רפואת ילדים: דקירה קלה וזה עובר?
הפולמוס סביב מידת נחיצותם של כלל החיסונים שתינוקות מקבלים בשנה הראשונה לחייהם רק הולך ומתעצם. נושא במחלוקת
את דקירת החיסון הראשונה שלו עובר התינוק שעות ספורות בלבד לאחר שהגיח לאוויר העולם, כשרופא הילדים בבית החולים מעניק לו חיסון נגד מחלת הצהבת מסוג B. בהמשך צפויים לו עוד הרבה מפגשים עם המחט, במסגרת ביקוריו התכופים בטיפת חלב והחיסונים שהוא יעבור שם נגד מחלות, כגון: שעלת, חצבת, אדמת, דלקת קרום המוח ופוליו.
באחרונה עלה שוב נושא החיסונים לסדר היום בעקבות חשש מפני התפרצות מחלת החצבת, לאחר שכמה פעוטות בירושלים חלו במחלה כיוון שלא חוסנו נגדה. זה כמה עשורים שלא נצפו כמעט מקרים של חצבת, הודות לחיסון הקיים, אך בשנים האחרונות חלה בעולם המערבי עלייה במספרם עקב העובדה שישנם הורים הבוחרים שלא לחסן את ילדיהם מפני המחלה.
חצבת היא אחת המחלות המסוכנות והמדבקות שקיימות, והיא עלולה לעבור מהאחד לשני על-ידי עיטוש או שיעול, כאשר די בטיפות קטנות וספורות כדי לגרום להידבקות. אבל חצבת היא רק מחלה אחת מתוך רשימת מחלות שעידן החיסונים הצליח למגר כמעט לחלוטין, אלא שכמו כל נושא בתחום ההורות, שהיה טאבו ונבחן מחדש בעידן ההורות הטבעית, כך גם החיסונים, שנחשבו לפרה הקדושה של מערכת הבריאות, אינם נתפסים עוד בעיני כולם כמובנים מאליהם.
מספר הולך וגדל של הורים בישראל, המכונים במערכת הבריאות "סרבני חיסון" ומהווים מבחינתה תופעה מדאיגה שמאיימת על שלום הציבור, נתמכים במחקרים המתריעים מפני השפעות שליליות של החיסונים, החל באסתמה וכלה באוטיזם. בניגוד לטרנדים טבעיים שהולכים ונטמעים בחברה המערבית - כמו הנקה, לידה טבעית או תרופות חלופיות - נראה כי הדיון בנושא זה סוער במיוחד ויימשך עוד הרבה מאוד זמן, שכן מתנגדיו ותומכיו נלחמים זה בזה, כשהם חמושים בסיפורים מסמרי שיער ובסטטיסטיקות מפחידות.
כמו בכל נושא הנוגע בבריאות הילדים, גם כאן רובנו נותרים נבוכים מול שלל הסיפורים והמחקרים, בעודנו נאלצים לבחור ממה לפחד יותר. רבים מחסנים את ילדיהם בלב כבד תוך חשש מפני תופעות לוואי או נזקים אפשריים, ואינם מרגישים שלמים עם החלטתם. אבל התחושה השלטת היא שרובנו פשוט לא יודעים מספיק. בכתבה הבאה ננסה להבהיר את מקור הטענות שנשמעות בעד ונגד החיסונים, על-מנת שהחלטתכם בעניין תהיה מושכלת ככל שניתן.
הדיון האחרון בוועדה לזכויות הילד בכנסת בנושא חיסונים הוקדש לתופעת סירוב ההורים לחסן את ילדיהם. בפתיחת הדיון סקר פרופ' יונה אמיתי, מנהל מחלקת אם וילד במשרד הבריאות, את מצבה של ישראל בנושא החיסונים וציין כי על-אף ששיעור הילדים המחוסנים בישראל עומד על 94 אחוזים - מהגבוהים במדינות המפותחות - במשרד הבריאות מודאגים ממגמת ירידה במספר המתחסנים מדי שנה בשל חשש ההורים מהשפעות החיסונים.
