סמכות הורית: גבולות זה טוב
כמה פעמים שמעתם את המשפט: "הילדים של היום זה לא מה שהיה פעם?" אבל צריך להביא בחשבון גם את המשפט הבא: "ההורים של היום הם לא ההורים של פעם"
הורות אינה מגיעה עם ספר הדרכה. הורים לומדים, תוך כדי תנועה, כיצד להתמודד עם ילדיהם, וככל שאלה מתבגרים ההתמודדות הופכת, לעיתים, קשה יותר ויותר. שירלי קליין, מטפלת משפחתית זוגית בשיטת אדלר, מנסה להסביר כיצד בכל זאת שומרים על הסמכות ההורית ומה התועלת בכך. 
"אחת מהטעויות השכיחות ביותר בחינוך ילדים בימינו היא הרצון של ההורה להיות חבר של ילדו. הורים רבים שוגים בתפיסתם בין יחסים טובים עם ילדיהם לבין חברות עימם. חברות בגיל הצעיר באה ממקום של שוויון במאפיינים רבים, כמו גיל או תחביבים. לעומת זאת, יחסי הורים וילדים מבוססים על קשר בין אדם מבוגר המהווה מודל חינוכי עבור הילד להמשך דרכו כאדם בוגר, לבין ילד שבונה את זהותו ואת דימויו העצמי. כאשר הגבולות נפרצים ביחסי התפקידים המסורתיים בין הורה לילד, נוצר בלבול בתפיסתו של הילד את ההורה כמודל סמכותי וכמחנך.
"לרוב יש לילדים חברים בני גילם, ולכן הם רוצים שהוריהם ישמרו על תפקידם ההורי וימלאו אותו בכובד ראש. לכן חשוב לשמור עם הילדים על תקשורת טובה ופתוחה ועל יחסים טובים, בצד הגבול הברור בתפקיד שבין ההורה לילד".
יש לא מעט פורומים ברשת שעוסקים בחינוך ובהדרכה להורים, אלא שאלה אינם יכולים לשמש תחליף להתייעצות אישית עם מומחה. "הפורומים ברשת מהווים מענה ראשוני בלבד לקושי כזה או אחר", מסבירה קליין. "בשאלות רבות המופנות לפורום רב הנסתר מן הגלוי והתשובות שמתקבלות אינן יכולות להחליף את הפנייה האישית לאנשי מקצוע המתמחים בתחום החינוך וההורות".
לדברי קליין, "כניעה לייסורי מצפון, שהם חלק בלתי נפרד מהתנהגות ילדים בכל גיל, אינה מסייעת בחינוך ילדים, בגבולות ובסמכות, ולכן אינה יעילה להורה ולילדו. אצל הורים רבים מתעוררים ייסורי המצפון עקב סדר יום מאוד עמוס, חוסר תשומת לב לילד או גירושים. ילדים מאתרים בקלות יתרה את ייסורי המצפון של הוריהם, ולעיתים מפעילים עליהם מניפולציה. ההורה, בתגובה, מנסה לעתים לפצות או לפנק את הילד בכל מיני דרכים: מתנות, כסף או עשיית יתר עבור הילד. פינוק ופיצוי מעבירים לילד מסר חד משמעי שמשהו אינו כשורה עם חייו, ולכן הוריו מרגישים צורך לפצותו על עוולה זו. כאשר הורים מבינים זאת, מידת ייסורי המצפון פוחתת, וכך גם הצורך שלהם בפיצוי ובפינוק. העברת המסר לילד שחייו טובים, מאושרים ובטוחים תפחית את הצורך שלו לעשות מניפולציות".
קליין מבקרת את השיטה החינוכית שניתן לכנותה "ההורה הטוב וההורה רע": "עמוד שדרה חינוכי ואחיד של ההורים הוא אחד מאבני היסוד בגבולות ובחינוך. שוטר טוב ושוטר רע יכולים להוביל למניפולציות ולבעיות בהתנהגות, ולכן על ההורים להציג את הגבול באופן אחיד, באותה שפה ובקביעות. כאשר יש חילוקי דעות לגבי דרכי החינוך, יש לדון עליהם ביחידות ולא מול הילדים, אחרת אלו יובילו לסדקים ולפריצה של הגבולות בבית. גם להורים גרושים חשוב לדבר באותה שפה חינוכית עד כמה שניתן, כדי לא ליצור בלבול אצל ילדיהם. חינוך אחיד יוצר ביטחון אצל הילד וחוזק הורי ומשמעותי מולו".
