תענה על שאלתי אני מעט לחוצה נפשית הממצב נ.ב.- אני נוטלת קלונקס 2 מ"ג רק בשעת חרדה אולי פעם בשבוע עד שבועיים. תודה מראש - מיקי
שלום לכולם, כן , זו אני יעל, זו שלצערי הרב נטלתי חלק לא מבוטל בהרס הפורום בימים האחרונים. נכנסתי לפורום לפני מספר חודשים על מנת ללמוד מעט על תרופה בשם פרוזאק, תרופה שחברי לשעבר, אם אפשר לכנותו כך, נטל כשהכרתי אותו , מאחר והייתי מאוהבת בו עד עמקי נשמתי רציתי ללמוד כל מה שאפשר על התרופה , על השפעותיה ובכלל ללמוד מאנשים שקרובים יותר לנושא, מה שקרה הוא שהבחור כבר לא בחיי, אבל אנשים אחרים בזכות זה כן נכנסו ואיך אומר זאת ? התאהבתי - בכם !!! נכון, אני לא סובלת מכל בעיה נפשית/פסיכולוגית/פסיכיאטרית מיוחדת, (עד כמה שידוע לי.....) , לא יותר מכל אדם אחר מהרחוב, לכן לקח לי קצת זמן עד שהרגשתי ראויה להתחבר עם חלקכם. עם אלה שלא יצרתי קשרים על גבי הפורום עקבתי באדיקות, לפעמים התרגשתי, לפעמים בכיתי, צחקתי, נגעתם לליבי. מחר , אני עוזבת את מקום מושבי האחרון ובעוד מספר שבועות אעזוב גם את הארץ, על כן זהו מעין מכתב פרידה וכמובן כמובן התנצלות כנה מעמקי נשמתי על שנגררתי מתוך חולשה וטיפשות אל תוך מערבולת גידופים ומלחמות אישיות על גבי הפורום שאני הייתי רק אורחת בו. מקווה שתקבלו התנצלותי. טלי, ג'קי גירל, אביב, נטעלי, דוגי,דניאל,אנג'ל,אורית , אור כמובן וכל מי ששכחתי או לא זכיתי להכיר - המון בריאות , אושר , חיוכים ואהבה. ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((-: שלכם יעל.
לא הייתה לי שום כוונה להעליב אף אחד או לפגוע במשהו תרשי לי קבל עם ופורום להתנצל מעומק הלב. תהני,תבלי..... ואני מאחל לך את כל הטוב שבעולם ובאותה הזדמנות אור קבל את התנצלותי הכנה. סליחה ושוב סליחה "המרקיז"
אז אולי עכשו תזדהה....!
בהצלחה חמודה תשלחי מתנות משם ותשובי לבקר כי אני כבר געגעגעגע
מתי נמצאים אנשי המקצוע בפורום כך שנוכל להתייעץ איתם?
בהפסקת קפה
ליבנת שלום הפורום אינו צאט כך שאין אפשרות להתייעץ און ליין. תוכלי להוריד שאלה לאתר ואנו משתדלים לענות בהקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני התחלתי לקחת סרוקסט, עם המון חששות, בגלל הקלות שנותנים מרשם. מה בדיוק עושה התרופה? מה קורה כשמפסיקים?
קוקי שלום איפה הרופא שלך ? מכל מקום לסרוקסט שמושים שונים לא ידוע לי למה קבלת בהצלחה עמי
פסיכולוג, פסיכיאטר שלום, הנני סטודנטית בת 28 נשואה +1 ובחודש השמיני להריוני. לפני כשבוע חלמתי חלום שזעזע אותי ומאותו לילה מנוחתי מוטרדת. חלמתי שהשיליה יוצאת מרחמי עם חלק מראשו של העובר, כלומר העובר מת!!! רציתי לציין שכבר חלמתי בתחילת הריוני שארבע נשים מתגלות אלי במדבר ומבשרות לי שאלד עובר מת. חשוב לציין שהייתי בשמירת הריון עד חודש חמישי בגלל המטומה ברחם, אך בעיה זו נפתרה. פחדי נובע גם מהסיבה שבהריון הראשון עם ביתי הבכורה חלמתי שני חלומות על בעיות בהריון, דימומים, וחלומות אלו התגשמו באותה צורה כמו בחלום בדיוק מפחיד . אני מבינה שהחלום מבטא את התת מודע, את פחדי וחששותי אך לתוך כל זה מפעפע הספק שאולי כמו בעבר זהו רמז מטרים לעתיד. כיצד אפשר להתגבר על הפחד? תודה מראש הגר
הגר! נכון שאינני אשת מקצוע, אבל ידוע לי שבכול הריון יש את החששות האמיהיות למותו של התינוק, שמירת הריון לא קבעה מעולם שהילד ימות בהכרח והנה לך דוגמא אישית מצערת דודתי הפילה הפלה טבעית בחודשים המאוחרים כולם אמרו לה שהריון מתקדם נפלא. ועוד משהו חשוב כידוע לך בחלומות הכל הפוך ואולי המוות בחלומך מנבא טובות ואושר. שיהיה לך המון אושר ומזל טוב ולידה קלה ליבנת נ.ב אשמח לקבל תשובה
הגר שלום מאחר ואת נמצאת כנראה במצב של לחץ וחרדה החלומות מושפעים מכך. חלומות בלהה יכולים להתרחש במצבים שונים ופסיכולוגים רבים נוהגים להשתמש בהם כדי להבין מצב נפשי, אולם במונחים של עבר והווה. סביר להניח שחששך הוא שהחלומות שלך מנבאים משהו, וזו כבר אמונה מסוג מאוד שונה. ישנם מיתוסים רבים סביב היותם של החלומות מנבאים. אני באופן אישי אינני מאמין בכך ומאמין שחלומותיך מבטאים, כמו שאת משערת, מצב לחץ כעת. הייתי מציע שני דברים. האחד ברמה הכי פרקטית ולצורך הרגיעה שלך ערכי בדיקת אולטרה סאונד אצל רופא הנשים המטפל רק כדי לראות שהכל בסדר. אולם ברמה הנפשית יתכן וכדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי קצר. אולי היפנוזה יכולה להתאים הן כדי ללמוד הרגעה בתקופה הנוכחית ולהפחית חרדה, וכבונוס, זה יכול לעזור להתמודד עם כאבים בזמן הלידה. בברכה ד"ר אורן קפלן
לקראת סיום לימודי בתיכון התבקשתי להכין עבודה מחקרית (אני לומדת במגמה הפסיכולוגית) ערכתי עבודה בנושא לחץ והסתגלות והקשר בינהם העבודה יצאה מיקצועית מאוד ומושקעת חקרתי באופן מדעי נחקרים רבים בנושאיי ההסתגלות והלחץ התוצאות היו בשלושה מישורים: הסתגלות למצבי לחץ כתוצאה משינוים. הסתגלות למצבי לחץ כתוצאה מעומס. והסתגלות מחדש ואירגון מצב הלחץ מחדש. בשני המישורים האחרונים לא התגלה הבדל גדול, אבל במישור הראשון הופתעתי לגלות שבנות (מגילאים 18-21) נלחצות יותר משינויים חיובים כגון: לידה, חתונה וכדומה. ואילו בנים נלחצים יותר ממצבי לחץ שלילים כגון: מוות, פיטורין. חשוב לציין שאת מחקרי במישור זה ביססתי על מחקרם של הולמס וריי ו"סולם ההסתגלות מחדש שלהם". אבקש את התיחסותיכם בנושא. האם לדעתכם הממצאים שעלו מיצגים את אופין בחזק של הבנות או בעצם את היות הבנות חזקות נפשית יותר מאשר בנים? תודה ליבנת
שלום רב, בחרת יופי של תחום למחקרך; שתי הערות מתודולוגיות באשר להשערתך אודות האופי החזק של הנשים, וכו': 1. אין לקבל את העניין הזה כעובדה, עד שלא תציגי אסמכתאות. בשלב הזה בכתיבתך זו, כנראה, הסתמכות על דעה רווחת, שאין לבלבלה כעובדה מוכחת. 2. לא ברור למה ההשערה הזו (דווקא) קשורה או מסבירה את ממצאי מחקרך. ומשהו ממני על פרוש אפשרי לממצאי מחקרך: מחקרים אחרים, בדומה למה שאת מסכמת, הראו נטיה אצל גברים לחשוש מכישלון, ונטיה אצל נשים לחשוש מהצלחה. שיהיה לך המשך מעניין ופורה, וכל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום, אני פרודה מזה כארבעה חודשים לאחר מערכת יחסים של שנתיים שהיתה מלווה בעליות וירידות ( הפסקות באמצע ) אבל יחד עם זאת עם הבטחה מאוד גדולה. ( מיסוד קשר וכו' ).את המשבר הרציני, את הבכי קורע הלב, אי רצון לאכול, עברתי בפרידה הקודמת שלנו כך שהפעם זה היה קל יותר והכל כמובן באופן יחסי. למדתי לזהות את השלבים שאני עוברת, תקופת התאבלות, געגועים, כעס ושנאה והכל תודות לפסיכולוגית שלי. היום אני ממשיכה הלאה, למרות הכאב ותחושת הריקנות.אני מצליחה להנות מדברים פשוטים, כמו צפייה בסרט, מפגש עם חברים מה שקודם לכן לא הייתי מסוגלת לעשות שלא לדבר על לחשוב על זה. בשבועיים האחרונים אני מרגישה חנוקה, אני מרגישה שהשיגרה הורגת אותי ויש תחושה " שאין בשביל מה לחיות " הכל מונוטוני. אני מנסה לחשוב על לנסות וליצור קשר, אך ישר אני נתקפת פחד ונרתעת מהרעיון. נראה לי שלא אוכל ליצור קשר בחיים, האם זה הגיוני? האם אני צריכה עוד זמן על מנת להכנס למערכת יחסים חדשה ובריאה? מאיפה נובע הפחד? לעיתים אני נתקפת בפרצי בכי בלתי מובנים ובלתי נשלטים ואז אחריהם אני נרגעת, כמובן שאף אחד לא יודע ולא רואה, אני מאוד חזקה כלפי חוץ. אך יוצאים מהמעגל הזה, מתי יהיה טוב , נעים ושלו? תודה שקד
