קרש הצלה לזוגיות
האם אפשרית זוגיות בריאה בכפיפה אחת עם הורות לילדים? האם ילד נוסף הוא פיתרון לקשיים? כל התשובות לשאלות
אגב משברים וכעסים בזוגיות, ישנם זוגות החווים משבר בנישואיהם ומחליטים שהבאת ילד נוסף לעולם עשויה להיות קרש הצלה להמשך חייהם המשותפים. לדברי עמית, החלטה כזו היא טעות. "אל להורים לצפות שתינוק חדש יפתור את הבעיות שהתעוררו ביניהם", הוא אומר. "נהפוך הוא. הופעת תינוק מעמיקה את האכזבה של בני הזוג אחד מהשני, כיוון שהם מגלים עוד צדדים מתסכלים ולא אהובים נוספים".
אידלמן מוסיפה בהקשר זה שתמיד קיימת ציפייה כי פרויקט משותף כמו הבאת ילדים תוציא מבני הזוג את הדברים הטובים שבהם. אך מדובר באשליה של דחיית בעיות הזוגיות למספר שנים נוספות ולא לפתרונן.
בתא המשפחתי המודרני ישנו גורם נוסף הנכנס לתוך המערכת הזוגית ויכול להשפיע עליו לחיוב או לשלילה. מדובר בהורים של בני הזוג, הסבים והסבתות של הילדים. חוסר עזרה מצד הוריו של אחד מבני הזוג או התערבות יתר שלהם, יכולים להוות גם כן מקור למריבות.
^^עד כמה משפיעים הורינו על הזוגיות שלנו?^^
עמית: "הנכדים חשובים מאוד לסבים ולסבתות שלהם, שמצדם שמחים להעניק עזרה מדי פעם בטיפול והשגחה עליהם. לפעמים העזרה הזו מגיעה תוך כדי ביקורת על תפקודם ההורי של בני הזוג. כשביקורת כזו מופנית מאמו של הבעל לכלתה, או מאמה של האישה לחתנה, היא גורמת לחיכוכים נוספים ומיותרים בין בני הזוג".
אידלמן: "בדרך כלל אחרי הלידה בני הזוג מעניקים למשפחה המורחבת כרטיס כניסה לחדור לזוגיות שלהם. הם שמחים לקבל עזרה ורואים בכך תועלת רבה. אולם חשוב לזכור שאחרי הלידה קולה של המשפחה המורחבת משמעותי ביותר, ואם בני הזוג אינם מסתדרים ביניהם, ההבדלים התרבותיים מתחדדים ביניהם וה'התערבות המשפחתית' רק גורמת להעמקת השבר. עם זאת, במקרה שבני הזוג מסתדרים, המשפחה יכולה רק להקל ולעזור". 
למרות כל הבעיות שצוינו לעיל, ישנם זוגות שאצלם ההורות דווקא מעשירה את הזוגיות והם יוצאים נשכרים מהרחבת המשפחה. "אם בין בני הזוג הייתה חברות טובה בזוגיות, סביר להניח שהיא תעמוד להם גם במצב החדש של היותם הורים", אומר עמית. "יתרה מכך, זוגות שהשכילו להתמודד כהלכה עם הקשיים המרובים בהורות, מוצאים שדווקא הילדים הם הדבק המחבר ביניהם.
"רצוי שבני הזוג יסתכלו על גידול הילדים כעל עסק משותף שעליהם לנהל והם תלויים אחד בשני לצורך ניהולו התקין", הוא ממשיך ומסביר. "השקפה כזו עשויה להגביר את תחושת היחד והשותפות.
כל המטלות היומיות של 'תקנה לו חיתולים,' תעשה ככה', 'תיקח אותו בבוקר', היא חלוקת עבודה שדורשת תלות הדדית בבני הזוג. הורות מזכירה אפילו תהליכי גיבוש של צוותים בעבודה, בצבא וכיוצא באלה, כך שהקשיים יכולים לשמש להידוק הקשר.
גורמים נוספים הקובעים אם ההתמודדות האישית בהורות תהפוך להתמודדות מלכדת, הם גילם השונה של בני הזוג, התהליכים המגוונים שעברו בחיים, מצבם הכלכלי והבריאותי ועוד", הוא אומר.
