פורום זוגיות חברה ותעסוקה

שלום רב אני בן 31 ובת זוגי צעירה ממני ב6 שנים אנחנו 8 שנים ביחד, גרים ביחד ומסתדרים טוב בניהול משק בית, שותפות, החלטות וכו. היא הבן אדם הכי חשוב לי בעולם ורבים שואלים אותנו מתי החתונה. אני רוצה אותה כאמא של הילדים שלי. אבל יש בעיה בסקס שעד היום הדחקתי והיום כבר קשה לי. בחודשים האחרונים התחלתי להתאמן אימוני משקולות אחרי שנים של הזנחה ואני מוצא את עצמי עם עליה בחשק המיני, לא מפסיק להסתכל לצדדים ולחשוק בבנות אחרות. אני לא עושה כלום בנידון כי הקשר עם הבת הזוג חשוב לי מדי. אבל אני לא יודע איך להתמודד עם הפערים בינינו. היא אוהבת סקס מאוד עדין כמו סרט של דיסני כזה ואני רוצה משהו קצת יותר אגרסיבי ומסעיר (לא חניקות ודברים קיצוניים). התדירות של הסקס שלנו נמוכה. אני מרגיש פתאום יותר סקרן כלפי נשים, כלפי סוגי מראה שבחיים לא נמשכתי אליהם. מרגיש שלא הייתי עם מספיק בנות ביחס למה שיכלתי ושהחיים קצרים מכדי להיות לאורך 80 אחוז מהם עם אותה פרטנרית. (שכבתי רק עם 6-7 נשים לפני שהייתי איתה, וכאמור עברו 8 שנים מאז). חשבתי על יחסים פתוחים, אני לא חושב שהיא תגיב יפה לרעיון ובנוסף - לא יודע איך אני ארגיש אם היא תהיה עם גבר אחר ואז תחזור למיטה שלנו. אני יודע דבר אחד - שאני מתוסכל עכשיו מאוד ואשמח לעזרה ראשונה כלשהי עד שנצליח למצוא מטפל שמתאים לנו.

שלום ד"ר , אני ובן זוגי נשואים 7 שנים עם 3 ילדים יש לנו בעיות בתחום המיני ( בגללי , בגלל הגועל שלי מאיבר המין הגברי ) חוץ מזה אנחנו אוהבים וחיים בכיף אני יודעת שהוא מרגיש דחוי ממני . בגלל המיניות לאחרונה הוא אומר לי את זה כל הזמן ופתאום הוא מתחיל לבכות המון אנחנו נכנסים למיטה , כשאני מנסה להרדם אני שומעת אותו בוכה ללא הפסקה אני מחבקת אותו . ואומרת שאני מצטערת ואני אוהבת ורוצה שיהיה לו טוב. אבל אני מרגישה שהוא מדרדר אותי לדכאון חמור משלו ובנוסף , הכי חשוב אני מרגישה שהוא כבר לא מוערך בעיניי הוא נראה חלש לא מוצלח אני פוחדת שאני מתחילה כבר לא לאהוב אותו בגלל זה יש פתרון לזוגיות הזאת אני מרגישה אבודה אשמח מאד לעזרתך, תודה.

תודה רבה ד"ר על התשובה המוסברת היטב והמפורטת . אפנה בהקדם לטיפול אני חושבת שגם בן זוגי ישמח שנטפל בעיניין.

שלום אני אימא לשני ילדים בשנות השלושים לחיי . נשואה מעל ל 10 שנים . לצערי בעלי בגד בי לפני כשנתיים דבר שהיה שוק בשבילי הוביל לדיכאון, חרדה, ירידה במשקל, עצב ובעיקר טראומה . למרות שהוא התחרט ודאג לשקם את הזוגיות בינינו ( מערכת היחסים שניהל היתה קצרה כחודשיים וקצת) . אלא שאני הפכתי לאדם אחר מאז הרגשות שלי כלפיו השתנו ואני לא נמשכת אליו כמו פעם . לפני כשנה וחצי הכרתי בחור דרך פרויקט משותף. הבחור נדלק עליי כבר מהדקה הראשונה והרעיף עליי מילות אהבה , מחמאות וטען שבחיים לא חווה כזה רגש חזק וחיבור למישהי . בלמתי אותו המון בהתחלה אך לבסוף איכשהו התחלנו להתכתב והקשר נהיה חזק ויוםיומי דיברנו המון, התראינו לעיתים אך ללא יחסים אינטימיים, הוא לא ביקש ואני לא רציתי לעשות דבר שלא אוכל לחיות איתו. המפגשים שלנו היו מלווים בדיבורים, צחוקים, חיבוק תמים ולא מעבר . לאחרונה הוא הכיר מישהי כי הוא גם רוצה להתקדם ולהתחתן הוא בגיל שצריל כבר להקים משפחה . בהתחלה הוא המשיך להתכתב איתי ואמר שקשה לו והוא חייב להתמסד ולהמשיך הלאה כי ההורים לוחצים והוא גם לא רוצה להרוס לי את הבית(הוא תמיד חשש לעשות לי בעיות ושמר עליי כמה שאפשר). לאחרונה כשהתחיל לקלוט שקשה לי הוא נלחץ והתחיל להתרחק והקשר הפך ל on/off . פעמים דיבר איתי ברגשות ופעמים דיבר איתי ממש באופן שטחי. נעלם כשהיינו מתעמתים על אופי הדיבור שלו איתי שכל פעם משתנה. וכרגע נעלתי את כל המדיה שלי כדי להתרחק ממנו ולמנוע אינטרקציה. הבעיה שקשה לי מאוד אני כל הזמן מחכה להודעה .. או סטטוס שמעיד על כך שהוא עדיין חושב עליי. אני רוצה לשכוח ממנו לחלוטין למרות שלא סגרתי איתו מעגל וזה מעיק . אבל לא רוצה לפנות אליו כי הוא בזמן האחרון היה לחוץ ממני ובמיוחד בגלל שאני נשואה וזה עלול לגרום לבלגן. איך אפשר לנטרל את הרגש של הגעגוע וכמה זמן ייקח עד שעוברים את המשבר של פרידה ממישהו שהיה נוכח בחיינו באופן מלא ??? אני באמת רוצה לעבור את התקופה הזו ולהתקדם הלאה .

שלום רב, אני מנסה להכיר בחור ומשיחת הטלפון הראשונה בינינו אני מרגישה שאני באתגר.הבחור מדבר די הרבה ואני מתקשה לזרום ולהצטרף לשיחה.מרגישה במידה מסויימת מותשת ומתוסכלת . שוחחנו בינינו על הנושא ואני מאמינה שניתן להתמודד. אני חושבת עם עצמי איזה משפט אני יכולה להגיד לו במהלך השיחה ושלא יפגע בו? אודה לתשובה.בברכה

