פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

היי נכדתי בת 5 כל ערב מוצאת סיבה ומתחילה בכי עם צעקות בלתי פוסק שעה לערך באופן קבוע כל ערב

בוקר טוב, אנחנו גרים בגליל התחתון ובעקבות המצב הבטחוני לאחרונה והאזעקות אצלנו כמעט כל יום הבת 4 שלי מאוד חרדתית. למרות שהסברתי לה שהאזעקה שומרת עלינו ואמרתי לה שאנחנו מוגנים בממד והראיתי לה סרטון מונגש לילדים על כיפת ברזל היא עדיין צמודה אלינו במהלך היום. לא נכנסת לבד לחדרים מגיעה לישון איתנו במיטה כל לילה ובוכה מחוץ לחדר השירותים כשאני נכנסת וסוגרת את הדלת. אציין שעברנו דירה לפני תחילת המלחמה באיזור שלנו והיא הייתה משחקת לבד בחדר במשחקים שלה והיום היא לא מוכנה להיכנס לבד לשום חדר למרות שאני מסבירה לה שאני פה בבית ולא הולכת. כל פעם שיש אזעקה היא רצה ראשונה לממד ואני מגיעה אחריה עם התינוק. היא גם תמיד מדברת על האזעקה ומספרת לכולם מה היה ואיך התנהגנו ומה לעשות אם תהייה שוב אזעקה היא מאוד מתעסקת בזה. אני באמת לא יודעת איך לפעול נכון, האם להמשיך כך? לתת לה לישון איתנו ולהיות צמודה אלינו כל היום? האם להתעקש שתנסה להתמודד עם הפחד? אשמח לעזרה והכוונה

שלום הילד שלי בן 7 כיתה ב הוא עבר ניתוח והיה שבועיים בבית כעת חזר ויש לו כמו חרדה שלא היית בעבר הוא מפחד שיהיה לו יציאות גדולים בשירותים, הוא מצליח לעשות לטענו אך שמסיים הוא אומר שמרגיש הרגשה של בכי והוא בוכה ללכת לבית ספר בגלל זה. איזה סיבה יכולה להיות? אנחנו ממש מתקשים בחוויה

שלום,בבית הספר היה בחור אחד שאמר למישהו שהוא מחבב אותי ,הם אמרו לו תנסה אולי זה הדדי אמרתי לו לא ,ואז החבר שלו ניסה גם ,אבל אמרתי שזה לא מעניין אותי עכשיו. ומישהי שפעם הייתה חברה שלי אמרה שזה מגניב ,הרבה צומת לב ,אני אמרתי שזה מעצבן .. ואז הבנתי שהבחור השני , שמישהי בשכבה שלו חיבבה אותו ,ואז בשביל להתקרב עליו היא ירדה עליי שאני רעה וכו'..ואז הוא אמר לה שהוא מחבב אותי ואותה. ואז היא התקשרה לחברה שלי ואמרה אני לא מאמינה שמישהו יכול לאהוב אותה בטח היא אוהבת את כולם ואני ממש רזה ,והגוף שלה יותר טוב מישהי.. ואז החברה שלי סיפרה לאנשים אחרים שאני הולכת לטוס למדינה אחרת ללמוד שם משהו ואני סיפרתי לה את זה ..אני לא אמרתי לה משהו כזה בכלל ,אנחנו כבר לא מדברות למה לעשות את זה? ואם אנשים יחשבו שאני נואשת ,שאני התחלתי איתם ולא הם איתי? למרות שאחרי הראיתי התכתבות שהם אמרו שהם מחבבים אותי וגם ילדים שמעו שהם דיברו עליי פעם שהם היו רוצים לצאת איתי.. מה לעשות?למה לעשות את זה

שלום ,אני כבר בת 18 .ובגיל 16 הכרתי בחור אבל יש סיטואציה שאני את יכולה להרפות ממנה ואני לא מבינה למה.. הוא רצה להיות הבן זוג שלי וחשבתי שאולי אפשר בינתיים להיות איתו בקשר וכשאהיה בת 17/18 אולי נתחיל קשר זוגי ,וחשבתי שדבר נכון שזה לדבר על דברים לפני הכול. ויצא מצב שהוא סיפר שהוא לא בטוח בנוגע לרגליים שלו ,שהם דקות מדיי ,הועדדתי אותו ,ואז אמרתי שגם אצלי החזה לא גדול ,והישבן בסדר ,אז גם עם הרגליים אפשר פשוט להגדיל באמצעות ספורט ,ושכול אחד שונה וזה בסדר(היה לי חוסר ביטחון בגלל גודל החזה ,הוא עבר) ואז הוא שאל משהו בנוגע ליחסי מין (אני כבר לא זוכרת ממש)אמרתי שעד גיל 18 או עד אחרי החתונה וצחקתי . הוא אמר שזה הרבה זמן ,אבל זה לא הדבר הכי חשוב.. והוא שאל אם אני אוהבת לדבר על דברים כאלה ,אמרתי שלא ושמספיק ואני לא מבינה למה.. ,הוא אמר שעם בנות אחרות פעם הם מדברים על זה ממש לעמוק והכול בסדר,ואני כנראה עוד קטנה ,ושבינינו לא היה כלום אז לא צריך לעשות דרמה.. בסוף כתבתי לו שאני חושבת שאנחנו צריכים להפסיק לדבר בהצלחה תודה על הזמן ,הוא כתבת לי שאני אדם טוב ,ואולי נשאר בקשר אמרתי שאין טעם ,לא מזמן שמעתי שהוא מאורס . אני שמחה בשבילו ,אבל מה שלא עוזב אותי זה שאמרתי למישהו שיש לי חוסר ביטחון בגלל החזה ,למרות שעכשיו זה כבר לא ככה.וזה שאמרתי שגם עם בגיל כזה אני ארצה יחסי מין אני לא אעשה את זה ,ואני לא עושה כלום ,מתי שהוא שאל.. אני לא חושבת שהוא השאיר את ההתכתבות ,אבל אם כן ,זה נורא ,אם הוא יראה למישהו ,יחשבו שאני לא בסדר? אני לא מבינה למה זה לא משחרר אותי ולמה פתאום נזכרתי בזה.. אני שמחה שאמרתי לו לא ,ולא היה כלום ,הייתי רוצה פעם אחת ולתמיד,מתי שיהיה לי חבר הוא לא יחשוב שאני לא בסדר? תודה רבה!

