פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

אני מחפשת לבן שלי בן 29 אימון אישי ללא תשלום אשמח לקבל עזרה אנחנו מאור עקיבא תודה מראש.

שלום, שמי חגית, מאמנת אישית בשלב הפרקטיקום מטעם מכון אדלר, כל המעוניין בתהליך שינוי מוזמן לתהליך בעל 12 מפגשים בעלות סמלית, מלווה בהדרכה של מאמנת בכירה מטעם המכון. [email protected] בהצלחה חגית פדר

מתלבט בין רישום לקואצ'מי לבין אמבישן ... איך לבחור? (שניהם מוכרים על ידי הלישכה, שתי תוכניות הלימודים מעניינות אותי) תודה גדי

היי אני בת 27 בעלת חברות מרובות ויש לי חבר כבר 6 שנים. בילדותי הייתי חסרת ביטחון והילדה שתמיד לא שיתפו אותה אבל אותם בנות חברות טובות שלי. לאחרונה אני דיי מרגישה בודדה קיימת בחורה אחת מיתוך החברות שדיי לא הסתדרתי איתה והיא מנסה לריב איתי אבל בגלל חברויות משותפות דרכינו לא נפרדות. בתקופה האחרונה אני מרגישה שאנשים סביבי הם לצורך אינטרס בלבד. אני וחבר שלי בביות כלכליות די בעיתיות אז כאילו ההרגשה שהיא בעצם המציאות היא שאנו לא שווים כלום. חבר שלי לא הישו פה זה יותר אני מרגישה זאת אך דיי פוחדת לדבר. אני פוחדת להיות לבד. מה ניתן לעשות במקרה זה אם זה רלוונטי בכלל לקטגוריה שבה אני נמצאת

שלום רב, בשנה האחרונה עברתי גירושין, במקביל ללידה שלישית וליציאה לדרך עצמאית… כן, אינטסיבי:) עברתי מספר תהליכי אימון, אחד מהם עקבי ושניים נוספים "תומכים" (אגב, אשמח להמליץ למי שיחפוץ). לפני מספר חודשים החלטתי להפסיק עם הכל, הרגשתי בשלה לכך, ובאמת דברים הסתדרו ומסתדרים. אלא שלאחרונה מרגישה שצריכה חיזוק נוסף, השאלה היא, האם נכון לעצור אימון, האם נכון לחזור לתקופה או שאולי לקבוע סשנים בתדירות קבועה אך נמוכה יותר? או שאין חוקיות וזה אישי?:)

היי עינת, אימון אישי(כשמו כן הוא) הוא דבר אינדיבידואלי לכל מתאמן ולכן לא אמורה להיות בו חוקיות כלשהי כאשר כל עניין הוא לגופו. כמו שידעת להפסיק את האימון כי הרגשת שהדברים הסתדרו (וזה לגיטימי), כך גם תמיד אפשר לחזור לאימון (או להתחיל אימון מחדש) כשהדברים פחות מסתדרים (אם האימון עזר לך בעבר אין כל סיבה שהוא לא יעזור לך בהווה). לגבי התדירות, זה כבר תלוי בך ובאפקטיביות האימון כפי שמציע המאמן. שיהיה בהצלחה!

שלום שמי משה ואני בן 23 לפני כמה שנים עברתי איזה משברון בקטע החברתי שכיסח לי את הביטחון הדימוי ואפשר להגיד את האמון באנשים. . היום לאחר שהצלחתי להרים את עצמי ואני מרגיש במקום מאוד טוב יש לי בעיה אחת שמאוד מציקה לי. . אני לא מסוגל להיפתח בצורה אינטימית לאנשים, די קשה לי לדבר עם בחורות וכל זה מכיוון שאני מאוד מפחד מדחייה אז אני די "מעדיף להישאר" במקום המוגן שלי שבו אני צוחק ומתלוצץ עם אנשים ובחורות אך אף פעם לא אנסה ליזום יציאה או לקחת מספר טלפון.. השאלה שלי היא מה אני יכול לעשות בשביל להתגבר על הפחד הזה שכל כך תוקע אותי. . תודה רבה מראש!

משה שלום, ראשית, כל הכבוד לך שהצלחת להתגבר על המשבר הראשוני. זה מראה שאתה אדם חזק שיכול בהחלט להמשיך ולהתגבר על קשיים או חששות אחרים בחיים. ישנן לא מעט שיטות להתגבר על חשש מפניה לבנות. למשל - הוקרות. אנחנו רגילים, מילדות, לחשוב על החסרונות שלנו במקום על היתרונות. כמה פעמים אמרו לנו אל תתרברב או תהיה צנוע וכיו"ב...

הייתה לי חברה במשך שנה שכל רגע הוא היה הרגע המדהים ביותר , במשך הקשר הבחנתי בעצבים ייתר על המידה במצבים מסוימים שגרמו לנו לאבד את הקשר כתוצאה בצעקות חוזרות , נדמה כאילו שהתחלתי להיות סוג של אדם שמחכה להתפרצות הבאה וזה לא כל כך הלך ויתרתי על זה ואני ממש אוהב אותה ורוצה ל דעת איך אוכל לעזור לה והאם כדאי לי בכלל להיות שם ולתת הזדמנות נוספת ?

שלום, לאחרונה אני מתמודדת עם דברים רבים 2 פרידות האחת היא אובדן אב והשניה סיום קשר זוגי. אני אומנם עובדת ויוצאת אבל לא נהנית כפי שהייתי רוצה. לא יודעת איך לקדם את עצמי ולא רואה שמחה ומוטיבציה בחיי. מעדיפה לישון. מבולבלת לגבי העתיד ומרגישה שמאוחר לי לקראת השלושים. סובלת מדימוי עצמי נמוך והלקאה עצמית ופזילה קשה לשדא השכן תוך הרגשה של הפסד מולו. אני מרגישה שאיני מסוגלת להגשים חלומות ולרגע לא בטוחה מה הם. הייתי רוצה לדעת איך לשאול את עצמי את השאלות הנכונות. אני חיה בהרגשה של בדידות ובפחד גדול מהעתיד.

אני בן 20, יצאתי מהצבא לאחר חצי שנת שירות בלבד בעקבות מועקות נפשיות שלא אפשרו לי להמשיך את השירות, מאז עברה קצת למעלה משנה. למעשה בשנה הזו עבדתי במשך 4 חודשים בקושי ובשאר החודשים פשוט ישבתי בבית בחוסר מעש. יש לי המון דברים שאני רוצה לעשות ואני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל להניע את עצמי לעשות אותם, למשל לחפש עבודה. כרגע אני מעביר את החיים שלי ללא שום מטרה ובפחד גדול שהדבר גם ישפיע עלי בעתיד הרחוק יותר כשאתבגר. באופן כללי, אני פשוט לא מרוצה מהחיים שלי ויחד עם זאת משהו משתק אותי מלתקן אותם.

אני נמצאת בסוג של צומת דרכים וחיים וצריכה לקבל כמה החלטות מכריעות שאולי יצליחו לקדם אותי ממצב של תקיעות שאני נמצאת בו גם מבחינת העבודה וגם מבחינה אישית. חברה הציעה לי לא ללכת לייעוץ פסיכולוגי כי היתה לה התנסות לא חיובית בסוג של ייעוץ כזה אלא דווקא לבדוק אפשרות של ייעוץ של קואצ'ינג- שזה בעצם אימון אישי מול מאמן. קראתי באתר של המאמן רובי שטיינר שמציע סוג של אימון כזה שקואצ'ינג לא מתאים לכל אחד והוא בעצם לא סוג של טיפול ולא מייעצים בו בכלל. אז איך זה בעצם עובד? אני אמורה להגיע לתובנות בעצמי? המאמן מנחה/ מכוון אותי להגיע לזה? לפי מה שאני מבינה זה גם זמני, נכון? זה לא משהו שמתחייבים אליו לאורך זמן?

לפני מס' שנים התחלתי לעבוד במפעל גדול והיה לי רומן של מס' חודשים עם אחד העובדים שהיה נשוי. הרומן הסתיים לאחר כמה חודשים ונשארנו ידידים ממש טובים עד היום שמדברים ממש על הכל. מיותר לציין שאף אחד לא יודע על הרומן הזה לא בעלי ולא עמיתי לעבודה. לימים התחתנתי נולד לי ילד היום כבר בין 4 ואני מצפה לילדה נוספת. היחסים ביני לבין בעלי לא ממש טובים הינו בטיפול זוגי וזה לא עזר ואנו מושכים ומושכים. אבל... עברו כבר כמה שנים טובות, אנו מתראים מידי יום ואיני מצליחה להוציא אותו מהראש שלי.לא מהחלומות ולא בכלל, הוא שם כל הזמן. ברור לי שאין סיכוי שנהיה יחד אבל איך אני מוציאה אותו מהראש שלי? הוא יודע על כך והוא ממש בסדר ואף מנסה לעזור בכל מקרה מאז הרומן ועד היום לא היה בינינו שום קשר מיני או פיזי אלא התנהלות כידידים בלב ובנפש אבל איני מצליחה להוציא אותו מהראש מאז ועכשיו זה התגבר. אשמח לעצה?

מיכל יקרה, מה היית רוצה שיקרה? האם יכול להיות שעצם זה שאתם שומרים על יחסים קרובים, זה מונע ממך להתמסר לטיפול הזוגי עם בן זוגך? האם קיים בך רצון אמיתי לשמר את הזוגיות הנוכחית שלך? אגב, מה הסטטוס של אותו קולגה לעבודה?

