עולים על הסוס

רונית ויינטראוב

ענף הרכיבה על סוסים נתפס מאז ומתמיד כשם נרדף להנאה, לשעשוע, לספורט ואף להימורים. ככל שחלפו השנים והתפתחו כיווני מחקר שונים סביב אנשים בעלי צרכים מיוחדים, הסובלים מנכויות שונות, הפך הענף לספורט שימושי ברמה הטיפולית.

אנשים המתניידים באמצעות כיסאות גלגלים, מצאו עצמם נחשפים לחירות מסוג מיוחד בשעה שפיתחו יכולת תנועה עצמאית באמצעות החיה האצילית ובעלת העוצמה הזו. בדומה לשחייה, למשל, מאפשרת הרכיבה לרוכב להשתלב בתחרויות ולחוות את תחושת ההישג הספורטיבי.
הסוס ניחן ביכולת מופלאה לחוש את האדם ולפתח הבנה ואמפתיה לצרכיו, כזו המשדרת לרוכב תחושת ביטחון ועוצמה היכולה לתרום גם לאנשים שאינם סובלים ממגבלות פיזיות. לפיכך, גלשה הרכיבה הטיפולית גם לטיפול באנשים שהרקע לבעיה שלהם הוא נפשי, או לטיפול באנשים שחוו טראומה נפשית, ביניהם כאלה שחוו פגיעת הלם קרב.

במרכז לרכיבה טיפולית בתל מונד, החלו לפתח תחום זה כבר לפני 13 שנים, בימים שמשכנה של החווה היה בבית יהושע. כיום נמצאת החווה בבעלות עמותה פילנטרופית של תורמים מחו"ל, ושם בין השדות המוריקים של לב השרון, שולחת הרכיבה הטיפולית את זרועותיה לתחומים נוספים.
בצד התפתחות המחקר סביב לקויות התפתחותיות אצל ילדים, מצאה גם הרכיבה את דרכה לתחום זה, והסוס, הרכיבה עליו והקשר הרגשי עימו, מהווים כלי מועיל ולעיתים מהפכני בתהליך ההתקדמות של ילדים הסובלים מקשיים מוטוריים, מבעיות רגשיות, טראומות לא צפויות, עיכוב התפתחותי כלשהו, ונכות ממשית ומגבילה.
הרכיבה הטיפולית אף תורמת לילדים הסובלים מקשיי ריכוז, מלקויות למידה שונות ומהפרעות התנהגות ברמות שונות כולל ילדים היפר אקטיביים. הרכיבה שמפתחת בהדרגה שליטה בסוס תוך הקשבה לצרכיו, עושה פלאים במנגנון השליטה העצמית של הילד.

הסוס הוא חיה אצילית יפה, שמשדרת גודל ועוצמה. היכולת לפתח שליטה בחיה כזו נעשית בזכות יצירת קשר טוב עימה, שמותנה בהקשבה לתנועות ולצרכים שלה. הפידבק החיובי שמקבל הרוכב מכך שהיא נענית לו כשהוא לומד אותה מחולל את השינוי

קוממי: "להורים יש משקל רב בהצלחת הילד. אני נתקלת בכל מיני תופעות מצד הורים - הכחשה של הבעיה, התעלמות, פחד מהגדרה ומתיוג של רוכב בעל צורך טיפולי, שעלולות להוות מכשול או עיכוב בהצלחת הטיפול

יותר ויותר הורים המתמודדים עם קשיים שונים של הילד, מוצאים תשובה בחוות הרכיבה הטיפוליות, והתוצאות ניכרות בשטח. "זה לא תהליך של הוקוס פוקוס", אומרת ליהי, מנהלת המרכז לרכיבה טיפולית בתל מונד שלמדה רכיבה באנגליה והתמחתה ברכיבה טיפולית במכון וינגייט בנתניה. לדבריה, לעיתים מדובר על תהליך שיכול להימשך זמן רב, כשחלק לא מבוטל ממנו הוא השלב של יצירת הקשר בין הילד לסוס, שבו מעורבים פחד ורתיעה ראשונית. "הילד נתקל בחיה ענקית, וזה מפחיד אותו. אנחנו לא כופים עליו מגע ומגלים זהירות יתירה. אני מתחילה בסיור, מציעה לעזור בדברים טכניים. זה יכול לארוך כמה וכמה שיעורים. אנחנו אף פעם לא מעלים ילד בכוח על סוס", היא מדגישה. במרכז לרכיבה פגשתי ביעל, אם צעירה לתאומות בנות שנתיים וחצי שנולדו טרם זמנן. בתוך שלל הטיפולים שמקבלות הפעוטות על מנת להדביק את קצב ההתפתחות הרצוי, הרכיבה נמצאה ככלי יעיל במיוחד לפיתוח הצד המוטורי והביטחון העצמי.

