שאיפות

גופים זרים בדרכי הנשימה מהווים אתגר אבחנתי וטיפולי. למרות השיפור במודעות הציבורית ובאופן הטיפול, גופים זרים בקנה הנשימה גורמים עדיין לכ- 3000 מקרי מוות בשנה בארה"ב, מרביתם עוד טרם המטופל מגיע לבית החולים לטיפול.

חשד לקיום גוף זר בדרכי הנשימה הוא השלב הראשון באבחון. כיוון שהסימפטומים הנגרמים על ידי שאיפת גוף זר עלולים להיות דומים למצבים אחרים, האיחור באבחנה, במיוחד כאשר אין עדות ברורה לשאיפה, עלול לגרום לסיבוכים. למרות ששכיחות שאיפת גופים זרים לדרכי הנשימה לא השתנתה משמעותית במשך השנים, בטיחות תהליך הוצאתם עלתה באופן משמעותי.

מרבית מקרי שאיפת גופים זרים קורים בילדים מתחת גיל 15, כאשר השכיחות גבוהה ביותר הינה בין גיל שנה לשלוש שנים, וכרבע מהחולים הם מתחת לגיל שנה. השכיחות כפולה בקרב בנים. שאיפת גוף זר לדרכי הנשימה אצל מבוגרים נדירה ומתרחשת על פי רוב כאשר משיחין בשעת הסעודה, ומזון חודר אל קנה הנשימה במקום אל הושט (קנה מקדים לושט).

70-80 אחוז מהגופים הזרים הם צמחים (בוטנים, שקדים, גרעיני חמנייה או אבטיח וכו'), 5-15 אחוז הם גופים פלסטיים (בד"כ חלקי צעצועים). גופים זרים פלסטיים עלולים להישאר זמן רב בדרכי הנשימה, משום שאינם גורמים לתגובה רקמתית סביבם כמו הגופים הזרים הצמחיים. מרבית הגופים הזרים קטנים מספיק על מנת לעבור דרך בית הדיבור והקנה, אולם הם "נתקעים" בסימפונות הראשיים המתפצלים מקנה הנשימה (ראה איור).

במידה שנשאף גוף זר גדול הוא עלול "להיתקע" בבית הדיבור או בקנה הנשימה ולגרום לחסימה שלמה של מעבר האוויר אל הריאות. מצב זה הינו מצב חירום רפואי. במבוגרים שכיחים גופים זרים בסימפון הראשי הימני בשל המשכיותו עם הקנה, שעה שהסימפון השמאלי יוצר עם הקנה זווית חדה יותר. בילדים השכיחות שווה בשני הצדדים.

הסימפטומים של גוף זר בדרכי הנשימה עלולים להיות דומים לסימפטומים של קצרת הסימפונות (אסטמה), של דלקת ריאות או של מחלת השעלת. ישנם שלושה שלבים קליניים של שאיפת גוף זר:

1. תחושת חנק, התקף שיעול או חסימת מעבר אוויר הקורים ברגע השאיפה.
2. שלב ללא סימפטומים, כאשר הגוף הזר "נתקע". שלב זה יכול להמשך שעות עד שבועות.
3. שלב הסיבוכים: כאשר הגוף הזר גורם לחסימה, זיהום ולדלקת מקומית עד כדי יצירת מורסה ריאתית.

כאשר מופיעים סימפטומים, הם משתנים בהתאם למיקומו, גודלו וסוגו של הגוף הזר:

1. גוף זר בבית הדיבור: זהו מצב חירום המצריך טיפול מיידי ודחוף. החסימה יכולה להיות חלקית או שלמה, אך גם בחסימה חלקית הבצקת שמתפתחת באיזור עלולה לגרום לחסימה מלאה. הסימפטומים האופייניים הם חנק וצרידות.

2. גוף זר בקנה: גם במקרה זה יכולה להיות חסימה חלקית או שלמה, ובצקת מקומית עלולה להפוך חסימה חלקית למלאה. הסימפטום העיקרי הוא חנק ללא צרידות.

3. גוף זר בסימפונות: קיימים שלושה סימפטומים אופיינים: שיעול, נשימה המלווה בחירחורים וצפצופים, הפחתה בקולות הנשימה בסטטוסקופ מעל הריאות. בשני שליש מהחולים מופיעים שלושת הסימפטומים וב- 95 אחוז מופיע לפחות סימפטום אחד מהנ"ל. השלב נטול הסימפטומים עלול לתת תחושת ביטחון לא נכונה ובכך לדחות את האבחנה.