שלום, הבן שלי בן 5.5, ילד חברותי ובוגר מאוד. תמיד הלך לגן בשמחה, הפרידות לא היו קשות ולא מלוות בבכי. היה שנתיים בגן טרום חובה והכיר שם חבר מאוד טוב, ונהיה קצת תלותי בו.. רצה לשבת רק לידו, לשחק רק איתו והרחיק אחרים שרצו בקרבתו. לקראת סוף החופש הגדול החבר עבר במפתיע לעיר אחרת, והלכנו למסיבת פרידה. בשבוע הראשון לגן חובה, הבן שלי היה בסדר, אבל בשבוע השני הוא ממש התחיל לבכות בגן, אמר שרוצה הביתה ומתגעגע, סירב לאכול, נרגע קצת אחרי שדיבר איתי בפלא', וכשחזר מהגן אמר לי שהוא מרגיש לבד ושקשה לו בלי החבר (בפועל הוא עלה לגן עם חברים נוספים והגננת כן אומרת שהוא משחק עם חברים והיא מודעת לסיטואציה ומנסה לעזור לו). כל בוקר נהיה קשה, הוא לא רוצה ללכת לגן, מסרב לאכול (אומר שבגן מכריחים אותו לאכול את הכריך), שואל מה יקרה אם יקיא בגן (כנראה חושב שנבוא לאסוף אותו אם יקיא), בוכה בכי קורע לב ונצמד לי לרגל בכניסה לגן, מבקש שאוציא אותו מוקדם ואף מקיא בגן מרוב בכי/חרדה. כשהצעתי לו לדבר עם החבר שעזב בשיחת וידאו, הוא סירב. אני מנסה כל הזמן ובכל מיני דרכים לדבר איתו ולחזק אותו, אבל כל בוקר הוא בשלו.. אני מפחדת שזה סוג של דיכאון, בעיקר הסירוב שלו לאכול.. אציין שבבית הוא רגוע, אוכל, משחק עם אחיו וצוחק.. עוד אציין שאני נמצאת בחופשת לידה בבית עם תינוק בן חודשיים, והגדול שלי מחובר אליו, דואג לו ואוהב אותו, אבל זה גם נותן לו לגיטימציה מבחינתו להישאר גם ולא ללכת לגן כי אני בבית. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו להתמודד? האם מה שאני מתארת נשמע נורמלי או שכדאי לפנות לגורם מקצועי? כמה זמן יכולה להימשך התנהגות כזו, בהנחה שהיא באמת נובעת מהפרידה? אשמח לכל סיוע. תודה רבה!

שלום. בני בן 8, ילד סגור שלא מרבה לשתף את מה שעובר עליו מאז ומתמיד. היום כשבדקתי את שיעורי הבית שלו, הם נתבקשו לרשום על חוויה/חלום מפחיד שהיה להם.. הבן שלי רשם שהוא גר בבית מרושע ובבית היה מלא דם על הרצפה ומי שמנהל את הבית היה בעצם גופה. נדהמתי לקרוא את זה והלב שלי החסיר פעימה. כשניסיתי לשוחח איתו הוא סרב אך בסוף הגעתי לליבו. הןא אמר שמרגיש שכל הזמן כואב לו בלב והצביע על איזור החזה. ואמר שמרגיש עצוב.. כששאלתי מה גורם לו לעצב, היסס ובסוף אמר שהאזעקות, החטופים ומה שקורה המדינה. המלחמה. יש לציין שאנחנו לא מדברים בבית על המצב, החדשות אף פעם לא ברקע ואני מניחה שהוא נחשף לזה בביהס משיחות של ילדים ואולי כשנמצא אצל חברים וההורים מדברים/יש חדשות ברקע. ישבתי איתו ועניתי לו על גל השאלות והפחדים, מה זה חטופים, על המלחמה והאזעקות.. עד שלאחר 10-15 דקות איבד סבלנות וביקש להפסיק. כאמור- הבן שלי מטבעו לא ילד שמשתף דברים שקורים בביהס/בכלל.. אני כל ערב בזמן מקלחת/הרדמה מנסה לתפוס איצו כמה דק לשמוע , לשתף אך זה לא ממש עובד תמיד בהצלחה. אני ממש ממש ממש מוטרדת מהסיפור הנל ואשמח לדעת מה עושים מכאן. מוסיפה נקודה חשובה- המצב בבית בשנים האחרונות לא פשוט, אני ואבא שלו ל4 מסתדרים וזה מתבטא בעיקר בויכוחים.. אנחנו מודעים שזה משפיע עליו ולאחרונה כשזה קורה הוא אפילו מבקש מיוזמתו שנפסיק לריב. פעם לא היה אומר כלום. ולפני שנה לערך כשחשבנו להתחיל הליך גירושים (יחד עם טיפול לבן שלי ולבת - היא בת 6 ) וכשהוא שמע על זה, הוא ממש נלחץ וביקש שלעולם לא ניפרד.. וגם היום כשאנחנו רבים , הוא לפעמים אומר אבל אל תתגרשו.. מצב קשוח וסבוך. אשמח לדעת מה עלי לעשות לגבי הסיפור של מה שכתב ובכלל על המצב בבית (ניסינו מספר פעמים טיפולים זוגיים ופעם גם משפחתי, אך זה לא ממש צלח) תודה רבה!