החשש העיקרי של משרד הבריאות מפני מגמה זו נובע מהאפשרות להתפרצויות חדשות של מחלות שמוגרו כמעט לחלוטין. כך קרה, לדוגמה, בגרמניה לפני כחמש שנים, כשאחוז המתחסנים נגד חצבת ירד ל-76 אחוזים ובתוך זמן קצר הופיעה מגפה של מעל 1,000 חולי חצבת, מרביתם ילדים.
"כאשר הכיסוי של החיסונים באוכלוסיה מגיע ל-90-95 אחוזים, גם לילדים שאינם מחוסנים ישנו סיכוי נמוך לחלות, משום שהם מוקפים בטבעת של ילדים מחוסנים. הבעיה נוצרת כשכיסוי החיסונים יורד - אז יכולה להיווצר מגפה", מסביר פרופ' אמיתי.
על-פי הסברי משרד הבריאות, המופקד על כל תחום הרפואה המונעת בישראל, חיסון פירושו הגנה מפני מחלות מדבקות מסוכנות שעלולות לגרום לסבל רב, נכות קשה ואף מוות. חומר החיסון ניתן לילד בהזרקה והוא מורכב מחיידקים או נגיפים, מוחלשים או מומתים. החיסונים יוצרים למעשה נוגדנים בגוף המתחסן, בדומה למה שקורה בעקבות מחלה טבעית, כשהנוגדנים הם אלה שמעניקים לאדם את ההגנה בפני המחלה שנגדה הוא חוסן.
החיסונים בארץ ניתנים במנות חוזרות, כדי להבטיח הגנה למשך שנים רבות. באחרונה, לנוכח העלייה במספר "סרבני החיסון", עידכן משרד הבריאות את מערך ההסברה שלו להורים, ובו הוא מדגיש כי הסיכון הנובע מהמחלות שבפניהן הילד מקבל חיסונים גבוה בהרבה מהסיכון לתופעות לוואי אפשריות בעקבת קבלת החיסונים הללו. כמו כן מדגישים במשרד הבריאות כי טכנולוגיות חדשות מאפשרות מתן חיסונים רבים יותר בו-זמנית, עם פחות תופעות לוואי.
טכנולוגיית החיסונים נחשבת היום לטכנולוגיה הרפואית הגבוהה והיעילה בעולם, המשמשת בכל שנה כחצי מיליארד ילדים. היום טוענים במשרד הבריאות שעל סמך נתונים בדוקים, תופעות הלוואי של החיסונים הן מינימליות ואינן גורמות נזק לטווח ארוך, וכי יתרונות החיסון עולים עליהן בהרבה. בנוסף נטען כי ועדה לבדיקת נזקי חיסון במשרד הבריאות, שבה חברים מומחים למחלות זיהומיות ובראשה עומדת שופטת, בודקת מדי שנה תלונות של הורים הטוענים שילדיהם נפגעו מנזקי חיסון. ואולם עד כה לא התקבל בוועדה פסק דין המצביע על קשר בין מתן החיסון לתופעות הנוירולוגיות מהן סבל הילד.
למרות החשש מהגידול במספר הורים סרבני החיסון כתוצאה מהחשיפה למידע זמין אודות השפעות החיסונים, המדיניות הרשמית של משרד הבריאות עדיין תומכת במתן חיסונים בדרך של שכנוע ולא כחיוב על-פי חוק. זאת משום שפירושו של חיוב על-פי חוק הוא למעשה כפייה של טיפול רפואי מונע לתינוקות. בארצות-הברית, לעומת זאת, הוחלט אמנם כי הרפואה המונעת אינה מחויבת על-פי חוק, מפני שעצם החיוב נוגד ערכים דמוקרטיים בסיסיים, אך במקביל הוחלט על כך שילדים שאינם מחוסנים אינם רשאים להירשם למסגרות חינוך ממלכתיות, החל במעון וכלה בבית ספר תיכון. בפועל, אם כן, אכן מדובר שם בסוג של אכיפת מדיניות החיסונים על ההורים.
