פליטות מזון: רפלוקס קיבתי ושטי

איתי בן החודשיים פולט לאחר כל ארוחה כמות גדולה מהאוכל שינק. הפליטה יכולה להופיע גם שעה ויותר מתום הארוחה האחרונה. כמות הפליטה גדולה, ואחות טיפת החלב הבחינה שהוא אינו עולה היטב במשקל.

יואב, בן שלושה חודשים, ידוע כתינוק "עצבני". הוא נמצא באי שקט רוב שעות היממה, בוכה ומנדנד כל הזמן ואינו נהנה ממשחק. בלילה הוא בוכה הרבה ואינו מוצא לעצמו רגע של מנוחה. הוא מתפתל רוב הזמן ואינו רגוע כלל. בזמן האכלה הוא מזיז את הבקבוק מהפה, דוחה את ניסיונות ההאכלה. בדיקות חוזרות אצל הרופא המטפל אינן מעלות כל ממצא והרופא אינו יודע מה הבעיה עם הילד.

יעלי בת החודשיים סובלת מצפצופים בנשימה וכבר החלה לקבל אינהלציות של ונטולין למרות גילה הצעיר. הרופא סבור שמדובר בסוג של אסתמה ומטפל בה בהתאם.

לכאורה שלושה ילדים עם תלונות שונות ומגוונות. האם יש להם מכנה משותף? אכן כן, קיים מכנה משותף ולעיתים קל להחמיץ את האבחנה - מדובר ברפלוקס קיבתי-ושטי.

תופעת הפליטות, רפלוקס קיבתי-ושטי, נפוצה ביותר. במעבר בין הוושט לקיבה אין שוער (ספינקטר) אנטומי, ותוכן הקיבה אינו חוזר לוושט עקב הפרשי הלחצים בין הבטן לבין בית החזה. הוושט הוא איבר תוך-חזי בעיקר, והלחץ בבטן גבוה מזה שבחזה. בזמן שהקיבה מתמלאת במזון, נוצר כיפוף מסוים, והזווית שנוצרת מונעת מתוכן הקיבה לחזור אל הוושט. אצל תינוקות עד גיל חצי שנה הזווית הזאת אינה בשלה מספיק, ולכן תופעה של פליטות נחשבת פיזיולוגית ואינה מוגדרת כמחלה. עם הגיל, הזווית מבשילה, המנגנון המונע את עליית תוכן הקיבה לוושט מבשיל, ואז התופעה נעלמת. התופעה נחשבת פיזיולוגית ואינה דורשת טיפול במידה שלא מופיעים סיבוכים.

הסיבוכים של התופעה נחלקים למספר קבוצות: תזונתיים, ריאתיים ומקומיים בוושט.

סיבוכים תזונתיים: אם כמות הפליטה היא חלק ניכר מהכלכלה, יופיע מצב של חוסר עלייה במשקל (חוסר שגשוג). תופעה זאת תלך ותחמיר עם הזמן כיוון שהתינוק אינו מקבל את כמות הקלוריות הדרושה לו. מובן שהתינוק "ישבור" את עקומות אחוזוני הגדילה שלו והדבר יפגע בהמשך ההתפתחות.

סיבוכים ריאתיים: תוכן הקיבה העולה עלול להגיע לריאותיו של התינוק. הדבר עלול להתבטא בדלקות ריאה חוזרות, אירועים דמויי אסתמה שאינם מגיבים טוב לטיפול, הפסקות נשימה, ובמקרים קשים אף מות עריסה.

סיבוכים מקומיים בוושט: כתוצאה מהחומר החומצי שעולה לוושט באופן קבוע, מופיעים שינויים דלקתיים וכרוניים בוושט, העלולים לגרום לדלקת מקומית, הצטלקות ואף להיצרות מבנית בוושט שעלולה להביא לצורך בניתוח.

האבחנה של רפלוקס נעשית בכמה שלבים ובעזרת מספר אמצעים:

סיפור קליני - התיאור מצד המשפחה על צורת הפליטה, הזמן שבו היא מופיעה וסוג התוכן המופרש.

בליעת חומר ניגוד וצילום ושט-קיבה - התינוק מקבל תמיסה של חומר ניגוד בבקבוק, ובזמן שהוא אוכל נעשה שיקוף רנטגן המדגים את עליית תוכן הקיבה לוושט. זאת בדיקה דינמית, אך האמינות שלה עומדת על 86% לערך. היא חשובה בעיקר לבירור ראשוני.