עזרה בטיפול בבעיית טיקים של ילד בן 8 יש לנו ילד כבן 8 . מקסים שהחל כיתה ב' שאף אובחן כמחונן. באופן כללי הילד לומד ומתפקד בבית ובבית הספר, ילד טוב לב ולא מציק/פוגע. עם סקרנות רבה ורצון ללמוד. הוא די רגיש ונוטה לחשוש /להתעצבן במצבים שונים , אך לא עושה משהו חריג. פחות אוהב לשחק עם חברים או לשתף רגשות עם חברים. אוהב לעשות משימות לבד. הוא גם לוקח קשה הפסדים למשל במשחק מול ילדים (לא משחק כדורגל בגלל זה..) אך לא בשל כך פנינו. הבעיה: לילד יש בעיה של טיקים בכתפיים / ראש שהחלה בסוף מאי 2023 (כשנה ו-3 חודשים) הבעיה החלה אז לראשונה בסוף מאי 2023 (אז היה לקראת סוף כיתה א' בן 7) במהלך מופע מסיבה המונית (עם סאונד) של הבן בבית הספר בנוכחות ההורים. הילד מאוד מאוד התרגש וציפה למסיבה ובפרט כשהיה צריך "לשמור סוד" על מה יהיה. במהלך המסיבה עצמה הוא ביצע בפעם הראשונה טיקים ללא הפסקה: תנודות רבות בראשו (הורדת הראש באלכסון /הצידה) ובאופן קיצוני - ללא כל חבלה או סיפור פיזי. כשהמסיבה הסתיימה- הטיקים נעלמו ובימים שלאחר מכן הם הופיעו רק מעט מדי פעם. מאז האירוע (מאי 2023) המצב משתפר ומחמיר ב"גלים", אם כי היקף החומרה לא חזר למה שהיה באותו אירוע בודד עד סוף חופשת הקיץ הנוכחי (כשנה וקצת יותר אח"כ). נציין כי ברוב הגדול של הזמן לא היו לילד טיקים, אך מדי פעם יש לו טיקים של תנודות בראש (קצרות יחסית למה שהיה בעבר) לאחרונה (מעט לפני החזרה לבית ספר) התופעה שוב חזרה והפעם בעיקר היו לו משיכות כתפיים רבות בשתי הכתפיים . זה קרה כשישב יחד עם ילדים לפעילות מסויימת עם מנגינה בפארק. ממש משיכות בשתי הכתפיים אחת אחרי השניה. במידה מסויימת נראה ששוב הבעיה חזרה ולעיתים באופן די בולט, אם כי נראה לנו שפחות מהפעם הראשונה בה זה התחיל. באופן כללי: שמנו לב שזה קורה לו בעיקר במצבים ספציפיים: למשל במופע מוזיקה (רועש מאוד) היו לו משיכות בכתפיים ובאופן די בולט. לאחר מכן (שהסתיים המופע) כבר לא היה. כשיש מסיבה/אירוע (כמו חתונה) עם שירים למשל- לפעמים (לא תמיד) זה קורה. זה חוזר גם באירועים עם מוזיקה חזקה/ מופעי בידור , למשל מופע סטנדאפ רועש. היו לו הרבה טיקים משולבים בכתפיים (משיכות כתפיים למעלה), אך ללא טיק קולי. מדובר במופע שמאוד שמח לראותו. מצד שני זה קורה לילד (באופן מתון יותר) גם כשהולכים ממקום למקום בהליכה ממקום למקום עצמו. למשל: כשיוצאים מהבית לבית הספר. בבית (לרוב) אין לו, בבית ספר אין לו (לפחות מה שאנו רואים) , אבל בדרך עצמה לבית הספר יש לו. זה דפוס שחוזר על עצמו במצבים אחרים בדרך מחדר במלון לבריכה (בבריכה ובחדר אין לו) ועוד. לפני כשנה התייעצנו עם נוירולוג (ללא נוכחות הילד) הוא אמר שאין צורך בשימוש בתרופה כלשהיא לפי תיאור הבעיה. ושוב הבעיה חזרה כאמור ממש לפני כמה ימים ובאופן די חד קשה לנו מאוד לראות את המצב הזה וזה די מדאיג אותנו... הבנו שיש שיטות טיפול במימדים שונים. אנחנו לא מעוניינים כעת בטיפול בו הילד נוכח , אלא בטיפול דרך הדרכת/הנחיית הורים אם אפשרי עם המטפל/מטפלת/ יועץ/יועצת הטובים ביותר בנושא. נודה אם תמליצי לנו מה ומי הכי מתאים מנוסה ויעיל במצב הזה? הרבה תודה!

איך לטפל בילד בן 4.5 שמפחד מבלונים או זקוקים ?

שלום רב, לפני כשבועיים וחצי ילדה בת 8 החלה לבצע לעיתים קרובות משיכות באף (=סט של נשימות מהירות ובולטות). לעיתים תוך כדי קירוב כפות ידיים לאף. זה קורה לה בעיקר בבית , אבל גם בחוץ. לא קורה/ כמעט לא קורה כשיש לה חברה שמגיעה לשחק איתה בבבית, ופחות קורה/לא קורה כשעושה פעילות מחוץ לבית. לא ברור מתי התחיל. יכול להיות שלאחר נסיעה שמאוד עצבנה את הילדה (פקק ארוך). מה התופעה והאם תופעה מוכרת? מה בדיוק כדאי לעשות ומול מי? האם להעיר לה?

מה זה אומר לציין נולד במשקל חצי קג ובמבלך החיים עשה המון בעיות היום הוא בן 22 תודה רבה לך

הבת 5 שלי היתה תינוקת שאהבה מאד לטעום ולאכול הכל. בערך בגיל 4 התחילה לבקש ממתקים בכל רגע של רעב או שיעמום. אנחנו מצידנו השתדלנו שלא יהיה חסר אוכל מזין שהיא אוהבת וגם ממתקים ללא יותר מידי ביקורת. ניסינו להדגיש שיש מאכלים שהגוף צריך יותר ולמה אבל זה הפך פשוט ל"אפשר משהו לא משביע"? לאחרונה היא לא רןצה כמעט שום אוכל מבושל או סנדוויץ. כן אוהבת ירקות לנשנוש, פירות יוגורטים ודברים קראנצ׳יים, ובכללי אני מניחה שהיא כן יותר זורמת עם אוכל מילדים בררנים אחרים. מבחינתנו אנחנו מנסים לא לעשות ביג דיל ואם לא רוצה, היא לא חייבת כלום. מבינים שייתכן שזה עניין של שליטה ולכן לא עושים עניין משום דבר אבל אני בטוחה שהיא שמה לב לתסכול שלי כי אחרי שהכנתי אוכל,אני יודעת שעוד שעה היא תרצה לאכול ועדיף משהו פחות בריא. יש לי השערה שזה קרה כי בצהרון די מכריחים לאכול ומעודדים לסיים,בעוד שהיא אכלנית איטית. היא לא מכירה עידוד אכילה מהבית ואני יודעת שזה מאד עיצבן אותה עד שלא רצתה ללכת לגן לקראת סוף השנה. לדעתך, מדוע היא הפכה להיות בררנית? האם יש דרך להפוך את זה מעבר ללתת לה להכין איתי אוכל ולקוות שתטעם, או פשוט לחכות שיחלוף לבד?

הי (: בתי בת ה3 היא ילדה יחידה. בשבועות האחרונים כל לילה לפני השינה מתחילה סאגה בה היא נושכת אותי עד כמעט נפילת העור שלי ובועטת בי חזק מאד. הבת שלי ילדה חכמה מאד ועקשנית מאד. היא רואה סרטים שלמים ומדברת אנגלית בעלת זכרון פנומנלי. עם זאת, מאז שנולדה יש לנו בעיה להשכיב אותה לישון. בלית ברירה אפשרנו לה לצפות בתוכנית שהיא אוהבת לפני השינה אבל אז היא לא נרדמת לפעמים גם עד 23:30 ויותר. כשבעלי משתלט על הסיטואציה היא מתחילה לבכות וצועקת "אמא בואי" מה שאני לא עומדת בו וכמובן באה. היא ילדה מתוקה שלא נושכת או מרביצה (לרוב) בגן. אבל מתקשה לישון במיטה שלה למרות שהיא אוהבת את החדר ואת המיטה וגם מבקשת לעבור אליה אחרי שנרדמת. אני שואלת את עצמי מה הסיבה שהיא עושה את כל זה ומבינה שהיא לא רוצה לישון ומנסה לחבק אותה ולהכיל אבל המכות כואבות עד שאתמול פרצתי בבכי. אני אבודה וצריכה עזרה (:

יש לי אחיין בן שנתיים ו - 9 חודשים והתנהגותו מעוררת בי שאלות. הוא מדבר בצעקות למרות ששמיעתו טובה. מדבר עם עצמו הרבה. מתקשה להתמיד במשחק, ומעדיף להפיל ולפזר צעצועים ומשחקים.דיבורו לקוי. מתקשה בהרבה צלילים ולא תמיד מובן.קשר עין תקין. בעל סף כאב גבוה, לא מודע לסכנות חייב השגחה צמודה במקומות ציבוריים. עושה דברים שמסכנים אותו גם כשמזהירים אותו. בדכ לא אוהב מגע.

