אוף! התמודדות עם תסכול מתבגרים

גיל ההתבגרות הוא גיל מאוד מאתגר למתבגר, כמו גם לנו - ההורים. בגיל זה, הילד שלנו מגבש זהות חדשה, במעבר מהיותו ילד - לבוגר. על מנת לפתח זהות עצמאית, הוא מתרחק מאיתנו - ההורים.

כך, משפטים כגון "אתם לא מבינים כלום", או "אתם חופרים" וכו' - הם למעשה ביטוי להתרחקות הכרחית. במקביל, אנו מזהים כי המתבגר מחזק את קשריו החברתיים עם בני גילו, מה שמכונה "קבוצת השווים".

מדוע מתבגרים רבים מתחברים "לעומק" עם בני גילם - ומתרחקים מההורים?

רק עם בני גילו, המתבגר (או המתבגרת, כמובן) חווה תחושה של שותפות גורל, בתקופה מעצבת זו. רק הם (בני "קבוצת השווים") מבינים את הריחוק מהההורים - וחווים, במקביל למתבגר שלנו, את השינויים הפיזיים והרגשיים של רכבת ההרים המכונה "גיל ההתבגרות".

במקרים רבים, אנו מתוסכלים - כהורים - מכך שהילד שלנו מעדיף את השהות עם חבריו על פנינו; אנחנו המומים ממאות הווטסאפים שהוא מקבל בכל שעות היממה. ובכלל, קשה לנו להבין מדוע החברים משפיעים כל כך על התנהגות הילד שלנו.

לכן, עלינו להבין כי מטרה מרכזית של המתבגר היא להרגיש שייך ומקובל, בקרב קבוצת החברים שלו. יש הגיון בכך שהילד ירצה לאמץ את ההתנהגות המקובלת בקרב בני גילו: הוא ירצה בגדים ממותגים, כסף לבילויים, טלפון חכם מתקדם - וגם ירצה לחזור מאוחר בלילה עם החבר'ה. סביר להניח שנשמע, על בסיס יומיומי, משפטים כמו "אבל לכולם יש", "למה אתם לא מרשים? לכולם חוץ ממני מרשים" וכו'.

גם אם אנחנו מבינים את הצורך להידמות לחבריו, עדיין קיים סיכוי כי במספר תחומים נגלה פער בין הרצון של הילד שלנו להידמות לחבריו - לבין התפיסה ההורית שלנו; או שקיימות מגבלות אמיתיות, אשר לא מאפשרות לנו להעניק למתבגר את מה שהוא בדיוק רוצה... מכאן, הדרך למתבגר רוטן, מתמרמר, עצבני ו"טורק דלתות" - קצרה מאד.

מהו שביל הזהב בין הקפדה על גבולות, לבין שמירת יחסים טובים עם המתבגר?

ברור כי אנחנו רוצים לשמור על יחסים טובים עם המתבגר שלנו, גם בשנים הסוערות של ההתבגרות. אבל, ישנן סיטואציות בהן אנחנו צריכים להציב גבולות ברורים - בנוגע לנושאים מהותיים, גם בידיעה שאנחנו נצא "הרעים" או "הלא מבינים" או "ההורים היחידים שלא מרשים". לעיתים רחוקות, נסכים לשלם מחיר זמני ביחסים הטובים - לטובת עמידה על הערכים החשובים עבורנו.

חשוב שנזכור כי עלינו להיצמד לתפקיד ההורי שלנו - משמע: להכשיר את המתבגר לחיים בוגרים ועצמאיים. לפעמים, אנחנו מתבלבלים וחושבים שהתפקיד שלנו הוא לרצות את הילד שלנו; ולגרום לו להיות מאושר בכל רגע נתון.

האמת היא שהחיים שזורים ברגעי אושר; אבל, באותה מידה, קיימים בחיים גם רגעי תסכול, קושי ואכזבה. לכן, לא נתרגש מהתגובה הזועמת של המתבגר - אלא נבין כי כרגע הוא לומד להתמודד עם תסכול. יכולת ההתמודדות הזו תשרת אותו עוד שנים רבות, בחייו הבוגרים.

