פורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה

חודש אחרי ציטוטק. היום השלישי לווסת התבקשתי לבצע בדיקות דם ואוטלרסאונד, est- 352 prog- 3.3 lh- 4.1 בטא - 33 עובי רירית הרחם- 4.7 שחלת ימנית ממצא צלול במימדים 20X30 ממ האם יכולה להתחיל גונאל החודש והזרעה? או יש לחכות מחזור נוסף? מה זה אומר?

אני נשואה כבר שנתיים, ואנחנו מנסים כל הזמן להכנס להריון, כבר בדקנו הכל וב"ה אין בעיה אבל כל חודש צריך לעשות מעקבים וזריקת אוביטרל, בקיצור עובדים קשה כל החודש והאכזבה אחר כך היא לא נסבלת... איך מתמודדים עם האכזבה, אני מרגישה שאני מתפרקת כל פעם, לכולם סביבי כבר יש ילדים חברות שהתחתנו המון אחריי, ואני כל חודש צריכה להתמודד עם האכזבה זה קשה!!!!!!

אני נשואה די טריה, שמאד מאד רוצה וב"ה גם בעלי רוצה להיכנס להריון בעזי"ת. חיפשתי פורום שיתן קצת מידע וכוח, כן, נכון אנחנו בס"כ פחות משנה נשואים ומקווים לבשורות טובות מהר בעזי"ת אבל המבטים על הבטן שלי והשאלות- נו, יש חדש... ואם יש ריח שמפריע לי- ואווו אנחנו כבר חושדים בך, ואם אני לא מרגישה טוב אז קופצים ושואלים- מה, יש חדש? ויש עוד כ"כ הרבה מה להוסיף ואני רק "טריה". בעזי"ת שכולם כאן יזכו לפרי בטן בקלות ובשמחה ובידיים מלאות. בטח יש פה עוד נשים ואולי אפילו כולכם במשפטים האלה או במבטים על הבטן שלי (ואל תשכחו שאחרי החתונה משמינים ;) אבל מה עושים עם כל המילים והמשפטים האלה? מה אתם עושות לזה? בתור בחורה היה לי איזה חוש מוזר בלי להסתכל על הבטן של השני או משהו פשוט מהתנהגות וכאלה שעליתי על נשים שהם בהריון ממש על ההתחלה שאח"כ התברר שעליתי עליהם בחודש שני - אבל אני לא אמרתי להם כלום על זה רק אח"כ שהם גילו לי את זה אמרתי לעצמי-אז צדקתי. למה יש כאלה שיודעים לשמור ויש המון שפולטים משפטים כאלה???? מה עושים עם זה? ואני מזכירה עוד פעם- אני טריה אבל התחתנתי די מבוגרת... קרוב ל30... תודה על הפורום המחזק!!!! אשמח ל"כח" ממכם

היי שלום ביום השני למחזור שלי ביצעתי פרופיל הורמונלי ויצא ככה: אסטרדיול 171 pmol/L SHBG 149.5 nmol/L OH-proggesterrone-17 0.94> Free androgen index לא ניתן לחישוב TSH 4.075 mlU/L T4-free 15.9 pmol/L LH 8.00 lU/L FSH 20.30 IU/L Prolactin 419.9 Progesterone 2.4 nmol/L Testosterone-total Below 0.25 Androstenedione 1.05> DHEA sulphate 0.41> Cortisol blood 679 nmol/L אני אציין שאני בת 45, בתת משקל. אני שוקלת 42 קילו. הגובה שלי 1.65 סמ לא יודעת אם בגיל הזה זה משפיע על הביציות או המחזור. המחזורים סדירים כל 27 ימים בידיוק. נמשכים יומיים. אני לא ילדתי מעולם, ולא נכנסתי להריון מעולם לפני חמישה חודשים ביצעתי אותו פרופיל הורמונלי וה FSH יצא 7 איך זה הגיוני שקפץ תוך חמישה חודשים ? זה משתנה מחודש לחודש אצל כל אחת? אני עוברת סטרס חמור וחזק ב4 חודשים אחרונים יכול להיות שיש השפעה לרעה על ה fsh ? שאלה אחרונה ברשותך בבקשה מה הסיכוי שלי? רק תרומת ביצית במצב כזה של פרופיל? אחזור עליו עוד חודש בכל מקרה 🙏

אני נשואה שנתיים , מיד אחרי החתונה נכנסתי להריון, וזה נגמר אחרי חודשיים בהפלה מאז אני מחכה, כבר בדקנו הכל, אומרים לנו שאין בעיה רצינית... אני עושה מעקבים ולוקחת זריקות לשפור הביוץ, קשה כ"כ כל חודש לקוות והתאכזב ...והכי קשה שכל הזמן אומרים לו שהלחץ הוא המזיק הגדול...מה לעשות לחץ זה לא דבר נשלט!! (אני גם לא חושבת שאני לחוצה באופן יוצא דופן)

שלום וברכה, אני בת כמעט 29. מנסים להיכנס להריון כבר כמעט שנתיים. בשנה האחרונה, התחלנו בירורים, ניסינו כלומיד. בינתיים לא הצליח. אבל ב"ה שגם לא מצאו משהו חריג שיצביע על בעיה כלשהו. (עדיין בשלבי בירורים יותר מעמיקים) אני מדברת על הנושא והקושי עם קרובי משפחה אהובים. שמנסים מאוד לתת כתף ולהרגיע. אבל מה שחוזר הרבה, זה שאומרים לי, שכנראה הסטרס העצום שאני נמצאת מפריע. מספרים לי סיפורים. על כאלה שכשהרפו הצליחו להיכנס להריון. ואני מנסה, מנסה בכל מאודי לא להיות בלחץ. לקחת על עצמי פרוייקטים, לא לחשוב, אבל זה כמו להגיד על תחשבי על דוב שחור... ואפילו אם אני מצליחה להרגע קצת, מגיע הכשלון הנוסף, ושוב, עובדת קשה להוריד את הלחץ מהנושא. בלי הרבה הצלחה.. אני בלחץ מכל יום שעובר, תמיד חלמתי, על משפחה גדולה וברוכת ילדים, והשעון מתקתק לחדרתי. שאלתי, האם יש לך עצה בשבילי? אני באמת רוצה לעבוד על עצמי, וגם, כמה וכמה אמרו לי, להפסיק עם הטיפולים והבירורים כי זה רק מעלה את הלחץ, לחכות ברוגע, האם לדעתך זה נכון? אשמח ממש לתשובה תודה מראש

תודה על תשובתך. עדיין מחכים לבשורות טובות. אם כבר שאלת על בן זוגי, אז ב"ה בעלי, מטבע הדברים לוקח הכל יותר מתון, פחות רגשי. ומצד שני מאוד תומך. למרות הקושי האישי שלו בטיפולים. אבל מה שמציק לי, במסגרת הטיפולים, מנחים אותנו לקיים יחסי מין מתוזמנים. ואני מרגישה, שזה לוקח את כל הדבר הזה, לסוג של טיפול, יש מתח להצליח. וחייבים לעשות את זה. וזה מאולץ ולי, זה אחד הדברים הקשים, בכל הסיפור הזה, לקחת את הקשר האינטימי. ולהעביר את זה למשהו טכני שצריך בשביל הצלחת הטיפול. אנחנו שומרים טהרה, ככה שבד"כ בשמנים הכי מרוממים של להיות ביחד, אנחנו עסוקים בבדיקות, זריקות, וכמובן הוראות מתי להיות ביחד. חבל כל כך.

