שיעורי בית - למי הם מיועדים?

שנת הלימודים החלה ועם פתיחתה, הורים רבים מתחילים להרגיש את המתח הגובר בבית סביב התארגנות ילדיהם לקראת משימות הבית ספריות המוטלות עליהם. בעיית הכנת שיעורי הבית או נכון יותר אי הכנתם הינה אחד הגורמים העיקריים למתחים בין הורים לילדיהם.

ישנן סיבות שונות לבעיית אי הכנת שיעורי הבית, על ידי הילד, אך לפני שנתמקד בהן חשוב מאוד לזכור שאין ילד בעולם שאוהב להרגיש נכשל או להיענש על ידי המורים/הורים בגלל אי הכנת שיעורים.

מכאן שאם ילד הולך לא מוכן לבית הספר כנראה שיש לו בעיה - ותפקיד ההורים לעזור לו, ולא להקשות עליו יותר. העזרה של ההורים תהיה על ידי שיתוף המורה בקושי של הילד, ובדיקה האם הילד מסוגל להכין את השיעורים בעצמו: האם השיעורים מותאמים לרמתו או שהוא נדרש לעשות דברים שהם מעבר ליכולתו.

אם אין קושי אובייקטיבי הקשור לאי הכנת שיעורי בית, אזי חשוב ביותר שההורים ישאלו את עצמם מה הילד שלהם מנסה לומר להם באי הכנת השיעורים שלו - האם משעמם לו? האם הוא רוצה את תשומת הלב של ההורים וזו דרכו לבקש אותה ולקבלה? האם הוא מתקשה להפסיק פעילות מסוימת ולהתחיל פעילות אחרת? האם הוא שוכח את המשימות של בית הספר? אולי יש לו קושי בהתארגנות?

1. תשומת לב אישית של ההורה לילדו: משימת שיעורי בית הינה חשובה להורה לא פחות מאשר לילד, ולכן הילד הצעיר לומד מהר מאוד שאם הוא רוצה שההורה יהיה רק איתו, עליו לבקש את עזרתו בהכנת שיעורי הבית. במצב זה כל הורה, גם העסוק ביותר, יתפנה מכל עיסוקיו וישב עם ילדו "המתקשה" (שהרי אין הורה הרוצה ילד "נכשל"). במקביל, קשה יהיה למצוא הורה שיגיב באותה צורה אם הילד יבקש ממנו להתפנות כדי לשחק איתו או להשתתף במשימה מהנה אחרת. עד מהרה הילד לומד שאם הוא רוצה זמן עם הוריו עליו "להתקשות" בהכנת השיעורים.

2. שיעורי בית זו משימה משעממת: בדרך כלל הילד נדרש להפסיק פעילות מהנה כמו צפייה בטלוויזיה, משחק במחשב או משחק עם חברים, כדי לשבת להכין את השיעורים - דבר הגורם לעימותים רבים. חשוב לשבת עם הילד ולקבוע זמן שמקובל עליו ועל הוריו להכנת השיעורים. כדאי להימנע מפקודות כמו: "תכין עכשיו שיעורי בית!" הגורמות למאבק כוח בין הורים לילדיהם.

3. הכנת שיעורים דורשת התארגנות: הורים רבים מדווחים על הסתובבויות אין סופיות של הילד סביב עצמו עד שהוא מתיישב להכין את השיעורים. לאחר שהתיישב סוף סוף - הוא מסיים אותם תוך מספר דקות! הבעיה היא שכדי לשבת להכין את שיעורי הבית, הילד צריך למצוא את השיעורים הנכונים, את המחברת הנכונה, את הקלמר, את הזמן המתאים וכו'. ילד כזה זקוק לעזרה בהתארגנות.

חשוב לעזור לילד למצוא זמן קבוע, מקום קבוע להכנת שיעורי הבית: כרעיון, ניתן להיעזר בכלי שכולנו משתמשים בעבודתנו במשרד - אפשר לארגן לילד סלסלה שבה ישים את המקצועות ואת הציוד הנדרש להכנת השיעורים - כך להקל על הילד "לראות" את שיעורי הבית.