שלום רב, נראה לי שיש לך גם תובנה (אהבה היא עניין מורכב...) וגם כוחות. נסי "לצאת" ע"י צעדים קטנים של יציאה לדרך חדשה: כמו, למשל, להשאיר הודעה בטלקשר, או באתרי הכרויות. ומה לגבי מסלול הליכה (ג'וגינג) באזור מתאים? באופן עקרוני, אפשר במצבי משבר רבים "להתחיל מחדש" גם בלי עיבוד מורכב של כשל העבר, אם ההתחלה החדשה היא מספיק קטנה. ואת ההתחלה הקטנה אפשר להגדיל, גם כן במנות קטנות. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
ד"ר אורן שלום, אודה אם תגיב לשאלתי תודה
שקד שלום ארבעה חודשי פרידה מקשר משמעותי יכולים להיות זמן קצר כדי להשלים עם הפרידה. אינני מכיר אותך, אבל יתכן שדברים נוספים מתחברים לכך. הייתי מנסה שני נתיבים במקביל כדי לשפר את מדד האופטימיות. ראשית ניתן להיעזר בעצותיו של יוסי אברהם או בכיוון כללי של עשיה, הן ברמה האישית והן ברמה של חיפוש זוגיות במידה ואת מעוניינת בכך. הנתיב השני הוא הנתיב אותו את מתארת למעשה בהודעתך, והוא הטיפול הפסיכולוגי. אינני יודע אם את עדיין בטיפול אבל זה בהחלט הזמן להיעזר בטיפול הפסיכולוגי. תקופה כזו יכולה להוות מקור חשוב להבנות משמעותיות על עצמך והאופן שבו את יוצרת קשר וחיה עם עצמך, עם כל הקושי והסבל שהבנות כאלו יכולות להוליד לעיתים. ומתי יהיה טוב נעים ושלו? אני נוהג להיות אופטימי בד"כ, בעיקר כשאת מספרת על כך שיצרת קשר טוב בעבר ושאת מוכנה להתבונן פנימה והחוצה וללמוד דברים על עצמך. אני מאחל לך שזה יגיע בקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן
שמי מיקי בת 24, מזה 10 שנים סובלת מטוראט . התופעה מתבטאת אצלי בלכ הספקולציות: טיקים מוטורים, ואקליים, קללות (קופרולליה), היתנהגות כפייתית(טקסים) , ועוד. גוייסתי לצה"ל והכל היה כרגיל. אני נמצאת כרגע בימים של רגיעה , יש לציין שאינני נולת תרופות כלל כתוצאה מתופעות לוואי שניגרמו לי מכמה סוגים בינהים "הלידול", חוששני מהשקט והירידה של הטיקים- האם הירידה הא לצורך עלייה קשה כלפניי? אגב, אשמח אם אקבל תשובה לחששותיי, ואשמח לענות על כל שאלה בנושא תסמונת טוראט באם אוכל לעזור- וקבל תשובות. תודה מראש- מיקי
מיקי שלום ראי תשובה אח"כ עמי
דפני לא בבית אז אני משאירה כאן הודעה מחורזת ותזכורת (בכל זאת יהיה כיף לראות את השמות שלנו כאן מעת לעת) דפני, שמעת על המשולש שמתוכננן לו עוד מפגש מתי? במוצ"ש!! טוב, נו, אז לאביב יש חרוזים טובים יותר משלי אבל אני מקווה שתפני את מוצ"ש בשבילי ובשביל אביב שאת פניה אופף זיו אני מפסיקה עכשיו!!! (לפני שזה נעשה הרבה יותר גרוע...)
ראשית, דווקא אהבתי את החרוזים. חבל שהפסקת, זה לא היה גרוע בכלל! ועכשיו ל"כשרון" שלי: לצערי, זכרוני החלש השכיח ממני, ממש שאותו המפגש המשולש לא יוכל להתקיים במוצ"ש. כי ערב מוצ"ש, במפורש, למסיבה משפחתית מוקדש. הממ... אולי אותו המפגש שלארוע אחר כמעט פלש בשבוע הבא ימומש? או- אז ניתן לעצמנו צל"ש!! . . . מקסימה שלי, התגעגעתי...!! מבטיחה להיות בקשר בשבוע הבא - לתכנן משהו. אוהבת המון, דפני.
והחרוזים שלכן, מדהימים ממש, זו יכולת- אכן, כמו לסדר יפה פרלינים על מגש... (טוב גם אני ניסיתי...) ד"ש לכולם! טלי פרידמן
תיראי..כמה פעמים שמעת את המישפט הזה "כל אדם הוא אינדבידואל"?...המישפט הזה תקף גם לפסיכולגיה פסיכולגיה זה לא מיקצוע שפועל על נוסאחות..כל אדם מגיב בצורה שונה ליפעמים מיד אחרי המיקרה ,ליפעמים יכול לעבור זמן..עד שאדם מגיעה לאיזה הכרה ,ואז גם מגיעה הטראומה מבינה ? אופיר
באמת התגעגעתי... ואפרופו חרוזים, יכולת להחליף את המילים במשפט האחרון (במקום "ד"ש לכולם" אפשר לכתוב "לכולם ד"ש") - ואז היה נוצר לו עוד חרוז... Welcome back - בתקווה שהחלו ימים יפים יותר בפורום. דפני.
.
אורית יקרה, אני נמצאת מדיי פעם... תרגישי טוב, טלי פרידמן
אני שמחה שאת עדיין כאן...
אני חושבת שזה דורש המון אומץ להחליט שאת רוצה פסיכולוג ושזו הדרך שבה את בוחרת לעצמך למרות שהאנשים הקרובים לך לא מבינים אותך ולא תומכים בהחלטה. זה מראה על המון כוח ועל המון מוטיבציה לשינוי. אני בטוחה שיצאו מזה רק דברים טובים. אגב, כתבתי לך הודעה אישית למטה יותר.
היי אורית תודה אבל זה יהיה ממש מוזר ללכת למישהו זר ולספר לו. תמיד סיפרתי לאנשים שאני מכירה ואחרי זמן מה כבר נמאס להם והם מתרחקים. אז זה טוב מהבחינה הזו לספר למישהו שלא יחשוב עליך כל מיני דברים. אתה יכול לשפוך את הלב והפסיכולוג ינסה לתת את העצה הכי נכונה אני מקווה. אני כלכך רוצה ללמוד, כלכך רוצה לברוח, וכלכך צריכה חברה. זה קשה ומפחיד להיות לבד וזה מגביר לך את החרדה והחוסר ביטחון עוד יותר. כל הזמן אני אומרת אילו הייתי יכולה לחזור אחורה ולתקן הכל אבל לא בוכים על חלב שנשפך.. אולי את לא מבינה אותי כלכך אך אני אשלח לך אימייל אחרי שתחזירי שתעני בחזרה ביי ביי עינת
בת כמה את? את יכולה לספר לי קצת על עצמך? אני לא כך כך יודעת מה עובר עליך. בכל אופן, מנסיוני אנשים שבאמת אכפת להם - לא נמאס להם מעולם. כל כך הרבה פעמים חשבתי שמתחתי את החבל יותר מידי, ואכן היו אנשים שנעלמו אבל היו גם אנשים שנשארו וזה באמת עוזר. אל תחששי להיות מי שאת ולחלוק את מה שאת באמת מרגישה. מי שאכפת לו יישאר. ובכל אופן - אני מבטיחה שאני פה תמיד כדי להקשיב ולנסות לסייע. תמיד. ולעולם לא יימאס לי.
לא מספיק שהחיים שלי בזבל אז גם עכשיו מפתרים אצלנו 150 עובדים ויש סיכוי שאני ביניהם. יום חמישי היום הגדול ועד אז אני מטפס על הקירות. למישהו יש עבודה להציע לי ?