תודה רבה! גמר חתימה טובה

אשמח להמלצה על רופא מומחה בשאיבת ביציות והפרייה חוץ גופית מניסיון של אמא שעברה זאת בהצלחה , צריכה לעבור הקרנות ומבקשת לשמר פוריות

אני במעקב אצל גניקולוג אחרי ניתוח אנדו. הרופא ראה שהשחלה היחידה שיש לי קטנה וללא זקיקים. אני אמורה להיות בזמן הביוץ או בסמוך לו. אמורה להתחיל IVF ובינתיים מנסה טבעי. אני מנסה להבין אם יכול להיות שהיה כבר ביוץ או שהשחלה פשוט לא מתפקדת. האם אחרי ביוץ זה הגיוני שהשחלה תהיה קטנה? מנסיון עבר שעשיתי מעקבי זקיקים השחלה הזו נתנה ביצית אחת ולא בכל חודש.

היי ערב טבו קראתי את מה שכולם רשמו וזה באמת מאוד לא טוב אני הלכתי לברר אפשרות ללדת ילדים אחרי גיל 30 ואבחנו אותי עם שחלות פולציסטיות שאלתי רופאת נשים האם זה יכול לפגוע בהריון היא אמרה לי שלא פשוט אבחנו את זה באולטרסאונד רגיל כרגע אני לא נשואה הייתי נשואה 4 שנים גם ניסיתי להיכנס להריון אך לא הצליח לי אני מאוד מקווה אולי יש למנהלת הפורום מה להציע על הבעיות האלה תודה רבה גולדי

היי, אני בת 30 בריאה בדרך כלל ומבצעת בדיקות תקופתיות אצל רופא הנשים שלי והכל תמיד יוצא תקין, אני מנסה במשך חודשיים להיכנס להריון ללא הצלחה (בודקת תקופת פוריות בעזרת מחשבון ביוץ אינטרנטי) האם עליי לבצע בדיקות יותר מעמיקות? אשמח לשמוע האם זה טבעי ואיזה בדיקות עליי לבצע על מנת לדעת שהכל באמת תקין וזה עניין של זמן עד שאקלט

שלום, אני נמצאת כשנה בתהליך פוריות לילד שני. הילד הראשון נקלט ממש מהר, אבל הפעם אני עוברת גהנום. יש לי שחלות פוליציסטיות, לכן הרופא שלי החליט לא לבדוק יותר מדי ופשוט לתת לי כדורים לביוץ. זה לא עבד ומסתבר שלא הפנה לבדיקות מתאימות. החלטתי לעבור רופא והוא לא הבין למה הרופא הקודם בזבז לי את הזמן. אני מרגישה מרומה וכעוסה על בזבוז הזמן עם הרופא הקודם. אני כבר לא צעירה וכל פעם ששאלתי שאלה, הוא גרם לי להרגיש טיפשה. עכשיו אני מבינה שבמהלך שנה הוא פשוט בזבז לי את הזמן והתעלם מהחששות שלי. יש לי בבית ילד נכה שלא מסוגל לתפקד עצמאית ואני מפחדת שלא יהיה לו אף אחד בעתיד בגלל שאנחנו לא מצליחים להביא לו אח/ות. זה מדיר שינה מעיניי ואני מבועתת מהאפשרות שהוא יהיה לבד בעולם, נתון לחסדי מוסד כלשהו. יחד עם זאת, בעלי לא לגמרי מבין את המצב ובזמן שאני צריכה לעבור המון בדיקות כואבות ומעקבים, הוא מתעצבן שהוא צריך לתת דגימה. אני צריכה לרדוף אחריו ולתזכר אותו כי מבחינתו הבעיה היא בי ולא בו. אני מרגישה שכל העול של התהליך הזה עליי ואין לי את מי לשתף כי אף אחד לא באמת יודע.

אני נשואה כמעט 3 שנים הבדיקות אצלי ואצל בעלי תקינות אנחנו לפני הזרעה ראשונה ואני ממש לחוצה באופן כללי מיואשת מהמצב אחותי מתחתי כבר בהריון וזה ממש כואב לי אני לא משלימה עם זה שהיא תלד לפני באופן כללי אין לי כח לשמוע על עוד חברה שיולדת מרגישה שאני נכנסיית בתוך עצמי ומתרחקת מהסביבה מאד קשה מחפשת תמיכה ריגשית בעלי מאד תומך בי אבל זה לא מספיק אשמח לעזרה!

היי הדס מה שלומך?? אין לך מושג איך אני מבינה אותך ומשתתפת בצערך, אני נשואה שנתיים ואני בתהליך של טיפולים, מסביב כל החברות, השכנות, הבנות דודות יולדות "בקלות" כאלו שהתחתנו הרבה אחרי כבר מזמןןןןן עם ילד, והם אפילו לא חולמות מה אנשים צריכים לעבור בשביל לקבל אחד.. ואיזה מתנה מטורפת ומדהימה וניסית זה. אין יום שלא קשה לי מחדש, ואני מחזקת את עצמי, אבל בוכה שוב. זה הכי קשה בעולם, ואני מאחלת לך מכל הלב שההזרעה תצליח לך בקלות, ותהיי בהריון תקין מהר בשמחה ושלעולם תעריכי את מה שקיבלת ולא תשכחי את זה כשהתינוק יבכה בלילה כי אחרי הכל - יש הרבה מעלות בלחכות ולא לקבל ילד כמובן מאליו... באהבה תהילה

הי תהילה תודה על העדוד איזה גישה מהממת יש לך.. אז אני רוצה לשתף אותך שההזרעה לא הצליחה ובכיתי הרבה למרות שניסתי לחזק תעצמי ובסוף התאוששתי ושכבר הרגשתי יותר טוב חברה שלי הכי טובה שהתחתנה שנתיים אחרי בישרה לי שהיא בהריון וכבר הרגשתי שאין בי כוחות יותר רק בכיתי ובכיתי וצעקתי להקב'ה שיגאל אותי כי אני כבר לא עומדת בזה אז אחרי היאוש הזה מכאן הולך לצמוח ישועה בעז"ה בקרוב ממש מחכה כבר לבשר לכם בשורות טובות

בת 46, כ5 ימים לאחר החזרת עובר (מביציות שלי שהוקפאו לפני כ7 שנים) .. ממשיכה ליטול אסטרופם, דופסטון, אנדומטרין - כ3 פעמים ביום. עד אמש חשתי חום ובערה בגוף ובפנים ושאר סימפטומים (עייפות מוגברת, כאבי חזה, פטמות, פיגמנטציה בפנים, הזעת לילה פעמיים שלא היתה מעולם, כאבים והתכווציות בבטן וכו) מאתמול - נעלמה תחושת החום הכללית.. חוששת שזה מצביע על כך שאין הריון ושחלילה אקבל ווסת.. האם חששותיי מוצדקים?

שלום, אני עם בת אחת ב"ה ילדתי אחרי 3 שנ' קשות ומפרכות, שנה אחת רק חיכיתי , שנה נוספת הסתובבתי אצל רופאי קופא שלא יודעים מהחיים שלהם, וב"ה לקראת סוף השנה הזו חברה שלי גילתה לי שיותר מוצלח ללכת לרופא פרטי אומנם יקר אבל הרבה יותר סיכוי.., ב"ה אחרי הטיפול הראשון! נכנסתי להריון, היום הבת שלי בת שנה ו8 חודשים ואני משתוקקת להכנס להריון לפני שירחמו עלי פעם שניה, הספיק לי הפעם הראשונה (אם כי הפעם הראשונה הכי מלחיצה כי אז גם אחרי שנה וחצי זה לחץ מטורף..) בקיצור התחלתי שוב טיפלים אצל אותו רופא פרטי שהצלחתי פעם קודמת ולצערי 4 טיפולים לא צלחו -זריקות גונל ואוביטל) ואני מאוד מתוסכלת ועצבנית מזה, מה גם שכל טיפול היה לי ברור שהוא אמור להצליח בגלל שפעם קודמת אצל אותו רופא זה הצליח הלחץ העיקרי שלי זה שאותו רופא רוצה לעבור לטיפול אחר, זה נשמע לי מלחץ כי ממה שקראתי עד עכשיו אני מנחשת שזה יהיה IVF או ביציות וכו -זה אכן פחיד? יקר ,כואב?? ואני מפחדתתתתתתתתתתתת

איך מתמודדים עם החזרות שלא נקלטות? ויותר איך מתמודדים עם הדיכדוך של הבעל בגלל אי הצלחה?