שלום רב, בחודשים האחרונים גיבשתי החלטה ללמוד אימון תזונה. ברצוני לשאול כמה שאלות: 1- היכן הכי טוב ללמוד את הנושא הזה? מבחינת מסלול שמשלב גם על אימון(קואצ'ר) וגם על תזונה. 2-האם התעודה שאני מקבל בסיום הלימודים מספיקה עבורי על מנת לבטח את עצמי בחברת ביטוח ובכך לקבל אחריות מקצועית? או שמה אני חייב להיות מוכר איפושהו? 3- האם יש הגבלת גיל להתחלת לימודים בתחום זה? מודה מראש לכל עזרה מכם.

ממליצה לבדוק ברידמן, לא למדתי שם באופן אישי אבל מכירה כאלה שלמדו והיו מרוצים. לגבי ביטוח - יש ביטוח למאמנים, לדעתי הוא ממש לא קשור להשתייכות לקהילת המאמנים. בהצלחה.

בניסיון להציל את הנדמה הכל כך מיוסרת שלי שמלאה בהמון מהכל.. מיותר לנסות לפרט כי אין מקום בבלוג כולו לשלל הבורות שעברתי עוברת ואעבור סביר להניח ממש לפני הסוף.. חשוב לציין שאני אדם שכל משבר אפשרי חצה בעורקי.. קודי בגדילה למשפחה שמורכבת מאבא אלכוהוליסט שהמחיר היה התעללות פיזית ונפשית קשה מאוד שכן עיצבו אישיות פגומה אבודה חסרת כל אמונה וערך ולו הקטן ביותר שאם קיים זה לזכות כל אדם ביקום בתפיסה שלי שמסכים להיות לידיי כמובן בכל מחיר.. אכן חציתי אוקיינוס בלכבוש כל כאב אפשרי.. חסרת יכולת להתמודד אם כלום.. אפס מאופס היה שמי.. ובגיל 14 נשפטתי על לא עוול בכפי כתוצאה מאלימות אבי ליציאה מהבית להוסטל לנערות במצוקה.. כבר אז סימנתי לעצמי קבר וכלא שלא אצא ממנו לעולם.. אין תחושה שלא חוויתי מהרשות ביותר ובניהם נטישה מכל מה שאי פעם האמנתי בו.. ואו לדיוק הייתי אמורה, אמא נבלעה ונקרעה בין המקום שלי ולשמר את השלם למרות הכל.. היום אני יודעת שהכל נעשה מכורח הנסיבות שהיו. בזמנו עגומים והם לגמרי לא קיבלו מה שלא נתנו. ההבנה לא הועילה וגם לא כרגע בהקלה עבורי.. כך התגלגלתי מהרס להרס התמכרותי לכל דבר שמשנה מצב רוח.. עד ש.. ברור שבדרך שילמתי מחירים רבים כגון נישואים כפויים רק כי רציתי בית.. לידה של ילדה שלא היה לי שמץ באסון שיבוא על התינוקת כי ממני אין ממש מה לקבל.. רצף אסונות שהטבע לא יכל למנוע.. הרצון ההישרדותי גבר על כל דבר.. היום הזה שחל שינוי עצום זה היום שהכרתי דמות מלאך שלא חתמתי שקיים שנתן לי ללא תנאי בכנות הבנה הכרה קבלה אמונה ערכים בטחון וזה היה מפנה משמעותי בחיי.. הובילה אותי דרך יד ביד מדהימה מרגשת מלמדת אותי את יכולותי.. הגילוי שביכולתי ללמוד באוניברסיטה שלא הגיתי לשום הישג בחיי לפני אלא ההפך.. וזו יד אלוהים שדמתה לאשה שעברה מסע כמוני והסכימה להיות לי משהו שלא חשתי מעולם .. זה ערך שמחזיק אותי עד היום.. ווהעצבות בי מחלחלת כי זכיתי להכיר ביכולת מופלאה להיות חברה לבעלי המדהים ואמא לילדי הנפלאים שלגמרי זכו ממני למה שלא זכיתי מהורי.. אך מסתבר שלחיים הקשים והפגיעות יש מחיר והשלכות שלא נגמרות.. כי גם ברגעים אלו אני נכנסת לבורות לא הגיוניות.. ואין לי כוח ולו רצון לחוות עוד ועוד ועוד..אני עברתי בחושך וללא רחמים קמתי ויצאתי לחיים גם שנאחזתי בדברים הכי קטנים.. ונלחמתי על כל רגע שהרווחתי..ורגעי שמחה אהבה שחוויתי מודה על כל רגע למרות שתודה לא היה חלק ממני כלל.. אני מלאה בי כי עשיתי את הלא יאומן הפכתי לאדם שרוצה להיות הוא והבור שמפיל אותי ממש בחוזקה זה מרוב הדפוסים שתמיד קיימים יש שדר בי לנצח שמתקפל לכח שנכנע ללחץ מפחדי נטישה קשים וחוסרים שלא נעלמים.. ויש בי המון עשייה אני אמא לילד מהמם ביופיו מלא באהבה בטוח במקומו שחקן כדורגל שלא הרפתי לרגע עד שיגע ליעדו בתמיכה מלאה שאני שם.. זה אגדה עבורי כי אלו חלקים שלא קיבלו בי מענה לעולם.. אני בבור הנוכחי חווה עולם מציאותי שיש בו רע והמון כל חולשה שנחשפת מיד מנוצלת לרעה .. קשה נכבד..אני רק יכולה לומר שאני ממש שמחה לגעת שאין בי מהרע הזה.. ואפילו להפך אפגע בעצמי ולא בזדון באחר.. העולם הזה ממש לא פשוט ואני לא מנסה לקחת עולם על כתפי ולחיות בסרט הזוי.. אבל זה קשה לאנשים כמוני שבאו מלמטה לחוות מצוקות בחושך ואין אור גם שמישהו רואה אותך שם.. הרצון הזה לסייע למישהו ללא תנאי יש מעט מאוד וזה לא מספיק הכל הפך חומרי.. כי זו הסיב שמישהו אולי יתנה עזרה בעבור חומר שאותו הוא רואה ערך.. הלוואי וכל מה שחשפתי יעשה משהו ישפיע לעתיד לאדם ואו יותר בכוחם לשנות להעיר ולהאיר כוונה ורצון אמיתי לעשות טוב ללא תנאי .. אני בתקופתי זו נפגעת מהאדם הקרוב אלי שכל חלומי הוא שרק ילחם ולא מול העולם ויחזיר לי אהבה שמגיעה לי שנתתי והתקרבתי ללא תנאי וכנגד הטבע שחייתי בו.. לומר בפשטות שדי שתשלמי מחיר בהקרבה שלך אני מבין ואוהב אותך כמו שאת ואל תתני לאף אדם כולל אימי שפגעה בזדון בנשמתך ולפגוע בך בעד שום דבר שקיים בעולם.. ואם היכולת הזו לא באה לידיי ביטוי מאדם כמוני שעבר בחושך וכל חיי הקדשתי למענו להראות לו עולם יפה ומואר ושונה שמבוסס על ערכים של כבוד אהבה נתינה ומסירות הקרבה שאני עצמי לא זכיתי לה מאף אדם בעולם למעט זו שנתנה לי את הזכות הראשונה לזה בחיי.. אין לי יותר כח רצון ובחירה אפילו להיות שם בחושך לבד.. זהו אני ממש לא מאמינה ביקום הזה שברא את.אדם וחווה ומ ראשית הכל נוצר שבור

במשך שנים רבות הייתי ויטאלי יחסית עם יכולת ומוטיבציה להפגנת כישרון בהבעה קולית ונגינה. בשנים האחרונות חוויתי באופן כרוני סט רגשות שליליים המאפינים אדם עם חרדה חברתית ומופנמות ניכרת. הכרתי במסגרת קבוצת שירה שהשתתפתי בה אדם שמבטא את עצמו מאוד בצורה מוחצנת ורגשנית ובמצב הנוכחי אני רואה הפרשים בין ההשפעה שלו על הקהל להשפעה שלי. אני שם לב שבעצם יש בי מופנמות שלדעתי יכולה להשתנות ולהפוך למוחצנות לפחות כמו ברמה הגבוהה שהוא מפגין. אני לא מקנא בו ואני רוצה לדעת אם מוחצנות זאת תכונה נרכשת בכל שלב בחיים? או שאני אצטרך להשלים עם זה שאני בבסיס מופנם ואמשיך להיתמגנט כל חיי למופנמות.

יובל שלום, בעקבות אבחונים שביצעתי לבני הלומד בכיתה י', נמצא כי זקוק לאימון אישי בארגון סדר יום וניהול זמן, אסטרטגיות למידה ו"יציאה מהבועה" הביתית היומיומית. אודה לך מאד אם תוכל להמליץ על מאמן/נת באזור מודיעין-מכבים-רעות. תודה!