השיעור מתנהל כשכל אחת בתורה רוכבת עם המדריכה ג'יין על גבי הסוס, כשהאם ומדריכה נוספת מלוות את השיעור בהליכה על מנת להיות ערות לתגובות המתחלפות של הילדות. "ההיזון החוזר של תנועות הסוס בקצב קבוע משפיע על המוח, והתיאום המתפתח עם התנועות משפיעים על הצד המוטורי", אומרת ג'יין.

במרכז הטיפולי מספרים על ילד בן 11 שהגיע עם קשיי התנהגות, והשיעורים הראשונים לוו בהתפרצויות קשות. הצורך הראשוני היה להכניס את הילד למסגרת בסיסית של גבולות בהתנהלות עם הסוס, דבר שהתפתח לאט אבל בעקביות ככל שנוצר קשר בין הילד לחיה, והתגבר הצורך להתנסות ברכיבה. עם התקדמות שיעורי הרכיבה הטיפולית, ניתן היה להצביע ביחס ישר על שינוי בתפקודו של הילד במערכת החינוך.

"אני לא מופתעת מהנפלאות שמחוללת הרכיבה הטיפולית", אומרת ורד חן, מנהלת בית ספר בשנת חופש, המשמשת במרכז כמדריכה בהתנדבות. "כמורה וכמנהלת התעקשתי תמיד על נוכחות בעלי חיים בסביבה הלימודית, ותמיד ראיתי קשר ישיר ביניהם לבין שינויים לטובה שחלו אצל ילדים, כמו הרוגע, פיתוח האחריות ועוד. אני גם משוכנעת שבמקום שבו ישנם בעלי חיים ומניחים לילדים שנחשבים לתוקפניים לטפל בהם, האלימות יורדת פלאים. ראיתי ילדים שיושבים ונרגעים מול אקווריום, ילדים בעלי קשיי התנהגות שניגשים ברוך בלתי רגיל לארנבות ולאוגרים. אין ספק שבעלי חיים מחוללים פלאים באנשים בוגרים ובילדים".

ומה המיוחד בסוסים?

"זו חיה אצילית יפה, שמשדרת גודל ועוצמה. היכולת לפתח שליטה בחיה כזו נעשית בזכות יצירת קשר טוב עימה, שמותנה בהקשבה לתנועות ולצרכים שלה. הפידבק החיובי שמקבל הרוכב מכך שהיא נענית לו כשהוא לומד אותה מחולל את השינוי".

קשת רחבה של קשיים התפתחותיים בקרב ילדים מוצאת מענה ברכיבה טיפולית. ישנם מקרים שבהם המשפחה הגיעה לחוות הרכיבה הטיפולית בתחושה של מבוי סתום, ושם, בין המסלולים, המקפצות והאוכפים, על גבו של הסוס, חל המהפך שהעלה את הילד על דרך התקווה.

אביבה, תושבת חיפה, אמו של אייל בן החמש, חשה שחוות הרכיבה הטיפולית של קיבוץ יגור הביאה את בנה לשחרור חסם כלשהו שיצר תהליך התקדמות מואץ, יחסית לקצב האיטי שבו הוא התרחש קודם לכן.

אביבה (32) אם לילדה בת תשע ולאייל, מספרת: "עד גיל שנה בערך, ההתפתחות של אייל היתה תקינה ולא היתה סיבה לחשוד בבעיה כלשהי. אייל היה תינוק סקרן, עירני, פעיל וקצת שובב ומלא שמחת חיים. בנקודה מסוימת סביב גיל שנה חשתי במפנה לרעה, אבל לא עלה בידיי להניח אצבע על משהו ספציפי.