אגב מניסיון אני גם בפעם הראשונה שניסינו חשבתי שרק אני מתמודדת שתדברי על זה דוגרי אם בעלך תגלי דברים שלא חלמת, למשל אני גיליתי שהוא לחוץ לא פחות ממני שאח שלו יעקוף אותו(שהתחתן אחרינו

ואגב לפעמי הדרכי התמודדות זה גם להתבוסס במסכנות וזה בסדר למל אני שנתים אחרי החתונה אחרי שנה של טפיולים מתישים, אח שלי עשה ברית ועדכנתי שאני לא מגיע, כולם התעצבנו שזה לא לענין אבל זה לא עינין אותי נסעתי לאיזה 'טיול/פגישה' ולא עניתי לטלפונים, ותאמת זה עשה לי טוב, כי נכון שיותר ריחמו עלי כי זה בלט יותר מאשר שהייתי מציגה ומגיעה, אבל כביכול טמנתי תראש בחול וזה מה שהיה נכון לי שאותו רגע ,לא לראות את כל אלו שכן הולך להם..

שלום רב. זכינו לפני שלוש שנים ללדת בת ראשונה ומקסימה שנה ורבע אחרי החתונה. אך ככל שעובר הזמן ושראינו שהיריון שני לא קורה . התחלנו מעקבי ביוץ ומעקב אצל רופא פרטי ששלח אותנו לבדיקות שונות . אנחנו לפני הזרעה ראשונה וכניסה לטיפולי פוריות. התהליך מבהיל אותי מאד והרגשות שלי מול עצמי קשות. האכזבה בכל חודש שגומרת אותי ומפרקת את הביטחון והאמונה שלי בגוף שלי. ביכולת להרות באופן טבעי. אני מרגישה חנוקה עם הסוד הזה. האם כדאי לשתף הורים בתהליך? אני חשה את הדאגה והלחץ שבא מהצד שלהם. הם רוצים לעזור ולא יודעים איך. בעלי תומך ומכיל אותי ונותן לי המון אהבה אבל חסר לי תמיכה של אישה שתבין ברגשות הקשים ובפחדים לקראת הליך לא מוכר. אני חשה הרבה מאד בדידות ונחיתות . אצל חמותי הילודה חזקה מאד וגיסותי מביאות ילדים שנה אחרי שנה. הבדידות אוכלת אותי והאכזבה האישית שלי מול עצמי גורמת לי להכנס בתוך עצמי . לכעוס הרבה ומוציאה ממני יצרים ורגשות פחות נעימים. אני לא מכירה את עצמי . מה יכול והכי נכון לעזור לעצמי ולקבל כוחות הלאה

שלום לכל מי שמוכנה לעזור לי, אני נשואה שנה וחצי ומאד רוצה להיכנס להריון, כל הזמן שעבר לא דאגתי והכל היה סבבה, אמרתי לעצמי, בלי לחץ נצליח פעם הבאה... לפני שבועיים החלטתי שאני אלך לשאול רופא, אולי אני צריכה לדחות ביוץ וזהו, (אני שומרת טהרה והרבה פעמים חשבתי שאולי אני אני פשוט מפספסת את הביוץ) אז הלכתי ממש ברוגע לרופא והוא הפנה אותי לבדיקות דם ולאולטרסאונד רק לראות שהכל תקין ואפשר לקחת אסטרופם לדחית ביוץ ו - - התשובות הגיעו שמשהו לא טוב, והסיבה שאנחנו לא מצליחים היא לא מה שחשבתי. אני פשוט בהלם, בכיתי שלושה ימים ברצף. אני לא קולטת שזה קרה לי, מה אני אמורה לעשות מעכשיו???? זה הולך להיות קשה?? נוראי???? לא חלמתי מעולם שלא יהיה לי בצורה טבעית ופשוטה. איך מקבלים את זה? קשה לי מאד אשמח לתגובות תהילה

שלום לך תהילה, אז בעקרון הפורום כאן בקושי פעיל, אבל ראיתי את השאלה שלך ואיך אומרים... נמסתי! אני מאד מזדהה איתך, אני נשואה שנה, רק כשאצלי כמה חודשים אחרי החתונה היו לי סימנים( מחזור לא סדיר וכו') והלכתי לבדוק, אז בהתחלה כל רופא ניסה לתת כדור בלי לבדוק את הבעיה לעומק והם רק שיבשו בקיצור עברו עלי חודשים ממש מרגיזים, כל 20 יום מחזור(אני גם שומרת טהרה, אז את מבינה מה זה אומר...) בקיצור עד שהגעתי לפרופסור מומחה ואובחנתי כבעלת שחלות פוליצסטיות, אני לא יודעת מה קורה אצלך, אבל תדעי שהכל באמת נשמע מפחיד ורציני, נכון שזה קשה ולא פשוט כמו "כולם", אבל בעז"ה עם מלא סבלנות, שלא תמיד יש... ועם טיפול של פרופסור!!! במקומות פרטיים יש לך את הליווי הכי שאפשר, את מרגישה שעוד מישהו דואג לך חוץ ממך, ונכון זה קשה ויש זמנים שנשברים, ובוכים מלא. אבל זה עובר! וממשיכים לחיות ואיך כולם אומרים לי, תרגעו ואז הכל יסתדר. בקיצור, חושבת עלייך ומשתתפת איתך וד' יעזור שמאד מהר תקלטי והכל יהיה בסדר! חיבוקים, שני.

סליחה הפורום כן פעיל.... התבלבלתי עם פורום אחר

שני, תודה ענקית על התגובה, ריגשת אותי, ואני מעריכה את זה מאד. אשמח לכל השתתפות ומידע שוב תודה!

היי שני, גם אני אובחנתי בשחלות פוליצסטיות וגם שומרת טהרה... אשמח לשמוע מה עושים? איך ממשיכים הלאה? עם מי להתייעץ? מה הדרכי טיפול?

היי נועה- אז קודם כל, להירגע...אנחנו קהילה מטורפת של פוליציסטיות ואני מאמינה שאנחנו יכולות למלא את טדי. תתחילי מלמצוא רופא (קופה או פרטי אני אישית בקופה ומרוצה- ברוך ה' בהריון אחרי שלוש שנים של טיפולים, ובהחזרה השניה נקלט =]). דבר שני להתחיל לקרוא, כן כן לקרוא על מה זה שחלות פוליציסטיות ולקרוא על דרכי טיפול, צריך להבין שיש גם חוק בדרכי הטיפול ולא תמיד ( יש מקרים- עוד לא שמעתי על פוליציסטית) שמדלגות על כל השלבים ישר ךIVF. כן אני יודעת שזה נשמע מפחיד וכן יהיו רגעי שבירה ובכי מרובים והתחבאות מתחת לשמיכה אבל....אל יאוש לקום, להתפלל, לקוות ולבלותתתתתתתתת...לנסות להנות כמה שיותר מהזמן הפנוי, למרות שאת מאוד רוצההה כבר להרגיש את הבחילות...זה יקרה אני בטוחה . תאמיני!!!