דוגי, המצב בשוק על הפנים. גם אני מחפשת. עדי
רק שאני יש לי ילד אשה משכנתא ודירה שהרגע שיפצתי ואני מפרנס יחידי.
שלום רב, פיטורין הם, בד"כ, דבר נחס. אבל... בוא נראה את האופציות, שלפעמים קיימות, של חצי הכוס המלאה: לפעמים זמן פנוי עושה ניקוי ראש, וזה טוב. לא יזיק, למבוססים שבחבורה, לפתח אלטרנטיבות של סגנון חיים שמפחיתות את ההוצאה הכספית(שורה זו אינה מיועדת לאלו שמצויים במצב שהוא מזה זמן כבר בתחתית הבור...) לפעמים הסבה תעסוקתית מצמיחה אנשים. לפעמים, המשך באותו עיסוק, אבל בחברה עם תרבות ארגונית אחרת, שמתאימה יותר לאדם המסויים - גם כן עושה טוב. וחזרה ל"דבר האמיתי", שהוא הנחס: כללית, תקופת פיטורין היא מאד מועדת לפורענות (אישיותית, זוגית, משפחתית, בריאותית), גם אצל הטובים והחזקים, כך שכדאי לנקוט בפעילויות מניעה נפשית, בהקשר לכך. למידה של מיומנויות חיפוש תעסוקה, ראיון, וכו' - היא אחת מהעשיות הרצויות. ספורט, וגם פעילות משפחתית וזוגית - מאד מועילים. טכניקות של הרגעה עצמית (יש ספרות פופולרית לעניין) - ממש מצווה, שלא צריכה להתרחש דווקא בהימלייה. אלו שמודעים לרגישות הגבוהה שלהם למצבי לחץ צריכים להעזר באיש/ת מקצוע, כבר בתחילת התקופה, ולא להמתין עד ש... חזק חזק ונתחזק! ד"ר יוסי אברהם
יש אנשים שמיד יכנסו לסטרס יש אנשים שאחרי כמה זמן יקלטו מה בדיוק הלך שם יש אנשים שינסו לקיים קשר סוגי ולא יצליחו... אופיר
תודה לכולם העניין הוא שעברתי את זה לפני שננה בדיוק וזאת הפעם השניה ואז לקח לי ארבעה חודשים מתישים של ראיונות וחיפוש עד שמצאתי משהוא. היום במצב השוק אני לא יודע כמה זמן זה יקח ואני עוד מקצוען בתחום שלי. חוץ מזה קשה לי לעמוד נפשית מול כל הראיונות האלה ושוב להיות בלי רכב אני מרגיש שאין לי כוחות לעשות כלום כאילו הגוף עוצר אותי מלקום מהכיסא ,אני חושש שזה מן דיכאון כזה. אולי אני אבקש ברופאת המשפחה שלי פרוזק או משהו כזה שיעזור לי לעבור את התקופה. יום נעים לכ-ו-ל-ם דוגי
אופיר... מדהים איך שאתה עוזר לכולם , שמתי לב כבר לא פעם ראשונה- בקיצור? מוכשר וטוב לב תרצה לדעת מה אני עושה כאן? תסמונת טוראט קרא אם בא לך ביי- מיקי
אנחנו נשואים טריים, יש איזו בעיה שמרחפת ומפריעה. איכן אפשר לקבל יעוץ זוגי. תודה
בכל עריה יש מחלקת רווחה שגם מנהלת בדרך כלל יעוץ זוגי בתשלום יחסית סביר . אם לא יש מליון וחצי מטפלים זוגיים יקרנים לאללה שאם קצת רוצים ניתן למצא אותם.
שלום רב, תפני למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם האתר והמייל) מעט פרטים על מה שנראה לך כעת כבעיה, וכן מיקומכם בארץ, ואנסה להציע מה הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום בעייתי היא שבמצבי לחץ אני אוכלת. כגון מבחנים . יום עמוס וקשה וכד'. ולכן יש תקופות שאני מאוד מאוד משמינה . שאלתי היא האם לדעתכם אם במקום אכילה אתמכר למשהו אחר בעיית ההשמנה תיפטר.?כלומר במקום לאכול אני יעשה ספורט או יעשן סיגריה אז אפסיק לאכול? או שפשוט גם אוכל וגם יעשה ספורט /יעשן סיגריה.? תודה מראש דנית
שלום רב, בעיית חרדה ניתנת לפתרון, או להקלה, ולא דוקא ע"י התמכרויות תחליפיות לאוכל. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל) עם מעט יותר מידע על תופעות הלחץ שמהן את מושפעת, וכן צייני את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מי עושה האלהה ? כשיש לך בעיה ? אתה לא בודק לפני למי אתה הולך ? לאיזה רופא? כמה הוא טוב, מוכר בתחומו ? כמה נסיון יש לו..מה אומרים עליו העמיתים למקצוע ? מטופלים? ובכלל ? מה הקשר...ציינתי את שמו של פרופסור ויצמן לא כי הוא אלוהים אלא כי הוא ידוע מאד בתחומו ודווקא אלו שציינתי הם גם אנשים רגישים שמבינים את המצוקה וחוסר האונים. ולהבא תגיד משהו יותר חכם...
בני אדם מעצם היותנו כאלו טועים ולא חשוב כלל איזה תפקיד נושא האדם רק ה' איננו טועה אולי [בהנחה שהוא קיים] שאלת אם יתכן כי זה או אחר טועים : התשובה היא כן בא' רבתי פשוט כי הנם בני אדם ופאים רבים טועים והרבה יתכן והספציפי שצינת טועה פחות , אין זה אומר שאין הוא טועה במיוחד כאשר לא קימת בדיקה המאפשרת את וידוא ההשערה שבאבחנה אסיים עם דוגמא מהחיים : אמא אחת מפורום מאד משפחתי [הקשר שנוצר בין המשתתפים כולל הרופאים] חיפשה רופא מתחום מסוים לילדה הקטן [לא בתחום הפורום] רופא הפורום קפץ מיד לעזרה והציע לה להפנות אותה לא לסתם רופא טוב אלא לטוב ביותר צר לי לספר לך את האכזבה שנחלה מאותו רופא ה"טוב ביותר" את יודעת, מענין למה את מתרגזת , שאלת שאלה והבעתי את דעתי , במקרה הייתי היחידי שהשיב לך והשאר בחרו להתעלם, כובן שאינך חייבת לקבל אותה, את יכולה להפנים אותה ואת יכולה שתיכנס באוזן אחת ותצא בשניה אבל להתרגז? מאחל לך פחות רוגז ויותר מחשבה וזיכרי הטפשות אינה נחלתו של אדם בודד
מענין כי גם לדבריו טעות היא דבר אפשרי גם ע"י "קליברים" שיהיה לך יום טוב
מה יותר טוב לילדים... גירושין או הורים שלא מרוצים מהקשר בינהם??? ואם מתגרשים ובני הזוג חיים קרוב זה לא יותר מבלבל את הילדים
אין כאן שאלה של מה יותר טוב לילדים אלה מה טוב לך, שהרי ילדים מושפעים מהרגשת ההורים. אם שני ההורים יהיו פרודים ומאושרים ועקב כך ירעיפו הרבה יותר אהבה ויקדישו יותר לילדים אז הרי שהילדים רק יצאו מורווחים. בטור ילד להורים גרושים שמכיר עוד הרבה ילדים כאלה אני חייב להגיד שישנן השלכות שונות בהתאם לאופי של הילד ולסביבה שבה הוא גדל. אני לדוגמא לא הושפעתי מהגירושים עצמם אך מאוד הושפעתי מנישואיהם השניים של הוריי שכן אז נכנס גורם שלישי שטורף את הקלפים. לא כתבת בני כמה הילדים וזה נתון מאוד חשוב. בהצלחה בהחלטתך - דוגי
שלום רב, את שואלת משהו כללי, בעוד שכל משפחה מהווה עולם ספציפי, שלגביו תשובות ייחודיות. ענייני דילמות בחיי נישואין אינו יכול, בד"כ, להיות נענה בכן/לא. כדאי לשקול מעורבות יעוץ מקצועי, על נושא כה קריטי. אם תרצו הפנייה, פנו למייל האישי (בהקלקה על שמי המוכחל), עם תימצות ההסטוריה המשפחתית והדילמה הנוכחית, ומיקומכם בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
סיגל. בתור בת להורים גרושים.. אל תסבלי בעבור ילדיך כי יש סיכוי שהם בעצמם סובלים, גירושי הורי היו המצב הטוב ביותר עבורי הרווחתי אבא מחדש ואמא מאושרת. את מוזמנת לשאול אותי שאלות אם תרצי הורי גרושים מזה 8 שנים ואימי נשואה מחדש. גירושים זה לא בהכרח דבר רע. ליבנת
בת כמה היית כשהם התגרשו ? ובני כמה היו הורייך ? האם הורייך גרים קרוב זה לזה? כמה ילדים אתם? עם מי נשארתם? האם כילדה נטית להצדיק צד אחד מהצדדים?? איך הרגשת עם נישואיה השניים של אמך ??