"פניתי לרופאת המשפחה בבקשה לאבחון, והיא טענה שאני סתם אמא היסטרית. אני התעקשתי על אבחון התפתחותי. כשהילד היה בן שנתיים, הגעתי לפרופ' תירוש ממרכז אבא חושי בחיפה. על פי האבחון התברר שהילד סובל מבעיות רגשיות, שבין השאר באו לידי ביטוי בצורך חריג בנוכחות שלי בשטח. האבחנה היתה גם שהילד חווה טראומה שלא היינו מודעים לה, והשפיעה ככל הנראה על מצבו הרגשי ועל תהליך ההתפתחות שלו".

איך יכול ילד בהשגחת הוריו לחוות טראומה בלי שתהיו מודעים לכך?

"הוסבר לי שזה לא בהכרח טראומה כפי שהיא נתפסת במושגים שלנו. זה יכול להיות משהו שנתפס אצלו כאירוע טראומטי. הנחתי שמדובר על משהו שקרה בגן. אני מניחה גם שהעובדה שעברנו דירה בסמוך למועד שבו יצאתי לעבוד השפיעה לא מעט. אבל קשה להתמקד בבירור על משהו שיצר את הטראומה עבור הילד".

זה מייסר?

"בהתחלה באופן בלתי ניתן לתיאור. אבל במשך הזמן את מבינה שלעולם לא תדעי, ואם את רוצה לעזור לילד עלייך להניח לזה ולהתמודד עם העובדות. זה המצב של הילד, אלו הנתונים, ואלה אפשרויות הטיפול".

איך באו הקשיים הרגשיים לביטוי תפקודי בהתפתחות?

"הם התבטאו בתחושת הביטחון שלו, שהיתה קיימת רק בזמן שהייתי לצידו. ובכלל דובר על קשר רגשי חריג איתי. הפרופ' אמר לי שהילד חש את המצוקה שלי הקשורה למצבו. היה פה תהליך של העברת מסרים של חרדה. כמו כן, הילד לא דיבר עד גיל שלוש וחצי, למרות שהבין הכל. נושא הצרכים והשליטה בהם נגרר עד אחרי גיל שלוש, כשנאמר לי להניח את נושא הגמילה בינתיים, משום שלחץ בכיוון הזה גורר השלכות לעתיד".

היו דברים שבלטו במיוחד?

"הילד לא קיבל את עצמו. הוא הפסיק להביט על עצמו במראה. כשקילחתי אותו, הוא היה מתבונן במראה, עד שבשלב כלשהו הוא החל להסב את מבטו. הפסיכולוגית שליוותה אותנו בשיחות הסבירה לי שאחד הדברים שמפחידים אותו זה המבט החרד בעיניים שלי. הקשר הלא נינוח של אם וילד, שנוצר בשל החשש שלי, גרם לכל מיני דברים לא בריאים כאלה".

ואיך משתלבים האב והאחות הגדולה בתמונה?

"בעלי שותף מלא לכל התהליכים, למרות שאני הייתי הדמות הצמודה אל אייל יותר. עם אחותו הגדולה הוא בקשר טוב מאז ומתמיד. תראי, זה דבר שכל הבית חווה. למשל, היתה תקופה שבה הנושא של בחינת גבולות התבטא אצל אייל באופן קיצוני. הוא יכול היה להעיף צלחת אוכל, לגעת בחשמל ומה לא. בחינת הגבולות היתה אובססיבית. זה הוציא מאיתנו ביטויים של כעס, והטיפול הפסיכולוגי נתן לנו להבין שהכעס מחמיר את המצב וצעקות גורמות לנו לאבד את שיתוף הפעולה איתו. במקום זאת הונחינו לגלות תקיפות שקטה ועקביות, ואכן ראינו תוצאות".

אם ההנחיה הפסיכולוגית עזרה, למה פניתם לרכיבה הטיפולית?

"שום דבר לא בא במקום. הטיפול הפסיכולוגי נתן לנו את הכלים לפעול בחיי היומיום מול הילד, ומלווה את ההתפתחות שלו במקביל לשאר הדברים שאנו עושים למענו.
קיים הצורך לחזק אותנו כהורים בהתמודדות הזו. זה לא קל, יש ילדה נוספת בבית שצריך ללמוד לא לקפח אותה בגלל המצב, לשמור על מסגרת משפחתית מתפקדת היטב, להתמודד עם המשפחה המורחבת, כשמוכרות לכולנו העצות השונות והסותרות שכולם אוהבים לתת, הביקורת עלינו כהורים שצריך לחנך כך או אחרת. מדובר על מערכת שלמה שמתייצבת מול הבעיה - הרצון שלך לתת לילד הכל, מול הצרכים שלך כאדם והצרכים של המשפחה".