עשיתי בדיקת אולטרסאונד ביום ה20 לווסת והתוצאה הייתה: שחלה ימנית 20X35 מ"מ שחלה שמאלית 23X32 זקיקים בגודל 14X16 מ"מ 10X10 מ"מ עובי אנדומטריום 6.6 מ"מ דוגלס: חופשי מנוזל הייתי שמחה לדעת מה זה אומר, האם היה ביוץ יהיה ביוץ או שאי אפשר לדעת תודה רבה

שלום רציתי לשאול , אני שנתיים לא מקבלת מחזור האם יש סיכוי לעורר את הפוריות ולהכנס להריון ?

אנחנו זוג צעיר, כמעט שנתיים מנסים... מחר מתחילה לקחת זריקות להזרעה ראשונה. הדבר שמציק לי יותר מכל בינתיים זה הסביבה, כלומר ההורים, אחותי הגדולה (שבהריון), הקולגה לעבודה ששיתפתי אותה... שואלים אותי בזהירות "נו.. התחלת כבר את הטיפולים?" ואני עונה "לא.. יש עוד זמן". ובשיחות עם ההורים, לא מדברים על זה ישירות (כי כך ביקשתי), אבל שומעים מהשתיקות את הניסיונות לשאול "התחלתם כבר???", "אתם צריכים עזרה?"... ורק מהשתיקות האלו אני מתאפקת לא להתפרק. כי המתח הזה מעיק. זה קשה. זה מעיק. השאלות האלו, שמגיעות עם נימה רחמנית (גם כאלו שמנסים לשאול כאילו בלי רחמים, נטו טכני...). זה מעצבן. עזבו אותי. אני לא רוצה לדווח על שום תהליך, שלא תצפו ממני לדוח המשך, די, זה החלק הכי קשה בשבילי בינתיים. חאלס. פשוט חאלס. לא רוצה להגיד להורים שלי שמחר אני מתחילה עם ההורמונים, כדי שלא ישאלו אותי "איך אני? אנחנו דואגים לך... רוצים לעזור... אנחנו ההורים שלך..." די. די ! כל מה שאני צריכה זה שקט אמיתי. בלי שאלות. בלי שתיקות שמסתירות שאלות. בלי ניחושים. בלי ניסיונות לשאול בעדינות, ברגישות. פשוט עזבו. תנו לנו את השקט. אולי לבעלי זה פחות קשה להתמודד עם זה, אני פשוט חושבת שזה בגלל שהוא לא מבין איך זה הולך להיות. כל המועקה הזו עוד לפני טיפולים יותר כבדים שזוגות אחרים עוברים. אם למישהו יש רעיון, איך אפשר לגרום לסביבה להבין שזה מעיק. שזה מעצבן. שהדבר האחרון שאני צריכה זה רחמים ותחושה שאני מסכנה. די. פשוט צאו לי מהרחם כמו שאמרו כמה... אין לי למי לפרוק את זה. פשוט אין.

מנסים להכנס להיריון כבר שנה וחודשיים..סופסוף הופיע חיובי במקלות היריון וההתרגשות הייתה בשיאה, בסופו של דבר שבוע אחרי הגילוי הגיע המחזור והרופא אמר שזה היה היריון כימי , אחרי בדיקת פרוגסטרון ביום ה21 הערכים היו נמוכים והרופא אמר שלא היה ביוץ ונתן לי כדורי סרפפר, התחלתי לקחת אותם. במקביל בעלי עשה בדיקת זרע ונשלח לאוטרסאונד אשכים.. אם הכדורי ביוץ האלה לא יעזרו עכשיו 3 חודשים , אז אני קוראת מה ההמשך, הזרעה, ivf.. שבזמן הזה כל החברות שלי כבר בהיריון וכל כמה זמן מישהי אחרת מודיעה שהיא גם בהיריון. זה מתסכל. ממש! אני יודעת שכל אחת והגוף שלה והזמן שלה, אבל התיסכול הזה הורג אותי, הדיכאון הזה.. ולהגיד "להרגע" זה כל כך קל, אבל באמת להרגע? סיפור אחר לחלוטין

היי,, בת 42 ללא ילדים, לאחר כמה טיפולי ivf שלא הצליחו..מרגישה מאד מתוסכלת..וחסרת אונים...מתרסקת מכל טיפול שלא מצליח....וחסרת אנרגיות להמשך...האם ליווי רגשי זה דבר שיוכל לעזור לי?? ולאיזה סוג טיפול היית ממליצה? תודה רבה!!

שלום, אני אחרי הזרעה רביעית עם זריקות גונל אף ואוביטרל, וכתמיכה נתנו לי 2 דופסטון מיוןאחרי ההזרעה ועד לבטא. תמיד ביום ה10 של הדופסטון מתחילות לי הכתמות של לפני מחזור ואז אני יודעת שהטיפול נכשל. מישהי כאן חוותה משהו דומה ויודעת להגיד אם תמיד זה מבשר על מחזור? להפסיק עם הדופסטון? עדיין אמרו לכן לעשות בטא?

האם קלונקס 4 מג' ליום ואנטומין עושים שיוצא רק טיפות בזקפה מלאה או שאלו כדורים המסרסים את הגבר ומשקרים עלי?

שלום עשיתי טיפול ivf וממש הזריקה האחרונה לפני השאיבה היו לי התקפי בכי ודיכאון ופחד מהלא נודע שלאן אני נכנסתי פתאום פחד מוות מהרדמה למרות שעברתי כבר הרדמות יותר קשות וארוכות בחיים פשוט קיבלתי רגליים קרות שביטלתי את השאיבה אני בחורה בת 36 כמעט וכל כך רציתי ילד ופתאום אני החרדות קשות התקפי בכי ודפיקות לב וגם קראתי הרבה מאמרים וכתבות על נשים שהגיעו לטיפול נמרץ אחרי שאיבות ביציות ויש כאלה שנפטרו ואני פשוט נכנסתי לפחד כזה שויתרתי על הכל והיום אולי יכולתי כבר להיות אחרי וזהאוכל אותי ברור שאני רוצה להביא ילד לעולם ואני לא יכולה עוד לדחות את זה כל-כך הרבה אבל מה יהיה פעם הבאה אני לא יודעת יש מישהי שעברה את זה ויכולה לעודד אותי ? אני אשמח לשמוע תודה.... ושבת שלום

אני חיה עם בת זוג תומכת מאוד שמלווה תמיד שאיתי בכל תהליך בחיים מרגישה שאיכזבתי אותה ואת עצמי למרות שהיא אומרת שהיא איתי בכל מה שאני אעשה מעודדת אותי ותומכת ושבסוף נצליח אבל עדיין התחושה היא של פספוס קצת שויתרתי ככה ונתתי לפחד ולחרדות להשתלט עליי פעם היתי לוקחת ציפרלס ופשווט הפסקתי ואני חושבת אולי שוב לחזור ולקחת ולתת לתקופה להתאושש מכל מה שעברתיי

היי קרן תודה רבה על התגובה מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי חרדות כל פעם בעוצמה אחרת אם זה חרדות מטיסות חרדה מהרבה אנשים וכל מיני אבל כל חרדה הופיעה ברמה אחרת בצורה שונה לקחתי בעבר ציפרלקס לתקופה קצרה כן הרגשתי שעזר אך סתם בלי סיבה הפסקתי אני חושבת אולי להמשיך עם הטיפול בציפרלס מה היית מציעה לעשות? בכללי בסך הכל אני בנאדם נורמלי שחי חיים נורמלים יש לי זוגיות מדהימה ואנחנו כל-כך רוצות להתרחב כמשפחה אני פשוט מרגישה שהרסתי את הכל בגלל הפחד והחרדה שעברתי

קרם שלום תרמילי לדעת אחרי כמה זמן מגיעה הווסת אם הופסק טיפול לגירוי שחלות לאחר הזרקת מונפור 450 במשך 5 ימים. טיפול הופסק מכיווןשהתפחו זקיקים רק בצד אחד ללא סיבה