יובל שלום, אני בת 20 ונמצאת בקשר עם מישהו 3 חודשים בהתחלה אני בכלל לא רציתי אותו כי חשבתי שהוא לא רציני והוא רדף אחרי הרבה זמן (כמעט שנה) לבסוף הסכמתי להיפגש איתו והתחלנו להיות בקשר הבעיה העיקרית היא שהכל קרה מהר מידי איתו אני מרגישה כאילו אנחנו ביחד שנה שנתיים הוא ישר הכניס אותי לבית שלו והכיר להורים אחרי שבועיים כבר הייתי ישנה אצלו ואחרי חודש וחצי קיימנו יחסים ובשבילי זאת הייתה הפעם הראשונה שאני מקיימת יחסיים והסכמתי לזה כי הוא באמת הראה רצינות,פתאום קצת אחרי שקיימנו יחסים ויש לציין שזה לא היה ממש סקס מלא בקושי היה חדירה כי ממש כאב לי הוא התחיל קצת להתרחק פחות להתקשר ולשלוח הודעות ובטח להיפגש מה שבהתחלה היה והרבה וכששאלתי אותו מה קורה הוא הסביר לי שפתאום קרו הרבה דברים ביחד הוא אמר לי שיש לו הרבה בעיות בחיים הוא קצת הסתבך ונכנס לכל מיני עסקאות שהוא הפסיד מהם בקיצור יש לו הרבה בלאגן ושהוא מאוד עסוק וטרוד וגם שקצת ירדה לו ההתלהבות ממני כי הוא אמר שבגלל שהיה לו כל כך קשה להשיג אותי ושהוא כבר הבין שאני שלו אז קצת ירד לו אבל הוא עדיין רוצה אותי ויש לו רגש אלי ואני אמרתי לו שזה טבעי שירד לו כי ככה זה כל גבר בהתחלה מתלהב מאוד ואז שהוא מבין שהבחורה כבר רוצה אותו ואוהבת אז יורדת ההתלהבות לגטימי לגמרי.אני כרגע נמאת בדילמה מאוד מאוד קשה כיון שאני מאוד קשורה אליו ויש לי רגש זה עדיין לא אהבה אבל רגש מאוד חזק ואני מרגישה שאני לא יכולה בלעדיו אני לא יכולה שיעבור יום ולא לדבר איתו או כמה ימים ולא לראות אותו אני מרגישה שאני קשורה אליו באופן לא נורמלי ואני גם מבינה שזה בעיקר בגלל שהוא היה הרשאון שלי וגם בגלל שהכל קרה מהר מידי אז נקשרתי אליו מאוד במיוחד שאני בן אדם מאוד פגיע ורגיש ואני נקשרת מהר מאוד ואני גם מההחלתה אמרתי לו את זה כי פחדתי להיפגע, ולפני שבוע הוא בא ואמר לי שהוא לא יכול כרגע קשר רציני בגלל הבעיות שלו הוא מאוד טרוד ואין לו גם את הזמן להשקיע בחברה עכשיו ואני יודעת שהוא לא משקר הוא בן אדום מאוד עסוק ואני גם רואה עליו שהוא מאוד טרוד וגם דיברתי עם אמא שלו(אני ביחסיים מאוד טובים איתה) והיא גם מודעת למצב שהוא נמצא בו לכן אני יודעת שהוא לא משקר.הוא מבחינתו אמר לי שהוא רוצה שנזרום עם הקשר לאט כי הכל קרה מהר מידי איתנו הוא רוצה כאילו כמו להתחיל את הקשר מההחלתה טלפונים הודעות כשיצא ניפגש פשוט לזרום והוא מאמין שיהיה טוב,אני הסכמתי לזה אבל לא בלב שלם פשוט כי אין לי בררה כי זה או זה או פשוט להיפרד ואני מבחינתי לא רואה אופציה כזאת כי באמת שאני לא יכולה לחיות בלעדיו אני רק הייתי כמה ימים לא מדברת איתו ולא רואה אותו הייתי נכנסת לדיכאון יושבת בבית כול היום בוכה לכן זה בלתי אפשרי מבחינתי. אני מאוד מפחדת שהמצב הזה ימשיך הרבה זמן כי הוא אמר לי שהוא גם לא יודע מתי יגמר לו כל הבלאגן שיש לו כרגע בחיים ואני מרגישה שאני נמצאת באי וודאות, אנחנו מדברים ושולחים הודעות פעם פעמיים ביום מדברים בטלפון בקטנה נפגשים רק שיוצא וזה ממש קשה לי אני הייתי רגילה לדבר איתו יותר להיפגש הרבה יותר לישון אצלו לצאת איתו ופתאום הכל נעלם בבום ופשוט לא יכולה לעכל את זה אבל גם אין בררה אחרת כי זה המצב כרגע ואני באמת לא יודעת איך להתמודד איתו ממש קשה לי אף פעם לא הייתי במצב כזה מסובך אני פשוט לא יודעת מה לעשות והפחד הכי גדול שלי שמהשיחות והפגישות שלנו עכשיו אפילו שזה בקטנה אני יקשר אליו יותר ויתחיל לאהוב אותו ואני ירצה הרבה להיות איתו וזה יהיה בלתי אפשרי בגלל המצב שהוא נמצא בו אני פשוט אובדת עצות באמת לא יודעת מה לעשות לא יכולה בלעדיו וגם לא יכולה עם המצב המסובך הזה שאנחנו נמצאים בו בבקשה תן לי עצות מה אני עושה כי אני באמת על סף יאוש לא מבינה כלום לא יודעת מה יהיה אני נורא מפחדת להיקשר אליו עוד ואז עוד הפעם להיפגע והפעם זה יהיה יותר כואב, אני באמת בן אדם שלא יכול לעבור טלטלות רגשיות כאלה כי אני לוקחת מאוד קשה את זה זה משפיע עלי גם פיזית וגם נפשית זה פשוט גומר אותי. אני חושבת שהוא פשוט מפחד כרגע ממערכת זוגית רצינית כי הוא בן אדם של הרבה חופש והוא לא יכול שקשורים אותו והוא פשוט רוצה בינתיים לשמור אותי עד שהוא יתגבר על הפחד כי הוא באמת רוצה אותי ויש לו רגש אלי הוא גם אמר לי שהוא לא רצה להפסיד אותי כי אני באמת משהו טוב שקרה לו, באמת שאני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה מאוד קשה עם המצב המסובך הזה. תודה מראש

אני לא מצליחה להבין למה אני לא מוצאת בן הזוג. אני עושה הכל על מנת למצוא, כבר סיפרתי לחבריםואפילו לנרשמתי לאתרי ההכרויות וזה לא הולך לי. כל החברות והחברים שלי עם בני זוג, ואני לא מתקדמת לשום מקום. מה לעשות? חשבתי כבר ללכת למאמן למציאת זוגיות, האם יש מישהו שמתמחה בזה? מה לעשות?

אני חווה איכות חיים טובה ללא מחסור יעדים שהושגו מאוזן בהרגשה העצמית! אבל דברים לא מאתגרים אותי כמו בעבר ויותרמזה סידרתי את חיי שיהיה מרחב וזמן לזמן פנימי קריאה התרחבות עדין היאוש הקיומי הוא בלתי הפיך כי הפרספקטיבה נמצאת עמוק בהכרתי ובהיותי טיפוס משימתי. להוט ליעדים עבדתי רבות למתן זאת! וההרגשה טובה מהתמתנות אבל אין חזרה ממנה היציאה מ"חוץ לרחם" היא לכיוון אחד לא? נותר לשלם את מחיר התודעה? לפעמים יש הכלת המציאות סביבי לפעמים ביקורתי מעט!? ככה ממשיכים זה המחיר לתמיד?

שלום יובל, הייתי שמח לקבל המלצה במידה וניתן לגבי השתלמויות באימון אישי, תוך התמקדות בלקויי למידה. יוצא לי שוב ושוב להיתקל בהורים לילדים וגם מבוגרים אשר מאובחנים, ומחפשים מוצא ויכולת התמודדות שלאו דווקא תלויים במרשמים וכדורים. לצערי כרגע אין לי את היכולת להעניק להם אימון מכוון ב-100% ואני מאד רוצה לעשות את ההשלמה הזו בשירות.

אני יודעת שבי-ם יש קורס בנושא במסגרת היחידה ללימודי המשך של הטכניון. אם לא מסתדר לך שם, אז יש להם גם סניפים בעוד מקומות בארץ.

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה .

האם תוכל להפנות או לציין לי למאמרים מעצימים בתחום האימון האישי באינטרנט, אודה מאד על כך!!.

אז אני אספר בקצרה על קונפליקט פנימי שלי עם עצמי בן 26, באוקטובר אני אתחיל ללמוד בע"ה, עובד בעבודה קבועה. לפני חודשיים ניפרדתי מחברה שלי שעד היום אנחנו כמו ידידים עדיין מדברים מה גם אנחנו עובדים ביחד שזה הכי גרוע מבחינתי. חברים? נעלמו בזמן האחרון, זה היה נראה שהיה לי חברה כולם מתקשרים כל פעם מתעניינים וזה פתאום שנפרדנו אני ממש לבד. זה לא בגלל זה, אבל מרפי משחק פה חזק. עכשיו, בא לי קצת להתנתק, לקום ולטוס חודשיים/שלוש לטיול. אבל אני לא יודע אם זה הדבר הנכון לעשות. עשיתי לפני שנתיים טיול של אחרי צבא לכמה חודשים. מצד אחד, אין לי עם מי, אז אני צריך לחפש פרטנר, ומצד שני אני לא יודע אם שווה לסכן את מקום העבודה שלי. כי לא חושב שיביאו לי בכיף שלושה חודשים ללכת. מצד אחד, אני חייב את החופש הזה לפני הלימודים, ומצד שני יש לי מין קורסים כאלה שאני לוקח שאני יכול להקפיא ועוד תחום שאני כרגע מפתח שהוא ישאר בהקפאה גם. מה לעשות? איך לגשת לזה? תעזרו לי

אכן הגעת לצומת בחייך בתחומים השונים, והדרך הקלה ביותר - ויש לנו נטיה לעשות זאת - היא לברוח, קצת כמו לשבור את הכלים ולצפות שאח"כ הכל יסתדר. האם כל פעם שיהיה קצת קשה תברח? במקום זאת אני חושבת שכדאי לך לשבת עם עצמך, לבדוק מה אתה רוצה להשיג בטווח הקצר/בינוני/ארוך ולתכנן את המהלכים בהתאם. אם העבודה שלך היא מקום שמאוד חשוב לך לשמור עליו - תבדוק איך תוכל לשלב חופשה + שמירה על מקום העבודה. גם תחושת הלבד - תבדוק עם עצמך איך אתה חוזר למעגל החברים.באופן טבעי, נוצר ריחוק כאשר יש בת-זוג. יש כאן הרבה שאלות שאתה צריך לבדוק עם עצמך ואני ממליצה פשוט לשבת ולכתוב מה באמת חשוב לך, לעשות סדר עדיפויות. בהצלחה

