טיפולי שיניים: חרדת ילדים

אתם מביאים את ילדכם בפעם הראשונה למרפאת שיניים, והוא מגלה סימנים של פחד או חרדה. תהיתם מדוע זה קורה? הרי זו הפעם הראשונה שלו, הוא לא יודע עדיין מה זה טיפול שיניים ובכל זאת מפחד - מדוע?

פחד ככלל הוא תגובה נורמלית הישרדותית. הפחד עוזר לנו לסמן מקומות אפשריים של סכנה, וממקד את הקשב שלנו. תחושת הפחד מופיעה מול מקור ממוקד וברור וכתגובה לעולם הסובב, לדוגמה, פחד מהחושך או פחד מכלבים. בגילאים שונים חווה הילד פחדים שונים, לדוגמה, תינוק צעיר יפתח פחד מזרים בסביבות גיל שמונה חודשים - שלב התפתחותי חשוב ביותר. בגיל בית הספר היסודי הגורמים לפחד כוללים לרוב חושך, בדידות, דמויות או חפצים דמיוניים, מצבים מסוימים כגון רעם או קרבת חיות. בגיל תשע מתחיל הילד לפחד מפגיעה גופנית. פחד זה נובע, קרוב לוודאי, מחינוך ההורים שמזהירים את ילדיהם מפני גורמים מסכנים, אך גם משיחות עם חברים או צפייה בטלוויזיה.

חרדה היא תחושה ערטילאית יותר, הרגשה שמשהו הרה אסון ממשמש ובא, בלי שהאדם החרד יכול לציין את הסיבה הברורה לכך. לתחושות אלו עשויים להיות ביטויים גופניים: דופק מואץ, הזעה, קשיי נשימה, חולשה או מחושים בבטן.

דרך ההתמודדות ה"קלה" ביותר מבחינת הילדים עם פחדים וחרדות היא הימנעות מהגורם המפחיד. חוסר התמודדות עם הפחד עלול להגדיל את מעגל החרדה וההימנעות. להורים יש יכולת רבה מאוד להשפיע ולהרגיע. הורים שמבחינים בחרדת ילדיהם צריכים לנסות להבין, לתמוך, לשוחח עם הילד ולגלות גמישות. בנוסף, עליהם לעודד את הילד ולסייע לו להתמודד עם החרדה בלי שישתפו פעולה עם ניסיונותיו להימנע מהגורם המאיים. נקודה חשובה נוספת היא רמת החרדה וההתמודדות של ההורים עצמם עם החרדות שלהם - כדאי שהורים יבחנו וישאלו את עצמם עד כמה הם חשים דאגה וחרדה מוגברת בזמן הזה, ועד כמה הם משדרים זאת לילד. ילד שתמיד הוזהר "אתה תיפול", והוריו חרדו למראה כל פציעה, בהחלט עשוי לפתח פחדים בעלי אופי חרד מנפילות ופצעים. ילד שהוריו אחזו בידיו חזק בכל פעם שעברו ליד כלב ברחוב, עלול לפתח פחד מכלבים.

פחד מהלא נודע - זכרו כי ילדכם לא נולד עם גן "לפחד מרופא שיניים". כאשר הילד מגיע לראשונה למרפאת שיניים והוא חרד או פוחד, הדבר נובע לרוב מפחד מהלא נודע יחד עם מידע שקלט בסביבתו. לעיתים יהיו אלה "סיפורי אימה" ישירים מההורים, אחים או חברים, ולעיתים יהיו אלה מסרים סמויים שיקלוט הילד מהתנהגות ההורים הנותנים ביטוי לפחדיהם. ההורים מרגישים צורך "להכין" את הילד למפגש עם הרופא ומשתמשים במושגים שדווקא עלולים להביא לתוצאה הפוכה מהרצוי. לדוגמה, המשפטים הפשוטים "אל תפחד" או "אל תדאג, זה לא כואב" כשהילד עוד לא הגיע למרפאה או רק התיישב על כיסא הטיפולים, יגרמו לילד להבין שהאפשרות לכאב או למשהו מפחיד קיימת ולכן הפחד יתחיל לחלחל.