אז עד הרכיבה לא ראיתם שינוי משמעותי?

"ראינו, ובבדיקת ההתפתחות שעברנו מדי חצי שנה היתה מגמת עלייה, אבל הרכיבה נתנה תחושה של שינוי ומהפך מהירים יותר".

בקיבוץ יגור, בתוך הנוף המוריק של עמק יזרעאל, פגשתי בנטלי אהרון, שרכשה לפני כשנה את הזכויות לתפעול החווה מהקיבוץ, והפכה אותה לחווה המתמחה בצד הטיפולי. עם הרבה אהבה ומקצועיות של קרן קוממי, המדריכה הטיפולית במקום, היא מצליחה לתת תקווה להרבה ילדים בגן העדן הקטן הזה שיצרה.

נטלי עצמה, ילידת אוקראינה, נחשפה לסוסים בגיל 11, שעה שבניגוד לרצון הוריה התגנבה לחווה ששכנה בקרבת מקום מגוריה. ככל הנראה לימודי הרפואה שלקחה ושנטשה בסופו של דבר ואישיותה השואבת סיפוק מנוכחות בתהליכי טיפול והחלמה הניחו את הבסיס לבחירה ברכיבה טיפולית. "ככל שראיתי יותר תוצאות בשטח, כך שקעתי בנושא של רכיבה טיפולית. זה מדהים לראות את הפער בין נקודת ההתחלה לבין השינוי שמתחולל לאחר כמה חודשים", היא אומרת ומצביעה בגאווה על רמפה חדשה שרכשה עבור נכים, ומוסיפה שהיא שוקדת על חיפוש סוסי פוני בעלי מזג נוח עבור פעוטות.

לקוממי תואר ראשון במדעי בעלי החיים, והיא התמחתה גם במכון וינגייט ברכיבה טיפולית. במהלך עבודתה נתקלת קרן בילדים הסובלים מבעיות בתקשורת עם העולם. החל במקרים של קשיים קלים, ועד ילדים הסובלים מקווים אוטיסטיים. "אצל כל הילדים ניתקל בבעיות רגשיות, גם אם נקודת המוצא של הבעיה שלהם נובעת מקשיים פיזיים. המצב הרגשי הוא פועל יוצא או מקור לבעיה, אבל הוא תמיד קיים. כשאני מעלה ילד על הסוס, זה לאחר תהליך הסרת מחסומים, והבנה מלאה שלי על אופי הבעיה, שבעקבותיה אני מתאימה את דרכי הטיפול. אני חייבת להגיע מאוד רגועה. חשוב לזכור ששקט, רוגע וביטחון אצל המטפל משפיעים ישירות על הילד".

ואיך מתבטא השוני בגישה מילד לילד?

"ההתנהלות עם ילד בעל קשיי תקשורת יהיה שונה כמובן מאשר עם ילד בעל קשיי התנהגות וגבולות. יש לי ילד בן שנתיים וחצי עם קווים אוטיסטיים. נדיר לשמוע אותו מדבר, ואני חייבת להיות מאוד ברורה בבקשות שלי ממנו, כדי שהמסרים שלי יעברו אליו ביעילות. מספיקה טעות קטנה אחת, ואני סוגרת אותו בחזרה".

וראית תוצאות?

"כן בהחלט. אחרי ארבעה חודשים הוא כבר מסתכל לי בעיניים, שזה חשוב לכשעצמו סביב כל הנושא של יצירת תקשורת. קשר העין בינינו הולך וגדל, הוא מדרבן בעצמו את הסוס, וההישג החשוב שהוא כבר הצליח לעצור את הסוס בעצמו על ידי צליל שהוא הפיק. אני נהנית כשאני רואה שהחל לפתוח זרועותיו כלפיי, זה אומר שקשרנו קשר רגשי".

איך את מתמודדת עם אלמנט הפחד הראשוני?

