גרורות: חזון העצמות היבשות

כ-15%-30% מכלל חולי הסרטן צפויים לסבול מגרורות בעצמות. מחלת עצם גרורתית הינה סיבוך של מחלת סרטן מתקדמת. גרורות גרמיות עלולות לגרום לשברים פתולוגים בעצמות נושאות משקל ובחוליות עמוד השדרה. כמו-כן, המצב עלול לגרום לפגיעה ניכרת באיכות חייו של המטופל בשל ההגבלה התפקודית והכאבים הנלווים לשברים אלה. קשה להעריך במדויק את השיעור של גרורות גרמיות, אך ההערכה הינה שב-15%-30% מהחולים עם ממאירויות ריאה, מעי גס ורקטום, קיבה, בלוטת התריס והכליה וב-70% מהחולים עם ממאירויות מתקדמות של השד והערמונית ישנן גרורות מסוג זה. בארה"ב נפטרים מדי שנה כ-350 אלף חולי סרטן עם אבחנה מתועדת של גרורות גרמיות בעת פטירתם.

גרורות הן למעשה תאים סרטניים אשר מתנתקים מהגידול הראשוני ומגיעים דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה לאיברים שונים בגוף. לאחר שתאים אלה מגיעים לאיברים אלה מתחיל תהליך צמיחה שבסיומו נוצר גוש גידולי הקרוי גרורה. תהליכים גרורתיים עלולים לגרום לסכנת חיים למטופל (כאשר הם ממוקמים בריאות או במוח) או לכאבים קשים והגבלה תפקודית, למשל, כשהם ממוקמים בעצמות.

כאשר גרורה מתפתחת בתוך עצם היא גורמת לכאב קבוע ובהמשך להחלשת העצם. לעיתים, הרס העצם הינו ניכר ביותר ושבר עלול להגרם לאחר חבלה קלה או פעילות שגרתית. שברים אלה נקרים "שברים פתולוגים", כיוון שנגרמו בעצם שאינה עצם רגילה אלא מכילה תהליך פתולוגי (גידולי, במקרה זה) בתוכה.

גרורות גרמיות מטופלות בדרך-כלל בהצלחה בשיטות שאינן ניתוחיות (קרינה, כימותרפיה, ביספוספונטים). התערבות ניתוחית נשמרת למקרים בהם קיים או עומד להתרחש שבר פתולוגי או תסמונת כאבים קשה בשל גרורה שלא ניתנת לשליטה בשיטות שאינן ניתוחיות. לעיתים רחוקות ובמחלות מסוימות מבוצעת כריתה של גרורה בודדת מתוך כוונה לשפר את מהלך מחלתו של המטופל. בעולם ובארץ מבוצעים ניתוחים אלה בדרך-כלל במחלקות לכירורגיה אורטופדית על-ידי צוותים ללא הכשרה כירורגית אונקולוגית. דיווחים הבודקים את איכות הטיפול הניתוחי שניתן למטופלים מדגימים כשלון טיפולי (חזרה של הגידול בשדה הניתוח או כשלון של קיבוע העצם) בשיעור של עד 40% מהמקרים. בשנת 2005 בוצעו בישראל מעל ל-500 ניתוחים לטיפול בגרורות גרמיות.

לאור ממצאים אלו, ניתוחים לטיפול בגרורות מסוג זה מחייבים שימוש בטכניקות ניתוחיות יחודיות; ראשית משום שהעצם המנותחת שונה בתכונותיה מעצם רגילה העוברת ניתוח לקיבוע שבר. שנית, מכיוון שהניתוח חייב לספק למטופל את האפשרות לשימוש מידי ומשביע רצון בגפה המנותחת, ושלישית, מכיוון שניתוח לא מוצלח יפגע פגיעה נוספת באיכות חייו של חולה סרטן הפגועה באופן ניכר ממילא. חשוב לציין שתכלית ניתוחים אלה הינה שיפור באיכות חייו של המטופל, ואין הם משנים את מהלך המחלה כיוון שהטיפול ניתן לאיזור מוגדר ומוגבל בגופו של החולה.

כשלון ניתוחי מחייב בדרך-כלל התערבות ניתוחית נוספת אשר הינה בדרך-כלל נרחבת יותר וכרוכה בשיעור גבוה יותר של סיבוכים והחלמה ממושכת יותר. לעומת זאת, הניסיון מראה כי לניתוחים משמרי גפה שמבוצעים על ידי צוות יעודי של אורתופדים אונוקלוגים, שיעור סיבוכים נמוך יותר; כך עולה ממספר מאמרי מפתח אשר הדגימו בעקביות שיעור סיבוכים נמוך ביותר, שליטה מקומית במחלה ותוצאות תפקודיות טובות המושגות ברוב המכריע של המטופלים.

פרופ' יעקב ביקלס הוא מנהל השירות לטיפול במחלת עצם גרורתית במחלקה לאורתופדיה אונקולוגית, המרכז הרפואי תל-אביב.

בואו לדבר על זה בפורום אורתופדיה - ייעוץ על ואורתופדיה אונקולוגית.