כאשר אנחנו בטוחים כי נהגנו נכון - נהיה נחושים בהחלטתנו. גם אם לטווח קצר, הילד שלנו יהיה מתוסכל, הרי שבטווח הארוך הוא ידע להתנהל בצורה מיטבית בחיים, כאשר יהיה עצמאי - ויהיה מוכן טוב יותר לחיים, בוודאי הרבה יותר מחבריו, שלהם הרשו "הכל" - ללא הגבלה. עם כל הקושי בטווח המיידי, עלינו להתייחס להורות שלנו כתפקיד לטווח ארוך!
עלינו "לבחור את הקרבות הנכונים": כלומר - רק על דברים עקרוניים או בלתי אפשריים עבורנו, נציב גבולות קשיחים. אנחנו, ההורים האחראים והמנוסים, החלטנו במקרה ספציפי להציב גבול ברור - התואם את תפיסות ההורות שלנו; ואנחנו מבינים כי המתבגר שלנו יהיה מאוכזב מהחלטתנו.

הדברים נשמעים פשוטים בתיאוריה - כיצד זה עובד במציאות?

נמחיש את הנושא בדוגמא המוכרת לכל הורה למתבגר (נדגיש כי זו דוגמא בלבד; לכל הורה יש את הנושאים הערכיים והמהותיים עבורו).

נניח כי המתבגר שלנו רוצה ללבוש את הבגדים העדכניים והממותגים ביותר (ואנחנו בכלל לא מבינים מדוע משלמים כל כך הרבה על בגדים קרועים...). אנחנו מבינים את הרצון, אך אין לנו תקציב; או שיש לנו התנגדות עקרונית להשקעה כספית גבוהה כל כך - בביגוד שבעוד עונה, כבר לא יהיה רלוונטי. לכן, לא נאפשר לילד לרכוש בצורה בלתי מוגבלת בגדים ממותגים.

חשוב כי נתווך לילד את החלטתנו. נסביר לו את הרציונל ואת האפשרויות - וניתן לו אפשרות בחירה (למשל: זה התקציב שיש לנו לבגדים; אתה תוכל לבחור האם לקנות מעט בגדים ממותגים או הרבה בגדים שאינם ממותגים). המטרה היא שננחיל לילד את הערכים המשמעותיים לנו - ובמקביל נאפשר לו בחירה עצמאית שלו, מתוך האפשרויות הקיימות.
נהיה אמפטיים לקושי שלו: אנחנו מבינים עד כמה הוא רוצה להיות בדיוק כמו כל החברים שלו. אבל, יש כאן הכרח וגם הזדמנות - להעביר מסר של התנהלות משפחתית אחראית וערכית.

לנו אין יכולת לשלוט על תגובותיו של הילד: הוא עלול להיעלב וגם לכעוס. זה מובן לגמרי. עם זאת, אנחנו נצמדנו כאן לתפקיד ההורי שלנו. בסיטואציה זו, לימדנו את הילד לגלות אחריות, להתמודד עם תסכול, להבין שלא תמיד ניתן להשיג את כל מה שרוצים - וכי יש לבחור את האופציה המועדפת, מבין האפשרויות.

מיומנויות אלה משמעותיות מאוד להצלחתו של הילד שלנו, בהתמודדות עצמאית עם המציאות. יש לזכור כי בסוף גיל ההתבגרות, הילד יהיה בוגר ועצמאי - ויידרש לכלכל את צעדיו, בהתאם ליכולותיו.

לסיכום: האתגר הגדול בגיל ההתבגרות הוא לצלוח את התקופה הזו ביחסים טובים עם המתבגרים. עם זאת, לעיתים ניאלץ להציב גבול ברור לגבי התנהגותו של המתבגר - ונהיה נחושים לקיימו. בהחלט נבין את הקושי והכעס של המתבגר. נבין כי זוהי אי שביעות רצון רגעית, אך לטווח ארוך - החלטתנו תסייע למתבגר בהתנהלות עצמאית ובטוחה, בחייו הבוגרים.

כתבות נוספות בסדרה:

ארוחה עם סבתא: מה, אני ילד?!
גיל ההתבגרות: השינויים הגופניים
גיל ההתבגרות: ומה עם ההורים?
גיל ההתבגרות: מה עובר על הילד שלכם?

לאה שטרן היא מוסמכת מכון אדלר, מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים.

בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים וזוגיות.