כואב להן (ולא פחות)

המאמר המלא פורסם ב- Ratzon, N., Jarus, T., Baranes, G., Gilutz, Y., & Bar-Haim Erez, A. (1998),Level of reported pain of upper extremities among office workers related to multi-factorial workloads נאוה רצון, המחלקה לריפוי בעיסוק, בית הספר לרפואה, אוניברסיטת תל אביב, ת"א

השימוש המוגבר במחשבים במקומות עבודה הביא לעלייה בפריון העבודה וביעילותה אך בו בזמן גם גורם לבעיות בריאות. אחת הבעיות העיקריות היא מגוון של סימפטומים הקשורים בשרירים ובשלד ואשר המינוח המקצועי שלהם הוא הפרעה טראומטית מצטברת בגפיים העליונות Upper Extremity Cumulative Trauma Disorder UECTD.

הסימפטומים הכוללים כאב, נוקשות, שינויים בתחושה ועייפות יכולים להתפתח להפרעות המערבות את המערכת השרירית-שלדית או המערכת הנוירווסקולרית. אנשים בסיכון לפתח הפרעות אלו הם אלו המבלים את עיקר שעות עבודתם בפעילויות כמו עיבוד נתונים, הקלדת נתונים או כל מטלה המבוצעת בעיקר באמצעות מקלדת. ייתכן גם וגורמים ביו- דמוגרפיים כמו העלייה בגיל ובמספר הילדים עלולים להגביר את הסיכון ל- UECD.
הצירוף של עומס בעבודה והמשכיותה גם במטלות הבית מעמיס על הידיים ומגביר את הסיכון ללקות בסימפטומים כשמדובר בנשים. מחקר העוסק בעומס עבודה חייב להתייחס גם לגורמים פסיכו- סוציאליים. אחד מהם, הקשור לעבודה, הוא מידת שביעות הרצון ממנה. נמצא ששביעות רצון נמוכה קשורה בסימפטומים של שרירים - שלד בגפיים העליונות. גם לרמת האחריות המוטלת על העובד יכולה להיות השפעה על הלחץ והסימפטומים האלו.
גורמי הסיכון הם:

א. גורמים ביו- מיכניים וגורמים הקשורים ביציבה כמו תנועה חזרתית, הפעלת יתר כוח בהקלדה, עומס סטטי מוגבר, מנח המפרקים ומנחים לא טבעיים של פרק כף היד.

ב. גורמים ארגונומיים כמו כסא שאינו מתאים או היחס בין הכסא לשולחן ולגוף, תאורה לקויה.

ג. גורמים התנהגותיים/פסיכו-סוציאליים כמו לחץ ומנגנונים חלשים להתמודדות עם הלחץ, דרישות גבוהות בעבודה, חוסר ביטחון בעבודה או היעדר שליטה

אוכלוסיית המחקר כללה ששים נשים העובדות במשרד. קבוצת הניסוי כללה שלושים קלדניות שעבדו בהקלדה בממוצע 6.16 שעות ביום בבתי משפט במחוז המרכז. גילן הממוצע היה 33.6. קבוצת הביקורת כללה שלושים עובדות משרד שגילן, השכלתן ומצבן המשפחתי היה דומה.

נשים אלו עסקו בעבודות משרדיות שונות במוסד חינוכי וההקלדה לא היתה מטלה עיקרית בעבודתן. הן הקלידו 3.23שעות ליום בממוצע. כל הנשים התבקשו למלא שאלון המעריך את רמת הכאב הסובייקטיבית שלהן בגפיים עליונות, רמת המאמץ הפיסי ונתונים אודות משתנים ביו- דמוגרפיים ופסיכו-סוציאליים וכן הארגונומיה בסביבת העבודה שלהן.

תוצאות המחקר מראות שהיה שוני ניכר בין עובדות עם עומס עבודה גבוה ונמוך. קבוצת הניסוי ציינה רמות כאב גבוהות יותר. נמצא מתאם חיובי בין רמות הכאב המדווח כאשר ככל שעומס ההקלדה היה רב יותר, כך דווח יותר על כאבים.
כך גם לגבי מאמץ יתר בעבודה, ככל שהיה מוגבר, כן דווח יותר על כאבים בגפיים העליונות. נמצא שבקבוצת הביקורת, הנשים המבוגרות יותר דיווחו יותר על כאבים וכן גם נשים עם מספר ילדים רב יותר. הנחת היסוד שיהיה מתאם שלילי משמעותי בין שביעות רצון מהעבודה לבין שיעורי הכאב לא נתמכה בממצאים הסטטיסטיים שבדקו את הקשר בין גורמים פסיכו- סוציאליים לשיעורי כאב סובייקטיביים.

