אנדומטריוזיס: לא מצליחה ללדת?

אנדומטריוזיס היא מחלה גינקולוגית שכיחה מאד, לאורך כל תקופת הפוריות של האישה, מהווסת הראשונה (הנקראת "מנרכה"); ועד להפסקת הווסת ("מנופאוזה"). עם זאת, בדרך כלל, יופיעו התסמינים ותאובחן המחלה בין גיל 20 לבין גיל 40.

ההערכה היא כי אחת מכל עשר נשים בגיל הפריון, תסבול מתסמינים המיוחסים לאנדומטריוזיס; כ-30%-50% מהנשים הסובלות מאי פריון - סובלות גם מאנדומטריוזיס.

מהם מאפייני המחלה?

אנדומטריוזיס היא מחלה המתבטאת בצמיחת רירית הרחם - אנדומטריום - מחוץ לרחם. באופן רגיל, רירית הרחם מצפה את דפנות הרחם; אצל חולות באנדומטריוזיס, רירית הרחם גדלה ומתפשטת על פני השחלות, קרום הצפק המצפה את חלל הבטן (פריטונאום), על החצוצרות, שלפוחית השתן והמעיים. במקרים פחות שכיחים, עלול האנדומטריום אף להתפשט אל מחוץ לאגן. כך, לדוגמא: לריאות - ובמקרים נדירים מאד גם אל המוח.

רקמת רירית הרחם - אנדומטריום - מושפעת מהשינויים ההורמונליים במהלך הווסת, אשר מתבטאים בדימום ובהתכווצויות הגורמות לכאבי בטן. גם כאשר הרקמה צומחת מחוץ לרחם, היא מושפעת מהשינויים ההורמונליים במהלך ימי הווסת, אך התסמינים קשים יותר.

כמו כן, מוקדים של אנדומטריום באיברים אחרים - גורמים בשכיחות גבוהה מאד להידבקויות בין איברים שונים ולהתפתחות ציסטות בשחלות. ציסטה תוך-שחלתית - אנדומטריומה - נהוג לכנות בכינוי "ציסטת שוקולד".

"ציסטת שוקולד" - מה פשר הכינוי הזה?!

כאשר הרירית הצומחת על השחלה מדממת מדי חודש, בזמן המחזור החודשי, מצטבר נוזל בתוך חללים שנוצרו בשחלה (ציסטות). הנוזל נספג - אך הברזל שנמצא בכדוריות הדם האדומות נותר בציסטה, מתכהה - וצבעו הופך לחום כהה.

במסגרת טיפול לכריתת הציסטה, פותחים את הציסטה ונשפך ממנה נוזל סמיך חום, הדומה בצבעו לצבע השוקולד; מכאן, נולד הכינוי "ציסטת שוקולד".

במקרים בהם פוקעת הציסטה השחלתית מאליה (שלא במסגרת טיפול) - והנוזל החום נשפך לאגן, הוא גורם לכאבים עזים בבטן ובאגן, בעקבותיהם מגיעה האישה אל חדר מיון ובחלק מהמקרים היא אף נזקקת לניתוח. יצוין כי אצל חלקמהנשים הסובלות מאנדומטריוזיס, מתפתחות "ציסטות שוקולד".

מהם התסמינים של אנדומטריוזיס?

התסמין השכיח ביותר הינו כאבים חזקים סביב הימים של המחזור החודשי.

כאבים כרוניים בבטן התחתונה ובאגן.

דימום ווסתי ממושך מהרגיל.

כאבים בעת קיום יחסי מין - העלולים להימשך עד שעות לאחר יחסי המין.

הפרעות במערכת העיכול (לרבות: עצירות, כאבים בזמן יציאות ושלשולים).

כאבי גב תחתון בזמן הווסת.

כאבים בזמן מתן שתן ותכיפות במתן שתן, בעיקר בימי המחזור החודשי.

אי פריון וקשיים להרות.

האם התסמינים נמשכים גם בשעה שאין מחזור חודשי, במהלך תקופת הריון או הנקה?

כאמור, אנדומטריוזיס עלולה לגרום לבעיות פוריות. אישה שתצליח להרות, למרות המחלה, "תהנה" מ"תקופת חסד" של רמיסיה מהתסמינים - בכל תקופת ההריון וההנקה, כתוצאה מהפסקת המחזור החודשי. עם זאת, ברגע שהווסת תופיע - האישה תחזור לסבול מתסמיני המחלה.

