גורמי סיכון למחלת לב

פעמים רבות אנו שומעים את המושג גורמי סיכון בקשר למחלות שונות, במיוחד לגבי אותן המחלות אשר לגביהן הגורמים הישירים לא פוענחו על ידי מדע הרפואה. המושג "גורמי סיכון" כולל בתוכו את המחלות או המצבים, אשר לגביהם קבע מחקר סטטיסטי כי הם מעלים את ההסתברות לחלות באותה המחלה. המחקר הסטטיסטי בוחן, בין היתר, את הרקע הרפואי, הסביבתי והתורשתי של כמות גדולה של אנשים חולים מול אנשים בריאים.

מדבר בעד עצמו. גם ללא גורמי סיכון אחרים, לקשיש/ה יש יותר סיכוי לפתח אוטם מאשר לצעיר (גם אם יש לו גורמי סיכון אחרים). זו דרכו של עולם, תוצאת ההזדקנות של המערכות השונות בגוף.

גברים נוטים לפתח יותר מחלת לב מנשים. נשים "מוגנות" יותר מפני מחלות לב עד כ- 10 שנים לאחר הבלות, ואז שיעור המחלות מתחיל להשתוות. טיפול הורמונאלי לנשים לאחר גיל הבלות מומלץ על מנת להפחית את הסיכונים, ולכל אישה מעבר לגיל הבלות מומלץ לפנות לרופא הנשים על מנת לקבל מידע בנושא.

מהווה גורם סיכון מאוד משמעותי. איזון אופטימלי של הסוכרת מפחית את הסיכוי לחלות באירוע לב, שיתוק או אי ספיקת כליות, אך גם איזון אופטימלי לא מבטל לחלוטין את גורם הסיכון הזה. יש לזכור, כי הסוכרת היא מחלה מטבולית (הקשורה לחילוף החומרים. כאשר מטפלים בסוכרת ומווסתים את רמת הסוכר בדם מטפלים רק באחד מן המדדים של המחלה ולא "מחסלים" אותה לחלוטין.

מהווה גם הוא גורם סיכון מרכזי, משום שהמצב מאוד שכיח באוכלוסייה הכללית. גורם סיכון זה ניתן לביטול על ידי שליטה על ערכי לחץ הדם באמצעות שינוי אורח החיים ובמצבים חמורים יותר על ידי טיפול תרופתי. הבעיה בגורם סיכון זה היא כי הוא ניתן לגילוי רק באמצעות בדיקת לחץ דם, היות שברוב המקרים ליתר לחץ דם אין סימפטומים מיידיים בתקופה הראשונית (ולכן יתר לחץ דם זכה לכינוי "הרוצח השקט").

הכוונה לכולסטרול (LDL, "כולסטרול רע", HDL, "כולסטרול טוב"), טריגליצרידים ונגזרות אחרות של שומני הדם אשר לא נמדדים באופן שגרתי. בעשרים השנים האחרונות נבחן נושא השומנים כגורם סיכון באין ספור עבודות קליניות, חלקן בעלות היקף עצום. נמצא מעבר לכל ספק ששומני דם גבוהים מהווים גורם סיכון חשוב מאוד למחלת לב כלילית. קיימות המלצות מוגדרות מאוד לגבי רמת השומנים הרצויה עבור קבוצות שונות באוכלוסייה, ובמסגרת זאת אפרט אותן רק בקצרה:

הפחתת הכולסטרול אצל בריאים נקראת "מניעה ראשונית" - שמטרתה למנוע את הופעת המחלה, בעוד שאצל חולי לב נקראת "מניעה שניונית" - שמטרתה למנוע את התקדמות המחלה והתקפי לב נוספים. כאמור, זוהי תמצית הנושא בלבד, נתונים מדויקים יותר ניתן לקבל אצל רופאי המשפחה.

גורם סיכון מאוד משמעותי, וכיידוע לכל - רצוי מאוד להפסיק לעשן. לפי עבודות שונות הפסקת עישון למשך 5-7 שנים מבטלת לחלוטין גורם סיכון זה.

במושג "סיפור משפחתי" הכוונה לעדות לפיה בני המשפחה סבלו ממחלת לב או מגורמי סיכון ידועים למחלת לב, עובדה העלולה להצביע על כך שגם בני משפחה אחרים עלולים לחלות בה בגיל צעיר. יש להדגיש, כי הכוונה היא למחלה המופיעה אצל צעירים בגילים עד 50-60 ולא להורים המבוגרים שככל הנראה סובלים ממחלת הלב רק מפאת הגיל. יתרה מכך, אם לקשיש יש מחלת לב שביטויה הראשון בגיל מאוחר מאוד, סביר להניח שעבורו גורם הסיכון המשפחתי לא היה פעיל.
אצל חולי לב רבים נמצא סיפור משפחתי של היפרליפידמיה, יתר לחץ דם, וסוכרת. כמובן שבמשפחות אצלן ישנה שכיחות גבוהה של מחלות לב מומלץ לעשות מאמץ לגלות את גורמי הסיכון שהביאו למחלה ולטפל בהם במידת האפשר.

חומר זה הוא תוצר לוואי של מסלולים מטבולים בגוף שלא אתאר כאן מפאת מורכבותם. לצורך הדיון אומר רק, שקיימת מחלה גנטית בשם Homocystinuria בה החומר נאגר ברמות גבוהות מאוד. הילדים הנולדים עם הפגם הגנטי סובלים מפיגור שכלי קשה, הפרעות ראיה והסתיידות עורקים קשה ומוקדמת, המובילה לתסחיפים, אוטמים בלב ובמוח בגיל צעיר.
מחקרים רפואיים הוכיחו, כי לחלק מחולי הלב יש רמה גבוהה יותר של המוציסטאין בהשוואה לאוכלוסיה בריאה. ישנה מחלוקת בספרות הרפואית לגבי הקשר בין רמת ההומוציסטאין לבין מחלות לב וכלי דם. טיפול בויטמינים כדוגמת חומצה פולית וויטמין B-6 יכולים להפחית את רמת ההומוציסטאין בדם אצל חלק מהחולים, ללא כל תופעות לוואי גם במינונים גבוהים. כאמור, קיימת מחלוקת בנושא, וקשה לומר אם הטיפולים הללו מביאים תועלת.

כשלעצמה, השמנת יתר אינה מהווה גורם סיכון מהותי. אך חייבים לציין שהשמנת יתר הרבה פעמים מלווה בסינדרום אנדוקריני (הקשור לבלוטות ההפרשה בגוף) הכולל נטייה ללחץ דם גבוה, אי-סבילות לסוכר (ואף סוכרת ממש) והיפרליפידמיה. בנוסף השמנת יתר עשוייה להיות מדד לאורח חיים לא בריא.