שלום, אני בן 26, עובד צלם בתור עבודה משנית. בתקופה האחרונה הגעתי לכל מיני תובנות בחיים אחרי שהתאכזבתי אינספור פעמים מאנשים. אבל התובנות האלה קצת סותרות את המצב שעליו אני רוצה להגיע. מצד אחד, לפעמים אין לי כח לאנשים, בא לי את השקט שלי, את הלבד שלי, לבוא לעבודה הקבועה שלי, לעשות אותה וללכת הביתה. אבל מצד שני אני רוצה להתפתח בתחום הצילום, אבל בשביל זה צריך ליצור קשרים עם אנשים,לקוחות וכו'...אבל הרי אין לי כח אליהם כ"כ, אוהב את השקט שלי. מצד אחד יש לי ציוד של אלפי שקלים ואנשים מעריכים את עבודתי, אבל מנגד אני לפעמים מעדיף לקחת צעד אחורה לפני הפריצה שלי. אולי סוג של פחד מהצלחה, או פחד שאנשים שלא "שמים" עליי וכו'. מצד אחד, אני רוצה להתרכז בלימודים,חדר כושר,משפחה וכו', אבל מצד שני אני הולך עושה קורס יזמות ומנסה לפתח את העסק. נכון זה לא סותר, אבל עדיין יש משקל לזמן, ואני לא נותן זמן למשהו שאני כ"כ אוהב, שזה צילום. אולי מפחד? מה אפשר לעשות? איך אפשר לטפל בזה ולדעת באמת מה אני רוצה מעצמי?  

התחתנתי לא מזמן ויש לי בעל טוב, תומך ומסור. הבעייה היא ההורים שלו- שניהם פנסיונרים לא עובדים וזקוקים לתמיכה כלכלית מאיתנו. הדבר מאוד מקשה עלינו כעל זוג צעיר שצריך לצבור חסכונות, אבל אני בהחלט מבינה שאין מה לעשות עם זה וצריך לעזור וסיכמנו שהעזרה תסתכם בשכר הדירה. אני הגבלתי את הסכום לעד 3500 ש"ח, שלדעתי הוא סכום מספיק לדירה סבירה ונוחה לזוג פנסיונרים, וזוהי בהחלט הוצאה חודשית לא קטנה עבור שנינו, אבל אביו של בעלי אדם לא מתחשב, מנצל את טוב ליבו של בעלי ומחפש "דירה טובה" כשמבחינתו "טובה" זוהי דירה יותר חדשה וכמובן יותר יקרה. בנוסף להוצאות שכר דירה, כל חודש יש לפחות הוצאה כבדה אחת נוספת שאני ובעלי צריכים לכסות כמו מזרן חדש וחשבון מים מנופח. כרגע ההורים חיים בדירה גדולה ויקרה בת"א שהם שכרו לפני שהכרתי את בן זוגי (וכמובן אנחנו משלמים את השכירות החודשית של כ 5500 ש"ח לחודש) ואנחנו בעצמינו גרים אצל ההורים שלי מחוסר ברירה. אני מוצאת את עצמי בלופ אינסופי- בעלי מדבר עם אביו ומסביר לו שאנחנו לא יכולים להרשות הוצאה כזו גדולה, אביו שוטף לו את המח שאין דירות נורמליות במחיר יותר נמוך והוא לא רוצה "דירה ישנה ומתפרקת", בעלי חוזר אליי ואומר לי שהוא לא רוצה לזרוק את ההורים שלו לפח ורוצה שיחיו בתנאים טובים ואני שוב מחזירה אותו להיגיון ומסבירה לו שיש גם אמצע בין "לזרוק לפח" לבין לפנק יתר על מידה וכך זה חוזר חלילה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. בינתיים אני נמנעת מלהתעמת באופן ישיר עם ההורים שלו כדי לא לקלקל את היחסים. בעלי נמצא במצב לא פשוט שהוא צריך לספוג לחץ מכל הכיוונים ולמרות שהוא מבין שהמצב לא הגיוני, אלו הם ההורים שלו והוא מרגיש צורך לדאוג להם ושהם יהיו מרוצים. אני גם מוצאת את עצמי במצב של עבצנות תמידית כשאני רואה את הסכומים הגדולים שיורדים לנו מהחשבון ואת חוסר הצדק וחוסר ההתחשבות של הוריו. האם יש פתרון למצב הזה?

היי, אני בן 34 מחיפה, רווק. אקדמאי, מצליח בעבודה, נאה, כיפי, בעל חוש הומור ... הבעיה שלי היא שאין לי כמעט חברים. בלימודים לא יצרתי כל כך קשרים (הייתי אז גם יותר סגור), בעבודה אני בצוות קטן שרובו אנשים נשואים עם ילדים שלכל אחד יש את החיים שלו ... אשמח להצעות איפה אפשר להכיר חברים. אשמח גם להמלצות על קואצ'רים (באזור חיפה והקריות) שיכולים לעזור.

היי יובל, להצטרף לפעילות כמו קורס קולנוע נשמע כיוון טוב, הבעיה שאני לא מצליח למצוא פעילות קונקרטית. לגבי קולנוע לא מצאתי קורס שמיועד סתם לחובבי קולנוע (חיפשתי בגוגל ובסינמטק חיפה). אני מתעניין גם במוסיקה, טלויזיה, ספורט (אוהב לשחק כדורסל), אבל לא מצאתי מסגרת מתאימה באזור חיפה. אם יש לך הצעה קונקרטית אני אעריך את זה.

אני בת 35 נשואה ללא ילדים כבר תקופה ארוכה, אני מרגישה תקועה בפרק זה של חיי מאחר ואני כל הזמן מנסה להוכיח את עצמי בפני כולם, והם (כולל את בעלי) לוקחים אותי כאל מובן מאליו, שנה שעברה אני ובעלי רצינו יחד לפרק את הנישואין, אבל מאחר ומשפחתי לא רצתה לקבל אותי ומחירי השכרת הדירות בשמיים, החלטתי בלית ברירה לחזור לבעלי ולבטל את הגירושין, בכל אופן, אחותו של בעלי מתחתנת אוטוטו כי היא בהריון, וגיסתה עוזרת לה המון, ועלינו היא דיי מזלזלת (כי היא בעצם הצליחה בחיים לה ולבעלה יש 3 ילדים, ועבודה מסודרת) לכן אני מרגישה שבא לי פשוט לזרוק הכל לברוח ולהיות חופשיה. אני רק מבקשת אם תוכלו לתת לי את הכלים בעזרתם אוכל להתקדם הלאה. בתודה

שלום רב, יש לי הכשרות בתחום האימון האישי, ולאחרונה נרשמתי לקורס המעביר הכשרה בנושא אימון אישי תוך התמקדות בבעיות קשב וריכוז (למי שמתעניין, במכללת JCE). שאלתי היא, האם יש מאמרים על התרומה שאימון אישי יכול לתרום לסובלים מבעיות קשב וריכוז? אני מחפש חומר כהכנה לפני תחילת הלימודים.

הי, אנסה לנסח את שאלתי בקצרה. אני באה מרקע כלכלי לא טוב ואני תומכת באמא שלי כלכלית כי אין מישהו אחר שיכול. בעקבות כך נכנסתי לעולם ההייטק ואני בונה לאט את החלום שלי בתקוה להרוויח יותר ובעבודה שאני אוהבת. במקביל התחלתי לאחרונה להיות תמחונית ושוקלת בהדרגה להפוך לטבעונית ויש לי תשוקה אדירה להגיע למצב שבו אוכל לגדל לעצמי את האוכל, שתהיה לי גינה, ואני אבשל אוכל מדהים ובריא. כרגע נסיון בבישול או כסף למציאת דירה עם גינה הם חלומות רחוקים. איזה סוויטצ' אני צריכה להפעיל או לכבות בחשיבה שלי כדי להתחיל לנוע אל עבר החלום שמשלב גם שפע כלכלי וגם אושר רוחני ורגשי?

שלום ברצוני לשתף אותך בבעיה ששמתי אליה לב אחרי 5 חודשים שהתחתנו,אשתי היא לא אישה טיפשה זה ברור לי,ואפשר גם לומר שהיא חכמה,הדבר שמפריע לי בה יותר מכל זו הילדותיות שבה,שמתבטאת בפחד מציבור או אפילו להיחשף,לדוגמא טיילנו ליד הים ופגשתי בחבר טוב והיא נשארה מאחור ולא באה להכיר את חברי,או אפילו אם יושבים בבית של ההורים שלי היא בקושי מדברת וגם אם כן,יוצאים לה מהפה משפטים פתתיים ובנאלים שגורמים לי להרגיש בחוסר נוחות משווע,היא נפגעת מדברים קטנים היא מדברת כמו ילדה קטנה ,על אף ששוב יש לה שכל וחכמת חיים/ נשים,וזה דבר שנורא קשה לי לחיות איתו,אף פעם אני לא מרגיש שאני חי עם אישה,אלא אני מגדל ילדה, האם יש דרך לטפל,האם זה תסמינים אלו ניתנים לאבחון?? זה דבר שהורג אותי ומייסר אותי.....