בשלב זה האזנה לריאות תצביע על הפחתה בקולות הנשימה, חירחורים או צפצופים.

בשאיפת גופים צמחיים עלולה להתהוות מצוקה נשימתית פתאומית בשל העובדה שהגוף הזר סופג נוזלים ומתנפח או שנוצרת בצקת מסביבו ובכך נגרמת חסימה מלאה ותמט של הריאה מעבר למקום החסימה. הגוף הזר יכול גם לעבור תוך כדי שיעול, מסימפון אחד לשני ובכך לגרום לחסימת ריאה שניה שקודם לכן היתה מאווררת.

חשוב למקם באופן מוחלט את הגוף הזר בדרכי הנשימה על ידי בדיקה טובה של החולה ובמידת האפשר ללמוד פרטים נוספים על הגוף הזה מסיפור המקרה. צילומי רנטגן של הצוואר והחזה הם הצילומים הנדרשים שמתעורר חשד לשאיפת גוף זר.

במקרה של גוף זר בסימפונות צילום החזה עשוי להיות תקין, או שיצביע על כליאת אוויר בחלק מהריאה, או על תמט של חלק מהריאה בשל חסימה במעבר האוויר אליה. בחשד לגוף זר בסימפונות הרופא יוסיף שיקוף של הריאות, בו ניתן לבחון את התפשטות הריאות בשאיפה והתכווצותם בנשיפה, וכן את תנועתיות המיצר (האזור בין שתי הריאות).

במקרה של חסימה חלקית אוויר יכנס לריאה אך יתקשה לצאת, וכתוצאה מכך הריאה תתרחב יתר על המידה והמיצר יסטה לצד שאין בו החסימה. במקרה של חסימה מלאה אוויר יתקשה להכנס לריאה או שלא יכנס כלל ויווצר תמט של האיזור שמעבר לחסימה והמיצר יסטה לצד החסום.
במידה שהאבחנה תתאחר עלול להיווצר זיהום מקומי ודלקת ריאות, אז התמונה הרנטגנית תהיה אופיינית לדלקת ריאות נקודתית.

מרבית החולים המגיעים לבית החולים לאחר שאיפת גוף זר עברו כבר את השלב החריף ולא נמצאים במצוקה נשימתית. לאחר שמיעת סיפור המקרה, הבדיקה הגופנית וצילומי הרנטגן, השלב הבא הוא הוצאת הגוף הזר באמצעות ברונכוסקופ קשיח (מכשיר המכיל סיב אופטי בקצהו ומאפשר לרופא לראות את מיקומו בדרכי הנשימה בזמן ביצוע הפעולה) בהרדמה כללית.

שיתוף פעולה בין המרדים לרופא שמוציא את הגוף הזר חיוני ביותר כמו גם המיומנות של הרופא בזיהוי הגוף הזר והוצאתו באופן שלם. הוצאה של גוף זר מדרכי הנשימה באמצעות פיברואופטי גמיש אפשרית במקרים בודדים במבוגרים אך לא אצל ילדים.

מרבית הסיבוכים של גופים זרים בדרכי הנשימה הם תוצאה של אבחנה מאוחרת. דלקת ריאות ותמט של ריאה הם הסיבוכים השכיחים ביותר לאחר הוצאת גוף זר, אך מרבית החולים מגיבים היטב לטיפול אנטיביוטי תוך ורידי ולפיזיותרפיה נשימתית במקרים אלו. דימומים שכיחים פחות, וחזה אוויר (הצטברות של אויר בבית החזה מחוץ לריאות) נדיר עוד יותר.

שימוש בברונכוסקופ צר ומתן סטרואידים בזמן הפעולה ואחריה, מפחיתים את האפשרות של בצקת בבית הדיבור. סיבוכים מאוחרים יותר קשורים בהתהוות רקמה צלקתית או היצרות במקום בו היה מונח הגוף הזר.

כמו בכל תאונה, מניעת שאיפת הגוף הזר היא הטיפול הטוב ביותר. כך למשל יש למנוע מתן צעצועים עם חלקים קטנים לילדים בגלל נטייתם להכניס חפצים לפה, ויש למנוע מהם כל גישה לבוטנים ופיצוחים למיניהם. מבוגרים יותר צריכים להקפיד שלא לשוחח בשעת הסעודה "פן יקדים קנה לושט".