התמכרות לספורט: טובה או מזיקה?

יאיר קרני עוסק בספורט במשך שנים. הוא מתאמן שש פעמים בשבוע, וביום מנוחה מהפעילות הוא מרגיש עצבני, עייף וחש שהדופק שלו מהיר יותר. בזמן פעילות גופנית אינטנסיבית משתחררת בגוף כמות גדולה של אנדורפינים. האנדרופינים דומים במורכבותם הכימית למורפין וגורמים לתחושת אופוריה. אנשים שעוסקים באופן אינטנסיבי בספורט מתמכרים לתחושה, ולכן כאשר אינם מתאמנים, הם חשים אי שקט ולעיתים אף תחושות מוזרות בגוף.

"חשוב להבין כי ההתמכרות נובעת מאופיו של המתאמן ולכן שונה מאדם לאדם", אומר אורי לאוגומר, בעל מכון "כושר מאוזן" ומנהל פורום אימון, כושר גופני ותזונה בדוקטורס. "ככלל, כל פעילות גופנית או ספורטיבית אשר המתאמן מרגיש כי אינו יכול לעבור יום בלעדיה, או לחלופין מרגיש רגשות אשם על כך שדילג על אימון - לדעתי נחשבת כהתמכרות". לדבריו, "חלק נוסף בהתמכרות, אצל חלק מהמתאמנים, הוא הצורך לבצע כל הזמן פעילות בעצימות גבוהה ('אני צריך להרגיש שאני מזיע').

קרני, מנהל מקצועי ב"דרך הכושר", אומר, כי במחקרים נמצא שאנשים אשר עוסקים בפעילות גופנית רציפה, יעילותם גוברת בעבודה והם תורמים יותר למשפחה ולסביבה. כמו כן, הם נוטים יותר להשקיע בתזונה נכונה ולצרוך ויטמינים.

מסתבר שלא כולם חושבים שעיסוק בספורט באופן אינטנסיבי מביא עמו רק יתרונות: "התמכרות לספורט באה על חשבון דברים אחרים בחיים ועלולה לפגוע בחיי המשפחה, בבריאות ולעיתים אף בפרנסה כשאנשים הולכים להתאמן במקום להקדיש זמן למשפחה או לעבודה", אומר עופר קיס, פיזיולוג והמנהל המקצועי של רשת ""GREAT-SHAPE. "מבחינה פיזית, התמכרות לספורט עלולה לגרום לפציעות כרוניות - כאבים טורדניים במפרקים ובשרירים, ופציעות אקוטיות כתוצאה מקריעת שריר, לדוגמה".

קיס מציין כי לאחרונה רבים מצטרפים לטרנד של ריצת מרתון, אופניים וטריאתלון. "אנשים שלא רגילים לסוג אימון כזה, ופתאום מתאמנים בצורה מסיבית ולא באופן הדרגתי, פוגעים בבריאותם. בנוסף, אנשים בגיל מבוגר מתחילים עם האימונים הקשים, אך הלב שלהם לא מוכן לעומס כה גדול, והם מקבלים התקפי לב. חלק גדול מהאנשים בדרייב כל כך גדול, שהם לא מקשיבים לגופם. הקטע הפסיכולוגי תופס מקום מרכזי".

לאוגומר אומר כי התמחות באותו ענף או באותה פעילות מעלה את רמת הסיכון לפציעות. "למרבית המכורים יש נטייה להתאהב בסוג פעילות אחד, מה שמעלה את הסיכון לפציעות". ומה לגבי השפעת ההתמכרות? לאוגומר: "יש רמות שונות להתמכרות ולכן אני עושה אבחנה בין התמכרות חיובית לבין התמכרות שלילית. ההבדל ביניהן נמצא ברמת ההתמכרות, באיזון בין הצורך האמיתי לפעילות גופנית ולתוצאה, כלומר, אדם הסובל מעודף משקל ומחליף את ההתמכרות לאוכל בהתמכרות לפעילות גופנית - לדעתי זה חיובי יותר. או אדם המכור לפעילות גופנית אך הצליח להכניס את הפעילות הגופנית לרמות נכונות, ללא ספק ייהנה מיתרונותיה, ולדעתי ניתן להגדירו כמכור חיובי".

אין מה או מי שיעצור מכורים לספורט מעוד אימון מוצלח. "הם יוצאים לאימון בכל מזג אוויר, גם אם יש גשם בחוץ", אומר קרני. "גם כשהם חולים, הם לא מפסיקים את הפעילות הגופנית. בדרך כלל הם יעדיפו פעילות ארוכה ואם מדובר בריצה או רכיבה, ישנה עדיפות למרחקים ארוכים". קיס מסכים עם העובדה שהמכורים מאבדים את הצפון, ובדרך כלל מתחברים לאנשים כמוהם, כך שהם יוצרים סוג של קבוצת תמיכה. "בקבוצת ריצה, למשל, יש אלמנט חברתי חזק ולעיתים לחלק מהאנשים זה בא כפיצוי על משהו שחסר להם בבית".

ולאלו מכם שרוצים להתמכר לפעילות, קיס ממליץ לעבור בדיקת מאמץ במכון לרפואת ספורט. לדבריו, בדיקה כזו יכולה להראות אם צפוי לאדם סיכון כלשהו בזמן אימון יתר. כמו כן, חשוב לבצע בדיקה מרבית על מנת לדעת אם יש סיכון לבעיה קרדיו-וסקולרית.

אם אתם עוסקים בפעילות גופנית באופן אינטנסיבי, או במילים אחרות, מכורים, לאוגומר ממליץ על יום מנוחה אחד בשבוע לפחות, ומדי מספר חודשים לנוח מספר ימים או להפחית את עוצמת האימון בצורה משמעותית למשך שבוע. קיס אומר כי כדאי אחת לחודשיים וחצי לעשות שבוע מנוחה כדי להוריד עומס מהגוף. כמו כן, הוא ממליץ לעשות שינויים בסוג האימון במשך השבוע או במחזוריות לפי תקופות, וכמובן, להתייעץ עם מאמן מקצועי.