לאחר כחצי שנה של שימוש ירדתי לחצי ככור , היה בסדר הפסקתי והמצב על הפנים . מה עושים ?
צבי שלום זה קורה לפעמים 1. קודם כל מדברים עם הרופא שלך 2. לרוב - מקובל לחזור למנון הנמוך בו היה טוב - להמתין (אם לא מספיק למנן המקורי) ועוד חודש חודשיים לשקול שוב הפסקה בהדרגה (בתאום הרופא כמובן ) בהצלחה ואל יאוש
שלום רב אני בן 31 והבעייה שלי היא שאני ביישן. אני פשוט לא מתחיל עם נשים. עד היום כל מי שיצאתי איתה היה רק אם היא פנתה אליי במהלך החיים בהתאם לנסיבות. כיום אני עומד בפניי רצון להכיר ולהקים ביית אבל יש לי מעצורים........ קשה לי לראות את חבריי שכבר נשואים ועם ילדים. אני נראה טוב ומתפרנס בכבוד ובהחלט איש שיחה אבל אני לא יודע לנתב שיחות עם נשים לכיוון הרומנטי.....
שלום רב, נראה לי שחבל על הזמן, כי כולנו מזדקנים... אולי כדאי להוועץ עם פסיכולוג/ית? אם תרצה הפנייה, פנה למייל האישי שלי (בהקלקה על שמי המוכחל), עם 2-3 איזכורים מתומצתים על קשרים שהחלו, וההסבר שלך לכך שנסתיימו, וכן את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
אריאל. אין לך ממה להתבייש, קח יוזמה על עצמך כמו מטרה , ואל תסיר אותה ממך עד שתצליח. תאמין בעצמך ש "אני כן יכול ממש כמו כולם" ועלה על דרך המלך. מאחלת לך שבאמת תצליח בפעם הבאה- רק אם תאמין בכח שלך, ברושם שלך , באינטיליגנציה,ובקסם. עלה והצלח - כל שתבקש לו יהי.--------מיקי-------
מיקי את חמודה אבל לא תמיד הכל כל כך פשוט. אבל את באמתתתתתתת מ ת ו ק ה
אני בת 22,מטופלת בטיפול פסיכיאטרי מגיל 14 ובעקבות טיפול בפרפנן וארטן נוצר אצלי מצב של צואר נוטה הצידה ושל נטיה של השפה התחתונה. נאמר לי כי עיוות זה של הלסת גורם לכך שהמרפקים ישחקו.וכי בגיל 40 יהיו לי כאבים וקשיים באכילה.(במשך השנה וחצי האחרונה נטלתי 10 מ"ג איטומין וכיום אני נוטלת 0.625 מ"ג,שמינית כדור,של זיפרקסה,5 מ"ג איטומין ו-2 מ"ג רודנל/ארטן) האם תוכלו לעזור לי: 1) שמעתי על זריקה בשם בוטולוניום והייתי רוצה לדעת האם היא תתאים לי,לצוואר ו/או ללסת.והאם ישנן לה תופעות לואי וכל מידע אפשרי עליה. 2)היכן ניתן לקבל את הזריקה הנ"ל(אני מאזור חדרה) 3)האם אוכל לקבל תשובה מהצוות הרפואי בפורום(ד"ר אבני ואחרים) 4)האם תוכלו להציע כיוונים אחרים לטפל בעיוותים הנ"ל(ניתוח,כדורים וכו') 5)במידה וניראה לכם שבקשתי זו מתאימה לפורום אחר,אשמח עם תעבירו שאלות אלה לפורום המתאים. 6)אנא העבירו את תשובתכם לאי-מייל המצורף בתודה מראש רוניה
תנסי בפורום כירוגיה/ פלסטיקה אם אינני טועה בוטולוניום הוא חיידק שעושה טוב לעור הפנים אבל כדאי להתייעץ עם פלסטיקאי בהצלחה
תודה רבה על כך שמצאתם את הודעתי ראויה להתייחסות אני אמורה להסיק מזה משהו?.... תודה לכל מי שענה חבל שלא ענה לי איש מקצוע.. הצטרכתי את זה כל כך ואתם פסיכולוגים יקרים מחדדים בי את התחושה כמה אני לבד
לילך שלום לאחרונה בקרתי בפורום בתדירות נמוכה כמו כן, במיוחד אם זמני אינו בידי אני מתייחס רק להודעות בכותרת שלהם במפורש שהתייחסותי כפסיכאר או איש מקצועמתבקשת. אם תפני אותי להודעה אשמח להתייחס מכל מקום צר לי שזה גורם לך להרגיש שלא מתייחסים אלייך בהצלחה עמי
שלום, יש לי כמה שאלות בנושא תרופות נוירולפטיות. 1) האם נטילתן לאורך זמן עלולות להגביר את הסיכון ללקות במחלת פרקינסון (הכוונה אינה לפרקינסוניזם) בעתיד? 2) בעבר בעקבות מינון מזערי של פרפנאן שנטלתי במשך כמה שנים הופיעה אצלי tardive dyskinesia שעדיין לא חלפה לאחר 5 שנים ללא התרופה. אני אמורה כעת לנסות ריספרדל. האם אני מסתכנת בהחמרת התופעות? 3) האם מי שסובל מצניחת מסתם מיטרלי והתקפי PSVT יכול ליטול ריספרדל ללא חשש? תודה.
מאיה שלום איפה הרופא שלך ??? אני לא בטוח שיש לי תשובות טובות בשליפה מכל מקום 1. יתכן שיש סכון לפרקינסון בעתיד 2. לטעמי זיפרקסה עדיף על ריספרדל שכן לנסיוני שכיחות תופעות לואי תנועתיות קטנה עמו יותר 3. לא ידוע לי על בעיות עם צניחת מסתם מיטרלי מכל מקום ערכי חפוש באינטרנט והוועצי ברופאך בהצלחה עמי
בילדותי סבלתי ממחשבות אובסיסביות כגון אם אני לא אגע בשולחן יקרה כך וכך וכולי. בילדותי סבלתי מצעקות והשפלות מ"אבי". הדבר רוכך במשך השנים. ילדתי לפני כחודשיים בת, והפרעות החרדה מאוד התגברו - אני מפחדת ללכת ליד אנשים שמה הם ישתעלו לידי, אני מפחדת שאנשים יגעו בתינוק שלא ינשפו עליו ולא חלילה ידביקו אותו בכל מיני מחלות, אני מפחדת לתת את התינוק למטפלת שלא תשמור עליו כמו שצריך ולא תדביק אותו וכו'.סיפרתי לבעלי והוא אומר שאני יכולה בעזרת מחשבה רציונלית לפתור את העניין, אני מבינה שזה לא גיוני אך הבעיה שכאשר אני חרדה אז זה מאוד משמעותי. בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי, אני מנהלת אורך חיים רגיל אך החרדות האלו מפריעות לי. האם אתה ממליץ שאלך לטיפול?
אכן כן. מן הראוי שתלכי לטיפול ויפה שעה אחת קודם. למעשה את יודעת שאת זקוקה לכך אז למה נועדה השאלה ה"רטורית" ? מה קרה בטיפול הקודם שהזכרת ? פסיכולוג טוב אף יוכל לסייע בעניין שיקול הדעת הרלבנטי לגבי הסתייעות אפשרית בתרופות במקביל לטיפול בשיחות .
מיכל שלום אם זה נמשך יותר מדי זמן , וגורם לך קושי ואת לא מסתדרת (להבנתי את עונה בחיוב ) אז כן בהחלט ובהצלחה עמי
האם לדעתך פחד בלילות או הפרעות בשינה יכול להיות מושפע מעבר רע/ מאיים? והיכן ניתן לקבל טיפול מתאים. לידיעתך.. אנשים רבים מרגישים פחד לפנות לעזרה בכדאי שלא להראות שיש להם בעיה..
אני משתמש בסרוקסט כחצי שנה , לפני כחודש בהמלצת הרופא עברתי לחצי כדור , והיה בסדר שבוע שעבר הפסקתי לגמרי והיה על הפנים הכל חזר , הפחדים , הרגשת הדיכאון חוסר רצון לפגוש אנשים וכו. מה לעשות ?
