מין במיטה המשפחתית

מאת: עמית כנעני

לילד הישן במיטת ההורים יש יתרונות רבים בעיקר במקרה שהאם מניקה, כך היא לא צריכה לקום ממיטתה ולגשת לילד, והילד לא צריך לקרוא לה לבדו בחשכה, מה שעשוי לגרום לחרדת נטישה אצל ילדים קטנים מאוד, הזקוקים באופן קיצוני לאמם.
מחקרים יש כמו בכל דבר לכאן ולכן, מצד אחד ישנם המחקרים הטוענים כי לינה משותפת עשויה להיות מסוכנת, מכיוון שההורים עשויים למעוך/להתגלגל/להזיק לתינוקם בדרך כלשהי, וישנה הגישה השנייה הגורסת שלינה משותפת היא הדבר הטבעי ביותר לתינוק ולאם. דוגמא לכך ניתן למצוא באתר של דר' סירס (מחבר הספר "הורים גם בלילה" ), גם UNICEF ממליצים על לינה משותפת של תינוק עם הוריו במיטה/חדר ורואים בה אחד הגורמים להפחתת הסיכון למוות בעריסה.

יש מחקרים המראים שנשימותיהם של האם והתינוק מסתנכרנות במהלך שינה משותפת, ולכן האם שמה לב יותר למצבו של הילד, ולפיכך תהיה ערנית אליו גם מתוך שינה, יש הממליצים גם שהילד ישן ליד האם או ליד האב, אך לא בינהם על מנת למנוע מצב שבו הילד ירגיש שיש לו "זכות" להוות חיץ בין ההורים.

האם רצוי לקיים יחסי מין ליד ילדים שישנים במיטת ההורים? האם לינה משותפת משעותה חשיפה של ילדים רכים בשלבים שונים של גדילתם ליחסי מין בין ההורים? האם ילדים יסבלו מחשיפה ליחסי מין בין הוריהם וירגישו כאילו הם "נאנסים" לצפות ועשויים להיבהל מהקולות ומהתנוחות שעשויים להתפרש על ידם כמשהו אלים, לא נעים ומאיים.

קשה לילד להבחין בין זה לבין "עשיית אהבה" (פרויד, הטראומה הראשונית של צפייה ביחסי מין בין ההורים) או שמא דווקא החסך בצפייה בפעילות טבעית כל כך שבמשך מיליוני שנים נעשתה ליד הילדים היא זו שגורמת לכל כך הרבה תסביכים מיניים ותסכולים מיניים בילדים ובבני הנוער של ימינו?

"מחקרים הראו שכאשר ילדים ישנים ליד הוריהם, רואים אותם עירומים, או אפילו עדים כשהם "בזמן מעשה", הם נוטים להיות מבוגרים בעלי גישה רגועה יותר כלפי מגע, כלפי הגוף שלהם, כלפי ערום וכלפי מיניות. המפתח הוא עד כמה אנחנו רגועים כלפי המיניות של עצמנו, ועד כמה אנחנו בקשר עם הטבע החושני שלנו", מה שעוד עשוי להצביע על הביטחון שנוטעת שינה משותפת של הילדים עם הוריהם היא העובדה שילדים שישנו עם ההורים נטו פחות באופן מובהק לקחת חפצי מעבר, הבחירה הרווחת ב"חפצים רכים ובעלי נפח" כחפצי מעבר עשויה להעיד על הצורך בגוף רך וחם בעל נפח כדי להרגע ולהרדם.

האם כדאי לנדוד לחדרים אחרים בבית? דבר שעשוי לשפר את הזוגיות ולהכניס ריגושים חדשים לחיי הזוג הצעיר, אבל גם לגרום לתסכול ואפילו לסוג של כעס כלפי הפעוט הישן לו בשלווה במיטה, מחקר חדש, יחיד מסוגו, שהתפרסם בכתב העת ´Developmental and Behavioral Pediatric´, שופך כעת אור על הנושא וקובע ששינה עם ההורים אינה גורמת לבעיות מיניות או פסיכולוגיות אצל הילדים.
מצד שני לדברי החוקרים, אין נתונים שמצביעים על כך ששינה משותפת היא הכרחית, הגם שאינה מזיקה, ובמקום ליחס חשיבות לנוהג משפחתי אחד, כמו שינה משותפת, חשוב יותר לשים לב לאווירה הכללית במשפחה. אם השינה המשפחתית מתבצעת בהקשר של קשרי משפחה מוזרים, אלכוהול או התעללות מינית, למשל, מובן שאז התוצאות עלולות להיות מזיקות, אך הן לא יהיו תוצאה של השינה המשותפת, אלא של האווירה הכללית שבה מתבצעת השינה.

