שיקום שיניים חסרות: כל השיטות

מדינת ישראל נחשבת למעצמה בתחום השחזור והשיקום של שיניים חסרות, עם כ-100,000 איש העוברים השתלות שיניים מדי שנה; כ-3-4 שתלים בממוצע למטופל. יחד עם זאת, מרבית המטופלים אינם יודעים מהו הטיפול המיטבי עבורם, אשר מהווה נגזרת לסוג השיקום הנדרש, בהתאם למספר השיניים שיש לשחזר.

מהן האפשרויות הטיפוליות המרכזיות, לשיקום שיניים חסרות?

כיום היצע טיפולי השיקום של שיניים חסרות הנו רחב - וכולל שיקום באמצעות שיניים תותבות; גשר מחובר נשלף או קבוע על גבי שתלים; ושתלים דנטליים. לכל שיטת טיפול יש יתרונות וחסרונות וכל אחת מהן אידיאלית רק לחלק מהמטופלים.

להלן פירוט אודות שיטות הטיפול השונות, בהתאם למספר השיניים הדורשות טיפול: חוסר בשן בודדת, במספר שיניים בודדות בלסת או שחזור של לסת מלאה.

כיצד נעשה שחזור של שן בודדת?

ניתן לשקם שן בודדת חסרה, באמצעות תותבת נשלפת קטנה (פליפר), גשר הנשען על השיניים הסמוכות ושתלים דנטליים. הטיפול הנחשב לאידיאלי במקרים אלה, הינו שיקום על גבי שתלים, מאחר שזהו הטיפול היחיד שאינו פוגע בשיניים הסמוכות - ומספק יכולות פונקציונליות ואסתטיות גבוהות.

שיקום באמצעות גשר, הנשען על שיניים סמוכות, מחייב השחזה של השיניים הבריאות הללו, דהיינו פגיעה בשיניים ללא צורך. כאשר מדובר בשיניים עששתיות, המחייבות כתרים בכל מקרה, אזי ניתן לשקול טיפול זה, מאחר שאין נזק לשיניים בריאות. אולם כאשר מדובר בהשחזה של שיניים בריאות, הרי שמדובר בנזק ממשי - ויש להימנע מטיפול זה.

טיפול באמצעות תותבת קטנה (פליפר) הינו מיידי ופשוט - ומותר ללעוס על התותבת, אולם החיסרון הוא שמדובר בפתרון נשלף, אשר עלול להפעיל לחצים מיותרים - ולגרום, עם השנים, לנסיגת עצם וחניכיים בשיניים הסמוכות.

טיפול שיקום באמצעות שתלים דנטליים, הינו התחליף הדומה ביותר לשן הטבעית. שתל מוחדר לעצם במקום השן החסרה - ומתפקד במקומה כמעט באותה יכולת ספיגה, של כוחות לעיסה. לאחר החדרת השתל (השלב הכירורגי), מגיע שלב השיקום, היכול להתבצע באמצעות הדבקה או הברגה של המבנה והכתר - לשתל.

הטיפול המוברג, בו המבנה והכתר מוברגים לשתל, נחשב אומנם לקשה יותר לרופא המטפל, אולם בשנים האחרונות, המגמה היא לעבור לטיפולי הברגה, מאחר שהם מספקים אפשרות פשוטה וקלה לחיזוק המערכת כולה, אם הבורג משתחרר מעט עם השנים. מדובר בטיפול עמיד יותר לחדירה של חיידקים ולהתפתחות דלקת סביב השתלים (פרי אימפלנטיטיס). חסרונותיה של השיטה המוברגת הינם העלות הגבוהה יותר; והצורך בביצוע סתימה - לסגירת החור בכתר, שמבוצע לצורכי הברגת הכתר (תיתכן פגיעה אסתטית קלה).

