רפואה אלטרנטיבית: דרוש מיסוד אקדמי

הרפואה הסינית זוכה בשני העשורים האחרונים לפופולאריות רבה בישראל. בתקופה זו התפתח התחום באופן משמעותי: רבים החלו ללמוד אותו, ונוצר מצב חדש שבו היצע אנשי המקצוע גדול מן הביקוש. פן נוסף של ההתפתחות בתחום הרפואה הסינית הוא השתלבותה ההולכת וגוברת עם הרפואה הקונבנציונלית במסגרות טיפוליות רבות של קופות החולים ובתי החולים.

חרף התפתחויות אלה, מצב הרפואה הסינית בישראל רחוק מלהשביע רצון. בשונה ממדינות מערביות רבות, ובראשן ארה"ב ובריטניה, אשר כבר כמה עשורים מכירות בלימודי הרפואה הסינית כלימודים אקדמיים לכל דבר ומציעות תארים בתחום לתואר ראשון, שני ושלישי, אצלנו בישראל הנתיב האקדמי עדיין חסום. המועצה להשכלה גבוהה בישראל (מל"ג) אינה מכירה ברפואה הסינית כתחום אקדמי וכבר הכשילה בעבר תוכנית ללימודי תואר ראשון שהוגשה במשותף על ידי המכללה למינהל ואוניברסיטת בן גוריון. התוצאה הבלתי נמנעת היא שהמוסדות המכשירים מטפלים ברפואה סינית נדרשים להסתפק בהיצע של לימודי תעודה בלבד.

מאותו גורל של הדרה אקדמית סובל בארץ תחום הנטורופתיה. גם במקרה זה, כמו ברפואה הסינית, הנטורופתיה זכתה בחו"ל למיסוד אקדמי ולתוכניות לתארים מוכרים ורשמיים אך לא "בבית ספרנו". למעשה, מלבד כמה מקצועות פרה-רפואיים בודדים כמו פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת ודיאטנות קלינית שזכו להכרה אקדמית ולהכרה במקצוע באמצעות חקיקה, שאר התחומים סובלים מהיעדר הכרה ונלמדים תחת פיקוח מינורי של האיגוד המתאים (האגודה לרפואה סינית מסורתית, האגודה לנטורופתיה ואחרים).

היעדר המיסוד האקדמי הביא למצב בלתי רצוי שכל אחד יכול לפתוח בית ספר פרטי לרפואה סינית או לנטורופתיה ואיש אינו מפקח על היקף השעות שנלמדו, על הסגל המלמד ומידת ההכשרה שלו בתחום או על שעות הקליניקה בהן מחויבים התלמידים. כך לדוגמא יש כיום בישראל 13 בתי ספר לרפואה סינית המוכרים על ידי האגודה לרפואה סינית (מתוכם שניים בלבד שפועלים כתוכניות לא אקדמיות במסגרת מוסדות אקדמיים), לצד לפחות עוד 10 מסגרות לימוד לא מפוקחות שנותנות תעודות משל עצמן. מיותר לציין כי בתחום בריאות הציבור אין זה נאות שפרקטיקות טיפוליות יפעלו ללא הכשרה ופיקוח מתאימים.

אז איך משנים את פני הדברים? ראשית לכל, על המועצה להשכלה גבוהה להכיר בתחום הרפואה הסינית והנטורופתיה כתחומי לימוד אקדמיים ולאפשר הענקת תארים בתחום כפי שנעשה בשאר מדינות המערב. עליה להקים ועדה מקצועית שתקבע סטנדרטים ללימוד המקצוע, כמו בכל תחום אקדמי אחר. רק הכרה כזו תעניק לתחום סוף סוף את המעמד לו הוא ראוי, ותעודד את משרד הבריאות להתחיל ולקחת אחריות ולפעול לפיקוח על תחום הכשרה זה שעוסק בדיני נפשות. אז גם ניתן יהיה להוציא לשוק אנשים שיידעו לעבוד בצורה אינטגרטיבית עם מערכת הבריאות. ומזה כולנו צפויים להרוויח.

ד"ר מירי רוזנבוים היא ראש בית הספר ללימודי תעודה במכללת סמינר הקיבוצים

בואו לדבר על זה בפורום רפואה משלימה.