"אני ישנה עם בתי" מספרת אם לבת שנתיים וחצי "ואף מקיימת לידה יחסי מין, אם היא מתעוררת אני מסבירה לה שאני ואבא מתחבקים, לפעמים היא מבקשת לבוא להתחבק איתנו, ולפעמים היא נרדמת שוב" גישה זו קיימת בתרבויות רבות אבל בתרבות המערבית יש לה מתנגדים רבים, "אי אפשר להגיד לילד לאונן בפרטיות משום שזה ענין פרטי שלו, אבל לקיים לידו יחסי מין, ממש כפי שאי אפשר להגיד לו לשתות רק מים, ולשתות לידו רק קולה" אומרת אם נוספת, בדיון שנערך בנושא בפורום "חינוך לגיל הרך".

ישנם באינטרנט אתרים רבים בעוסקים בתחום ה"חינוך הטבעי" ובהם שאלה זו היא שאלה לוהטת ונידונה חדשות לבקרים (למשל: "באופן טבעי" "בלי גבולות" "הורות טבעית" ואחרים).

בנוסף - ישנן תיאוריות הגורסות כי האנרגיה המינית השוררת בחדר בזמן קיום יחסי מין לא טובה לילדים (בפן האלטרנטיבי של העניין) ולא רצוי לחשוף אותם לכך.

כמו בכל שאלה הנוגעת לחינוך ילדים ונידונה באקלים החינוכי של ימינו, השאלה שצצה ועלה שנידון היא שוב שאלה של גבולות, האם הילד זכאי לגבולות פיזיים משלו? האם קיום יחסי מין לידו היא בעצם חדירה לגבולות הפיזיים שלו? והאם הקניית גבולות לילד לא מחייבת הקצאת מקום מראש שיהיה שייך רק לילד, הפרדת כוחות מגיל צעיר ככלי לעצב את תפיסת עולמו של התינוק.

הורים שמקיימים יחסי מין ליד הילדים בתואנה של "זה הכי טבעי בעולם" לא חושבים בעצם קודם כל על עצמם? בספר "עקרון הרצף" טוענת המחברת לידלוף ג`ין שהדרך הנורמלית לילד לגדול היא בצמידות להוריו, החיים, אוכלים, מטיילים, עובדים ומקיימים יחסי מין באופן חופשי.

מה שקורה כיום הוא שהמבוגרים חיים סביב הילדים או יותר נכון מייצרים אכסניות בהם מקדישים מבוגרים מסוימים את פעילותם בעבור הילדים, הכל סובב סביב הילד ומקשה עליו למצוא את מקומו בעולם. עניין זה משרת את ניתוק הילדים מחיי המבוגרים, לרווחת המבוגרים

ישנו גם אספקט נוסף שקיים במציאות החדשה שנכפתה על היחידה המשפחתית, להביע כעס אל מול פני הילדים נחשב כבר ל"טעות חינוכית" ולעיתים כתוצאה מכך הילד לא לומד לכבד את גבולות ההורה, ולא לומד להבין שההוויה האנושית מורכבת מיותר מסבר פנים נעים, מאחר וזה לחלוטין בלתי אפשרי להימנע מהתפרצויות וכעסים, הרי שהתפרצות כזו ליד ילד שלא מורגל בביטויי רגש עשויה בהחלט לגרום לטראומה (ואני מתייחסת כאן לטראומה במובנה הפרוידיאני, קרע במרקם החיים שאחר כך משפיע על תפיסת העולם של הילד).

"יש דור שלם של ילדים שישנו רחוקים מהוריהם, שהושארו לבכות בלילה ושחדר ההורים היה עבורם טאבו" אומרת גילי פינקוביץ' - עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, "ולכן כיום הם אולי מרגישים צורך מתוך ריאקציה בלתי מודעת - לתת לילדיהם שלהם את מה שמעולם לא היה להם, והוא הנגישות להורים ולחדרם, מלבד זאת, אני חושבת שבהחלט צריך לתת לילד את המקום שלו, את הביטחון במה ששלו, ולא של ההורים.
מלבד זאת, בגיל הקריטי שבין שנה לשלוש שנים, שהוא הגיל בו מתפתחת אצל הילד התחושה של ה"אני" ושל הידיעה שבעולם קיימים עוד אנשים ולהם צרכים שונים, זה הגיל שבו ניתן וצריך ללמד את הילד אמפתיה מהי, היכולת להסתכל ולהבין צרכים של אנשים אחרים מלבד צרכיו שלו, זה גם הגיל שבו צריך לעודד את הילד בעדינות לצאת מחדר ההורים וממיטתם, ולדעת להגיד לילד "עכשיו אנחנו", לא אתה, כך יווצר ילד בריא יותר בנפשו, שיודע לתת אמפתיה ולא רק לקבל אותה.

