טו באב 2021: האם אהבה היא כימית וטו לא?
הכימיקל הידוע ביותר בקשר להתאהבות מכונה PEA, וגורם לאדם לחוש שהוא על גג העולם, אנרגטי מאוד ויכול להישאר ער כל הלילה. גם לו יש תפקיד מרכזי בחגי אהבה כאלה ואחרים. יצאנו לבדוק
מכירים את זה שאתם לא יכולים לישון מרוב התרגשות, בטח שלא לאכול, הלב דופק במרץ כשאתם רק חושבים על המישהו הזה ועל הצורך, הצורך להיות כל הזמן בקשר. כך זה מרגיש כשמתאהבים.
"תקופת ההתאהבות לא נמשכת זמן רב", מודה מרים ברנר, מטפלת מינית מוסמכת. "זה יכול להסתיים תוך כמה חודשים, לעיתים כמה ימים ואפילו כמה שעות, אולם לבסוף ההתאהבות עצמה היא תהליך בינך לבין עצמך. בשלב זה לא מדובר בקשר אמיתי המבוסס על היכרות אמיתית עם האדם.
"ההתאהבות אינה אלא ריח, צורת הליכה, דיבור, משהו מהתת מודע שמכיר דברים שקשורים עם חום רגשי ואהבה, חיבוק והכלה מהילדות. בדרך כלל כשמתאהבים והולכים עם זה עד הסוף, לא יודעים עם מי הולכים, זו התאהבות באהבה, ברצון להתאהב, ולכן בשלב זה חשוב לא לקבל החלטות לגבי הקשר, כי כשההתאהבות נרגעת אפשר באמת לבחון מי הבן אדם ובאמת להקשיב, לשוחח, להכיר תחומי חיים שונים שלו, צורת חיים. לעיתים רק משבר גורם לך להכיר באמת לעומק, ולכן לפני שחותמים על החוזה הזה של האהבה חשוב להכיר עד כמה שאפשר על מנת שייבנה קשר חברות ארוך טווח". 
רגש או הפרשה כימית?
"בדרך כלל כשזוג מתאהב ולעיתים אפילו לפני כן אומרים שיש ביניהם כימיה", אומר ד"ר רפי חרותי, מומחה ברפואת שיקום ומטפל מיני מוסמך, "אותה כימיה", הוא ממשיך, "שגורמת ללב לפעום מהר יותר, להתנשם בהתרגשות, להזיע בכפות הידיים, להרגיש פרפרים בבטן, לתחושת הנעימות כשנפגשים סוף סוף ולעוררות המינית כשהעניינים מתחממים. בשנות ה- 60 ערכה הפסיכולוגית דורותי טנוב סקר בקרב 400 אנשים וביקשה מהם לתאר מה זה להיות מאוהבים. חלק גדול מהמשיבים כללו תחושות של פחד, רעד, סומק, חולשה ואפילו גמגום. במילים אחרות, מאחורי הכימיה אכן יש כימיה פשוטו כמשמעו. ואכן, על פי מחקרים רפואיים כאשר בני אדם מאוהבים ונמשכים זה לזה מתחילה תגובת שרשרת בין המוח לגוף, מה שמספק הסבר הגיוני לאותם רגשות עזים".
לדברי ד"ר חרותי, מנהל המרפאה לשיקום וטיפול מיני, המרכז הרפואי "רעות", תל-אביב, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, "הכימיקל הידוע ביותר בקשר להתאהבות הוא פניל-אתיל-אמין (PEA), חומצת אמינו הנוצרת באופן טבעי במוח. ה-PEA דומה בפעילותו לאמפטמין, תרופה ממריצה-מעוררת, וכמוה גורם לתחושה של 'ספיד', האדם חש שהוא על גג העולם, אנרגטי מאוד, נמרץ, ויכול להישאר ער כל הלילה לשיחה עם מושא האהבה החדש. אגב, ניתן להפיק חומר זה גם מפעילות ספורט נמרצת, כצניחה חופשית או מאכילת שוקולד.
"דופאמין הוא אחד התוצר החשוב והידוע ביותר של .PEA מדובר בנוירוטרנסמיטר (מעביר חומרים עצביים), הממריץ את ייצור האוקסיטוצין, הידוע כהורמון ההתכרבלות.
בנוסף, הוא זה שגורם לצירים ברחם ולהתכווצותו בעת לידה וכן תורם ליצירת חלב. רמתו עולה בעת התעלסות והוא מגיע לשיא בעת האורגזמה בשני המינים.
"כימיקל מוחי נוסף אשר תורם לתחושת אופוריה הוא נוראפינפרין, אשר גורם לייצור אדרנלין, אותו הורמון שגורם לעליית לחץ דם ולדופק מוגבר, כאשר נמצאים האחד ליד השני, וגם מסביר את התיאור הנפוץ ברומן הרומנטי: 'ליבה, או אם תרצו, ליבו פעם בהתרגשות...'".