צבי שלום 1. זה קורה 2. פנה לרופא 3. לרוב זה אומר שההפסקה היתה מוקדמת מדי ואז מקובל לחזור לטפול ובעוד חודש חודשיים לנסות שוב הפסקה בהדרגה יתכן שיתברר שאתה זקוק לטפול ממושך יותר ואז ניתן לשקול טפול פסיכותרפי / קוגניטיבי אם אינך רוצה כדורים בהצלחה עמי
אורית שלום אני די מרגישה מה שאת מרגישה כרגע. אני די חדשה בפורום אך קוראת את הדברים שלכם כמעט כל יום וזה קצת מחזק אותי. הייתי רוצה לדעת קצת יותר עליכם כמו: בת כמה את? האם את גרה לבד? בתור מה את עובדת? מתוך סקרנות ועניין שלך עינת
היי עינת. נעים מאד. אספר לך על עצמי. אני בת 26 (כמעט) וגרה עם אחי הצעיר. הוריי גרושים ואבי גר בעיר אחרת. אמי חלתה בסרטן ונפטרה לפני 9 חודשים. מהיום שהיא חלתה התחלתי לסבול מחרדות ודכאון ועד היום אני לא לגמרי יצאתי מזה למרות שהיתה לי תקופה טובה באמצע, פתאום זה חזר. אני מטופלת גם בתרופות ולאחרונה התחלתי טיפול פסיכולוגי. ומה לגביך? ספרי לי גם על עצמך
אורית שלום.. מכיוון שאני רק לאחרונה נמצאת באתר הזה התרגשתי לקרוא את דברייך. אם זה לא קשה לך רציתי לשאול אותך משהו- לאמא של החברה הכי טובה שלי גילו סרטן בשלב מתקדם. אני לא יודעת כ"כ איך להתנהג ומה להגיד עכשיו. ז"א המצב שלה כרגע טוב אבל לצערי הרב אני לא חושבת שיש הרבה סיכויים להחלמה. העניין הוא שאני ממש לא יודעת מה לעשות במצב הזה.. אנחנו נפגשות וכמעט לא מדברות על זה. היא כמעט ולא מדברת על זה ובכלל רוב הזמן אני מדברת והיא מקשיבה. האם אני מתנהגת נכון, מה אני יכולה לעשות כדי לדובב אותה לדבר או שאולי לא לדבר על זה...? מה עושים?? אשמח לקבל את עצתך, שוב, רק אם זה לא קשה לך מידי... תודה.
היי אני מודה לכולכם על ההזדהות ולכתומה ולד"ר על העידוד. ותאמינו לי שרק מהפורום הזה אפשר לעשות חברויות מרוב שהאחד תומכת בשניה ומזדהה איתה. אז אין מצב להיות פה לבד לפחות בפורום. החלטתי לקחת פסיכולוג אפילו שבמשפחה אומרים לי שאני לא צריכה פסיכולוג בשביל שיגיד לי מה לעשות אם החיים שלי.אבל כל הקטע בפסיכולוג הוא שיתמוך בי קצת וגם קצת יסדר את הבלגן שהולך לי בראש עכשיו. גם לי בא למות כל הזמן ולהגיד הלואי והייתי הולכת כמה שנים אחורה ומסדרת את חיי אחרת אבל אז הייתי חסרת ביטחון ואם חבר היה לי המון ביטחון ולא הייתי צריכה להתמודד אם אף אחד. אם בנים תמיד הסתדרתי הכי הרבה אבל אם בנות לא כלכך ולפעמים הייתי מעדיפה בנים על בנות כי הם אנשים יותר אמינים, לפחות אלו שהיו איתי. אני מקווה שהכל יסתדר כי אני מרגישה נופלת יותר ויותר למטה ושאין לי טעם לחיים. אשמח לקבל תשובה מכן שלכן עינת
שלום לך עינת... למה פניתי אליכן כי גם אני לא מזמן הייתי בסיטואציה כזו..עד שהחלטתי.. יום אחד לקום ולעשות עם עצמי דבר מה... והבנתי שכול העיניין זה היה בעצם ..הגישה המוטעית שלי לחיים אז עשיתי שינוי...(כלומר סובבתי איזשהו בורג במוח).... והחלטתי להסתכל על החיים אחרת (בצורה אופטימית יותר) כי החיים בעצם יפים... ויחד עם זאת החלטתי שלא אתן לדברים להזיז לי הביקורת..של אחרים שלי עצמי... והתוצאה: כיום יותר קל לי... אך עדיין יש לי דרך ארוכה... בעניין זה.. כי זאת לא עבודה שליום אחד...אלא לאורך זמן התוצאות יניבו..( כפי שאמרתי.זה לא קורה...מהיום למחר)...וכמו שאומרים ואם זה יבוא ממך..תפרגני לעצמך..ואל תתני לביקורת של אחרים להשפיע עלייך תעשי מה שטוב לך ומה שבראש שלך מבלי להתחשבן..תחיי את הלייף אני למשל הלכתי ללמוד באוניברסיטה.. כשהייתי במצבך מבולבלת...כפי שאת מתארת את עצמך ..כעת וזה הטיב עימי...ויש לסיפור ...המשך...אך זה לא מתאים לפורום...:-))))))))) לכן זו אופציה... אשמח לשמוע ממך... תפני אלי בכול עת.. :-)..כתומה..
היי תודה על החיזוקים זה שהלכת לאוניברסיטה עשה לך טוב?מאיזה בחינה? והאם הכרת אנשים וחברים חדשים? ואם אפשר לשאול בת כמה את? הזמן שלי אוזל ועדיין מבולבלת.כבר לא צעירה כלכך ובת 24 ללכת ללמוד זה לא קל או אפילו לשפר בגרויות ולעשות פסיכומטרי זה לא קל עכשיו. את חושבת שלעשות מכינה עכשיו זה מאוחר מדי בשביל ששנה הבאה זה יתן לי סיכוי יותר טוב להיכנס לאוניברסיטה או שזה סתם בזבוז זמן? תודה עינת
היי חמודה! כ"כ שמחתי לקרוא את מה שכתבת.. אני חושבת שההחלטה לגשת לטיפול היא אחת הנכונות שתעשי בחייך.. מנסיון אישי אני אומרת לך את זה. את תתחזקי לאט לאט ועוד יהיה לך כוח לעשות דברים, שינויים בחייך שרצית לעשות אבל מה שהכי חשוב זה סב ל נ ו ת. לא תמיד לדברים לוקח זמן עד שהם קורים ובייחוד בחורות כמוני וכמוך שחוששות להיפגע ולא יודעות כ"כ איך להתחבר לאנשים הנכונים.. לנו.. אני נמצאת בטיפול ואני לא אשקר לך- זה לא קל. את מתעמתת עם כל מיני דברים לא נעימים בכלל, אבל תזכרי שאת ורק את החלטת על הטיפול הזה וזה אומר שאת רוצה לשפר את חייך באמת. אז תתמידי, אל תוותרי לעצמך ועל עצמך. אני מחבקת אותך ומקווה שתמשיכי במה שהחלטת.. ליהי:)
בהחלט...כול אחד שנמצא בטיפול נובר..במעמקי הנפש שלו.וכמו כן חושף את הפצעיו ואת הצלקותיו...כמו על שולחן הניתוחים..עם הפסיכולוג אך אותו ברנש עשוי להתעמת ולעמוד מול הדברים מבין אם זה מוצא חן בעיניו ותו לא.. וכמו כן למי שיש נכונות ורצון רב לאיכות חיים טובה יותר ....אז זה הפיתרון.. יעוץ..פסיכולוגי..אני מסיכמה איתך.. אך ישנם אנשים חזקים דיו .שמסוגלים להתגבר על בעיותיהם בכוחות עצמם....אך על פי רוב יותר קל לעשות זאת ע"י ...יעוץ מקצועי..על מנת להקל על ..המועקה..כפי שאומרים... ............................................את צודקת..................................................... :-)................................................................. כתומה
עינת שלום בהצלחה עמי
שלום המקרה שלי הוא כזה אני נערה בת 16 יש לי חבר שגדול ממני ב 4 שנים אנחנו מסתדרים מצויין הוא בן אדם אם עקרונות וערכים ואני מאמינה שהוא לא יבגוד בי לפני הייתה לו חברה 4 שנים אני חברה שלו 4 חודשים אני יודעת שהוא אוהב אותי אני לא מבינה מדוע אני כל הזמן מדמיינת אותו בוגד בי מדמיינת אותו עם החברה לשעבר אני לא מסוגלת לישון בגלל זה בלילות אני חושבת על דברים שמכניסים אותי לדכאון לבכות שאני יודעת שהם לא נכונים אני מפחדת שהוא יעזוב אותי הקשר שלנו יציב מאוד הוא מאוד פתוח איתי ונותן לי לעשות דברים שאחרים לא היו נותנים לחברות שלהם לעשות והוא מצפה מימני גם להיות פתוחה אבל כל הדברים שאני חושבת עליהם רק יגרמו לקשר לא להיות יציב מפני שזה גורם לי לקנאות חולנית וזה רק ירחיק אותו מימני אני חושבת שקשה לי לבטוח באנשים מפני שכשהייתי קטנה החברה לא קיבלה אותי אני מקווה שתעזור לי להבין מה קורה איתי וכיצד לפתור את הבעיה בתודה מראש שני ומה אני צריכה לעשות
שני, הוא החבר הראשון שלך? עדי
כן
שני. אני מבינה אותך בהחלט נורא מפחיד שלחבר יש אקסית מאיימית והם היו תקופה מאוד ארוכה יחד תנסי לחשוב על זה ככה: אם הוא לא איתה ובעצם איתי כנראה שאני הרבה יותר שווה ממנה, יותר טובה. נכון שאומנם אתם לא הרבה זמן ביחד אבל עדין אמרת בעצמך הוא אוהב אותך!