הורים רבים מתמודדים עם קושי בחלוקת מטלות הבית ומוצאים עצמם בתפקיד "הפיליפינית" התורנית. בעניין זה אומרת קליין כי "רצוי שיהיה גבול ברור וחד משמעי שעליו אין עוררין. מטלות הבית נחשבות כנחלת הכלל, לעומת שיעורי הבית שהנם נחלת הפרט ועל כן יש להציג אותן לילד כחלק מתרומה שיתופית, שכל אחד מבני הבית נותן למשפחה. בצורה כזו העזרה בבית נותנת לילד מקום, ערך ושייכות במשפחה, ואלו מעודדים אותו להמשיך בתרומתו. ההורים צריכים לעודד את ילדם על המאמץ שהוא עושה ולאו דווקא על התוצאה. שיעורי הבית הם בטווח אחריותו של ילד. ההורים יכולים לסייע בכל מה שניתן, אך לא לקחת את האחריות מילדם. אם ילד אינו מכין שיעורי בית יש לשקף לו את המחיר בבחירה זו ואת התוצאות הטבעיות מכך, כמו: עונש מהמורה או פערים לימודיים".
"השקר הוא סימפטום שבא ללמד על קושי או על מורכבות מסוימת," מסבירה קליין. "למשל: קושי בלימודים, לחץ פנימי או חיצוני, עומס, פינוק, חוסר אונים או אי יכולת להתמודד. בגיל הרך משתמשים פעוטות בדמיון רב ובהאנשה בעולמם, תופעה שכיחה ונורמטיבית. מגיל 5 ואילך נוטים ילדים לשקר על דברים שאינם רוצים שידעו או כאשר ישנו רווח מן השקר, כמו: אי דיווח על שיעורי בית, אי מסירת מכתב מבית הספר או הסתרה של חפץ מסוים שנשבר. כך הם מאמינים שיימנעו מסנקציה, ביקורת או עונש. הורים שילדם משקר צריכים לבדוק ולברר מדוע זה קורה. רצוי שישוחחו עם הילד על הנושא בפתיחות. אם הילד חושף את האמת בשקריו, יש להתייחס אליו באופן ענייני ולא ביקורתי ולשקף לו את עמדתכם בנושא, ואת המחירים שהוא עשוי לשלם בעבור השקר. ניתן לספר לו את הסיפור הידוע על הילד שצעק 'זאב, זאב' וסיפורים אחרים עם מסר כזה.
"בכל מקרה, אין לכעוס עליו או לקרוא לו שקרן. דברים אלו רק מחזקים את ההתנהגות הבלתי רצויה. חשוב לזכור כי ההורה מהווה לילד מודל לחיקוי: הוא צריך לעזור לו לראות ולהבין את הדרך הנכונה, כיצד להיות אדם ישר, שדובר אמת ושאינו נוהג לשקר לזולתו".
קליין מאמינה כי "גבולות נכונים שומרים על הילד, על יציבותו ועל ביטחונו, ואינם פוגעים בעצמאותו, אלא מכוונים אותו לדרך הנכונה לקראת חייו כאדם בוגר. חוסר גבולות מוביל לעיתים רבות להפרעות ולקשיי התנהגות ובמקרים רבים אף להתנהגות מסוכנת בגיל ההתבגרות, כמו: סמים, אלכוהול ואלימות.
"במצב שבו אין גבולות ברורים ואחידים עלולה להיווצר הפרעת התנהגות, המאפיינת את הגיל הצעיר ואת גיל ההתבגרות. ההפרעה מצביעה על הצורך הגדול של הילד בגבול: בהתנהגות זו מאותת הילד ומבקש מהמבוגרים בחייו שיעצרו אותו ויכוונו אותו".
לדברי קליין, "כאשר ההורים חשים שאין להם כלים או דרך חינוכית יעילה מול ילדיהם, או כאשר יש בעיה התנהגותית של הילד, עליהם לפנות בהקדם לטיפול, לייעוץ או להדרכה.
"להורים צעירים או להורים לילדים צעירים חשוב לבנות מערך של כלים חינוכיים לפני הופעת הקשיים. אי לכך מומלץ להצטרף לקבוצת הורים או לסדנת הורים כשהילדים עוד קטנים. כך אפשר ללמוד להתמודד עם מצבים חינוכיים בדרך הטובה ביותר. מובן שכל טיפול או ייעוץ נבנה בהתאם לקושי ולמורכבות הבעיה, לצד המיוחדות המשפחתית ואופיים של כלל חברי המשפחה".
לדברי קליין, "ההבדל הוא בקושי בהטמעת הגבולות בין הגיל הצעיר לבין גיל ההתבגרות. ככל שהילדים קטנים יותר, כך ניתן להטמיע טוב יותר את החינוך, את הגבולות ואת הסמכות ההורית. וככל שאלה מתבגרים יהיה קשה יותר ליצור מהפך בחינוך ולהציב גבולות בכוח. בגיל ההתבגרות יש צורך בבניית מערך של יחסים טובים עם המתבגר בדרך של שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה".
בואו לדבר על זה בפורום ייעוץ חינוכי.