אני אישה בתהליך גירושין,בגלל סיפור הקשור לגירושין הכרתי בן אדם בעל מעמד מסויים לפני שנתיים.לפני חודשים בערך אני מקבלת שיחת טלפון ממנו להפתעתי הוא שאל לשלומי ,הבין ממני שאני עדיין בתהליך גירושים כי העניין מסתבך וייעץ לי בנושא מסויים הקשור לעבודתן וכאן הסיפור התחיל , מידי פעם היה מגיב לי על סטטוס בואטסאפ לשאול לשלומי מתוך דאגה , ועד בגלל התשובות שלי שהכל לא בסדר היה מבקש להתקשר שיחה , היה מדבר איתי בסופר איכפתיות ומשכיל משפטי פרגון על היופי שלי בכל הזדמנות , פעם אחת הוא שידל אותי להגיע אליו לשיחה ,הגעתי דיברנו וכל הזמן פירגן לי על כמה שאני יפה והרשה לו להתערב לי בתספורת השיער איך שהוא רצה שאעשה כי טוב לו לראות אותי כך וכשהזכרתי את הצעירים בכניסה למקום התעצבן וביקש אפסיק , אותת לי בהתנהגותו שהוא מקנה לי , מספר פעמים תוך דקות לחץ לי ידיים והחזיק לי את הידיים ולחץ עליהם וחייך , וכל התנהגותו היתה איתות לבן אדם מאוהב אני שהיתי בשוק לא ידעתי איך להגיב הלכתי הביתה עם סימני שאלה מה הוא רוצה מהחיים שלי ועד כאן לא היתה לי טיפת רגש אליו להפך הייתי נזהרת ממנו כי חשדתי בנאמנות שלו וההסבר שהמח שלי נתן הוא שהבן אדם הזה הולך לנצל אותי בגלל הסטטוס הנוכחי ,הייתי מבולבלת , אני בעלת אישיות סופר אמפתית ואיני יכולה לפגוע אפילו באויב ונוטה לראות את מעבר למציאות ולא ממהרת בפרשנות , המשיך לכתוב לי ולהתקשר מתוך דאגה היה קופץ על כל הזדמנות ברמה שהיתי מוחקת תמונת פרופיל ישר היה מתקשר, הענין התפתח התחיל לספר לי שהוא מתגעגע אלי , ועוד היה שואל אם אני מתגעגעת אליו והיה מתחנן אלי ממש במילי תחנונים שאשלח לו תמונה שלי ותמיד היה מגיב במשטים כמו ״ עצרת לי את הנשמה״אני מת״ ושהיתי מסרבת היה מגיב ״ איזה סתירה קיבלתי ״ וכאלה משפטים והיה מסיים את השיחה ב״ לב שלי״אני עד כאן לא מוצא חן בעיניי וחושבת על דרך יפה מבלי פגוע בו להגיד לו שיפסיק , עד שהוא נעלם לשבוע ,ואז בשבוע הזה אני התחרפנתי , לא הבנתי מה קרה לי פתאום אני מתגעגעת אליו ומשהוא צילצל ושאל אם התגעגעתי אמרתי כן , הוא עף משמחה, וככל הנראה אני התחלתי לפתח אליו רגשות , בתחילת הסיפור מהשיחות הראשונות משהיה מרבה לבקש תמונות הייתי מבקשת שיתעשת. על עצמו כי הוא לא ילד ושאלתי אם הוא פיתח רגשות אלי אז היה עונה ,שלא מה פתאום את בשבילי חברה ותודה שהסכמת להיות חברה שלי ושיש ביננו חיבור רוחני ואת יודעת בן אדם עובר משברים בחיי הזוגיות אנחנו דומים והתחתן מוקדם ואת יודעת איך זה אני הבנתי שיש סכסוך עם אשתו אבל לא הסכים לספר לי על מה ומה מידתו , מצד אחד אומר לי חברה ומצד שני מערים עלי באהבות וגעגועים אז הייתי בטוחה שהוא מאוהב ומתבייש להגיד ומפחד בגלל הסטטוס אז הרשיתי לעצמי להתאהב בו ,העניין התפתח לכדי שיחה על פנטזיה שלו איתי במיטה שהפנטזיה הזאת לא עזבה אותו במשך שבוע הנופש שלו עם אשתו והמשפחה ובהודעות ביננו ומימשנו את הפנטזיה הזאת,ביקש שנפגש נפגשנו היה מגע גופני סוער ללא יחסי מין התפשטות מבגדים בחצי העליון בלבד וחלקית אבל הוא לא יכל להרפות ממני עד שגמר, מיד אחרי שגמר הרגשתי את הריחוק שלו והחרטה , למרות שהגיע אלי וחיבק אותי ונישק אותי אך הרגשתי שזהו קיבלמה ששאף אליו כלומר ניצל אותי יום לצחרת שאל לשלומי אבל לא בשפה שהיתה בשפה רגילה , ומאז התחיל לדבר איתי שיחות רגיל בלי מילות אהבה שהיה רגיל אליהם וגם ההודעות יותר רשמיות , ומידי פעם היה נעלם יומיים ולאט לאט התחיל להשכיל לי שהוא היה עם אשתו במיטה שאשתו ממתינה לו ולא יכול לדבר עד שהפתיע אותי ואמר שהוא והמשפחה יוצאים לנופש ארוך מאד שעלותו מעל 80,000₪ והטיול הזה מתנה ממנו לאשתו על יומהולדתה אני כאן שכבר הייתי נחנקת מקנאה לו , לא הבנתי מה אני שומעת אל המח הבין שאני הייתי קורבן ש אדם שהיה במשבר זמני ורצה לעבור את המשבר הזה בעזרתי ואו השתמש בי ככלי לשקם את המערכת יחסים שלו עם אשתו ואו סוטה , למרות שכבר הספקתי להכיר אותו והוא באמת דומה לי בנפש והנשמה ואדם מאד אמפתי ומאד אינטלגנט רגשית שזה יכול לפסול כל האופציות בינתיים אני בדרגת השיא של ההתאהבות , ובמקביל אכזבה סכינים בלב ומשהרגשתי שהוא מתרחק והשיחות שלו הרבו לדבר על משפחתו ואשתו והתחיל לשלוח לי סרטונים על הילדים שלו והתחיל להזכיר לי כמה אני אמא טובה וכל הכבוד לי שאני שומרת על ילדיי למרות כל הקושי במלחמת הגירושין וכמה שהילדים שלי מדהימים ומבקש לשמור עליהם ועל שלומי והשיח שלו התחיל להשתמש במילים אני אוהב אותך כחברה את החברה הכי טובה אני מעריך אותך וכל מילה ממל במקביל מידי פעם היה אומר לי שהוא מתגעג ושואל אם אני מתגעגת וכשהייתי עונה כן היה מתחרפן , אותי זה בילבל מאד ורגע היא היה כששלחתי לו הודעה וככל הנראה הטלפון היה עם אשתו ענה לי ביבש ולמחרת כתב לי שהוא מתנצל על הגסות אשתו ראתה השתגעה הכריחה אותו לענות לי בפניה על מנת להאמין לו שאין כלום ביננו אני שאלתי למה אין קוד הוא ענה כך אני ואישתי סיכמנו שאין סודות ביננו ותביני אותה היא מקנה לי תהי במקומה היא אוהבת אותי מאד אני בבעיה מגודל האהבה שלה ומצד שני אני לא מתכוון להתגרש אמרתי לך מלכתחילה נכון היו משברים אבל יש לי משפחה גדולה ותינוק יונק יש לי משכנתא והיא עוזרת בכלכלת הבית והיא אישה טובה כאן אני סיפרתי לו כמה אני פגועה ומרגישה מנוצלת שבחיים שלי אף אחד לא הצליח לנצל אותי כפי שהוא עשה והוא יודע שזאת פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרשה לעצמי לגעת בגבר אחר ולמה דווקא אני ולמה שיעשה כך אם הוא עדיין אוהב את אשתו, הוא שוב חזר ואמר שאני אוהב אותך כחברה ומעריך אותך ואני רוצה אותך כחברה לא הגדיר לי מה התכוון בחברה כי לי היה קשה והלכתי יום למחרת בדרך שלו לנופש עם אשתו והמשפחה עצר במיוחד במקום עבודתו על מנת להתקשר אלי מהנייח של העבודה שאשתו לא תדע והתחנן שאסלח וסיפר שלא ישן בגלל ההאשמה שלי שהוא ניצל כי הוא לא,אמרתי שסולחת כדי שלא יתבאס בנופש. האם נוצלתי? הוא מאוהב בי או מה ?

שלום, הבן זוג שלי מזה 8 חודשים טס לחול עם חברים מהעבודה, לפני חודשיים בערך עברנו משברים באמון שהוא הסתיר ממני שחיפש נשים באינסגרם ובסוף הודה ולפני חודש בערך התקשרה אליו בחורה מפעם והוא שיקר שזה חבר, הדברים האלו מאוד פגעו בי ואני נמצאת כרגע במצב של בניית אמון מולו . ישבנו במסעדה וראיתי שהוא נועץ עיניים על מלצרית וגם עם זה התעמתתי כי יש לי גם גבולות אדומים שאני מבקשת שיכבדו אותם. לפי מה שזכור לי ומה שהוא אמר לי שהוא טס לבודפשט ושהוא כבר הגיע לשם הבנתי שהוא טס לבוקרשט, עיר הסקס והזנות עם עוד 3 חברים רווקים, אני בת 30 גרושה והוא בן 29, הגרוש שלי בגד בי בדיוק באותה העיר שהבן זוג שלי טס לשם עכשיו, אני יכולה לסמוך עליו שהוא לא יעשה שם משהו שיפגע בי וגם אם כן אני לא אגלה זאת לעולם, עצם העובדה שהוא טס לשם מההתחלה ויכול להיות שהטעה אותי גורמת לי פשוט לרצות לפרק את הכל, שוחחתי עם אח שלי והוא אמר לי שזה לא מתאים שגבר עם בת זוג יטוס למקום כזה, אני באמת מבקשת עזרה מה לעשות בנושא, איך להתנהל מולו, האם זה שווה לפרק הכל.. אין לי מאה אחוז אמון בו וכל פעם זה נפגע מחדש, בשיחה איתו הוא מאשים אותי כרגיל וטוען שאני מגזימה ושהם נסעו לטייל לראות עולם, אמרתי לו שיש עוד יעדים ויש סיבה שהם בחרו דווקא ביעד הזה, אשמח להתייעצות, תודה רבה

שלום, אני בת 40 וקצת, נשואה עם 2 ילדים. מאז שפרצה המלחמה הזוגיות המאושרת שלי עם בעלי נפגעה. אני מרוכזת רק בפחד ובחרדות שלי והראש שלי בכלל לא פנוי לדברים אחרים. אני מתפקדת על אוטומט כמו רובוט אבל לא מצליחה לחזור לצאת לבילוי קטן עם הבעל כמו בעבר ומעדיפה להיסגר בבית ולהרגיש מוגנת. השפעת הפחד מהמלחמה פוגעת גם בהיבט הפיזי, גם השיח המצומצם כי הפכתי להיות מטופלת ופחות אישה כאישה לבעל. האם יש עצה איך לשרוד את הזוגיות לצד המלחמה ולא לפורר הכל, כך שלא יהיה קשה לאסוף את השברים ולבנות מחדש בסוף המלחמה?

נשוי 20 שנה עם ילדים,אשתי לא אוהבת בכלל סקס בשנים האחרונות בכלל שזה לא מגע כלום,כול פעם לא בא לה ,מתרחקת,כרגע אני שנתיים בלי סקס איתה,מעניין עם רק אני חווה את זה ,גם לפני זה לא היה כלום,אני עובד והיא עובדת פחות שעות ממני,,משכורות לא משהו מגיעים מגיעים ל12000ביחד,, היא לא מתגלחת,לא רגליים ולא בית שחי,שמה מכנסיים ארוכים ,לא אוהבת ים בריכה,לא הייתה בים לא משתזפת כלום,,אני גם לא חסר לי עשיתי דברים שפגעו בזוגיות לקחתי כסף שנים ממשכורת שלי אבל היא גילתה וזה יצר חוסר אמון או לא יודע ,שואל איזה חיים אלה ?