ליבנת תודה רבה על העצה !
שלום המקרה שלי הוא כזה אני נערה בת 16 יש לי חבר שגדול ממני ב 4 שנים אנחנו מסתדרים מצויין הוא בן אדם אם עקרונות וערכים ואני מאמינה שהוא לא יבגוד בי לפני הייתה לו חברה 4 שנים אני חברה שלו 4 חודשים אני יודעת שהוא אוהב אותי אני לא מבינה מדוע אני כל הזמן מדמיינת אותו בוגד בי מדמיינת אותו עם החברה לשעבר אני לא מסוגלת לישון בגלל זה בלילות אני חושבת על דברים שמכניסים אותי לדכאון לבכות שאני יודעת שהם לא נכונים אני מפחדת שהוא יעזוב אותי הקשר שלנו יציב מאוד הוא מאוד פתוח איתי ונותן לי לעשות דברים שאחרים לא היו נותנים לחברות שלהם לעשות והוא מצפה מימני גם להיות פתוחה אבל כל הדברים שאני חושבת עליהם רק יגרמו לקשר לא להיות יציב מפני שזה גורם לי לקנאות חולנית וזה רק ירחיק אותו מימני אני חושבת שקשה לי לבטוח באנשים מפני שכשהייתי קטנה החברה לא קיבלה אותי אני מקווה שתעזור לי להבין מה קורה איתי וכיצד לפתור את הבעיה בתודה מראש חיה ומה אני צריכה לעשות
שני שלום אם זה נמשך זמן רב וגורם לך למצוקה - פני לעזרה מקצועית בהצלחה עמי
לדוקטור שלום אני בן 32 יש לי קשרים טובים עם נשים. מזה כחודש אני נוהג לשבת בחדרי ולהשאיר שלבים פתוחים בחלון ולגעת בעצמי אינטימית תוך כדי כך ששכנה שגרה מולי משקיפה עליי. עליי לציין שאני עושה זאת בשעות הלילה המאוחרות {בסביבות 1-2 בלילה} ואותה שכנה יודעת כבר בדיוק מתיי לצפות בי. עליי לציין שהסיטואציה הזו מלהיבה אותי. שאלתי אליך: בראש ובראשונה האם אני מבצע דבר שהוא נגד החוק ואותה שכנה יכולה להגיש נגדי תלונה במשטרה???? שאלה שנייה : מה דעתך על מעשיי???
עופר, 1. לדעתי זה לא נוגד את החוק. 2. דיעה? אין לי. עדי
אולי תזמין אותה להצטרף אלייך?
כתבתי לך הודעה למטה יותר בתגובה להודעתך. מקווה שראית. מחכה לתגובה.
אורית שלום שאלתך אכן כואבת וקיומית, מתייחסת אולי למהו טעם החיים האם יש תקווה. התקווה והאופטימיות הם דברים שנוצרים מבפנים בעזרת כוחות נפש. את נמצאת בטיפול ולדעתי זה המקום הנכון ביותר לעבוד על הדברים הללו. חלק מהעבודה הוא עיבוד של האובדן והכאב שאת חווה, אבל חלק לא פחות חשוב הוא פיתוח תקווה לשינוי. כאשר ישנה פסימיות היא מוקרנת לדעתי גם כלפי חוץ וגורמת למעגל קסמים של יאוש וחוסר ומוצא. הייתי ממליץ לך לקרוא את הספר האדם מחפש משמעות של ויקטור פרנקל, ואם קראת, לחזור ולעיין בו. הוא יכול לתת לך חמצן לפיתוח התקווה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על התגובה ועל ההמלצה. עדיין לא קראתי את הספר אבל אקרא אותו. המון תודות
שלום רב. שתי שאלות לי אליכם.. מהן תופעות הלוואי של ריטלין? מה תחום עבודתו של פסיכולוג קליני?
גם אני הייתי רוצה לדעת מהן תופעות הלוואי של ריטלין....
לילך שלום לגבי הריטלין אנא הפני את השאלה לד"ר אבני פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שעוסק בטיפול נפשי וזו מומחיותו. ישנם פסיכולוגים בעלי מומחיות אחרת כגון חינוכי, תעסוקתי, שיקומי, חברתי, מחקרי אשר מתמקדים בתחומים אחרים כמובן. בברכה ד"ר אורן קפלן
לפסיכולוג שלום קשה לי בחיי הנישואין, לא אני לא רוצה להתגרש, ואני מרגישה מועקה כל הזמן שגורמת לי לחשוב שאין טעם להיות במצב זה לאורך זמן, חבל לי על החיים בצורה כזאת. מה לעשות כדי להתגבר על מצב של חדלון האם אני זקוקה לעזרה מקצועית או שאני סתם רגישה ועושה סערה בכוס מים? תודה מראש אפשר אולי לקבל עצות ליציאה מדכאון שחוזר אלי כל פעם מחדש?
נירה שלום שאלתך קצת כללית מכדי לתת לך תשובה אישית. בעיקרון מה שאת מתארת נשמע כסוג של שחיקה בחיי הזוגיות ויתכן שכדאי לפנות לייעוץ זוגי במידה ושניכם מוכנים לכך. אם את שואלת את עצמך אם זה קשור אליך או שאולי זו "סערה בכוס מים" יתכן שכדאי שתפני קודם לייעוץ אישי ועם הפסיכולוג תבחני את הדברים ואת האפשרות או הצורך בטיפול זוגי ו/או אישי. אולם קודם לכל אלה הייתי ממליץ שתנסי להתיישב עם בעלך לשיחה רצינית כדי לראות מה הוא חושב על כך. בברכה ד"ר אורן קפלן
גם אני נמצאת במשבר הזה אני מרגישה שאין לי תקשורת עם בעלי אני מרגישה כאילו אנו חיים במקביל ולא ביחד זה קשה ומתסכל היו לי המון ציפיות מבעל ומשפחה וכעת אחרי 16 שנות נישואין אני מרגישה בטוח להגיד שפשוט טעיתי שהתחתנתי לא מאהבה והייתי פזיזה ונמהרת. מחזרים לא היו חסרים לי ... הייתי חתיכה נחמדה ויפה... היום אחרי שתי לידות ובעקבות הגיל אני כבר לא נראית בדיוק אותו דבר ... ואז הבעל כבר מרשה לעצמו להתפנק קצת מהצד.. מה שאני בחיים לא חשבתי על זה ולמרות שלפעמים הייתי זקוקה. ידעתי תמיד להתגבר. לפרק את החבילה זה קצת מפחיד כאשר יש ילדים אבל מי אמר שבמצב כזה עדיף להשאר ביחד??? ואולי זה יותר גרוע.... הביחד המזוייף הזה ?? ספרי קצת יותר כמה זמן אתם נשואים האם יש לך ילדים ומה בעצם לדעתך גורם לך למשבר בחיי הנישואין?? אולי נצליח לתת עצות זו לזו...
אני הייתי מציעה למצוא ענין חדש בחיים, יכול להיות חוג יצירה כלשהיא, יכול להיות סדנא, ואולי אפילו מסבה מקצועית. את לא נראית אותו הדבר? אז קחי את עצמך בידיים, הרשמי לשומרי משקל, תורידי במשקל, ותראי איך התדמית שלך בעיני עצמך תעלה, ואוטומאטית גם בעיני בעלך? רכשי לעצמך בגדים חדשים,את הישנים מסרי לצדקה, גם אם עדין טובים, שני את התספורת, עשי מסאג' טוב לפנים, פילינג, התאפרי במראה חדש, בדרך כלל שינויים כאלה, מרעננים , ודי בהם כדי לחזק , הן נפשית והן בנישואין. כשלבעלך תהיה אישה רעננה, הוא לא יחפש לו שינויים מהצד.
