בעיות פריון: המדריך לאבחון וטיפול

"המסלול הברור" - תואר, חתונה, בית וילדים - יכול להיעצר בפתאומיות. אצל לא מעט זוגות מגיע השלב בו הכול כבר מוכן מבחינתם לילד - אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. בני הזוג מנסים ומנסים ודברים לא מתקדמים כמצופה. מי שנקלע למצב כזה משתדל לשמור על קור רוח, אבל הזמן שחולף מקשה מאד ועלולה להתעורר דאגה. אז מה עושים? האם ומתי צריך להתחיל לדאוג? מתי יש לפנות לבירור בנוגע לפריון? באילו נורות אדומות חשוב להבחין? אילו בדיקות עוברים, כדי לבחון את החשד לבעיות פריון? איך ניתן לפתור את הבעיות, במידה ויימצאו?

אחרי כמה ניסיונות להרות, צריכים בני זוג לחשוד כי קיימת אצלם בעיית פריון?

הרבה מהזוגות המקיימים יחסי מין, במטרה להשיג הריון, צריכים להתאזר בסבלנות מפני שהריון איננו מושג במהירות. מצד שני, חשוב מאד להיות עם אצבע על הדופק - ולהיות מודעים לכך שבמידה ויש בעיית פריון, חשוב לאתרה בהקדם ולא לבזבז זמן יקר.

ככלל, בעיית פריון מוגדרת כבעיה קיימת רק לאחר שבני הזוג קיימו יחסי מין לא מוגנים במשך שנה ולא הושג הריון. בשלב זה, מומלץ לבני הזוג לפנות לרופא נשים מומחה לפוריות.

אולם הגדרה זו היא כללית מדי ויש לשים לב לנסיבות הפרטיות בכל מקרה. ישנם מקרים רבים, בהם עוד בטרם חלפה שנה שלמה, מומלץ להתחיל בבירור לגבי קיומה האפשרי של בעיית פוריות. לא תמיד צריך לחכות שנה שלמה.

באיזה מקרים יש לברר את החשד עוד בטרם חלוף שנה?

ישנם שני פרמטרים המשפיעים בעניין זה. האחד - הגיל. השני - היסטוריה רפואית, העלולה להצביע על קיומה של בעיה.

בעניין הגיל, ככל שהאישה מבוגרת יותר, כך מומלץ להמתין פחות זמן, בטרם מבררים את עניין הפריון. מעל גיל 35, ניתן להסתפק בחצי שנה של ניסיונות בלתי מוצלחים כדי לפנות לרופא. בגילאי 38 ומעלה - יש לשקול פניה מראש למומחה, לשם בירור מתאים, עוד טרם מימוש תהליך ניסיון ההתעברות. חלון ההזדמנויות לאשה מעל גיל 35 קטן הרבה יותר משל אשה בתחילת שנות ה-20. הפוריות בגילאי 33-35 מתחילה לרדת, ולאחר גיל 40 יכולת הפוריות ממש צונחת - ויש לקחת את זה בחשבון.

בעניין ההיסטוריה הרפואית, אם קיים איזשהו ידע לגבי בריאות האשה ותקינות מערכת הרבייה שלה שעשוי לעורר חשד, ולו הקל ביותר, לגבי יכולת פריונה, יש לברר את נכונות החשד בהקדם - ולא להמתין שנה שלמה. כך, למשל, אם האישה סובלת ממחזור ווסת לא סדיר. אם סבלה בעבר מ"תופעות" רפואיות במערכת הרבייה, כגון פוליפים ומיומות, זיהום אגן, ניתוח בטן שעלול להפריע להריון וכדומה. כל אלה הן נורות אדומות שיש לתת עליהן את הדעת מראש ולא להמתין שנה שלמה, בטרם עורכים בירור מתאים.

עניין ההיסטוריה הרפואית מתייחס גם לגברים שבחבורה. אם לבן הזוג יש איזשהו "ענין" העשוי להשפיע על פוריותו, יש לפנות בהקדם לבירור פריון. למשל: טראומה לאשך (מכה, ניתוח, תסביב אשך וכדומה), ניתוח של אשך טמיר בילדות; במקרים אלה אין כל סיבה לחכות שנה שלמה בטרם הבירור - יש לפנות לרופא בלי "תקופת המתנה".

מה קורה כאשר בני זוג פונים למומחה בתחום הפוריות?

חשוב לפנות לרופאי נשים שהם מומחים בפוריות וביכולתם להציע טיפול נרחב בכל הקשור לאיתור, בירור וטיפול בבעיות פריון. באופן כללי, ניתן לחלק את הטיפול בבני זוג עם בעיות פריון לשני שלבים מרכזיים: שלב ראשון הוא שלב הבירור, הכולל בדיקות מגוונות; ושלב שני הוא שלב הטיפול, במסגרתו מותאם טיפול המיועד להתמודד בדרך כלשהי עם בעיית הפוריות שאותרה בשלב הראשון.

