מלחמה ושלום: על רפואה וצבא

הצבא והרפואה צועדים זה לצד זה משחר ההיסטוריה. השילוב ביניהם החל כבר ב'אחד אלוהינו', שהוא גם אל-צבאות וגם רופא-חולים. ההתפתחות הרפואית תפסה תאוצה בעת מלחמות, מתוך הצורך המיידי להציל חיי-אדם; וחיל הרפואה עושה נפלאות בשטח זה עד היום. אולם, תפיסת העולם הנוגעת לאמצעי ההחלמה האזרחיים נשארה עדיין בתחום אמצעי המלחמה הצבאיים. המשמעות היא שעוסקים בסיכול ממוקד של חיידקים, מתכננים "פיתוח טילים תרופתיים שישוגרו לגוף האדם על מנת לרפאו" (פרופ' נאור, אונ' ת"א) ומדברים על "נשק המגן שפיתחו החיידקים, במסגרת מרוץ החימוש האבולוציוני בינם לבין האדם" (פרופ' ביבי, מכון ויצמן).

כשם שבתי החרושת לנשק מייחלים לשלום, כך מפעלי התרופות מתעניינים בבריאות. בינתיים הפך הניטרוגליצרין ממרכיב הדינמיט לתרופה לחולי לב, והלייזר - מאביזר חדר ניתוח לנשק קטלני. כאשר ממליצים על חיסון לשפעת (המותאם לווירוס של העונה שעברה), נזכרים בביטוי 'להילחם את המלחמה שעברה'.

מערכת הבריאות האחראית על כוחנו ומערכת הביטחון האחראית על כוחותינו, הן שתי מערכות שמרניות מאוד במהותן; רק הכלים שבידיהן משתכללים עם הזמן. בצבא - הנשק הוא התרופה; ברפואה - התרופה היא הנשק. בריאות אמיתית נוצרת כאשר הגוף חסון. שלום בר-קיימא מושפע מהחוסן הביטחוני; על חיסון הגוף מופקד הרופא ועל חוסננו הביטחוני אחראי המפקד. בידי שניהם אנו מפקידים את חיינו ולא פעם חבים להם אותם.

העיקרון הצבאי 'חפש את האויב' הועתק לרפואה. מהצבא למדו הרופאים להילחם בחיידקים, ממכבי-אש - לכבות שריפות ואת המשטרה לימדו להתעסק עם סמים. החייל והרופא, היחידים אגב שהורגים ברישיון, נמצאים כל הזמן בחזית המלחמה אל מול הפולש הזר. הם מנסים למנוע חדירות (של מחבלים ושל וירוסים) ויוצרים חסימות (עורקים או צירים אחרים). האחד מחכה שחיל ההנדסה יפרוץ לו את הדרך והשני מצפה לפריצת דרך בהנדסה (גנטית). זה נאלץ לצאת למערכה עם קריסת השלום וזה נאלץ להשלים עם 'קריסת מערכות'. החייל עסוק עם השטחים והרופא עם מישטחים ושניהם עסוקים בסריקות וב'פעילות מניעתית'.

מכיוון שגם איש הצבא וגם איש הרפואה מחויבים לסודיות, רווח אצלם השימוש בראשי תיבות ובשפות בלתי-תפיסות לזרים (הז'רגון הצבאי, הלטינית). האנטומיה הנחילה לצבא את אצבע הדינמיט, זרוע היבשה, הג?זרה, העורף והתחמושת, והדוקטור הוריש למפקד את דוקטרינת הלחימה.

אנשי הצבא, שנהגו במשך שנים לחבוש את הסוסים בחיל הפרשים, נוהגים עד היום לנתח אירוע, לטהר עמדות ולדווח על 'פעולה כירורגית'; כן, גם לדבר על "הטרור כסכנה ויראלית" (אלוף יערי), או להשוות את החיזבאללה לסרטן בגוף לבנון (הרמטכ"ל דן חלוץ). הרופאים מצדם מאמצים מונחים משדה המערכה: 'תקפה אותו מחלה' או 'טיפול פולשני' והם משתמשים כמובן בסיכות ביטחון. שניהם, החייל והרופא, יוצרים 'שטח סטרילי', מדברים על קדושת החיים, מכריזים לעתים על מצב חירום ויודעים כוננות מהי.

בישראל, בה נהגו לומר ש'כל העם צבא', סמל הרפואה הוא צבאי במקורו (מגן דוד) וחלוקים, נשקו הסודי של דוד נגד גוליית הם גם מדי הצוות הרפואי. השימוש בסכין לפתרון לבעיות הפך פופולארי אצל הרופאים עוד בטרם הופיע במחסומי צה"ל. גם זריקת הקורטיזון קדמה לזריקת בקבוקי התבערה. תופעת רעולי-הפנים (למנוע זיהוי אפשרי) מקורה בחדרי הניתוח (למנוע זיהום אפשרי); ושם גם החל השימוש במסיכות הגז.

בעברית, להבדיל משאר שפות תבל, לתרופה קוראים 'כדור' (Bullet). נוצרת התחושה שהתרופה היא ככדור הפוגע במטרה, ולא איזה חל"כ (חומר לחימה כימי) הנספג למחזור הדם ומשאיר את עקבותיו בכל הגוף. מדיניות הביטחון אצלנו מ?חקה את הגישה הרפואית: להמשיך את החיים כרגיל תוך דיכוי התפרצויות ואירועים חריגים. זהו טיפול סימפטומטי במהותו. כאשר המצב הביטחוני (או הרפואי) רע, יש להבין את ההתנהלות שהביאה למצב, וזאת לפני ששואלים: אז מה הפתרון? 'ראייה מערכתית' עשויה לעזור במקרים שכאלו. ראייה כזו הייתה לעזר רב בעת מכת הקדחת בארצנו בסוף המאה ה-19. לאחר שנים רבות בהן מיגנו המתיישבים את בתיהם ברשתות בפני יתושי האנופלס, הם הבינו שיש צורך לייבש את הביצות.

הגיע הזמן שנבין שבריאות ושלום הם אינם מצבים שיש לשמור עליהם, אלא תהליכים שיש ליצור אותם, כל יום מחדש. שלום ובריאות אינם 'היעדר מלחמה' או 'היעדר מחלה', אלא מציאות בה לא קיימות הסיבות להן. אידיאל שכזה מושג כאשר שוררת הרמוניה בפנימיות האדם, בסביבה אשר מחוצה לו - ובין שניהם. הרמוניה מסוג זה ניתן להשיג אם מצייתים לחוקי הטבע. אבל להפתעתנו מתברר, כי הטבע מכתיב לחימה (על טריטוריה) לשם שלום, ויצירת מחלות (לניקוי הגוף) לשם בריאות.

מה נותר לנו? להמשיך ולשאוף... לפחות אוויר צח ככל האפשר. ולזכור, כי מאחר שבריאות הגוף הינה מזור לנפש, היא מביאה שלום. והואיל ושלום מפיג מתחים, הוא תורם לבריאות.

אז שלום ושנהיה בריאים.

ד"ר גדעון רון הוא מומחה ברפואה סינית.