לסיגל שלום ראשית תודה על הרצון לטוב לעזור. שנית, הבעיה היא לא בגידות בגוף אלא בגידות בנפש בקדושת הנישואין בהתחיבות לתת כתף, להיות אשה שיש לה בעל לא רק על תעודת הנישואין. יש לי 3 ילדים בוגרים מעל גיל 18 ואני לא בטוחה שלהשאר בנישואים דפוקים מהיסוד יותר טוב עבורם מאשר לראות את הוריהם גרושים מאושרים. טוב אני אספר לך עוד משהו בעלי יותר מסור לאחים ואחיות שלו, כשהוא אומר המשפחה שלי הוא מתכוון לאחים ואחיות שלו, אם אחותו קוראת לו לעזרה או סתם ניצול ואני גם צריכה אותו הוא אומר לי קודם אחותי לך אני לא חייב כלום . ובנוסף אם אני רוצה לצאת עם חברה לקניות או לקניון קרוב הוא כועס מאד ואני צריכה ללכת איתה כשהוא לא נמצא ואז מילים נוראיות מתעופפות לעברי. אני מרגישה שהוא מקנא לי מאד שיש לי חברות קרובות, בקיצור הוא משדר 2 הפכים של בן אדם ולי קשה מאד עם המצב, התרגלתי להיות עצמאית ואני מרגישה כאלו זומבי לבד בעולם.יש לך אולי עצות בשבילי איך להתנהג במצבים כאלו? תודה מראש
אני חייבת לספר לכם מה קרה לי היום. התעוררתי בבוקר בתחושה של מתח נפשי נוראי, ממש לחץ על החזה, תחושה של פחד ובחילה מרוב מתח. זה לווה ממש בדכאון. הרגשתי ייאוש מהמצב הנפשי שלי ומהחיים שלי וכאילו איבדתי את הכוחות להתמודד. כל היום בעבודה הרגשתי שכל מה שאני רוצה הוא למות ושאני לגמרי אפס מוחלט. לא יכולתי להפסיק לחשוב על המוות כפתרון יחיד. כשחזרתי הביתה נרדמתי מרוב תשישות וכשהתעוררתי לאחר שעה הייתי רגועה הרבה יותר. אני לא יודעת מה קורה לי. מידי פעם יש לי התקפות של חרדה, פניקה ודכאון ואני מרגישה שזה מתיש אותי ומעייף אותי ומייאש אותי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
לכי לרופא תבקשי אפקסור.......תני לזה חודש ולא תאמיני איך הכול יראה אחרת בלי הרבה דבורים
היי אורית. מכיר את התהפוכות הללו מהעבר בדיעבד אני קושר את המצב הדומה שעברתי לטיפול תרופתי שלא תאם לי. אני חושב שכדאי לך לשקול אפשרות לשינוי הטיפול(כמובן עם הפסיכיאטר שלך). בנוסף אני רוצה לעודד אותך לא לפחד ולומר למטפלים שלך כל מה שאת מרגישה (כולל מחשבות אובדניות). תרגישי טוב.
מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו.. הלוואי ויכולתי לעזור.. :)
שלום לך, מקווה שזו רק חילוף הורמונים שמשבש מצב- רוח. את לא הראשונה שזה קורה לה גם לי בעבר קרה את אותו הדבר , הסירי דאגה מליבך ותיי חזקה, תמשיכי כרגיל הימנעי מאוד משיבוש דברים בסדר היומיומי שלך.
לפסיכיאטר שלום. שאלותי הן 1- מה הפירוש של המונח "השפעות אנטיכולינרגיות"? 2-במה שונה האדרונקס מתרופות ה-ssri? תודה.
נו באמת......צריך רופא בשביל זה
מה קורה????????? איך עם האפקסור? אמנם פניתי לפסיכיאטר אבל תאמין לי שלרגע לא שכחתי את הממומחיות שלך.נו?? אז מה אתה יכול לספר לי בנידון?,,,,,,,,, דרך אגב הבנתי שתה בעניין של דו גלגלי סבבה. בשבילי סיבוב זריז בעיר על הקטנוע שווה אפקסור חבל שאנחנו בסוף הקיץ.
שלום לכל מאן דבעי, לפני כשנה עברתי התקף פסיכוטי ומאז הערכה העצמית שלי ירדה. אני מרגיש אפס, אחד שלא שווה התייחסות, שאני לא יכול לסמוך היטב על החושים שלי. אני מרגיש שאף אחת נורמלית לא תרצה לצאת איתי, אפילו סתם לסרט, אני מרגיש שאני לא ראוי לזה. אני מרגיש משהו חסר לי בתקשורת עם אנשים, אני חושש איך יגיבו אנשים אם ידעו שעברתי התקף פסיכוטי בעבר והייתי מאושפז במחלקה פסיכיאטרית (לזמן קצר אומנם). קשה לי עם לקיחת הכדורים, אני כל הזמן מרגיש שאני צריך להסתיר את זה. אני תמיד חושש ללכת לקחת אותם מקופת חולים פן מישהו מוכר יראה אותי שם וישאל... האם הרגשתי מוצדקת ? האם אני באמת לא שווה הרבה בחברתנו ? האם יש לי סיכוי להשתלב מחדש במקומות עבודה טובים (אגב אני סטודנט) ? הביעו דעה !
משה. אכן חייך השתנו בעקבות ההתקף אבל עדיין לא הכל אבוד, אני מאמינה שעדיין נותר בך הכוח להמשיך הלאה ולהשתלב שוב בחברה של ימנו, אני מקווה שאתה עדיין לומד , אם תמצא עבודה יתכן שזה יחזיר אותך שוב למסגרת, אשמח לקבל תשובה בהצלחה ליבנת
ליבנת, תודה על העידוד. אני עדיין לומד ואני מרגיש שיש לי הכוחות ללמוד, אך אני די חושש מהעתיד שלי ומהקשר שאוכל לפתח עם אנשים בעתיד. אני מרגיש נחות בעקבות מה שקרה לי, קשה לי להאמין שאמצא אהבה, קשה לי להאמין שאי פעם אצליח לחלוק את שקרה לי בגלוי עם מישהו או מישהי. אני מרגיש שנגזר עלי לחיות לבדי. אני מפוחד מהדחיה והסטיגמה, אני פחות חושש שמה זה יקרה שוב ואני די מקווה שלא. נורא קשה לי לחיות עם הסוד הזה.
האם אתה יכול לפרט על אותו התקף? מה בדיוק עבר עליך? באיזה מצב אתה נמצא היום?
שלום רב, עניין הדימוי העצמי הירוד יכול, וצריך, להעזר במהלך מקצועי - לשיפורו. לא מדובר ב"טיפול נפשי" בשעת משבר או חולי, אלא בלימוד דרכי התמודדות עם מטלות החיים, כמו למשל להתחיל קשר עם בחורה, מתוך עמדה חיובית כלפי עצמך והפוטנציאל שלך. אתה בעצם עושה כבר דבר דומה, בכיתת הסטודנטים, ששם אתה לומד לנצל את יכולותיך באפיק האקדמי שבחרת. אני לא שייך למחלקת ההבטחות, אבל יש סבירות גבוהה מאד כי הפחד מהתקף חדש (הפחד מהנפילה המחודשת) ישתנה למודעות לרגישות שיש לך מארועים מסוימים, כך שתוכל לנקוט במהלכי חיים, כולל טיפול תרופתי, שימנעו כניסה למצבים שאינם מתאימים לך. ולידיעתך: לרבים וטובים מאיתנו יש מצבים שאינם מותאמים לנו, החל מלקנות מכונית משומשת, וכלה בצפיה בסרטי מתח. אם תרצה הכוונה לסוג יעוץ שהמלצתי, פנה למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם כתובת הקשר שלי) עם פרטים מתוקצרים על ההסטוריה האישית שלך, ומיקום מגוריך. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
שלום אני עכשיו בתקופה מאוד מתוסכלת, מבולבלת, דיכאונית ולבד. אני בת 24 ופשוט אין לי חברות אולי אחד אבל רוב החיים הייתי אם בנים או אם חבר ותמיד כשהייתי מתקרבת ונהיית חברה של מישהי אז לבסוף הייתי מרגישה את הסכין בגב. אני עוד רציתי להתחיל ללמוד השנה אבל לא יודעת כבר מה אני רוצה ואני גם רוצה להכיר חברה וזאת עוד סיבה שאני רוצה ללמוד. אך אני מפחדת שזה לא יקרה. אני בחרדות ובדכאונות ומרגישה אפס גמור וכל הזמן שואלת את עצמי איך הגעתי למצב הזה,כי בסך הכל אני נראת טוב וחכמה אבל נהייתי נורא חסרת ביטחון שאני כבר מאבדת את עצמי ורק בא לי להעלם מהעולם הזה. נורא כואב לי וקשה לי ואני גם לא יכולה כלכך לתפקד בגלל זה בעבודה הנוכחית שלי.אפילו בסופשבוע אם יהיה אפילו בן אדם אחד לצאת איתו אז אני אסתגר בתוך עצמי.איבדתי לגמרי לגמרי את הבטחון העצמי ואני גם מרגישה כלכך בודדה. אני יודה למי שיוכל לעזור לי בעניין.