יוסי שלום, אני רוצה לחזק את מה שיובל כתב לך. זה לא קשור לילדותיות. זה קשור לתגובה לסיטואציות שהיא עברה בעבר. היא כנראה עברה חוויות קשות שכתוצאה מהן, היא לא מאמינה בעצמה, וחוששת מלדבר או לתקשר עם אחרים. יש שם פחד אמיתי. מומלץ מאוד שהיא תעבור תהליך לחיזוק הדימוי העצמי, האמונה העצמית וההערכה העצמית. גם אנשים חכמים יכולים לסבול מתופעות כאלה. מה שחשוב הוא שתהיה מודעות למצב, ורצון אמיתי לשינוי והתפתחות. תהליך אימון אישי יכול לחזק לה את ההערכה העצמית והדימוי העצמי. זה יתן ה ביטחון עצמי ואמונה שהיא מסוגלת. דרך אגב, נזיפה רק פוגעת בה יותר ומרחיקה אותה מהמטרה.

יש לי ידיד טוב כבר שנים . בחור מוצלח ומשכיל אבל הבעיה שהוא לא רציני בכלל בזוגיות אחד שכל הזמן מחליף בלי סוף, בליין כזה שכל הזמן רק סקס בראשו למרות שזה טבעי. אצלו זה מוגזם לגמרי לעומת אחרים . כן מותר להנות אבל יש גיל לכל דבר הוא אוטוטו בן 40 ועדין מתנהג כמו ילד. מתגאה בכיבושיו המינים בעיקר כל הזמן מדבר על זה בלי סוף כאילו שזה הכל בחיים. אומר לי שאנשים שאני מכירה הם לוזרים רק כי הם לא מנוסים מינית כמו. רק לא מזמן סיפר בגאווה ששכב עם בחורה צעירה מחול יחד עם חבר שלו. הוא גם מבקש לפעמים שאצלם את אשתו של אחי שהיא מניקה או עם אני מכירה בנות זורמות בשבילו כאילו זה לא שאין לו אבל זה לא מספיק. האם מדובר בהתמכרות כי סקס זה כן חלק מהחיים אבל זה מוגזם שאדם לא מסוגל לאהוב ולהיות נאמן ולהחליף בלי סוף. לפחות לדעתי הרוב ירצו מתישהו משפחה,ילדים וזוגיות. לדעתי אין סיכוי שישתנה האם מדובר בהפרעה או שזה נורמלי חשוב לי לדעת על כך אשמח למענה. הוא איש היי טייק מוצלח,יש לו דירה משלו הכל אבל ההתנהגות הורסת הכל.

שלום, אני בת 25,סטודנטית ועובדת בעבודת שירות לקוחות,עבודה שאיננה לטעמי ואף מייסרת אך זה מה שיש כרגע. עברתי הרבה משברים בחיי ולא ממזמן סיימתי קשר זוגי,קשר שתלתי בו תקוות רבות וחשבתי שסוף סוף מצאתי את הגבר של חיי אך הקשר נגמר משום שהוא לא באמת אהב אותי וזאת בעצם הסיבה שאני לא מצליחה בקשרים כי תמיד האהבה באה רק מצד אחד. כתוצאה מכישלון הקשר נכנסתי לדכאון,קשה לי לחיות עם תחושת הבדידות שנגררת אצלי שנים משום שאינני מרגישה שאני יכולה לסמוך על משהו כי גם חברות הן לא דבר אמיתי ואני זוכה לתשומת ליבן רק כשהן צריכות משהו. כמו שכבר ציינתי בהתחלה,אני בן אדם שסבל מהילדות ועד היום ובכל מיני אופנים וגם עברתי טראומות. באיזשהו שלב התנסתי בטיפול פסיכותרפי במשך שנה אך הטיפול לא הניב תוצאות כי אינני זקוקה לבן אדם שישב מולי ורק יאזין לצרותיי ולכאבי אלא ליותר מכך! ולא קיבלתי את מה שאני באמת רוצה. ומה שאני באמת רוצה זה שינוי בחיי,הכוונה,מציאת החסמים ושיפורם,לעשות תפנית בחיי,להיות בן אדם חזק יותר שלא נשבר ומיד נכנס לדיכאון לאחר כל ארוע כואב,ברצוני לחזק את הבטחון העצמי שלי,למצוא את הגבר הנכון ולהצליח בזוגיות ובמידה ולא אצליח למצוא גבר אז ללמוד לחיות גם לבד ולהיות חזקה ולא אכולת קנאה ומתוסכלת מידיי יום ויום מכך שאני לבד בעוד שמסביבי כולם נמצאים בזוגיות. אשמח לקבל את העזרה ומודה על כך מראש.

הי, נעים מאוד שמי זוהרה, רובנו סוחבים איתנו משקעים מהילדות, לפעמים הכאב שאת חווה בהווה הינו כאב מהעבר, אשמח לעזור לך, אני מאמנת במקצועי 0545424641

היי יובל, אני יוצאת כבר כ 4 חודשים עם גבר בן 44 הכרנו דרך אתר הכרויות והקשר נעים וזורם והוא אומר שהוא אוהב אותי ורוצה להקים משפחה. בתחילת הקשר הוא הביע את רצונו לכך ישהיו לו כמה נשים לא התנגדתי היות ולא הייתי בטוחה שאני רוצה קשר רציני איתו. ככל שעבר הזמן אמרתי לו מפורשות שאם הוא רוצה להשאר בקשר איתי אני רוצה מערכת זוגית מונוגמית. הוא הסכים והמשכנו במערכת היחסים שוב, לאחרונה גיליתי כי הוא נפגש ואף קיים יחסי מין עם אישה שהוא הכיר לפני כמה חודשים.הוא טוען שזה היה סתמי וכי הוא לא נפגש איתה יותר, האם אתה חושב שיש סיכוי שהוא רציני כלפי מערכת היחסים איתי איך אני אדע אם הוא אמיתי ושהוא לא מתכוון להיות בקשר עם עוד בנות בעתיד.

היי, שמי קרי (שם בדוי) בת 28. לאחרונה חזרתי לבן זוג איתו הייתי 4 וחצי שנים. הזוגיות הזאת לא הייתה פשוטה היות והוא גרוש עם ילדה. במהלכה רזיתי בלי סוף בשל מריבות יומיומיות והרבה כעסים ועצבים ששרו בה. זו זוגיות שהוציאה ממני צדדים מאוד מכוערים והיו מקרים שבהם הגבתי באלימות. ברצוני לציין שאינני בנאדם אלים, אני לומדת חינוך ולרוב בנאדם רגוע אך חסר ביטחון. כשחזרנו הובטחו לי אינסוף הבטחות וובעיקר הובטח לי שבשעת מריבה או חילוקי דעות הכל יתנהל אחרת ולא בצורה מכוערת. עברו כמעט 4 חודשים מאז חזרנו ואנו מגיעים למריבות מכוערות בהן הוא בעיקר מתפוצץ, צורח עליי, מעיף אותי מהעסק שלו ומאשים אותי על הדרך שלי. כשהיינו מדברים רגוע הייתי מצליחה להתנהל מולו בלי לבכות, אך כשהוא צועק, תוקפני והדרך שלו אינה מכבדת את הזוגיות אני נכנסת להתקף היסטרי של בכי שיכול להימשך שעות, כל גופי מתכווץ וכואב, הכאב משתלט עליי ואז הוא עוד יותר כועס. הוא לא מסוגל לשמוע אותי בוכה, טוען שאני תינוקת ושאי אפשר לדבר איתי ככה. אני באמת משתדלת שלא לפרוץ בבכי ואני כבר אובדת עצות למה זה קורה לי ואני בוכה שעות בלי הפסקה. אשמח לשמוע עצה, להבין למה אני בוכה ולא מסוגלת להתמודד בלי לבכות, אני באמת משתדלת אבל זה משתלט עליי.

שלום מזה מספר חודשים שאינני עובדת, אני נשואה ואם לתינוקת,מפרנסת עיקרית בבית. מתוקף היותי כעת בבית עולות לי מחשבות רבות לגבי חיי. הגעתי למסקנות מאוד קשות ואני מעוניינת לעזור לעצמי לצאת מהן. מיותר לציין כי אין לי יכולת כלכלית לממן אימון אישי והלוואי שיכולתי. אבל אני מאוד רוצה שלא להתייאש ולפחות להתחיל לעזור לעצמי עד שאעבוד ואוכל לממן אימון אישי. אני אדם חסר ביטחון, ללא תחביבים, הנאות (אין שום דבר שאני נהנית לעשות בכל תחום), ללא שאיפות מיוחדות, מעבירה את הימים, נטולת כל חשק מיני מכל סוג שהוא (מיותר לציין את הפגיעה הישירה בזוגיות שלי), בבית מתנהלת כאדם אחד ובסביבות שונות מתנהלת אחרת לחלוטין, ללא יכולת לקבל החלטות, לא משקיעה בעצמי מבחינה חיצונית. והרשימה עוד ארוכה. בעלי כבר נשבר ממני לגמרי - ניסה לעזור לי במהלך השנים לשנות את ההתנהגות, לפתח תחומי עניין, לטפח את הזוגיות שלנו - ללא כל שינוי מצידי - ולא בגלל שאינני רוצה אני פשוט לא יודעת איך וממה להתחיל. אני רוצה להיות אדם אחר, עם בטחון, עם רצונות, עם שאיפות. לא ממש יודעת איך עושים את זה. אני ממש אשמח אם תוכלו לתת לי עצה איך להתחיל, מה עליי לעשות? האם רשימה של בעיות שאני מונה על עצמי ומפה אני חושבת שיכול לפתור אותן? האם לעסוק בכל בעיה בנפרד בכל פעם? אני מאוד אשמח אם אוכל לקבל מכם את "יריית הפתיחה" כדי שאוכל אחת ולתמיד לשנות את חיי אשמח מאוד לעזרתכם.