מה כולל שלב האבחון?

בשלב זה, מנסים בשלל דרכים לקבוע מהן יכולות הפריון של הגבר והאישה ומנסים לאתר בעיות פוריות קיימות. קיימת דעה רווחת כי רוב בעיות הפוריות מקורן באישה, אולם זו דעה מוטעית ולכן הבירור נעשה לשני בני הזוג במקביל. לא ניתן לדעת מראש איפה הבעיה ופעמים רבות היא נחלקת בין הגבר לבין האשה ושניהם נזקקים לעזרה. אם, למשל, הגבר ייבדק ראשון ותאותר אצלו בעיה, אין ודאות שאצל האישה אין בעיה אחרת - ואז הסיוע לגבר לא ישיג דבר. לכן מלכתחילה ההתמקדות היא בשני בני הזוג.

הבירור אצל האישה כולל שאלון מקיף, בדיקות גופניות ובדיקות דם. בעיות פוריות אצל האישה עשויות להיות על רקע הורמונלי או על רקע "מכאני" (חסימה בחצוצרה, שרירנים ברחם, פוליפים ברחם, הידבקויות בחלל הבטן ועוד). בדיקות הדם כוללות פרופיל הורמונלי שמסייע לבחון את יכולות הפוריות של האשה, את התפקוד השחלתי שלה, ואת הרזרבה השחלתית שלה. בדיקות הדימות מגוונות ויבוצעו לפי הצורך. אלה כוללות אולטראסאונד, צילום רחם, הידרוסונגרפיה, היסטרוסקופיה ועוד. בדיקה חדשה נוספת שמטרתה להעריך את הרזרבה השחלתית ומומלצת לנשים מבוגרות יותר היא בדיקת דם ל- AMH .

הבירור אצל הגבר כולל שאלון מקיף, במהלכו ינסה מומחה הפריון לאתר רמזים לבעיה אפשרית. פעמים רבות, מדובר בדברים שבן הזוג כלל לא דמיין שהם עלולים להוות גורם מרכזי לחוסר היכולת להשיג הריון. כך, למשל, מחלת חזרת בילדות עשויה לגרום לבעיות פריון בגברים. או רכיבה ממושכת ואגרסיבית על אופניים. או שימוש בסטרואידים, הורמונים ודומיהם, במסגרת ספורט לבניית הגוף. או מקצוע של הגבר המחייב אותו בנהיגה ממושכת או ישיבה ממושכת.

כמו כן, למרות המבוכה של בני הזוג, חשוב ליידע את הרופא אם קיימות בעיות כלשהן הקשורות לתפקוד המיני - כי גם הן עשויות להשפיע על הסיכויים להרות.

לאחר הראיון המדוקדק מבוצעת בדיקת זרע הבוחנת את הנפח הכללי של הזרע, את הריכוז של תאי הזרע, את התנועתיות של תאי הזרע ואת תקינות המבנה שלהם.

ומה קורה לאחר איתור הבעיה?

לאחר איתור הבעיה, מותאם הטיפול האידאלי עבור בני הזוג.

לרוב, כאשר בעיית הפוריות היא אצל הגבר, יושקעו מרב המאמצים בניסיון לעקוף אותה, מכיוון שבמרבית המקרים אין טפול המשביח את איכות הזרע.

אצל אשה עם בעיית פוריות, טיפולי הפריון כוללים קו ראשון של טיפולים - נטילת תרופות הורמונליות וביצוע הזרעה; וקו שני של טיפול שהוא הפריה חוץ גופית (IVF). טיפול זה מתאים לנשים שלא הצליחו להסתייע בטיפול הראשוני, ולנשים מעל גיל 39 עם בעיות פוריות, שמראש מופנות להליך IVF כדי להשיג הריון,

לסיכום: בעיות פריון עלולות להופיע בכל גיל, הן אצל הגבר והן אצל האישה. ככלל, אם לאחר שנה של קיום יחסי מין בלתי מוגנים לא השגתם הריון, יש לפנות למומחה פוריות. במידה והאישה מעל גיל 35, או שיש לה או לבן זוגה היסטוריה רפואית העשויה להגביר את הסיכוי לבעיית פוריות, אין להמתין שנה - ויש לפנות לבירור עוד טרם טווח הזמן הפורמלי. בירור אצל מומחה פריון יתחיל באיתור הבעיה ויימשך בטיפול בה, בתקווה שבסופו של תהליך בני הזוג ישובו הביתה עם תינוק.

ד"ר אמיר רבהון הוא מומחה לגניקולוגיה ופריון.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.