דלקות חוזרות בדרכי השתן

דלקות זיהומיות חוזרות בדרכי השתן נגרמות כתוצאה מחיידקי צואה חיצוניים, המצויים בדרכי העיכול -וחודרים אל דרכי השתן, בעיקר דרך העור.

מי סובל מזיהומים בדרכי השתן?

זיהומים בדרכי השתן מופיעים אצל גברים ונשים בכל הגילאים, אך שכיחים בעיקר אצל נשים, ככל הנראה, בשל המבנה האנטומי של גוף האישה - וקרבתה של השופכה לפי הטבעת. זיהום בדרכי השתן אצל גברים הוא נדיר יותר, אך שכיחותו עולה עם הגיל, בעיקר בשל הפרעות שונות המונעות מהשתן להתרוקן באופן מלא, כגון הגדלה של בלוטת הערמונית (פרוסטטה). אצל ילדים, זיהום בדרכי השתן מחייב בירור - על מנת לשלול מום מולד בדרכי השתן, בייחוד כאשר מדובר בבנים.

מהם סוגי הזיהומים הקיימים?

הזיהום השכיח ביותר בקבוצה זו, הוא זיהום של שלפוחית השתן (ציסטיטיס). זיהום זה שכיח בעיקר אצל נשים; כ-75% מהנשים יחוו במהלך חייהן זיהום בשלפוחית השתן. כ-5% מהנשים יפתחו זיהומים חוזרים, למעלה מפעמיים בשנה.

זיהום נוסף, פחות שכיח, הוא זיהום בכליות (פיילונפריטיס), שנגרם כתוצאה מזיהום על ידי חיידקים שעלו משלפוחית השתן.

מהם הסימפטומים של הזיהום?

הסימפטומים העיקריים: צריבה במתן שתן, כאבים בבטן תחתונה, תכיפות ודחיפות במתן שתן.

יש קבוצה של חולים, המורכבת בדרך כלל מחולים/ות מבוגרים מאוד, הסובלים מזיהומים בדרכי השתן, באופן קבוע - וכל הזמן נמצאים אצלם חיידקים בתרביות, אבל אין להם סימפטומים.

ברוב המקרים האלה, לא ניתן טיפול רפואי, מכיוון שחוסר הסימפטומים מעיד על כך שהחיידקים אינם מזיקים, כך שגם אם נטפל לא יקרה כלום - ועדיף שלא לטפל "סתם" ולתת אנטיביוטיקה מיותרת, העלולה ליצור זנים עמידים של חיידקים.

כאשר יש זיהום בכליה, מעבר לסימפטומים שלעיל, מורגשים גם כאבים במותן - וחום גבוה.

כיצד מטפלים בזיהום חד פעמי בדרכי השתן?

כאשר מדובר בזיהום בודד, לרוב הטיפול הוא טיפול אנטיביוטי כוללני, שניתן בלי לברר את סוג החיידק הספציפי, יחד עם שתיה מרובה ונוגדי כאבים, שמרגיעים את השלפוחית - עד שהזיהום חולף. ברוב המקרים, הטיפול הזה מסייע - והזיהום נעלם ושוכך.

מה עושים כאשר הזיהום חוזר?

כאשר מדובר בזיהום חוזר, יש הכרח לברר את מקורו - ולוודא שאכן מדובר בזיהום חיידקי. נשים רבות חושבות שהן סובלות מזיהום בדרכי השתן ואינן מבצעות תרביות, אך למעשה הן סובלות ממחלות אחרות (כגון: אבנים, תסמונת השלפוחית הכאובה או סרטן בשלפוחית השתן).

תרבית שתן - בדיקת הבירור הראשונה מתבצעת באמצעות תרביות שתן, שהינה הבדיקה היחידה בה ניתן לבדוק אם אכן מצויים חיידקים בשתן, לזהות את סוג החיידק - וכך, לדעת לאיזו אנטיביוטיקה הוא רגיש.

אולטרסאונד - לאחר אימות הזיהום ושלילת מחלות אחרות, מבצעים בדיקת אולטרסאונד של דרכי השתן, בה בודקים האם המבנה של שלפוחית השתן תקין - והאם היא מתרוקנת באופן מלא.

ציסטוסקופיה ו/או CT - לעיתים, יש לבצע בדיקות מעמיקות יותר, על מנת לנסות להבין מה גורם לאותם חיידקים להימצא בדרכי השתן, להידבק - ולחזור, מבלי שייצאו. באמצעות בדיקות אלה שוללים אבנים וגידולים בדרכי השתן.

מהם הגורמים לזיהום?

ישנם גורמים רבים להיווצרות זיהומים בדרכי השתן; כשהעיקריים שבהם: התרוקנות לא מלאה של השלפוחית, פגם כלשהו במערכת, יחסי מין, רמות אסטרוגן נמוכות ועוד.

פגם במערכת דרכי השתן - אצל כל אישה, נכנסים ויוצאים כל הזמן חיידקים מהעור - לשופכה ולשתן. מנגנוני החיסון גורמים לכך שלא ייווצר זיהום. כאשר יש פגם כלשהו במערכת, או כאשר יש מקור שעליו החיידקים "מתלבשים", נוצר בד"כ זיהום עיקש, כגון אבן - המהווה מקור שעליו החיידקים מתיישבים.