פחד מחדירה - טיפולי שיניים מחייבים חדירה למרחבו של הילד - לא רק המגע הפיזי, אלא גם חדירה ממש לתוך פיו וגופו בעודו שוכב עם פה פעור וחסר אונים.

פחד מאיבוד שליטה - הילד לא בחר להגיע לטיפול, אלא הובא על ידי הוריו. הוא שוכב על הכיסא עם פה פעור, ודמות סמכותית אחרת מכתיבה לו מה לעשות. הוא מרגיש חסר אונים ללא שליטה במצבו.

חוסר אמון או פחד מפני חשיפה - אמון מוגדר כציפייה של אדם למימוש הבטחה. הפרת אמון מצד רופא או רופא שיניים אחד עלולה להוביל לחוסר אמון בכל רופא שיניים אחר. אמון נרכש גם על ידי התנהגות הורים וקרובים, התבוננות או חשיפה לאמירות בנוגע לאמון ברופא השיניים. אמון ברופא השיניים משחק תפקיד חשוב בפחד הדנטלי הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים.

פחד מכאב - גם ברפואת שיניים מודרנית כאב הוא עדיין מרכיב העלול להופיע בטיפולים, ולכן הפחד מכאב הוא לגיטימי. לעיתים הילד יפחד מכאב עקב ניסיונו שלו או ניסיונם של אחרים או בגלל אמירה המזכירה כאב גם אם נאמרה בשלילה.

התייחסו לחששות של ילדיכם בכבוד - אם הם אומרים כי הם פוחדים מטיפול שיניים, אל תזלזלו בתחושותיהם ואל תבטלו אותן ב"אל תפחד" או "אתה גיבור". ניסיונות ביטול הפחד שלהם או הקטנתו יביאו רק להקצנתו, העצמתו ולעימותים מתסכלים. הראו להם שאתם מבינים את מקור הפחד שלהם. תנו לפחד לגיטימציה - זכרו, פחד הוא תגובה נורמלית. אתם יכולים גם לצרף סיפור אישי על מצב דומה שבו אתם פחדתם. יחד עם זאת, אל תשקיעו בזה יותר מדי זמן (לא מעל שלוש דקות), כי אז רק תעצימו את הפחד. לאחר מכן נסו לברר מה יכול לעזור להתגבר על הפחד.

אמון - אל תשקרו לילדים. אם זה אמור לכאוב, אל תגידו שזה לא יכאב. אפשר ועדיף לא להתייחס לנקודה זו ב"הכנה" מצד ההורים לקראת הטיפול כדי לא להטריד את שלוות הילד, אך בשום אופן לא להבטיח הבטחות שלא ניתן לקיימן. ילד שאיבד את האמון לא יסכים יותר לטיפולי שיניים, ולא משנה מה.

אם תשקרו, הם לא יאמינו לכם יותר, הם לא יבטחו בכם יותר, ובצדק. על רופא השיניים לעזור לילד להבין בדיוק במה מדובר, לפרטי פרטים, כדי לתת לו תחושה שהוא בשליטה ובסביבה מוכרת. תנו לילד את הביטחון שאתם שם לצדו. אם תיתכן אפשרות למצב לא נעים או כואב, על הרופא להסביר לילד בשפה פשוטה, וזאת כדי להתמודד עם ה"הכנה" שהילד קיבל מחוץ לכותלי המרפאה וכדי לנסות לנטרל אותה. אפשרו לילד לבחור בין טיפולים שונים במסגרת ההיגיון וגיל הילד. סכמו מראש על סימן בין הרופא לילד לעצירת הטיפול במקרה של אי נוחות. אפשרו לילד לשאול שאלות או לבחור אם הוא רוצה הסברים. חשוב לזכור כי רמת השליטה הניתנת לילד צריכה להיות מבוקרת היטב ועם זאת, לעיתים הפעלת סמכות במידה הנכונה עשויה להגן בפני מצבים טראומטיים פוטנציאלים. אמון נרכש גם על ידי התנהגות הורים וקרובים, התבוננות או חשיפה לאמירות בנוגע לאמון ברופא השיניים.

