מיומות: עושות שרירים ברחם

שרירני רחם, הידועים גם בשם מיומות, הם הגידולים השפירים השכיחים ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות. גידולים אלה מתפתחים מתאי השריר ומרקמות אחרות המצויות בתוך דופן הרחם. השרירנים עלולים להופיע כגידולים נפרדים או כצברי גידולים בגדלים שונים.

לפחות רבע מהנשים סובלות משרירנים ברחם. ייתכן כי קרוב ל-80% מהנשים סובלות למעשה מגידולים אלה, אך אינן מודעות לכך מאחר שהן חשות בתסמינים מעטים או שאינן חשות בתסמינים כלל. על אף שהסיבה לשרירני רחם עדיין אינה ידועה, נמצאו כמה גורמים המגבירים או מפחיתים את הסיכון להתפתחותם. כך, נשים הסובלות מעודף משקל מצויות בסיכון מוגבר מעט להתפתחות שרירני רחם, בהשוואה לנשים בעלות משקל תקין. לעומת זאת, נשים שילדו מצויות בסיכון נמוך יותר להתפתחות שרירני רחם, בהשוואה לנשים שלא ילדו.

התסמינים השכיחים של שרירני רחם הם:

דימומים וסתיים קשים וממושכים.

כאב באזור האחורי של הרגליים.

כאב או לחץ באגן.

כאב במהלך קיום יחסי מין.

לחץ על שלפוחית השתן, המוביל לצורך מתמיד במתן שתן, לבריחת שתן או להיעדר יכולת לרוקן את השלפוחית.

לחץ על המעיים, העלול לגרום לעצירות ו/או לנפיחות בבטן.

בטן מוגדלת, דבר העלול ליצור רושם מוטעה של השמנה או הריון.

שרירני הבטן מתחלקים לכמה סוגים:

שרירנים תוך-דופניים (Intramural Fibroids): שרירנים מהסוג השכיח ביותר, אשר מתפתחים בתוך דופן הרחם ומתפשטים, דבר הגורם לתחושת רחם גדול מהרגיל, העלול לגרום לתסמיני גוש (bulk symptoms).

שרירנים תת-סרוזיים (Subserosal Fibroids) שרירנים אלה מתפתחים באזור החיצוני של הרחם וממשיכים לצמוח כלפי חוץ.

שרירנים תת-ריריים (Submucosal Fibroids) שרירנים אלה מתפתחים מתחת לשכבה המצפה את חלל הרחם. אלה השרירנים הגורמים לדמם וסתי קשה במרבית המקרים, ועלולים לגרום לבעיות פריון ולהפלות.

שרירנים על גבעולים (Pedunculated Fibroids): שרירנים הצומחים על גבעולים קטנים המחברים אותם אל הדופן הפנימית או החיצונית של הרחם.

כריתת רחם, השיטה המקובלת ביותר לטיפול בשרירני רחם, עלולה להיות כרוכה באשפוז ממושך ובסיבוכים; כתוצאה מכך נוצר ביקוש לשיטות טיפול פחות פולשניות. הליכים שונים לכריתת שרירנים, חסימת עורקי הרחם וניתוחים מונחי תהודה מגנטית באמצעות גלי אולטרסאונד ממוקדים (MRgFUS) הם דוגמאות לשיטות טיפול בשרירני הרחם.

בחירת הטיפול תלויה בכמה גורמים, לרבות דרגת החומרה ותדירות התסמינים, שיקולי פריון, גודל השרירן, גיל המטופלת ונכונותה של המטופלת לעבור הליכים פולשניים. במקרה שהתסמינים אינם חמורים, מומלץ לנשים להמתין ולעקוב אחר מצב התסמינים. משככי כאבים עשויים להיות יעילים בטיפול בכאבים המופיעים לסירוגין או בתסמינים קלים. אצל נשים הסובלות מתסמינים קשים יותר, מטרת הטיפול היא להסיר את הגידולים או להקטין את גודלם.

אפשרויות הטיפול בשרירני רחם סימפטומטיים כוללות:

טיפול הורמונלי: שימוש באנלוגים של הורמון משחרר הגונדותרופין או בתכשירים נוגדי הורמונים, כגון mifepristone. המטרה היא להאט או לעצור את צמיחת השרירנים באמצעות חסימת ייצור ההורמונים המווסתים את המחזור. טיפול זה מעניק שיכוך תסמינים זמני, אולם השרירנים צומחים שוב עם הפסקתו.

טיפול באמצעות גלי אולטרסאונד ממוקדים מונחי תהודה מגנטית (MRgFUS): טיפול לא פולשני המבצע שימוש בגלי אולטרסאונד ממוקדים בעלי עוצמה גבוהה, בהנחיית הדמיית תהודה מגנטית. המטופלת שוכבת בתוך סורק MRI, וגלי אולטרסאונד ממוקדים מכוונים אל תוך גופה. בנקודת המוקד, גלי האולטרסאונד מחממים את רקמת השרירן לטמפרטורה המאפשרת את הרס הרקמה. טיפול זה מתבצע על בסיס מרפאת חוץ, וכרוך בזמן החלמה קצר. המטופלות שבות בדרך כלל לפעילות שגרתית תוך יום-יומיים.

חסימת עורקי הרחם (Uterine Artery Embolization): חסימת כלי הדם המספקים דם לשרירן, באמצעות הזרקת חלקיקים קטנים לעורקים המספקים דם לרחם. הליך זה מנתק את השרירנים מאספקת חמצן וחומרים מזינים, דבר הגורם להתכווצותם ולמותם. הליך זה כרוך לרוב ביום אשפוז ושבוע החלמה.

כריתת שרירנים: כריתה כירורגית של השרירן ללא פגיעה באזורי הרחם הבריאים. הליך זה עשוי לשמר את יכולת האישה ללדת. כריתת שרירנים מחייבת אשפוז במשך כמה ימים, ומשך ההחלמה הוא בין שבועיים לארבעה שבועות.

כריתת רחם: כריתה כירורגית של הרחם מתבצעת לרוב במקרים של שרירנים גדולים או שרירנים הגורמים לדמם קשה. כריתת רחם היא השיטה הכירורגית המקובלת ביותר בטיפול בשרירני רחם, ולמעלה מ-200 אלף נשים בארה"ב עוברות את ההליך מדי שנה. כריתת רחם מחייבת אשפוז במשך שלושה עד ארבעה ימים, ומשך ההחלמה הוא כשישה עד שמונה שבועות.

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים, היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.

בואו לדבר על זה בפורום מיומות (שרירנים) ברחם.