לפני שנה וחצי הצלחתי להיכנס להריון שהפסיק להתפתח בשבוע 7... התאוששתי מהר ורצתי לנסות שוב ואז גיליתי שאני נכנסת לשנה+ של גיהנום. אף בדיקה רפואית שעשיתי לא היתה תקינה והרופאים לא ידעו בהתחלה למה. בדיעבד התברר שזה משהו נדיר שהתפתח בעקבות ההריון ועד שגילו את זה הייתי צריכה לקבל טיפולים ארוכים שמנעו ממני להיכנס להריון. היום סוף סוף אני אחרי זה ויכולה לנסות שוב, אבל מתה מפחד שמשהו כזה יקרה שוב. זו היתה שנה נוראית שבאה בעקבות ניסיון בודד ראשון (אין לי ילדים). אני מצד אחד מפחדת ומצד שני כבר ממש ממש רוצה את זה, ומפחדת שאני אגרום לנזק עם הפחדים והחרדה... בקיצור... דרכים להתמודד עם הפחדים :/

שלום רב רוצה לחלוק אתכם את הבעיה שלי- אני כנראה לפני תחילת טיפולי פוריות. לבעיה שלי חלק מהרופאים המליצו לי ללכת ישר על טיפולי IVF ושימור עוברים (בעיה היא ירידה ברזרבה שחלתית) כדי שתהיה לי אופציה להביא יותר מילד אחד בעתיד. אני מאד מאד חוששת מטיפולים. אני סובלת מדיכאון, חרדה וOCD כבר שנים מטופלת אצל פסיכיאטר בחצי כדור מירו ביןם כבר שנתיים. הטיפול מאזן אותי באופן חלקי מאד וכרגע אני עוד לא התחלתי טיפולים אבל כבר מרגישה לחץ נפשי גדול מאד (לא יודעת איזה טיפול לבחור- ישר IVF כמו שממליצים או לנסות קודם הזרעות כי זה טיפול קל יותר) אני כבר חווה עומס רגשי מאד גדול, לחץ נפשי ובעיות שינה, קושי בתפקוד ולא מצליחה להגיע להחלטה. חוששת מאד שטיפול IVF יגרום לי להחמרה משמעותית במצב נפשי ושאני אצא מהאיזון לגמרי (ואח"כ עוד צריך לשאת הריון ולידה)... גם אין לי כ"כ תמיכה- כי היחסים עם בעלי לא טובים כ"כ והוא גם לא שותף איתי רגשית בכל הנושא (מבחינתו לא משנה איזה טיפול בחורים והוא לא בלחץ בכלל!). ויש לי אימא נכה על רקע נפשי שלא יכולה להיות לי למשענת כי היא בעצמה חווה קשיים נפשיים גדולים מאד. .בקיצור לא יודעת מה להחליט והאם שיקול של יציאה מאיזון נפשי אכן יכול להיות שיקול בבחירת סוג של טיפול פוריות? עד כמה הטיפולים יכולים להחריף את הבעיה הנפשית ולהוציא מאיזון אדם שיש לו רקע של קשיים נפשיים? בברכה, נעמה

שלום רב אני מרחתי ג"ל קרוב ל 4 שנים לאחר הטיפול יתגלו 0 תאי זרע ואנחנו רוצים בקרוב או לא בקרוב להביא ילדים (הטעות שלי שלא הקפאתי זרע כאשר אמרו לי . כרגע הרופא נתן לי תחליף ל אקוקלומין , clomiphene חצי כדור ליומים ואני מרגיש רע בדיוק אותו הרגשה כאשר חוסר טסטומקס בגוף כאבי ראש חולשה חרדה עייפות וכדומה ,הרופא אמר להפסיק אם ה טסטומקס ולהתחיל את ה כלומיפין יש לי תופעות לואי של הפסקת טסטומקס אני בן 35 וסבלתי הרבה מי דיכאון וחרדות ואז כיבלתי את ה טסטומקס האם קיימים עוד דברים להחזיר את הזרע בלי הפסקה של טיפול בטסטומקס כי זה מאווד קשה כאשר אני מפסיק את ה טסטומקס ? בתודה מראש

יש לבעלי בעייתי פוריות, בכל הפרמטרים הזרע שלו דפוק. לפני כמה שנים הצלחנו בפוקס רגע לפני טיפולים. הנישואים שלנו ידעו עליות וירידות ובתקופה האחרונה המצב לא להיט, מנסים כמה חודשים טובים. הוא לא הפסיק לעשן למרות שפעם קודמת כנראה זה מה שעזר ועכשיו מפאת הגיל אני מרגישה שאני צריכה לקחת את המושכות לידיים. ובגללו לעבור את ההזרקות, השאיבות, ההורמונים, ההרדמה. והוא? ממשיך לעשן, אדיש? לא יודעת אפילו בא לי לצרוח! אתה אשם!! אני צריכה לשלם שוב מחיר בגללך! אתה לא גבר! להכניס אותי להריון אתה לא יכול! לעזאזל! שיתוף פעולה בסיסי ביותר לא מתאפשר. והפעם אני לא יכולה לבד. אני חייבת אותו. או שלא...ואבחר במסלול של גירושים. ככ כועסת. מתוסכלת. יש בי זעם גדול. וכן, אני יועדת שהוא לא אשם בבעיית הפוריות, אבל מבחינתי הוא אשם בזה שהוא לא מתאבד ועושה כל מה שהוא יכול כדי לעלות את הסיכויים וממשיך לעשן. בא לי לזרוק הכל לעזאזל ולהגיד לו. ביי!

שלום רב,בעברי 3 הפלות. 2 הריונות אחרונים טופלתי בפרגניל בהצלחה. היום בצעתי בדיקת בטא שהתוצאה דלה 257 ועל פי הוראות הרופא ,עלי להתחיל להזריק פרגניל יום כן יומיים לא.אין להשיג את הפרגניל בארץ ולא יגוע מתי ישווק שוב.האם קיים תחליף בארץ? הרופא שלי בחו'ל ואין לי עם מי לנתייעץ,ממש אובדת עצות. אודה לעזרתכם. בכבוד רב אסתי