שלום רב, בני בן 2.9 היה באיבחון של קלינאית דרך התפתחות הילד והיא העלתה חשד לבעיות תקשורת. יש לציין שהילד לא שיתף כל כך פעולה, בדיוק אבא שלו חזר ממילואים והוא רצה לצאת אליו. הילד מבין הוראות פשוטות, אך הקלינאית התרשמה שזו הבנה מצבית ולאו דוקא שפתית: הילד שיחק ואז היא אמרה לו א' בוא נאסוף את המשחק והוא מיד אסף. אחכ אמרה לו כבד לי נורא להרים תעזור לי להרים את המשחק, הוא אמר לה תביאי לי והניח על השולחן. כשהגיעו לשאלות הבנה שפתיות - (כעבור שעה ורבע), כמו הצגת תמונה, הוא ידע לענות אבל כבר היה נורא מתוסכל לצאת לאביו. ענה נכון, אבל רצה לצאת. לכן היא לא הספיקה לבדוק הרבה מהתמונות. ייתכן שכבר היה עייף כאמור זה היה לקראת סוף האיבחון הילד הצביע על הדלת ואמר אבא לצאת החוצה. הוא הסתכל עליי, וכשהקלינאית הסתכלה עליו הוא השפיל מבט מבושה. מאז הצביע, עם אמירה בלי להביט אלינו. היא טענה שזה חסר לה הילד חברותי מאוד ומשחק יפה עם אחיו, חבריו. משתתף במשחק משותף אין בעיה מוטורית, ההתפתחות שלו היתה בזמן. הלך בגיל שנה וחודשיים. עושה את כל המחוות חוץ מהמחווה "לא יודע". מבחינת שפה מדבר במשפטים אך עדיין לא מנהל ממש שיחה קולחתמשתמש בהרבה פעלים. לפעמים אומר תעזור לו למרות שמתכון תעזור לי. אך אומר גם תעזור לי,אני רוצה וכו היא כתבה שקשר העין שלו לא היה רציף, כאמור ייתכן מבושה הילד מזהה צורות, צובע, עושה עיגול, אוהב סיפורים, משחק יפה ולאורך זמן, אין בעיה במעברים חדשים לפעמים חוזר על מילה ששומע באופן אקראי אך כשנשאל שאלה עונה לעניין האם לדעתך יש עניין באיבחון פסיכולוגי במקרה הנל או שאולי עדיפה חוות דעת נוספת של קלינאית?

שלום ד״ר, ביתי בת 11 היום, מגיל 5 לערך קרו לה מקרים בודדים שהיא התהלכה מתוך שינה. הבנתי שזה נפוץ בילדים. אני חוששת שזה מעיד על בעיה נפשית האם יש קשר בין הדברים? תודה על המענה

שלום ,בני עולה לכיתה א' . הוא חווה מקרה מאד לא נעים עם ילד מהגן . ילד מהגן שלו הוריד בכוח את מכנסיו של בני וצחק עליו עם עוד מספר ילדים. הגננת התערבה ומקרה דומה קרה לא רק עם בני . בני לא ממש מדבר הרגשות שלו פרט לזה שאמר שהוא יספר לילדות בכתה שלו מה הילד ההוא עשה לו ואף אחת לא תרצה להיות חברה של הילד הזה. דאגתי שהם לא יהיו באותה כיתה שנה הבאה. השאלה אם יש צורך בטיפול רגשי אם הילד לא משתף . סך הכל נראה שמח ומוכן לכיתה א'. תודה

תודה

היי, החופש הגדול והילדים חוגגים... עד איזה שעה מקובל לילד בן 10.5 להיות ער? בני הולך לישון בסביבות 23:30 וקם בשעה 8:00. זה סביר או מאוחר מידי? זה מספיק שעות שינה לגילו?

הבן הגדול בן 8 והילדה הקטנה בת 6 תהיה עוד מעט שלחתי אותם לשחק בחדר ביחד שימצאו משחק ביחד ויפסקו לריב אבל עשיתי את טעות חיי נירא לי מצאתי את הבת שלי ערומה בזמן שהבן שלי נוגע לה באיבר מין מרוב לחץ צעקתי אליהם ואמרתי להם אתם לא משחקים ביחד יותר אני לא יודעת מה לעשות איך לטפל בזה זה שלא יקרה שוב שראיתי מרוב לחץ צעקתי והכנסתי כול אחד לחדר שלו לאיזה רבע שעה עונש לא ידעתי מה לעשות מה לעשות חייבת עזרה

בננו הבכור בן ה-3 הוא ילד חכם ומוכשר, כבר מגיל מאוד צעיר(פחות משנה) הוא התחיל לדבר ויש לו אוצר מילים רחב, הבנה טובה ובגרות. אך יש משהו שמטריד אותנו מאוד בהתנהגות שלו : הוא כל הזמן בוכה, במקום לבקש הוא בוכה, במקום לדבר הוא מילל, גם כשהוא מחליט לדבר הוא עושה את זה בטון בכייני וצרחן , לדוגמא: הוא רוצה לשתות, הוא מגיע אלי בצעקות בכייניות "מים"!!! תוך כדי בכי, כאילו התחנן שעה ולא קיבל... או שהוא בונה מגדל ולא הולך לא משהו הוא צורח ובוכה בעצבים ומפרק הכל ולא מסכים לשחק במשחק ההוא יותר, חשוב לי לציין גם את התגובה שלנו שהוא מתנהג כך אנחנו אומרים לו: אני לא שומעת שאתה מבקש כך, תבקש יפה ובלי לבכות ואתן לך בשמחה, או- איך מבקשים בצורה נעימה?/ אתה יכול לבקש עזרה ואני אשמח לעזור לך לבנות את המגדל... הקטע שהוא כבר מכיר את התגובה שלנו אבל זה לא גורם לזה שהוא יבקש בפעם הבאה בצורה המתאימה. ההתנהגות הזו ממש לא נעימה והאווירה בבית נהפכת לבכיינית במיוחד שיש אחריו אחים קטנים שמחקים אותו, ועוד פרט שאולי הוא משנה- מאז שהוא נולד הוא היה תינוק צרחן ברמות מוגזמות, והשנה הראשונה בחייו היתה מלווה בצרחות שלא נגמרות לאורך רוב היום(!) אנחנו כבר אובדי עצות, לרגע אחד הוא נראה לנו ילד כל כך בוגר ואינטליגנט הרבה מכפי גילו, וברגע הבא הוא בוכה וצורח מכל דבר כאילו הוא תינוק בן יומו! מה אפשר לעשות?