עם זאת ככל שעלתה האחריות הניהולית, כן חלה עליה בשיעורי דיווחי הכאב אולם נתונים אלו היו נכונים רק לגבי קבוצת הביקורת ולא קבוצת הניסוי.

נראה כי גורמים כמו מאמץ פיסי בעת הקלדה במקלדת מחשב, עומס יתר בעבודה על הגפיים העליונות, משתנים ביו- דמוגרפיים ומשתנים פסיכו- סוציאליים משפיעים על התפתחות בעיות שרירים-שלד. המחקר הנוכחי תומך בידע המצטבר לפיו עומס יתר בהקלדה במקומות העבודה מגביר את הדיווחים על כאבים ואת הסיכויים לפתח הפרעות טראומטיות מצטברות בגפיים העליונות - UECTD .

כדי למנוע נזקי בריאות יש ליישם עקרונות ארגונומיים מתאימים במקומות העבודה. עם זאת תוצאות המחקר לא הצביעו על מתאם בין הסידור הארגונומי ובין רמת התלונות על כאבים. אולי הדבר נובע מכך שלא היה ניתן לצפות בסידורים הארגונומיים ולהעריכם ומשום שהנתונים התבססו על דיווחים עצמיים של המשתתפות. נראה כי דיווחים מסוג זה אינם מהווים תחליף להערכה מקצועית. נמצא מתאם בין העליה בגיל ובמספר הילדים לבין הדיווחים על כאב, אולם רק בקבוצת הביקורת. ייתכן וכאשר רמת החשיפה היתה גבוהה (עומס גדול בעבודה), הסיכון הקשור בגורמים אישיים היה קטן ביחס לזה הקשור בעומס עבודה נמוך. נמצא כי הסימפטומים השכיחים ביותר הקשורים לגיל מתייחסים דווקא לכאבי גב ואילו לגבי כאבי ידיים ופרק כף היד יש נתונים סותרים. מחקר זה התייחס לנשים בלבד.

נשים עובדות מחוץ למשק ביתן אולם גם עוסקות במטלות ביתיות, לרוב יותר מגברים והדבר יכול להוסיף על הלחץ הפיסי על ידיהן. נמצא גם כי באופן כללי נשים מתלוננות יותר על כאבי שרירים- שלד. ממצאי המחקר הנוכחי אינם תומכים בהנחת היסוד הראשונית לגבי הקשר בין מידת שביעות הרצון מהעבודה והכאב. מן המחקר עולה כי אין קשר בין שביעות הרצון מהעבודה לבין הכאב. עם זאת הם כן עולים בקנה אחד עם מחקרים אחרים הקשורים באזור הצוואר והכתפיים. באשר לגורם הפסיכו-סוציאלי הקשור ברמת האחריות שדורשת העבודה, נמצא כי יש מתאם בין אחריות מנהלית ברמה גבוהה יותר לבין הכאב אצל קבוצת הביקורת בלבד. אחריות מנהלית ברמה גבוהה עלולה להוביל לרמות לחץ מוגברות הגורמות למתח שרירים מוגבר הקשור לכאב ולסימפטומים של שרירים- שלד. גורם פסיכו- סוציאלי זה שכיח יותר אצל עובדים עם עומס פיסי מופחת ואילו עומס פיסי גבוה יותר משמעותי לעובדים כמו אלו שבקבוצת הביקורת במחקר זה. המחקר הנוכחי מתבסס על רשמים סובייקטיביים של המשתתפות וזאת משום הקושי שבהערכתן במקומות העבודה וכן משום שלא היה ניתן לראיין אותן לאחר מילוי השאלונים. השיטות ששמשו במחקר זה להערכת הכאב והסימפטומים התבססו על דיווחים עצמיים ולא תמיד יש אבחנה מדויקת, במיוחד בשלבים הראשונים של הבעיה הרפואית הקשורה בהפרעות שרירים- שלד. רק 5% מהמשתתפות במחקר בקשו סיוע רפואי מקצועי, אולי גם משום שהבעיות לא הגיעו לרמה של פגיעה טראומטית מצטברת (CTD) בה מתפתחים הסימפטומים לאבחנה ברורה הדורשת התערבות רפואית. נראה כי חשוב שקלינאים יתייחסו למצב המסובך שעל העובד(ת) להתמודד עמו במקום העבודה ובבית בבואם להעריך ולטפל בסימפטומים ובאבחנות הקשורות בשרירים-שלד.

בואו לדבר על כך בפורום זוגיות חברה ותעסוקה