הגבול הבא של הסימום הספורטיבי

באחרונה היינו עדים לשתי פרשיות סימום גדולות שגרמו לזעזוע לא קטן בעולם הספורט. האחת, פסילתו של מנצח הטור דה-פראנס האמריקאי פלויד לאנדיס; השנייה - תפיסתו של שיאן העולם במשותף ב-100 מטר, האמריקאי ג'אסטין גאטלין. המכנה המשותף בין שתי הפרשיות הוא החומר שאותו מצאו הבודקים בדגימת השתן של הספורטאים - הורמון המין הזכרי טסטוסטרון.

אולם מה שנראה היום כחדשה מסעירה יהפוך כנראה בקרוב את המשתמשים בטסטוסטרון או בסטרואידים אנאבוליים אחרים למיושנים ולממש לא מודרניים.

הבסיס לדור הסימום הבא טמון בפיתוח של קבוצת חלוצים בתחום הטכנולוגיה הגנטית. הבסיס לפיתוח החדש הוא הסבתו של וירוס רגיל שגורם להתקררות, למערכת שינוע של תרופות אל הגוף.

הפיתוח החדש הוא רק אחד מתוך ניסיונות רבים למיגור מחלות שונות באמצעות רפואה גנטית. כבר ידוע על קבוצת רופאים צרפתיים שניסתה לטפל באמצעות רכיבים גנטיים בילדים שחלו במחלת אבעבועות שמקורה בליקוי חמור במערכת החיסון. "המחקר בעיצומו, פיתוח הטכנולוגיות גם כן ובעתיד הלא רחוק הרפואה הגנטית תשנה את עולם הרפואה", סבור ג'יימס מייסון (James Mason), אחד מחלוצי פיתוח הטכנולוגיה הגנטית.

אולם לא רק עולם הרפואה יעבור שינויים מפליגים, גם עולם הספורט ישנה כנראה את פניו. לכל אורך ההיסטוריה, הספורט תמיד הוזן בפיתוחים רפואיים; תרופות רבות שפותחו לצורכי רפואה מצאו חיש את דרכן אל תוך עולם הספורט. הדור הבא של הסימום נקרא "סימום גנטי", והוא יהפוך את תאי הגוף לבתי חרושת שמייצרים חומרים שאינם ניתנים לגילוי. חלק מן הספורטאים ישתמשו בסימום הגנטי על מנת לייצר שרירים חזקים יותר, ואילו חלק ינצלו את הטכנולוגיה הגנטית על מנת להעלות את כושר נשיאת החמצן בדם במטרה להשיג ביצועי סבולת טובים יותר.

הסימום הגנטי מבוסס על שימוש בווירוסים, ממש כמו אלה שתוקפים אותנו וגורמים להתקררות. הווירוס הנבחר מרוקן מהתוכן הגנטי שלו ובמקומו מוחדרים גנים חדשים שגורמים לשיפור בכוח או במהירות, לדוגמה. הווירוס מוחדר בהזרקה אל שריר המטרה, ושם הוא נצמד אל תאי השריר "ומתיז" לתוכם את המטען הגנטי. "הווירוס הוא בסך-הכל אמצעי לשינוע המטען הגנטי אל תוך הגוף", מסביר מייסון, "וזה לא ממש משנה סוג הווירוס שייבחר". למרות שהתיאורים נלקחים כאילו מתוך סרט מדע בדיוני, הניסיון המעשי שנצבר בתחום מלמד אותנו שהדבר אמיתי ועובד.

מדענים מאוניברסיטת פנסילבניה גרמו לעכברים מבוגרים להיות חזקים ומהירים יותר ב-25% לאחר טיפול גנטי ומכון המחקר בסן-דייגו יצר את "עכברי המרתון" שיכלו לרוץ מרחק כפול מעכברים רגילים. התוצאות הדרמטיות הושגו במעבדה ועל בעלי חיים, אולם סביר להניח שספורטאים רבים כבר מתרגשים לקראת עידן הסימום הבא. הבסיס לחשש שהסימום הגנטי יהפוך לאיום ממשי בספורט, טמון בעובדה שהספורטאים והאנשים שסובבים אותם מעולם לא נרתעו לנסות דברים חדשים, ולכן סביר מאוד להניח שבעתיד הקרוב תוצענה טכנולוגיות של סימום גנטי לחלק מאותם ספורטאים.

למעשה, בחודש ינואר האחרון נמצאו עדויות לכך שמאמן גרמני ניסה שיטות של סימום גנטי על חניכיו במטרה להגביר את כושר נשיאת החמצן לשרירים. "השד כבר יצא אל מחוץ לבקבוק", אמר ד"ר תיאודור פרידמן (Theodore Friedmann), מומחה לגנטיקה וחבר בסוכנות העולמית למניעת סימום. ד"ר פרידמן ואנשי צוותו נמצאים עתה במרוץ אחר פיתוח אמצעי זיהוי שיאתרו את השינויים שיחולו בגופו של ספורטאי שייעזר בטכניקות מסוג זה.

לדעתו של ד"ר פרידמן, לכל התערבות יש מחיר. ברגע שמנסים להתערב גנטית בגוף בריא, אתה עלול לשלם על כך במקום אחר. זוכרים את הילדים הצרפתים שחלו במחלת אבעבועות נדירה וטופלו באמצעות התערבות גנטית? ובכן, 3 מהם חלו בסרטן. ומה באשר לעכברי העל? רבים מהם מתו מוקדם יותר בהשוואה לבני דודם הנורמליים. נראה שהעובדות האלה לא יעצרו את ספורטאי העתיד שירצו לזכות בתהילת עולם גם במחיר של סיכון בריאותי. הם היו מוכנים לעשות זאת בעבר וסביר להניח שהפיתוי העכשווי לא יגרום להם לשנות את דרכם גם בעתיד.

הכתבה פורסמה במקור באתר של מכון וינגייט.

בואו לדבר על זה בפורום אימון וכושר גופני.