"יש כל מיני דרכים: סיור במקום, סיור באורוות, הצגת הסוס, עד שהילד מסכים לעלות.
יש אצלנו ילד בן שנתיים שמתקשר רק עם אחיו הגדול. בהתחלה הוא היה ממש מבוהל. היום אנחנו שרים יחד על הסוס, הוא מוחא כפיים עם הידיים שלי, ומקבל ביטחון ומראה ניצני תקשורת. חשוב לציין שאני יושבת מאחוריו, ומלווה נוסף שצועד מלפנים מתאר לי את הבעות פניו".

הפחד היה גם מנת חלקו של אייל כשהגיע לראשונה לחווה ביגור, פחד שהשתלט על כל גופו של הפעוט, ונראה היה שלעולם לא תצלח עליו דרך זו של טיפול. אבל המהפך חל מהר מן הצפוי...

"הוא בכה, סירב להביט בסוס ורעד בכל גופו", מספרת אביבה. "כל אותו זמן קרן שוחחה איתו בשקט ובעקביות. כשחזרתי באותו יום הביתה אמרתי שאני לא מאמינה שהוא אי פעם יעלה על הסוס. הפסיכיאטרית ביקשה שננסה עוד פעם, אבל לא בכוח. במשך כל אותו שבוע עשיתי לו הכנה עד השיעור הבא. כשהגענו לחווה בפעם הבאה, שאלתי האם ירצה לרכוב על הסוסה דיאנה. הוא הסכים. צפיתי מהצד, הילד רעד כולו. פתאום אני שומעת אותו אומר "איזה כיף" ו"אני גדול". ראיתי אושר על פניו, ראיתי התרגשות. אחרי סיבוב של 20 דקות הוא חזר. במהלך השיעור הוא הונחה על ידי קרן, תוך כדי משחק, לראות עצים, הרים ולהיות מודע לסביבה".

משבוע לשבוע ראתה אביבה איך הדיבור המשובש של אייל הפך לברור יותר. הזמן החולף משיעור לשיעור לווה בציפייה לחוויה מהנה. הביטחון העצמי של הילד ברגשותיו, ביחסיו עם סביבת בני גילו, ובתפיסת הגוף שלו הלכו וגאו.
לראשונה בחייו העז לבעוט בכדור, דבר שגרתי לכל ילד, שאייל נמנע ממנו עד כה מחשש לאובדן שליטה ושיווי משקל, וקושי להביא את גופו לתנופה. הילד שהתרחק ממתקני שעשועים ולא העז לטפס, החל לעלות על כיסאות. והיום, בגיל ארבע וחצי, חצי שנה לאחר שנחת בזרועותיהן האוהבות של קרן ונטלי מחוות יגור, הוא משתמש במתקנים המסובכים ביותר בגינת השעשועים, מבקר חברים, מתקשר, עומד על זכויותיו ועושה צעדי ענק על מנת להדביק פערים התפתחותיים וחברתיים שנוצרו אצלו בשלבים מוקדמים יותר.

אביבה מסבירה שאת המפנה המואץ בתחומים של ביטחון רגשי או מוטורי עשתה הרכיבה, אך לא ניתן לנתק מההקשר את העובדה, שבמקביל הילד נמצא במסגרת חינוכית תומכת עם מעט ילדים. בעצם, הרכיבה פלוס העובדה שמבית ומחוץ הילד עטוף בתמיכה ואהבה, מזניקות אותו קדימה.
"הדבר שהכי מרגש אותי הוא שלב השאלות שמאפיין ילדים בגיל הרך ובתנאים תקינים מוציא לעיתים את ההורים מדעתם. עד עכשיו אייל לא שאל שאלות, והנה זה הגיע ויש לי את כל הסבלנות שבעולם. חיכיתי ל'למה' ול'מה' כמו אוויר לנשימה גם משחקי הדמיון החלו אצלו עכשיו, ולא מזמן הוא אפילו הניח על אביו ספר פתוח שיהיה האוכף, ואבא הוא כמובן הסוס...".

דיאנה, הסוסה הלבנה והאהובה, היא הגיבורה של אייל ועוד ילדים נוספים, ובעיקר הוריהם שרואים בה ובסוסים כמוה את הישועה. אבל המפתח הוא האדם. אנשים כמו קוממי, שמפעל חייהם הוא תיווך בין צרכים מיוחדים של ילדים ואנשים בוגרים לבין הסוסים - שחורים, לבנים, ערמוניים ומנומרים, שיש בהם את הכוח לסייע לאדם להגיע למיצוי מקסימלי של יכולתו האישית. כל אחד והרף שלו, כל אחד והסף שלו. העבודה קשה, הסיפוק מגיע לעיתים אחרי תהליך איטי וממושך אבל כשמגיעות התוצאות, זה לא סתם תוצר, זה חיים שלמים.