הייתי חייבת לענות לך... להיות עם תינוקת בבית בלי לצאת זה קשה. את נשארת בבית עם הטרנינג לא מטופחת לא רואה אנשים וזה מדכא. לדעתי מה שאני ממליצה לך לעשות הוא להמשיך לחפש עבודה רצוי בתחום שמעניין אותך. ועד אז וגם בהמשך למצוא סיבות לצאת מהבית אולי להתחיל ללמוד משהו קורס כלשהו מקצועי לימודים אקדמיים, אולי ללכת לחוג ספורט ריקוד, או ציור יצירת תכשיטים יוגה וכו' ללכת להרצאות חינם. חוגים הם יותר זולים. אולי התנדבות אחת לשבוע עם נשים אחרות. לעשות מוני לסיפריה לקחת ספר טוב. להרשם לקבוצת טיולים בטבע. ולהשקיע קצת תקציב יש חנויות זולות ולקנות בגדים חדשים, להסתפר, ללכת לקוסמטיקאית, להשקיע קצת במלאי מוצרי הטיפוח, להתאפר, לשים תכשיט יפה לקנות הלבשה תחתונה יפה, להשקיע בנשיות שלך. כדי שיהיה חשק להשקיע בנשיות שלך צריך סיבה והסיבה היא עצם היציאה מהבית ההכרות עם נשים אחרות ואז האנרגיה תשוב אלייך ותראי שעל הדרך פיתחת תחביבים הפכת את עצמך ליותר מעניינת, אטרקטיבית מושכת וסקסית כמו הבחורה שהיתה פעם בעלך ישים לב לכך וגם הזוגיות תשתפר. אני בטוחה שלא קל לעשות צעד כזה אבל זה יהיה שווה לך :).

זה נוסח משופר-http://www.doctors.co.il/forum-3525 הנוסח המקורי-לא קיבלתי בזמן שיקום נכון כי אמא שלי דיברה עם האנשים הלא נכונים. היא דיברה עם הפסיכולוגית של המחלקה ועם מנהל מחלקת הילדים ולא דיברה עם העובדת הסוציאלית ביום שהשתחררתי, ולא יצרה איתה קשר אחר כך וככה קיבלתי טיפול פסיכולוגי ולא קיבלתי שיקום דרך קופת חולים. כשגיליתי את זה הייתי מבוגרת והצטברו אצלי הרבה דברים יחד. והשתבשו לי. אני מרגישה מפוספסת ורוצה לקבל מידע איך להתקדם ואיך לפצות על מה שלא קיבלתי בזמן. תודה

המשקעים שלי הם דווקא מהטיפול הפסיכולוגי, ועצם זה שכתבת שמשקעי עבר צריכים טיפול פסיכולוגי לכד אותי ועשה לי לבכות.אני רוצה קדימה והמשקעים שלי הם מזה שטיפול פסיכולוגי לא עבד עלי והחריף לי משקעים ויצר אצלי משקעים. זכותי לקבל מאמן שיקדם אותי קדימה ויתחשב בזה שיש המון משקעי עבר. אחרת אין לי מוצא כנראה.אני צריכה מישהו שיסביר דברים לאמא שלי כי אני לא יכולה.

מה שלא מתאים לי אצל פסיכולוגים זה שאצלם אני אומרת את מה ששטחי וחלקי והם לא מבינים אותי ולא עוזרים לי. אם לא קראת אותו, בבקשה תקרא אותו, ובקשה תענה לי על נקודות שכתבתי שם ותמליץ לי. אחרת אני אכנס לשם ואשלח לך את ההודעה ההיא אבל זה מסורבל כי אתה יכול לעשות את זה. פעם קודמת נתתי לך קיצור דרך

אבל נתנו לאמא שלי טיפול פסיכולוגי בשבילי בשיקום של ביטוח לאומי שהיתה לי זכאות אליו בגללה ולא נתנו לי שיקום מקופת חולים כי היא לא הכירה את המשרד של קופת חולים ועברתי בדיוק לרופא משפחה מרופאת ילדים, וזה מאוד מעליב מה שאתה כתבת לי.ואני טבעתי בטיפול הפסיכולוגי הזה ונהייתי דיכאונית ואובדנית ואז טבעתי עוד יותר בטיפול הפסיכולוגי.

והיה לי טוב בזה אבל היה לי קשה והתלוננתי לאמא שלי ולחבר שלי והם פוצצו את זה.

שלום, אני עובדת בגן ילדים,בשנה הקודמת עבדתי בתור מחליפה בגן בעיר חצי משרה ולא הרבה שעות,השנה התחלתי לעבוד בקיבוץ משרה מלאה. וכשאני מסיימת לעבוד וחוזרת הביתה אני מוצאת את עצמי לא עושה כלום מעבר למס' שעות במחשב ואני נרדמת בשעות המוקדמות של הערב ,אני חסרת אנרגיות,מיואשת ומאוד מבואסת שהיום שלי מסתיים בחמש אחר הצהריים.לא חסר לי חברות, ולא חסר לי מה לעשות בשעות שאני מסיימת לעבוד,אבל אני דוחה את הכל בכדי לישון ולנוח,אני בחורה צעירה וזה מאוד מתסכל אותי. איך אני יוצאת מהמצב הזה ומתרגלת לחיים החדשים. בנוסף רצוי לציין שאני סטודנטית לחינוך וחוזרת ללמוד בסוף החודש שזה עוד יותר מתסכל אותי שיצטרף משהו נוסף שגם עם המצב הנוכחי אני לא מצליחה להתמודד. היית ממליץ על אימון אישי? מה ניתן לעשות?

שלום רב, שמי יעל ואני מעוניינת ללמוד ייעוץ אישי. רציתי לשאול את המאמנים האישיים המשתתפים כאן בפורום: איך הגעת למקצוע? יש לכם בתי ספר מומלצים? מה אתם אוהבים במקצוע? ואיך נראה יום עבודה ממוצע של מאמן? אשמח לתשובתכם, תודה וחג שמח, יעל

לפני מספר חודשים התנתקתי מידיד מסויים. אמש, הרגשתי לפתע געגוע עז, וסימסתי לו: "מזל טוב ליום הולדתך". הוא סימס לי מייד חזרה: "תודה רבה. ריגשתי אותי מאד". מה בא להראות ומדוע היה צריך להוסיף את "ריגשת אותי מאד", מה זה בא להוכיח עליו? תודה.

חברתי תפסה את בעלה ומאהבת שלו על חם ומעז זה רודף אותה. היא לא ישנה, לא אוכלת ולא רוצה לחיות, למרות שהוא חזר בו והבתיח להפסיק את הקשר עם הזונה הזאת , אחת שנוח לה לקחת אדם עם מעמד, טוב לב וחחם ולנצל אותו מה אתה יכול לייעץ לחברתי ולנו-איך לעזור לה?

שלום, ניתקלתי לאחרונה בשאלון אישיות מאד מעניין לפי שיטה אישיותית שלא הכרתי הנקראת אניאגרם (מישהו שמע על זה?) שאלון אניאגרם: http://www.roitzur.co.il/enneagram.asp התאור של הסגנונות שיוצאים בשאלון מפתיע ומדויק (לפחות לגביי) מישהו התנסה פעם באימון בשיטה? אלי

אני רציצתי לדעת אם קיים כזה דבר קאוצר אישי , אחד כזה שעוקב אחר הפעולות שלי או שכל אחד אחר ומתנב אותו לדרך המתאימה בה הוא בוחר? תודה לכל העוזרים, טל.

שלום אני ובעלי נשואים מזה 6 שנים יש לנו 2 ילדים מקסימים,ויש בנינו הפרש גילים של 9 וחצי שים,בעלי הוא הגדול. יש בנינו יחסים מאוד טובים ואוהבים אבל לאחרונה אני מרגישה ריחוק ריגשי ממנו דברים שהיו ברגיל כמו נשיקה לפני שיוצאים מהבית ניראים לו פתאום "בשביל מה,אני כבר חוזר",אנחנו לא מבלים כמעט ללא הילדים,ומתי שאנחנו יושבים בסוף יום אנחנו ממעיטים במילים ורב הזמן הוא משחק בטלפון,רציתי לקבל יעוץ בבקשה איך להשתפר בתיקשורת ביננו. תודה

ערב טוב אני אישה בת 35+ גרושה עם ילד ובהריון מתקדם ממי שהיה בן זוגי במהלך השלוש שנים האחרונות עד לפני כחודש. הייתה לנו זוגיות למופת כל עוד היא הייתה בין שנינו אך הגיעה לפיצוץ ענק חפני חודש ונפרדנו. הוא אמר שהוא עדין מאד אוהב אבל צריך להתמודד עם עצמו חשוב לציין כי הילדים שלו מהגירושין ומשפחתו לא יודעת עלי ועל מצבי כמובן מה שבעצם הביא לסיום הקשר מאחר ואין באפשרותי לחיות עם חוסר ההתמודדות שלו . אני במצב נפשי מאד קשה במיוחד כאשר אני בהריון מתקדם ומרגישה נטושה מאד לבד. מאד כואבת ולא יודעת כיצד להגיב אליו ולהתמודד עם המצב. הוא אומר כי הוא יהיה לצידי אבל בפועל הוא לא פה כמעט ולא היה ממש פה בהמהלך ההריון הרצוי מבחינת שנינו. צריכה עזרה מה שלא תהיה כי אנישוקעת עמוק והתינוק שבבטן רק שמע את אמא שלו בוכה חודשים... בבקשה