שלום, אנחנו נשואים כמעט 10 שנים עם ילדים אישתי נתפסה על שקר שנראה שטותי כמו "הוצאתי את הכלב לטיול" אבל זה לא קרה ולאחר שגיליתי שלא קרה הטענה מצידה היא שלא הספיקה כי היה כבר מאוחר והיא הייתה עייפה (הייתי בעבודה) ולא רצתה שיהיה ויכוח או 'נזיפה' , איך אני אמור להתייחס למצב כזה אחרי שקר קטן כל-כך שקל לגלות אותו ואם שיקרה על דבר כזה שטותי בקלות מבלי למצמץ אז אולי שיקרה על דברים גרועים יותר שאני לא יודע עליהם

שלום לכל מי שיש לו רעיון לעזור לי להחליט כי אני לא יודע התגרשתי לפני כמה חודשים כמעט שנה, לאחר הגירושין הכרתי בחורה מאוד מעניינת ואוהבת, לאחר שהתחלנו לגור יחד התחילו קשיים קשה להסתדר ת הרבה מריבות בגלל דברים טיפשיים או הבדלי מנטליות , אני חושב שאני אוהב אותה והיא אותי לא יודע איך לבדוק זאת , מצד שני האקס שלי פתאום התחילה לשלוח לי הודעות שהיא מאוד רוצה אותי ולא יכולה לחיות בלעדיי , והייתה רוצה שנחזור להיות או לנסות שוב אולי לחזור להיות יחד. אני ממש מבולבל לא יודע איך ומה לעשות , האם לחזור לאקס לנסות שוב או לנסות לחזור לחברה ולנסות להסתדר יחד ולהתגבר על כל המכשולים כי אולי זה יצליח תודה לכל עצה מכל אחד שיכול לסייע לי

סליחה דוקטור לא הבנתי . מה הכוונה שלך כשאתה אומר "המשך עם מה שהתחלת , אל תתפתה לנהל את הקשיים שלך /שלכם בשיטת 'זבנג וגמרנו'. לא הבנתי את תשובתך אשמח להבהרה תודה

שלום לכולם, אשמח לתשובה- אני לומדת לתואר באחד ממקצועות הבריאות (הפרעות בתקשורת). בתהליך הקבלה לתואר היה עליי למלא הצהרת בריאות+ אישור רפואי. לאחרונה התבקשתי למלא הצהרה מפורטת המבקשת בין היתר להצהיר על אשפוזי עבר. כשהייתי נערה, עברתי משבר נפשי (דכאון וחרדות) שארך כחצי שנה בערך, בו טופלתי בכדורים (רק פריזמה) אך גם עברתי אשפוז של שבוע (בו אשפזתי את עצמי) מעולם לא הייתי סכנה לעצמי או לסביבה. מהאשפוז עברו 8 שנים ואני לא נוטלת כדורים כבר 7 שנים. שירתתי בצבא שירות מלא. אינני מטופלת ומנהלת אורח חיים רגיל לגמרי. שאלתי היא האם אשפוז כזה מופיע בתיק הרפואי של קופ"ח? והאם ידוע מה המשמעות של ההצהרה ואם שיתוף מידע שכזה עלול להשפיע על המשך הלימודים שיש בהם גם הכשרות קליניות. היה צורך של אישור רופא תעסוקתי/ פסיכיאטר? או אפילו עלול להיות מצב שלא אוכל להמשיך בלימודים או לעסוק במקצוע. אודה לעזרתכם.

אני כן אוהבת את בן זוגי הוא כן תומך בי ושם בשבילי ואני מתמודדת עם טראומה והוא תמיד איתי לגבי הבעיה הזו אבל יש בעיה שהמשפחה שלו תמיד ריציתי אותם תמיד הלכתי קניתי דברים שהם היו צריכים אם זה מתנות בחג ופרחים והיו שולחים אותי הרבה לקנות להם תרופות ודברים ומחזירים לי פעם אחת לא הבאתי להם תרופות מחקו אותי לא הזמינו אותי יותר גם לא בחגים אני עדיין לא התחתנתי איתו אבל המשפחה שלו על הפנים ואני מפחדת להתחייב בקשר כזה עם כל האהבה אליו גם הוא נשאר לחיות בבית שלו והמשפחה שלו לא רוצה שיעזוב כרגע כי הוא משרת אותם והוא שם כל היום ועם כל האהבה עליו זה בלתי נסבל שהוא כל היום אחריהם עדיף לסיים עם זה? פעם הוא היה הדבר הכי חשוב לי והוא היה מתרכז רק בי והיום הכל הןלך סביב המשפחה שלו אמא שלו מנגנת לו על המצפון והוא נשאר להיות איתה ואומר שהוא כרגע איתה והוא יעזוב בהמשך ואני כלכך סובלת איפה שאני נמצאת ובבית שלי..

מעריכה מאוד דוקטור את תשובתך תודה רבה מקרב לב.

שלום, אני בת 50, גרושה פלוס ארבעה ילדים בגילאי העשרים. אני יוצאת שלוש שנים עם גבר רווק בן 45. מדובר בגבר שאינו משכיל וכרגע מובטל. אני נראית צעירה ממנו, משכילה ובעלת קריירה. ילדי אוהבים אותו מאד ונקשרו אליו. יש בינינו אהבה נדירה, מרגשת, חיבור בכל מובן אפשרי.לי לא מפריע שאינו עובד ואינני זקוקה לו מבחינה כלכלית. הוא אומר שאינו רוצה ילדים ביולוגיים וכי השנים שבילה איתי ועם משפחתי היו המאושרות בחייו ולא צריך יותר. האם לדעתך פער גילאי של חמש שנים בשלב הזה משמעותי בהתייחס למערכת היחסים שגוללתי בפניך? אני מוכנה אפילו לוותר על הכל על מנת שיתחתן עם בחורה צעירה ויקים משפחה אך הוא לא מעוניין.

תודה רבה דוקטור

שלום רב הבן שלי בן27 יוצא עם חברה שלו כבר 7 שנים היא לחצה במשך שנתיים להתחתן הוא לא היה בשל לחתונה לפניי כחצי שנה הציע לה נישואים ביוזמתו ,הם אמורים להתחתן בנובמבר ,היא לוחצת לגור ביחד הוא לא רוצה ,הוא תמיד דואג מה יהיה איתי ועם בעלי ואיך נתמודד עם הלבד אחיות שלו לא כאלה מגיל צעיר למדו באונ' וחיו מחוץ לבית הוא נורא עצוב מתוסכל ואני חושבת אולי הוא קצת לחוץ שהחתונה מתקרבת אשמח לעצה איך אוכל לעזור ולהבין אותו תודה מראש אמא

היי, אני ממש צריכה עזרה.. קודם כל אני בת 20 ולפני שנה וחצי הכרתי מישהו מדהים ומהמם, החודשיים הראשונים היו פשוט וואו לפני הזוגיות הכרנו חודש וחצי וא נפגשנו אחרי חודש נהיינו זוג.. בעבר הייתי בזוגיות כואבת שכללה בגידה ועשיתי שטויות כמו ילדה קטנה ובן הזוג הנוכחי שאיתו אני כבר שנה וחצי לא ידע ולא רציתי להגיד כי זה לא משהו שתבטלי בו ואם הזמן בוא התחיל לשאול אותי ואני שיקרתי כי לא רציתי לדבר על זה כי נכוותי גם בדרך השטותית הזו.. עם הזמן נודע לו דברים אחרי זה סיפרתי לו ויש מישהו שאומר לו דברים לא נכונים עליי ככה הבנתי, ומשום ששיקרתי בהתחלה הוא לא מאמין לי אנחנו בזוגיות אבל לא מפורסמת דרכו ברשתות החברתיות כבר שנה פלוס ויש לנו הרבה קשיים, אני היחידה שמרגישה שנלחמת וזה לא יאבד כי בכל זאת זאת אשמתי שהגענו למצב הזה הוא באמת מדהים, הההורים לא אוהבים אותו בגלל שהוא היה עושה שטויות והייתי בוכה הרבה בגללו כי הוא מקור העוגן שלי.. הוא בגד בי פעמיים אבל אחרי זה אמר לי אז ככהה שהוא חושב שזה בסדר כי הוא אמר לי אבל אני יודעת שזה לא בסדר וגם אני לא הייתי בסדר ואני מודה בזה ואמרתי לו אלפי פעמים שאני מתטערת אבל כל פעם קופצים לו תסביכים, הוא לא לוקח אותי כשהחברים שלו יוצאים או מפרסם אותי ברשתות החברתיות כדי שבכיביכול לא יגידו לו משהו עליי שהוא לא ידע לפני ממני.. הייתי בקשר עם מכר בפרידה שהייתה לנו באמצע הזוגיות והוא לא ידע ועם הזמן הוא גילה, לא נפגשתי עם אותו מכר או היה לי איתו משהו רק שיחה טלפונית והוא כעס נורא, היום הכל בסדר אפשר לומר, אני גרה איתו אבל לא ראיתי את המשפחה מלא זמן ככה שאני בקשיים עם המשפחה וגם איתו מידי פעם אני מפחדת שכשאני אצא מהבית אז הוא לא יכניס אותי או שיריב אילי או שיפרד ממני או משהו כזה ובחיים לא דיברתי עם גבר מאחורי הגב שלו או ניפגשתי או בגדתי בו למרות שהוא בי פעמיים, הוא היה מדבר עם בנות וכל זה ואני הרגשתי שמגיע לי ההתנהגות הזו אחרי מה שעשיתי ששיקרתי ואני לא יודעת מה לעשות איך להתנהל אני כל הזמן מרגישה פגועה ברגשות לי ומרוחקת ממנו כאילו ממש קשה לי איתו ואני מאוד אוהבת אותו ואני מרגישה שהוא רגיל אליי אפשר בסקשה עזרה וניתוח של הזוגיות שלנו ממה שסיפרתי כאן תודה רבה מראש על המענה :)

אציין שהשטויות שעשיתי היו לאחר הזוגיות ואז הכרתי את בן הזוג הנוכחי שלי

שלום רב. אתמול בערב היה לי דייט מוצלח . אני בן 32 והאישה 35. היא שוכרת דירה ואני לא. לא עלה הנושא הזה בנינו בשיחה,אך העניין מפריע לי. אני לא רוצה להסתיר את העובדה שאני גר אם ההורים,אך לא יודע כיצד לספר לה את זה . אך אני יודע שהנושא יעלה בסופו של דבר . איך אני ומתי אני אמור לספר לה ?