שלום , אני בת 31 , נשואה מעל שנתיים , בטיפולי פוריות. עד שלב מסויים של הטיפולים שמרתי על איפוק , הדחקתי כנראה המון... ובעיקר ספגתי וספגתי את כל הכשלונות. לפני כמה חודשים טסתי עם בעלי לחופשה , ושם חטפתי התקף חרדה מאוד קשה. בעלי יצא מהחדר לקנות משהו, ונשארתי לבד, בזמן שהייתי במקלחת דמיינתי שאנשים נכנסים ופוגעים בי אבל מהר מאוד חשבתי על משהו אחר. שיצאתי מהמקלחת בדקתי את הפלא שלי וראיתי שבעלי לא שלח לי הודעה וגם לא ענה לי. נרדמתי וקמתי ממש בבהלה בטירוף אמיתי מדאגה אליו ופחד. למרות שידעתי שאני במלון מרכזי מוגן, קבלה שהייתה מאוישת 24/7, פחדתי ממש!למחרת התחילו לי דמיונות ממש קשים. התחלתי להמציא לעצמי עלילה שלימה, שמישהו נכנס הרדים אותנו בעזרת ריסוס ואנס אותי. זה היה נורט וקשה ביותר!! המוח שלי לא הפסיק לחשוב ולדמיין דברים. שחזרתי לארץ הייתי במצב ממש לא טוב.... לאט לאט הזמן עבר והתחלתי להרגיע את עצמי בעזרת ההיגיון הבריא, אמונה וכמובן שיחות עם אנשים קרובים. אמרתי לעצמי כל הזמן שאין שום היגיון בכל מה שיצרתי לעצמי בראש. אני מרגישה עכשיו תודה לאל הרבה יותר חזקה ושמחה. אך יחד עם זאת, עדיין יש לי ימים שאני קמה ושוב אותם "סרטים" מאותה תקופה חודרים לי למוח. ואני שוב שואלת את עצמי האם זה היה? ושוב מרגיעה את עצמי בעזרת ההיגיון הבריא. היו לי כמה חודשים שהרגשתי ביוץ , ולא קימתי יחסים עם בעלי כי פחדתי ( שןנאת להגיד את זה או לחשוב על זה) שאןלי באמת מישהו אנס אותי והזרע שלו נשאר בתוכי, אולי נתקע. ואני כמובן יודעת שזה לא קרה(האונס) וגם יודעת שאין דבר כזה שזרע חי בגוף האישה יותר מ3 ימים. במיוחדד שאני אחרי כמה פעמים שקיבלתי מחזור, צילום רחם ( ששוטף הכל) עדיין יש לי פה ושם מחשבות שהזרע עדיין תקוע בגוף שלי ומתה מפחד שההיריון לא יהיה מבעלי. למרות שאין הדבר הגיוני בשום צורה!! המחשבות האלה משגעות אותי, הן לא מרפות... ההיגיון הבריא עובד אבל עדיין יש פה ושם מחשבות שהורסות לי את חיי היום יום. איך אני יכולה להיפטר מהן לגמרי? הרי הצלחתי פחות או יותר " לרפות " את עצמי, תוך כמה זמן הכל יעבור סופית? והשאלה הכי חשובה - האם כל זה קרה בגלל העומס הנפשי בשל טיפולי הפוריות שאני עוברת?? כי אני כל פעם בהלם איך המוח שלי חשב על כל הפרטים האלה ... מאיפה זה בא, ההרדמה האונס.זה דברים שרחוקים ממני תודה לאל. תודה רבה מראש

תודה רבה על התשובה והחיזוק :) אכן סבלתי בעבר מהתקפי חרדה... אז בעצם ההצטברות והלחץ הנפשי מהטיפולים הם אלה שיצרו אצלי את כל התסריט הנוראי שחוויתי בחול? כי יותר מהכל נבהלתי מהיכולת של המוח לחשוב על תסריט מופרע שכזה של הרדמה ואונס. החלק שכתבתי שם "שאולי הזרע יכול להיתקע" ושההיריון לא יהיה מבעלי - החרדה הזו בטח נובעת מכל הקטע של ההזרעות , תמיד יש את הפחד שיתבלבלו בזרע של בעלי.... אני מפרשת נכון ? תודה שוב..

שלום רב, אשמח להבהרה: עפ"י בדיקה יומיומית לפי ההוראות עם מדחום השחר, הייתה עלייה בחום ביום ה-12 למחזור. האם המשמעות היא שהביוץ התרחש יום קודם, ביום ה-11? (קראתי שזה מורה על ביוץ שכבר היה...) נתונים: יום 10 = 36 מעלות יום 11 = 36 מעלות יום 12= 36.5 מעלות יום 13= 36.2 מעלות תודה מראש!

שלום, אני יחידנית בת 43, עם ילד מופלא מטיפולי פוריות בן 4. בשנים האחרונות עברתי עם עצמי אינסוף התלבטויות אם להביא עוד ילד. ובכל פעם הכף נוטה לכיוון של כן, אני מתחילה סבב טיפולים, זה נכשל, והגוף שלי קורס לתקופה של כמה חודשים טובים מכל התקופות וההורמונים, וחוזר חלילה. ככל שחלף הזמן בכך מותה לכיוון הלא. די, מספיק. יש לי ילד אחד נהדר, מצבי הכלכלי לא מזהיר, מצבי הגופני מידרדר מהטיפולים, ואני גם מאד מבוגרת. והסביבה העיקרית ללמה כן נותרה לא להשאיר לבד את הילד. להביא אלו רחב שזה כל כך חשוב בעיני, בעיקר בהיעדר אב או משפחה אחאת, והוא גם מאד רוצה. עם המכונות הזאת לעשות את כל זה עבורו, עשיתי לאחרונה עוד מחזור טיפול, בלי הרבה ציפיות, ו... הריון! ומאד שנקלטתי אני לא יודעת מה אני יותר - חרדה או מתרגשת כל כך רציתי את הילד הנוסף הזה, עשיתי הרבה מאד כדי להרות, ופתאום אני מוצאת את עצמי חושבת אולי כדאי שיפול, מה אני עושה בכלל מתחילה את זה שוב בגילי. אני לא רוצה את כל הבחילות והחולשה וההקאות ולידה שהייתה כה קשה וטראומטית פעם קודמת, ולקבור את עצמי שוב בים של חיתולים ובכי. אני כבר לא יודעת מי אני, שנים שלא היתה לי חופשה אפילו קצרצרה. שכחתי מהם תחביבים, מהם חיים, מהם גברים, מה זה לצאת מהבית בערב. ומנגד... אני בהריון! יהיה לי עוד ילד. לבן שלי יהיה אח, והוא כל כך שמח ומתרגש ומדבר על זה ללא הרף, וזה כל כך משמח אותי. ואני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שאני משתגעת, שאף אחד לא מבין אותי, ושאני כל כך פוחדת וחרדה. האם הסיבות למה כן הן אכן מספיק חזקות? האם אני עושה את הדבר הנכון? או שסתם הפחד מדבר מגרוני? כולם מסביב כל כך שיפוטיים ואין לי עם מי לדבר על זה

שלום לך. בהמשך לפניה הקודמת מה9.2 אז אנחנו בטיפול זוגי.אומנם לא אצל מטפלת המתמחה בפוריות אבל הטיפול שאמור לגשר על הפערים מההמלצה הקודמת שלך.כרגע מדובר על זה שקבעתי לאשתי תור לרופא ליום שלישי הקרוב כי לוקח 48 שעות עד שמקבלים אישור מקופת חולים לביצוע הפריה והיא אמורה להתחיל את התהליכים ביום חמישי.העמדה הנוכחית שלה היא ש:לא יוצרים הריון בכוח(כלומר בהפריה).אם במקרה יקלט טבעי אז היא מוכנה לקחת תמיכה הורמונלית כדי לשמר את ההריון אבל כאמור לשיטתה לא יוצרים הריון בכוח.היא עשתה דרך אגב פרופיל הורמונלי בווסת בתחילת השבוע והוא תקין אבל בגלל הגיל 44 ובכלל שהיה לה לפני שנה amh של 0.99 הסיכויים נמוכים.זה לא אבוד כהגדרת אחד מהמומחים בפורום פוריות מקצועי אבל כאמור נמוכים.וכידוע אם היא תעשה את התהליכים והם יצליחו-הסבירות לוולד פגום בגלל הגיל היא לא 0 מוחלט אלא משהו כמו 8 מתוך 1,000.אני"מת"שהיא תלך לרופא ביום שלישי ומחר דרך אגב יש לנו פגישה טיפולית עם המטפלת הריגשית.אני רוצה שהיא כמובן תלך לרופא לדבר על הפריה אבל בנסיבות כאלה שאם היא תעשה הפריה וחס ןחלילה יוולד וולד פגום אז שהיא לא תטיל את האשמה עלי שזה בגללי אלא שזו תהיה אחריות משותפת.בנסיבות הנ"ל יש לך דרך להציע לי איך"לשכנע"אותה ללכת לרופא כדי לעשות הפריה?