מהם הגורמים לאנדומטריוזיס?

הסיבות למחלה אינן ידועות, אם כי ידוע כי יש למחלה הקשר גנטי - ובדרך כלל מגלים כי למטופלת הסובלת מאנדומטריוזיס, יש בנות משפחה נוספות הסובלות מהמחלה.

קיימת תיאוריה, לפיה התאים של רירית הרחם - האנדומטריום - הנמצאים בקרום הצפק (פריטונאום), מפרישים פקטורים מחוללי דלקת, כולל פרוסטגלנדינים - הורמונים הגורמים להתכווצות של שרירים חלקים ולכאבי בטן. כמו כן, נגרמות הידבקויות בין איברים שונים, המחמירים עוד יותר את הסימפטומים.

מדוע אנדומטריוזיס מאובחנת פעמים רבות באיחור משמעותי?

למרות התסמינים הקשים, הפוגעים בצורה ניכרת באיכות החיים של האישה, האבחון של אנדומטריוזיס עלול להימשך שנים; אצל נשים רבות, מאובחנת המחלה באיחור משמעותי - עד כ-7 שנים מהופעת התסמינים הראשונים.

הסיבה לאיחור באבחון: בדרך כלל, בשלבי המחלה הראשונים, התסמינים קלים יותר; ככל שהמחלה מחמירה - כלומר: ככל שהרירית צומחת לעוד ועוד מוקדים - התסמינים יהפכו לקשים יותר ויובילו את האישה לפנות לבירור הבעיה.

כיצד ניתן לאשש או לשלול את החשש לאנדומטריוזיס?

כאשר אישה מגיעה אל הגינקולוג - ועל סמך תיאור התסמינים מהם היא סובלת, עולה חשד לאנדומטריוזיס - הרופא יבדוק, בשלב ראשון באמצעות מישוש, האם ישנן ציסטות בשחלות ו/או הידבקויות. ניתן לאתר את הציסטות במישוש, מאחר שהאזור מאד נוקשה.

לאישוש החשדות, מבוצעת בדיקת אולטרסאונד. בשלב השני, מבצעים בדיקת הדמיה של הציסטות וההידבקויות בעזרת C.T בטן או M.R.I.

רק במסגרת לפרוסקופיה ניתוחית, ניתן לגלות את ממדי נזקי המחלה - גודלם ומיקומם של מוקדי צמיחת הרירית, מחוץ לרחם. כמן כן, ניתן להפריד חלק מההידבקויות ולהוציא את הציסטות.

כיצד ניתן לטפל באנדומטריוזיס?

הטיפול באנדומטריוזיס נועד למנוע הופעת וסת, באמצעות גלולות למניעת הריון, במטרה לדכא את הגירוי ההורמונלי לרקמת הרירית, שצמחה גם מחוץ לרחם. כלומר: האישה תיטול את הגלולות ברצף.

כאשר האישה מעוניינת להרות ואיננה מצליחה, מבצעים ניתוח לפרוסקופי, שמטרתו להוציא ציסטות ולהפריד הידבקויות, המהוות גורם לאי פריון. ניתוח לפרוסקופי מבוצע ללא פתיחת בטן, באמצעות החדרת סיב אופטי ומצלמה, דרך הטבור לבדיקת חלל הבטן .

לסיכום: אנדומטריוזיס היא מחלה גניקולוגית שכיחה מאד, המתבטאת בתסמינים קשים הגורמים סבל רב לאישה, פגיעה באיכות החיים; ובמקרים רבים, גם קשיים בכניסה להריון. ככל שמוקדי הרירית הצומחת מחוץ לרחם גדלים ומתפשטים, כך חומרת התסמינים עולה -והאישה תפנה לבירור ולאבחון. לכן, ברוב המקרים, המחלה מאובחנת זמן רב לאחר הופעת התסמינים הראשונים. הבשורה הטובה היא כי בעזרת טיפול הורמונלי למניעת המחזור החודשי, ניתן להפסיק את התסמינים.

ד"ר מאיר פומרנץ הוא מנתח מומחה בגינקולוגיה ומיילדות; מנהל מיון נשים, במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת Zap Doctors.