אני גר בקהילה כמטופל ומאוהב במדריכה שלי והיא מאוהבת בי והציעה שתעזוב את העבודה כי לא מקצועי האם חוקית בשבילה ובשבילי ?יכולים להיות בקשר זוגיות אם תעזוב ? האם מקום העבודה שלה יכול לתבוע אותה ? למרות אני שהתחלתי איתה והכל בהסכמה שלי ומחוץ לתחום העבודה ? האם מבחינה חוקית נוכל להתחתן כי אני מוגדר כמתמודד נפש ?

שלום אני בן 32 יש לי נושא שמקנן בי וגורם לי להרבה התלבטויות, יש לי בת זוג מדהימה ממרכז הארץ עשתה תואר בשיווק עובדת במשרד ממשלתי בעבודה מאוד איכותית ומפתחת עם קריירה וקביעות , אני הרבה שנים עבדתי בעבודות הכי גרועות שיש( אבטחה , סופר ) עשיתי תואר ראשון בספורט אבל בחרתי לא לעסוק בזה בשל שיקולי שכר, אני מצאתי עבודה כנהג ברכבת עבודה במשמרות ולילות עם פרנסה ראויה קביעות ותנאים סוציאלים מלאים (משכורת 13 ביטוחים וכדומה) אין לי בסיס כלכלי יציב, אבל כול מקום עבודה האחר הציע לי 7,8 (עבודות משרדיות) נטו ופה זה 12 נטו בנוסף שקלתי לקחת קורס בהייטק אבל פחות התחברתי לתכנות, הציעו לי משהו מודיעין של המשטרה בשכר 7 נטו (זה לא מספיק להקים משפחה), אני כול הזמן חושב על זה שהעבודה שאני עושה לא מפתחת אותי בכלום כרגע, אני לא סובל אבל חושב האם את זה ארצה לעשות כול החיים? בנוסף אני מראשון לציון (שעה נסיעה מהבית זוג) וחושב איך נסתדר ככה לטווח הרחוק..אשמח לאיזה תובנה האם אני טועה בבחירה שלי או שבעצם הכול בסדר?

היי, אני נשואה כבר שנה, אחרי יותר מ 3 שנות זוגיות בעייתיות בעיקר בגלל ההתערבויות המוגזמות של אמא של בעלי והאחיות שלו בפרטי פרטים בחייו. חשבתי שזה יעבור אחרי הנישואים, אך זה נהיה גרוע ברמות. כל פעם שנסענו להורים שלי קיבל נזיפות מהן על זה שהיינו שעה יותר שם, ביטל תוכניות איתי ונסיעות בגלל שאחותו ואמא שלו ביקשו שיאכל איתן בשבת! נמאס לי מהמצב, אחרי חצי שנת נישואים התפוצצתי מרוב עצבים, הוא או הן בעצם קובעות הכל, אין ילדים אין נסיעות אין פרסום תמונות אפילו ובאותו יום החליט מולי להתקשר להורים שלו ולהגיד להם שאני מתלוננת ומדברת על משפחתו. מאז הוציאו אותי מהקבוצה המשפחתית בהסכמתו, לא נפגש עם ההורים שלי מזה חצי שנה,מאז הטלפון ההוא, ומיותר להגיד שההורים שלו בכלל עושים עליי חרם (נפגשנו בחתונות ולא אמרו לי שלום אפילו)ורק מדברים איתו והוא נוסע מאז לשם כל סופש לבד. כעסתי אז שבועיים שלושה ואז אמרתי אוקיי אני נותנת לו זמן להתאפס והשלמנו ועברה חצי שנה מאז לבד. עברה חצי שנה כלום לא השתנה לא רוצה ילדים לא רוצה לנסוע לחול לא רוצה לראות את ההורים שלי וההורים שלו מחרימים אותי ואת משפחתי בהסכמתו !!!! שתקתי חצי שנה אבל הכל התפוצץ בגלל יום הולדת שעשתה אחותו לילדים שלה בני שנה לפני שבוע והזמינה את כל בני הדודים שלה הנשואים וגם את בעלי לבד! והוא החליט ללכת לבד מול כולם למרות שאני לא מוזמנת ואין ספק שכולם שמו לב במשפחה. מאז אני לא מדברת איתו בכלל, מרגישה שהשפיל אותי מול כולם ולא נתן לי טיפת כבוד ביום הזה וגם בהסכמתו חצי שנה להתנהגות ההורים שלו ולנתק עם ההורים שלי ללא סיבה. נמאס לי וכבר אין לי פתרונות, חצי שנה נתתי לו זמן לתקן אך בזמן אמת זרק אותי בטלפון הראשון שקיבל מאחותו שלא אומרת לי שלום. חושבת על גירושים, אשמח לשמוע את דעתכם

היי יוצאת עם מישהו כשנה וחצי פרק ב אני עם שניים הוא ללא ילדים גרוש רמת חייו נמוכה ביתו לא בית חם ועם מקרר מלא אצלי בית משפחתי ,יש ילדים שצריכה לדאוג כשאנחנו יוצאים משלם אני משלמת בייבסיטר שאצלו מזמין לנו כל הזמן אוכל מה שמציק לי שאני באה אליו לא מרגישה נעים ומקרר מלא אלא מזמין אוכל וזהו. אצלי כשהוא בא הוא אוכל צהרים וערב מנשנש עוגיות מרגישה שרגע??? מה אני מפרנסת נפש נוספת????????????? הוא אצלי יומיים בשבוע לפעמים 3 מוצאת את עצמי לא רוצה שיבוא רק כי אין פה שיוןן נכון וזה מציק לי

שלום ,י שלי שאלה, אם בנאדם בגיל 25 עדיין מתנהג כמו ילד ,מבחינת להתעסק רק במשחקים ,סרטים ,סדרות,כדורגל ,כדורסל..כל מה שקשור לפנאי כל הזמן ..איך קוראים לזה ,יש לזה שם לתופעה הזאת? (כמובן שהוא לא עובד,והוא בבית יושב ובדרך כלל יושן עד הצהריים )

אני ילדתי לפני כחודשיים.מאז הלידה אני עוברת סיוט עם בעלי ,מריבות לגבי הארכת חופשת לידה שמגיעה לי.הילדה מאובחנת עם בעיה רפואית שצריכה מעקבים בדיקות ואולי בסוף גם פעולה פולשנית לתיקון הבעיה שממנה היא סובלת.אני רואה את התינוקת שהיא זקוקה לי מאוד ואני מעוניינת להשאר איתה בבית .בעלי לא אוהב אותי ואפילו מתעב אותי וזה עובדה שאני רואה בזה שהוא לא מוכן לדבר איתי על העיניין הזה בכלל לא רוצה להקשיב לי בכלל.הוא מגדיל לעשות ומקלל אותי שאני נפגעת עמוקות.אני לא מבקשת מליון דולר,אני מבקשת לממש את האימהות שלי עוד קצת לפחות מה שמגיעה לי מבחינה חוקית 26 שבועות.ואפילו אני ירצה להאריך ולצאת עוד לחל"ת.זאת ילדה שבאה לעולם אחרי המון רצון וציפייה ,אחרי הפלה כואבת.מה גם שבעלי מרויח ממש טוב ואני לא.אשמח אם תוכל להתייחס למה שכתבתי

קודם כל אקדים ואומר תודה רבה על המענה .קראתי מילה במילה.אחרי הקריאה מצאתי חמלה והבנה כלפי בעלי וזה תופס אותי בדיוק אחרי שהשלמנו ויש הרגשה טובה כאילו שהצלחנו להרים שוב את הראש למעלה ויצאנו מחוזקים אפילו. העניין נפתר בכך ששיחררתי .הלכנו ביחד לראות מעון,עם התינוקת בזמן שאנחנו טעונים עדיין חח,ושם הרגשתי בנוח לפתוח את הדאגות שלי והפחדים,ומצאתי שם אוזן קשבת לדילמה שלי גם מצד המטפלת וכן מצד בעלי.הרצון שלי להאריך את חופשת הלידה נבע בחוסר ביטחון לגבי איפה אשים את הילדה שיהיה לה הכי טוב וכשמצאתי מקום כזה הרגשתי שאני מוכנה לגמרי לחזור. ושוב תודה ענקית על ההתייחסות. נ.ב לגבי היחסים האינטימיים אין לנו בעיה בכלל.רק הפך למשובח מאז הלידה ברוך השם.