"מטופלת אצלנו ילדה בת ארבע וחצי", מספרת קוממי, "שעברה לפני שנתיים תאונת דרכים, והיתה זמן רב ללא הכרה. ההורים השתדלו לעשות למענה כל מה שצריך, אבל הרכיבה סייעה לה לחזור למצב של תנועה, ובעקבותיה היא למדה ללכת כמו שצריך".

עד כמה ההורים משמעותיים בכל התהליך?

קוממי: "יש להם משקל רב בהצלחת הילד. אני נתקלת בכל מיני תופעות מצד הורים - הכחשה של הבעיה, התעלמות, פחד מהגדרה, מתיוג של רוכב בעל צורך טיפולי, שעלולות להוות מכשול או עיכוב בהצלחת הטיפול".
נטלי: "עלות הרכיבה הטיפולית גבוהה יותר מרכיבה לשם לימוד והנאה. פעמים רבות אני מציעה להורים רכיבה טיפולית באותו תעריף של הלימוד, ובלבד שהילד יקבל את הרכיבה הטיפולית, כי אנחנו רואים שהוא זקוק לה".
קוממי: "קיים גם אלמנט של שמירה מוגזמת על הילד, שעשוי ליצור החרפה בבעיה, ועלינו לנטרל את זה בטקט ובעדינות. בכל מקרה, הנושא צריך להידון בפתיחות בינינו לבין ההורים, משום שהבהירות היא אחד המפתחות להצלחה".
הרכיבה היא כלי משמעותי גם בתחום לקויות הקשב והריכוז ולקויות למידה. "מלבד הטיפול בביטחון העצמי, שיש לטפח אותו אצל ילדים לקויי למידה, קיים נושא הריכוז", אומרת קוממי. "במהלך השיעור אנחנו יוצרים שורה של מצבים הדורשים איסוף ופיזור, ומעלים את טווח הריכוז מפעם לפעם. הובלת הסוס ממקום למקום במסלול מוכתב, יצירת מילים במגרש ועוד. יש משהו בתנועה של הסוס שמתקן תבניות חשיבה ודיבור".

"אני רוצה שהורים שחשים לעיתים שהכל הולך לאט, שהם נמצאים במבוי סתום, יידעו שיש פתרון למצבם ושאסור להתייאש", מסכמת אביבה.

כשאני מסיימת שלוש שעות במקום הפסטורלי הזה, מוקפת באנשים נעימים, מקצועיים וחדורי אמונה, אני יודעת שרק המילה "תקווה" מתאימה למקום כמו חוות יגור, או המרכז לרכיבה טיפולית בתל מונד ואחרים ברחבי הארץ.
בדרכי החוצה ליד פינת החי של הקיבוץ אני נפרדת מהסוסים באורוות. חלקם שקועים בארוחה, אך מתקשים שלא להגיב לאדם החולף ליד המכלאה, ואינם מוותרים על הינף הראש הידידותי. אני חושבת על החיה האצילית, ששימוש נכון בכוח הרב שיש לה מחלץ כה הרבה אנשים אל המרחב הפתוח של חייהם מתוך מצב של חוסר תקווה.


הרכיבה הטיפולית נועדה לסייע לילדים ולאנשים בוגרים הלוקים בקשיים פיזיים, רגשיים, התנהגותיים והתפתחותיים.
באמצעות השגת השליטה על חיה בעלת עוצמה וממדים כמו הסוס וההיזון החוזר שהוא מקבל ממנו, לומד הילד לשלוט בגופו, בתנועותיו, בריכוז שלו ואפילו בדיבור.
המדריכים המתמחים ברכיבה טיפולית, שמקפידים על התנהגות רגועה ועל הפגנת ביטחון במהלך השיעורים, מדווחים על מקרים רבים שבהם לצד הטיפול הפסיכולוגי שקיבלו משפחות, הפנייה לתחום הרכיבה הטיפולית חוללה מפנה בהתפתחות הילד ותרמה להעלאתו על דרך המלך החברתית.