לחילופין, ניתן לבצע טיפול הדבקה, בו הכתר מודבק על המבנה. חסרונה של שיטה זו היא שאריות הדבק הקטנות, אשר עלולות להוות כר להתפתחותם של זיהומים ודלקות. לאחרונה, מתרבים המאמרים המדגימים שבהרבה ממקרי הדלקת סביב השתל (פרי אימפלנטיטיס), נמצאו שאריות דבק סביב השתל.

מה ההבדל בין העמסה מידית לבין העמסה מאוחרת?

שיקום באמצעות שתלים דנטליים יכול להיעשות בהעמסה מיידית, בה מחדירים את השתל ומתקינים מבנה וכתר (זמניים) ביום אחד, מיד לאחר העקירה; או להיעשות בהעמסה מאוחרת, בה עוקרים ומחדירים שתל, אבל ממתינים עם התקנת המבנה והכתר, עד להשלמת קליטתו ויציבותו של השתל בעצם - תהליך שנמשך בד"כ 3-6 חודשים. העמסה מידית מתאימה יותר בשן קדמית, מסיבות אסתטיות (שלא ייראה חוסר של שן); אולם היא חייבת להיות בתת סגר, כלומר: קטנה יותר מהשיניים הסמוכות, על מנת שלא תשתתף בלעיסה - ולא יופעל לחץ על האזור, בזמן קליטת השתל. ואילו העמסה מאוחרת, שהיא השיטה המסורתית והנכונה יותר עבור הלסת - תתאים יותר לשיניים אחוריות, שם פחות נראה לעין חסרונה של השן.

כיצד ניתן לטפל בחסר של מספר שיניים סמוכות בלסת?

כאשר חסרות מספר שיניים סמוכות בלסת עליונה או תחתונה, מומלץ לבצע גשר נתמך שתלים; כלומר - לחבר את השיקום. במקרה זה, מייצרים גשר מחובר לכמה שיניים, המהווה יחידה שיקומית אחת - ונתמך על ידי מספר שתלים. היתרונות בחיבור השיניים כיחידה אחת הינם הקטנת סיכויי פתיחת הברגות השתלים, ייצוב העומס המועבר מכוחות הלעיסה לשתלים, הפחתת מספר השתלים (בשיקום של חסר שיניים נרחב, לא נחוץ שתל לכל שן - בין אם משיקולי חוסר בעצם ומקום לכמה קדיחות, מניעת לחץ מיותר בעת הלעיסה - והקושי בניקוי ותחזוקה, ברמת הגיינית גבוהה, במצב של צפיפות שתלים).

חסרון השיטה: משך זמן בן מספר חודשים, עד לקבלת השיקום הסופי.

שיטות טיפול נוספות הינן אותן שיטות טיפול, שפורטו בסעיף הקודם: גשר הנשען על מספר שיניים נותרות (הפרוגנוזה של הגשר נמוכה יותר, ככל שמדובר על חסר נרחב יותר) או תותבת חלקית נשלפת.

כיצד ומתי נעשה שחזור של לסת מלאה?

כאשר כל השיניים בלסת העליונה או התחתונה חסרות או מחייבות עקירה, או כאשר ממליצים לכם לעקור את כל השיניים בלסת, ניתן לטפל באמצעות מספר שיטות: תותבת נשלפת שלמה, תותבת נתמכת שתלים, תותבת מוברגת על גבי שתלים, או שיקום קבוע, עם כתרי חרסינה קבועים, על גבי כ-8 שתלים בלסת. לא משנה איזו שיטה תבחרו, בכל מקרה חייבים לשמור על כל שן בריאה. חשוב להתייחס לשן הטבעית כפתרון המועדף - ולא לעקור שיניים שלא לצורך, אלא להילחם על כל שן - ולנסות לרפא אותה (אם אפשר). רק כאשר אין ברירה, מומלץ לעקור את השן.

