מיניות אצל ילדים: טבעית או חריגה?
ילדים מגלים סקרנות לגבי גופם ומיניותם כבר מגיל ינקות. במרבית המקרים ההתעניינות היא טבעית ונורמלית, אולם לעיתים יכולים להיחצות גם קווים אדומים
ילדים מגלים עניין בגופם החל בגיל מוקדם. הם בודקים, ממששים, משווים ומעלים שאלות לגבי גופם וגופו של האחר. חקירה מינית זו בגילאים הצעירים נחשבת לסקרנות טבעית נורמלית. התפתחות המיניות בקרב ילדים מושפעת מגורמים רבים כגון גיל הילד, השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא וההשפעה הסביבתית שכוללת חינוך, תרבות וחברה.
אבל מה קורה כשהילדים משחקים ברופא וחולה וחוקרים זה את גופו של זה, או כשהם משחקים במשחק תפקידים של אמא ואבא ושוכבים זה על זה? סיטואציות אלה יכולות להביך את ההורים הצופים במשחק מהצד, ולהעלות שאלות בדבר תקינות התנהגותם של הילדים. 
"מיניות חריגה אצל ילדים יכולה בהחלט להוות בעיה חברתית, בדיוק כפי שתוקפנות ואלימות של ילדים היא בעייתית", אומר אהוד גלבוע, פסיכולוג קליני בכיר לילדים נוער ומבוגרים, העוסק בייעוץ לזוגות והורים. "ההתנהגות החריגה משפיעה על כל הסביבה. הילד או הילדים גורמים לאחרים להתעניין במה שם עושים לעצמם או לאחרים, וכך קורה שכל הסביבה מתעסקת במה שהילד עושה. כל ילד שמגיב בצורה מינית כלפי עצמו או כלפי אחרים גורם למתח וחרדה לסביבתו. אם זה מפריע לסובבים אותו ומתרחש בפרהסיה, זוהי בעיה. אם מדובר בילד בגיל צעיר, אז זה לא ממש קריטי אבל אם מדובר בילדים גדולים יותר, בגילאי בית הספר, הדבר בהחלט בעייתי".
לשמור על עירנות"אם למשל היד של הילד או הילדה בתוך המכנסיים ואנו חשים אי נעימות בתור הורים שצופים מהצד, ניתן לקחת את היד ולהחזיק אותה, להסב את תשומת ליבו למשחק או אירוע כלשהו שמתרחש בקרבתו ולא לעשות עניין מהמקרה", מסביר גלבוע. "עם זאת, אם האירוע חוזר בתדירות רבה, תפקידנו כהורים הוא להסביר לילד בנימה עניינית ולא מתוך כעס את המצב. המטרה היא להבהיר לו: אנו נוגעים באיברי גופנו רק כשאנו במקלחת או בשירותים. ככל שעולה הגיל, ההתייחסות למין ומיניות יכולה בהחלט להפוך למדאיגה יותר. הפחד הוא שהילדים עסוקים בחיפוש אחרי הנאה גופנית במקום להשקיע אנרגיה בהתפתחות הנפש. הבעיה בתור הורה היא לעצור את פעולתו החריגה לכאורה של הילד, ובמקביל לא לגרום לו לרגשות אשם, שיובילו אותו בסופו של תהליך להתייחס למין כאל משהו מלוכלך ורע".
לדברי גלבוע, הדרך להשפיע על התנהגותם של ילדים קטנים היא פשוט להיות שם. "זהו גיל בו הם מגלים סקרנות הקשורה לאיברי גופם, ולכן חשוב להיות כל הזמן עם היד על הדופק: לראות מה הם עושים בשעת המשחק, לא לאפשר להם לשחק בחדר סגור גם אם מדובר בילדים מאותו המין ולבדוק מה מעניין אותם ומה מעסיק אותם. ואם אנו עדים למשהו חריג, פשוט להסביר להם איך צריך להתנהג בצורה נכונה מבלי לפגוע בנפשם הצעירה".
ומתי צריכה להידלק נורה אדומה? כאשר הבהרתם באופן ברור וחד משמעי לילד או לילדה שההתנהגות שלהם אינה מקובלת עליכם, אך אינכם רואים שיפור. כאשר מדובר בהבדלי גיל משמעותיים בין הילדים שנמצאים בקשר, כאשר הילד שלכם מדווח על אי נעימות שנגרמת לו מהקשר עם הילד או הילדה האחרים, כאשר נראה שמין הוא התחום היחיד המעסיק את הילד וכו'. במקביל חשוב להטמיע בשיחות היומיומיות עם הילדים מסרים כגון: הגוף השלי ברשותי ולאף אחד אין זכות לגעת בו, אסור לחבק ולנשק ילד אחר בניגוד לרצונו, אתה יכול להגיד לי אם עושים לך משהו שאינו נעים לך.
"אם יש לכם ספק בקשר להתנהגותו של ילדיכם ואתם חושבים שאולי יש בעיה כלשהי, רצוי שתפנו לקבלת ייעוץ ותמיכה" אומר גלבוע. "זאת על מנת שתוכלו לסייע לילד לצאת ממצבים לא נעימים אליהם הוא אולי נקלע".
בואו לדבר על זה עם אהוד גלבוע בפורום יחסי הורים ילדים וזוגיות.