היי לצערי אני בחודש תשיעי מחכה ללדת כל יום והבן זוג לשעבר עדין לצידי למרות אין ספור הצהרות שהוא עדין מאד אוהב אותי הוא בחר להתרחק והוא בקושי מתקשר או מברר לשלומי. נכון לרגע זה אך אחד ממקורוביו או משפחתו לא יודע עלי או על הלידה הקרובה. אני לא יודעת איך להתמודד עם המצב שאגיע לחדר לידה. האם לקרוא לו,איך תינוק יגדל ללא משפחה שמודעת לקיומו מצד אחד. לבן זוג יש 3 ילדים מגרושיו- והן יגלו יום אחד ומה יהיה?. אני פשוט אובדת עצות איך לקבל את הגזה שהבן אדם בחר לא לספר לאף אחד אפילו שהתינוק ממש בפתח. אני מאד רוצה לספר למשפחה שלו שידעו שהתינוק בדרך כי אני בטוחה שהם היו רוצים לדעת. בכללי היחסים שלנו היו מצויינים בכל המישורים במהלך השלוש שנים חוץ מהעבודה שהוא לא סיפר עלי למשפחתו ולילדיו ובעת ההריוןם הוא אמר שהוא לא יכול להתמודד עם כל מה שעובר עליו בנעלם לסירוגין ובה הרס אותי ואת הקשר. ניסיתי להציל את הקשר אבל נראה לי שאין על מה להיאבק. עד עכשיו הוא לא אמר מפורשות עם הוא רוצה חלק מגידול התינוק. אוף מה עושים ??

שלום יובל, אני במערכת יחסים עם גבר בן 29 ואני בת 22 ,הכרנו דרך חברה שלי שהיא בת דוד שלו,הקשר התחיל מנידנודים מבת דודתו על רקע שהוא פשוט צריך להכיר אותי ושהיא רואה שאנחנו כ"כ מתאימים וכדאי לו להכיר אותי(זה לא הנושא אבל רק בגלל שיהיה לך רקע) .בקיצור מפה לשם העניינים השתלשלו התחלנו לדבר בפייסבוק ומשם לפלאפון ,אנחנו ביחד כמעט 3 חודשים ואני רואה שהוא באמת אוהב אותי ומכבד אותי ובאמת רוצה אותי לקשר רציני ואפילו לחתונה!! אבלל...לפני חודש היה לנו וויכוח על הפייסבוק שהוא לא כ"כ רלוונטי והוא רק גורם לנזק ועושה הרבה ריבים ובעיות ,מתוך דחף תוך כדי ויכוח הוא שלף לי תסיסמא שלו והמייל בכוונה שהוא לא מסתיר ממני כלום,כמובן אני לא התאפקתי ונכנסתי (וחבל שנכנסתי) מצאתי שיחות שניהל עם בנות אחרות לפני שהכיר אותי(שהגעילו אותי) ושיחה שהיית באותו זמן שהיה איתי,השיחה היית עם ידידה נשואה + מהתיכון זה התחיל ב"מה נשמע,מה העניינים.... ובאמצע שיתף אותה שהוא נמצא בקשר עם מישהי (עלי) ושהוא מאוהב קשות ומצד שני הוא מבולבל ומפוחד כי הוא לא יודע למה הוא מפלרטט עם בחורות אחרות(ואפילו היית שיחה בניהם שהוא היה איתי בפלאפון תוך כדי "אני לא יכול לדבר עכשיו אני עם הבחורה בפלא ואחר כך הוא החזיר לה "היא הלכה לישון את יכולה להתקשר" וזה היה ב23:00 בלילה זה הרס אותיי והיא בכלל בחורה נשואה!!! עזוב תלייקים שהוא "מפזר" ותמחמאות ומתגעגע וכו'...כמובן אני מתוך קנאה ,כעס ,עצבים העלתי תנושא וזה גרם לוויכוח חריף שבסוף לא הבנתי איך הוא הרגיע אותי ואפילו חסם תפייסבוק !! כמה שזה נשמע שהוא מוכן לעשות בשבילי הכל אני עדיין לא רגועה אני עדיין מרגישה שיש משהו,אני מרגישה שהוא סגור ,לא רוצה לחשוף לי הכל!! וזכותו! רק לפחות שיהיה גלוי איתי ויסביר לי מי הוא באמת!! קשה לי עם האי וודאות וביחוד שהקשר בנינו טרי ויש בנינו אהבה עצומה ואני מפחדת שזה יגמר ככה בגלל שהוא פלרטטן,אני רואה את זה בעיניים שלו שאנחנו סתם יוצאים לבית קפה,אני רואה שתחשק המיני שלו (כמה שקראתי כתבות על פלרטטנים אני מתהה כי יש לו את כל התכונות),רק שאני מעלה תנושא הזה איתו הוא מתעצבן מתפרץ שאני לא מאמינה לו ושהוא לא ככה!! אני לא יודעת מה לעשות,איך להתנהג!!! בבקשה אני צריכה עזרה!!!

שלום וסליחה שרק עכשיו אני מחזירה לך תשובה, האמת שקראתי תמייל שלך הייתי באותו זמן בסדר גמור בקשר שלנו, והאמת עם הזמן אני מרגישה שאני מתאהבת ונקשרת אילו עוד יותר והוא פי אלף אני מרגישה שכמה שאני מאוהבת בו הוא אוהב אותי יותר, אבל כמו שסיפרתי לך מהחששות שלי מאז שביטל תפייסבוק המצב היה בסדר אבל בזמן האחרון גילתי עוד משהו שהרתיח אותי , הוא החזיר את הפייסבוק לכמה ימים ולמזלי יש לי את הסיסמה ושנכנסתי ראיתי ששלח הודעה למישהי מהאזור שלהם וכנראה מהעבר שלו וזה היה ככה( ראיתי אותך לפני מספר דקות והיית מעלפת בעיניי) ושלח לה בקשת חברות וגם שלח בקשה לעוד מישהי שרודפת אחריו ואז ביקשת ממנו שימחק אותה בקיצור כנראה שהתחשק לו לחזור קצת לחיי הרווקות!!! ובסוףף כמו תמיד לא החזקתי את עצמי ושית

לא החזקתי את עצמי ושיתפתי אותו והתשובה שלו היית שתיקה ארוכה וחוסר אונים ושאין לו מושג למה הוא התנהג ככה ובסוף אמר לי שבאמת אין לזה שום כוונה וזה היה מעשה מטופש ושהוא חושב שהוא ילד קטן מחפש תשומי!!!! אני מבקשת שבבקשה תתן לי תשובה לגבי מצבים כאלה ממה זה נובע למה הוא מתנהג ככה!!עד כדי כך חסר לו תשומת לב וחיזוקים לאגו שלו או שהוא פשוט פלרטטן ומחפש!!! כי הבחורה לא החזירה לו ונורא מעניין איך זה היה מתגלגל !!!!

אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון , אבל אני זקוקה לעצה.. אני ובן זוגי כבר מעל שלוש שנים יחד, ומתכננים להתחתן אני בת 28 והוא בן 30. מאז שהכרנו הוא עבר כמה שלבים כגון תואר ראשון וכניסה לעבודה חדשה ומלחיצה, ובין השאר גם העלה בערך 20 קג. אני מגיעה ממשפחה כבדת משקל, ואני שמנה לשעבר, לכן שומרת על עצמי מאוד, עושה כושר שלוש פעמים בשבוע , לא מכורה,ומשתדלת לאכול בבית ולא בחוץ. הבעיה היא שחבר שלי מאוד נהנתן, שותה בירות פעמיים בשבוע,אוכל בחוץ מדי יום, אוכל מטוגן והמון בשר. אני משתדלת מדי פעם להגיד לו שאנחנו צריכים להרזות לפני החתונה, וכל פעם הוא מתחיל לשמור ומפסיק באמצע. אני מצליח להרזות נורא מהר קילו שניים, אבל פתאם מפסיק וחוזר לסורו, כיצד להגיד לו שאני חוששת שהחיים שלנו יראו ככה??

שלום בר, ברשותך אפשט את שאלתך, איך אני יכולה ליצור אצל אדם אחר מוטיבציה? והתשובה היא: מצאי מהו הנושא שמדרבן אותו, מה ממש חשוב לו, שעושה לו חשק, וכמובן לאורך זמן. איך עושים את זה: ניסוי ותהייה, גמישות רבה נדרשת, בדקי, שאלי עד שתגיעי לדרבון המושלם, וגם אם תצטרכי להחליף את הדרבון לאחר זמן מה זה בסדר גמור. אופציות שתוכלי לבדוק: דאגה שלך לבריאותו, בזבוז כלכלי, בילוי ספורטיבי משותף, תחושה של קלילות, נסי כל אופציה לבדה עד שתגיעי לדבר הספציפי שמרגש אותו, שהוא משתוקק אליו. ודבר אחרון והכי חשוב!! בתחילת השיחה קראי לו בשם חיבה, תאמרי לו שאת אוהבת אותו כמו שהוא, ומדאגה ואיכפתיות את רוצה לומר לו........