תותבת נשלפת שלמה הייתה הפתרון הפופולרי בעבר, אולם לפני כעשור החלו להעדיף טיפולים אחרים, בשל יכולות פונקציונליות ירודות ולעיסה לא מספיק טובה; יציבות ירודה ונפילת התותבת; ומשיקולי אסתטיקה.

תותבת נתמכת שתלים היא תותבת הנתמכת על גבי 6-4 שתלים, שהינה יציבה יותר - וניתנת להוצאה והחזרה פעמיים ביום, לצרכי ניקוי. זהו פתרון יציב יותר, קל לניקוי ותחזוקה, מהיר וזול יותר. החיסרון של שיקום עם תותבת הינו הלחצים המיותרים שהיא מייצרת בעת הלעיסה והפגיעה בעצם הלסת, אשר נספגת עם השנים; כך שכאשר המטופל ירצה להחליפה בשתלים, עלול להיות מחסור בעצם, שיחייב ניתוח השתלת עצם.

תותבת מוברגת על גבי שתלים (עם חומר אקרילי): במקרה זה, כל העומס הנו על השתלים - ואין בעיה של ספיגת עצם, אולם מדובר בפתרון קבוע, שאיננו ניתן לשליפה; ועל כן, קשה יותר לניקוי ותחזוקה שוטפת. במקרה זה, מומלץ לנקות עם סילוני מים והתזה מתחת לשתלים - ולהגיע לניקוי אצל שיננית כל 3-4 חודשים. חסרון נוסף הינו ספיחת צבע השיניים עם השנים; ונטייה מוגברת לשחיקה.

שיקום קבוע מחרסינה של כתרים קבועים על גבי כ-8 שתלים: שיטה המצריכה בדרך כלל 2 הרמות סינוס בלסת עליונה (לעיתים ניתן לוותר על הרמות הסינוס בשתלים מוטים); זהו הפתרון האידיאלי. הוא מחזיר את קשת השיניים הכי דומה לשיניים הטבעיות. מבחינה תפקודית, הלעיסה היא ברמה גבוהה - וכך גם רמת האסתטיקה ולובן / צבע השיניים, שאינו נשחק ומתבלה עם השנים. חסרונה של השיטה היא עלותה הגבוהה יחסית.

פתרון ביניים, אשר נהיה נפוץ יותר ויותר בשנים האחרונות, הינו שיקום בשיטת All on 4.בשיטה זו, מתקינים בלסת 4-6 שתלים, כאשר 2 השתלים הקיצוניים מוטים. השיקום הזמני מוברג באופן קבוע על השתלים - ולאחר 3-6 חודשים, מוחלף השיקום לשיקום הסופי. בשיטה זו, כבר ביום הטיפול הראשון, נעקרות השיניים הנותרות (חשוב לוודא שלא נעקרות שיניים חולות, שניתן להציל), מבוצעים השתלים - ומוברג עליהם שיקום שאיננו נשלף. שיטה זו מתאימה במקרים נבחרים ספציפיים.

בנוסף, חשוב לוודא את ההתאמה בין שתי הלסתות - שהלסת העליונה והתחתונה יהיו מותאמות ותהיה אחידות ביניהן. אסור שלסת אחת תהיה חזקה יותר מהשנייה; ומומלץ שיקום של אותה שיטה בשתי הלסתות, מבלי לעקור שיניים שלא לצורך.

לסיכום: לא משנה באיזו שיטת טיפול תבחרו, שימו לב שהיא עונה לצרכים שלכם; ודאו מהם יתרונותיהן וחסרונותיהן של השיטות שהוצגו בפניכם. בררו מה עוד מומלץ עבורכם ובדקו עם כמה רופאים, במקרה שלא קיבלתם הסבר מספק.

ד"ר גלית כהן היא מומחית לרפואת הפה והשתלות שיניים, מרפאת מדארט - מרפאות מומחים ברפואת שיניים.

בואו לדבר על זה בפורום טיפולי שיניים אסתטיים.