גיל המעבר: ירידה בחשק המיני

במהלך התקופה המכונה "גיל המעבר" ("מנופאוזה") חלים שינויים מגוונים בגוף האישה, הגוררים מגוון תופעות לוואי. אחת מתופעות הלוואי, הפוגמות באיכות החיים, היא הירידה בחשק המיני - תופעה המשפיעה על המרחב הזוגי, כמו גם על המרחב האישי, שכן היא עלולה לגרור תחושת "הזדקנות" וריקנות. החדשות הטובות: ניתן להתמודד עם מרבית תופעות הלוואי, שמביא אתו גיל המעבר; ובהן גם הירידה בחשק המיני.

ירידה בחשק המיני היא התלונה השכיחה ביותר אצל נשים בגיל המעבר. עם ההתבגרות, גובר הסיכוי לפגיעה בחשק המיני, פגיעה שמתגברת ככל שהשנים חולפות, עד למצב שלמעלה מ-50% מהנשים יחוו ירידה בחשק המיני, אחרי גיל המעבר.

ירידה בחשק המיני היא התלונה השכיחה ביותר אצל נשים בגיל המעבר. צילום: שאטרסטוק

מהו גיל המעבר?

גיל המעבר הינו תקופה בחיי האישה, שבה נפסק המחזור החודשי, עקב הפסקת הפעילות ההורמונלית השחלתית. מספר הביציות בשחלה מוגבל; וסביב גיל 50 חל דלדול בכמות הביציות, מה שגורר ירידה בהורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. יש נשים שאצלן הפסקת הווסתות חלה מוקדם יותר או מאוחר יותר. ירידה בהורמון האסטרוגן, הורמון המין הנשי, גורמת לתסמינים מגוונים, שחלקם מתחילים עוד טרם הפסקת הווסתות.

מהם התסמינים האופייניים לתקופת גיל המעבר?

לפני הפסקת הווסתות לחלוטין, במהלך התקופה הנקראת "פרי-מנופאוזה", האישה עשויה לחוות מחזורים בלתי סדירים. בהמשך, יופיעו אחד או יותר מהתסמינים הבאים:

גלי חום - נוטים להופיע בעיקר בשנה הראשונה להפסקת הווסתות; לרוב, גלי החום נוטים להיעלם אחרי כשנה-שנתיים. במקביל לגלי החום, האישה אף עשויה לסבול מהזעה מוגברת, פעימות לב מואצות, נדודי שינה, עייפות, תחושת יובש בנרתיק, דלקות או הפרעות שונות במתן שתן, עליה במשקל, נשירת שיער, שינויים במצב רוח (עצבנות וחרדות, דיכאון והפרעות ריכוז).

חשוב לציין כי לא כל התסמינים אופייניים לכל הנשים. בהחלט יש נשים שאינן מדווחות כלל וכלל על תחושות חריגות. אישה הסובלת מתסמיני גיל המעבר תחווה הקלה, לרוב בחלוף תקופה בת שנתיים - אז דועכים גלי החום; אם כי יש נשים שעשויות לסבול מתופעות הלוואי של גיל המעבר והשלכותיהן, אפילו למשך עשור.

מה הקשר בין חשק מיני לבין גיל המעבר?

לגיל המעבר יש השפעה על החשק המיני של נשים. חלק מהנשים, הנמצאות בגיל מעבר, אינן מרגישות כלל שינוי בחשק המיני שלהן, בהשוואה לחשק המיני שחוו טרם כניסתן לגיל המעבר. לעומתן, נשים אחרות ידווחו על תחילת הירידה בחשק המיני - בעיתוי חופף לעיתוי הפסקת הווסתות.

כך או כך, יש קשר בין גיל האישה לבין החשק המיני שלה. השפעת הגיל על החשק המיני משתנה מאישה לאישה. יש לזכור כי מלבד גיל האישה, החשק המיני שלה משופע מגורמים נוספים - ובהם: הקשרים המיניים שהיא מנהלת ואיכות הקשר הזוגי.

ההסבר הפיזיולוגי לתופעת הירידה בחשק המיני, קשור לשינויים הורמונליים המתרחשים בגוף האישה, עם ההתבגרות: ירידה בהורמון האסטרוגן - גורמת לירידה בתחושה הנרתיקית; יובש נרתיקי עלול לעורר כאבים בקיום יחסי מין. כמו כן, היחלשות שרירי רצפת האגן (אופיינית לנשים מתבגרות) עשויה לגרום לירידה ביכולת האורגזמות. גלי החום ויתר התסמינים, גוררים הפרעות שינה שגורמות לעייפות ולירידה במצב רוח ולחוסר ריכוז.

לכל אלה, תורמים גם השינויים הפיזיולוגיים בגוף האישה, העלולה לסבול מהשמנה ומשינוי הדימוי הגופני, באופן שגורם לה להרגיש לא נוח - עם הגוף המשתנה. בנוסף, עכבות מיניות וחוסר תקשורת מינית פתוחה עם בן הזוג - יכולים לגרום לירידה בהנאה המינית, עם הצרכים המשתנים בעקבות הגיל.

בנוסף, היציאה של הילדים מהבית ו/או היציאה לגמלאות - יכולים לגרום למשבר נפשי אצל האישה ובן זוגה. כל אלה, לצד התפתחות תחלואים גופניים שונים בגיל מבוגר - מרחיקים את בני הזוג מקיום יחסי מין.

