קום והתהלך

"פעילות גופנית נחשבת לתרופת הפלא לאוכלוסייה בוגרת" אומר ג'פרי ווגד, פרופסור לקינסיולוגיה באוניברסיטת אילינוי, שהבחין כי תכנית אימונים מומלצת לאנשים הסובלים ממגוון בעיות בריאותיות, החל בסוכרת וכלה במחלת לב.
מומחי בריאות בדרך כלל מזהים כי אוכלוסיה זו יוצאת מורווחת מכושר גופני, הוא אומר. מה שהם לא יודעים זה שלפעילות גופנית יש גם השפעות מונעות ומשקמות על הבריאות. כמו כן לא ידוע היחס, אם קיים, בין פעילות גופנית למערכת החיסונית.
למרות היתרונות הרבים שיש לפעילות גופנית, למשל שיפור סיבולת לב-ריאה וטונוס שרירים, אנחנו יודעים מעט מאוד על השפעת הפעילות הגופנית על המערכת החיסונית בקרב מבוגרים. השפעה טובה, רעה, או לא קיימת, למידע הזה יכולות להיות השלכות בריאותיות ציבוריות משמעותיות עבור הקהילה המזדקנת.
מסיבה זו וודס ועמיתיו בחוג לקינסולוגיה עורכים מחקר שבודק את הקשר בין האימון הגופני והמערכת החיסונית. השדה הזה עדין בחיתוליו, הוא אומר.
"המעבדות שלנו משתמשות במודלים של בעלי חיים ובני אדם כדי להתייחס למידה בה מושפעת המערכת החיסונית, ועד כמה היא נוטה לאפשר מחלות בקרב האוכלוסיה הבוגרת" אומר וודס. "כבר השגנו כמה נתונים מקדימים מעניינים לגבי עכברים, שמראים כי פעילות גופנית מתונה או אימון קבוע יכולים לחזק את התפקידים החיסוניים, ולהפחית את שיעור התמותה כתוצאה משפעת. למרות שאין עדיין מידע מקביל בבני אדם, אנחנו בעיצומו של ניסוי קליני בקשישים, שיספק הוכחות חותכות לגבי השפעת פעילות גופנית מתונה על המערכת החיסונית".
בינתיים, תוצאות של ניסוי אחר שנערך במעבדה של וודס מראים שפעילות גופנית מגבירה את יחס תאי ה- T זיכרון אצל עכברים מבוגרים. הממצאים יכולים להיות משמעותיים, הוא אומר, משום שבהקשר לזה "אנחנו הופכים עכברים מבוגרים לצעירים". כשאנשים ובעלי חיים מתבגרים, הוא מסביר, הטימוס, שמייצר את תאי ה T והלימפוציטים, מתכווץ, ולכן מייצר פחות תאים. "זוהי אחת הסיבות לכך שאנשים מבוגרים וחיות מבוגרות מתקשים להגיב לפתוגנים סביבתיים חדשים".
ואם הופעתם של כל כך הרבה פתוגנים סביבתיים, החל מקדחת הנילוס המערבית וכלה בסארס, וודס אומר שהיכולת לחזק את המערכת החיסונית בקרב מבוגרים, המשתייכים לאוכלוסיות בסיכון, היא מטרה ראויה.