שיטת אלכסנדר

אלכסנדר

מי היה אלכסנדר אבי השיטה?, אוסטרלי שנולד ב1869 ומת ב1955.
הוא היה שחקן שקספירי, אשר איבד את קולו ולא ניתן היה לעזור לו באמצעים הרפואיים הקיימים.
הוא החליט לקחת את האחריות על גופו בעצמו. בחקירה מתמדת שנמשכה שנים הוא גילה כיצד השימוש שלנו בגופנו אינו נכון, וזאת בגלל תנאי החיים בחברה המודרנית - תנאי לחץ, חוסר איזון, תחרותיות הישגיות ועוד.
לאחר חקירות ונסיונות תוך התבוננות בשתי מראות בזמן פעולה (כל פעולה) שהוא עשה בזמנים שונים ובמצבי רוח שונים הוא גילה כיצד עלינו להפעיל את גופנו בצורה נכונה יותר. כאשר הוא שם דגש על 5 עקרונות המייחדות את השיטה.
חמשת העקרונות הם:

הכרה בכוחו של הרגל

אנחנו חוזרים על הרגלים מעוותים כאילו אנו מכורים להם כמו המתמכרים למיניהם (סמים, עישון שתיה, קפה וכו'). ההתמכרות היא אורגנית וכך גם הגוף.
מערכות השרירים, העצמות, העצבים ושאר המערכות הסתגלו לשימוש המורגל והם כבר לא יכולים אחרת. מערכת השרירים איבדה את גמישותה ואינה מאפשרת לנו לשבת על הקרקע בנוחיות, נשימתנו קצרה ואינה מאפשרת לנו לרוץ או להתאמץ אלא בגבולות מוגבלים. אין בידינו לשנות מציאות זאת ללא תהליך גמילה מהרגלים הולך ומתמשך.
הגמילה קשה משום שההרגל נותן לנו בטחון. ההרגל מוכר והיציאה ממנו שולחת אותנו לבלתי ידוע שמעורר בנו פחדים.

יציבה לא נכונה. צילום: שאטרסטוק

הערכה תחושתית מוטעית

אלכסנדר גילה שהשימוש היומיומי המוטעה בגופו השפיע על אמינות החוש הקינטי. הוא נוכח לדעת שהחוש שלו בדבר "נכונות הפעולה" לא היה מהימן עוד. למשל, הוא הרגיש שראשו הולך לפנים בעוד שעיניו הראו לו בבירור שראשו הולך לאחור (בדרך כלל אנחנו מתעלמים מכך). הרגשותינו ותחושותינו הן שמנחות אותנו. מה שמורגש לנו כנכון הוא הנורמה, מכיוון שאנחנו פועלים באופן אוטומטי. כל עוד איננו נתקלים בבעיה, נראה לנו שהכל בסדר. כל זאת, בגלל ההרגלים הלא נכונים שלנו, כמו: יציבה לא נכונה, נשימה דרך הפה ועוד. כאשר אנו נתקלים בבעיה כלשהי או עלינו לבצע פעילות חשובה לנו, רק אז ניתקל בהערכה תחושתית מוטעית.

הראי, העיניים והמורה (המטפל), משמשים לנו מדריך במקום ההערכה התחושתית המוטעית. בראי ניתן לנו להסתכל על עצמנו כאילו שאנו מישהו אחר, ועל ידי כך אנו נמצאים פחות תחת ההשפעה של הערכה תחושתית מוטעית.

המדריך עוזר לתלמיד, בעזרת ידיו, לגלות את החוויה החדשה והפחות מעוותת של השימוש בגופו ובכך מאפשר לו לאבחן את השינוי בין מצב למצב. אמצעים אלו לא יועילו אם לא נגלה קודם כל את אותו סדק במערך התגובות האינסטינקטיביות והמורגלות. מהלך זה מאפשר לנו לגלות מחדש את צעדינו, ופותח לנו אפשרות לשיקול דעת להכנס למקום שבו הוא חסר לחלוטין.

עכבה, בלימה (עצירה לרגע וחשיבה מחדש). Inhibition

יעקוב ברונובסקי טוען כך: "אנחנו הניסוי היחיד במינו של הטבע להוכיח כי כוחה של החשיבה הרציונלית רב יותר מכוחו של הרגל". הוא טוען שהצלחת ניסוי זה או כשלונו תלויים ביכולת האנושית הבסיסית ליצור השהייה בין הגירוי לתגובה. הוא ציין ש"אצל האדם המוח מתכנן את פעולתו לפני שהוא מבצע אותה". יכולת זו, להעצר ולהשהות את התגובה לגירוי כלשהו, זאת היא הבלימה או העכבה - הInhibition. זאת האפשרות להחליט לא להגיב באופן אוטמטי, אלא להשהות את התגובה ולארגן את הגוף בצורה נכונה. ניתן לסייע לתהליך ולהאריך את רגע המעבר - לבלום את התגובה המורגלת - ולהשהות את המעבר לתגובה אחרת.

