קשב וריכוז: ריטלין במחלוקת
אין עוד תרופה שמעוררת כל כך הרבה מחלוקת כמו הריטלין. תרופת קסם או אמצעי לסימום הילד? אש צולבת
"מדובר באחת התרופות הוותיקות ביותר ברפואת ילדים, הניתנת כבר עשרות שנים, למיליוני ילדים בכל העולם. ולמרות השימוש רב השנים ללא תופעות לוואי משמעותיות, ולמרות התוצאות החיוביות שלה למיליוני ילדים בעולם, זוהי התרופה המושמצת ביותר ללא כל הצדקה", כך טוענת ד"ר דנה לרר-עמישר, מנהלת השירות לפסיכיאטריה של הגיל הרך בקריה הרפואית רמב"ם. ואם עדיין לא ניחשתם, מדובר ב"ריטלין", התרופה הנפוצה ביותר לטיפול בהפרעת קשב וריכוז.
האמת, מספיק לעבור על הפורומים באינטרנט המוקדשים לרפואת ילדים, כדי לראות עד כמה חלוקות הדעות לגבי הריטלין בפרט ולגבי הטיפול בהפרעות קשב וריכוז בילדים בכלל. אין עוד טיפול בילדים אשר מושך אליו כל כך הרבה אש מצד אחד, אבל גם כל כך הרבה מחמאות מהצד השני. ריבוי התגובות והדעות הקיצוניות מוכיח שבינתיים, בכל הקשור בריטלין, הבלבול עדיין שולט.
הפרעת קשב וריכוז, או בשמה המקצועי Disorder Attention Deficit Hyperactivity הינה ההפרעה הפסיכיאטרית השכיחה ביותר בקרב ילדים. הערכות מדברות על בין 4 ל-8 אחוזים מהילדים בעולם הסובלים ממנה, ונראה שהמספרים אף גבוהים יותר. בנים סובלים מההפרעה הזו פי שלושה עד ארבעה מבנות. היחס הזה בין בנים לבנות קיים אגב, כמעט בכל ההפרעות ההתפתחותיות והפסיכיאטריות הקשורות בגיל הילדות.
ההפרעה כוללת שלושה תסמינים מרכזיים:
1. קשיי קשב - המתבטאים ביכולת התמדה מועטה, אובדן עניין והסחת דעת.
רוב הילדים סובלים גם מאחד משני תסמינים נוספים:
2. היפראקטיביות מוטורית.
3. אימפולסיביות - זהו דווקא התסמין שלאורך החיים גורם לבעיות הסתגלות ולהסתבכויות שונות עם הסביבה. ילדים אלו נוטים להיות תת-הישגיים יחסית לפוטנציאל הבסיסי שלהם ובביה"ס הם יהיו מושא לגינויים רבים. הפזיזות וחוסר האיפוק יפגעו גם בקשריהם החברתיים ואפילו יחסיהם בתוך המשפחה עשויים להיות טעונים.
"בסיס ההפרעה הינו מולד ואנו יודעים שבמידה רבה הוא גנטי", אומרת ד"ר לרר-עמישר. "הסימנים מתחילים בטווח גילאים שונה, כאשר ישנם ילדים המאובחנים כבר בגיל שנתיים, שהוריהם מדווחים על 'עצמאות', 'עקשנות' או מועדות לתאונות, אבל רוב הילדים מאובחנים בשנים האחרונות של הגן. בגילאים הללו הסביבה כבר דורשת מהילד יותר קשב ואיפוק והיא כבר פחות סובלנית לאי השקט והאימפולסיביות, שהם תסמיני הליבה של ההפרעה בילדים הללו.
"הפרעת קשב וריכוז נחשבה במשך שנים רבות להפרעה של הילדות. חשבו שזו הפרעה שחולפת לקראת גיל ההתבגרות - ולא כך הוא בכל המקרים! היא לא נעלמת, אך היא כן משתנה לאורך השנים.
"אצל כ-70% מהילדים ממשיכה ההפרעה גם לגיל ההתבגרות. ההיפראקטיביות המוטורית הופכת לאי שקט פנימי ותזוזות קלות של הגפיים. הפרעת הקשב נמשכת וילדים שלא טופלו נוטים לסבול יותר מדיכאון. התסמין הבעייתי יותר - האימפולסיביות, בשילוב עם סערות גיל ההתבגרות, חושפות את המתבגרים לניסיונות מסוכנים, כגון סמים, הסתבכויות עם החוק ואף אובדנות.
"50%-60% אחוז מהילדים שאובחנו עם ADHD ימשיכו ויתבגרו עם ההפרעה. כמבוגרים, הצורך בריגוש וחידוש יגרום להם להחלפה תכופה של מקומות עבודה ובני זוג, וחייהם ככלל יהיו יציבים פחות.
"לכן", מסכמת ד"ר לרר-עמישר, "אולי נכון יותר להסתכל על ADHD כדפוס פעולה שמלווה את הילד לאורך שנים רבות, כמעט כמו תכונת אופי".
^^ניתן לרפא הפרעת קשב וריכוז?^^
ד"ר לרר-עמישר: "ניתן לטפל בתסמיני ההפרעה בצורה יעילה ביותר. בקשיי קשב וריכוז, כמו בלקויות למידה שונות, ניתן ללמד את הילד, כמו גם את ההורים, אסטרטגיות שיאפשרו לו להתמודד טוב יותר עם הקשיים. כמו למשל, כאשר ילד אינו מסוגל לשבת בכיתה שיעור שלם, ניתן לשתף את המורה בבעיה, כך שדווקא תחזק אותו גם על הצלחה חלקית ולא תנזוף בו על שאינו יושב. בכל מקרה, מכיוון שזו הפרעה התפתחותית, באחוזים מסוימים היא חולפת עם הגיל".