אז ככה: אני בן 24, מאוד אהוב בקרב הקרובים שלי בין אם זה חברים לעבודה,חברים מהעיר,ידידות,חברים מהצבא וכו'. כל פעם אני מוצא את עצמי נדפק פעם אחר פעם מזה. בין אם זה בדברים הכי קטנים בעבודה מהממונים עליי שדקה אחת צוחקים איתי ואחרי זה הולכים עושים לי קטע לא יפה מאחורי הגב, לבין שאנשים לוקחים אותי לא ברצינות (אני נורא אוהב לצחוק ולהיות ציני) ועם כל זה שאני לא נמצא עם החברה (חודש וחצי איתה ולפעמים אנחנו לא יוצאים ביחד בשישי) אז אני כזה נישאר די לבד למרות כל מעגל החברים שיש לי. זה מתבטא גם בטובות שאני עושה וכמה שאני יודע שזה לא טוב לצפות לטובות בחזרה אבל פשוט זה לא הדדי אף פעם. פשוט לא הרווחתי כלום מהטוב לב שלי פעם בחיים האלה. אני "זוכה" לראות כ"כ הרבה צבועים בסביבה שלי שזה רק מעצבן אותי כל פעם מחדש. גם אני מוצא את עצמי מוותר ביום יום בין אם זה הדברים הכי קטנים (עקיפה בסופר,משלם תמיד את המחיר המלא על דברים שאפשר להשיג פחות או מבצע אחר, לא יודע להתווכח עם אחראי משמרות בעבודה שלי ולפעמים לא יודע להגיד ל-א ונדפק מזה... ועוד דברים שעכשיו לא עולים לי) אני רוצה לדעת איך אני יכול להשתנות ופתאום לבוא עם "פנים חדשות", להיות מניאק. להתחיל לחיות את החיים של הישראלים פה במדינה ולא להשאר עם הטוב לב,מצפון הכנות שלי שלא יקחו אותי ולא יובילו לשום מקום. פשוט מחפש מדריך להיות פשוט מניאק. זה לא נשמע טוב אבל זה מה שאני רוצה. אשמח מאוד לשמוע את תגובתכם בנושא,תודה ויום טוב.

אני שמחה שהתחברת לזה מעניין למה מחקו את התגובות שלנו?! בכל מקרה, יש אפשרות לעבור תהליך ראשוני בקורס קצר בקבוצה העבודה האמיתית היא בטיפול מאוד עמוק בתת מודע לשחרר את הדפוס התנהגות ודפוס החשיבה שגורם לך לתת מעצמך בלי לשים את הגבול של מה אני שומר לעצמי זה דבר מוכר מאוד אני חייבת לציין וזאת תכונה נפלאה לתת אבל כשאתה בנתינה של 100% אין מקום לאחרים לתת לך אתה כנראה גם מרגיש כאבים בגרון או באיזור הריאות ( נשימה) זה חלק מהמאפיינים... אתה לא מצליח תמיד לבטא את עצמך כמו שאתה רוצה והרבה פעמים אתה מושפע מעצות ודברים שאחרים אומרים לך ולא תמיד מקשיב לעצמך הטיפול הוא מהיר ותמידי אתה מוזמן להתקשר ואני אשמח לתת לך הסבר מעמיק רק שתדע שאפשר לחיות אחרת :) 036189091

איזה הודעות שלנו מחקו? איך עושים את התהליך הזה בהתחלה ? ללא התת מודע. איך משנים את הדפוס הזה של הנתינה? בהחלט, שאני לא מצליח להתבטא עם הרגשות שלי ואני די מושפע ממה שאומרים. אוקיי, אשמח לדעת כמה פגישות נידרש ? איפה נימצא המקום? וכמה כל פגישה?

שלום, אני בת 23. יצאתי עם מישהו במשך 9 חודשים והיה לנו קשר מאוד מאוד טוב, בריא וזורם. הוא טס לחו"ל לשנה לטייל והחלטנו שאנחנו נשארים בקשר אבל ללא מחויבות, וגם הסכמנו שלא נעלה תמונות שלנו עם המין השני לרשת כדי שזה לא יפגע באחד מאיתנו. גם שנינו מסכימים על זה שאנחנו רוצים לחזור כשהוא יגיע לארץ ואפילו נגור ביחד. עכשיו עברו כבר חודשיים, אנחנו עדיין בקשר אבל משהו השתנה- הוא נהיה קצת קר ועלו תמונות שלו עם בנות [לא משהו מיוחד, סתם תמוונת בנוף או בהוסטלים], אני מרגישה שהוא ממש נהנה שם וקצת מתחיל להתנתק. אני מצד שני, כל פעם שמתעדכן משהו כזה - אני לא ישנה טוב, שעות ספורות בלילה, הבטן שלי מתהפכת, אין לי תאבון. אני ממש מעורערת ולא יציבה, יש לי מצבי רוח. רזיתי מאוד בחודש האחרון ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה, אני גמורה. לא משנה אם מה שמתעדכן הוא טוב או רע אני נכנסת לסרטים על מה שקורה שם. ניסיתי להתנתק ממנו ולהפרד אבל זה רק היה יותר גרוע, הרגשתי יות רע וגם קצת פגעתי בו על הדרך.... חסרת אונים, בבקשה תעזרו לי :/

שלום נעמה, שמי נורמה ואני מטפלת בשיטת BAT, שיטה זו מתמקדת בדיוק בנושאים כאלו כמו ההתמודדות עם הנסיעה של החבר לחו"ל, אשמח להסביר לך על השיטה ולקבוע פגישה אני בטלפון 050-6662488

שלום,אני ובת זוגתי נמצאים כחצי שנה בזוגיות נפלאה עם אהבה גדולה יחד עם זאת ישנם נקודות בבת זוגתי ,התנהגות שלה, שמחרידות את נשמתי,הייתי רוצה לדעת על פי נקודת ראייה שלך מה דעתך,ומה הפירוש לכך, כשאנו יוצאים למסיבות,יש לה נטייה לרקוד ולענטז ריקודים אירוטיים על ידידיים שלה[חלקם נשואים],לנענע את ישבנה עליהם ולעשות "שמח",כשחשפתי את הרגשותי לגבי זה אמרה שזה בשביל הפאן נטו ובמידה וזה מפריע לי היא תפסיק אך זה ממשיך לבעבע בי מפני ששואל את עצמי למה מראש התנהגה ככה[לא לתת לי מקום הראוי לי ובכלל הצורך לגעת בזולת],בנוסף לבושה החשוף מרתיע אותי,אם מקבלת ממני את מלוא תשומת הלב,אהבה,מחמאות וחיזור , למה לה להבליט את הציצים וללכת עם חצאית חשופה ולנקר את עיניינם של אחרים ,ושוב לאחר שיחה איתה לגבי זה טוענת שלבושה בשביל הרגשה הטובה בלבד,נו באמת "עלינו":-)..,כשאנו יוצאים למקומות היא מעדיפה לצרף ידידיים ואנשים נוספים,אם אני כל עולמה כמו שאומרת תמיד,מדוע צריכה תמיד צלעות נוספות בבילויים שלנו,השפת גוף האובר פתוחה שלה כשרואה את ידיד שלה נוגעת ,מלטפת אותו בבטנו ,גבו ,לטענתה זה אמפתיה בלבד ,אך כעבור זמן מה שנוגעת בי באותה צורה זה מרתיע אותי לגמרה,איפה הבלעדיות והשייכות, האם אני חרד מדי לגבה,קנאי,רכושני,חסר אמונה?? אין לי ספק שרוב התנהגותה נובעת מתמימות אך לטעמי במקרים מסוימים גם חוסר רגישות חברתית כלפי ואולי טיפשות,,ממה נובע ההתנהגות שלה ,[נקודות שציינתי ]??

שלום לכולם וליובל המקסים אני בחורה בשנות ה20 המאוחרות. מעולם לא היה לי קשר זוגי רציני מכל מיני סיבות שלא לכתיבה בפורום זה אך מהכרותי את עצמי אני יכולה להעיד שאני נמשכת לגברים מבוגרים ממני(גם 40-50) ובכלל מוצאת איתם שפה משותפת ויותר כייף לי להיות בחברת אנשים שמבוגרים ממני כי הם יותר בוגרים, חכמים, אפשר ללמוד מהם המון, יש להם נסיון חיים, מאתגרים אותי אינטלקטואלית יותר, מסקרנים אותי ובכלל אני מוצאת שהם יכולים לספק לי יותר חום, אהבה, חברות אמיתית מאשר בני גילי שהם לרב שטותניקים, עוד לא בשלים לקשר, ילדותיים חלקם ומה שבבראש שלהם זה סטוצים. אני לא מתעלמת מהעובדה שגברים שמבוגרים ממני גם יכולים לספק לי את היחס האבאי שמאוד חסר לי ויכול להיות שאני נהנת יותר בחברתם ומחפשת קשר זוגי דווקא איתם כי האהבה שלהם בקשר היא שונה מאשר של בחור צעיר. בקיצור- יש לי חסך אבאי ואני מודעת לזה. שאלתי היא: אייך ואיפה אוכל להכיר גבר שבאמת יאהב אותי ויענה לי על כל החסכים והצרכים? כזה שיהיה שם באמת בשבילי וירצה באמת בקשר איתי ולא כזה שינצל את החסך שלי או אותי ויזרוק אותי. איפה אוכל להכיר אחד כזה ואייך לא אפול בפח כי אני די תמימה וחסרת נסיון תודה

החסך שלי בדמות האבאית מתבטא בכך שאין לי אבא שמבין אותי, תומך בי, מכיל אותי. יש לי אבא שאוהב אותי מאוד אבל הוא לא יודע להביע רגשות, להכיל. הוא אוד לא רגיש, אמפטי, מקשיב. בנוסף הוא גם לא גבר בעיני כי הוא חלש אופי, לא מכבד את עצמו אז גם אחרים לא מכבדים אותו, ילדותי מאוד, לא כריזמתי- בקיצור הוא לא גבר גבר. ואני נמשכת לגברים חזקים לא במובן הפיזי אלא במובן שהם מכבדים ומעריכים ואוהבים את עצמם, שיש להם כריזמה, שאחרים מתאהבים באופי שלהם, שהם חזקים, שולטים בעינינים, לא רחרוכיים, חכמים. אז מה אתה אומר?