חניכיים: השער לבריאות הפה

חניכיים הן שם כולל למנגנון האחיזה של השיניים בעצם הלסת, ומכאן תפקידן - להגן ולשמור על מקומן של השיניים בתוך הפה. שמירה לקויה על ההיגיינה האוראלית גוררת לא רק עששת בשיניים אלא דלקות בחניכיים שעלולות לגרום לנסיגתן, לכאבים, לנפיחות ולפגיעה באחיזת השיניים בפה.

לחניכיים תפקיד נוסף - גופנו מכוסה ברקמות הגנה כמו עור, ציפורניים וכדומה. המקום היחיד שבו רקמת ההגנה אינה אטומה לחלוטין הוא בחיבור בין השיניים והחניכיים. דרך החיבור הזה, עלולים לחדור חיידקים ומזהמים שמלבד פגיעה במנגנון התאחיזה של השיניים, יחדרו למחזור הדם ועלולים לפגוע בגוף כולו. השמירה על חניכיים בריאות, אם כן, חשובה כדי לשמור על משנן תקין וראוי, ועל בריאותו של הגוף בכלל.

מראה חניכיים בריאות הוא חניכיים "מנוקדות" כקליפת תפוז בצבע ורוד. חניכיים חולות הן חניכיים אדומות, נפוחות בוהקוצ ונוטות לדמם בקלות בכל מגע ובפרט בעת הברשת השיניים. גהות פה לקויה תגרום לשקיעה של אבנית סביב השיניים בעיקר באזור פתח בלוטות הרוק. האבנית השוקעת משמשת מצע נוח לחיידקים וטוקסינים (רעלנים) שמתיישבים בתוכה וגורמים גירוי ודלקת באזורים אלה. ואגב, אין בהכרח מדובר באותם החיידקים הגורמים לעששת בדלקת החניכיים פועלים חיידקים אחרים.

התחושה הראשונה היא נפיחות, אודם, נפיחות ודימום בעת אכילה או צחצוח. כאב מתרחש לעתים נדירות ורק במצבים חריפים. לעתים קרובות, בשל היעדר הכאב הציבור נוטה להתעכב בפנייה לטיפול במחלה. כשהמצב מחמיר עלולים החניכיים לסגת ולחשוף את השן בחלקים שבהם אין היא אמורה להיחשף, קרי: באזור צוואר השן. החשיפה גוררת רגישות לחום, קור למגע ולמזונות מסוימים. אם המצב מחמיר, ייגרמו כאבים ובמקרים קיצוניים עלולה הנסיגה לגרום לכך שהשיניים יאבדו מהאחיזה שלהן, יתנדנדו ואף ינשרו. אובדן שיניים עלול להביא לשיבוש בצורת קשת השיניים ולתזוזה של שיניים. במקרים קיצוניים שבהם יש לשקול השתלות שיניים, עלולה הדלקת להביא לכך שלא יהיה די עצם עליה ניתן להרכיב את השתלים. מה גם שבנוכחות דלקת חניכיים פעילה ביצוע שתלים כרוך בסיכוי מוגבר לכשל השתל.

קיימים מקרים שבהם נסוג החיבור בין העצם והחניכיים לבין השיניים. עם זאת, החלק העליון (הרקמה הרכה) נותר במקומו, דבר שיוצר כיס עמוק בין החניכיים לשיניים, מפריע לצחצוח, מונע סילוק החיידקים מעומק הכיס וגורם להתפתחות הדלקת. הטיפול במקרים אלו נעשה באמצעות ניקוי אצל שיננית או הרופא להפחתת הדלקת וצמצום עומק הכיס, לעתים נדרשת אף אנטיביוטיקה או ניתוח להקטנת הכיסים.

כל חיינו הם איזון עדין בין ריפוי ומחלה. מחקרים הוכיחו כי דלקת חניכיים לא רק גורמת נזק למשנן, אלא בנוסף עלולה לגרום לכניסת חיידקים לגוף, לפגוע בחולים במחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלת כליות וכדומה, להביא ללידה מוקדמת ולמשקל ולד נמוך, לגרום נזקים ללב ולפגוע במערכת החיסון של הגוף. חניכיים בריאות משמשות "שומר הסף" ואינן מאפשרות לחיידקים או לתוצריהם להיכנס לגוף.

גם ילדים לוקים במחלות חניכיים, אם כי מסוג שונה מהמבוגרים. חלק מאלה מתרחש על רקע גנטי ומאפיינות בהמצאות חיידק מסוים בפה. לא פעם נתקלים במרפאה בילדים בני 10-12 עם עצם שנספגה ותאחיזת שן מופחתת סביב שיניים חותכות קדמיות וטוחנות ראשונות קבועות. הטיפול זהה לזה של המבוגרים שגרת צחצוח נכונה, טיפול אצל רופא השיניים ולעתים טיפול בעזרת תכשירים מקומיים או מערכתיים.

