שאלה על בני חייל משוחרר
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום וברכה בני השתחרר לפני שנה מהצבא. הוא די מהר התחיל לעבוד כי תכנן טיול לחו"ל עכשיו הוא כבר תקופה בחו"ל. לא הרבה זמן מאז השחרור ,בני התחיל להרגיש כאבים ולחצים בחזה , עשה כל מני בדיקות רפואיות אך לא נמצא כלום . לאורך הזמן הוא התחיל לחשוב שיכול להיות שהוא סובל מהתקפות חרדה שמתבטא ברגעים ספורים של לחץ קושי בנשימה לפעמים כאבים בחזה הזעה וכולי . במקביל הוא התחיל לעבור טיפולים אלטרנטיביים שמאוד עזרו לו. גם השינה בלילה קצרה מאוד קשה לו להרדם, הוא עושה הרבה ספורט . ועכשיו יש קצת הקלה הוא כבר יודע כיצד להתמודד עם זה כאשר זה מגיע הוא אומר שזה כמה שניות ועובר. בשיחות בינינו אמרתי לו שככל שעובר הזמן אני בטוחה שזה מהצבא,לפני זה כלל לא חווה מצבי חרדה .בצבא הוא חווה הרבה מתחים לחצים מצבים מסכני חיים עימות מול אוכלוסיה בנוסף היה מפקד שזה היה לחץ רציף נוסף עם הרבה אחריות. וכשהוא השתחרר לאט לאט התפנה מקום במוח שכל מה שהיה מודחק צף למעלה אני היום ממש בטוחה בזה..כולל עמוד ענן שלא נכנסו אבל ההכנות לכניסה הן כבר טראומה בפני עצמה וההמצאות בשטח פלוס הידיעה של החרדה הנוראית של המשפחה..אי אפשר לצאת לגמרי בריא ממצבים כאלו ...כך נראה לי. ברור לנו ולו שכאשר יחזור נמצא מטפל טוב בתחום שיעזור לו להחזיר לעצמו את האיכות החיים הרגשית נפשית שהייתה לו . האם אתה חושב שיש מה לפנות לצבא או לגופים שאמורים לתמוך בחייל ובמשוחרר בכדי לאבחן? מה לדעתך כיוון הדרך שהיית ממליץ ולמי לפנות?
רק להוסיף : שלאט לאט ככל שעבר הזמן הוא התחיל לספר עוד ועוד על מצבים שנאלץ להיות בהם בזמן הצבא...ולכן גם הוא וגם אנחנו קישרנו בין התופעות שהוא חווה פוסט השירות לבין מה שהוא עבר בשירות לצערי ...הצבא שורט ופוצע באופנים שונים...
שלום מיכל, טוב שאת דואגת לבנך, וחשוב להתמודד עם טראומות בעקבות השירות הצבאי קרוב למועד התרחשותן. טראומה אינה מחלה, ואינני בטוח שיש 'טיפול' מתאים. תמיכה משפחתית, או זוגית, חשובה יותר מכל טיפול, ובמקביל כל דרך לשיקום השליטה העצמית, כגון פעילות גופנית, הרפיה, טאי-צ'י, או פעילות יצירתית, וכל דרך לשילוב במסגרות חברתיות, יעילה לשיקום. אינני ממליץ לפנות לאגף השיקום, משום שתהליך ההכרה בהלומי-קרב משפיל ופוגע לעתים יותר מן הטראומה המקורית. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
קודם כל תודה על תשובתך . לי חשוב לדעת ולהבין: ההתקפות חרדה הקטנות שמגיעות לו ככה לכמה שניות. זה משהו שניתן לטפל? ברור שיש לו המון תמיכה ולאורך כל השירות הייתה לו המון המון תמיכה -קראו לי אימי הגנרלית. אבל..מעניין אותי בקטע הטיפולי מה כיווני דרך חוץ מספורט שעושה בדרך כלל (חוץ מעכשיו בטיול) ואלטרנטיבי כזה או אחר. עצוב מה שאתה כותב על אגף השיקום ומאוד מאכזב -כי פצעו לי את הבן ועכשיו על פי הבנתי ממש לא רצוי להיעזר בגוף שגרם או סביר להניח גרם או עורר משהו שלולא המפגש אתו יכל להיות שלא היה ובנוסף יש עדיין מילואים שללא הכרה מסוימת הוא יצטרך ללכת נגרם. אני מתארת לעצמי אם ניקח טיפול כזה או אחר לא ייצא לנו זול. מה היית הכי ממליץ ככיוון טיפולי? ואיזה גוף אחר כן ניתן להתייעץ או להעזר מול פתלתלי הבירוקרטיה תודה מראש ושבת שלום
מניסיון, התקף חרדה מתבטא בקצת יותר מרגעים ספורים של לחץ קושי בנשימה. התקף חרדה נמשך בין 10 דקות לחצי שעה ומעביר טלטלה בלתי נשכחת לאדם החווה התקף. מי שחווה התקף חרדה לא יעבור לסדר יום רגיל לאחר ההתקף. ההתקף חזק ומטלטל באופן שלא שגורם לזעזוע נפשי חזק ומצוקה המחייבת התערבות מקצועית מיידית. אחרת המצוקה קשה ובלתי נסבלת.
הכוונה בין 10 דקות לחצי שעה עד שהקלוקס עובד. התקף חרדה ללא טיפול תרופתי מהיר עלול להימשך שעות! אני לא מכיר שום טכניקת הרפיה או תרפיה, שיכולה לעצור התקף חרדה בעיצומו, מלבד תרופות.
שלום אבי, אני מעריך מאוד את ניסיונך האישי, אבל כל אחד חווה התקפי חרדה באופן שונה. גם אני הלום-קרב, וגם אני חווה התקפי חרדה. בעבר עשיתי שימוש בתרופות, אך לאחר שפיתחתי את 'האימון הרגשי' לא השתמשתי בתרופות אפילו פעם אחת, ולמדתי להתמודד גם עם התקפי חרדה. עם זאת, במצבים קשים יש תרופות שיכולות להועיל לזמן מה. חשוב להתייעץ על כך עם רופאים מומחים, וכדאי להימנע מהתמכרות לזמן ארוך. שבת שלום, דרור