היי, אני בן 14 ושמתי לב לאחרונה שיש לי התקפי צחוק בלתי נשלטים ולא רצויים. אני לא מצליח לשלוט בזה ולהפסיק לצחוק, אני מתחיל לצחוק ללא סיבות ברורות בסיטואציות מביכות, או סתם בסיטואציות רגילות או כשאני מדבר עם אנשים, מה אוכל לעשות בנושא? סליחה אם לא פניתי לפורום הנכון

ילד בן 11 רגיש מאוד, בוכה מכל הערה, עם טיקים. ישן בלילה עם 5 בובות. הערנו לו שזה קצת ילדותי ושהוא צריך להתחיל להיפרד מהבובות. היום, אחותו סיפרה שהוא היה מאוד עצוב וסיפר לה שההורים לא מוכנים שהוא יישן עם בובות יותר. כיצד יש להתנהל בנושא? עשינו טעות בכך שאמרנו לו שזה ילדותי לישון עם בובות וכי עליו להפסיק?

מה עושים עם ילד כבן 9, שנצמד כמעט בצורה בלתי נשלטת לאחותו הקטנה, בכל הזדמנות שהיא?

יש ילד בן 5.5 עולה השנה לכיתה א' ויש לו התפרצויות זעם וזה ממש מערר אותי עם עשיתי צד לא נכון ונאלצתי לעלות אותו שהוא לא מוכן רגישית ,רק כי הגננת אמרה שהוא מוכן לכיתה א' הוא ילד יחיד אין עוד אחים ואחיות הי יש לי שאלה אחת התפרצויות זעם חוסר סבלנות ובכי תמרורים של הילד למה? ועוד דבר הוא נכנס לשירותים סוגר את הדלת ועושה פיפי ברצפה אמרתי לו שזה לא יפה ולא נעים אבל אין עם מי לדבר למה ככה?

שלום יש לנו ילדה בת שנתיים שהתחילה לישון במיטתו מעבר. כאשר אנחנו משכיבים אותה לישון היא תמיד מתחילה להגיד לנו שכואב לה, רוצה חיבוק וכל מיני תירוצים על מנת למשוך את השהות שלי ושל בעלי איתה בחדר. ואז שאנחנו יוצאים מהחדר לסלון ..היא יוצאת למסדרון בוכה שוב עוד פעם מתחיל הסבב של תירוצים. אנחנו מנסים להציב לה גבולות ולהסביר לה שצריך לישון ..אבל זה לא מונע ממנה לקום שוב לצאת מהחדר למסדרון. אשמח לשמוע איך כדאי לנו לפעול

שלום ילדתנן בת השנתיים וחצי התחילה להגיד לו להכל. מרמה של פעילויות בגן שהיא אומרת לגננות שהיא לא רוצה להשתתף. אם זה הארוחות הצהריים המשותפות שלהם. וגם בבית. בגן אמרו שהם לא לוחצים ואם היא אומרת לא אז זה לא ועדיף לא ללחוץ וזה שלב שיעבור. שאלתי האם זה באמת שלב? האמת אולי זה אמור להדליק לנו נורות שמשהו עובר על הילדה. אשמח לשמוע עצה

היי בת 6 חודשים לאחרונה שמתי לב שהיא התחילה להכות על שולחן/ספר ילדים/צעצועים/באוויר בעיקר בולט מאוד ביד שמאל. זה תקין לגיל שלה? מוסיפה שבגלל עניניים משפחתיים לא זכתה המון בבילוי זמן עם ההורים והיה ימים שהייתה נוכחת בעת צעקות ובכי, האם זה קשור ומשפיע על ההתפתחות החברתית וקשר העיין שלה? מאוד מודאגת ומרגישה שאני אשמה ומפחדת לגרום לה להיות אוטיסטית בגללי! תודה

הבת שלי בת 11 נוטלת פריזמה כשנה. אני רוצה להפסיק הפסיכיאטרית אמרה שאפשר להפסיק מיידית לא בהדרגה. היא לוקחת חצי כדור ביום האם זה הגיוני להפסיק לא בהדרגה?

הבן שלי בן 8, מאז ומתמיד היה לו קטע עם הלשון, כשהיה קטן היה מכניס דברים לפה וכשגדל תמיד נשאר לו הקטע של נניח תוך כדי שרואה טלוויזיה מכניס את השלט לפה, עושה שיעורים ומכניס עפרון לפה ולועס אותו. בבוקר כששם את התיק על הכתף מסובב את הראש לכיוון הכתף ומלקק אותה (כלומר את החולצה, פשוט ליקוק), והשיא היה שתוך כדי משחק וריצה בבית עם שני חברים עבר ליד קיר ולשניה נתן ליקוק לקיר. זה קורה יחסית הרבה ואני לא מבינה את פשר ההתנהגות המטרידה הזאת, כאילו זה לא נשלט. ממה זה נובע? ומה אפשר לעשות

הבת שלי בת שנה ושלוש נמצאת בגן ואוהבת להיות שם שמנו מקליט והכל תקין אבל החלה פתאום לנשוך עצמה ביד וזה קורה רק בגן. זה רק התחיל קרה פעמיים. בבית לא ראיתי שעושה את זה. היא בעיצומה של קפיצת התפתחות מדהימה שפתאום החלה לדבר ממש ולהיות אדם קטן. אבל הנשיכות האלו מטרידות אותי מאוד. מדוע נושכת עצמה? מה יכול להיות הסיבה ואיך מונעים את זה במיוחד שזה קורה בעיקר בגן?

הבן שלי בן 1.11 אינו מדבר ברור. כ 60 מילים אך כמעט מכל מילה הוא אומר 2 אותיות. כלומר חצאי מילים. בנוסף, הוא נוטה לירוק עלינו כאשר מתעצבן בעיקר ובמיוחד על אנשים מבחוץ, צובט אותנו ואנשים, מכה אותנו. הוא איתי בבית ובגן עם אמא פעמיים בשבוע. לא אומר אמא אלא רק מצביע עלי. כמעט תמיד שאינו מוכן לשחק בפאזלים מעץ ולוקח כמה צורות לדוגמא ביחד ואומר פה פה ומניח לפעמים במקומות לא נכונים וזורק את זה מפזר על הלוח עץ מבלי להביט בזה אפילו ותוך כדי שאני מלמדת אותו הוא תמיד יגיד אמאמ כאילו רעב. אציין כי יש קשר עין טוב, מבין מה שמדברים איתו, מבצע לרוב משימות כגון תן לי, לשים חפץ מסוים. מזמזם ושר שירים מזהה לפי תחילת המנגינה. לא מוכן לבנות מגדל. כמעט את כל שאר המשחקים הוא אוהב בעיקר הגה, אוטו ועוד. לא מצביע על הרבה דברים שאני שואלת אותו מתוך ספרים. לא יודע צבעים ונראה שגם לא צורות. תמיד שרואה שמדליקים אור הוא אומר אה או כשאין אור דלוק. בעקבות דום נשימה קל בינוני ושקד שלישי מוגדל עבר ניתוח שקד שנראה כי המצב הכללי רק החריף איתו. שומע טוב אך ישנה שעווה שחוסמת חלקית. אשמח למענה כי אני ממש מתוסכלת תודה מראש

תודה על תגובתך השאלה שלי היא האם באופן כללי כל הסימפטומים הללו תקינים לגילו?