שלום נשואה +2 בעלי בגד בי לפני כמה חודשים במשך כחודשיים וחצי . התמוטטתי אחרי הגילוי ונכנסתי לדיכאון טוטאלי ומאז מנסים לשקם , הבעיה שפתאום נכבה אצלי משהו והאהבה הגדולה כלפי בעלי דעכה המון . לאחרונה הכרתי בחור בחוג מסוים .. החמיא לי , הרים לי , תמך בי רגשית ושיתפתי אותו לגבי הבגידה של בעלי והוא אף ייעץ לי לשקם ולתת צ'אנס למרות שהוא התוודה בפניי שהוא נמשך אליי אבל אין לו ציפיות . הבעיה שנפגשתי איתו פעמיים , פעם כדי שיעביר לי מחברת ששכחתי איתו בחוג המשותף ; ועוד פעם סתם ישבנו לדבר אחרי החוג . באחת הפגישות היה חיבוקים ולא מעבר לא זרמתי איתו כלל ולא היה מגע מיני כלשהו , רק חיבוקים והחזקת ידיים . אני הייתי ממש נואשת למגע העוטף הזה אחרי המשבר,,לכן נסחפתי וחיבקתי את הבחור.. ועכשיו אני ממש בחרדות חרדה שיתגלה , שאולי יש מצלמות במקום שנפגשנו ובו וזה יופץ . אני בהתקפי פאניקה כבר כמה ימים בקושי יושנת ואוכלת ,,, אני לא רוצה שיתגלה כי אני לא רוצה לפרק את הבית וגם לא שיהיה לי בושות בחברה השמרנית שלי . אני כועסת על עצמי וגם על בעלי שגרם לי לטראומה שהוציאה ממני את הערכים שלי . איך להירגע ????? לפעמים באלי לספר לבעלי ולהסביר לו כדי להפחית את הלחץ אבל זה עלול להיגמר רע עבורי ועבור הבחור שעלול לקבל איומים ואף יפגעו בו. אני נשבעת שלא יודעת איך הגעתי לזה , אני לא כזאת וזו לא אני אני מתביישת בעצמי .

שלום, אני בת 19 ולומדת בכיתה י"ג. רבתי עם חברה שלי במשך 4 חודשים. אני עשיתי טעות ונישקתי אותה (נשיקה קטנה) והיא נבהלה וברחה. גם אני מרגישה לא נעים על מה שהיה ואני מאוד מתחרטת אבל מאז ניסתי לפייס אותה כמה פעמים ללא הצלחה. אחרי 4 חודשים דיברנו שיחה של שעה וחצי (על דברים אחרים- היא לא רצתה שנדבר על מה שהיה) ואחר כך היא הודיעה לי שהיא רוצה לגמור את הקשר. היינו לפני כן חברות טובות במשך 4 שנים. עכשיו עברו 4 חודשים מהפרידה ואני מרגישה שאני אשמה ולא עשיתי מספיק כדי להציל. אחרי הפרידה היא התחילה להציק לי- היא שלחה חברות לבדוק איפה אני נמצאת כדי לא לעבור שם. היא שרה עלי שירים פוגעים מולי ואני לא יודעת מה לעשות. סיפרתי את זה להורים שלי שאמרו שהם רוצים לדבר עם ההנהלה כדי שהיא תפסיק. אני לא יודעת אם זה צעד חכם. אני מצד אחד מתגעגעת ואכפת לי ממנה. אם אני אדווח להנהלה זה יפגע בה בלימודים. מצד שני, אני ניסיתי לדבר איתה לפני חודשיים ואין עם מי לדבר. אני דיברתי עם אמא שלי רק השבוע על זה וזה משהו שאני עוברת מתחילת שנה. אני מרגישה שכבר אין לי בטחון עצמי ליצור קשרים חדשים, למרות שיש לי עוד הרבה חוץ ממנה. אני יודעת שהיא מדברת עלי עם בנות אחרות. אני מאוד אהובה במקום הלימודים שלי אבל אני מרגישה שזה פוגע ביחס שלי לבנות אחרות. תענו לי דחוף! אשמח לעזרה, תודה רבה!

תודה רבה! אני מדברת על זה שהיא מציקה לי עכשיו. זה שזה היה מערכת יחסים פוגעת ורעילה אני מבינה. למרות שעוד לא התגברתי רגשית על הפרידה אני יודעת שזה עדיף על פני קשר של אי וודאות מלא במריבות והפסקות אש.

אני אוסיף הסבר- אני חושבת שאתה אומר לי להתמודד עם הרגשות שלי. אבל אני נמצאת במצב שמציקים לי, ומה יעזור לא לקחת את זה כטרגדיה, לפתח קשרים חדשים או לתת לזה הסבר רציונלי/ אינטלקטואלי כזה או אחר, כל עוד היא מציקה ולא משחררת?

תודה רבה, ברוך ה' אתמול היא התנצלה אבל עדיין קשה חי לסמוך עליה. מה לעשות? אפשר לקבל ייעוץ פרטני?

שלום רב אנחנו זוג נשוי מעל ל30 שנה יש לי בעל טוב אוהב תומך אבל יש בעיות שמאוד מרחיקות אותי ממנו . האחת על מה שאומרים לא לא לעשות הוא עושה נניח שאסור לו לאכול משהו הוא יאכל אותו אני יגיד לו בשבת לאכול פרוסת עוגה הוא יאכל 3 לא ללבוש את החולצה כי היא קטנה עליו דווקא ילבש ועוד כאלה . השנייה תמיד כשאני תופסת אותו על משהו הוא יאשים אותי או ישקר למשל אם המבטים שלו היו מופנים למישהי ולא רק אני שמתי לב גם שאר החברים הוא יגיד לי את ממציאה את מדמיינת או למשל מתי פעם אחרונה דיבר עם חבר או חברה משותפת יכיד לכ דיבר ואיכשהו אני מגלה שדיבר לא מזמן הוא לא יגיד סליחה את צודקת הוא יהפוך את הקערה עליי וחודשים אתרחק ממנו מה עושים??? אשמח לעזרה

שלום רב אני רווקה ללא ילדים, יוצאת כשנתיים וחצי עם גרוש + ילדים, אחד גר בבית בן 18. אני מתמודדת עם לא מעט קשיים שנוצרים מהעובדה שיש לו ילדים ובעיקר לאור תפיסתו החינוכית, בעיקר לגבי הילד שגר בבית. יש מוגבלות של מפגשים מסיבות שקשורות לילדים, כמ וכן כמעט בכל שבוע מארחים את הילדים וצריך הרבה להתארגן סביב זה, וגם מכיון שהוא מתקשה להגיד לא.. הוא לוקח ומחזיר, למרות שמדובר לרוב באיזורים קרובים שניתן להגיע גם באוטובוס, כל דבר שהילד יבקש הוא יעשה, הוא לוקח את כל האחריות עליו, להעיר בבוקר, לקחת להחזיר, לקנות לנקות לסדר גם דברים של הילד, זה מייצר הרבה מתח אצלי, אני מתחשבת מאוד ומבינה שיש ילדים ויש מחוייבויות אך מרגישה שזה חסר גבולות ומפריע לקשר. דברתי על זה הרבה פעמים, אך הוא כל הזמן "נכנע" לבקשות של הילד וזה על חשבון הזמן שלנו. אני ממש לא יודעת כיצד להתמודד. הוא לא מוכן טיפול זוגי. הייתי לבד אך זה לא סייע והפסקתי. אני מדברת על הנושא איתו, וזה קשה לשנינו, ואני מרגישה ממש רע אחר כך וגם הוא. זה מייצר מתח בתוך הזוגיות ואני לא יודעת איך לפתור את זה. זה מייצר אצלי המון מתח ומצבי רוח של דאון כי כאשר נפגשים אז תמיד צריך לעשות דברים לבית, לילד שמבקש כל מיני וכו'. אנחנו גרים בנפרד מכיוון שהוא עדיין לא מוכן למגורים משותפים .חלק מסויים מהבעיות היה נפתר אם היינו גרים יחד. המגורים הנפרדים מאוד קשים לי, אני מבינה את הקושי שלו וממתינה. אודה לעצתכם

לפני כמה שנים עברתי תקרית במקום עבודה בעקבותיה הפכתי למוכרת בבריאות הנפש. נקבעו לי בביטוח לאומי אחוזים עלובים שלא מזכים בכלום! מאז אני לא עובדת ולא תמיד מתפקדת ביומיום. כל גורם מפיל על השני את האחריות לשיקום שלי: מצד אחד טוענים שאני צריכה לחזור לעבוד אבל מצד שני אף גורם לא מוכן לתת לי אישור כשירות כתוב, לא פסיכיאטר ולא רופאת המשפחה. כל אחד מפנה לשני! 2. אני לא מקבלת שום הכוונה איך לחזור לתפקוד! בלי הכוונה מן הסתם חזרה לעבודה זה חסר סיכוי! 3. מבירור עם עמותת אנוש: 25% נכות לא מזכים בסל שיקום של בט"ל אבל כן מזכים בשיקום תעסוקתי, זה לא אותו הדבר. מה ההבדל? איך לקבל? לא מוצאת מידע על זה! 4. אז מה זה סל שיקום של בט"ל? יש דבר כזה במציאות? 5. בט"ל קבעו לי 25% קבועים כשהמינימום הוא 40% לקבלת זכויות מהם. אז איך ניתן להעלות? תודה

שלום לכם !!! אני מתמודד עם שלל בעיות אלו ואחרים .. הבקרים שלי בעיקרון פנויים ואני כל הזמן סביב עצמי . אשמח לרעיון לעשייה בבוקר אציין שאני מתחיל לעבוד מהשעה 14 עד 118 בת.אביב ואני מתגורר בבני ברק תודה רבה .. פעילות חברתית מאוד חסרה לי .

תודה לך דר יוסי !! השאלה היכן אני מוצא את הפעילויות עליהם המלצת ?? אציין שאני מתמודד לאחרונה עם חיידק בקיבה וסוג של כמו עצירויות למינהם תודה לך ומה היית מציע לעשות

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

תיקון, עריכה: לא עבדתי..

תודה ד"ר. רמת החשש שלי גבוהה יחסית בימים אלה, מלווה עדיין בספקות עצמיים ובביטחון עצמי ירוד. וגם יש לי צורך לעזוב את בית אמי ובעלה, מרגיש שם תחושת לחץ ואני זקוק למרחב משלי. האם לא יהיה עדיף שאבחר עבודה פשוטה יותר מינימלית ואשלב כרגע כדי שיהיה לי זמן מספק להמשיך לעבוד עם עצמי? למשך כמה חודשים/ שנה ואז להמשיך לדרך מקצועית?

