דליפת שתן: מטפלים בבושה

רוב היונקים ובעלי החיים בכלל תוכננו על ידי הטבע והבריאה לחיות עד לסיום גיל הפוריות שלהם. פירושו של דבר שאנשים "תוכננו על-ידי הטבע" לחיות כ-50 שנה בלבד. במאה העשרים חלה התקדמות אדירה ותוחלת החיים כמעט והכפילה את עצמה. למהפכה הזאת מספר סיבות, העיקריות שבהן הן: שיפור בהיגיינה אישית וסביבתית, שינויים בתזונה, שינויים באורחות חיים וכמובן התקדמות אדירה ברפואה. לפלאי הרפואה שהאריכו את תוחלת החיים חברו גם בעיות רבות, עמן אנו מתמודדים כעת. כאשר רוב האוכלוסייה במאות הקודמות היתה מסיימת את חייה סביב גיל 50 שנה, אחוז החולים במחלות היה קטן מאוד. כיום אחוז החולים הוא הגדול בגיל המבוגר, והרפואה נתקלת במצבים אלה בשכיחות רבה יותר ומחפשת כל הזמן פתרונות, על מנת להביא להחלמה ו/או לשמירה על איכות חיים הנפגמת קשה ממצבים שונים של הגיל המבוגר. אחת מהבעיות הקשת הפוגעות באיכות החיים היא אי שליטה על הסוגרים ודליפת שתן בלתי רצונית.

דליפת שתן לא רצונית מתרחשת בזמן ביצוע מאמץ גופני, ו/או בזמן שיעול או התעטשות.

מקובל להניח כי כ-17% מכלל האנשים בעולם סובלים מתסמונת זו. מדובר על מיליונים רבים של אנשים. דווקא הגורם הנפשי הוא הקשה ביותר בתופעת אי השליטה על הסוגרים: תחושת הבושה וההשפלה האישית, עקב הופעת הרטיבות, גובה מחיר רגשי שלילי כבד ביותר. גבר או אשה המתמודדים עם אי שליטה על סוגרים, מופיע אצלם פחד אמיתי שמא תיראה ה"בושה", שלא לדבר על התחושה האיומה של אי הנוחות האישית. אנשים בעלי חוש אסתטי מפותח עלולים להיכנס למצב דיכאוני עקב מצבם ומתחילים לפתח "קריירה" של הסתייעות בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לאורך זמן. מצב זה גורם אף לפחד נוסף, שהוא הפחד לצאת מהבית, וכן פחד מפני חוסר הידיעה אם ימצא האדם שירותים קרובים. יש אנשים היודעים ל"מפות" את כל השירותים בעיר, ולדעת היכן השירותים הקרובים ביותר למקום המצאם. ואולם, כמו "להכעיס", המצב החמור של אי השליטה "תופס" אותם כמי שלא הספיקו ללכת לשירותים בזמן, והבגדים התחתונים והעליונים נרטבים משתן. כך נוצר "מעגל קסמים" של בושה, חוסר אונים, פחד לצאת מהבית, וחוזר חלילה.

יש אנשים שלא מסוגלים להמשיך בעבודתם במצבים שבהם תכיפות ההליכה לשירותים פוגעת בפגישות עבודה, פגישות עסקים, ועוד - עד כדי הפסקת העבודה בין מרצון ובין עקב פיטורים. הדימוי העצמי של האדם הסובל מתופעת אי השליטה הולך ונשחק. מאדם שההליכה לשירותים היתה דבר שבשגרה, הפך לאדם חסר בטחון, בעל דימוי עצמי ירוד ביותר וסבלו הנפשי רק מחריף.

כל המחקרים המדעיים של השנים האחרונות מראים כי אנשים עם בעיית אי שליטה על הסוגרים נמנעים מפעילות חברתית: בעוד שטרם הופעת התופעה, הגבר או האשה היו רגילים לפגוש חברים פעמיים בשבוע סביב שיח קפה, משחק קלפים, או פעילות חברתית אחרת, לאחריה הם מפסיקים להופיע למפגשים אלה במסווה של תירוצים שונים. הבושה והפחד מפני האפשרות "להשאיר סימני דרך" בבית זר - מעורר מצב אימה של ממש אצלם.

מחקרים רבים בעשור האחרון מדווחים על כך שהזוגיות וחיי המשפחה נפגעים אף הם. הימנעות מקיום יחסי מין והתרחקות בן/בת הזוג הופכים שכיחים יותר ויותר בין זוגות רבים. בריחת שתן, כך מתברר, הופכת "איום" פסיכולוגי של ממש על חיי המשפחה ובן הזוג.

מתברר כי למרות שכיחותה הגבוהה של בעיית דליפת השתן, רק חלק קטן מכלל האנשים פונה לייעוץ ולטיפול רפואי. יש הסבורים כי דליפת שתן היא תוצאה של הזדקנות רגילה ואין מה לעשות בנושא.

ואולם, כיום טיפולים שונים לאנשים עם אי-שליטה: טיפול תרופתי, טיפול בביופידבק, טיפול פיזיותרפי לחיזוק שרירי רצפת האגן, טיפול ניתוחי. גם טיפול פסיכולוגי וזוגי מוצע כדי לשפר את המצב הנפשי המדוכדך.

בנוסף קיים טיפול חדש בישראל; המדובר במכשיר מושתל לגירוי עצבי -נוירוסטימולטור "אינטרסטים" המיוצר על ידי מדטרוניק. מכשיר זה מותאם למטופלים הלוקים באי שליטה על סוגרים והוא מושתל בהרדמה מקומית.

ד"ר שאול נבון הוא פסיכולוג רפואי, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה, ומזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה.

בואו לדבר על זה בפורום דליפת/בריחת שתן וריצפת אגן.