^^יש טיפולים אחרים פרט לטיפול בריטלין?^^
ד"ר לרר-עמישר: "בוודאי. הטיפול ב-ADHD, כמו בכל הפרעה אחרת של גיל הילדות אף פעם אינו רק תרופתי! זהו טיפול רב-מערכתי, המערב את ההורים, המורים והסביבה".
הריטלין, הידוע בשמו הגנרי,"methylphenidate", הינו תרופה ממשפחת החומרים המעוררים (סטימולנטים), כמו האמפטמינים. הוא פועל בעיקר ע"י חסימת החלבון המוביל ל'דופאמין' שעל קרום תאי העצב במוח. חלבון זה אמור לקלוט דופאמין, שהוא אחד מהנוירוטרנסמיטורים (מעביר עצבי) החשובים במוח, חזרה לתא העצב. ע"י חסימתו נוצר ריכוז גדול יותר של דופאמין בין תאי העצב, שגורם להשפעה חיובית על הקשב. מנגנון הפעולה של הריטלין הינו שפעול (אקטיבציה) של מרכזים מעכבים במוח, ולכן למעשה מרגיע את אי השקט. אין מחלוקת שהשימוש בריטלין מפחית את שלושת תסמיני הליבה - הפרעת הקשב, ההיפראקטיביות והאימפולסיביות.
ההשפעה של הריטלין מתחילה כחצי שעה מזמן לקיחתו, הוא פועל כשלוש שעות ולאחר מכן מופרש מהגוף דרך הכליות. משך הפעילות הקצר של כדור אחד אינו מספיק אפילו למשך יום לימודים, ועקב כך קיימים כיום גם תכשירי ריטלין הפועלים במשך שמונה ואף 12 שעות.
ד"ר לרר-עמישר: "הריטלין יעיל עבור כ-70%-90% מהילדים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז, במיוחד ילדים שיש להם ADHD 'טהור' ללא הפרעות נוספות. בחלק מהילדים התרופה היא ממש כמו קסם עבורם".
"תופעת הלוואי השכיחה ביותר בשימוש בריטלין הינה דיכוי התיאבון בשעות הפעילות של התרופה", אומרת ד"ר לרר-עמישר. "התופעה הזו נצפית אצל יותר מ-50% מהילדים".
"כמו כן, בחלק קטן מהילדים יש תופעה הנקראת 'ריבאונד', כאשר לאחר הרגיעה בשעות הבוקר מופיעה לעיתים הגברה של אי השקט בשעות אחה"צ, במיוחד בריטלין העובד לטווח קצר. אחד הפתרונות לבעיה זו היא מעבר לתכשירים החדשים ארוכי הטווח. ככלל, יש לתכשירים הללו פחות תופעות לוואי".
^^טוענים שהתרופה גם מעכבת את הגדילה...^^
ד"ר לרר-עמישר: "הריטלין אינו גורם לשינוי משמעותי בגדילה, אך גם כאשר חשבו כך, המליצו לא לתת לילדים את התרופה בסופי שבוע ובחופשים, כדי לאפשר את הגדילה בימים הללו".
^^ומה התשובה לטענה שה'ריטלין' הינו סם ממריץ, שזהה במבנהו הכימי לסמים מעוררים אחרים..?^^
"הריטלין בהחלט אינו סם ובנוגע לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, אין לו שום תופעות המאפיינות שימוש בסמים: אין תסמונת גמילה, כשההשפעה חולפת, וכאשר הוא משתחרר מהגוף הילד לא חש דבר. אין 'סבילות' לחומר, כלומר אין התרגלות ודרישה למינון גבוה יותר עם השימוש, תופעה המאפיינת רבים מהסמים, וגם אין תלות (התמכרות) בחומר.
"הריטלין אכן שייך לקבוצת הסטימולנטים, כאשר בארה"ב גם אמפטמינים מותרים ונפוצים לשימוש לטיפול ב-ADHD".
"לגבי השימוש בסמים יש לציין אמת הפוכה שהוכחה כבר במאות מחקרים: בעוד שמתבגרים לא מטופלים הסובלים מ-ADHD הינם בעלי נטיית יתר לשימוש בסמים, השימוש בריטלין דווקא מוריד בצורה משמעותית ביותר את נטיית ההתמכרות - דרך הורדת האימפולסיביות וחיפוש הריגושים".
^^ומה באשר לטענה כי הריטלין לא מטפל בסיבות, אלא רק משתיק בעיות באמצעות חומרים כימיים ובעצם מכניס את הילדים למכבש החברתי הדורש ממנו ללכת בתלם ולהיות כמו כולם..."^^.
"הריטלין מטפל בהפרעה, שסיבתה הפרת איזון בנוירוטרנסמיטרים מוחיים, ע"י החזרת האיזון הכימי.
"הדרישה (או חוסר הדרישה) 'ללכת בתלם', הינה יותר פילוסופית מאשר רפואית. רבים מדפוסי ההתנהגות שאנו כופים ודורשים מהילדים להתנהג לפיהם, קשורים אכן לסוציאליזציה, הנובעת מהעובדה שאנו יצורים חברתיים, החיים בחברה עם חוקים מסוימים. אגב, שכיחות ה-ADHD, זהה גם בארצות בהן התרבות שונה מאוד מזו המערבית ובהן, מין הסתם, גם שונה הגדרת 'התלם'. ADHD אינה הפרעה רק של בית הספר. קשב, איפוק והתמדה הינן תכונות חיוניות לתפקוד באשר הוא!"
לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים, היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.
בואו לדבר על זה בפורום קשב, ריכוז ויכולות למידה.