לפני כעשור הכרתי בחורה מדהימה שהקשר בינינו נותק עקב התערבויות בני משפחה-"נשמות טובות". מאז נפרד ודרכינו. אני נישאתי והיא... לא יודע? הזוגיות שלי היא ברמה כל כך ירודה שאינני אפילו יכול לתאר אותה. אולי במילה אחת-"זוועה". 7 שנות סבל בל יתואר. יש מושג הנקרא-"יחסי מין". מה זה? כבר שכחתי. חיים בסבל,חיים של תסכול, חיים של פחד מלהישאר לבד. אבל בתוך הזוגיות העכשווית אני בכל מקרה לבד. אני מסורתי ואישתי מגדירה את עצמה כ "דתית". אני לא מתחבר לאמירה הזאת , וגם אם כן, אין לי שום הנאה מה"דתיות" הזאת. יושב וכותב בפורום שאני ואותה אחת שהכרתי לפני כעשור מכירים היטב. אני מאמין שאם היא עדיין נכנסת לפורום הזה היא בוודאי תזהה אותי. ובכל מקרה, מה הפיתרון, אם ישנו כזה? מחפש אהבה ומחפש בת זוג מרגשת, ולא מה שיש לי כיום- אישה פריג'ידית אשר מסרבת להכיר בכך. כל הזוגיות הזאת לא שווה מאומה אם אין יחסי מין. אולי אני לא כל כך צעיר בגיל, אבל מרגיש צעיר בנשמה. שבוי במערכת יחסים משעממת, חסרת כל רגש,חסרת מגע פיזי שכל כך חסר. יש דרך לצאת ממעגל הקסמים הנורא הזה? כל מה שתיארתי בקצרה יכולתי לפתח עד כדי ספר שלם של תיסכול וסבל. לא יאומן כי יסופר. סבל בל יתואר !!!

שלום דר!!! אני בן 44 מתמודד עם הפרעות נפשיות ונוטל הרבה תרופות עם הטבה טובה ברוך ה . מאוד רוצה להינשא ומתקשה לקדם עניין זה חש שלא יהי לי מה לדבר בפגישה . כולם מסביבי מאוד מחזיקים ממני ורק אני מפריע לעצמי באם אפשר לקרוא לזה כך .. כמו"כ חושש מהלא נודע כגון איך אני אהיה איך אתפקד מבחינה מינית וכ"ו . ארצה לדעת מה השלבים אותם אני צריך לעשות ואנ בחור שעושה המון עבודה עם עצמי תודה רבה ושבוע טוב

שלום אני בת 50 סבלתי לאורך שנים מדכאון בשנתיים האחרונות היה לי שיפור ניכר בזכות טיפול cbt ופתאום משהו ערער אותי שוב אין לי סבלנות לא בא לי לראות או לדבר עם אף אחד ביקשתי שיוציאו אותי לחלת ואכן הוציאו אותי וכל יום חוששת שיתקשרו לבקש שיחזור לעבודה אני מרגישה שבמצבי אני לא אוכל לחזור לעבודה אני חסרת סובלנות וכי שאני מכירה את עצמי זה יכול להוביל אותי להתפרצות ומריבות על כלום ושם דבר ומצד שני ככל שאר בבית הקושי לחזור לשגרה יהיה יותר קשה מורכב אחריי הסגר הראשון עשיתי שינוי והחלטתי להוריד מהלחץ הורדתי בשעות העבודה עכשיו אין לי אפשרות כזאת אני בוכה רק מהמחשבה לחזור לשגרה כמו ילד שצריך לחזור לביהס אחריי חופשה ארוכה השאלה אם כדאי לי לפרוש מהעבודה ולשבת בבית אשמח לייעוץ והכוונה תודה מראש

היי, אני גבר רווק בלי זוגיות, רציתי לשאול עד איזה גיל ניתן להכיר נשים ולהיות בזוגיות איתן? האם יש נשים פנויות בכל הגילאים? קשה לי להכיר נשים מאוד.

היי, אני עובדת במקום עבודה כבר למעלה מ-4 שנים בתפקיד ניהולי. ביני לבין המנהל שלי הייתה דינמיקה טובה מהרגע הראשון. לאחר לא הרבה זמן התחלתי לפתח כלפיו רגשות. מההתחלה המון אנשים בחברה רמזו לי בצורה כזו או אחרת שזה נראה שיש בינינו משהו מעבר. הרגשתי תמיד שלמרות שהוא בן אדם שלא מראה רגשות ומאוד סגור, הוא בכל זאת מתנהג כלפיי בצורה אחרת - מראה יותר אכפתיות, מחפש את תשומת הלב שלי וכו'. בשנה האחרונה הרגיש לי שהוא מוציא עליי עצבים לעיתים קרובות, מחפש אותי בקטע לא טוב. התחלתי לחשוב שאולי עצם זה שיש לו רגשות כלפיי (ככל הנראה) והוא לא מממש אותם, מביא אותו למצב של תסכול וזה לבסוף יוצא עליי. לאחרונה הבנתי אפילו מהבעלים של החברה שהוא דיי בטוח שיש בינינו רגשות. קשה לי עם המצב הזה מאוד. הוא לא עושה כלום כדי לקדם את זה ואני גם חוששת מהמקום שלי לעשות איזשהו צעד ובינתיים השנים עוברות ושום דבר לא משתנה. מה אפשר לעשות?

שלום רב בתי בת 28החבר שלה בן 30 הם חיים יחד כבר שנתיים הבת שלי מרגישה בשלה לנישואים אבל מבחינת החבר בכל פעם שהיא מעלה את הנושא הוא נלחץ מתעצבן ולוקח צעד אחורה לי יש הרגשה שהוא בכלל הומו אני לא יודעת כיצד להסביר את תחושתי לגביו אל משהו לא בתחושתי לא שלם אינני יודעת איך לדבר עם הבת שלי על העיניין שלא תפגע ממני .הוא לא רוצה אפילו מפגש הורים מהחשש להתקדמות בזוגיות השבוע רצה הגורל והיינו חייבים לפגוש את הוריו מצד אחד הוא נורא שמח שנפגשנו אבל כשהלכנו חיפש להתחיל מריבה עם הבת שלי והיא באה לספר לי ואמרה שזה קורה בכל פעם שהם מנסים להתקדם בזוגיות. אשמח לקבל עצות בעיניין תודה מראש אמא.

שלום רב בני בן 25 לפניי כ4 שנים עבר תאונה שבעקבותיה עבר ניתוחים חוזרים ביד הדומיננטית שלו יש לו פלטינות עם ברגים . בכל זאת הוא בחר ללמוד ספרות ולימדו אותו לספר דווקא ביד הבריאה אבל לא הדומיננטית שלו הספרות הוא לא המקצוע בו הוא מתעסק אבל היות שפיטרו אותו לאחרונה החל לעסוק בזה . שניי דברים שמאוד מפריעים היות שהוא מספר לא ביד החזקה שלו לוקח לו זמן לספר ואז מעירים לו כש"המעירים" שוכחים את העיניין של היד ולו זה מפריע ןמוריד לו את הבטחון אבל מי שמסתפר אותו זה לא מעניין הוא רוצה תספורת זריזה ובצדק . דבר שני רוב הקליינטים הם חברים שלו ומשפחה ,כשיש קורונה והמספרות סגורות הם באים לבן שלי ולא משלמים וכשהספר שלהם חוזר לעבוד הם הולכים לספר שלהם ומשלמים לו .אני שמה לב שהבן שלי נורא נעלב מזה כשהם אצלו הם מעירים לו שהוא איטי לא משלמים לו וכשהספר שלהם יכול לקבל הם הולכים וזה חוזר כל הזמן יש לצין שהוא מספר מאוד יפה והם אוהבים את התספורת אבל מזגזגים לפי הנוחות שלהם. אני תוהה לא פעם האם בחר במקצוע הנכון?האם פשוט לא לקבל אותם ולחכות יגיעו לקוחות לאט לאט אני לא יודעת איך לגשת אליו אני מרגישה את העלבון תחושת האכזבה והתחושה שהכי מפריעה לו שהתאונה הרסה לו את החיים. אשמח שתדריכו אותי איך לעזור לו בתודה מראש אמא

תודה רבה עזרת מאוד אחריי שיחה עם בני ובהסכמתו הרמתי טלפון לרווחה והצעתי את שרותיו של בני כספר והרמנו פרויקט בעירנו לספר קשישים שלא יוצאים מהבית אכן קיבל המון פידבקים והערכה והכי חשוב המון סיפוק תודה על העזרה

שלום דוקטור, לפני עשרים שנה היה לי חבר שאהבתי אהבה עזה. היינו חברים שלוש שנים. הוא עזב אותי, התחתן עם אחרת ועבר לעיר אחרת. גם אני התחתנתי, ילדתי והתקדמתי מבחינת קריירה. החיים היו תקינים. לפני מספר חודשים קנה הבחור המדובר את הבית בסמוך אלי לתדהמתי ולמרות שידע היכן אני גרה. אין בינינו כלום אבל מאז אני מתפקדת רק כלפי חוץ. אני בוכה המון בסתר, חושבת רק עליו כל היום, רוצה לחזור אליו, עצובה ולא מרוכזת. אני חייבת עצה טובה איך להתנתק ממנו רגשית למרות שלצערי רואה אותו כל יום. מדברת איתו רק שיחות חולין. אני מרגישה במצוקה וכאב לב משך כל היום.

