השמנת ילדים והפרעות אכילה

מניעתה של תופעת ההשמנה בקרב ילדים היא אחת המטרות הראשונות והחשובות בבריאות הציבור. מחקרים רבים עוסקים בנושא זה מתוך מטרה למנוע ולהקטין את שכיחותה. יש צורך להבין ולשפר את הגישה כלפי נושא ההשמנה הן בקרב הציבור והן בקרב המטפלים בתחום.

אחת הבעיות הקשות הנלוות להשמנת ילדים היא הסטיגמה החברתית שילדים בעלי משקל עודף מתמודדים עמה. הגדרת סטיגמה חברתית: "כל הגישות והאמונות כלפי ילד בעל משקל עודף, הבאות לידי ביטוי באמצעות דעות קדומות, ביקורתיות, שיפוטיות ואף דחייה של הסביבה כלפיו בגלל היותו במשקל עודף". סטיגמה חברתית יכולה להיהפך לדפוס התנהגות הכולל התגרויות מילוליות, לגלוג, הקנטה, הטחת עלבונות, חרם חברתי ואף דחייה. מתוך כך, סטיגמות חברתיות כלפי ילדים בעלי משקל עודף עלולות לגרום לפגיעה קשה בזהות החברתית שלהם, בדימוי העצמי שלהם ובדימוי הגוף המתגבש בתקופת הילדות וההתבגרות שלהם. יש לזכור שילדים אלו נתונים בלחצים היוצרים מתחים רגשיים גבוהים ומשפיעים עליהם מבחינה פיזית.

שכיחותה של השמנת הילדים עולה בהתמדה, ועל פי תחזיותיהם של חוקרים בתחום, עד שנת 2010 תמשיך התופעה להתרחב לכדי מחצית מילדי צפון אמריקה ו-38% מילדי האיחוד האירופי. מגמה דרמטית זו תהיה בעלת השפעה ניכרת וארוכת טווח על בריאות הציבור וגם על הכלכלה.

נוכח מגמה מדאיגה זו, חשוב פי כמה לטפל בסטיגמה הנלווית להשמנה בחומרה הראויה. נמצא שסטיגמה חברתית כלפי מבוגר בעל משקל עודף מתבטאת בתופעות של הפליה בתעסוקה, הפליה במערכות בריאות, בביטוחי בריאות ואף בתחום היחסים הבין אישיים.

ידוע כי ילדים בעלי משקל עודף עשויים להיות מטרה נוחה להתהוות סטראוטיפים ודעות שגויות נוכח משקלם, כגון הפחתה בערכם, ביכולתם ובכישוריהם. התופעה אינה באה רק מכיוון חבריהם אלא גם מצד מורים, מחנכים, הורים ובני משפחה.

אחד המחקרים הראשונים והחשובים בתחום נעשה ב-1961 על ידי החוקר ריצ'רדסון. במחקרו הוא הציג שש דמויות של ילדים, בנים ובנות: ילד/ה במשקל תקין, ילד/ה במשקל עודף, ילד/ה בכיסא גלגלים, ילד/ה עם קביים, ילד/ה ללא כף יד וילד/ה עם צלקת בפנים.

640 ילדים בני עשר עד 11 השתתפו במחקר, והם התבקשו לדרג את מידת רצונם בכל דמות כחבר. הילד בעל המשקל העודף דורג אחרון מכל שש הדמויות, אחרי ילדים בעלי מגבלות פיזיות. מאז פורסם מאמר זה גדל שיעור השמנת הילדים.

בדיקה מחקרית נוספת של שאלון זה נעשתה בשנת 2003 ומתוך ממצאיה ניכרה החמרה בסטיגמטיזציה כלפי ילדים בעודף משקל. הפער בין הילד שדורג כרצוי ביותר על ידי ילדים ובין הילד בעל המשקל העודף, ששוב דורג אחרון, גדל ב-40% לעומת המחקר שנערך בשנת 1961. כלומר עם השנים החריפה מאוד התדמית השלילית שמייחסת החברה לילדים בעלי עודף משקל. ממצא זה חייב לעורר את כולנו, כחברה, כהורים וכמטפלים, למחשבה מעמיקה בנושא.

יתרה מזו, בממצא מפתיע של מחקרי השנים האחרונות נראה כי רמת הסטיגמה הגבוהה ביותר שחוו ילדים בעלי משקל עודף הייתה מצד המשפחה דווקא, הורים, אחים או בני משפחה אחרים. הורי הילדים נמצאו כבעלי גישה שלילית: 44% מהאימהות ו-34% מהאבות הביעו עמדות שליליות כלפי ילדיהם בגלל עודף משקלם. עמדות אלו התבטאו בעיקר סביב יכולתם של הילדים והאמונה בכוחם.

נקודה חשובה נוספת: קיים יחס ישר בין מידת ההתגרויות וההצקות כלפי ילדים בעלי משקל עודף ובין התפתחות דימוי גוף שלילי. נקודה זו עולה שוב ושוב במחקרים בדמות קרקע פורייה לאי-שביעות רצון מהגוף וכ"מקפצה" להתפתחותן של הפרעות אכילה. ככל שילדים חווים דחייה חברתית כזו או אחרת בגלל משקלם, כך גדל סיכוי?ם לפתח הפרעת אכילה. התעסקות יתר במשקל ובגוף, על מנת להשיג עמדות חברתיות רצויות עלולה להכניס ילדים לסחרור של דיאטות הרזיה קיצוניות, לאי קבלת גופם ורצון מתמיד ובלתי מתפשר לרזות. בעיני הילד אין מדובר רק בלהיות בריא או רזה יותר אלא ב"לא להיות דחוי". החשש מדחייה חברתית מתחלף בחשש מהשמנה, ומכאן קצרה הדרך להפרעת אכילה. יתרה מזו, בכמה מחקרים נמצא כי אנשים בעלי משקל עודף שחווים הפליה ודעות שליליות כלפיהם בגלל משקלם, נוטים להתמודד עם סטיגמה זו דווקא באמצעות אכילת יתר, המעוררת בושה ואשמה וחוזר חלילה.

מתוך כל המתואר בספרות בנושא השמנת ילדים וסטיגמות חברתיות הנלוות לה, תכניות מניעה צריכות להתמקד בעידוד דפוסי התנהגות בריאים ולא במשקל, BMI ומראה. המסרים לכלל האוכלוסייה בכלל, ולילדים בפרט, צריכים לגעת בכל תחומי הבריאות, בריאות פיזית ורגשית כאחד, ובכל תחומי החיים.

התפיסה שמשקל הגוף נתון לחלוטין בשליטת האדם אינה אלא שגויה. תפיסה זו ראוי שתשתנה ובכך תפחת הסטיגמה השלילית בגלל עודף משקל. יש לבטל את המושגים היוצרים בושה ואשמה בגלל עודף משקל ולעודד את קבלת השונות בקרב ילדים ומבוגרים, בייחוד בכל הנוגע למשקל הגוף והמראה. יש לשאוף ליצירת סגנון חיים בריא ולא להשגת גוף רזה. אם נירתם כהורים, כמטפלים, כמחנכים וכחברה, נצליח לקדם ערכים המכבדים את כולנו.

עלינה סגל, דיאטנית קלינית, מומחית לטיפול בהפרעות אכילה, M.Sc.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום הפרעות אכילה בגיל הרך
פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
פורום תזונת ילדים ותינוקות