לדברי אידלמן, בני זוג שמפנימים כי ההורות היא מסע חדש שבמהלכו יהיו הרבה הפתעות, רגשות, ופחדים בלתי צפויים, יצליחו להתגבר על הקשיים. "ההתייחסות לגידול ילדים היא כמו ההתייחסות לפרויקט חדש. כמו שלכל פרויקט נכנסים רק לאחר בדיקות, הרי גם לפני שחווים את ההורות חשוב לדבר על אופן הגידול, החלוקה בנטל וחינוך הילדים. כדאי שבני הזוג יתאמו ציפיות ביניהם ויבררו אם יש להם תפיסות עולם דומות. תהליך של תיאום ציפיות יכול למנוע בעתיד כמה הפתעות לגבי בן הזוג.
"ילדים לא מתנדבים לפתור בעיות זוגיות או לאפשר להורים לישון טוב יותר", היא מוסיפה. "עם זאת, הם מעדיפים הורים נשואים מאשר הורים בשני בתים. לכן, בני הזוג חייבים לזהות את מה שגורם להם לריחוק ומה שגורם לקירוב וליצור הזדמנויות כאלה. זוג שינסה לתקשר יחדיו, לא יוותר על הבנה ושכנוע ויתלבט בצוותא בחיפוש אחר פתרונות, יכול ליהנות מהזוגיות וההורות גם יחד.
ההתלבטות עוזרת לשני בני הזוג להכיר את השקפת העולם של כל אחד מהם ובצעדים איטיים לפתח השקפת עולם משותפת. רצוי גם שהורים יזכרו כי למרות חילוקי הדעות בנוגע לגידול הילד, יש דברים רבים שהם יכולים להתפשר עליהם. למשל, חשוב שהם ינהלו שיחה בשאלה כמו: האם להכריח את הילד כשהוא מסרב לאכול בכף, או האם להקפיד על הרגלי השינה ללא נוכחות הילד, ולמצוא דרך לתקשר בין תפיסות העולם השונות כדי למנוע מריבות. התלבטויות כאלה ואחרות עוזרות לכל אחד להגדיר את דעותיו ולפתח יחדיו גישה חינוכית משותפת".
גם לגבי מתן עונשים, אידלמן טוענת שחשוב שבני הזוג יסכמו ביניהם על קו אחיד. "למשל, אם הילד זרק חפצים בסלון ואחד ההורים חושב שיש להעניש את הילד בחומרה, בעוד השני חושב שדי בנזיפה, כדאי יותר לשדר לילד מהי החזית האחידה של ההורים, מאשר להתווכח עד כמה נכון או לא נכון העונש שניתן.
בנוסף, המערכת הזוגית צריכה להיות בעלת מנגנוני תמיכה. על בני הזוג להבין ששיתוף פעולה חשוב יותר מהסוגייה מי צודק ולהקפיד על חברות טובה".
לשיטתה של אידלמן, חשוב גם שבני הזוג ינקטו במחוות הדדיות זה כלפי זה. "יש זוגות שחושבים שהמשפחה צריכה להיות תמיד ביחד. אבל לפעמים דווקא חשוב שאחד מבני הזוג ייקח את הילדים לכמה שעות ויפנה לשני מעט זמן לבד. זוהי מחווה יפה. חשוב גם להבין שמותר לכל אחד מבני הזוג להיות לבד מדי פעם ושתהיה לו אפשרות לעשות דברים שהוא אוהב".
אידלמן גם מאמינה שצריך להפגין את המודל של זוגיות בתוך המשפחה גם בנוכחות הילדים. "אפשר להראות להם שאבא ואמא מתחבקים ואפילו מתנשקים, ולתת להם להבין שאבא מדבר אל אמא. זה חשוב בדיוק כמו שהם מדברים אל אבא ואמא".
בכל מקרה, היא אומרת, חשוב ללמוד שלא לשמור טינה. "אם אחד מבני הזוג מכריז שהוא לא יכול יותר, אין טעם להיכנס אתו למריבות וכעסים. אם בני הזוג בכל זאת מרגישים שהם אינם מצליחים לדבר ביניהם מבלי לפגוע זה בזה, מומלץ לעבוד על הזוגיות ואפילו להסתייע בגורם מקצועי נייטרלי".
בשורה התחתונה, אומרת אידלמן, חיי נישואים טובים עוזרים לבני הזוג להיות הורים טובים יותר. לכן חשוב למנף את הזוגיות, ולא להגיע למצב שבו בני הזוג עלולים לגלות יום אחד שהם שכחו איך לחיות וליהנות ביחד, ומכאן אצה הדרך לפרידה.
בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים.