ניטור של החומציות בוושט - זאת בדיקה שאמינותה מגיעה ל-95% לערך, הבדיקה החשובה ביותר לאבחנה של הרפלוקס. מחדירים לתינוק צינורית דקה דרך האף לתוך הוושט ומודדים במשך 24 שעות את רמת החומציות בוושט התחתון תוך כדי פעילות רגילה של אכילה, שינה, רחצה וכו'. בדיקה זאת מאפשרת מדידה מדויקת של כמות הזמן במשך היממה שבה יש חומציות גבוהה בוושט המעידה על נוכחות של רפלוקס.

מיפוי איזוטופים - התינוק מקבל חלב מסומן בחומר רדיואקטיבי, ובעזרת מכשיר מיוחד עוקבים אחר התקדמות החומר. במקרים מסוימים ניתן לגלות את החומר מגיע לריאות, ואז מתקבלת ההוכחה לכך שהתינוק שואף את תוכן הקיבה לריאות, דבר שיכול להסביר את התסמינים הריאתיים שמהם הוא סובל. בדיקה זאת תורמת, אך לא אבחנתית.

אזופגוסקופיה - בבדיקה זאת מכניסים צינור לוושט, בטשטוש כמובן, ובעזרת צינור אופטי מסתכלים על רירית הוושט, וכך ניתן לאמוד את מידת הדלקת בוושט, במידה שיש כבר שינוים כרוניים במבנה שלה.

הטיפול ברפלוקס נחלק לטיפול שמרני, תרופתי וניתוחי.

טיפול שמרני - הרעיון בטיפול זה להפחית עד כמה שאפשר את עליית תוכן הקיבה לוושט על ידי שימוש בכוח המשיכה של כדור הארץ. הטיפול כולל הגבהה של המיטה לזווית של 45-30 מעלות, ישיבה ממושכת בסל-קל במיוחד לאחר האוכל, ארוחות קטנות כולל הסמכה של האוכל (האוכל יותר סמיך ולכן כבד יותר ושוקע בקיבה), הפסקות רבות בזמן ההאכלה להוצאת אוויר והשכבה על הבטן. כל אלה יכולים להביא להקלה משמעותית בתסמינים ולעזור לתינוק לעבור את התקופה עד להבשלת המערכת.

טיפול תרופתי - הטיפול התרופתי המקובל מיועד להפחית את חומציות הקיבה (לוסק, זנטק) או להגביר את התנועתיות שלה ובכך לאפשר פינוי מהיר יותר שלה (פרמין, אריתרומיצין).

טיפול ניתוחי - במקרים קשים, שאינם מגיבים לכל הטיפול הנ"ל, יש צורך לפנות לפתרון ניתוחי. בניתוח יוצרים שסתום מלאכותי בין הקיבה לוושט על ידי ליפוף הקיבה מסביב לוושט. ההליך נקרא "פונדופליקציה של הקיבה על פי ניסן". את הניתוח ניתן לבצע בשיטה פתוחה עם חתך בטני או בשיטה לפרוסקופית בעזרת מספר חורים קטנים בבטן והחדרת ציוד אופטי מיוחד. הניתוח מייצר שסתום חד כיווני, אך גורם לבעיה בשחרור גזים, ואותם ילדים אינם יכולים להקיא במקרים של זיהום במעי הגורם להקאות או בחילות.

ומה עם טיפול ברפואה המשלימה? להומיאופתיה המודרנית יש טיפול מעולה לתופעה עם הצלחות מרשימות ביותר ותוך זמן קצר. מתוך הבנה שהרפלוקס נעלם מעצמו בחלק מהמקרים כתוצאה מהבשלת המערכת, הרי שקיים תהליך פיזיולוגי שגורם לכך. ההומיאופתיה המודרנית באה לחזק ולזרז את התהליך הזה ובכך בצורה בריאה ובטוחה להביא לסילוק הבעיה. הטיפול נתפר לפי הבעיה שאותה מציג המטופל ופועל על הוושט והקיבה ומשפר את התפקוד שלהם. התוצאה המתקבלת, הפסקת הפליטות, מופיעה תוך זמן קצר יחסית והיתרון הגדול שלה הוא שתוך חודשיים עד חמישה חודשים ניתן להפסיק את הטיפול ללא חזרה של התופעה, כלומר משיגים החלמה מלאה. לטיפול אין כל תופעות לוואי והוא בטוח לחלוטין לתינוקות קטנים. הטיפול נלקח בטיפות לפה מספר פעמים ביום. הפליטות נפסקות, התופעות הריאתיות נעלמות, כולל התקפי האסתמה ודלקות הריאה, והתינוק חוזר שוב לשגשג.

לסיכום: בפעם הבאה שהתינוק יפלוט על הסלון החדש שלכם, זכרו שיש פתרונות רבים לבעיה ושווה להתייעץ ולקבל טיפול מתאים.

ד"ר דני שינהר הוא רופא בכיר במחלקת כירורגית ילדים, ביה"ח תל השומר.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים.