כדאי לפקוח עין: קרטוקונוס

קרטוקונוס (Keratoconus), ניוון קרנית - היא מחלה הגורמת לעיוות של הקרנית, כתוצאה מהידקקות שלה. באופן תקין, צורת הקרנית היא צורת כיפה קמורה ואחידה בעובייה; במחלת הקרטוקונוס, הקרנית הופכת לדקה יותר באזור מסוים (בדרך כלל בחלקה התחתון) - וכתוצאה מכך, מתעוותת ומקבלת צורת חרוט (קונוס) באותו אזור.

העיוות במבנה הקרנית גורם לעיוות של המראות הנקלטים על ידי העין, כמו גם לפגיעה בחדות הראייה. אמנם, אין מדובר בעיוורון מוחלט - אך המחלה מובילה לירידה משמעותית בראייה, ההולכת וגוברת עם הזמן. קרטוקונוס פוגעת ביכולות ראייה שונות, כגון ראיית לילה, קריאה ונהיגה.

מהם הגורמים לקרטוקונוס?

למרות שברור כי יש למחלה גורמים גנטיים שונים - העיוות בקרנית וההידקקות שלה מתרחשים נוכח נסיבות שהמחקר המדעי עדיין לא איתר. בשל כך, הטיפול המוצע למחלה מצוי עדיין בתהליכי מחקר ופיתוח - וכולל, בעיקר, עצירה של הידרדרות המחלה. זאת, עדיין - ללא יכולת להציע פתרונות לצורך בשיקום מבנה הקרנית ושיקום הראייה.

מהם הסימפטומים להופעת קרטוקונוס?

כאשר אדם המרכיב משקפיים מגיע לאופטומטריסט, אשר אינו מצליח לקבוע עבורו מספר שיספק לו חדות ראייה טובה, או שהוא מאבחן עלייה משמעותית ובלתי צפויה בצילינדר; והפרש משמעותי בין המספר הקיים במשקפיים לבין המספר החדש - אז יש בסיס מוצק לחשוד כי מדובר בקרטוקונוס ולבצע צילום של מיפוי קרנית.

צילום של מיפוי הקרנית ומבנה הקימורים שלה מאפשרים לקבוע בוודאות האם מדובר בהופעה של קרטוקונוס; ולהתחיל בתהליך התאמת עדשות מתאימות.

מהם סוגי הטיפול הקיימים בקרטוקונוס?

למחלה מספר דרגות חומרה - ולכל אחת מהדרגות יש סוג טיפול שונה.

בדרגת החומרה הראשונה, שבה הראייה עדיין טובה - המחלה מוצאת ביטוי בעיקר בשינוי במספר המשקפיים. בשלבים ראשונים אלה, השינויים והקימורים הנוצרים באזור ההידקקות הם אחידים יחסית ולא מאוד גדולים, כך שאין צורך בטיפול נוסף, פרט להגדלת המספר. יש בכל זאת צורך במעקב אצל רופא עיניים שיוכל להעריך אם יש צורך בטיפול.

בדרגת החומרה השנייה, בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, העיוותים בקרנית הופכים לנרחבים יותר - ובעיקר חסרי אחידות. הקימורים הופכים לקיצוניים ובלתי סדירים, הקונוס עצמו בולט בצורה ברורה - וכך נוצרת הפרעה קשה יותר לחדות הראייה, כזו שלא ניתן לטפל בה יותר, באמצעות הגדלת מספר המשקפיים. במקום זאת, הטיפול והשגת חדות הראייה - נעשים באמצעות עדשות מגע מיוחדות.

בדרגת החומרה השלישית, שבה נראים עיוותים משמעותיים בקרנית, המלווים על פי רוב גם בצקת, הטיפול בעדשות המיוחדות אמנם נמשך, אבל יכולתן לשפר את חדות הראייה מוגבלת.

בדרגת החומרה הרביעית, עדשות המגע אינן עוזרות כלל ליצור חדות ראייה; הקרנית סובלת מעיוותים חמורים ובלתי סדירים - ונדרשת השתלת קרנית.