מי שיקפידו הקפדה יתרה על היגיינה אוראלית יסבלו פחות מדלקות חניכיים אבל גם זה לא תמיד נכון. הגנטיקה משפיעה מאוד על יכולת הגוף להתגוננות בפני החיידקים. אנשים בעלי רוק בסיסי נוטים יותר לפתח אבנית השן ודלקות חניכיים. לעומת זאת, אנשים בעלי רוק חומצי יסבלו פחות מהיווצרות מהירה של אבנית השן, אבל הם עלולים לפתח בקלות יתרה עששת ו"חורים" בשיניים.

אבחון: החניכיים מדממות בזמן צחצוח או אכילה? זה סימן שהן מודלקות. גם כאב או תחושה של מקום בצקתי ונפוח בתוך הפה מעידים על דלקת. זה הזמן לגשת לרופא השיניים ולא להתעלם מהעניין, כדי לא להחמיר את המצב.

ביקור אצל רופא השיניים/ שיננית: בהתאם לאותה גנטיקה שהוזכרה קודם לכן, יש מי שהרופא ימליץ להם להגיע לניקוי שיניים ולביקורת מדי שלושה חודשים ויש מי שמתבקשים להגיע רק מדי חצי שנה. הקפידו על ביקורים אלה, ותוכלו לעזור במקרה של דלקת ראשונית עוד בטרם התקבע נזק ארוך טווח. אם הדלקת בתחילת דרכה, הבשורה הטובה היא שאפשר להחזיר את המצב לקדמותו ולהבריא את החניכיים והשיניים.

צחצוח: אתם לא מוותרים על מקלחת מדי יום? אין סיבה שתוותרו על צחצוח. הכי חשוב לשמור על שגרת היגיינה יום יומית, לצחצח שיניים לאחר כל ארוחה, ואם זה בלתי אפשרי להקפיד על שימוש באביזרים וצחצוח פעמיים ביום, בוקר וערב, כדי להסיר את רובד החיידקים ולסלק את האבנית.

טכניקת הצחצוח: אל תפעילו כוח בצחצוח, אלא תשקיעו בטכניקת הצחצוח. הפעלת כוח רב תפצע את החניכיים ותגרור שחיקה ונסיגה שלהם. צחצחו את "קו התפר" בין השיניים והחניכיים, מהצד החיצוני ומהצד הפנימי של השיניים, סמוך ללשון. אל תשכחו את משטחי הלעיסה כדי למנוע עששת. עברו בעדינות עם המברשת גם על החניכיים ונקו אותם. חשוב להימנע מצחצוח ליניארי שיפגע במתאר החניכיים: יש לצחצח במעגלים במקביל למתארים או במשיכה אנכית מצוואר השן ללהב/ שטח לעיסה.

מברשת השיניים: יש להשתמש במברשת רכה, עם ראש לא גדול מדי כזה שיגיע לכל פינה, בעיקר לאזור השיניים הטוחנות, מאחור. יש הממליצים על המברשות החשמליות המשוכללות יותר שמגיעות באופן טוב ויסודי יותר לאזורים פנימיים בשן ודורשות פחות מיומנות מצד המצחצח. יש להדגיש כי מברשת השיניים אינה מחזיקה מעמד לעולם ועד; ברגע שסיבי המברשת מתבדרים, בדרך כלל לאחר כחודשיים-שלושה, יש להחליף את המברשת.

קחו את הזמן: יש לצחצח את השיניים במשך 2 דקות לפחות פעמיים ביום, חצי דקה בכל רבע פה. צחצוח בזמן קצר מזה לא יספיק כדי לנקות את כל השיניים כהלכה.

חוט דנטאלי: החוט נועד להסיר שיירי מזון שנתקעו בין השיניים. אל תוותרו על שימוש בחוט לפחות פעם ביום, אחרת האפקטיביות של הצחצוח תרד. אגב, אם נוח לכם יותר להשתמש בקיסמים או בעזרים אחרים לכו על זה, אך היעזרו בעצה והדרכה של השיננית או הרופא.

טיפול בדלקת חניכיים: רופא השיניים יסלק את האבנית או יפנה לטיפול שיננות והדרכה ספציפית, ימליץ על טיפול בשטיפות פה או בעת הצורך באנטיביוטיקה ייחודית לחניכיים.

הכותב הוא מומחה לרפואת שינים ציבורית, סגן רופא שיניים ראשי, רשת מרפאות כללית סמייל

בואו לדבר על זה בפורום רופאי שיניים - מומחים למחלות חניכיים.