חשמל זורם בכפות ידינו
"צריך להבין כיצד הרגשות שלנו מתורגמים לתחושות פיזיות", אומר ד"ר חרותי. "כך למשל, הואגוס (העצב התועה) מעביר מסרים מהמוח אל איברי הגוף, גורם ללב לפעום בחוזקה, לקיבה להתכווץ, מה שאנחנו מפענחים כפרפרים בבטן, וכן להתעוררות באזור החלציים.
"הלב כמו שולט על המוח ועל ההיגיון. כאשר המוח מוצף בכימיקלים שמחים, דוגמת PEA ודופאמין, הם משפיעים בראש ובראשונה במערכת הלימבית, שם מעובדים הרגשות שלנו.
"באשר למשיכה הפיזית, הרי שהמחקר עוד בחיתוליו. כנראה שחומרים כימיים בשם פרומונים מעניקים לכל אחד מאיתנו, כבר משחר ימיו, מין טביעת אצבע חושית. יש מדענים שמאמינים שאחרי תקופה של שנה וחצי עד ארבע שנים הגוף מסתגל לריחות, מה שמסביר את העובדה שהתשוקה וההתאהבות נרגעות, ומותירות חיבור זוגי.
"בשלב שאחרי ההתאהבות המוח מייצר אנדורפינים (חומר כימי המסייע לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח). חומר מרגיע ביחס לחומרי ה-PEA וחבריו. כלומר, מה שמכנים 'חרדת נטישה' עשוי למעשה להיות סוג של גמילה מסמים".
"יש מחקרים אשר מנסים לענות על השאלה למה אנחנו מתאהבים דווקא במישהו או מישהי ספציפיים", אומרת ברנר, "זה יכול להיות בושם שהזכיר מישהו שאהבנו וזה זכור לנו בתת מודע, אולי צורת הליכה, מבט וכל דבר בעצם הקשור לחוויות מוקדמות ובניית פנטזיה. זה עניין תרבותי, אבל בעיקר רגשי. ידוע שניגודים נמשכים זה לזה אבל גם הדומים יכולים להימשך אחד לשנייה, דהיינו מתחברים למי שמוצאים תחומי עניין משותפים, רקע תרבותי דומה וכדומה, זה למעשה הבסיס אשר יחזיק מעמד לטווח ארוך יותר.
"יש גם התאהבויות הקשורות לכך שהאדם לא השלים את ההתפתחות האישית שלו, והוא מרגיש חצי בן אדם. מקרה כזה הוא התאהבות פתולוגית, לחפש את החצי השני זה לא משהו בריא כי חשוב שאנשים יבואו לקשר שלמים, ממקום בוגר ומבוסס יותר. אם הם מתאהבים במה שאין להם, זה לא בהכרח יחזיק מעמד, כי קודם כל הם צריכים לפתח את זה בעצמם.
"לעיתים מדובר בצרכים רגשיים שלא נענו בילדות ואז מתאהבים במישהו שמייצג דמות אב או דמות אם, אלא שעד שאותה בחורה או בחור לא יפתרו את הבעיה הם יישארו תקועים בטיפוס הזה ובהתאהבות שאינה בהכרח מהסיבות הנכונות".
"חשוב להפריד בין אהבה להתאהבות", מסבירה ברנר, "כי אהבה זה לאורך זמן, ואילו את תהליך ההתאהבות, הזמני, כאמור, אפשר להפסיק בצורה רציונאלית. בחורה שפוגשת גבר ומרגישה שהיא מתחילה להתאהב בו ומעדיפה שלא, אם למשל הוא נשוי, או אסיר וכן הלאה, הרי שהיא עוברת דיאלוג פנימי רציונאלי בין הרציו לרגש וזה יכול לפגוע בתהליך ההתאהבות, כלומר: יש גם שליטה של הרציו שיכול לעצור את ההתאהבות".
נכון להיום תרופות אינן מסוגלות להטות את ההתאהבות. "אמנם כבר היום קיימות תרופות פסיכיאטריות רבות שפועלות על המעבירים העצביים במח", מסביר ד"ר חרותי, "כולל דופאמין, סרוטונין, נוראפינפרין ואוקסיטוצין שהוזכרו לעיל, אולם אין אלה מסוגלים להטות את ההתאהבות.
העובדה שתקופת ההתאהבות במסגרת קשר חולפת קשורה אף היא בכימיה של האהבה ואף מסבירה את התופעה של אנשים שאינם יכולים לבנות יחסים ארוכי טווח. הם מעדיפים את ההשפעה התזזיתית של האמפטמינים על זו המרגיעה של האנדורפינים".
בואו לדבר על זה בפורומים הבאים
פורום הפרעה בתפקוד מיני אצל גברים
פורום טיפול מיני בנשים
פורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה.