היי, יש לי ילדה בת 8, אני ואישתי עומדים להתגרש ואנחנו לא בקשר זוגיות טוב כבר שנתיים. רציתי לדעת מתי יהיה הזמן המתאים להסביר לילדה שאנחנו לא נהיה ביחד יותר. אני פשוט לא רוצה שתחשוב שבעצם זה הקשר הטבעי של כל זוג וכך אמור להיות.

שלום, אשמח להתייעץ. הילדה הגדולה בת 6, הקטנה בת 3. בכל פעם שהקטנה משחקת במשהו, הגדולה חוטפת לה. גם אם שואלים אותה קודם אם היא רוצה והיא עונה שלא, אחרי שהקטנה לוקחת, היא פתאום רוצה גם ומתחילה לריב איתה. דוג' נוספת, הייתי עם שתיהן בחוץ והיה על ראשי כובע, ראיתי שהשמש מציקה לגדולה והצעתי לה את הכובע, היא לא רצתה. אז הצעתי לקטנה שתיקח, היא לקחה, ואז הגדולה התחילה להתפרץ ולבכות שהיא רוצה את הכובע וחטפה לה את זה מהראש. זו דוגמא אחת מיני רבות. איך עלי להתייחס ולמה זה קורה?

שלום. הבת שלי בת שנתיים וחצי ואנחנו נמצאים בתהליך גמילה. בבית היא משתפת פעולה אך בגן היא לא עושה פיפי. היא יושבת באסלה ופשוט לא יוצא לה. בגן אומרים שהיא מתאפקת כל היום ואז בשינת צהרים היא קמה עם טיטול מלא. נראה גם מסיפורים אחרים מהגננת שהילדה ממש שונה בגן מאשר בבית. בגן היא יותר ביישנית וסגורה וזה בא לידי ביטוי כרגע במיוחד בעניין העשית צרכים בגן. האם זה תקין? זה מתחיל קצת להלחיץ אותי שזה משהו שהוא מעבר להתאפקות הזו שקשורה לעשיית הצרכים. תודה.

שלום יש לי שאלה אובחנתי להפרעת קשב וריכוז ורשום לי משכל גבולי מה זה אומר? אני בת 18 זה מעסיק אותי

יש לי התנהגות קצת עצבנית ואימפןלסיבית לקלל עניים שמבקשים ממני עזרה כספית/זקנים שרוצים לשבת באוטובוס/לעזור להם להוריד תתיקים כנ"ל כאלה שאומרים בתיאבון וזה כבר הפך להיות חלק מהפרסונה שלי שאני חוזר עם עצבנות כל היום לבית ולהיפך איך מפסיקים את זה?

ילדה בת שנה ושלושה חודשים מכה את עצמה על הראש לעיתים קרובות, בהתחלה חשבנו שאולי בגלל הכאבי שיניים אבל לא בטוחים

שלום בני בן 1.9 ילד ראשון. יוצר קשר עין, תקשורתי (אך לוקח לו קצת זמן להשתחרר). נמצא איתי בבית ובגן עם אמא (אמהות וילדים). קבלת הפנים שלו לעיתים לכולנו אך בעיקר לאחרים היא ע"י יריקות, נוטה להכות עצמו בפנים ואותנו בעיקר בעת תסכול או עייפות. למשל בסביבת המשפחה במקום לרוץ אליהם הוא ישר מצביע להם על חפץ/משחק מסוים או נותן חיתול/מוצץ/בקבוק שלו. בנוסף לכל מיני חפצים הוא גם מנסה לתת לאכול/מוצץ וגם לדמויות בטלוויזיה. לא אוהב משחקים כגון פאזלים, לגו ובניית מגדלים. כמה שאני מראה לו איך לבנות מגדל קוביות/כוסות הוא בורח כנ"ל גם לגבי פאזל עץ (לעיתים כן מנסה להרכיב אך לא יודע לפי צורות עדיין). בורח כשאני מלמדת אותו דברים באותם רגעים כשלא רוצה שאראה לו משחקים הוא מצביע על האור ואומר אה (אור) אציין כי יש לו שקדים מוגדלים עם תסמונת דום נשימה חסימתי קל/בינוני. עובר ניתוח בחודש מאי. יש לו אוצר מילים גדול אך חוץ מהמילה אבא לא אומר שום מילה ברורה. פעוט סקרן עם מבט רציני מאוד. לוקח לו זמן לחייך למי שלא מכיר. מצביע על כל מה שרוצה ומשתמש במילים

השאלה שלי היא האם כל שכתבתי תקין? מודאגת מאוד

קודם כל תודב על תגובתך המהירה ושנית, לשם מה ישנו הפורום הזה אם לא להתייעצות. כל השאלות ששאלתי כאן שאלתי את כל מי שכתבת כולל אנשיי מקצוע נוספים וכולם לא ידעו מה לענות אני לא מבינה לשם מה הפורום הזה אם זוהי תגובתך. אציין כי על פי כל התיאורים ישנם לא מעט סיבות לדאגתי מה גם שזה לגיטימי החרדות המסויימות הללו

תודה רבה רבה חג שמח

בס ד שלום. יש לי תינוק בן שנה וחצי עם תסמונת דאון שנמצא במעון שיקומי ומגיע לשם בהסעה. הוא לא מצליח להתמיד במעון שכן הוא תמיד חולה . פתאום מקיא בגן - ואז שבוע בבית. משלשל - ואז נשאר בבית. וככה כל פעם מחדש מגיע למעון יום יומיים וחוזר הביתה לכמה ימים. שאלתי האם יכול להיות שזה תגובה פסיכוסומטית? הוא מאוד קשור אליי - האימא ומפחד מאוד מזרים. במעון הם מתארים שהוא בסדר עם הצוות . למרות שאני לא לוקחת אותו ולא מחזירה כי יש לו הסעה. מעניין אותי לדעת אם יש דבר כזה תגובות סומטיות בגיל כזה כדי להישאר עם אימא בבית..