גילוי זה נעשה כאשר אלכסנדר נוכח לדעת שבעיות הקול שלו נובעות מהשמוש הלא נכון והאוטומטי של הגוף. הוא לא היה מסוגל למנוע את התגובה הרגילה שלו. על כן הוא היה נאלץ לעצור את התגובה הפסיכופיזית לגירוי בראשיתה כדי לאפשר לשינוי האמיתי להתרחש.

תהליך העצירה איננו קפיאה, אלא סירוב במודע להגיב בדרך סטיריאוטיפית.
ע"י כך יכולה הספונטאניות האמיתית לבוא לידי ביטוי. התהליך הוא עדין ומהיר והשהיית התגובה תהייה יעילה רק אם בו זמנית נקיים תהליך נוסף המוביל אותנו לעיקרון הבא.

הפיקוד הראשוני והנחיית הכיוונים

הפיקוד הראשוני: אלכסנדר גילה את היחס בין הצוואר לראש, בין צוואר וראש לגב, בין צוואר ראש ובין הגב לגפיים. יחס זה מתנה את האורגניזם, קובע את איכות השימוש בעצמנו בכל מה שאנו עושים. הוא כינה מערכת זו בשם "הפיקוד הראשוני "The Primary Control . כאשר הצוואר מתכווץ וגורם לראש להילחץ לתוך הגוף ובכך קומתנו מתקצרת והזרועות והרגליים נדחסים לתוך הגוף. מצב זה מעוות את כל המערכת הפסיכופיזית. כלומר פעולת הפיקוד מתבטאת בהנחיות (המוח לגוף) המעוותות ומפרות את האיזון שבתוכנו.

הנחיית הכיוונים: ע"י הנחיית כיווני פעולה אחרים המונעים כווץ הצוואר, מאפשרים לצוואר להיות חופשי, לראש להוביל לפנים ולמעלה, לגב לקבל את מלוא אורכו ורוחבו, לזרועות ולרגליים להתארך וכל המפרקים פועלים מתוך חופש מלא. הנחיות אלה ממשיכות להיות הגורם הפעיל של הפיקוד הראשוני גם כשאנו קמים, יושבים ומדברים.

אלכסנדר גילה, שהאמצעי היעיל ביותר להשגת מטרתו הוא לעכב כל תגובה מיידית לגירוי נתון ולאחר מכן להפעיל מערכת תבנית פסיכופיזית מתוך התערבות בפיקוד הראשוני ע"י ההנחיה: "הנח לצוואר להיות חופשי כך שהראש יוכל לנוע קדימה ולמעלה והגב יתארך ויתרחב". המנחה מלווה את דבריו תוך כדי מגע מדגים של ידיו על גופו של התלמיד.

עשיה ואי-עשיה - המטרות והאמצעים שבדרך

מטרתו של אלכסנדר הייתה לגלות שיטה לטיפול בבעיה של הרגל ושינוי. לאחר ניסיונות רבים, הוא גילה שהאיזון בין הראש לגב והצוואר ניתן להשגה רק באמצעים עקיפים. למשל, במקום לשאוף באופן ישיר אל מטרתו - דקלום הוא עצר ובלם. בעזרת תהליך של עכבת תגובתו המורגלת, הוא עצר ובחן - מתוך מודעות - את המטרה שהוא שאף להשיג.

כלומר, מה שחשוב זה התהליך של השגת המטרה ולא השגת המטרה עצמה. אלכסנדר כינה את שיטת השינוי העקיף: "האמצעים שבדרך". דהיינו, שיטת אלכסנדר עוסקת בדרך להשגת מטרותינו בצורה נבונה ומאוזנת יותר.

איך זה עובד?

שיטת אלכסנדר היא שיטה הוליסטית שיקומית המטפלת באדם כשלמות. היא עוזרת לו לשפר את השימוש בגופו כדי לשפר את מצבו הנפשי, הבריאותי והתפקודי.

הטיפול הוא בדרך כלל אינדיבידואלי. המיומנות הנדרשת מהמורה מחייבת אותו להיות ער למצבו המיוחד של כל פרט, לעבוד לפי צרכיו ולא לפי נורמות הקבועות מראש.

גישתה של השיטה היא חינוכית והיא שמה דגש על מניעה. כאשר הילד או המבוגר משתמש בעצמו נכון, רמת התפקוד שלו משתפרת באופן מידי ויש לכך השלכה חיובית בכל המישורים: בעיות צוואר, גב, מפרקים וקול משתפרות באופן מהותי. המשתמש בשיטת אלכסנדר: מתעייף פחות, שקט יותר ולכן מרוכז יותר, מתחים פסיכופיזיים שונים נמנעים ממנו, נשימתו משתפרת ובעקבותיה משתפר זרם הדם, מיומנות הידיים משפרת ודיבורו נהיה ברור יותר.




מאת רעייה לייטון מטפלת בשיטת אלכסנדר