ספר לי על זה
על הסיפור בהוויה הרפואית, על דמיון ומשברים ועל הספר שכורך אותם יחד "ספר לי סיפור: כוחם של הסיפורים על חיינו"
במאי 2001, דניאל טיילור, פרופסור לספרות אנגלית בקולג' בית-אל במינסוטה, נגע לליבותיהם של מאות משתתפים בכינוס השלישי של אננברג על סיכוני ובטיחות חולים, "בואו נדבר: סכנות בתקשורת ובטיחות בטיפול הרפואי".
ההרצאה שלו על הכוח המרפא של סיפורים ועל תפקידם בטיפול הרפואי קבעה את הטון בהרצאה המרכזית בכינוס, כשההוראה פגשה את הניסיון, העובדות מצאו רגשות, ואנשים בודדים יצאו מהאולם כשהם מחוייבים לגעת באחרים.
ספרו של ד"ר טיילור "ספר לי סיפור: כוחם של הסיפורים על חיינו" מתייחס בצורה הדוקה יותר לחשיבות של הסיפור ביחסי חולה-רופא. הוא מסייע לנתח את הסיפורים, את השפעתם, כיצד ניתן להשתמש בהם, וכיצד הם יכולים להביא לשינויים. אבחנות פילוסופיות מעורבות עם סיפורים מרתקים, חדשים וישנים, על מנת להבהיר את הנקודות הללו. הספר לא נכתב מנקודת מבט רפואית, אבל הוא בהחלט מתייחס לחלוטין לחוויה הרפואית, שכן הסיפורים מתייחסים לרפואה. בכתיבת סיפור המקרה, רופאים לומדים את סיפור המחלה. לימוד נוסף לגבי מחלה או מצב רפואי והתאמתם לחייו של החולה, וכיצד אורח החיים משפיע על המחלה, מסייע לרופאים להיות מטפלים ומרפאים יעילים יותר.
למרות שקהל היעד המקורי של הספר הוא תלמידי אוניברסיטה המתמקדים בשימושים של הסיפור בספרות וביחסי אנוש, מי שמעוניין לקרוא עוד על חשיבות הסיפור ברפואה, ימצא את הקריאה בספר מאתגרת ומעניינת. "ספר לי סיפור" נקרא לאורך זמן, בזמנים של פנאי, על מנת לאפשר את ההתמודדות המלאה עם הנושאים והרעיונות שבדרך כלל לא נמצאים בספרי הרפואה הקונבנציונליים. זהו ספר מהסוג המרחיב אופקים כדי לאפשר למקצועני הבריאות להגיע אל ה"מקום שמעבר" בזמן הטיפול. מומלץ לקחת את הספר לחופשה או אל מסע עסקים כדי להיעזר בו ולראות את החיים מנקודות מבט שונות.
טיילור מתחיל בהצגת הרעיונות המרכזיים הקשורים לסיפורים וכיצד הם מלמדים. הוא מגדיר סיפור "תיאור הפעולות המרכזיות של דמות לאורך זמן", ומציין את האלמנטים המרכיבים את התיאור. ניתוח זה מסייע בהבנת ההיגיון בבסיסם של סיפורים, ובבחינת החיים והסיפורים עצמם כשהם נחווים. בפרק השני, "מה אתה יודע" הקורא מבין שההגיון המופשט הוא רק חלק מהידע, ושבהיותם יצורים "חושבים, מרגישים ורוחניים" בני אדם זקוקים לסיפורים כדי לרכוש ידע שלם ומעשי.
טיילור גם מציין ש"דמויות" נזכרות יותר מהעלילה או הנושא, ושהמודלים שלהן מוצגים באמצעות סיפורים על אנשים, ומשפיעים על הקוראים והשומעים. הדיון על ההבדלים בין אישיות הדמות מחדד את המודעות לגבי הדרך בה סיפורים עשויים לסייע באיתור אלמנטים מסויימים. הקוראים יכולים להתייחס למישהו שהדריך אותם על ידי דוגמאות, ולא על ידי הוראות. למעשה, דוגמה זו מבהירה כיצד סיפורי מקרה יעילים כדרך להעברת מידע.
אחד ההיבטים המעניינים ביותר, הוא הניסיון לסייע לקורא להבין את הסיפור שלו עצמו (או שלה) תוך כדי הבהרת הסיפורים של האחרים. על מנת לעשות זאת ד"ר טיילור מספק כלים להתבוננות פנימה והחוצה. פרק 6, "שיקום סיפורים שבורים", מדגים כיצד סיפורים משמשים בתפקיד בתהליך הריפוי. התפיסה על פיה רופאים יכולים לשנות את כיוון חייהם ולסייע לחולים לעשות שינויים, מסיפורים שבורים ועצובים לסיפורים שלמים ומספקים, נוסכת תקווה בעולם הרפואה המתוסכל לעיתים. שיתוף בסיפורים, במיוחד הסיפורים על שברון, מובילים לאיחוד בין המרפא והמטופל, המעצימים את היחסים הטיפוליים מעבר למגבלות הרגילות.
מאמרים וספרים רבים נכתבו על מיומנויות היחסים בטיפול בריאותי. רבים מהם מדעיים, ניתוחיים התומכים במחקר בתחום זה. פחות מהם, אבל עדין בנמצא, מאמרים וספרים העוסקים בסיפורים יחידניים. מרביתם נכתבים על ידי החולים עצמם. חלקם מגיעים למעגל הפנימי של הספרות הרפואית, ורובם לא. מומלץ לאנשי מקצוע ברפואה להגיע דווקא לסיפורים אלה. הרעיונות המוצגים בספרו של טיילור מסייעים בהבנת חשיבותם של סיפורים מסוג זה, המאפשרים שינוי של ממש.
ד"ר טיילור מספר את סיפורו שלו כיצד מלווה בקולג' עודד אותו לדמיין סיפור על עצמו, סיפור שלא קרה לו מעולם קודם לכן. הוא אימץ את הסיפור, ובעזרתו סיים את לימודיו והתחיל ללמד ספרות בעצמו. "הכוח הזה לדמיין, קושר את העבר וההווה לעתיד, ונותן לנו את האפשרות לא רק לדעת דברים, אלא גם ליצור מציאות חדשה", סיפור הריפוי.