החבר פחות מתיחס אלי ועם הוא עיף הוא חושב יןתר על השינה מאשר להיות יותר מדי עיף גם לא מפרגן בכסף סוג של חסכן

שלום רב אני בת 49 נשואה 30 שנה עם ילדים גדולים אני ובעלי עובדים מאוד קשה ביום יום תמיד היו לנו חיכוכים מריבות שנים שאני הולכת לטיפול בגלל חוסר חשק מיני דכאון וכלום לא עזר והנה באה הקורונה שעם כל הצער עשתה לי טוב הוא היה בבידוד ואני לא עבדתי פתאום לקח על עצמו לסדר דברים שרדפתי אחריו חודשים ואפילו שנים הוא הכיל אותי וזה נורא גרם לי להתקרב אליו פתאום יש מערכת יחסים שונה הוא עובד אני בבית בלי לחץ של ניקיון עבודה בית כביסות אוכל טיפולים נפשיים להורדת הלחץ הזה גרם לי להתקרב אליו ממש כל מה שלא הצליחו לעשות המטפלים במשך שנים הקורונה הצליחה לסדר אנחנו ממש מאוהבים ואני שוקלת אולי לא לחזור לעבודה וחוששת שאם אחזור לעבודה הכל יחזור לקדמותו הוא לא רוצה שאפסיק לעבוד אבל ממש טוב לי מה אני אמורה לעשות???? לוותר על כל הטוב שבמשך 30 שנה חיכיתי לו או לוותר על העבודה??? אשמח לעזרה יום טוב

היי תודה על התשובה המעניינת עבר מעל לחודש חזרתי לעבודה ואכן מה שחשבתי קרה ביום אחד התהפכה הקערה על פיה אני לא שוכבת עם בעלי אני עייפה מאוד משהו ששכחתי לציין יש לי פיברומיאלגיה שרק מחמירה עם השנים פתאום חזרו הכאבים אני עצובה חסרת סובלנות פתאום שוב אורחים בשישי בערב אני מרגישה שאין לי סובלנות לא לראות אף אחד לא לשמוע אף אחד לא לעסוק בהתנדבות שלי שהייתה נותנת לי הרבה סיפוקאז החלטתי להוריד משרה אבל אישרו לי רק 80אחוז אני ממש מתוסכלת מהעיניין למה השינוי הזה לעזאזל??? אשמח לייעוץ

שלום, הנני רוצה לפרט בעיה שעכשיו בימי הקורונה הפכה עוד יותר ללא פשוטה בכלל. נשוי כבר חצי שנה לאשתי וגרים מאז זמנית אצל אמא שלי עד למעבר לבית חדש בקרוב. ככל שנקף הזמן התגלו פה ושם חיכוכים בין אשתי לאימי והעניין הוא שהן אינן מסוגלות לפתור את העניינים ביניהן ומערבות אותי באמצע. יום אחד אני צריך לשמוע מאשתי כמה היא נפגעה מאמא שלי, ויום אחר מאמא שלי אותו הדבר וחוזר חלילה. עכשיו, בימי קורונה, העניין הפך לעוד יותר רגיש ולא פשוט, כי אשתי לא עובדת עקב המצב, ואימי לא יוצאת מהבית כי היא אישה מבוגרת חולת סכרת, אז עכשיו יוצא ששניהן סגורות ביחד בבית, אני עובד כרגיל, וכשאני חוזר אני לא יודע לאיזה מצב אני חוזר, לרוגע או למריבה ומתחים. בנוסף, אשתי מאוד מחוברת למשפחה שלה, ומרוב תחושת הכלא וההסתגרות בבית שנכפתה עליה מוכנה להפר הנחיות וללכת לבקר את משפחתה בעיר אחרת. אני הרבה יותר נוקשה ממנה בשמירת ההנחיות, רואה בזה סכנה ואוסר עליה ללכת מדאגה לשלום כולם ובעיקר לאמא שלי כי היא בסיכון עם מחלות רקע, אך זה לא מעניין אותה והיא לא לוקחת את ההנחיות כל כך בחומרה, טוענת שאני מגזים, בפאניקה, לא "רואה" אותה מספיק ולא מתחשב בה שהיא חייבת את משפחתה כדי להיות יותר רגועה ושלווה, והיא הולכת אחת ל- ומבקרת את משפחתה בבית אחר וחוזרת בערב... כל פעם שזה קורה אני לא רגוע, יש בינינו מתח וריב, אני עצבני כי היא מזלזלת בהנחיות ואני דואג לבריאות אשתי ובריאות אימי בעיקר, אבל מצד שני נקרע מבפנים כי יודע כמה קשה לה במצב כזה להיות כלואה בבית כל היום ועוד עם אישה שיש לה קצת תפיסות שונות בכל מיני דברים. מרגיש שהמצב ממש נפיץ בין כולם ובעיקר ביני לבין אשתי, וזה יכול לזלוג גם כבר לעניין משפחתי עקב מצב הקורונה... לא מצליח להיות רגוע, ואשמח לקבל ייעוץ והכוונה איך כדאי להתנהל במצב כזה. תודה וחג שמח

שלום, קראתי פה בהמשך הפורום ב5/11 תשובה לגבי מציאת עבודה עם נכות נפשית. שאלתי היא- איך מגלים מבחינת המעסיק איזה מקצועות יהיו יותר בעייתיים עבור אדם עם בעיה מסויימת? למשל אדם עם אפילפסיה אפילו אם לא נשלל ממנו הרישיון נהיגה סביר שאף אחד לא יקח אותו כנהג משאית, זאת אפילו אם מבחינתו הוא מוכן ומסוגל. השאלה איזה דרכים יש לגלות -מלבד ניסוי וטעייה- מה המדיניות המקובלת אצל המעסיקים/מה קורה בפועל? בחברות כמו רפאל אני מניח שיותר מקפידים לגבי מצב נפשי לפני כניסה לתפקיד... זה דבר ידוע מי מתעסק בזה? זה גם פסיכולוג תעסוקתי? חברות כוח אדם? אולי עובד סוציאלי? לאדם הסובל מבעיה כזאת בדרכ יש אי נוחות עצומה בדרך לפתוח ולספר על מגבלותיו. תודה רבה.

היי אז ככה אני בת 20 ואני יודעת שיחסית צעיר, אבל אני יודעת שיש משהו מוזר. אני אתחיל בזה שהיו לי מערכות יחסים עם מערכות יחסים. הייתי עם אנשים שממש התחברתי אליהם ונמשכתי אליהם וברגע התחלנו לשנות כיוון במערכת יחסים המוח שלי עשה סווי׳ץ ובאיבדתי כל רגש אליהם. במקרה שיצאתי עם עם אנשים שלא אהבתי את האישיות שלהם המשיכה לא ירדה. עכשיו הסיבה שאני מרגישה שיש בעיה היא לא בגלל זה, זה בגלל שאני לא רואה עתיד עם פרטנר. אני מעולם לא חלמתי על חתונה ,אין לי רצון לעשות ילדים משלי. כל פעם שאני מנסה לפגוש מישהו ומצב הנפשי שלי מידרדר בקצב לא אנושי, אני יכולה להיות הכי אנרגטית ושמחה ואז לראות הודעה (מאדם שבאמת אכפת לי ממנו) ושכל הכל החיים שלי יצאו ממני כדי שיהיה לי תרוץ למה לא לענות לו. עכשיו אני באמת שמחה עם החיים שלי כמו שהם אבל כל פעם שמישהי אומרת לי ״בסך הכל לא פגשת את האחד הנכון״ אני מתערערת, האנשים שקרובים אלי מתארים את זה כמשהו לא טבעי. אני לא הצלחתי למצוא איזה טראומה או סיבה לזה, זה באמת מה שתמיד הרגשתי ואני לא יודעת מה זה אומר.

אני בתחילת שנות החמישים, נשואה 25 שנה ועם הזמן חלה דעיכה במשיכה לבעלי. אמנם יחסי המין טובים כשהם מתרחשים אבל זה לא קורה בתדירות גבוהה ואני נאלצת לאונן. עם השנים בעלי החל לפתח חרדות וחששות מכל מיני דברים (כרגע זה כמובן מהקורונה) והוא עסוק כל הזמן במחשבות על חרדות אלו. קורא באינטרנט על הנושאים הללו, שומע חדשות ולא מתעניין כמעט בדברים מעבר לכך. בטח לא בי. אני מתוסכלת ומשועממת ממנו. יש לנו ילד בתיכון וילד חייל. אני חוששת ליזום פרידה גם בגלל הילדים וגם כי זה צעד מאד מפחיד בפני עצמו. מצד שני אני מרגישה עדיין שרוצה להנות מהחיים ומסקס. מה כדאי לעשות?