לילד שישן עם הוריו עשויה להיווצר בעיית גבולות, ילד מאמץ בדרך כלל אובייקט מעבר כמשהו שמזכיר לו את ההורים, משמר עבורו כ"פיסת הורה" בדרך שהוא צועד בה לבדו אל הבגרות"

"לא, זה בדיוק העניין, במציאות של חיי היום יום שלנו, שהם לא עולם אידיאלי והורים צריכים לעיתים להיות רחוקים מילדיהם, ולעיתים קרובות הילד נדרש ועוד יידרש להיות לבדו, בחברת אחרים, לא יכול לקבל את ההורים כל הזמן, הדרך הזו היא דרך בריאה להתנתקות."

"יש להבדיל בין מין לבין ערום, ערום בהחלט יכול לחזק את הביטחון של הילד ביחס לעצמו ולגופו, ולתת לו בסיס מוצק למה שיהיה אחר כך היחס שלו לעצמו ולגופו, יחס שיתבטא גם במין, באשר למין עצמו: אני לא רואה שום ערך מוסף בחשיפת ילד להתנהגויות מיניות, עולמו של ילד בגילאי הילדות רווי ממילא מפלצות, פחדים, אלימות ותוקפנות, הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות הוא לגרום לילד לחשוב שהוריו הצטרפו ל"מחנה האחר" ולתת לו עוד סיטואציה שלא ידע איך לפרש אותה ולתרגם אותה, אנחנו לא רוצים ליצור ילד שירגיש אחר כך בבגרותו שמין הוא משהו שבו מישהו חייב תמיד "לצפות", סקס הוא משהו שקורה בין בני זוג, ולילד ולא צריכה להיות לילד שום דריסת רגל בתחום הזה".

לעומת תשובתה העדינה יחסית מוסיף דור הררי, פסיכולוג ומומחה לילדים ולנוער: "הבעיה עם ילדים ומין היא ממקום אחר - זה לא רק הערך כביכול של מין ופרטיות, ואינטימיות (החשובים כשלעצמם, וקשורים לגבולות וכו'), אלא בכלל סוגייה התפתחותית, של כישורים ומיומנויות. מיד יוסבר -
אני חושב שהחשיפה של ילד, גם קטנטן, לסקס, בין אם זה בין הוריו, בסרט, תמונות או כל דבר אחר, יש בה סיכון שהילד ייחשף להתנהגות אנושית שהוא עדיין חסר את הכישורים לפרשה כהלכה, וזה כשלעצמו יכול ליצור אצלו בעיות מגוונות - החל בתפיסה שגויה או מעוותת של דברים הקשורים בכך, או אפילו מיני חרדות ופחדים שחבל שבכלל יתעוררו. בודאי לגבי הוריו. ילדים נחשפים למיניות מרגע הולדתם אולם באופן הדרגתי המאפשר להם חשיפה שיטתית לפי יכולות הקליטה והעיבוד שלהם. ככלל, דברים שילדים לא מבינים הם מסבירים לעצמם באמצעות הכלים העומדים לרשותם, מה שעשוי לגרום לסגירת פערים לא מדוייקת ולא מבוקרת על ידם, מה שלעיתים קרובות יוצר עיוותים שאחר כך יהיה קשה להתמודד איתם.

יש לנו כמבוגרים אחריות לווסת את מה שאליו נחשפים ילדינו, לאו דווקא בגלל שאנחנו אנשים כה מוסריים אלא בגלל יכולת העיבוד שלהם. זו גם התשובה שלי לגבי חשיפה של ילדים לפורנו - הם לא יהיו סוטים או נסיינים - הם פשוט יפתחו גישה ומושגים בהתאם ליכולתם ההתפתחותית.
אם ההורים, היו יכולים להסביר לילדם הרך מה בדיוק הם עושים, למה כמה ואיך, לאיזו מטרה ואז הילד היה נחשף לזה בקונטקסט האמיתי - אז לכאורה מדובר בדבר אחר, אבל אין הורה שיכול, בזמן אמת לעמוד בזה, והוא בד"כ רק מקוה שהילד לא ישאל (ואז ייענה במבוכה ניכרת).

גם כאן, גבולות הם שם המשחק.
ככלל - הורים לא מסוגלים לעסוק במין עם ילדיהם, בשום מימד, אף פעם. לא רק בגלל הטאבו החברתי והמוסרי, אלא בגל סיבות רבות, אז דוקא יחסי מין בנוכחות הילד אפשריים?
שינסו באמת להנחיל לילדם הקטן ערכים חשובים לגבי מין, זו משימת חיים"

כפי שניתן לראות, יש גישות לרוב ושאלות לרוב, ותשובות? כמספר השאלות.
השורה התחתונה וגם העליונה היא המתאימה כנראה ביותר, " לינה משפחתית הפכה זה מכבר למצב נתון בבתים רבים" זהו המצב, וממנו יש לצאת הלאה (לטוב ולרע).

בואו לדבר על כך בפורום פסיכולוגיה קלינית