היענות נמוכה לטיפול תרופתי

ארוחת צהריים. יוסי (שם בדוי), מטופל בדיאליזה מזה שלוש שנים, פותח את קופסת התרופות היומית שלו. בקופסא היו טבליות שונות - תרופות להורדת לחץ דם, תרופות להורדת השומנים בדם, תרופות לאיזון הסוכרת שממנה הוא סובל כבר כמה שנים ותרופות להורדת רמת הזרחן בדם. כל אחת מהתרופות האלו, כך הסביר לו הצוות הרפואי, חשובה ביותר. חובה לקחת את כולן, כל כדור מסיבותיו.

תרופה ללחץ דם - לשמירה על לחץ דם תקין, ולמניעת פגיעה לבבית ואירועים מוחיים. תרופה להורדת שומנים - למניעת מחלות לב וכלי דם. תרופה לאיזון הסוכרת - למניעת סיבוכים של סוכרת כגון כיבים ברגליים ופגיעה בעיניים. תרופה להורדת הזרחן - שהרי זרחן גבוה קשור לתמותה, כך הסביר הרופא, למרות שיוסי לא ממש הבין את הקשר.

למי יש כוח עכשיו לקחת כעשרה כדורים בארוחה? חשב בליבו, אקח כדור אחד מכל אחד וזהו. התופעה של חוסר היענות חולים לטיפול התרופתי ידועה ומוכרת בעולם הרפואי. על פי ההערכות השונות היענות חולים כרוניים לטיפול התרופתי על פי הוראת הרופא המטפל, עומדת על כ-65 אחוז.

ישנן סיבות מגוונות להיענות הנמוכה הזו (אחד מכל שלושה כדורים אינו נלקח): ראשית, שכחה - החולה יוצא לעבודה ושוכח לקחת את התרופות איתו. בזמן שהוא נזכר, כבר מאוחר מדי. שנית, לחולה יש לא מעט כדורים לקחת והוא "מקצץ בכמות" על דעת עצמו. סיבה נוספת היא חוסר הבנה לגבי הצורך לקחת את הכדורים וחשיבותם.

צילום: שאטרסטוק

לא מבינים את חשיבות הטיפול

מטופלי דיאליזה, חולים הסובלים מכשל כלייתי כרוני וזקוקים לטיפול דיאליזה המנקה את הרעלנים המצטברים בדמם שלוש פעמים בשבוע, נוטים עוד יותר מחולים אחרים במחלות כרוניות, שלא להיענות לטיפול התרופתי. לכאורה, מצב שבו מטופל נמצא בהשגחה רפואית קרובה, כפי שנמצאים מטופלים הדיאליזה, הינו אידיאלי להיענות גבוהה.

אבל למעשה מטופלי דיאליזה הינם בעלי היענות נמוכה יותר מהאוכלוסייה הכללית. תופעה זו נובעת מכמה סיבות: הגיל הממוצע הגבוה של חולי הדיאליזה; מספר גדול של כדורים עקב מספר רב של מחלות מהן סובל המטופל; עייפות נפשית של מטופלים אשר אינם רואים מוצא ממצבם וחוסר הבנה לגבי חשיבות התרופות השונות.

אי נטילת תרופות

מסקר שערכה חברת תרופות בקרב רופאים ומטופלים בחו"ל עולה כי קיים פער בין הסיבות האמיתיות לאי נטילת התרופות על-ידי המטופלים לבין הסיבות שהצוות הרפואי מייחס להן. מהסקר עולה כי הסיבה העיקרית בעיני החולים לאי הלקיחה היא שכחה ואי זמינות התרופות (רחוקים מהבית). לעומת זאת, הרופאים סבורים כי המטופלים אינם לוקחים את התרופות בגלל קושי אובייקטיבי כגודל הכדורים או מספר רב של כדורים.

פער זה עשוי להעיד על בעיית תקשורת בין המטופל לצוות הרפואי. לכאורה היינו מצפים שהרופא ידע בדיוק מה מפריע למטופל, הזמין לרשותו ארבע שעות, שלוש פעמים בשבוע. לפעמים הדרך הטובה ביותר לדעת היא פשוט לשאול.

כמו כן, מצא הסקר קשר בין צורת נטילת התרופה לבין רמת ההיענות: תרופות בבליעה הינן הקלות ביותר ללקיחה, לאחריה תרופה באבקה המפוזרת על האוכל או מעורבבת במזון, ובעדיפות הנמוכה ביותר מבחינת החולים, תרופה בלעיסה.

לחוסר ההיענות של מטופלים דיאליזה יש גם מחיר כלכלי כבד. מטופל שנוטל את התרופות שלו באורח סדיר יהיה בריא יותר, ירגיש יותר טוב, ואם הוא מועמד להשתלה, יגיע להשתלה במצב טוב יותר.

שיפור באיכות החיים

ישנם דרכים להתמודד עם האתגרים בחוסר ההיענות: תזכורת ותמיכה מבני הזוג\משפחה לגבי נטילת התרופות; בנוסף, ארגון התרופות בקופסה יומית\שבועית המקלה על המטופל. כמו-כן ישנה חשיבות להדרכת מטופלים לגבי חשיבות ההיענות לטיפול התרופתי.

דוגמה מצוינת לבעיית ההיענות הינה קושרי זרחן למטופלי דיאליזה. למרות שקושרי זרחן כלולים בסל הבריאות ללא עלות למטופלי דיאליזה, רופאים רבים מתוסכלים מההיענות הירודה של המטופלים. זרחן הינו מינרל אשר הדיאליזה אינה מצליחה לפנותו בצורה מספקת, והוכח במחקרים כי רמות גבוהות של זרחן קשורות לתמותה מוגברת בקרב חולי דיאליזה.

מדינת ישראל משקיעה בשנה למעלה מ-500 מליון ש"ח בטיפולי דיאליזה לכ-5,000 מטופלים. על עלויות אלו מתווספות עלויות של אשפוזים וטיפול תרופתי. היענות טובה יותר לטיפול התרופתי עשויה להעלות את איכות החיים של מטופלים הדיאליזה, לאפשר לחלקם לחזור למעגל העבודה ולהעלות את סיכויי קליטת הכליה החדשה במקרה של השתלה. לכך נדרש שיתוף פעולה בשלושה מעגלים משיקים - החולה, שצריך לקחת אחריות על חייו ובריאותו, המשפחה, שתמיכתה יכולה לסייע רבות והצוות הרפואי, שהסבריו החוזרים ונשנים, צריכים לגרום למטופל להבין מה הצורך והדחיפות הרפואית בנטילת התרופות בהתאם להוראות הרופא.

עמוס כנף הינו יו"ר העמותה הלאומית הישראלית למושתלי כליה ומטופלי דיאליזה.