4. הכנת שיעורי הבית - כמשימה משפחתית: מבחינת ההורים חשוב לבדוק מדוע הכנת שיעורי הבית הניתנים לילד, כמשימה שלו, הופכת להיות משימה משפחתית. מה מסמלת אי הכנת השיעורים של בנם מבחינת ההורים? מה ההורים אומרים לעצמם כאשר הם מקבלים פתק מהמורה או כאשר הם רואים את הילד מתחמק מהכנת השיעורים שלו? האם הם מנסים לבדוק את הקושי של הילד או שמא הם מיד מחפשים מה לא בסדר אצלם, או שואלים את עצמם עד כמה הם מתביישים בקבלת הפתק? במילים אחרות: האם ההורים ממוקדים בקושי של הילד או בבושה, בהרגשת הכישלון שלהם כהורים?

אין ספק שהרגשת ההורה חשובה מאוד, אך כהורים - חשוב לזכור ששיעורי הבית ניתנים לילד ואי הכנתם הינה בעיה של הילד. תפקיד ההורים להיות ממוקדים בילד שלהם ולבדוק כיצד ניתן לעזור לו להתמודד עם הקושי שלו. דבר זה דורש מההורים להסית את תחושת הבושה, תחושת הכישלון או כל רגש אחר שמתעורר בעקבות הפתק או ההערה של המורה.

איך עושים זאת? איך עוזרים לילד שקשה לו בהכנת שיעורי הבית?

1. זכרו! הכנת שיעורי בית היא באחריותו של הילד, ותפקיד ההורה הוא רק לעזור לו לבצע אותם/להתארגן לקראת הכנתם ולא לעשותם במקומו, ובוודאי לא להיכנס לעימותים בשל כך.

2. קבעו עם ילדכם זמן מתאים להכנת שיעורים. בדרך זו הילד יהיה מוכן נפשית לזמן שנקבע להכנת השיעורים ולא יצטרך להפסיק במפתיע את הפעילות המהנה.

3. בחרו עם ילדכם מקום קבוע להכנת שיעורים. חשוב שהמקום יהיה שקט עד כמה שאפשר ועם כמה שפחות גירויים (בדרך כלל ילדים אוהבים לשבת במקום שבו מתקיימת רוב פעילות הבית, לכן חשוב שהטלוויזיה או כל גירוי אחר לא יפריעו).

4. הקפידו על זמן קבוע להתייחסות לילדכם, כשאתם פנויים להיות איתו בלי לעשות כל פעילות אחרת. באותו זמן ניתן לשחק משחק או להקריא לילד סיפור. חשוב להקפיד שהזמן יהיה מתואם עם הילד והפעילות תהיה זו שהילד בחר לעשות.

אל תכינו לילדכם שיעורים! אם הילד מתקשה בהכנת השיעורים חשוב לשוחח על כך עם המורה, ואולי לקבוע אילו משימות הילד יכול לבצע ועל אילו משימות הוא יכול לוותר (מורים רבים נותנים שיעורים ברמות שונות כדי לאפשר לכל ילד לבצע את המשימה בהתאם לרמתו).

5. אל תמחקו ואל תתקנו את השיעורים של ילדכם. זכרו - אתם ההורים שלו ולא המורים שלו.

6. אל תשבו עם ילדכם בזמן הכנת השיעורים. במידת הצורך הישארו קרוב לסביבתו ומדי פעם גשו אליו לשאול לשלומו.

7. הכינו עם ילדכם סלסלה לצד השולחן - בו יהיה עליו לשים כל יום את השיעורים והמשימות הלימודיות של היום. כך יוכל להיערך נכון לזמן הנדרש להכנתם.

8. הכינו קלמר נוסף ליד הסלסלה - ובו כל הציוד הנדרש להכנת השיעורים, כך שהילד לא יבזבז זמן בחיפוש אחר הציוד הנדרש להכנתם.

9. הגבילו את זמן הכנת השיעורים. זו משימה שאינה צריכה להימשך לאורך היום. התייעצו עם המורה במידת הצורך.

בתיה קריגר, מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול משפחתי וזוגי.

לתגובות על המאמר: [email protected]

בואו לדבר על זה בפורום טיפול משפחתי וזוגי ובפורום לקויות למידה.