כיצד מתאימים את עדשות המגע לדרגת החומרה של המחלה?

התאמת עדשות המגע נעשית על סמך מיפוי קרנית, כך שמבנה העדשה יותאם למבנה המעוות, הבלתי תקין והייחודי של הקרנית, אצל כל מטופל בנפרד. זאת ועוד: תהליך ההתאמה דורש גם תקופה של ניסוי ותעייה - עד שמוצאים את העדשה המתאימה ביותר לצרכים של המטופל ולמצב הקרנית שלו.

קיימות עדשות מסוגים רבים - קשות ורכות; על פי רוב, העדשות הרכות, הנותנות תחושה נעימה יותר בעין, יותאמו לשלבים הראשונים של המחלה; והעדשות הקשות, המייצרות יותר חדות ראייה - למצבים המתקדמים יותר.

מבין כל סוגי העדשות, ישנן שתיים - שהן המתקדמות ביותר, מבחינת יכולתן להתאים לריבוי ומגוון צרכים בו זמנית: העדשה המיני סקלרלית והעדשה ההיברידית.

העדשה המיני סקלרלית "מולבשת" על הסקלר - כלומר, על הלובן של העין - במקום על הקרנית עצמה. כתוצאה מכך, נוחות השימוש גוברת; וחשוב מכך: היעדר המגע בין הקרנית לבין העדשה מאפשר לשמור על הקרנית מפני פגיעה.

העדשה ההיברידית היא שילוב של עדשה רכה ועדשה קשה, שילוב הקרוי "עדשה נושמת". עדשה זו משלבת בין חדות הראייה הטובה (שמאפשרות העדשות הקשות) לבין הנוחות בהרכבה (שמאפשרות העדשות הרכות).

וכך, המרכז האופטי של העדשה ההיברידית הוא עדשה קשה, המסייעת ביצירת חדות ראייה; וההיקף שלה הוא עדשה רכה, המספקת את תחושת הנעימות.

האם ניתן למנוע את הידרדרות המחלה לשלבים מתקדמים?

קיימות טכנולוגיות טיפול חדשניות, המצמצמות את הסיכון להידרדרות המחלה, לשלבים הקריטיים שלה. טיפול זה קרוי קרוס לינקינג (קשרי צילוב) ומטרתו להביא לייצוב של רקמת הקרנית, כך שתהליך ההידקקות שלה ייפסק - והחמרת המחלה תיעצר. ייצוב רקמת הקרנית נעשה על ידי הזרקת חומר בשם ריבופלאבין, המוזלף על הקרנית, תוך כדי חשיפתה לקרינת UVA. הטיפול המשולב מייצר קשרים חדשים בין מולקולות הקולגן - החומר ממנו עשויה הקרנית; וכתוצאה מכך להקשחתה, למניעת המשך ההתקמרות ולעצירת המחלה.

טיפולים אלה אינם משקמים אמנם את יכולת הראייה, אך הם עוצרים את ההידרדרות, מקבעים את הקרנית במצבה הנוכחי - ומלווים בטיפול בעדשות המסייעות בראייה. בשל כך, רק במקרים מועטים ביותר, מטופלים הסובלים מקרטוקונוס מגיעים לשלב השתלת הקרנית.

לסיכום: חשוב להיות מודעים למחלת קרטוקונוס ולסימפטומים הנלווים לה. יש להבין כי בשלביה המוקדמים, קרטוקונוס מזוהה לעתים בטעות כעין עצלה. פעולה נכונה ומהירה תביא הן לעצירת הידרדרות המחלה והן לשיפור בחדות הראייה, באמצעות עדשות.

יגאל רשט הוא אופטומטריסט קליני ב"אופטולנס" וב"מכון לקרטוקונוס", מנחה לאופטומטריה במכללת הדסה, ואופטומטריסט בבית החולים שערי צדק, ירושלים.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.