זיהום חוזר בעקבות יחסי מין- בקבוצה זו, לרוב, לא נמצא דבר שעליו ניתן להצביע כמקור לבעיה - ודרכי השתן נמצאות תקינות לחלוטין. למרות זאת, כיום-יומיים לאחר קיום יחסי מין, מתחיל להופיע זיהום, ככל הנראה כתוצאה מהאקט המיני עצמו - ומהמעבר של איבר המין בנרתיק, אשר גורם, מעודד ומסייע לחיידקים להיכנס לשופכה. עדיין לא ידוע מהי הסיבה להתפתחות הזיהום הזה אצל נשים מסוימות - ומתקיימים מחקרים רבים בנושא, אך כנראה שישנו מרכיב גנטי, שבו חלק מהנשים מבטאות חלבונים מסוימים על התאים של דרכי השתן, שאליהם החיידקים נצמדים.

רמת אסטרוגן נמוכה - נשים בגיל הבלות נמצאות בסיכון לפתח זיהום, בגלל שרמות האסטרוגן אצלן נמוכות מאוד. האסטרוגן מהווה גורם מגן לדרכי השתן - וברגע שרמתו פוחתת, ישנה חשיפה מוגברת לזיהומים ולזיהומים עיקשים.

הפרעת התרוקנות - חיידקים נוטים להימצא ולהשתקע במקומות "סטטיים". כאשר שלפוחית השתן אינה מתרוקנת במלואה, נוצרת "שלולית" שמהווה מקור להתפתחות החיידקים. הפרעת התרוקנות יכולה להיגרם אצל נשים כתוצאה מצניחה של שלפוחית השתן; ואצל גברים, כתוצאה מגדילת הערמונית.

זיהומים ממקור לא ידוע - ברוב המקרים, לא מוצאים שום דבר שמהווה את המקור להישנות הזיהומים - ונמצאים, למעשה, מול שוקת שבורה. הנשים בקבוצה זו חוות מספר רב של זיהומים, נוטלות כמויות עצומות של אנטיביוטיקה; ועם הזמן, החיידקים מפתחים עמידות - והנשים מפתחות פטרייה בנרתיק. זוהי הקבוצה שאיתה הכי קשה להתמודד מבחינה רפואית, מכיוון שאין שום דבר שניתן להסיר מהגוף - על מנת לטפל בבעיה.

כיצד ניתן למנוע זיהומים בדרכי השתן?

ישנן דרכים שונות למנוע את הזיהומים החוזרים, או להפחית את תדירות הזיהומים.

היגיינה נכונה - על מנת למנוע מהחיידקים לחדור לדרכי השתן, חשוב להקפיד על כללי היגיינה נכונה: לנגב מהצד הקדמי אחורה, ולא להיפך; לנסות להטיל שתן מיד לאחר קיום יחסי מין, כדי לפנות את החיידקים שיש בשופכה - אם נכנסו ביחסי המין; להימנע מכניסה לבריכות, ג'קוזי או מאגרי מים עומדים; להימנע משטיפות יתר של האזור האינטימי, במיוחד עם סבונים שהורגים את החיידקים הטובים שיש בנרתיק - ונותנים לחיידקים הרעים להתפתח ולצמוח.

אנטיביוטיקה מונעת - לנשים הנמנות על הקבוצה עם הזיהומים ללא מקור ידוע, ניתן לתת כדור של אנטיביוטיקה חלשה, פעם ביום, לתקופה שבין 3-6 חודשים. לנשים שסובלות מזיהומים בגלל יחסי מין, ניתן לתת כדור בודד לפני יחסי מין; הרעיון הרפואי הוא לתפוס את הזיהום - כשהוא בתחילתו.

תכשירים טבעיים - לנטילת אנטיביוטיקה באופן יומיומי, יש תופעות לוואי שונות, כגון: כאבי בטן, הקאות, פגיעה בדרכי העיכול ואף פגיעה בבריאות. לכן הנטייה היא לטפל באמצעות טיפולים טבעיים יותר. יש מגוון עצום של תכשירים הומאופתיים או צמחיים בבתי המרקחת ובבתי טבע. רובם לא נבדקו מחקרית, אבל הרעיון מאחוריהם זהה - והם מבוססים על צמחים בעלי תכונה שמונעת מהחיידקים להיצמד לדופן השלפוחית ולהתפנות טוב יותר עם הזרימה של השתן. כך, למשל: חמוציות ופרוביוטיקה ("חיידקים טובים" שחשובים להרכב הטבעי של החיידקים בנרתיק), המסייעים לשמירת האיזון בין החיידקים הטובים לרעים.

שטיפות של כיס השתן עם חומצה היאלורונית - טיפול חדשני, שלא הרבה רופאים מודעים אליו, המבוסס על החומצה ההיאלורונית שנמצאת באופן טבעי בגוף האדם. החומצה מוזלפת לשלפוחית השתן - ומהווה ריר פנימי מגן, שמונע מהחיידקים להיצמד לדופן. הטיפול הזה יעיל מאוד וב-80% מהמקרים, מצליחים למנוע בעזרתו זיהומים חוזרים.

כיצד מתבצעות שטיפות של כיס השתן עם חומצה היאלורונית?

השטיפות מתבצעות על ידי אורולוג נשים, המתמחה בתחום. הטיפול הוא טיפול פשוט מאוד - בהרדמה מקומית, בה מכניסים צינורית עדינה לשלפוחית (כמו קטטר) ודרכה מוזלף החומר.

פרופ' קובי סתיו הוא מומחה בכירורגיה אורולוגית המתמחה בנוירו-אורולוגיה ואורולוגית נשים.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.