שלום, הילדה שלי בת שנה וחצי וברור לי שיש לה הפרעת התנהגות קשה אני רק לא יודעת למי לפנות ומה לעשות... אולי כאן אוכל לקבל הכוונה . מאז שהיא נולדה, היא קיבלה המון ידיים, הרמנו אותה מלא, פינקנו אותה מאוד לא שלחתי אותה עד עכשיו אפילו למסגרת, אני נמצאת איתה בבית וכרגע לא נראה שארשום אותה לאף גן היא ילדה שמאז שהיא נולדה מאוד מאוד קשה להרדים אותה, כמעט בלתי אפשרי ויוצא שהיא מגיעה המון למצבי קיצון של עייפות שגורמים לה להיות נידית ובכיינית במהלך כל היום גם כשהיא נרדמת, היא קמה כל שעה, לפעמים פחות ולא תמיד אפשר להחזיר אותה לישון כי היא פשוט לא מסכימה היא נרדמת לרוב על הידיים או בנידנודים בעגלה בבית/ בחוץ לאחרונה זה רק מחמיר- ברגע שהיא לא מקבלת ידיים היא משתנקת מבכי בקטע מלחיץ מאוד, היא ממש לא מצליחה לנשום ומקיאה!!! הדבר היחיד שעוזר זה להרים אותה אבל לפעמים זה לוקח שעות להרדים על הידיים וגם לי וגם לבן זוג שלי אין כוחות נפשיים ופיזיים לזה יותר זאת אומרת שגם אם אנחנו רוצים לעשות כל מיני שיטות חינוך לשינה שהציעו לנו, זה ממש לא אפשרי כי הילדה מקיאה מבכי ואנחנו מפחדים שתתייבש כי זה כבר הגיע למצב הזה וחוץ מזה אנחנו לא יכולים לשמוע ולראות אותה במצב הזה אז פשוט נכנעים כל פעם ללהרים על הידיים שעות חשוב לי לציין שהיא ילדה מאוד דעתנית, עקשנית, עומדת על שלה. אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה, היא מאבדת את זה לחלוטין! היה אפשר לראות את זה כבר מגיל מאודדד קטן ולדעתי, ותקני אותי אם אני טועה, נולדים עם אופי מסויים, תכונות מסויימות, ובוא נגיד שההתנהגות שלנו של לעטוף אותה ולפנק יותר מדי רק החמירה את המצב. השאלה מה כן אפשר לעשות במצב הזה? אנחנו ממש מתוסכלים ומיואשים אין לנו חיים כל היום זה רק סביב לנסות להרגיע אותה ולהרדים אותה אין לי זמן לאכול, אנחנו לא ישנים.. בבקשה אשמח לתשובה !! תודה

שלום, אני ובעלי בהליכי גירושין ועוד לא סיפרנו לילדים (בן 12 וחצי, בן 10 ובת 6 וחצי). באוגוסט לבכור יש בר מצווה ובני משפחה המליצו לנו להמתין עם הגירושין ושיתוף הילדים בהחלטה לאחרי הבר מצווה כדי שהבכור לא יתבאס וזה יקלקל לו את החוויה וכדי שתהיה אווירה טובה. חשוב לציין שכל ההליך נעשה ברוח טובה יחסית ובצורה מכבדת ביני לבין הגרוש לעתיד. אנו בתהליך גישור שמתקדם טוב ואין בלאגנים ודרמות. לי זה נראה הרבה לחכות עד ספטמבר במיוחד לאור העובדה שהתהליך כבר ממש לקראת סיום וכבר יש הסכמות. אשמח לשמוע חוות דעת של פסיכולוג

שלום איך עלי להתייחס למצב של אוננות של ילדה בת 6 האם זה תקין? או שכדאי לטפל בזה

שלום לבני בן השנה ו 8 חודשים ישנם דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם מידי יום ביומו שהחלו לפני מספר חודשים ומאז זה רק החמיר. מידי פעם במשך היום הוא יורק על אנשים, עלינו (הוריו), ילדים בחוץ ובגן (נמצא איתי בגן עם אמא פעמיים בשבוע) ובנוסף, גם על אנשים בטלוויזיה. לאחרונה, בעת היריקה הוא גם מכה עצמו במצח ובראשו. כמו כן, הוא נוגח בנו לעיתים קרובות ובכל בני המשפחה בראש וברגל ומרביץ לנו בפנים (לעיתים צוחק מיזה) אציין שכל זה נעשה גם כשהוא לא מתוסכל/עייף לא עוזר התעלמויות/הערות/דיבור ברוגע/הסחות דעת. הוא ממשיך עד שנרגע. בנוסף, לעיתים בגן עם אמא, הוא חוטף משחקים לילדים אך גם משחק ואף נותן משחקים. הוא יוצר קשר עין ותקשורתי אך שום מילה שאומר אינה ברורה מלבד המילה אבא שהחל לקרוא לכל מיני חפצים אבא. לאחרונה, כשרואה קרובי משפחה שמכיר ואת הסבים והסבתות שרואה מספר פעמים בשבוע הוא נעמד כמו "פסל" למשך מספר שניות עד שמשתחרר אבל לא רץ אליהם ולא קןרא להם ישר אלא מקבל פניהם ופניי כולם על ידי כך שמראה חפצים שלו כגון: חיתול, מוצץ (שנותן אפילו לדמויות בטלוויזיה). לי הוא כלל אינו קורא אך יודע להצביע על כולנו ועל דברים שרוצה. אציין, כי יש לו נוזלים רבים באוזניים, שקד שלישי וסובל מתסמונת דום נשימה חסימתי. צריך לעבור במאי ניתוח שקד כנראה גם כפתורים. כשאומרים לו תן חפץ למישהו מאיתנו הוא נותן למישהו אחר ממי שהתבקש לתת. אשמח למענה ולדעת את הסיבות להתנהגויות הללו בתודה מראש

תודה על תגובתך המהירה בטיפת חלב אמרה שהכל תקין ותואם גיל אנחנו בהתפתחות הילד היינו פעם בשבוע אצל קלינאית שממש בחנה את היכולות שלו וההתנהגות וטענה שהכל תואם לגיל בנוסף גם פיזיותרפיסטית, מרפאות בעיסוק לאחר מספר מפגשים ובנוסף מפגשים עם נוירולוגית התפתחותית שטענה אותו הדבר שזה תואם גיל וכולן פה אחד אמרו שהוא חכם ומבין הכל וזו התנהגות מוכרת. הקלינאית אמרה שנבוא אחרי הניתוח של השקד וככל הנראה הכפתורים והנוירולוגית אמרה בגיל שנתיים אך הן לא רואות שום דבר חריג. אך אני חשה תסכול רב ובעיניי יריקות ונגיחות זה לא דברים שראיתי שפעוטות עושים

שכחתי לציין שצ'יפ גנטי בהיריון היה תקין לחלוטין עקב שקיפות מעט מעובה 3.5 בנוסף ביצענו mri ראש וסקירת מוח שגם יצא תקין

תודה רבה על תגובותייך המהירות אסתכל על הדברים החיוביים שאלתי כאן על מנת לקבל חוות דעת נוספת ולדעת האם אכן ישנם לא מעט מקרים כאלה ושזה מסתדר