כדי להבין מהיכן נובעת הסתייגותם של יותר ויותר הורים ממתן חיסונים, יש לחזור כמה שנים טובות אחורה. בשנת 1988 עורר רופא בריטי בשם ד"ר אנדרו וייקפילד מהומה בעולם המערבי, כאשר טען לקיומו של קשר בין החיסון המשולש MMR (חצבת-חזרת-אדמת, הניתן בישראל בגיל שנה) לבין מקרים של אוטיזם. וייקפילד, שהיה בעת המחקר רופא בבית החולים המלכותי של צפון לונדון, טען אז בשיתוף עם 12 רופאים נוספים כי חיסון ה-MMR עלול להשאיר שאריות של וירוס החצבת במערכת העיכול, וכי אלה עלולים לגרום לדלקות פנימיות ולסיבוכים הגורמים לנסיגה בהתפתחות ולאוטיזם.
וייקפילד טען לממצא של מחלת מעיים חדשה: "דלקת המעי של האוטיזם", והציע כי על-אף שלא הוכח קשר ישיר עדיין זו סיבה לבחון מחדש את החיסון ולשקול לתת זריקות חיסונים נפרדות למחלות, עד שייערך מחקר מעמיק יותר. פרסום המחקר הוביל לאווירת פאניקה בקרב הורים בבריטניה, שבעקבותיה חתמו עשרה מתוך המשתתפים במחקר על כך שהם נסוגים מתמיכתם בפרשנות המחקר ותומכים בממצאיו המדעיים בלבד.
על ההתקפה נגדו הגיב וייקפילד כי "כולם טוענים שאיש מלבדנו לא מצא ממצאים כשלנו, אך מה שהם לא מספרים הוא שאיש גם לא חיפש". לפני כארבע שנים פורסם גילוי דעת חריף בעיתון בשם "לאסט" באנגליה, שהתכחש והתנצל על הבמה שניתנה לד"ר וייקפילד על גבי אותו העיתון ממש, בטענה שלחוקר היו בזמנו אינטרסים כלכליים לפרסום המחקר, וכי המחקר לקה בבעיה של אמינות.
בשנת 2006 עלה הנושא שוב לכותרות, כשפורסם מחקר אמריקאי שהצביע אף הוא על אפשרות של קשר בין חיסונים לאוטיזם, לאחר שבדק כ-275 ילדים עם בעיות עיכול המוגדרים כאוטיסטים. המחקר מצא אצל 70 ילדים מתוך 82 הראשונים שנבדקו שאריות של נגיף החצבת במערכת העיכול.
ממצאים נוספים בסוגיית הקשר בין חיסונים לאוטיזם פורסמו בארצות-הברית בחודש יולי השנה, לאחר שאב לילד אוטיסט בשם ג'י בי הנדלי הקים ארגון שהשקיע 200 אלף דולר בסקר רחב היקף שבדק את סיכוני החיסונים. ממצאי הסקר הצביעו על כך שילדי ארצות-הברית שחוסנו כתינוקות מצויים בסיכון רב יותר באופן משמעותי לחלות במחלות נוירולוגיות, לרבות אוטיזם.
כצפוי, הסקר עורר תגובות היסטריות של הורים, ובעקבותיהן מיהר המרכז לבקרת מחלות (CDC) לפרסם כי מחקרים קודמים, שכללו מאות אלפי ילדים, נכשלו במציאת קשר בין חיסונים לבין מחלות נוירולוגיות. למרות זאת, הורים לילדים אוטיסטים בארצות-הברית התאגדו לתביעה ייצוגית של 5,000 מקרים התובעים פיצויים מכספה של הקרן הפדרלית לנפגעי חיסונים.