תודה על התשובה המעמיקה. אכן לדעתי קצה החוט שלך די נכון. מה שמפריע לי רק שגם בתחומים אחרים בחיינו הוא בדכ זה שלא מצופה ממנו להיות היותר פעיל. הייתי שמחה גם להיות פעם לא בתפקיד התומכת והמובילה. אבל לקחתי לתשומת לבי את הצעתך ואנסה ליישם. שוב תודה

שלום, אני בת 28, היו לי עד עכשיו בערך 3 מערכות יחסים משמעותיות אבל חוץ מהראשונה שהייתה בגיל 17 לא הרגשתי שאני מאוהבת או רגשות אהבה חזקים. גם שם בדיעבד אני לא בטוחה שהייתי מאוהב בו אלא יותר מאוהב בכל העולם שלי שהשתנה בעקבות הקשר הזה. כרגע אני במערכת יחסים שנמשכת שנה וחצי עם בחור שאני כן אוהבת וכן רואה עתיד אבל גם פה אני לא מרגישה אהבה חזקה כמו שאני חושבת שבמצב תקין הייתי צריכה להרגיש. אנחנו מדברים על זה והוא מרגיש אותו דבר אבל בגלל שזה חוזר אצלי כבר המון שנים ובכל מערכת יחסים שהיתה עד עכשיו הגעתי למסקנה שאולי יש אנשים שמתאהבים מהר ובקלות יותר ויש אנשים שלא. עם זאת, זה לא מסתדר לי באמת בראש ואני חוששת שאני מפספסת משהו. אשמח אם תוכלו לעזור לי להבהיר את העניינים. יכול להיות שיש לי איזה חסם? תודה רבה

שלום, אני בת 30, ב-10 השנים האחרונות חוויתי 4 מערכות יחסים רציניות. כרגע נמצאת ברביעית כשנה וחצי. מערכת היחסים עם בן הזוג הנוכחי מאד בריאה, אנחנו קרובים, פתוחים ומשתפים בהכל. שמתי לב שבכל מערכות היחסים עד עכשיו, דעך החשק המיני לאחר כחודש-חודשיים בצורה כמעט טוטאלית. בנוסף יש דעיכה של החשק המיני שלי באופן כללי - פנטזיות ואוננות. רק בקשר האחרון באמת הבנתי שיש בעיה שחוזרת על עצמה במערכות היחסים, ומיד כשהקשר נגמר, החשק והפנטזיות חוזרות מהר מאוד, והכל נדלק מהתחלה. הלכתי עם בן הזוג הנוכחי למספר פגישות אצל סקסולוגית שנתנה לנו תרגולי מגע שלא עוזרים עד כה. בנוסף שוחחנו על הנושא אחד עם השניה, אך עדיין לא הצלחנו להתקדם בנושא. בכל 10 השנים האלו היו לי יזיזים וסקס מזדמן בתקופות שהייתי רווקה, אך במצבים האלו לא הרגשתי חוסר חשק מיני. לא מדובר בשחיקה ובחוסר חשק אחרי הרבה זמן בתוך מערכת יחסים, אלא במעבר חד שקורה כמעט בתחילת הקשר. מעניין אותי להבין למה זה קורה ואיך אפשר לשפר את זה, תודה.

אני גבר רווק בוגר שמיתקשה להכיר נשים, יש לזה פתרון?

שלום, עקב מצב לא פשוט בנישואין ובעבודה הגעתי לתחושת כשלון כללי בכל תחום. לא אלאה בפרטים רק שלפעמים יש לי מחשבות על התאבדות. בפועל אני יודעת שלעולם לא אעשה את זה. יש לי הורים ושני ילדים שתלויים בי רגשית ואין לי לב לשבור אותם בגלל הקשיים שלי. רציתי רק לדעת האם אני צריכה להשקיע מאמצים להבריח את מחשבות האלה מהראש כי מחשבה יכולה ליצור מציאות או שזה בסדר שאתן למחשבות האלה לעבור לי בראש כמעין פורקן מסויים ללחץ והכאב הגדול שאני סוחבת? תודה

שלום, עם מי אפשר להתייעץ לגבי מציאת עבודה לאדם הסובל ממחלה נפשית קשה? איזה סוג פסיכולוג/ יועץ ידע לענות על זה? השאלה אם המעסיק ידע שיש בעיה נפשית זה ימנע את העסקתו בעבודות מסויימות מבחינת המעסיק. גם אם לא מוזכר איסור גורף בחוק. למשל - אני מניח שלא יתנו לאדם כזה לעבוד עם כסף ולהיות אחראי על סכומים גדולים גם אם יהיה ממש מוכשר בתחומו. השאלה היא באיזה מקצוע יוכל לעבוד אדם כזה, מבחינת הצד של המעסיק, בהנחה שהוא מספיק טוב מבחינתו לעבודה.

תודה רבה על התשובה המועילה, האם השכר הוא רגיל באחת המסגרות שציינת? או שכר של עבודה שיקומית?

שלום רב, אני נשואה כבר 15 שנה ומתוכן בעלי לא עובד עבר 8 שנים כשכיר ולא מבחירה. הוא מנסה כל פעם, עובד בעצמאי, התקבל לעבוד כשכיר ואז פוטר אחרי 3 חודשים, מנסה כל מיני עבודות כדי להביא כסף הביתה ועכשיו פתח עסק עצמאי מהבית בתחום המקצועי שלו והוא מביא כסף הביתה, אבל חצי מהמשכורת שלי. התוצאה היא שאנחנו חיים בהמתנה כבר 8 שנים - 8 שנים עד שימצא עבודה, 8 שנים עד שנוכל להתנהל כלכלית יותר ברווחה, 8 שנים שהוא מדוכדך כי הוא עובד מהבית או כי דברים לא מצליחים לו, 8 שנים שהוא רואה במשפחה את מקור האושר היחיד שלו. המצב הנפשי שלו וההסתגרויות שהיו לו הביאו אותנו לסף גירושין כמעט אבל עם עבודה קשה של שנתיים טיפול זוגי (הסתיים לפני 4 שנים) זה סודר. במהלך 8 השנים הללו נולדו לנו עוד 2 ילדים והלחץ רק גבר. כשהוא בבית הוא לא נותן לבנות להביא חברות, וגם לא מרשה לצעירה (בת 8.5) ללכת לחברה לבד (חציית כבישים שכונתיים) אבל גם לא מביא אותה לחברה וכל הפן החברתי של האמצעית נשען על השעות שאני בבית, אני רוצה לצאת לטיול כל שבת כדי לאוורר את הילדים, אבל הוא אמר שנתחיל את הטיולים ב13 בצהריים אם לא קבענו משהו בבוקר, ואני אומרת לו שזו לא שעה שיוצאים. התשובה - זו לא שעה שאת יוצאת. הבית רגיל למרוח את הבוקר. יש לנו ילד בן 3 שממש לא רגיל לזה, וממש רואים מתי הוא רוצה להוציא אנרגיה ומתחיל לריב, יש לי ילדה בת 8.5 שרק רוצה חברות והגדולה באמת למדה למרוח את השבת כל היום ולא בא לה לצאת. וגם אם יש טיול, אני צריכה להפיק אותו כדי שיקרה. אמרתילו שכשיהיה כסף אני רוצה עוזרת, והוא אמר לי שהוא יהיה העוזרת וינקה. אז הוא ניקה לא עד הסוף ורק חדר אחד אבל כל הבית נשאר מגעיל. הבית מבחינתי הוא תמונת המצב של החיים שלי עכשיו. חוץ מזה, כיוון שהוא רוצה שכשאני מסיימת את העבודה אגיע ישר הביתה, לא הקדשתי זמן לחברות ולאט לאט התנתקתי. הקשר הבינאישי שלי הוא רק המשפחה ו2 חברות בטלפון עליהן אני שומרת אבל גם מתרופף. אני עליתי במשקל בהריון ורוצה להוריד אבל כל פעם שהלכתי למסגרת הרזיה בשעות הערב ממש הייתי צריכה להלחם בו, כי כל פעם הוא היה חולה/מרגיש לא טוב/כאב ראש/כאב בטן ו-בואי הביתה מהר. בגלל כל אלה, אין מה לדבר על אינטימיות. הוא לא אוהב לדבר על עבודה כי זה מזכיר לו קשיים בעבודה שלו או במצב שלו. גם כשעבד לא היינו מדברים על עבודה. אז אנחנו מדברים, בעיקר על הילדים והמשפחה, כשאני לא כועסת עליו מאלף ואחת סיבות, על יחסים אינטימיים אין מה לדבר. אני לא ממש רוצה ליזום וכשהוא יוזם אני דוחה אותו אז אנחנו במן סטטוס קוו כזה וזה מפריע לו.כשהילדים הולכים לישון, אנחנו כל אחד בטלויזיה שלו עד שאני נרדמת, וכל היום השיחות שלנו בעיקר ענייניות. אני מרוחקת יחסית, אין מגע בינינו ולכן מגע אינטימי פתאום מרגיש לי זר. ובכלל לא קשור לכעס הרב ולתסכול שיש לי ממנו. הסיבה שאני יוזמת היא או שעבר זמן רב מדי, או שהוא כועס עלי מדי ואני יודעת שאחרי זה הוא ירגע, אבל זה קצר ואני בדכ מחכה שיגמר כבר. אל תציע לי ללכת לטיפול זוגי. אין אפשרות כרגע. מה שאפשר פה, בבקשה. תודה

שלום רב, אני בת 54, אקדמאית ועובדת במקום עבודה כבר 20 שנה בתפקיד מנהלתי. סובלת שנים מבעיות נפשיות קשות של דכאון, חרדה, אישיות נמנעת, רגשי נחיתות, זעם כביר ועוד. ניסיתי טיפולים פסיכולוגיים, מטופלת תרופתית בהטבה חלקית. בודדה מאוד, נותרו אח נשוי ללא ילדים ואבא קשיש. לאורך כל השנים לא הצלחתי ליצור חברויות או קשרים אינטימיים עם גברים (מה גם שאני שמנה). בקיצור...חוץ משכל כנראה שאין לי מה להציע לעולם התזזיתי הזה. לאחר שאמי נפטרה התחלתי ללמוד לתואר שני אבל כמו תמיד הלימודים הם לסיפוק אישי וללא תועלת מקצועית כלשהי. מסתובבת בעולם מתבוננת באחרים שמנהלים מערכות יחסים ומטפחים עצמי חזק ואיתן ואילו אני בפנים מרגישה כמו ילדה חסרת אונים המביטה בהשתאות בעולם המבוגרים. כמובן שאיני נוהגת. היות ובינה בראשי, אני מבינה שהדברים לא ישתנו בגיל כזה ומכאן הייאוש הגדול שאני חווה. יש לי חברה אחת...ששורדת איתי בגלל שצרכיה החברתיים גבוהים מהחסרונות שלי....לי אין סבלנות לרוב העולם, ואני מיואשת מחיי העבשים. אשמח לשמוע את דעתך.