שינוי הלקסיקון - לעיתים מילים שנאמרו על ידי ההורים בתמימות מתוך כוונה טובה עלולות לגרום לתוצאה ההפוכה. הכי טוב - תנו לרופא השיניים להסביר לילד, אין צורך בכל הכנה מוקדמת בבית. אם חייבים, שנו את הלקסיקון. לדוגמה, אל תשתמשו במילה "זריקה", אלא ב"טיפות שינה לשן". אל תאמרו "עקירה" - רופא השיניים יקרא לזה לעיתים בקיצור "ע" או "לנדנד" את השן וכו'. היעזרו ברופא השיניים שלכם וסכמו מראש על שימוש במילים.

חשיפה הדרגתית - רצוי כי הביקור הראשוני במרפאת שיניים יהיה אירוע חיובי. לא כדאי להגיע לטיפול כשכבר יש כאבים או בעיות בשיניים. בביקור הראשוני הילד יכיר את הרופא, כיסא הטיפולים ("לונה פארק,"מטוס", "חללית"....) ואת הכלים השונים ("מראה קטנה", "שואב אבק" או "נותן הנשיקות" במקום סאקשן). כמובן, הביקור תמיד יסתיים עם מתנה נחמדה ותודה לילד שעזר לנו. אם אפשר, התחילו טיפולים באופן הדרגתי, מהקלים למורכבים. תנו לילד להכיר את הרופא, את "כללי המשחק" והכלים השונים.

שימרו על אופטימיות ועל חיזוקים חיובים - הדגישו את החלקים הנעימים והמוצלחים בטיפול. שבחו את הילד על התנהגותו: גם אם פחד והתגבר, זה מצוין. שימו דגש על ההתגברות ועל הנחת שלכם מההתנהגות. רצוי שלאחר הטיפול תעסיקו את הילד בדברים אחרים מהנים, כדי שהזיכרונות הלא נעימים ימחקו ויישארו רק החיוביים

אל תכעסו על הילד - אם לילד כואב או "מציק" אחרי ההרדמה, או שפשוט איבד את סבלנותו, אל תפגינו כעס כלפיו, כי אז לקושי הפיזי יצטרף קושי נפשי, תחושה של חוסר הצלחה או תסכול כי לא עמד במשימה ואכזב את הוריו.

אל תשוו בין הילד לילדים אחרים שאינם מפחדים - זה לגיטימי לפחד. הדגישו את החיובי ולא את השלילי.

למשולש הורה, ילד ורופא שיניים תפקיד חשוב בהתגברות על הפחד. בחרו רופא שיניים לילדכם שאתם בוטחים בו. בקרו המרפאה ללא הילד והכירו את הצוות, דברו עם הרופא ולימדו על גישתו. סכמו מראש מי יבוא עם הילד לטיפול. לעיתים הילד יתנהג אחרת בנוכחות הורה אחר. סכמו מראש על הלקסיקון והאם וכיצד להכין את הילד מראש. אל תחכו שלילד יכאב - הביאו אותו לביקורות כבר בגיל צעיר לפני שהבעיות מתחילות, והמשיכו לעשות כן כל חצי שנה לפחות. ספרו לרופא על ניסיון העבר בטיפולים, ספרו לרופא על תחביבים או דברים שמייחדים את ילדכם או שילדכם מאוד אוהבים, כדי שיהיה להם נושא לשיחה והילד ירגיש שמתחשבים בו.

זכרו כי פחד הוא לא רק תלוי סיטואציה, אנחנו מייצרים עבור עצמנו את הפחדים שלנו. השלכה של רגשות מבפנים החוצה, לעבר כל גורם אפשרי, יוצרת עבורנו ג'ונגל של פחדים, לא חשוב כמה ננסה לנקות את הסביבה האובייקטיבית מגורמים מפחידים. זכרו כי פעם גם אתם הייתם ילדים, אז אל תעבירו את פחדיכם לדור הבא.

ד"ר מאיר אנג'י הוא רופא שיניים ממרפאת השיניים של ד"ר ג'רי כהן.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום רפואת שיניים לילדים
פורום חרדה דנטלית