עינת! אני מבינה בדיוק מה את מרגישה, גם אני בחיי עברתי לא מעט, תמיד הייתי מוקפת אנשים סביבי אבל אני נהגתי לכנות אותם בשמם "האמיתי": "חברי אינטרס" הם היו שם כשהיו צריכים משהו. אבל לא נתתי להם להפיל אותי, היו תקופות קשות שבהם נשברתי, כמו שאת עוברת עכשיו ועכשיו לאט לאט למדתי לסנן את החברים לאינטרסנטים שמבינהם, הכי חשוב זה שקודם תאמיני בעצמך! אשמח לקבל את תשובתך.. ליבנת
שלום לבנת תודה קודם כל על העידוד אבל לך נישארו חברים ולי לא ואני מפחדת לפגוש אנשים חדשים אם בכלל מהפחד שיפגעו בי. אני נהייתי פתאום נורא רגישה וגם ניסיתי ללכת ללמוד שנה שעברה ולמדתי רק חודש ועזבתי כי לא אהבתי את החברה ביחוד הבנות שלמדו איתי ונורא מפחיד אותי לחזור למסגרת הזו עוד הפעם אבל מצד שני אני כן רוצה תואר ואני כן רוצה להכיר חברים חדשים אם זה בכלל אפשרי באוניברסיטה?! מחכה לתשובה עינת
הבדידות שמשותפת לכל כך הרבה אנשים מגיעה משני מקורות. האחד היא הבדידות המציאותית, זו שמשקפת שבעולם מסביב יש תחושה של ניכור, העדר חברים, העדר מטרה בחיים (משפחה, עיסוק...) וכו'. המקור השני הוא פנימי ואינו קשור בהכרח למציאות ה"אובייקטיבית". אדם יכול להיות מוקף בחברים ובני משפחה ובכל זאת להרגיש כל כך בודד. כמובן שיש שילוב בין שני הגורמים הללו לתחושת הבדידות. תהליך היציאה מהבדידות אינו מובנה וידוע מראש. הוא מאוד אישי לכל אחד, בהקשר של מקורות הבדידות שלו. כמעט כל אדם מרגיש בשלב כזה או אחר של חייו בדידות, לצערנו יש כאלו שזו חווית החיים המרכזית שלהם. הטיפול בבדידות צריך להיעשות תוך התבוננות על שני מקורותיו. יותר קל אולי לטפל בחלק החיצוני כי הפתרונות כתובים בעיתון או באינטרנט. מפגשים שונים, הרצאות שונות, היכרויות, צ'אטים ופורומים, כל אלו מצויים שם כתובים שחור על גבי לבן וכל שצריך זה אומץ ומוטיבציה כדי לקטוף אותם. אולם כל הפעילות החיצונית שבעולם לא תפתור את בעיית הבדידות הפנימית, שיכולה להופיע בצורות שונות: עצב, דיכאון, ניכור, ניתוק ועוד. כאן דרוש תהליך, לעיתים ארוך, של עבודה עצמית. במידה והאינטואיציה אומרת לך שמקור הבדידות הוא כזה, הייתי ממליץ לפנות גם לטיפול פסיכולוגי שעשוי לעזור לחשוף את הדברים ולעבדם לקראת שינוי. תקופות מעבר וצמתים בחיים הן התקופות הקשות יותר למצבים כאלה בגלל שהן גורמות לצבירה של מתח וחרדה, בדידות חיצונית ופנימית, ולכן בתקופות כאלה דרושה יותר תמיכה, הן ברמה הסביבתית משפחתית והן ברמה של הטיפול הפסיכולוגי. זה לפחות האופן שאני רואה את הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על ההארות שלך. אני מסכימה איתך לחלוטין ומשום שאני יודעת שחלק מהגורמים אצלי הם פנימיים החלטתי לפנות לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ואני מנסה הכל כדי לעזור לעצמי. הבעיה היא שגם מבחינה אובייקטיבית אני לבד. אמא שלי נפטרה והמשפחה התפרקה. אין לי בכלל משפחה מלבד אבא שמבין אותי אבל לא גר איתי. אני מרגישה מאד בודדה וגלמודה בעולם משום שאין לי משפחה וזה מדכא אותי כך שמידי פעם אני שואלת את עצמי מה התועלת בטיפול ובמאמצים שלי להכיר אנשים אם אין לי משפחה ואם ביסוד אין לי את תחושת הבטחון והשייכות שנותנת רק משפחה?
צריך לעשות אם חושדים בבעל שהוא בוגד אחרי 16 שנות נישואין...
שלום רב, כגידה היא דבר איום. נקודה. גם חווית החשדות על כך. אבל... בגידה, או חשד לבגידה מהווים הזדמנות לדיבור, הרהור, ערעור, וכו'. ועניין נוסף: הבוגד/ת נחשב/ת, על פי רוב, לכזה שממש אינו/ה בסדר. אבל... בעולם הנישואין יש שניים. והבגידה היא לא רק "לצאת לחפש" אלא גם "לצאת משם", דהיינו: מבן/ת הזוג. ולכן פעמים רבות יש מקום, בעולם הזוגי, לראות בבגידה הליך שמשותף, רחמנא ליצלן, לשני השותפים. לפעמים ראוי ורצוי לברר את מרבית הדברים במסגרת "מוגנת" של יעוץ מקצועי. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
חשבתי על הדברים שלך ... ואין ספק שלבגידה יש שני צדדים ואני מרגישה גם אשמה הבעייה היא בתקשורת ביננו שאינה קיימת , בחוסר הבנה משותף שביננו. אך מה לעשות אם הבעל אינו מוכן לשתף פעולה ואינו רוצה לגשת לייעוץ מקצועי מוגן הוא אומר שישלח אותי לטיפול - הוא לא צריך !!! כזה הוא -מרגיש תמיד צודק , תמיד בסדר!!!! גיבור עליון ג ב ר !!!
סיגל שלום א. לאמת את החשד ע"י חקירה עצמאית או חוקר פרטי ב. להתעמת עם הבעל כשיש הוכחות ולהבין מה קרה. ג. בהתאם לנסיבות אולי כדאי ללכת ליועץ נישואין כי לכל מטבע יש שני צדדים ואם כל כך הרבה שנים לא נבגדת אז הוא לא הטיפוס הבוגדני וכנראה קרה משהו. בהצלחה - דוגי
ואולי הוא כן בוגדני, אבל השכיל להסתיר את זה עד עכשיו?
תאמינו לי דןגי יותר טוב מאלף רופאים הבנאדם יודע על מה הוא מדבר
לאמת את המצב ואם באמת בגד... לברוח! אין דבר מכאיב יותר מבגידה מנסיון...
סיגל יקירתי.. אני יכולה להגיד לך למה לשים לב ואיך לדעת כמעט במאה אחוז אם הוא בוגד או לא... אבל.. נשאלת השאלה: האם את בטוחה שאת רוצה לדעת? והאם חשבת מה תעשי במידה וחששך יתאמת, שכן את יודעת מה אומרים.."יש ספק- אין ספק"... ליבי איתך.. אשמח לעזור.
אומרים לא רואים .....לא כואב אז למה לחפור אפשר לחשוב הוא לא המציא תגלגל
"... אנחנו מתחבאים מהצל של עצמינו נצמדים לקירות הבתים ורוב הזמן מתביישים בגופנו חופרים מקלטים ... .... ולא ברור מה נשאיר אחרינו מלבד הפחדים.... אנחנו זן נדיר ציפור משונה... החלומות באוויר.... הראש באדמה.... "
מאוד. עדי
לילה טוב ילדה מקווה שבבוקר תמצאי שירים אופטימים יותר
מי ששרה את זה היא אולי מוזרה, לי זה לא נשמע מוכר. סורי.!
לפעמים אני מרגישה שבא לי למות וההרגשה הזו מאד מפחידה אותי. אני מפחדת שיום אחד מתוך ייאוש אני עלולה לעשות משהו אם כי לא נראה לי. זה משהו שתוקף אותי מידי פעם ועובר. אני מטופלת אצל פסיכיאטרית ופסיכולוג ומספרת להם הכל חוץ מזה משום שאני חוששת שיאשפזו אותי. שאלתי אליך - יכולים לאשפז אותי בעל כורחי בגלל דבר כזה?
אני נמשך לקוקסינלים דהיינו גברים שנראים נשים עם אבר גברי,מוצא מאד ענין במין השלישי ,שאלתי לפסיכיאטר מה מקור המשיכה ,האם הומוסקסואליות נחבאית או סטיה ?
לא לפי מה שאת מתארת לא ניתן לאשפז אותך בגלל מה שאת מתארת בברכה דר" פלד
בני חלה במחלת הסכיזופרניה ונמצא בטיפול תרופתי(רספרדל). לאחרונה הגענו למסכנה כי עלינו לפנות לטיפול פסיכולוגי בתחום שמירת ההגיינה וכן בתחום המיניות שמירת ההיגנה הפכה אובססיבית יתר על המידה ובעיקר ע"י רחיצת ידיים בניסיון לאתר פסיכולוג מתאים למדנו כי ישנו קושי במציאת הפסיכולוג אשר יתאים באיכותו ויענה ביכולתו בתחומים שאנו מתעניינים בהם. הקושי נובע בעיקר מהסיבה שבשוק ישנם שרלטנים והיכולת לקבל המלצה הינה רק מהגורמים הנמצאים ומקרים את הנושא או שבעצמם קיבלו טיפול אין בכוונתינו להתאכזב בתחום כה בעייתי וכל רצונינו להגיע לכתובת הנכונה בפעם הראשונה. אודה לתשובתכם ועזרתכם
שלום רב, נראה לי שפסיכולוג/ית קליני/ת - היא הכתובת. שלח לי למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם הפרטים שלי וגם המייל והאתר) וציין את אזור מגוריך, ואפנה אותך לכמה מעמיתי, שבתחום שציינתי, שהתרשמתי מיכולתם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
