ילדים ופחדים: לא לפחד כלל?

פחדים וחרדות הם בין הבעיות הפסיכולוגיות הנפוצות ביותר אצל ילדים ומתבגרים. פחדים וחרדות אלה יכולים להתבטא, למשל, בפוביות ספציפיות, בחרדה חברתית, בחרדת נטישה, בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית או בהפרעת פאניקה.

בהרבה מקרים, אנו מזהים חרדה של נער כבר בגיל צעיר יותר בילדות. למשל: ילדים שיש להם קשיים בפרידה מההורים בכל בוקר, בפתח גן הילדים; ילדים שלוקח להם יותר זמן להסתגל למצבים חברתיים, ילדים שהם סגורים יותר מילדים אחרים, וכן כאלה שיש להם פחדים משמעותיים מאוד לפני השינה בלילה - וצורך גדול בחיזוק מההורים.

תסמיני החרדה, למעשה, יכולים להתבטא באופן רחב ומגוון - ולחששות אלה, בכל גיל, יש מחיר. החרדה היא כמו בריון שרוצה ממך עוד ועוד, לנוכח הסכנה המדומה. ילדים או מתבגרים הסובלים מחרדה, יימנעו מסוגים שונים של פעילויות חברתיות, כמו מסיבות כיתה, טיולים שנתיים, פגישה עם חברים או ניסיון חברתי מול אנשים חדשים.

בדרך כלל, הם יצטרכו אישור לגבי העתיד: אם זו חרדת נטישה ופרידה, הם יצטרכו אישוש והבטחות חוזרות ונשנות כי הם בטוחים. ילדים עם OCD יבקשו הרגעה חוזרת ונשנית, שהם לא יהיו חולים, לדוגמה, אם הם נגעו בחומר מסוכן.

במצבים כאלה, ההורה הופך להיות כמו אקמול - מעין כדור הרגעה שנדרש להיות שם כל הזמן עבור הילד - וכך נוצרת התנייה: רק כשההורה נמצא שם ומרגיע את הילד, הילד נרגע. החיים עבור ילדים אלה הופכים להיות שדה קרב של ממש, עמוסים במחשבות מפחידות ומנגנון של הימנעויות.

האם החרדה יכולה להופיע גם באופן פיזי?

בהחלט. ילדים שנמצאים במתח גדול סובלים לעתים מכאבי בטן וראש כרוניים - כשאין שום ממצא רפואי שמסביר אותם. גם מצב הרוח מושפע מהחרדה. התקפי החרדה עצמם כוללים סממנים פיזיים, כמו דופק גבוה ומהיר. ישנם ילדים ומתבגרים שחוששים מעצם התגובות הגופניות האלה, ולכן הם מרבים להיעדר מבית הספר, או שהם מבקשים מההורים לבוא לקחת אותם באמצע היום, כדי להימנע מראש ממצבים שעלולים להגביר אצלם את הסימפטומים הפיזיים של החרדה.

מהם הטריגרים לחרדה אצל ילדים ומתבגרים?

הטריגרים יכולים להיגרם מסיבות שונות ומסוגים שונים - וכל מקרה לגופו. אבל בדרך כלל כשילד או נער סובלים מחרדה כרונית, יש מישהו במשפחה הקרובה שגם סובל מקושי, כמו מהפרעות חרדה, מדיכאון וכן הלאה.

בנוסף, ישנו מרכיב סביבתי שעלול להגביר את החרדה או לשמר את הפחד. למשל, אם ילד מפחד כל יום שייכנסו פורצים או מפלצות בלילה, ונרגע רק בזכות זה שהוא ישן ליד הוריו - נבנית אצלו האמונה שרק בזכות זה שאמא ואבא היו שם לצדו, הסכנה חלפה. כך, אותו ילד לא מתמודד עם החרדה ואיננו מתגבר על הקושי שלו. ההתנהגות שלו מקבלת חיזוק מההורים, ופעמים רבות, זהו מתכון די בטוח לפגיעה בדימוי העצמי ולאמונה ביכולת ההתמודדות של הילד.