בנוסף למומחה הנ"ל שציינתי היתה גם מומחית שכתבה לי השבוע:"הסיכוי לא גבוה ואם לעשות זה כדי שלא להתחרט אחר כך(שלא עשינו הפריה שהיתה הסיכוי האחרון בהחלט)

מקודם נרשם שסבירות 8 ל1,000 לוולד פגום למרות אמצעי המעקב המתקדמים בימינו ולכן סבירות מאוד נמוכה אבל לא 0 מוחלט.אבל 0 מוחלט גם אין בגיל צעיר.בגיל צעיר זה סיכון 2 מתוך 1,000.

שלום רב. אני בן 47 ואשתי 44.יש לנו 2 ילדים(בן ובת)מהריונות ספונטניים שניקלטו בזמנו ללא קשיים-כל הריון בנסיון הראשון.אשתי הרתה בזמנו כשהייתה בגילאים 31 וחצי,35.כשהייתה בת 38 רצתה ילד שלישי אבל מכיוון שלא ראיתי את עצמי אז כאבא ל3 ילדים זה לא התאים לי ולא שיתפתי פעולה ולכן היא לא הוציאה את ההתקן.כמו כן חשבתי שאם היא ניקלטה בקלות בגילאים שציינתי אז גם בגילאים מבוגרים יותר לא תהיה בעיה.כשכבר רציתי ילד שלישי כשהיא היתה בת 40 היא הוציאה את ההתקן ואז פשוט לא הלך.בגיל 41 צילום רחם תקין ולפתע בגיל 41 ועוד 3 חודשים היא ניקלטה להריון ספונטני שנפל בהפלה טבעית נדחית בשבוע 11(בדיאבד התברר שהעובר הפסיק להתפתח בשבוע 8)ואז בגיל 42 ועוד 3 חודשים ניקלטה ספונטנית שוב.היה הריון כימי שנפל בשבוע 6.ואז בגיל 42 ועוד 7 חודשים שוב הריון כימי שנפל בשבוע 6.בפעם הזאת לראשונה בחייה היתה התערבות רפואית.היא היתה מינימלית.רק אוביטרל לפני הביוץ.ואז מיד אחרי ההפלה הזאת בגיל 42 ועוד 9 חודשים שוב הריון.זה היה טבעי לגמרי ומכיוון שלא האמנו שזה הריון היא לא עשתה בדיקת בטא וביום 22 של האיחור התחיל דימום.יומיים אחרי זה עשתה בטא ויצא 4,200.זו גם היתה הפלה טבעית.ואז כמעט שנה ניסינו גם טבעי וגם עם טיפולים פשוטים יחסית(הזרעה עם גונאל ואוביטרל או רק גונאל ואוביטרל בלי הזרעה)ולא הלך.יש לציין ש"על הדרך"היא עשתה בדיקת קרישיות לשלילת סיבות להפלות חוזרות,בלוטת התריס ובדיקות גנטיות של 2 בני הזוג-הכל תקין.מה שמוביל להערכה שהסיבה להפלות היא איכות ירודה של הביציות בגלל הגיל.יש גם לציין שאין בעית זרע.לאחרונה עשיתי גם בדיקה עדכנית והזרע מעל הממוצע.לא משובח אבל בהחלט מעל הממוצע.(זה לא היה אצל ברטוב שיש שם מיקרוסקופ שמגדיל פי 6,000 בבדיקת מעבדה"רגילה"הבודקת כמות זרעונים,מורפולוגיה ותנועה.)אז כאמור אחרי כמעט שנה שניסינו עם טיפולים יחסית פשוטים וגם טבעי ולא היתה קליטה בכלל,ביוני 2018 בהיותה בגיל 43 ועוד 8 חודשים היא עשתה לראשונה בחייה הפריה חוץ גופית שהסתיימה בהריון כימי שהבטא המקסימלית שלו שתועדה היתה 90.כתוצאה מההצלחה היחסית הזאת אני"מת"שהיא תעשה עוד הפריה(יש לציין שבקודמת נשאבו 6 ביציות,הופרו 4 ושרדו אחרי 72 שעות 3 עוברים ושלושתם הוחזרו.אחד הוגדר"טוב"ועוד 2בינוניים")והיא מסרבת בגלל הקושי של התהליך ובגלל שהפעם אם היא תעשה הרופא רוצה שהיא תעשה פרוטוקול ארוך ולא קצר כמו קודם.קודם היה מנופור מתחילת מחזור,אוביטרל לפני ביוץ ושאיבה וכעת הוא רוצה שביום 15 היא תתחיל דרפפטיל ורק אז תעבור בתחילת מחזור למנופור ושאיבה כמו פעם קודמת וגילה כיום 44 ועוד 3 חודשים ולמרות זה קופת חולים עדיין מאשרת סבב נוסף(כנראה בגלל ההצלחה היחסית הקודמת)אבל היא לא רוצה בגלל כאמור הקושי של התהליכים הצפויים למרות שבתוך תוכה היתה רוצה עוד ילד אבל מהריון טבעי(שהסיכוי להשגתו שואף ל-0 בגיל הנוכחי וגם מאז ההפלה האחרונה בעקבות ההפריה הקודמת והראשונה ניסינו טבעי גם בעזרת ערכת ביוץ בייתית ולא הלך).אני מנסה לשכנע אותה לעשות רק עוד הפריה אחת ודי אבל היא עושה לי בעיות עם זה ונכון לעכשיו לא מסכימה גם כשאני מנסה לשכנע אותה-למשל להסביר ולהזכיר לה שהיא לא סבלה במיוחד בהפריה הקודמת וגם השאיבה עברה יחסית בקלות לעומת מטופלות אחרות שהיו גם בשאיבה כשאשתי עברה את השאיבה.אני כך כך מתוסכל מזה וחושב אפילו להיפרד/להתגרש מימנה כדי להכיר מישהי צעירה יחסית(גיל 36-38)ולפתוח בפרק ב' כדי שיהיה לי עוד ילד.מה לעשות?איך לשכנע את אשתי לבצע עוד הפריה אחת ודי?סליחה על המגילה הארוכה ואשמח לקבל תשובה/תגובה.

לאחר כל הפלה הגוף"ניקה"עצמו לבד ולא היה צורך בהתערבות כמו גרידה או כל דבר אחר.

תודה. תוכלי להמליץ לי על מישהו/י כזה מאזור חיפה?רצוי מקופת חולים מאוחדת(שאנו חברים בה)אבל אפשר גם לא מהקופה.

אני מזועזעת ממך שאתה שוקל להתגרש בגלל שהיא לא רוצה הפריה חוץ גופית מקווה בשבילך שנשארת איתה אתה יודע כמה סבל היא עברה בשביל ההריונות האלה איזה מפח נפש היא עוברת איזה כאבים גם אם הם פחות מנשים אחרות בשנות הפוריות שלה היא רצתה עוד ילדים זה אתה שלא רית אל תהיה כפוי טובה תודה על זה שיש לך ילדים במקום להודות מאיים על לפרק משחה תחשוב עליה על כל מה שהיא עברה

הדברים ההזויים הללו קרו בשנים 2018/9 מאז עבר זמן ונהייתי בן 52 והיא 49.כמובן שלא ניפרדתי מימנה בגלל זה אבל ניראה לי שעד סוף החיים שלי אצטער ולא אשכח את זה שהיא רצתה ילד שלישי כשהיא היתה בת 38 ולא רציתי.היה שנתיים עיכוב עד שרציתי ואז בגיל 40 כשהיא הוציאה את ההתקן התוך ריחמי זה כבר היה מאוחר מידי להריון ספונטני ותקין,ואחרי זה היו גם שנתיים איחור עד להחלטה על ביתוע ההפריה הראשונה ובשנים האחרונות כשהצעתי לה טיפול בתרומת ביצית שבו אפילו אני מוותר על הזרע שלי ויהיה זרע של תורם(כי בעבר היא טענה שזה לא "הוגן"שיהיה זרע שלי וביצית לא שלה)זה גם כבר לא עוזר.