שלום רב, אני בת 50, נשואה, אם ל- 3. לאחרונה יש חיכוכים רבים ביני לבין בעלי על רקע משבר שחווינו ומשקעים מן העבר זה כפלי זו. אנו מנסים לפתור את הבעיות בינינו ללא טיפול זוגי מאחר והוא מתנגד לכך עקרונית. בתנו הצעירה, "בת הזקונים", בת 13, חוותה קשיים רגשיים בעקבות משבר חברתי במעבר מהיסודי לחטיבה . אז, לבקשתה, היא החלה טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי ומצבה השתפר מעט. היא נערה רגישה ונבונה מאד . לאחרונה היא מספרת שהיא מרגישה בדידות בבית כי אחיה הגדולים לא נוכחים (אחד בצבא והשני סטודנט) והיא מרגישה שכלב יעזור לה רגשית וחברתית. היא מנדנדת לנו כבר שנים להביא כלב ותמיד אני זו שסירבתי מכל בני הבית. התנגדתי לכך מתוך מחשבה שהעול יהיה עליי אחרי שההתלהבות תישכך שיהיה בלגן בבית ושאין לי כוח להתחיל לגדל "ילד" נוסף. בתי טוענת שהיא תעשה הכל עם הכלב. כרגע אני נקרעת בין הרצון להסב לבתי אושר לבין מחשבותיי על עתיד יחסיי עם בעלי, החשש שניפרד ואני אשאר עם כלב לכ-20 שנים ואהיה מחויבת לטפל בו. היום, בגילי, אני מרגישה שאני צריכה רוגע ושלווה ולא עוד יצור שובב שידרוש תשומת לב וטיפול יומיומי. מכרים שהם בעלי כלבים אומרים שכלב יעשה פלאים בבית ויביא שמחה לכולם. בתי מתחננת יום יום, היא טוענת שאני אגואיסטית ולא מוכנה להתפשר על רצונותיי למענה, כדי שיהיה לה טוב. הילדים הגדולים גם מפעילים עלי לחץ שאני צריכה לעשות למענה את המהלך הזה. אני ממש מתלבטת ומרגישה רע ולא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה. תודה

תודה על תשובתך. אשמח להבין את הכוונה במשפט: "האם את יכולה לומר שאת עושה את אותו הדבר? ברמה האישית, לא הזוגית...". כוונתך האם אני עוזרת לעצמי? אני נמצאת כרגע על פרשת דרכים עם עצמי ועם הזוגיות שלי. נעה בין רצון להשאר יחד לבין להיפרד. חוששני שהבאת כלב תהיה טעות , כמו ללדת ילד נוסף לתוך מערכת יחסים בעייתית. אול גם כלב יסבול מהמתח בבית. קראתי מחקרים על היתרון בכלבים ומצד שני גם על האחריות הכרוכה בכך. אני עושה מה שנדרש כדי לתת לבתי טיפול מקצועי , אך עדיין היא רוצה "חבר" נאמן שיגיע בדמות כלב. האם לדעתך עליי לוותר על התנגדותי לכלב למענה?

שלום, בתי בת השנתיים אוחזת רוב הזמן את הצווארות בחולצתה, כך שיוצא לה כמו שפיץ כזה בין האצבעות ואותו היא מלטפת עם אצבע נוספת. כאשר אומרים לה להפסיק היא מחייכת, כאילו יודעת שמה שהיא עושה הוא שונה. האם זו פעולת הרגעה? עושה את זה כבר המון זמן. שמתי לב לכך שהיא גם מאוד מופנמת ושקטה עד שפתאום היא מחליטה להיפתח ולדבר חזק. על מה זה מעיד?

בתי בת 17.5. בכורה מבין 3 אחים. לפני מס' חודשים נחשפתי למכתבים שמצאתי אצלה במגירה. המכתבים מיועדים אליה ובעלי אופי רומנטי. חלק מהמכתבים נכתבו ע"י חברה שלומדת איתה וחלק מהמכתבים נכתבו ע"י ילד שלומד איתה. בשני המקרים בתי השיבה ושיתפה פעולה עם ההתכתבות. אציין כי גם את הילד וגם את הילדה אני מכירה ומעת לעת הם אף מגיעים אלינו הביתה במסגרת הגעת מס' חברים של בתי כקבוצה. אני מתקשה ליצר מול בתי שיח פתוח על מנת להבין מה קורה בשתי הסיטואציות ובפעם היחידה שניסיתי לגשש היא נאטמה ונסגרה ומאז איני יודעת מה לעשות. כאמא אני רוצה להבין אם מדובר בהתנסות מינית וסקרנות של הגיל או שבתי כבר גיבשה נטיה מינית ועכשיו מתנהלת בתוך 2 מערכות יחסים שמבקשת לבדוק מה "עובד" יותר. מבקשת את ההכוונה שלכם כיצד אוכל לפעול להמשך וכיצד ניתן ליצור שיח מול בתי בעזרת כלים שאולי טרם נחשפתי אליהם.

תודה רבה על התשובה. אציין שבתי לא יודעת שאני ראיתי את המכתבים, עד גיל 16 הייתה מאוד פתוחה ומשתפת ופתאום מאוד נסגרה והפסיקה לשתף.

היי, לאחרונה שמתי לב שהתינוקת שלי אין בעיה לגשת לאנשים זרים ולבקש שירימו אותה , או לחבק פתאום אישה שבאה לקראתינו ברחוב, במרפאה ובמשחקיה, ממש פולשת למרחב אישי של כל אדם, מאז שזוכרת אןתה לא נראה לי שעברנו שלב של חרדת זרים, קראתי באינטרנט על הפרעת dsed, ושזה יכול להווצר מטראומה או הזנחה או נטישה או שלתינוק אין קשר בריא עם מטפליו, האם יש ממה לחשוש ? האם זה יכול להעיד על אוטיזם? לאן לפנות? מעבר לזה היא מקסימה כל מי שפוגש אותה ומתפתחת בסדר לגילה.. התחילה ללכת בגיל 11 חודשים, מצביע יודעת לבקש מה שרוצה, יש משחקי דמיון, קשר עין יציב , קצת שובבה ולפעמים מרביצה מתסכול או לבדוק גבולות, אני נורא מודאגת.. מציינת שלאחרונה נולדה לה אחות קטנה שלה היא נוטה או להרביץ או ללטף ולנשק

תוכלי להגיד לי בבקשה על נושא האישפוז? היא אמרה שהפסיכיאטר אמר לה שאולי אישפוז, כי היא לא אוכלת גם, אבל הוא מקווה שלא. חשוב לי לדעת מתי כדאי לאשפז?

היא הייתה בטיפול קצת אבל אז הפסיקה כי לא היה לה כוח. לחצו ואיימו עליה אבל היא אמרה שהיא רוצה לחזור רק מבחירה, בינתיים היא מלווה בפסיכיאטר פעם ב 3 שבועות. היא אומרת שאין לה כוח לטיפול, ולאט לאט היא עוברת תהליך שהיא תרצה את זה מעצמה

שלום וברכה! הבת שלי בת כמעט 18, מתמודדת עם דיכאון קשה, היא כמעט לא מגיעה ללימודים ומסתגרת מאוד. לוקחת פריזמה, התחילה עם כדור אחד ואח"כ 2 כדורים. המצב לא משתפר. מה עושים? אולי אישפוז יעזור? איך יודעים מתי צריך לאשפז?