מול טענות אלה מציגים במשרד הבריאות בארץ פרסומים מהעולם שמפריכים את הקשר בין חיסון החצבת לבין עלייה במספר מקרי האוטיזם. בין השאר פורסם בכתב העת הבריטי "מדיקל ז'ורנל", כי על-אף ששיעור ההתחסנות לחצבת לא השתנה באנגליה במשך עשור, חל גידול של פי שניים במספר מקרי האוטיזם.
אולם מלבד המחקרים הסותרים בעניין הקשר בין אוטיזם וחיסון ה-MMR, התנהל בשנים האחרונות בעולם דיון סוער סביב חומר בשם "תמירוסל", שהוזרק בתרכובת של חלק מהחיסונים. בשנת 2000 נערך על-ידי הרשות לפיקוח ומניעת מחלות בארצות-הברית מחקר רחב היקף שכלל פתיחת תיקים רפואיים של כ-100,000 ילדים, והצביע על קשר בין התמירוסל - חומר משמר על בסיס כספית שמצוי בחיסונים, לבין תופעות של עיכוב בדיבור, הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ואוטיזם.
המחקר הראה כי מאז שנת 1991, שבה הוסיפו שלושה חיסונים עם החומר תמירוסל, גדל מספר מקרי האוטיזם פי 15 (מאחד לכל 2,500 ילדים לאחד לכל 166 ילדים בלבד). למרות הממצאים המטרידים הוחלט ברשויות הבריאות בארצות-הברית שלא לפרסם את המידע לקהל הרחב, אך יצאה הוראה ליצרנית החיסונים, חברת "אלי לילי", להוציא בהדרגה את התמירוסל מהחיסונים.
למעשה, המחקר הראשון שבדק את השפעות התמירוסל על התפתחות תינוקות נערך ברוסיה כבר בשנת 1977, ומאז נאסר שם השימוש בחומר זה. בעקבות רוסיה נהגו באופן דומה גם דנמרק, בריטניה וכל מדינות סקנדינביה. בארצות-הברית, מסתבר, האינטרס הכלכלי של חברות התרופות היה המניע העיקרי להמשך ייצור התמירוסל, שבהיותו חומר משמר אפשר לארוז כמה מנות חיסון בבקבוקונים גדולים לצורך שימוש רב פעמי - עלות ייצור הקטנה בחצי מחיסונים במנות יחיד.
ד"ר פול אופייט, יועץ חיסונים של הרשות למניעת ובקרת מחלות בארצות-הברית, הסביר אז כי מדינות מתפתחות שבהן מתפרצות מגפות של מחלות ילדים, אינן יכולות לעמוד במימון של מנות יחידות של חיסון, ולכן השיקול של התועלת רב מהנזק. כיום ממשיכה ארצות-הברית לייצא חיסונים המכילים תמירוסל למדינות מתפתחות כמו סין, הודו ארגנטינה וניקרגואה, המקבלות בזול את שאריות התרופות שארצות-הברית אינה משתמשת בהן עוד.
בארץ, זה כבר עשר שנים שהחיסונים אינם מכילים את החומר הזה, אך מקרה התמירוסל משמש עד היום את מתנגדי מדיניות החיסונים הקיימת כדוגמה לחומר שהוכח כגורם לנזק והוביל לשינוי במדיניות. אלה קוראים למשרד הבריאות להמשיך ולבדוק את השפעות החומרים הרבים שמרכיבים את החיסונים השונים ולבחון את המדיניות מחדש. במשרד הבריאות טוענים מולם, כי גם נזקי התמירוסל לא הוכחו מבחינה מדעית אלא מבחינה הסתברותית, וכי החומר יצא מכלל שימוש כאמצעי זהירות בלבד.
מתוך: מגזין "הורים וילדים", גיליון 239.
בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים ובפורום רפואה משלימה לתינוקות, ילדים ונוער.