נשמע לא פשוט!

בהחלט, הירידה בחשק המיני פוגעת לא רק באישה - אלא גם בבן זוגה. ה"סטטוס קוו" המיני בין שני בני הזוג נפגם, דבר שעלול לגרום מתחים, כעסים ותחושת תסכול. האישה יכולה להרגיש תחושת אובדן מאוד קשה וגעגוע לתשוקה שאבדה לה, תוך שהיא חווה טלטלה עזה, עקב השינויים שמביא עמו הגיל. אובדן החשק המיני בנשים נחווה כחלק מהזדקנות ואובדן נעורים.

יחד עם זאת, חשוב לציין שהפגיעה באיכות החיים, עקב הירידה בחשק המיני אינדיווידואלית. כלומר: יותר מ-50% מהנשים יאבדו בשלב כלשהו של חייהן מהחשק המיני שלהן. עם זאת, לא כולן יחוו מצוקה עקב כך. לא מעט נשים מבוגרות מאבדות את החשק המיני, אך אינן מוטרדות מכך. ככל שעולה הגיל, כך גם מדווחת פחות מצוקה סביב העניין.

גלי חום נוטים להופיע בעיקר בשנה הראשונה להפסקת הווסתות. צילום: שאטרסטוק

האם וכיצד ניתן להתמודד עם תופעות הלוואי של גיל המעבר?

טיפול באישה הסובלת מגלי חום קשים, הפוגמים באיכות חייה, עשוי לכלול טיפול הורמונלי חליפי, בכפוף לכך שאין התוויות נגד רפואיות לקבלתו, כגון, מחלת כבד פעילה, דימום נרתיקי ממקור לא ידוע, טרומבוזיס ורידי, הסטוריה של תסחיפים, קרישיות יתר, ארוע לבבי סרטן השד או הרחם. ישנם מצבים נוספים שדורשים התייחסות מיוחדת כמו רחם שרירני, מיגרנות, רקע משפחתי של סרטן השד או הרחם ועוד. הטיפול כולל מתן אסטרוגן ופרוגסטרון באופנים שונים: כדורים, מדבקות, או ג'ל לעור. במקרה שהאישה עברה כריתת רחם, ניתן לתת לה טיפול באסטרוגן בלבד.

במקרה שקיימות התוויות נגד לטיפול הורמונלי חלופי, נשים הסובלת מגלי חום קשים יכולות להיעזר בתרופות ממשפחת SSRI (נוגדות דיכאון עם השפעה מיטיבה על גלי חום). כמו כן, טיפולי רפואה משלימה, נטילת תרופות ממקור צמחי, תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית - עשויים לתרום לשיפור התלונות והאיזון הנפשי והגופני בגיל המעבר.

ניתן לתת טיפול אסטרוגני מקומי לנרתיק, לנשים שאינן יכולות לקבל טיפול הורמונלי חליפי, לצורך הטיפול ביובש נרתיקי, כאבים במהלך קיום יחסי מין והפרעות בהשתנה.

הטיפול העיקרי כיום עבור נשים שמתלוננות על ירידה בחשק המיני בגיל המעבר - הינו טיפול מיני, במסגרתו נבדק הקשר הזוגי והמיני של בני הזוג. בין היתר, נבחנים: קיום עכבות מיניות, קיום שיח פתוח בין בני הזוג ותקשורת מינית פתוחה ובונה. כמו כן, ניתנת הדעת למצבה הנפשי של האישה, תוך בחינת צרכיה המיניים המשתנים עם הגיל, אופן קבלתה את ההתבגרות - והשלכותיה. כמובן שיש מקום להתייחסות גם למצבו הבריאותי והנפשי של בן הזוג. לעיתים, הסיבה להפסקת יחסי המין באה דווקא מצדו של בן הזוג, בשל ירידה בתפקודו המיני (כ-50% מהגברים בגיל 50 סובלים מהפרעות זקפה, והאחוזים עולים עם השנים בהתייחס לגורמים כמו סוכרת, יתר לחץ דם, עישון ושומנים בדם); קיום מחלה גופנית אחרת המקשה על קיום יחסי מין או ירידה בחשק המיני אצל בן הזוג, עקב ירידה הורמונלית, המוכרת בשם, אנדרופאוזה.

לצד הטיפול המיני, ניתן לתרום לשיפור החשק המיני של האישה באמצעות תוספת אסטרוגנים (הניתנים בטיפול סיסטמי או מקומי). בארצות רבות בחו"ל, מקובל לתת גם תוספת טסטוסטרון (הורמון מין גברי). טיפול זה דווח בלא מעט מחקרים כיעיל לתקופה קצרה - אם כי נכון להיום, טרם אושר על ידי משרד הבריאות בישראל.

לסיכום: הגיל עושה את שלו, השנים חולפות - והחשק המיני כבר לא מה שהיה פעם? גיל המעבר הנשי כרוך במספר תופעות, שאחת המרכזיות שבהן הינה ירידה בחשק המיני. מרגישה "זקנה"? יש טיפול! מתן טיפול הורמונלי וטיפול מיני יעזרו לך לצמצם משמעותית את התופעה.

ד"ר ליאורה אברמוב היא מומחית במיילדות וגינקולוגיה, רופאה בכירה ומטפלת מינית מוסמכת, מנהלת המרפאה לטיפול מיני, המרכז לבריאות האישה, ביה"ח "ליס" ליולדות.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת Zap Doctors.