מי מפחד מרופאי שיניים ?

פחד הינו ממצא שכיח בתקופת הילדות וההתבגרות והוא מהווה בדרך כלל תחושה חשובה ביותר במקרה של סכנה. הימנעות או בריחה הן תגובות ראשוניות לפחד, אולם התנהגות זו מצמצמת את ההזדמנויות ללמוד ומונעת מהילד לבחון האם התנהגותו הייתה נכונה. מחקרים בעבר הראו על שכיחות של בין שלושה לעשרים ואחד אחוזים של פחד דנטלי בילדים. לרוב מדווח על פחד אצל בנות יותר מאשר אצל בנים. הדבר נובע אולי מאופי בסיסי ביישן יותר אצל בנות או מחינוך לחשיפת פחדים אצל בנות לעומת הסוואתם אצל בנים. בנוסף ,מחקרים מראים כי קיימת עליה בפחדי הילדות עם הגיל עד לשיא בגילאי תשע עד אחת עשרה ולאחר מכן ירידה בגיל ההתבגרות.

"פוביה" מוגדרת כמצב קיצוני של פחד שאינו יחסי (תואם) לגורם הפחד, אינו מוסבר, אינו נשלט, גורם להימנעות מן הגורם המפחיד, נמשך תקופה ארוכה ואינו תלוי בגיל או בגורם אחר.
פחד דנטלי עלול לנבוע מאירועים קודמים (חוויה טראומטית מסיבות דנטליות או אחרות), מהעברת מסר של חרדה על ידי הורה או חבר או מחולשה בסיסית של הילד המועד יותר לטראומה. אופי הפחדים משתנה עם התבגרות הילד ועם השינוי ביכולתו הקוגנטיבית: בילדות המוקדמת, פחד נובע לרוב מתגובה לעולם הסובב, כגון צליל או חפץ מסוים. עבור ילד צעיר, מכשירים, ריחות או רעשים דנטליים עלולים להוות גורמים מאיימים. במקרה כזה כדאי לבצע פגישת הכרות ראשונה, בה הילד לומד להכיר את הסביבה החדשה ולבחון את רמת האיום הטמון בה.

בגיל בית הספר היסודי הגורמים לפחד כוללים לרוב חושך, בדידות, דמויות או חפצים דמיוניים, מצבים מסוימים כגון רעם או קרבת חיות. בגיל תשע מתחיל הילד לפחד מפגיעה גופנית. פחד זה נובע, קרוב לוודאי מחינוך ההורים המזהירים את ילדיהם מפני גורמים מסכנים מרובים, אך גם משיחות עם חברים או צפייה בטלביזיה. בגיל זה, חוויה בלתי נעימה אצל רופא השיניים תמנע שיתוף פעולה. במקרה לא דחוף, כדאי לדחות את הטיפול לגיל מאוחר יותר, בו הילד מסוגל להתייחס מחדש לטיפול שיניים ולהעריך את יכולתו לעמוד במצב המאיים.

ניתן לחלק את גורמי הפחד הדנטלי אצל ילדים לחמש סיבות, חלוקה שעוזרת גם בהכוונת הטיפול בפחד זה:

1. הציפייה לפחד: לצערנו, הכאב הינו עדייו אחד מן המרכיבים הנלווים לטיפול שיניים. כלומר, קיים בסיס אמיתי לפחד. בנוסף, לעיתים הילד אומר כי הרופא אינו מתייחס לתחושת הכאב שלו. במקרה כזה, החל מגיל חמש, ניתן להסביר את פעולת ההרדמה המקומית לילד באופן הבא: "קיימים בגוף מספר 'חוטי טלפון' המובילים מודעות של מגע (תוך כדי המחשה), קור, חום וגם כאב. 'מיץ השינה' שאנו מטפטפים יבטל את הכאב אך לא את התחושות האחרות. ולכן אתה תרגיש שהרופא נוגע בך, או תרגיש קור, אך לא תרגיש כאב". כמובן שיש להתאים את השפה לגיל הילד.