דוגמא נוספת למצב מוכר היא שהילד מפחד להתערות בחברה, ואז ההורים מדברים בשבילו. נניח: מזמינים עבורו מנה במסעדה, וכך הילד לא לומד להתנהל מול המלצר או מול אנשים חדשים. כך משתמר הפחד שאם הילד ידבר בעצמו, יצחקו עליו או יבקרו אותו. הילד חי את המסקנה השגויה שאם לא ידבר, לא יצחקו עליו.

כיצד מטפלים בחרדה אצל ילדים ומתבגרים?

כל טיפול צריך להתחיל בהערכה של איש מקצוע המומחה בתחום זה, על מנת לבנות תמונה קלינית רחבה, בנוגע למצבו של המטופל. בדרך כלל, ילדים לא מגיעים לטיפול עם הפרעה אחת, אלא עם מגוון של קשיים, כמו מספר הפרעות חרדה, הפרעות חרדה לצד הפרעות קשב וריכוז, קשיי למידה, הפרעות במצב הרוח ועוד.

כחלק מההערכה הקלינית, יש לבדוק את המוטיבציה של הילד לטיפול: עד כמה הוא רוצה לצאת מהמצב שלו? לעתים ילדים מאוד רוצים לצאת מהמצב, אבל כל כך מפחדים מעצם ההתמודדות עמו, שהם לא מוכנים לבצע שום צעד לעבר הטיפול.

חלק חשוב מהטיפול הוא לבדוק את המרכיב ההורי: איך ההורים מתנהלים בצורה שמשמרת את החרדה. לאחר זאת, בונים תוכנית טיפולית שמטרתה להוביל גם את הילד וגם את הוריו לכיוון של התמודדות עם הפחדים, תוך כדי הורדה הדרגתית של 'הטריקים' ו'הפטנטים' שהילד וההורים שלו עשו לאורך הזמן כדי להקטין את הפחד. במידה ולא מטפלים בחרדה, הבעיה עלולה להחמיר לטווח הארוך.

כיום, יש כלים רבים לטיפול בחרדה, כמו כלים התנהגותיים קוגניטיביים, כלים של הרגעה וכן עבודה רק עם ההורים, או מול אנשי צוות בבית הספר או בגן.

האם משלבים גם טיפול תרופתי אצל ילדים ומתבגרים אשר סובלים מחרדה?

במקרים מסוימים, כשהקושי מאוד גדול, משלבים טיפול תרופתי. עקרונית, ניתן לשלב טיפול תרופתי בכל שלב, במקרים שהקושי הוא מאוד אקוטי וחריף - וצריך לעשות את הכול כדי להוביל לשיפור מיידי, או במקרים שרואים שעשינו את כל מה שאפשר, והמצב עדיין לא משתפר. ישנם מקרים בהם לכתחילה המטופלים נמצאים בקושי עצום, ואז מתחילים בטיפול תרופתי לצד התערבות פסיכולוגית.

מהן ההשפעות לטווח הרחוק של חרדה בילדות ובהתבגרות?

לא ניתן לנבא ספציפית מה יקרה עם כל ילד שסובל מחרדה, אך מחקרים מראים כי ההפרעות האלה לא נעלמות. אם הן לא מטופלות, הן נכנסות למסלול כרוני שעלול ללכת ולהתדרדר למגוון של הפרעות נוספות, למשל להתמכרויות, הפרעות חרדה נוספות והפרעות במצבי הרוח. טיפולים מתאימים שנבדקו מחקרית מונעים הישנות של הבעיה לאורך זמן.

ד"ר יונתן קושניר הוא דוקטור לפסיכולוגיה, פסיכולוג קליני וחבר מומחה באיגוד הישראלי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (איט"ה)

בואו לדבר על זה בפורום הפרעות חרדה בילדים ונוער.