אני מאד שמחה לשמוע שנשארתם יחד סימן שאתה איש חכם והבנתה מה הדבר הכי חשוב בחיים מבינה אותך שהייתה מתוסכל ורצייתה עוד ילד אבל תודה לריבונו של עולם שיש לך 2 ילדים ואישה בריאים ושלמים ובעזרת ה' שהיה לך נחת ואושר מהם ותזכה למלא נכדים

היי.. לצערי יש מחסור באיקקלומין בארץ.. אמרו לי שאפשר למצוא בשטחים.. שלחתי לג'נין מישהי שעובדת איתי וגם שם יש מחסור באיקקלומין.. היא קנתה לי משהו אחר שאמרו לה של שזה אותו דבר.. זה נקרא ovaclomin. האם זה בטוח לשימוש? אפשר להחליף את זה במקום איקקלומין? קיבלתי מינון של 100 ליום מהאיקקלומין..

שלום בת 41 ברקע 2 ילדים מטיפולי פוריות עקב אנדומטריוזיס . לפני כשנה וחצי ביצעתי טיפול פוריות אבל השחלות לא יצרו ביציות( מאז הטיפול לא קיבלתי וסת ולפי ההורמונים אני נמצאת בטרום גיל מעבר. ביצעתי בדיקת תפקוד שחלות והערך הוא פחות מ0.5 האם קיים עוד סיכוי מידה וארצה לבצע עוד טיפול?

שלום. אני בת 27. בעלת רחם דידלפי. מנסים להיכנס להריון (ראשון) בדרך טבעית כבר למעלה מחצי שנה... ללא הצלחה, בדיקות דם וזרע תקינות. רופא הפנה לצילום רחם. אשמח לטיפים בנושא, האם קשור למבנה הרחם? ומה סיכויי ההצלחה לאחר הצילום?

שלום רב, לאן ניתן לפנות על מנת לקבל יעוץ פסיכולוגי/תמיכה רגשית בזמן הפריות? אני עוברת מזה כ8 שנים אינספור טיפולים וניתוחים קשים, מצבי הנפשי ירוד ובעיית הפריון משליכה על כל תחום בחיים שלי, זוגיות, פרנסה, בריאות פיזית ונפשית. בעלי כבר לא מסוגל לתת לי את התמיכה וההבנה שאני זקוקה להם. אודה באם תוכלו להפנות אותי לגורם המתאים שיעניק עזרה ותמיכה. בברכה.

שלום. בת 42ללא ילדים.הריון ספונטני אחרי תקופה ארוכה של כשלונות.וסת אחרונה ב18/5/18.ביוץ מוקדם בדרך כלל.ובמחזור האחרון קיימתי יחסי מין עד ליום האחד עשר.היום בוצע אולטרסאונד שני וכמו בראשון לפני שבוע נצפה רק שק הריון ריק ללא חלבון עוברי .בטא מהיום:3649 היש סיכוי להריון תקין?בדרך כלל עד איזה שבוע מחכים לפני שמחליטים על הפסקת הריון..?אציין שלא סובלת מכאבים או דימומים למעט הכתמות מדי פעם. אשמח למענה תודה

היי, שמי הילה ואני בת 36, נשואה כ8 חודשים. בחודש הראשון לנישואינו נכנסנו להריון אך בתום החודש השני, בבדיקת אולטראסאונד גילנו שהעובר איבד דופק. לאחר כמה בדיקות אוחטראסאונד, על מנת לוודא שאכן זה המצב, עברתי טיפול בציטוטק בכדי שהרחם תתנקה. ומאז אנחנו לא מצליחים להיקלט להריון שוב. אנחנו בעצם בנסיונות כבר חצי שנה וכל קבלת וסת שמגיעה זה התרסקות וכל ביוץ מכניס תיקווה שנמשכת כשבועיים עד שהוסת שוב מגיעה ומנפצת הכל. הפעם הוסת איחרה בכמה ימים והתיקווה הייתה באמת נורא גדולה. הוסת שוב הגיעה ואני פשוט מרוסקת. אני פשוט מרוסקת.

שלום רב, לפני כ4 חודשים הפסקתי לקחת גלולות אחרי 8 שנים שהייתי נוטלת. המחזור לא סדיר כלל, הוא לא מתחיל לבד כל עוד אני לא לוקחת כדורים מזרזי מחזור. מנסים להכנס להריון, ואני אחרי 2 סבבים של אקאקלומין כבר שלא השפיעו כלל ולא היה ביוץ כל החודשים האלה. מס שאלות: האם דיקור סיני יכול לעזור במקרה כזה? אשמח לקבל יותר פרטים על התהליך. ועוד שאלה לא ככ נעימה: לא מזמן רק גיליתי שרוק מפריע להכנס להריון, האם הוא מונע לגמרי אם משתמשים בו כחומר סיכה?מה עושים במידה ואני יבשה לגמרי באיבר המין? (חשוב לציין שבדיקת זרע תקינה)

שלום, האם שימוש במשחת קלוטרימאזול, או אגיסטן יכול להזיק לטיפול פוריות או להוריד סיכויי הצלחה? תודה

שלום לכם אני נשואה 7 שנים עדין אין לי ילדים אצלי הכול בסדר אצל הבעל המבנה של הזרע התנועיות המהירות לא תקין אבל הוא עשה צילום באשכים יצא תקין יש משהו כדורים לשפר את זה עשיתי 3 פעמים הזרעות לא נקלטתי מחכה להודעה שמי אושרת מנתניה תודה קשה לי לעבור את כול הטיפולים הקשים וגם אין לנו שלום בית

שלום, אני בת 46. אנחנו בהריון ראשון של תאומים מתרומת ביצית. ברוך השם הכל תקין. אנו מתלבטים האם צריך/רצוי לספר למשפחה שההריון הוא מתרומת ביצית? סיפרנו שעשינו IVF, אך לא סיפרנו שזה תרומת ביצית. מה נכון לעשות? תודה.

תודה

שאלה ערב טוב אים אני בהריון ואחרי 9 חודשים הגיע הזמן ללדת והצלי יש אדין חצי קרום בתולים ועוסים בדיקה אים עצבעות מתי הזמן ללדת ואצלי יש בהיה יש אדין חצי קרום בתולים איפשר לחניס יותר מעצבה אחת או שנים כואב לי אז מה יעסו שאלה חשובה למרות.שיש זמן אד אז תודה

היי אני בת 27 ונשואה כבר שנה. אני ובעלי מנסים להיכנס להיריון כבר 4 חודשים. לצערי הרב אני סובלת מבעיות בכבד(תורשתי) ולמרות שתפקודי הכבד שלי תקינים אני חוששת שאני לא נכנסת להיריון בגלל הבעיה. יש משהו שניתן לעשות בדרך טבעית כדי לחזק את כל במערכת חיסון ואת הנפש? תודה לעונים

שלום, אני בת 36 ויש לי 2 בנות בריאות בת 8 ובת 5.הריונות ספונטניים ולידות רגילות. כבר כשנה מנסה להיכנס להריון שלישי ולצערי נכנסתי פעמיים להריונות מחוץ לרחם בחצי השנה האחרונה חצוצרה השמאלית. עברתי כריתה של החצוצרה. למרות זאת נאמר לי שעדיין יש סיכוי גבוה להריון חוץ רחמי נוסף. אני מעוניינת להתחיל טיפולי ivf כדי להשיג את ההריון המיוחל. האם על סמך המקרה שלי יש לי אינדיקציה לקבל לכך סבסוד מקופת החולים? איך זה עובד בכלל? זה מספיק שאני מחליטה שאני לא רוצה לנסות שוב הריונות ספונטניים מהפחד שזה לא יהיה שוב מחוץ לרחם? אודה לדעתך.