2. חוסר אמון או פחד חשיפה: אמון מוגדר כציפייה של אדם או קבוצה למימוש הבטחה. הפרץ אמון מצד רופא או רופא שיניים אחד עלולה להוביל לחוסר אמון בכל רופא שיניים אחר. אמון נרכש גם על ידי התנהגות הורים וקרובים, התבוננות או חשיפה לאמירות בנוגע לאמון ברופא השיניים. אמון ברופא השיניים משחק תפקיד חשוב בפחד הדנטלי הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים.

3. פחד מאיבוד שליטה: ילדים נמצאים תחת סמכות הוריהם ובדרך כלל נענים להתנהגות הנדרשת. אולם קיימת מגבלה להיענות הילד. לבקש מילד להפסיק לפחד מקביל בערך לבקשה להפסיק לנשום. יש לילד חוש טבעי להערכת הקשר והשליטה הנוגעים לו. הילד מסוגל להבחין בין סמכות חברתית לסמכות אישית. רופא השיניים עלול להיחשב על ידי הילד כגורם סמכותי בלתי מקובל. על מנת לגרום לילד להרגיש שליטה עצמית קיימות מספר שיטות:

לפתוח לילד אפשרות לשאול שאלות ובכך להביאו לתחושת שליטה.

אפשר לתת לילד לבחור איזו שן תלוטש קודם, ובכך לתת לו מידה מסוימת של שליטה בהחלטות הרופא. ילד בן שש מסוגל להחליט אם הוא רוצה או לא הרדמה מקומית בעת טיפול בעששת לא עמוקה.

אם נראים סימני חרדה, כדאי לקבוע סימן שיתן הילד להפסקת הפעולה כאשר הוא חש תחושת אי נוחות. כך יוצרים תחושת שליטה אצל הילד.

חשוב לזכור כי רמת השליטה הניתנת לילד צריכה להיות מבוקרת היטב ועם זאת, לעיתים הפעלת סמכות במידה הנכונה עשויה להגן בפני מצבים טראומטים פוטנציאלים.

4. פחד מן הבלתי ידוע: ביקור אצל רופא השיניים מהווה עבור כולנו מצב מאיים ועם זאת, הסברים או הכנה לביקור על ידי ההורים עלול לעיתים להחמיר את פחד הילד מהבלתי ידוע. הורים נוטים להגיד לילד "אל תדאג, זה לא יכאב", ובכך מכוונים אותו לצפות לכאב ומגבירים את פחדיו מן הביקור. על רופא השיניים לספק מידע מסוים לגבי אי נעימות אפשרית במהלך הטיפול, וזאת כדי להתמודד עם ה'הכנה' שהילד קיבל מחוץ לכותלי המרפאה ולנסות לנטרל אותה. תאור מפורט על ידי רופא השיניים מאפשר להפחית הן את הפחד מהבלתי ידוע והן את הפחד מחוסר השליטה המתואר לעיל. השיטה המקובלת ביותר לספק מידע לילד היא השיטה בה הרופא מסביר את המצב לילד, מראה לו את המכשירים ואף יכול לנסות חלק מהם על אצבע הילד ובכך להקטין את פחדיו מן הבלתי ידוע.

5. פחד החדירה: רפואת השיניים מורכבת מפעולות חודרניות, החל מצילום השיניים וכלה בעקירות. החדירה אינה רק פיזית, אלא גם אל מרחבו האישי של הילד. יש חדירה אל אחד מחללי הגוף, כאשר הטיפול מערב מגע פולשני שעלול להפחיד מאד את הילד. לרופא השיניים קשה ביותר להתמודד עם מרכיב זה של הפחד. על מנת לבצע זאת עליו להשתמש ביכולת השכנוע שלו ולהשיג שיתוף פעולה מצד המטופל. במקרה של פחד מחדירה מומלץ על יצירת אמון, גישה נעימה ובקרה, ובכך לנסות ולגרום להפחתה הדרגתית של החשש.